## Minchat Chinukh Mitzvah 248

###### Minchat Chinukh 248:1:1
[Minchat Chinukh 248:1:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:1:1)

**שלא להרבות באכילה ושתיה כו'.** הרהמ"ח מביא כאן ד' הרמב"ן בס' המצות והר"מ ואין הספר ת"י כעת:


###### Minchat Chinukh 248:2:1
[Minchat Chinukh 248:2:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:2:1)

**והנה אזכיר כו' אזהרה לאוכל מבהמה קודם שת"נ.** זה מבואר בסנה' ובכ"מ ודעת הר"מ פ"א מהלכות שחיטה שהוא דאוריית' כפשטא דש"ס רק דאין לוקין כיון דהוי לאו שבכללות וע"ש בלחם משנה באחרונים בכו"פ ותב"ש דדעת רש"י ז"ל שאינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא הוא וע"ש שכתבו טעם דעת רש"י ועיין בס' הנ"ל שהחמירו שנראה עיקר כי הוא לאו ולא אסמכתא ועי' עוד שם דדעת הרבה אחרונים דאנן פסקינן דמפרכסת מותרת לב"נ מחמת מי איכא מידי לא כדעת הר"מ מכל מקום כ"ז שהיא מפרכסת דאסור לישראל מן התורה אז ל"ש מי איכא מידי דגם לישראל אסור, אסור להאכילו לב"נ ג"כ עד שתמות ובתב"ש אין דעתו כן ע"ש באחרונים. והנה אף דאין לוקין מכל מקום אף ח"ש אסור מן התורה כהסכמת אחרונים אף דל"ח לאצטרופי למלקות מכל מקום אסור מן התורה מכל מקום יש הרבה נ"מ לענין איסור בלחוד ולא לעבור על לאו כמו לענין שבועה דאינו חל על לאו ועל ח"ש שאינו מפורש בתורה חייל וכתבתי זה כ"פ לעיל. והנה אפשר דמשכחת לה שיאכל ח"ש ולא יהיה בו איסור כגון בשעה שאוכל כ"ש עוד חי' הבהמה ובכא"פ תמות אם כן ל"ח לאצטרופי אך יש כ"פ סוברים הפי' חל"א בענין אחר. ולכאורה אפשר משכחת לה חל"א מבהמה אחרת כיון דהוי משם א' אך אפשר דהוו גופין מחולקין. גם פשוט לענ"ד אם א' אכל אמ"ה או במה"ח אם אכל קודם שמתה הבהמה חוץ מה שעובר על לאו דאמ"ה ובמה"ח ולוקין עובר גם כן על לאו דל"ת על הדם רק דאין לוקין אבל אם אכל אחר מיתת הבהמה א"ע רק על לאו דאמ"ה או במה"ח. גם תדע דבן פקוע אף שמותר בלא שחיטה מכל מקום אסור לאכלה בעודה חי' מחמת ל"ת על הדם דלא גרע ממפרכסת. גם תדע דל"ד בהמה ה"ה עוף כ"ד דטעון שחיטה ופשוט. ולכאורה איני מבין בשלמא לרש"י דקודם שת"נ הוא מדרבנן אפשר דלא אמרו אלא משום לתא דאמ"ה ע"כ דגים וחגבים דאין בהם משום אמ"ה מותר לאכלם אף כשהם חיים וכ"נ מהש"ע דלא נזכר בהם שום איסור בי"ד סי' נ"ג אבל לשיטת הר"מ שהוא גזירת הכתוב אם כן לכאורה דגים וחגבים גם כן לא יהיו נאכלים חיים מחמת לאו זה וברמ"א מבואר דאסור לאכלם חיים משום בל תשקצו משמע דבלאו הכי מותר לאכלם אף אברים מהם כ"ז שהוא חי וכן עמא דבר. ונראה דקים להו לחז"ל דמה"ת לא נאמר לאו זה רק היכי דשייך אמ"ה והיכי דל"ש אמ"ה גם לאו זה ליכא. ולכאורה לפ"ז גבי טמאה דאין אמ"ה נוהג בישראל גם כן אינו נוהג לאו זה אם אכל קודם שת"נ וא"ע רק משום טמאה ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים עיין יבמות ומצאתי בתב"ש עמד בזה והקשה להכסף משנה מנלן דדגים וחגבים מותר לאכלם קודם שת"נ ע"ש שכ' דמשמע דמותר דאין חיותם חשוב ולפי זה אפשר דבטמאה עוברים על לאו זה גם כן (ואף דאין אחע"א רק לקוברו בין רשעים גמורים כמש"ל) או דנ"מ אם אסר על עצמו בקונם אבר שאסרה תורה קודם שת"נ אם הם בכלל אסור לו ג"כ בהנאה ואי לאו שרי ואין כאן מקומו. ונ"מ כזו מבואר בדברי הפמ"ג כ"פ ע"ש. ונ"ל פשוט אף לפמ"ש דלדעת הר"מ גם כן הלאו הוא משום לתא דאמה"ח מכל מקום בודאי א"ע על הלאו אם אכל אבר שאין בבשרו כזית רק בצירוף גידים ועצמות דרק באמ"ה דינא הכי ולא בשאר איסורים ובפרט לדברי התב"ש דהתורה אסרה דחיותם חשיבא ולא משום אמ"ה בודאי א"ע על הלא תעשה רק בכזית בשר כשאר איסורים שבתורה כנ"ל פשוט:


###### Minchat Chinukh 248:3:1
[Minchat Chinukh 248:3:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:3:1)

**לאוכל מבשר קדשים קודם זריקת דמן.**כ"ה גם כן בסנהדרין שם והמרשים הרשים בר"מ פי"א מה' מעה"ק ובאמת שם מבואר ד"ז בר"מ אך לא מלאו הזה רק מלאו לא תוכל כו' ולוקין על לאו זה והוא מסוגי' דמכות די"ז ע"ב וע' רש"י שם ד"ה לפני זריקה שהוא לוקה שכ' שאין אזהר' מפורשת לפני זריקה רק איסור עשה ודם זבחיך ישפך והדר הבשר תאכל ולפי גמרתינו איכא לאו רק דאין לוקין והנה שם בסוגיא דמכות יש להאריך הרבה בזה ואי"ה בפ' ראה יבואר. והנה אף דמבואר בסנהדרין דעל כולם אין לוקין היינו משום הלאו הזה רק משום לאו המיוחד והר"מ לא הביא כלל הלאו הזה כיון דאין לוקין אין נ"מ אף דבכ"מ מביא הרבה לאוין אף דאין לוקין לחומר האיסור כגון בה' גזלה דהגוזל עובר על ג' לאוין וגוזל קרקע בא"י עובר משום ב' לאוין לא תגזול ולא תשיג ושם אין לוקין דהוי לאוין הניתן לתשלומין זה דוקא אם על כולם אין לוקין מביא זה לחומר האיסור אבל אם על לאו א' לקי א"צ להביא השני שאין לוקין. ובזה מיושב מה שדקדקתי לעיל על הר"מ בכלאים שלא הביא הלאו דולא תשיג ע"ש כיון דאין לוקין אך על הרהמ"ח קשה דכאן מביא זה אף דאין לוקין וה"ל שם גם כן להביא זה ולקמן מביא הרהמ"ח דלוקין על לאו זה כמבואר בר"מ:


###### Minchat Chinukh 248:4:1
[Minchat Chinukh 248:4:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:4:1)

**שאין מברין על הרוגי ב"ד כו' וסנהדרין שהרגו כו'.** מבואר שם גם כן בגמ' ופסקה הר"מ פי"ג מה' סנהדרין דאסור מחמת לאו זה אלא דאין לוקין וע"ש מהש"ס דמ"ק דוקא לאחר הריגה אסורים לאכול אבל קוד' הריגה מותרים לאכול. והנה הר"מ כתב בלשון אסורים לאכול כל אותו היום משמע דוקא אכילה דהיינו כזית ככל איסורין שבתורה ובגמ' דידן מבואר בלשון אין טועמין כל אותו היום וכן מביא הרהמ"ח בלשון זה משמע אפילו טעימה בעלמא ובאמת איני מבין מנלי' להש"ס זה כיון דנראה דלאו אסמכתא הוא אם כן כיון דגזירת הכתוב הוא אפשר דדינו ככל איסורין שבתורה וצע"ק. ודין דאין מברין עיין רש"י סנהדרין שם שאין מברין ברחובה של עיר את האבלים משום כבוד זה אסרה תורה אבל סעודת הבראה גופא אפשר דאין איסור בביתו ואף דא"ח דהרוגי ב"ד אין נוהג אבילות אבל בר"מ לא מביא רק דאין מברין ואין חילוק בין רחוב ובין בביתו וצ"ע קצת:


###### Minchat Chinukh 248:5:1
[Minchat Chinukh 248:5:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:5:1)

**ושלא יטעום קודם שיתפלל.**מד' הרהמ"ח נראה דזה איסור דאוריי' ונכלל בלאו הזה ובגמ' סנהדרין אין מבואר ד"ז רק בברכות פ"א וע"ש בתר"י ושאר אחרונים נראה שהוא רק דרבנן וקרא אסמכתא ובאמת לשי' רוב הראשוני' דתפלה דרבנן אם כן אין כאן לאו דכל עיקר התפלה היא דרבנן אך להר"מ דתפלה דאורייתא אפ"ל דזה הוי גם כן דאורייתא ולא אסמכתא אך בר"מ פ"ו מתפלה לא הזכיר שזה בכלל לא תאכלו נראה גם כן מדבריו דהוי אסמכתא ובש"ס מבואר גם כן דאסור לאכול ולא בלשון טעימה ובדברי הר"מ מבואר אף טעימה אסור וכן כאן בד' הרהמ"ח אף לדבריו שנכלל בלאו הזה כ' גם כן ל' טעימה וצע"ק ע' שו"ע או"ח סי' פ"ט ובאחרונים והרב המחבר במצוה שם שני דיעות לענין תפלה דעת הר"מ והרמב"ן ובכ"מ שאין הכרע נוטה יותר לדעת הר"מ ז"ל כידוע:


###### Minchat Chinukh 248:6:1
[Minchat Chinukh 248:6:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:6:1)

**מדיני המצוה כו' שיגנוב מש"א כו'.** עיין ר"מ פ"ז מה' ממרי' ובסנהדרין דע"א דריב"י סובר דעד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ומק' המ"ל הא מה שקנתה אשה קנה בעלה ע"ש ולכאו' ל"ל כולי האי הא בפשיטות משכחת לה דאביו גירש לאמו וגם כן נוהג בן סורר כמבואר אח"ז דאפילו אם אין לאביו אישות באמו כגון ח"כ מכל מקום נעשה בן סו"מ וא"כ משכחת לה בגירושין וי"ל דחדא מינייהו נקט ודינים אלו הם אפילו מאכילה ראשונה למלקות כמבואר לקמן:


###### Minchat Chinukh 248:7:1
[Minchat Chinukh 248:7:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:7:1)

**ויקנה בשר.**אבל אם גנב בשר ויין משל אביו א"ח כ"ה בש"ס שם ויין מבואר בש"ס ביין האיטלקי ובכ"מ כ' דהר"מ לא כ' זה דס"ל לאו דוקא איטלקי אלא יין משובח:


###### Minchat Chinukh 248:8:1
[Minchat Chinukh 248:8:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:8:1)

**בלוגמא א' וחצי לוג מיין בב"א.**כ"ה לשון הר"מ ועיין כסף משנה דמשמע ליה להר"מ דצ"ל בב"א:


###### Minchat Chinukh 248:9:1
[Minchat Chinukh 248:9:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:9:1)

**מבשר כו' ואפילו בתענית כו'.**כ"ה בש"ס ור"מ ומבואר עוד שם דה"ה אכילת מצוה אפילו מדבריהם בתנחומי אבלים פטור וער"מ שכלל באכילת מצוה שאכל מע"ש בירושלים. ועלח"מ דמע"ש אף שאינו מצוה אצלו כי המצוה דוקא על הבעלים מבואר בש"ס ד"ע ע"ב כיון דכי אורחי' אכל לא ממשיך וע' רש"י שפי' דצ"ל דגנב מעות מע"ש עכצ"ל הש"ס לפטרו מטעם דכי אורחי' אבל מע"ש עצמו בל"ז א"ח כדאמרינן עד שיקח בזול ע"ש ולכאורה נ"ל דרש"י כ' אפילו אליבא דמ"ד מע"ש ממון הדיוט הוא אבל אליבא דמ"ד מע"ש מ"ג אם כן בלאו הכי לא הוי גונב משל אביו דלאו ממונו של אביו אלא של גבוה כמבוא' לכמה ענינים והובא בח"ז כ"פ (וע"כ הש"ס דנ"ט דלא ממשיך איירי במעות מע"ש) ובאמת סתם משנה ר"מ ור"מ סובר מע"ש מ"ג בלאו הכי עכצ"ל דאפילו בממון פטור מה"ט דמבואר בש"ס על כל פנים מוכח דאף למ"ד מ"ג הוא מכל מקום מעות מע"ש אינו מ"ג ודוקא מע"ש עצמו הוא מ"ג אבל לא מעות עכצ"ל הטעם המבואר בגמרא מזה מוכח קצת דמעות מע"ש לא נקרא מ"ג ויכול לקדש את האשה ועצל"ח פסחים סוגיא דאזלינן בתר בתרא מסתפק בזה אי מעות מע"ש הוא מ"ג או מ"ב ולא מצא גילוי לזה ולכאורה מכאן מוכח קצת דאל"ה לא הי' צריך לשום טעם גבי מעות מע"ש כיון דלא הוי של אביו ע"כ דממון בעלים הוא והוי שפיר של אביו וע' לקמן מצוה תע"ג כתבתי דמבואר במנחות ובר"מ ה' מע"ש דגם מעות מע"ש הוי מ"ג ע"ש:


###### Minchat Chinukh 248:10:1
[Minchat Chinukh 248:10:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:10:1)

**ולא אכל בשר.**ע' בגמרא מבואר שם וכן בר"מ דאף דעל בשר עוף א"ח מכל מקום אכל מבשר בהמה פחות ממשקל חמשים דינר ובשר עוף משלים לחמשים דינר חייב והשלמה היינו מועט כמבואר בחולין פ' בהמה המקשה גבי עור משלים לבשר ועיין ר"מ פסק דאם אכל בשר מלוח ביום ג' למליחתו או שתה יין מגיתו פטור וד' הר"מ תמוהים לפ"ר דמבואר בש"ס שם ד"ע דדוקא עט"ב דהוא מחמת שמחה צריך ג"י כשלמים אבל גבי בן סו"מ אפילו כ"ש לא ממשיך וערש"י שפי' אפילו לא עבר רק לילה א' א"ח ועי' בא"ח סי' תקנ"ב בט"ז שכתב דדעת ראבי' דהיא מאבעיא ולא אפשיטא מכל מקום פטור כי הוא ס' נפשות ואיך כ' הר"מ בפשיטות דדוקא כבשר שלמים ובתוך ג"י חייב וצריך עיון גדול שלא הרגישו בזה נ"כ וגם ביין מגיתו לא פי' הר"מ עד כמה אינו חייב ובה' תענית גבי ט"ב כ' ג"י ובה' רוצח כ' ג"כ לענין גילוי ג"י כמבואר בגמ' כאן ולגבי בן סו"מ מבואר כאן דעד מ' יום א"ח ואפילו נימא דהוא בכלל אבעיא הוא ס' נפשות ולא הו"ל לסתום וצריך עיון גדול וסברת הש"ס דיין מגיתו הוא כאן מ' יום כמו יין לנסכים כמבואר בב"מ אך מכל מקום לענין שמחה אף קודם תיכף לאחר ג"י משמח וצ"ע. ומצאתי בלחם משנה הרגיש בזה אבל דבריו תמוהין:


###### Minchat Chinukh 248:11:1
[Minchat Chinukh 248:11:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:11:1)

**כיצד דנין.**ער"מ שם ה"ז ומבואר בש"ס דבאכילה הראשונ' מלקין אותו לאחר התראה וכ"ה במשנה דמתרין אותו ונראה מדברי הר"מ דהתראה זו ככל שאר התראות שבתורה דמתרין אותו בעת האכילה הגרוע' והוא מתיר למלקו' עצמו או באכילה שניה למית' אבל רש"י במשנה דע"א פי' דהאי התראה לאו ככל התראות ע"ש ולא הבנתי ד' רש"י דהיאך יכול להיות דמלקין או ממיתין בלא התראה ומה שפירש"י דהא התראת עדים בעי הא מבוא' כאן בגמ' דמתרין בו בפני שנים ומ"ש שלא מיד עובר א"י מנין דודאי צריך שיאכל אכיל' זו תיכף להתראה ככל עוברי עבירו' ע' בש"ס ור"מ ה' סנהדרין דיני התרא' ומדברי הר"מ כאן מבואר דצריך כל דיני התראה כמו בשאר מקומות אח"ז ראיתי בתי"ט שהרגיש על רש"י וכ' דמשמע לי' לרש"י דהעדים לא היו מתרין בו ע"ש:


###### Minchat Chinukh 248:12:1
[Minchat Chinukh 248:12:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:12:1)

**שניהם רוצים כו'.** ואם קודם גמ"ד מחל לו א' מהם גם כן אינו נלקה ואינו נסקל אף על פי שמבואר בלשון הגמרא והר"מ דאביו ואמו מחלו מכל מקום ל"ד שניהם אלא אפילו א' מהם ובמ"ל הביא ד' הירושלמי דהקשה על ר' יאשי' מה בא להשמיענו הלא משנה היא הי' אביו רוצה ואמו אינה רוצה ומתרץ דאתי לאשמועי' אפילו עמד בדין קודם שנגמר דינו יכולים למחול משמע דומיא דקודם הבאה לב"ד דאם א' אינו רוצה אינו נעשה סו"מ ה"ה לאחר הבאה קודם גמ"ד גם כן יכול א' למחול ודע דמבואר שם דלאחר שנגמר דינו אין מחילתן מועלת וע"ש במ"ל:


###### Minchat Chinukh 248:13:1
[Minchat Chinukh 248:13:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:13:1)

**ואם הי' א' כו'.**או חגר כמ"ש בר"מ ובהרהמ"ח והוציאו אותו למעוטי חגרים:


###### Minchat Chinukh 248:14:1
[Minchat Chinukh 248:14:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:14:1)

**כי בתחלה מלקין אותו.**כ"מ בש"ס ור"מ. והנה לעיל הביא הרהמ"ח בשרשי המצוה והוזהר האדם ע"ז כו' והם ג' חדשים הראשונים משהתחיל להביא ב"ש עד שיקיף זקן התחתון כו'. והנה מדברי הרב נראה שהוא שיעור א' אבל בגמ' וכ"פ הר"מ שהוא ב' שיעורי' דאם הקיף זקן התחתון קודם ג' חדשי' אינו נעשה בן סו"מ וכן אם עברו ג"ח אף על פי שלא הקיף זקן התחתון גם כן אינו נעשה בן סו"מ ע"ש. והנה הר"מ והרהמ"ח לא ביארו דין אם סריס חמה או סריס אדם יש בהם דין סו"מ והיא גמרא ערוכה יבמות דף פ' סריס חמה אינו נעשה בן סו"מ לפי שאין סו"מ נידון אלא בזקן התחתון ובגמ' חדא מינייהו נקט דינא דמתניתין דמבואר דסו"מ תלוי בהקפת זקן וה"ה לדידן דפסקי' מחמת שראוי להיות [אב] בג"ח וג"כ הסריס אינו מוליד אם כן אינו נידון כבן סו"מ. ולכאורה ק"ל אליבא דרב שם דאם הביא סימני סריס בן כ' נעשה סריס למפרע מבן י"ג שנים אם כן בלאו הכי לא משכחת לה דין דסו"מ גבי סריס בלא האי טעמא דמבואר בגמ' דממ"נ אם חטא לאחר ג"ח מי"ג ואח"ז בבן כ' הביא סימני סריס אם כן הא נעשה גדול למפרע מבן י"ג והי' החטא אחר ג"ח מגדלותו ואינו נעשה בן סו"מ ע' בסנהדרין ובר"מ עכצ"ל דחטא תוך ג"ח מי"ג ולא הביא ב"ש ואח"ז בבן כ' נעשה סריס אז אמרי' למפרע דנעשה גדול והי' החטא בתוך ג"ח מגדלותו הא מכל מקום קשה לא מבעיא להסוברים דזה הוי התראת ס' אם כן אז הי' ה"ס דלמא לא יהי' סריס והוא עדיין קטן וקטן אינו נעשה בן סו"מ ע' תוס' נדה סוגיא דמופלא הסמוך לאיש אלא אפילו לתוס' יבמות שם דזה ל"ה ה"ס דאגלי מלתא למפרע או לדעת הר"מ שפוסק ה"ס שמה התראה עמ"ל ה' סנהדרין מכל מקום הב"ד אז לא היו דנין כלל כי אין לו ב' שערות ובפרט דאזלינן בתר רובא דלא יהיה סריס אם כן הוא עדיין קטן (ואפשר דיצא מכלל הרוב כיון שלא הביא ב"ש בזמנו דחזקה דרבא ואין כאן מקומו להאריך ואף בלא רוב הא ושפטו העדה והצילו העדה כתיב למה יהיו דנין אותו עתה בחנם כיון דעתה לא קטלינן לי' וא"כ ע"כ אין דנין אותו הב"ד עד שיביא סימני סריס בשנת כ' על העבירה דלמפרע שעשה תוך ג"ח מי"ג אם כן קשה הא אנן קי"ל דאם קודם גמ"ד הקיף זקן התחתון כיון דאי עביד השתא לאו בר קטלא הוא ע' בסנהדרין ובר"מ וא"כ גם אם לא נגמר הדין עד אחר ג"ח אין הורגין אותו כיון דאלו עביד השתא לאו בר קטלא הוא והר"מ חדא מני' נקט ופשוט וא"כ בשנת כ' היאך דנין אותו הב"ד על העבירה שעבר זה כמה והוא עתה כמה שנים מיום גדלותו אם כן ממילא נפטר ואי דהב"ד דנין אותו תיכף כשעבר העבירה וגומרין דינו כשיהי' סריס יהי' גדול למפרע ויהי' בתוך ג"ח וכשיגמר דינו אפילו הזקין הורגין אותו כמבואר בר"מ חדא דזה דוחק שהב"ד ידונו אותו תיכף ויענו את דינו כמה שנים (עיין השמטות). וגם אני מסופק אם בגמ"ד דב"ד אמרינן אגלאי מלתא למפרע שיהא נקרא גמ"ד אז כיון דלא יכלו לגמור הדין בבירור וחוץ לזה למה ידונו אותו אז הלא עתה הוא קטן ואזלינן בתר רובא ואם לא ידונו אותו אז ע"כ אח"ז בשעת גדלות נפטר לגמרי והצילו העדה כתיב וא"כ ע"כ דנין אותו כשמגיע לבן כ' ונפטר על העביר' שעשה כיון דקודם שנגמר הדין עברו הג"ח וא"כ היאך משכחת דין זה אליבא דרב והי' להש"ס להקשות על רב מהאי ברייתא ולו' דרב פליג על האי דינא דג"ח זה דוחק. ונ"ל דמכאן יצא להר"מ מ"ש בפ"ב מה' אישות ומובא באה"ע סי' קע"ב דאם נתקו ביציו בי"א נעשה גדול תיכף משנת י"ג דזה אינו מביא סימן לעולם ולא מצאו המחברים ידיהם מהיכן הוציא הר"מ ד"ז ועיין בנוב"י אה"ע סי' ה' אבל מכאן יצא לו דלפ"ז משכחת לה דקודם י"ג נתקו ביציו וא"כ בי"ג תיכף נעשה גדול ככל האנשים והי' יכול להעשות בן סו"מ עד ג"ח ככל האנשים ע"כ נתנה הברייתא טעם אחר לפי שאינו נידון כמבואר שם. על כל פנים קשה מדוע לא הביא הר"מ ד"ז דסריס כיון דמשכחת לה ובפרט להנוב"י שהכריח שהר"מ לא ס"ל כרב אלא כשמואל וכ"כ היש"ש ביבמות ולא נעשה גדול למפרע אלא מכאן ולהבא אם כן בכל הסריסים משכחת דין זה דהי' בן כ' שנה ונעשה עתה גדול ועד ג"ח הי' יכול לדון בדין סו"מ ומכל מקום מיעטי' הברייתא דגזירת הכתוב היא וצריך עיון גדול שלא הביאו הר"מ והרהמ"ח ד"ז. וע"ש עוד בר"ם כ' גבי עדות השני' למיתה לאחר שקבלו עדותן בודקין אותו אם הקיף זקן התחתון וע"ש בלחם משנה דסובר דבעדות ראשונה א"צ לבדוק דמוקמינן לי' אחזקתי' וע"ש שדחה זה ובאמת כיון דאין שום טורח למה לא יבדקו אותו. ומכל מקום קצ"ע בלשון הר"מ דגם כן ראוי לבדוק אותו עוד הפעם קודם גמ"ד אולי אז הביא זקן התחתון ופטור ונ"ל דודאי בודקין אותו קודם שיאמרו הב"ד הפסק ופשוט. עוד מבואר שם והיא מהש"ס דאינו נסקל עד שיהי' שם ג' הדיינים הראשונים. גם פשוט לע"ד דאם קודם גמ"ד ראשון ברח ואח"ז נתפס שנית בעדות השניה דגומרין דינו למלקות ואח"ז לקטלא ואין צריך שיהי' אכילה שני' דוקא אחר מלקות הראשונה כנ"ל. ולכאורה אני מסופק כמו שמבואר בגמ' כיון דסו"מ נידון בזקן התחתון אין סריס נעשה בן סו"מ כיון דלא יהיה לו זקן התחתון אם כן נראה דה"ה דכל שאינו מוליד אינו נעשה בן סו"מ כיון דלא יהי' ראוי להיות אב וא"כ טרפה להסוברים דגם זכר טרפה אינו מוליד אינו נעשה בן סו"מ ועיין באחרונים אריכות אי טרפה מוליד. אך באמת נ"ל דבשלמא זקן התחתון דכל איש אינו מביא בשוה ואם כן כיון דכ"ז דלא יהי' מביא הזקן התחתון יהי' נידון והוא אינו מביא בשום פעם ע"כ אינו נידון כבן סו"מ כיון דא"י לדון בשום פעם לפטורי מחמת הזקן אבל ג"ח דשוה בכ"א אם כן דבר ידוע דאחר עבור ג"ח אינו נעשה בן סו"מ אם כן ה"ה טרפה נמי כיון דיכול לבא לידי פטור עי"ז. ומ"ש לעיל דגם בזה תלוי א"צ דאפילו למ"ד ג"ח מכל מקום בזקן התחתון גם כן [תלוי] וכל דאין דנין בזקן התחתון אינו נעשה בן סו"מ. ולכאורה לטעם הגמ' דירדה תורה לס"ד של בן סו"מ שסופו כו' אבל טרפה אפילו טרפות אדם דאינו חי אם כן אפשר אין בו דין סו"מ. אך באמת משום טעמא דנתנו חכמינו זכרונם לברכה אין ללמוד דין ממנו והיא ע"ד יופי טעמי התורה ואין ללמוד מהם אלא במקום שפי' חכמינו זכרונם לברכה בעצמם. ומ"ש דגם טרפה נידון אפילו בסקילה היינו דוקא שהב"ד עצמם ראו אבל עדים אין מחייבין את הטריפה דהוי עשאאי"ל ע' בסנהדרין ובר"מ הלכות רוצח דטרפה שהרג שלא בפני ב"ד פטור רק בפני ב"ד חייב וה"נ ופשוט:


###### Minchat Chinukh 248:15:1
[Minchat Chinukh 248:15:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:15:1)

**ונוהגת בא"י כו'.** כ' לעיל כ"פ דל"ד אלא כ"ז שהי' הב"ד נוהג בא"י והיו דנין ד"נ דהיינו כ"ז שהיו יושבין בלשכת הגזית היו דנין ד"נ בח"ל ג"כ אם הי' ב"ד סמוכין בח"ל וכ"ה בגמ' ור"ם הל' סנהדרין ונ"ל דאף לאחר שגלו הסנהדרין ולא דנו ד"נ מכל מקום דיני מלקות דנין בכ"מ שיש סמוכין אם כן הי' נוהג דין סו"מ לענין אכילה ראשונה ולענין מלקות (ולא אמרי') כיון דמשכחת מיתה [על] אכיל' הראשונה חייב מלקות תמיד אף דאין נוהג ד"נ אם כן חייב תמיד מלקות אם יש ב"ד סמוכים כנ"ל. ובתוס' סנהדרין ס"ג הקשו היאך לוקין על אכילה א' מלאו דל"ת עה"ד הא לאו שניתן לאמב"ד היא וע"ש על כל פנים אהאי לאו גלי רחמנא דלקי אם כן אני מסופק אפשר דעל אכילה שניה היכי דא"ח מיתה כגון בזמן שגלו הסנהדרין מכל מקום אפשר דלוקין דלא גרע מאכילה ראשונה רק היכא דח"מ בודאי אין לוקין אבל היכי דא"ח מיתה אפשר דלקי דבכל דוכתי אף שלא התרו בו למית' אין לוקין דלאו שניתן לאמב"ד אין לוקין אבל כאן דלוקין על לאו זה אפשר דלקי על אכילה השניה ג"כ אם אינו ח"מ או בזמן שגלו הסנהדרין או אפילו בזמן שהיו דנין ד"נ מכל מקום אם לא התרו בו למיתה רק למלקות אפשר דלוקין ול"ש לומר דהתורה חייבה דוקא באכילה הראשונה דכתיב ויסרו מן התורה לומר כן דעל אכילה ב' חייבה מיתה אם כן ל"ש מלקות אבל היכי דא"ח מיתה אפשר דחייב מלקות וצ"ע:


###### Minchat Chinukh 248:16:1
[Minchat Chinukh 248:16:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:16:1)

**אבל לא בנקבות כו'.** כ"ה לשון הר"מ ובלחם משנה הרגיש דמבואר בש"ס דגם בת הי' לה דין סו"מ אלא שגזירת הכתוב היא אך דאין נ"מ לדינא תפס הר"מ והרהמ"ח טעם זה. ומ"ש הרהמ"ח ואפילו טומטום שנקרע כו' הר"מ לשיטתו דטומטום שנקרע חולץ ומייבם מכל מקום כאן התורה מיעטה אותו מדין סו"מ אבל לשיטת הרא"ש פ"ח ביבמות ומובא דיעות אלו בש"ע אה"ע דפסק כר"י או כבר"י דהוי ס' סריס אם כן א"צ למיעוט כיון דסריס אינו נעשה סו"מ כמ"ש לעיל ועיין ביבמות דזה ממימרא דר' אמי על טומטום שנקרע והוליד בנים וביש נוחלין הוא מימרא דר"א דטומטום שנקרע דממעטינן ועיין ביש"ש יבמות ויש הרהורי דברים ואין כאן מקומו. וגם בענין אנדרוגינוס. ונ"ל דאפ"ל אפילו למ"ד דהוא סריס הוא רק דאינו מוליד ומיעטי' התורה מיבום ומחליצה אבל אפשר דסימני' יכול להביא ויוכל להתמלאות זקן ועיין בבכורות דמ"ב:


###### Minchat Chinukh 248:17:1
[Minchat Chinukh 248:17:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/248:17:1)

**עד שיהא בן כו'**. לשון הר"מ עד שיהא בן משעת התראה ולשיטת הר"מ אם נקרע קודם התראה חייב ונידון כבן סו"מ אבל רשב"ם פי' דבעינן שיהי' זכר משעת לידה ואם נקרע לאחר לידה א"ח בבסו"מ והרהמ"ח תפס לשון הגמ' ולא הביא ד' הר"מ נראה דדעתו כדעת רשב"ם. ופשוט דדין סו"מ נוהג ג"כ אם הוא עבד ובא מן העבד ושפחה דהם חייבים בכל מצות התורה ומיירי דנתנו לאביו ממון ע"מ שאין לרבו רשות בו דאל"ה מה שקנה עבד קנה רבו ולא משכחת שיגנוב משל אביו אם לא בדרך הזה. ולכאורה כיון דאשה אינה חייבת גם העבד א"ח עמ"ל פ"י מה' מלכים באורך דזה כלל גדול דעבד ואשה שוים. אך מכל מקום נ"ל כיון דבעינן גנב משל אביו ולא משל אחרים והש"ס יהיב טעמא מחמת דשכיח לי' ומשל אחרים ל"ש לי' אם כן כאן דאביו אין לו כלום רק באקראי דנתן לו אחר ע"מ שאין לרבו רשות בו אם כן בודאי ל"ש לו וא"ח. ואפשר דגם קודם שנשתחרר אין לו יחוס לענין אבות לדין זה ואם אחר שנשתחרר פשיטא שא"ח. ונ"ל כיון דעבד אין לו יחוס וא"ח בקללת אב ואם גם אינו נעשה בן סו"מ עיין ר"מ פי"ב מה"א ובה' ממרים דאינו בנו כלל אף קודם שחרור אם כן פשיטא דלא נעשה בן סו"מ ופשוט. ואם א' בא על ח"ש וחב"ח והוליד ממנה בן אם כן הבן הזה הוא חצי בנו אם הוא נהרג ע"ז כבר הבאתי ד"ז בכ"מ. ואם א' הוליד מאנדרוגינוס או אנדרוגינוס שהוליד מאשה אם הם נקראים אב ואם כי הם ס' זכרים וס' נקבות כבר עוררתי ע"ז כ"פ ואין מקום לכפול. וע' מ"ל פ"ז הקשה על הר"מ שהשמיט מ"ש בש"ס דמכות דעיר שאין בה זקנים אין נעשה סו"מ ובה' רוצח כ' דאין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד וע"ש במ"ל בשם התוס' ומסיק דהר"מ ס"ל דעיר שאין בה ב"ד אין מביא' כו' וכ"פ גבי ערי מקלט ע"ש וע' לשון הר"מ גבי מדידות עגלה ערופה כ' דאין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד של כ"ג וגבי ערי מקלט כ' עיר שאין בה זקנים ולא ביאר כמה אם כ"ג או ג' סגי. וכאן נמי אם בעי זקנים אינו מבואר בש"ס כמה. ונראה דכ"ג בעינן כיון דילפינן מזקני עירו וגבי סקילה כתיב והוציאו אותו אל זקני עירו כו' ורגמוהו אם כן כיון דד"נ בכ"ג צריך כ"ג. ולפי זה אני מסופק אי ד"ז נוהג גבי אכילה לענין מלקו' דבעינן עיר שיש בה זקנים דהא זקני עירו אצל סקילה כתיב ומסתברא דגם אכיל' ראשונה למלקות בעינן זקני דלכל הדברים שוים דדינים אלו ולא גדמין ולא חרשין גם כן מפקינן מקרא והוציאו אותו ומכל מקום נוהג גבי מלקות ג"כ דאל"ה הי' מתבאר החילוק בש"ס ור"מ אע"כ לכל הדינים שוים וא"כ לד"ז נמי שוים. אך לדעתי דגבי מלקות ג' זקנים בעינן כיון דא"צ אלא ג' לדון אותו די בג' זקנים כנ"ל: