## Minchat Chinukh Mitzvah 245

###### Minchat Chinukh 245:1:1
[Minchat Chinukh 245:1:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:1:1)

**שלא לזרוע כו' ביחד כו'.** כ"ה ל' הר"מ פ"א מה' כלאים ועיין בשבת בסוגיא דערוגה אמרינן שם ומנלן דקים להו לרבנן דחמשא כו' אמר רחב"א אר"י דכתיב לא תסיג גבול עולם וע"ש בתוס' שהקשו דילקה שנים הזורע כלאים משום לאו דלא תסיג ג"כ ותי' דאין לוקין על לאו זה משום דקרא איירי ג"כ בהסגת גבול ממש ובהסגת גבול ניתן להשבון (ולכאורה דבריהם אינם מובנים מה בכך דנכלל בלאו ג"כ דין דניתן להשבון מכל מקום בצד דלא ניתן להשבון ילקה וצ"ל כסברת הראשונים גבי השבת העבוט וכבר דברתי לעיל מענין זה עיין מ"ל ה' מלוה ובאו"ת סי' צ"ז) ועוד תי' דהוי לאו שבכללות ע"ש על כל פנים מבואר מדבריהם דעובר על כל פנים על לאו דהסגת גבול בכלאים אלא דאין לוקין והר"מ והרהמ"ח אם הי' דעתם כן היו מביאין דעובר עוד בלאו אף דאין לוקין מכל מקום מביאין כ"פ מחמת חומר האיסור וכבר מבואר כ"פ בר"מ ובחיבור זה שכתבו דאם עשה זה עבר על כך וכך לאוין אף דאין לוקין עכצ"ל דלא ס"ל כן ובאמת דהתו"ס אינם מוכרחין ע"ש בפירש"י שפי' דלא תאמר מנין ידעו רבנן זה השיעור וע"ז אמרו לא תסיג כו' פירש"י דאסור ליטע סמוך למצר דמכחיש ארעא ע"כ חזינן דיכול זאת לידע (ורש"י בודאי סובר שם דא"ע בלאו דרש"י פי' שם במשנה דכלאי זרעים הוא רק איסור דרבנן מבואר דא"ע על לאו דלא תסיג ג"כ והר"מ אף דס"ל דכלאי זרעים לוקין מכל מקום מפרש כפירש"י וא"ע על לא תסיג) אבל אינו מוכח דעל כלאים יהי' עוברים בלאו הזה ע"כ לא כ' זה ואדרבה מבואר בדבריו ספ"ד מה"כ דאם מובדלים המינים זמ"ז אע"ג דינקי מהדדי מותר וכ"כ הרהמ"ח לקמן ומשום הסגת גבול עיקר איסור מחמת היניקה ובאמת דהתו"ס אינם מובנים דהרי כמה דינים במשניות דמס' כלאים דאם מינכרי אין אנו חוששין ליניק' ע"כ דעת הר"מ דא"ע בלאו הזה כנ"ל פשוט:


###### Minchat Chinukh 245:2:1
[Minchat Chinukh 245:2:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:2:1)

**וא' המנכש.**כ"כ הר"מ ומנכש היינו תולש עשבים רעים מתוך טובים והנה במס' מ"ק ד"ב פלוגתא דרבה ור"י אי מנכש חייב משום זורע או משום חורש רבה סובר חייב משום חורש ור"י סובר משום זורע ומקשה ר"י לרבה מהברייתא דהמנכש בכלאים לוקין וא"א משום חורש חרישה בכלאים מי מחייב ומתרץ אליבא דרבה דמחייב המנכש משום מקיים כלאים וכולי' ר"ע ע"ש. והנה הכסף משנה הקשה שם דהר"מ פסק דמנכש לוקה אם כן כיון דחייב משום מקיים והר"מ בעצמו פסק בה"ג דהמקיים כלאים אין לוקין וע"ש שתירץ דאוקימתי' דא דמנכש יהיה חייב משום מקיים אינו אלא ליישב דברי רבה דסובר דמנכש חייב רק משום חורש עכצ"ל דמנכש חייב משום מקיים אבל לר"י דפוסק משום זורע חייב משום זורע א"צ לאוקמי' דכולי' ר"ע היא אלא דחכמי' פליגי על ר"ע וסוברים דמקיים אין לוקין והלכה כר"י ומקשה ע"ז שרבינו בפ"ח מה' שבת פסק כרבה דמנכש חייב משום חורש ע"ש ודבריו צריך עיון גדול דבפ"ח מה' שבת פסק הר"מ דמשקה מים לזרעים דחייב משום זורע והיא חדא פלוגתא במ"ק מנכש ומשקה מים ע"ש במ"מ שכתב דפסק בהך פלוגתא כר"י ועיין בכ"מ הקשה הלא הר"מ כ' לפני זה דמנכש חייב משום חורש ותי' דתרי גווני מנכש ומנכש דמ"ק פוסק כר"י משום זורע והניח בצ"ע אמאי השמיט הר"מ מנכש דמ"ק אם כן חזינן דהה"מ מפשט פשיטא ליה שם דפוסק כר"י והוא בעצמו ג"כ נוטה לזה מחמת דפוסק במשקה מים כר"י ותמה על שהשמיט הר"מ דין זה ואיך כאן מפשט פשיטא ליה דהר"מ פוסק בשבת דמנכש דמ"ק כרבה ודבריו סותרים לדבריו שבה' שבת ע"ש וצ"ע. עוד כ' הכסף משנה אף דאמרי' כולה ר"ע היא מכל מקום נראה דרבנן פליגי עליו וא"נ ספוקי מספקא לן אם רבנן פליגי הו"ל ספיקא ע"כ אין לוקין במקיים. ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דא"כ הר"מ סובר דמקיים אינו לוקה ומנכש פוסק דחייב משום חורש אם כן איך פסק כאן דמנכש לוקה דאחרישה בכלאים לא לקי רק במקיים וא"כ כיון דספוקי מספקא ליה במקיים או מחמת דרבנן פליגי עליו אם כן אינו מחויב מחמת מקיים ומשום מאי יהי' מחייב המנכש לשיטת הכסף משנה דהר"מ סובר דמנכש חייב משום חורש ודבריו הק' צריך עיון גדול. והנה הר"מ השמיט כאן דמשקה מים לזרעים וג"כ תלוי בהך פלוגתא דרבה ור"י ובה' שבת שם פסק כר"י דחייב משום זורע אם כן בודאי חייב כאן ג"כ וצע"ק למה השמיט ד"ז. ובגוף הדבר למה פסק הר"מ כר"י נגד רבה אין כאן מקומו להאריך. וע"ע בכ"מ מביא בשם הירושלמי דפלוגתא דרבנן ור"ע בלא עשה מעשה דר"ע סובר לשאב"מ לוקין עליו ורבנן סברי אין לוקין אבל בעשה מעשה ד"ה לוקין (ע' ר"ש רפ"ז דכלאים) אם כן מוכח דבלא עשה מעשה אין לוקין אליבא דרבנן ע"ש. ולדידי צ"ע היאך עלה על דעתו להקשות דלדברי הר"מ ילקה על מקיים לפי דבריו דהפי' הוא בר"מ דמקיים בלא מעשה וכי לא שמעינן לרבינו ז"ל בכ"מ אין מספר דסובר לשאב"מ אין לוקין עליו וא"כ פסק שפיר בל"ז המנכש כיון דעשה מעשה לוקין ורבנן מודים לדברי הירושלמי לר"ע. ומ"ש רבינו והמקיים אינו לוקה הוא בלא מעשה כל' המשנה ואסורין מלקיים באין בו מעשה ואם יש בו מעשה לד"ה לוקין. ועוד היאך יסבור גמרתינו כדברי הירושלמי מאי צריך לדחוק דכולי' ר"ע היא הלא אף לרבנן לקי במקיים במעשה ומנכש עביד מעשה ולא פליג ר"ע אלא במקיים בלא מעשה דהוא סובר דלוקין אף באין בו מעשה (ולומר דלפי סברת הרב המגיד בה' שכירות לדברי רבינו דאם יש בו מעשה אף בלא עשה מעשה לוקין ע"ש מכל מקום סברא זו אינה מוכרחת בדברי רבינו ועיין ר"מ פ"א דחו"מ דאינו לוקה על חמץ בפסח אלא אם כן קנה כו' או חמצו). עוד כתב בכ"מ דיש מי שפי' כי אמר ר"ע דהמקיים כלאים לוקה דוקא בעשה מעשה ובאמת הוא דעת התוס' בע"ז דף ס"ג וכן פירש"י משום דשמעינן לר"ע דסובר לאו שאב"מ אין לוקין עליו והכסף משנה הק' ע"ז מנלן שאסור. ואיני מבין קושיתו כיון דר"ע דריש קרא שדך כלאים לא ע"ש אם כן בכ"מ לאו שיב"מ לוקין ואב"מ אין לוקין אבל איסורא מיהא איכא ובאמת כונתו דלפ"ז רבנן דפליגי על ר"ע סברי דאין לוקין אף בעשה מעשה עכצ"ל דלא דרשי לאו זה אם כן מנלן איסורא לרבנן וכ"ת ה"נ לרבנן ליכא איסורא אם כן במשנה דמבואר דאסור ואין לוקין כי כן משמע מל' המשנה אמאן תרמייה דלר"ע לוקין ולרבנן ליכא אפילו איסורא. ומכל מקום צ"ע דלשיטות אלו אפשר דהמשנה אתיא כר"ע כסברת איכא מ"ד בירוש' ובאמת מבואר שם בש"ס להדיא בע"ז דלרבנן ליכא איסורא כלל במקיים כלאים וע' מל"מ כאן הביא ד"ז עכצ"ל לפי גמרתינו דהמשנה אתיא כר"ע וצ"ע ד"ז והרהמ"ח כ' כאן דמנכש הוא בכלל זורע פסק בפי' כר"י והשמיט ג"כ משקה מים לזרעים. והנה כפי גמרתינו דברי הר"מ כפשוטן דמנכש חייב או משום דפסק כר"י או אפילו כרבה מכל מקום חייב משום מקיים כלאים דהלכה כר"ע דסתם משנה הוא ר"ע והוא סתם במשנה ומחלוקת בברייתא דהלכה כסתם במשנה דלרבנן אין איסור כלל אלא כר"ע ור"ע סובר דעל ידי מעשה לוקין אם כן מ"ש הר"מ כאן ואם קיימן אינו לוקין היינו בלא מעשה אבל במקיימן ע"י מעשה בודאי לוקין כנ"ל והשי"ת יגמור עלי לשנות פ"ז באורך. ועיין משנה למלך מביא דעת רש"י בכ"מ דכלאי זרעים אין אסורין אלא מדרבנן ותוס' דחו דבריו ורש"י גופיה בקדושין פי' דכלאי זרעים מדאורייתא כהר"מ והרב המחבר:


###### Minchat Chinukh 245:3:1
[Minchat Chinukh 245:3:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:3:1)

**והזורען בע"נ כזורע כו'.** כ"ה ג"כ לשון הר"מ ודיני עציץ נקוב ואם יש חילוק בין עציץ חרס לעציץ של עץ יש הרבה שיטות וגם אם יש חילוק בין זרעים לאילנות דגבי אילנות אף שאינו נקוב כנקוב דמי לדעת קצת ראשונים ועיין בארוכה במ"ל פ"ב מה' ביכורים ה"ט פלפול עצום. ודין הזורע בעציץ שא"נ לא ביאר הרהמ"ח והר"מ כת' דבעציץ שא"נ מכין אותו מכל מקום ועיין בכסף משנה כ' שכ"מ במנחות ד"ע ועיין בגמרא שם מבואר דשמואל אמר אסור והקשה אביי דבשלמא אי אשמועינן מכל מקום ניחא אבל לאיסורא מתניתין הוא ונר' דהר"מ סובר כאביי ומכל מקום איני מבין דאינו מבואר להדי' סברת אביי דהוא הקשה על שמואל מאי קמ"ל ושמואל אינו מזכיר מכל מקום רק איסור לא הוי צריך לאשמעינן אם אפשר דאביי סובר דהוא רק איסורא ונראה מש"ס דילן דהרבה איסורים מדרבנן דאין לוקין עליהם מכל מקום רק היכי דמבואר בפירוש דזה היה צריך לאשמועינן וצ"ע בכ"מ בר"מ גבי דיני מכל מקום והרהמ"ח לא גילה דעתו אי לוקין מכל מקום או רק איסורא בעלמא:


###### Minchat Chinukh 245:4:1
[Minchat Chinukh 245:4:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:4:1)

**אלא זרעים הראוים כו'.** כ"ה לשון הר"מ פ"א דכלאים ועיין כסף משנה שלא בא לשלול מאכל בהמה כי הרוצה בקיומו עבור מאכל בהמה ג"כ כלאי' רק שלל עשבים המרים שאין ראויין אלא לרפואה ע"ש ולכאורה נראה דוקא כלאי זרעים אבל הרכבת אילן דאפילו אילן סרק באילן מאכל אסור אם כן אפילו ג"כ אילן שאין פירותיו ראויים אלא לרפואה מכל מקום לוקין וצ"ע:


###### Minchat Chinukh 245:5:1
[Minchat Chinukh 245:5:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:5:1)

**אבל כו' זרע אילן כו'.**היינו מין א' מן הזרעי' אבל ב' מיני' לוקין משום כלאי זרעים עיין בכ"מ ומ"ש הרהמ"ח הרכבת תפוח באתרוג כ"ה לשון הר"מ ועיין בראשונים דגם אילן סרק באילן מאכל אסור ועיין בסוטה גבי הרכבת איסור:


###### Minchat Chinukh 245:6:1
[Minchat Chinukh 245:6:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:6:1)

**הרי אלו מותרין באכילה.**היא משנה בכלאים ובחולין מקשה דליאסרו משום לתכ"ת ומשני דאתקש לכלאי בהמה:


###### Minchat Chinukh 245:7:1
[Minchat Chinukh 245:7:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:7:1)

**ויש בזרעוני גינה כו'.** ע' בלשון הר"מ דהיינו אותם שנזרעין ערוגות הם נקראים מיני ירק ע"ש:


###### Minchat Chinukh 245:8:1
[Minchat Chinukh 245:8:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:8:1)

**ביתר מכ"ג א"צ לבור כו'.** כ"ה לשון הר"מ ג"כ ומבואר שם דאם רצה מוסיף ועיין בכלאי' פ"ב דין זה שכ' הרע"ב בשקלי' ומביאו ג"כ התי"ט בכלאי' דדוקא בשעת זריעה נתבטל בכ"ד והטעם דמה"ת ברובו בטל ערע"ב בשקלי' והתי"ט תמה עליו הא מיירי אפילו בניכר המין האחר ובניכר ל"ש ביטול וכ' התי"ט דמה"ת אין איסור אלא כשרוצ' לזרוע כלאים אבל כשאינו רוצה ואין כוונתו לזרוע אין איסור מן התורה אלא מדרבנן משום מראית העין והם השיעור ביטול בא' מכ"ד וגם התירו להוסיף ולבור כדי להתבטל ע"ש. ואיני מבין דבריו היאך יתרץ ד' הר"מ ז"ל שכ' ג"כ דין זה ברפ"ב דכלאי' ומיירי ג"כ שאין כוונתו לזרוע הב' מינים ובשלא נתכוין לערב כמבואר בדבריו בה"ו דאם כוונתו לזרוע אפילו א' באלף אסור אם כן דכאן מיירי דאין כוונתו לזרוע היאך כ' דבפחות משיעור זה של כ"ד אם זרע לוקה ולדעתו אין מלקות בכה"ג וגם לדעת הרע"ב דהטעם הוא מטעם ביטול דחד בתרי בטל מן התורה איך כ' דבפחות משיעור זה לוקה הו"ל לכתו' רק מכל מקום ולומר דלוקה היינו מכל מקום ד"ז אינו שכיח שיכתו' הר"מ על מכל מקום סתם לוקין כמ"ש לעיל. וגם תמוה לי על הר"מ דהלא מפורש בירושלמי ומובא שם בכ"מ היאך יכולין להוסיף כדי שיתבטל הלא כל איסורין שריבה עליהם מזיד אסורין ומתרץ דשם את מרבה לבטל איסור תורה וכאן הוא רק משום מראית עין מפורש בירו' דלית בי' איסור תורה וא"כ היאך כ' הר"מ דלוקין והרע"ב והתי"ט הם נתנו טעמים עפ"י הירושלמי וד' רבינו הר"מ צ"ע וע' רע"ב בשקלי' כ' דאם גדלו הזרעים אפילו א' באלף יעקור הכל דל"ש ביטול ועיין במס' מ"ק ד"ו מבואר להדיא דאף לאחר שגדלו הזרעים שיעורן א' מכ"ד ונראה דעת הרע"ב כדעת הרשב"ם ב"ב דצ"ד ובתוס' דחו דבריו מהאי דמ"ק וכנראה שהתי"ט בשקלים הרגיש בזה וציין לב"ב ולכאורה ג"כ צ"ע על הרע"ב שכת' דל"ש ביטול לאחר שגדלו מחמת דכל חד לחודיה שרי דבל"ז ל"ש ביטול במחובר לקרקע כמבואר במשנה במס' תרומות פ"ט מ"ה מאה לגינה כו' ובגיטין פ' הניזקין גבי נטיעות של ערלה ע"ש ואין כאן מקומו והרהמ"ח לא ביאר זה דאם נתכוין אפילו באלף אסור:


###### Minchat Chinukh 245:9:1
[Minchat Chinukh 245:9:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:9:1)

**כמין א' הוא.**אבל זרעוני גינה בתבואה וקטנית יש להם שיעור אחר במשניות ובר"מ פ"ב מה' כלאים:


###### Minchat Chinukh 245:10:1
[Minchat Chinukh 245:10:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:10:1)

**בא' באדר משמיעין כו'.** ובט"ו באדר יוצאין שלוחי ב"ד ומסבבין לבדוק ובחה"פ ג"כ ובנמצא כלאי' משיעור הנ"ל מפקירין את כל השדה עיין ר"מ פ"ב וע' טוח"מ סי' רע"ג דעתו דהפקר הוי תיכף אף שהב"ד לא הכריזו. ובב"י דעתו דהב"ד מפקירין וכ"ז שלא הכריזו אינו הפקר ע"ש וצ"ע אם הב"ד מפקירין או דהוי הפקר מעצמו אם לא קנסו רק התבואה זו שבשדה אבל גוף השדה אינו הפקר או אפשר דגוף השדה הוי הפקר ובודאי פשוט דגם הבעל השדה יכול לזכות בו ככל הפקר דעלמא ומכל מקום קנסא הוא לו דהרבה פעמים יזכה אחר וגם הוא בעצמו צריך לעשות קנין חדש לזכות מן ההפקר כמ"ש בח"מ סי' רע"ג ס"ק י"ג:


###### Minchat Chinukh 245:11:1
[Minchat Chinukh 245:11:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:11:1)

**שנמצא ריוח בין שניהם ג' טפחים.** עיין ר"מ פ"ד מה' הנ"ל דא"צ להרחיק רק טפח ומחצה ועיין בשיטה דערוגה במס' שבת ברש"י ובתוס' ובכלאים בר"ש ובפירוש המשנה להר"מ והדברים ארוכין מאוד ודעת הרב המחבר כדעת האומרים דהרחקה ג' טפחים:


###### Minchat Chinukh 245:12:1
[Minchat Chinukh 245:12:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:12:1)

**והכלל העולה מדבריהם כו'.** כ"ה ג"כ לשון הר"מ בפ"ד ה"ד ובכ"מ תמה אין לנו להתיר בדרכים אלו איסור תורה ותי' דדוקא במפולת יד קים להו לחז"ל דאסרה תורה כלאי זרעים כמו כה"כ והכי הוי משמעות הקרא ורבנן אסרו אפילו שלא במפולת יד ע"כ התירו בדרכים הנזכרים הם אמרו והם אמרו ולא אסרו בדרכים הנזכרים ע"ש וכבר כתבתי דנראה מזה דא"ע על לאו הסגת גבול דאלת"ה הי' מן התורה אסור ביונקים זמ"ז:


###### Minchat Chinukh 245:13:1
[Minchat Chinukh 245:13:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:13:1)

**אבל אם שדהו כו'.** כ"ה לשון הר"מ ג"כ פ"ג הט"ז וע"ש בכ"מ כ' שהר"מ למד מדין המבואר אח"ז בסמוך אפילו אם היתה שדהו סמוך כו' ודין זה הוא ק"ו ע"ש. ואיני מבין למה צריך ללמוד מדין זה כיון שאין דרכו ללמוד מעצמו מפסוק אם אינו באיזה מקום וגם לפ"ז הי' מותר לישראל לזרוע כלאים בשדה של חבירו וגם שדה של שותפות כמבוא' בחולין פ' ראשית הגז הרבה דברי' דכתי' לנוכח צריך ריבוי לרבות שותפים וגבי כלאים פסק הר"מ פ"א דאפילו עכו"ם אסור לזרוע ועיין בכסף משנה שהוא מש"ס דע"ז ובירושלמי ובתוספתא ע"כ צל"ע דין זה ומכ"ש בשדה של שותפים בודאי עובר עיין בחולין דאפילו בדברים שהשותפים חייבים מכל מקום אם הוא לגמרי של חבירו ומכ"ש של עכו"ם בודאי פטור ע"כ צ"ע קצת:


###### Minchat Chinukh 245:14:1
[Minchat Chinukh 245:14:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:14:1)

**בא"י לבד כו'.** ז"פ והסוברים והרהמ"ח מכללם דקדושה שני' קדשה לע"ל אף האידנא עוברים בלאו ואינו כדין תו"מ דתלוי לשיטת הר"מ בביאת כולם והאידנא א"ח בתו"מ ואף בימי עזרא היו פטורים ודינים אלו אינם תלוים רק בקדושת הארץ וגם האידנא חייבים ופשוט. והרהמ"ח לא הביא דגם לעכו"ם אסור לזרוע כלאים וד"ז מבואר בר"מ פ"א וע"ש בכ"מ ד"ה כ' הראב"ד באמצע הדיבור מביא בשם הר"י קורקס הא דאסור לזרוע אף לעכו"ם משום דאין קנין לעכו"ם להפקיע קדושתה ע"ש. וצ"ע שהרי בה' תרומות ובה' ביכורים מביא הכסף משנה דשיטת רבינו דכ"ז שהשדה ביד עכו"ם יש קנין רק אם חזר ולקחה סובר הר"מ דאין קנין דאלו הי' קנין לעכו"ם אף אם חזר ישראל ולקחה היתה פטורה דהוי כיבוש יחיד [א"ו] סובר בזה דאין קנין ולא הוי כיבוש יחיד אבל כ"ז שהוא ביד העכו"ם יש קנין לעכו"ם אם כן כיון דיש קנין ומפקיע קדושתו למה יהי' אסור לזרוע כלאים לעכו"ם דהא הוי כמו ח"ל ויהי' מותר לזרוע וצ"ע ואי"ה לקמן נאריך בדינים אלו. ודין סוריא אי דינו כא"י לכ"ד יבואר לקמן בדיני תו"מ ומצאתי בתוס' במס' ע"ז ד"ה אין עודרין בדס"ג ע"ב כתבו בהדיא דהסוגיא כמ"ד אין קנין לעכו"ם אבל למ"ד יש קנין לעכו"ם אין כלאים נוהגת בשדה של עכו"ם בא"י וא"כ צ"ע ד' הר"מ ז"ל ונראה דהר"מ לאו מטעם קנין ואין קנין נוגע בה רק שיטתו כשיטת ר"ת בתוס' קידושין ובע"ז מהירושלמי דערלה וכלאים נוהג בשל עכו"ם וכ"ד הר"מ בה' מע"ש ונ' דעכו"ם שנטע חייב בערלה וחזר בחיבורו מפי' המשנ' ע"ש בכ"מ ובתי"ט בערלה אף דפסקינן יש קנין מכל מקום נוהגת ערלה וכלאים בעכו"ם וכעת א"י למה ואי"ה נאריך בזה בדיני תו"מ:


###### Minchat Chinukh 245:15:1
[Minchat Chinukh 245:15:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:15:1)

**אבל מותר לומר לעכו"ם כו'.** כ"ה ג"כ דעת הר"מ והראב"ד השיג עלי' ועיין בכ"מ דדברי הר"מ סותרים דהכא פסק האבעיא לקולא אי אמירה באיסור לאו שבות וגבי סירוס פסק לחומרא ע"ש וגם הרהמ"ח פסק ג"כ בסירוס להחמיר עיין בכסף משנה באריכות:


###### Minchat Chinukh 245:16:1
[Minchat Chinukh 245:16:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:16:1)

**אבל כלאי האילנות כו'.** עיין ר"מ דאסור אפילו לומר לעכו"ם להרכיב אילנות כלאים ועיין בכסף משנה ומ"ל כ' דהטעם פשוט דגם ב"נ מצווה על הרכבת אילן כפסק הר"מ פ"י מה' מלכים אם כן בישראל עובר על לפ"ע:


###### Minchat Chinukh 245:17:1
[Minchat Chinukh 245:17:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/245:17:1)

**והמרכיב אילן כו'.** כבר כתבתי דדעת הר"מ דגם ב"נ אסור להרכיב רק דאינו נהרג ע"ז והרהמ"ח השמיט ירק בירק דמבואר במשנה בכלאים דאסור וגם הר"מ השמיטו ועיין בכ"מ יישב דעת הר"מ דאינו בכלל הרכבה ומותר בח"ל וע"ש מה שהקשה מפא"ט ותי' שם וע' תוס' פא"ט דהבעיא ג"כ נ"מ לב"נ אי אסור מטעם הרכבה ואסור גם לב"נ או לא ומותר לב"נ ולדעת הר"מ נראה מדאינו נוהג בח"ל נראה דגם ב"נ אינו מוזהר ע"ז דלאו בכלל הרכבה הוא ועיין בפ"י בק"א בפסק חדש מה שתי' דברי הר"מ מה שהשמיט הר"מ דהרכיב שני מיני דשאים ואין כאן מקומו להאריך. ודע דהזורע כלאים אין לוקה אלא אם כן השריש בארץ דכ"ז דלא השריש הרי הוא כמאן דמנחי בכדא ול"ש בה כלאים וכן לענין כה"כ ע' פסחים פכ"ש ובר"מ כ"פ בה' כלאים וגבי חדש ושאר ענינים כ"ז דלא נשרש הוי כמאן דמנחי בכדא ואין לוקין אלא אם כן השריש ומכל מקום א"ד ללאו שאב"מ ועשה בו מעשה בהיתר מתחל' דפלפלו האחרוני' דכאן הלאו מתחיל תיכף ונגמר בהשרשה והוי כמו הדביק פת בתנור בשבת אם רודהו קודם שנאפה א"ח רק אם הניח בתנור עד שנאפה חייב כי לא יצוייר האפייה והשרשה בלי מעשה בתחלתו וכזה אסרה התור' ואין ענין לשם וק"ל. ומכל מקום אם חזר וליקטו קודם השרשה בודאי פטור וכן לענין לקיים כלאים כמבואר כאן בכ"ע ודברים פשוטים הם. ושיעור השרשה בתבואה עיו"ד רצ"ג לענין חדש ובנה"כ מפסחים פ' מקום שנהגו ועיין לקמן מצוה רצ"א לא כ' כן אלא חייב תיכף בזריעה לבד וכן האמת ועיין לקמן מצוה תקמ"ח מפורש להדיא דעל הזריעה לבד חייב: