## Minchat Chinukh Mitzvah 230

###### Minchat Chinukh 230:1:1
[Minchat Chinukh 230:1:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/230:1:1)

**שלא נאחר שכר שכיר כו'.** מדיני המצוה כ"ה בש"ס ור"מ פי"א מה' שכירות ובטוש"ע ח"מ סי' של"ט ובש"ע הובא דעת רמ"ה דעל שכר קרקע א"ע וראיתי בסמ"ג להדי' בלאוין כתב דאף שכר קרקע עובר והביא ת"כ והוא בת"כ פרשת קדושים דאף על שכר קרקע עוברים מלימוד המקרא ותימה איך יחלוק הרמ"ה על ברייתא דת"כ אם אין בש"ס דילן מפורש להיפך ועקצה"ח כתב דבית דהיה תלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש לענין זה לחומרא עי"ש:


###### Minchat Chinukh 230:2:1
[Minchat Chinukh 230:2:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/230:2:1)

**שכיר שעות כו'.** כ"פ גם הר"מ והיא פלוגתא בב"מ רב ושמואל ופסק הר"מ כרב והסמ"ג פסק כשמואל דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום ועי' בראשונים. ומ"ש הרהמ"ח דין השליח עיין ר"מ וש"ע שם ובש"ך ח"מ סימן פ"ט:


###### Minchat Chinukh 230:3:1
[Minchat Chinukh 230:3:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/230:3:1)

**אפילו אחר הזמן כו'.** היינו רק לאו הזה מדברי קבלה אבל על לא תלין א"ע אלא בוקר ראשון ע' בש"ס ועיין בא"ז מביא שיטות דוק' שכיר יום שגובה כל הלילה ובבוקר עובר על בל תלין אינו רק בבוקר ראשון דעד בוקר יתירה הוא ע' בש"ס אבל שכיר לילה דעובר על לאו לא תבא עליו השמש עובר בכל יום ועי"ש שהר"ן חולק ע"ז דשום לאו א"ע לאח"ז וד' הר"ן הובאו גם בנ"י כאן:


###### Minchat Chinukh 230:4:1
[Minchat Chinukh 230:4:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/230:4:1)

**אפילו היה השכיר קטן.** נרא' דסובר כנוסחת הראב"ד בר"מ והראב"ד השיג הא אין מוסרין שבוע' לקטן ובמ"מ יישב בדוחק וע"ש במ"ל וגי' הטור והכסף משנה בר"מ השוכר קטן וכ"פ בש"ע סי' פ"ט דשכיר קטן אינו נוטל בשבועה וע' תומים דאם השוכר קטן אפילו לאח"ז יהי' השכיר נשבע ונוטל דעיקר הטעם דלאח"ז אין השכיר נשבע דחזקה אין בעה"ב עובר על ב"ת ובקטן ל"ש זה עי"ש:


###### Minchat Chinukh 230:5:1
[Minchat Chinukh 230:5:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/230:5:1)

**אבל אין לוקין כו'.**כ"ה לשון הר"ם ג"כ ואיני מבין דברי רבינו הר"מ הא הוא עצמו פסק פ"ג מהלכות מלוה במשכנו שלא ברשות דאם נשרף המשכון אף שחייב בתשלומין מכל מקום לוקין עי"ש במ"מ הטעם דהתורה לא אסרה זה מפני הפקעת ממון חבירו עי"ש וא"כ ה"נ דאף דרוצה לשלם מכל מקום אם אינו משלם בזמנו עובר על הלאו דהתורה גזרה שלא ילין אצלו וד"ז לא ניתן להשבון. ויש עוד טעם דאין לוקין דהוי לאו שאב"מ ואפשר אם ייחד לו כלי ונטל ממנו הכלי או בקבלנות ונטל ממנו בע"כ הבגד הוי לאו שיב"מ אף דהלאו בא אח"כ כיון דמתחלתו הי' ע"י מעשה. אבל הטעם משום דניתן להשבון צ"ע ועקצה"ח סימן ע"ב כתב שם אם נתן להשכיר משכון אף דהחזיר לו המשכון כיון דכבר קנה המשכון נגד שכרו א"ע הבעה"ב על לא תלין ע"ש סקכ"ג. ואין כאן מקומו לפלפל:


###### Minchat Chinukh 230:6:1
[Minchat Chinukh 230:6:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/230:6:1)

**בכובש שכר שכיר.** עש"ס דעובר משום ה' שמות ועשה והר"מ לא חשיב רק ד' וגם עשה דביומו תתן. ועיין בנ"י ובש"ס מבואר הני דאיכא ביממא ליכא בליליא והנך דאיכא בליליא ליכא ביממא ע"ש במ"מ דהר"מ לא ביאר זה ובכ"מ כ' כיון דכובש ש"ש [ואין רצונו לשלם] אם כן אם עבר לילה ויום עובר משום כל השמות ועיין לח"מ דעתו דאף אם רצונו לשלם רק דמלין עובר משום כל השמות:


###### Minchat Chinukh 230:7:1
[Minchat Chinukh 230:7:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/230:7:1)

**ואמרו בגר תושב כו'.** דעת הר"מ דג"ת עובר בעשה ביומו אבל לא בלאו ובריטב"א תמה ע"ז והרהמ"ח כתב בשמו וה"ה לב"נ ולא מצאתי להר"מ לשון זה וא"י כונת הרהמ"ח דב"נ שעע"ז א"י מנלן אדרבא בש"ס מבואר להדיא דעכו"ם א"ע כלל רק ג"ת ואי כוונתו ב"נ שאינו עע"ז כמבואר בר"מ ה' מלכים דקור' לעכו"ם שאינו עע"ז ב"נ מכל מקום א"י כיון דבש"ס מבואר דמרבינן ג"ת אפשר דוקא ג"ת דהיינו שקבל עליו ז' מצות ובזה"ז אין דין ג"ת עיין ר"מ דאין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג והאידנא ליכא דין ג"ת והרי"ף השמיט קצת המשנה דג"ת כיון דאינו נוהג האידנא וגם בטוש"ע לא הביאו דין זה. וברא"ש אף שג"כ אינו כותב אלא דינים הנוהגים עתה מכל מקום הביא דין דג"ת וצ"ע ובר"מ לא נמצא דין ב"נ שכת' הרהמ"ח וצ"ע וע"ש בש"ס דמרבינן אפילו שכרו לבצור לו אשכול ענבים א'. והנה רש"י פירש דהיינו שכיר שעות וע"ש בתוספות ובריטב"א שם כ' דאפילו אם שכרו פמש"פ מכל מקום עובר משום בל תלין וא"כ לדברי הריטב"א אף בגונב או גוזל פמש"פ אין ב"ד נזקקין כי אינו בדין השבה כמבואר לעיל מכל מקום קודם זמנו בשכיר כופין אותו בכל מיני כפיות שלא לעבור על עשה ולאו כמו בכ"מ דכופין שלא לעבור על עשה או ל"ת ואפשר לדברי הריטב"א אם לקח הבגד מיד הקבלן בחזקה בגונא דאית ביה מעשה כמש"ל והשכר הוא פמש"פ אפשר דלוקין אם עבר על בל תלין דאח"ז לא ניתן לתשלומין דהתשלומין פמש"פ אינו פוטר ממלקות כמו חבלה פמש"פ דלוקין כיון שהיא פמש"פ וצ"ע בכ"ז. ומ"ש הרהמ"ח או שתבעו ולא הי' לו מה ליתן כ"ה לשון הר"מ שם ובמצוה תקפ"ח כתב הרהמ"ח דאפילו יש לו חפצים רק יפסיד הרבה משלו א"ע ועיין במ"מ וכ"ה בש"ע דוקא אם יש לו מעות עובר ואם אין לו מעות א"ע ובריטב"א נראה כד' הרהמ"ח שכ' אפילו אם הי' לו אוכלין עובר רק כלים א"ע דצריך להפסיד משלו ועי' במס' שבת דף קכ"ז ע"ב אף דהי' לו פרקמטיא לא נתן לו נראה דא"צ לתת לו סחורה וא"ע כי האיש הי' י"ש כמבואר שם בש"ס ולראי' זו העירני תלמידי שיחי'. ועיין בדברי הרהמ"ח לקמן אם כלתה שכירתו בשבת נראה דבשבת א"ע אף שהאיסור אינו אלא דרבנן ובפרט לתת משכון אך לא גרע מאין לו או יומא דשוקא המבואר בש"ס ה"נ אדעתא דהכי שכר שלא יקח בשבת וא"ע. והנה ב"נ ודאי אינו מצווה על הלאוין האלו רק בכובש ש"ש לגמרי שהוא כמו גזל אבל על לאו זה אינו מצווה וז"פ. ועוד נ"מ להריטב"א דגם על פמש"פ עובר בבל תלין אם כן אין שבועה חלה אם נשבע שלא לשלם לשכיר אבל להאומרים דדוקא ש"פ אם כן פמש"פ הוי ח"ש ושבועה חל על ח"ש כמ"ש כ"פ לעיל: