## Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate

###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:1
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:1](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:1)

כתוב שם באיסור כלים והכשירן האריך המחבר בענין הגעלה וכו'. אמר הכותב דברי המחבר דברי הגאון רבנו יצחק הזקן ז"ל הידוע הוא שכל דבריו מזוקקין שבעתים וכבר נתוכחתי בדברים פה אל פה עם הרב רבנו משה ז"ל וכה אמר אלי שאין המים מבליעין אלא מפליטין אמרתי א"כ נבלה שנתבשלה בקדרה בתוך המים ואין במים ששים תאמר שאין הקדירה נאסרת שאין המים מבליעין אמר התם רוטבו של נבלה בעצמו הוא שנבלע אפילו שלא בסיוע המים אמרתי א"כ אפילו פליטת הכלי תחזור ותבלע מעצמה בכלי ולא הועילה הגעלתו אמר אם כן יורה גדולה מכלי מדין איך הגעילוה ואין שום כלי מחזיק ששים חלקים כנגד גופו של כלי אמרתי ומי הגיד לנו שהגעילו במדין יורה גדולה שמא לא הגעילו היום אלא למחר. וכל שכן למאן דאמר טעם כעיקר לאו דאורייתא עד שנדחק רבנו הרבה ואמר למאן דאמר מין במינו לא בטיל אפילו כלי קטן היאך הגעילו ניחוש שמא בשלו בו מים שנתנסכו לע"א ואינם בטלים אמרתי מה זו קושיא סתם מימיהן בעינן מותרין לשמא בשלו מים שנתנסכו בכלים ניחוש ושתק רבנו. גם מה שאמר בשם הרב ז"ל שאין המים מבליעין אלא מפליטין והביא ראיה מההיא דבמים ולא במזג טעות הוא בידו שאין משם ראיה לשאין המים מבליעין אבל הרב ז"ל תרתי אמר חדא שהמים מפליטין ולא מבליעין ושאר משקין מבליעין ולא מפליטין ולשאין שאר משקין מפליטין הביא ראיה מההיא דזבחים בפרק ד"ח דגרסינן התם במים ולא ביין במזג וגם בזו אמרתי זו גזרת הכתוב היא בקדשים לענין מריקה ושטיפה בלבד ואדרבה משם נראה דבעלמא מגעילין אפילו ביין ובשאר משקין דכולן מפליטין הם אלא דבקדשים בלבד אמרו למריקה ושטיפה ונחלקו שם אם בכל הקדשים כן אם לאו דתנן התם א' שבישל בו וא' שעירה לתוכו רותח אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה. ותניא חטאת אין לי אלא חטאת שאר קדשים מנין תלמוד לומר קדש קדשים יכול אפילו תרומה תלמוד לומר אותה דר"י ואמרינן מאי טעמיה דר' יהודה כתיב קדש קדשים אין קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה וקסלקא דעתך דכלי שבשלו בו תרומה אין צריך להגעיל קא אמר ואקשינן ותרומה לא בעיא מריקה ושטיפה והתניא קדרה שבשל בה התרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם אמר אביי לא צריכה אלא לדאמר מר במים ולא ביין במים ולא במזג הא אפילו ביין כלומר כלי שבשל בו תרומה אינו צריך רק להגעיל מה שנבלע בתוכו ולהגעיל אפילו ביין סגי וזה ברור וכן פירש רש"י ז"ל זה לשונו אמר אביי מודינן דהגעלה בהיא ולא נצרכה הא דמעוט מריקה שטיפה אלא לכדאמר מר בתו"כ ומורק ושוטף במים ולא ביין ולא במזג הא תרומה אפילו ביין ובמזג דלא קפדינן אלא להגעיל אסור הנבלע בו ע"כ לשון הרב ז"ל אלמא אפילו שאר משקין מפליטין גם בא הוא להוסיף טעם על דברי הרב ז"ל במה שהקשיתי לרב עצמו ז"ל שאם אין המים מבליעין אם כן כלי שבשל בו נבלה עם המים לא נאסר שאין המים מבליעין ואעפ"י שלא מצא הרב ז"ל לזה תשובה חשב הוא למצוא תשובה ואמר דנבלה שנימוחה בתוך המים ואין כאן ששים במים אלו אינם מים אלא רוטב אבל הבלע בפליטתו כחו קלוש וחלוש ואין כח המים מתבטל בשבילו.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:2
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:2](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:2)

עוד שם כתב תדע שהרי ירקות שנתבשל בתוכן בשר וכו'. אמר הכותב אין זה נכון אלא למועדי רגל שאין בו לא טעם ולא ריח שא"כ אפילו קדירה שבישלו בה נבלות וכן כל קדרות של נכרי אם בשלו בהן ירקות או אפילו בשר יהא מותר ומותר לנער בכף כשרה בתוך קדרה אסורה ואפילו לכתחילה ואפילו קדרה בת יומא שהבלע הנפלט קלוש וחלוש ואין בו כח לבטל כחן של מים היש טעות גדולה מזו גם דבריו סותרין זה את זה שהרי הוא מודה שהמגיעל כלים הרבה במים שזה אסור שאז תעבור צורת המים ואם כן כשבשל בשר מרובה ואפילו בפני עצמו בקדירה ואח"כ בשל בו ירק מועט או דג אחד יחידי יהא אסור לאכלו בכותח שהבלע מרובה ונפלט ונתערב בירק המועט או בדג הקטן יחידי ויאסרנו תינוק ובר בי רב דחד יומא שלא יכיר בפגמן של טעמים אלו. והביא ראיה שכתב משבשתא היא דכשבשל גופו של בשר בתוך הירקות אם אין בירקות ששים אסור לאוכלם בחלב לפי שהירקות בלעו ממשו של בשר אבל ירק שנתבשל בקדרה לא בלע ממשו של בשר אלא טעמו ואין בו כדי לחול בו שום איסור בשר בחלב וע"כ אין דין זה אלא בבלע של היתר כגון בלע של בשר שחוטה או של חלב כשר וכן בבלע של קדשים שאין ראוי לחול עליו שם פגול לאחר שבשלו לאחר מכאן דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו כדאיתא בשילהי השוכר את הפועל שבע"א אבל בבלע של איסורין לא אמרו נ"ט בר נ"ט ואלו טעמים ברורים הם לעיני כל.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:3
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:3](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:3)

עוד שם כל כלי שנגעל צריך שטיפה בצונן אחר הגעלה וכו'. אמר הכותב מנהגן של ישראל תורה היא וכך נהגו מלבד שכן אמרו הגאונים ז"ל וכ"כ הרב בעל התרומות ז"ל זה לשונו: וכשמגעילין כלי רגילות הוא ומנהג מיד שמסירין הכלי הנגעל מן היורה שופכין מים צוננין על הכלי וכן פירש רבנו ומר רב נהילאי ותימא למורי רבנו אם המים שנאסרו בשבילן חוזרין ונבלעין מה תקנה בצוננין הללו הלא קודם שהספיק לשוטפן יש לנו לחוש שהמים של איסור נבלעין בכלי ועוד אם המים אסורין כגון שאין ששים כנגד הכלי הנגעל אם כן אף בתוך היורה מתחילה קודם שהוציא הכלי משם נבלעין בכלי כדפרישית לעיל ואילו אינן מגעילין לעולם אלא שאינן בני יומן או כלי קטן שיש ששים במים מן הכלי המגעיל שאז המים מותרין ומה שנהגו לשפוך מים צוננין על כלי נראה למור' רבנו דקיי"ל כרבנן דפרק דם חטאת דאמרי מריקה בחמין ושטיפה בצונן והתם נמי אמרינן מאי טעמא דרבנן מידי דהוה אגיעולי עו"ג דאלמא הוא הדין דגיעולי עו"ג מדמינן לקדשים ע"כ ושטיפה כשטיפת הכוס ומריקה כמריקת הכוס דאמר דמריקה ושטיפה כדרך שבני אדם שוטפין בכוסות קאמר לא כיון לאחר מן הפירושין שה"ר אברהם בר דוד ז"ל פי' במריקה ושטיפה דכוס אסור כמו שכתב המחבר ורש"י ז"ל פירש במריקה ושטיפה דכוס של ברכה מריקה מבפנים ושטיפה מבחוץ.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:4
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:4](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:4)

עוד שם גרסינן בפ"ב דע"א הלוקח כלי תשמיש מן העו"ג וכו'. אמר הכותב איברא כן כתב הוא למעלה וכבר גלינו שם מה שטעה בזה הרבה ודי היה לו לטעות פעם אחת ולא לשנות בשגיאות.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:5
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:5](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:5)

עוד שם ומש"כ המחבר דשיפה ונעיצה אינן אלא לצונן וכו'. אמר הכותב באמת נראה שאינו בקי בדברי גדולי ישראל הראשונים ז"ל גם לא עיין בחבור בעיון גם כי ניים ושכיב שהרי רש"י ז"ל כן פירש שם שהשיפה אינה אלא להתיר לצונן בלבד ולא לאכול בה רותח וכן הראב"ד ז"ל וכן הסכימו רבנו שמואל ורבנו תם אחיו ז"ל דלא אמרו שיפה ונעיצה אלא לאכול בה צונן והירושלמי דנראה שמתיר בנעיצה אפילו לרותח ובסכין קטנה כבר כתבו המחבר ודחאו דאי לחתוך בה רותח קאמר אגמרין פליג דאמר רב הונא בריה דרב יהושע דדוקא לאכול בה צונן וכדמסיים בה ואזיל כי הא דמר יהודה ובאטי בר טבי הוי יתבי קמי דשבור מלכא ואלו דברים ברורים הם.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:6
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:6](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:6)

עוד שם גרסינן בפרק כל הבשר אמר רב נחמן אמר שמואל סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח בלא הדחה קאמר. אמר הכותב טעות מפורסם שנה פעמים וכבר גלינו שגיאותיו בזה למעלה ולא עוד אלא שכל מה שפירש ושכתב שם אמרו מפורש בהופכן ודברים פשוטים הם.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:7
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:7](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:7)

עוד כתב המחבר דכלי שאינו בן יומו לא חשיב נותן טעם לפגם אלא לענין בלע שבו דדבר הבלוע ואינו בן יומו חשוב בודאי נותן טעם לפגם אבל כל דבר שהוא בעין אינו חשוב פגום בשאינו בן יומו וכן לענין טיחת כלים אינו חשוב פגום בשאינו בן יומו וכי שרינן דבש ושמן ולא חיישינן לגיעולי נכרים משום דחזקת כלים בסתם כשאינן בני יומן משום שאין דרך להשתמש בכלים דרך בשול ולא ע"י האור אלא אחר הדחה שהדיחו אותו מתשמיש ראשון. והקשה מההיא דע"א דאסרינן קורט של חלתית משום דמפסקי לה בסכינא דארמאי ואע"ג דאמר מר נותן טעם לפגם מותר אגב חורפא דחלתיתא מחליא ליה שמנונית והוה ליה נותן טעם לשבח ואסור אלמא טיחה דסכין חשבינן נותן טעם לפגם אי לאו משום טעמא דמחליא ליה ע"כ ולאו קושיא היא כלל וכבר כתבנוה למעלה דהתם לאו משום דחשבינן טיחת הסכין דבר הפגום בעצמו דהא לא אפשר דאם איתא לא הדרא מיתסרא משום דמשבחא דכל דבר שניתר מחמת שנפגם אינו חוזר להיאסר לעולם אלא הכי קאמר סד"א משום דלאו אורחא דחלתית בשמנונית דליהוי פגם בו וכיון דכן לישתרי קמשמע לן דמשום דמחליא ליה חשבינן תערובתו לשבח והא דאמרינן התם בשילהי ע"א וכולן שנשתמש בהן כלומר בכלים של נכרים עד שלא הטביל תני חדא מותר ותניא אידך אסור ומוקים הא דתניא מותר כמ"ד נותן טעם לפגם מותר קתני מיהת שלא הטביל כלומר שלא הדיח ושרי לה משום דנותן טעם לפגם אלמא טיחה גופה דלאו בת יומא חשיבא נותן טעם לפגם ולמאן דאסר אסורא ולמאן דשארי שריא אפשר דשלא הטביל דהתם טבילה קאמר ואגב שיטפא נקטה ולאו דוקא דמשום טבילה לא מיתסרא ובדידה נמי לא שייך דין נתינת טעם כלל א"נ אפשר דעד שלא הטביל הדחה קאמר ואגב שיטפא נקטינה לכלהו תלתא וההיא דתניא מותר לא הדרא אכולהו אלא אשלא הגעיל ושלא ליבן א"נ אפשר דכי אמרינן דטיחה חשיבא איסור בעין ולא חשיבא פגומה משום דלאו בת יומה טיחה נדבקת כעין טיחת שומן או רוטב אבל טיחת דבר צלול כעין יין כיון שנתייבשה דינה כבלע וכל שאינו בן יומו חשוב פגום ואיסור קנקנים לאו משום טיחה אלא משום פליטת כח היין וההיא איפשר דלא מיפגמא בשהייה.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:8
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:8](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:8)

עוד שם עוד כתב קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב וכו'. אמר הכותב טועה הוא בדמיונות ותולה בוקי סריקי ברב ז"ל וחס ליה דלימא כי הני מילי גריעותא ומה לו לרב ז"ל להביא ראיה מעצים שנשרו מן הדקל דהתם בדבר שאין לו עיקר בדאורייתא והוא ז"ל בעצמו מן המתירין בכענין זה וכמו שכתבנו למעלה אבל חמץ לאחר זמנו לרב דלית ליה כרבי שמעון יש לו עיקר בדאורייתא גם מה שאמר דבלע שאינו בן יומו סתמא אינו אלא משהו אם כן למאן דאמר נותן טעם לפגם אסור אם בשל מותר דהא אינו אלא משהו וכל שיש בו ששים משהו יין מותר וברייתא דקא תני בלוקח כלי תשמיש מן הנכרים אם נשתמש בהן אסור ואוקימנא בשילהי ע"א כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור היכי משכחת ליה דאסור והא בטל במיעוטו וגם מה שאמר דאין אסור לבשל בפסח בכלי שנתבשל בהם חמץ אלא לדידן דסבירא לן דחמץ בפסח במשהו אם כן לר' יוחנן דאמר דאף חמץ בפסח בנותן טעם משתמש היה אף בכלים שנשתמש בהן חמץ אפילו בחמין ונמצאו בביתו כלי חמץ וכלי מצה מעורבין זה בזה חס ליה לא יאמר עליו כזה ואף אנו למי שפוסק אפילו בחמץ בפסח בנותן טעם כבשאר האיסורין נבוא ונשתמש בהן לכתחילה כל שאינן בני יומן חלילה לנו מעשות זאת ועוד דאם כדבריו כיון דאפילו במינו לרב מותר מן הדין דפגום הוא היאך גזר לאחר זמנו שלא במינו אטו מינו ומינו מותר דבר תורה אלא על כרחין אפילו משהו ופגום במינו אסור דבר תורה לרב או משום דאית ליה נותן טעם לפגם אסור וכמו שפירש רש"י ז"ל אי נמי דכל איסורי משהו אוסרין אפילו לפגמן כדעת רבנו יצחק ז"ל והקושיא שהקשה והתירוץ שנסמך ונשען עליו כמשענן הקנה הרצוץ ענין אחד יש להן דהתם איפשר לומר דמדקאמר אמר רב סתם קדרות בפסח ישברו משמע שכלל בזה כל הקדרות ואפילו הקדרות שלא בשל בהן דייסא ולא קמחים. אלא דחוששין להם למשהו חמץ ולפיכך בפסח בין לרב בין לשמואל כיון דלדידהו במינן במשהו לכתחילה אסור להשתמש אפילו בכלים שלא נשתמש בהן חמץ אלא במשהו ואפילו בשאינן בני יומן דנותן טעם לפגם אסור דכל שאיסורו במשהו אפילו נותן טעם לפגם אוסר כדעת רבנו יצחק ז"ל ועיקר והילכך בפסח כדי שלא יבוא להתיר במינו בכענין זה לכולהו אסור ואפשר דלמאן דאית ליה חמץ אפילו בזמנו בנותן טעם כרבי יוחנן מותר להשתמש בקדרה כזו משום דמותר לבטל איסור משהו לכתחילה בכל האיסורין ששיעורן בנותן טעם וכן דעת הראב"ד ז"ל בספר איסור משהו. אבל לאחר זמן לשמואל פשיטא דמשהא להו לאחר זמנו ועביד בהו בין במיו בין בשלא במינו דאית ליה כר"ש ואפילו חמץ ממש מותר ואפילו לרב כיון דכל אחר זמנו בנותן טעם מותר היה סבור המקשה דמותר לבטלו שלא במינו אפילו לכתחילה דלאחר זמנו כולי האי לא גזרינן וא"ל דלא אלא לרב כיון דאסר ליה במשהו אפילו לאחר זמנו אסור דאע"ג דהופג טעמו באיסורי משהו ליכא משום טעם לפגם כדאמרן והילכך גזר שלא מינו אטו מינו. עי"ל דאפילו בקדרה דבשל בה דייסא הוא ושיש בה כדי נתינת טעם וכן פירשה הראב"ד ז"ל ואפילו הכי שפיר קא מקשה אפילו לרב לישהינהו לאחר זמן וליעבד בהו שלא במינו לפי שאין זה דומה לכל שאר האיסורין וטעמא דמלתא דבכל שאר האיסורין שאיסורן נוהג בכל זמן מן הדין הוא שאם נבלעו בכלי בשבחן אפילו נפגמו בתוך דפני הכלי שיהא אסור לבטלן משום דאיכא למגזר השתא שאם תתיר את זה שאינו בן יומו יבוא להתיר אפילו בן יומו לפי שאין פגמו ניכר וכן בכל האיסורין אבל חמץ שכבר עבר זמנו וא"א לבוא בו עכשיו לידי איסור בדמיונו לשמואל מותר ואפילו לרב היו סבורין דה"ה והוא הטעם ואמר דלא דלרב ודאי איכא למיגזר אטו מינו משום דלדידיה אפילו לאחר זמנו אסור וזה נכון ומעתה בין שאר האיסורין ובין בבשר בחלב לא יש כלום לחלק ובכולן כלי שאינו בן יומו אסור להשתמש בו לכתחילה ותדע לך עוד דהא לגבי קדשים אמרו במבשל בשפוד חטאת האידנא אי מבשל ביה למחר בו שלמים לו חטאת אית ביה משום נותר דחטאת דהאידנא ואמאי והא כל המדות הללו בו דבלע היתירא ועוד שלא בא לכלל נותר אלא בפגם שאינו ב"י ומשהו דנתייבש כמו שאמר ואין ראוי לחול בו שם נותר.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:9
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:9](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:9)

עוד שם עוד כתב כלי שנבלע מאיסור מועט ודרך אותו כלי להשתמש בו בשפע מותר וכו'. אמר הכותב תמיה אני מי הביאו לידי דברים משובשין כאלו וכאלו אין שומע באזניו מה שמוציא מפיו. ותחילה אומר אחר שראה שהמחבר אמר כן בסתם כל האיסורין מה ראה לומר ולדבריו משהו חזיר שנבלע בקדירה. יהא מותר לבשל בו נשתקע הדבר ולא נאמר ומה התמה שמצא באיסור החזיר יותר משאר באיסורין ואולי להבהיל אוזן הנערים שהחזיר מרוחק בעיניהם הרבה מאוד ואם לא נתכוין היה לו לומר תמיהא גדולה ממנה ויאמר אם נבלע בקדירה מעט דם חזיר שהוא באיסור כרת מה שאין כן בבשרו. ובאמת כי המחבר בכלל האיסורין שאינן במשהו אמר כן ולא שאמרן מעצמו אלא משום אחד קרובי העידה הראב"ד ז"ל ומאותה ראיה של קנקנים. ועתה ישמע חכם לדבריו שחשב למצוא קושיא מיין שנתן בקנקנים של עו"ג ואמר אם איתא דבלע משהו יהא מותר ליתן בתוכן יין לכתחילה דאין בבלע כדי לאסור דכל שאינו אוסר בהנאה אינו אוסר במשהו. וכיון שהוא אומר כן למה לא השמיע לאזנו דכל שכן כשאינו בולע כלום השתא משהו מממשו אינו אוסר קליטה טעמו שבקנקות לא כל שכן יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אתמה ועוד אי משום קליטת טעם בלבד למה יאסור יין שהרי אין קליטת טעמו ניכר ביין אחר כלל ויותר היה ראוי לאסור מים שנתן לתוכן דטעמו של אותה קליטה נכרת בהן השתא מים שנכרת בהן הקליטה נותנין בהן לכתחילה יין שאין נכרת בהן לא כל שכן. ועוד אנא מצא הוא שטעם היין בלא ממשו כלל יהא אסור ואוסר אדרבה היתירוהו בגמרא לגמרי דהא אביי ורבה אפליגו בבת תיהא דהוא כלי ששואבין טעם היין ממנו להבחין בין טוב לרע אביי אסור ורבא שרי וקיימא לן כרבא ועוד דקא מייתי לה רבא מדתנן תנור שהיסיקוהו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת הפת מותרת שאין טעם כמון אלא ריח כמון ואפילו לאביי בכי הא יתיר דלא אמר אלא בקולט בפיו מאותה בת תיהא מטעם ממשו של יין בחבית ועושה זה כשואף וקולט בפיו מן הממש שהוא בעין וכאילו אוכלו ממש אבל קנקנים שהלך מהן היין לגמרי כדבריו ולא נשאר אלא ריחו אפילו אביי מודה בדבר זה שהרי דחה אביי אותה של כמון משום דהתם מיקלא קלי איסורא כלומר שאין הכמון בעין שילקוט הפת ממנו ועוד שאם מפני קליטת טעם יגמר את הכלים וזה מועל יותר להעביר הטעם והרי יותר ממלוי ועירוי גם מה שחזר כמה פעמים דודאי אין המים נבלעים בשום דבר טעותא רבתי היא מן הגמרא ומן השכל העדות ראיית העיין תדע דאפילו בדשיעי אמר דבלעי כדאמרינן בפרק אין מעמידין ירוקי ודאי לא תיבעי לך כי מיבעי לך באוכמי וחיורי ודשיעי מאי אמר להו חזינא דמדייתי ומדמדייתו ודאי בלעו והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דפנו לעולם אלמא בולע הוא דהא חזינן דמדייתי בצונן וקנקנים חדשים כשאדם ממלאן אפילו מים לשעה יחסרו המים לפי שהן נבלעין בדפני הקנקנים ואל תטעה במה שאמר שם ומאי שנא מיין נסך דדריש להו מרימר קוניא בין אוכמי בן חוורי בין ירוקי שרי ופריקנא זה תשמישו בחמין וזה תשמישו בצונן ותחשוב כי היין כיון שהוא יוצא צונן אינו נבלע כלל ואינו כן אלא מפני שבחמץ אמר שאסור לעולם דכ"ח אינו יוצא מידי דפנו וביין אמר שחוזרין להכשרן באוכמי וחיורי. וע"י הכשר מים במלוי וערוי ואמר טעמא משום דחמץ על ידי חמין תשמישי ונסרך החמץ בתוכו הרבה והתורה העידה שאינו יוצא ממנו כולו לעולם אבל יין שנבלע בצונן אינו נסרך בתוכו ויוצא ממנו בקל להכשרו ואלו דברים פשוטין שלא הייתי צריך לכותבם אלא מפני הטועים ותדע לך עוד דהא בכסי דפחרא אמר אי שתי בהו נכרי פעם ראשון ושני כ"ע לא פליגי דאסור כלומר אסור עד שימלא ויערם ככלי שמכניסו לקיום משום דעד שני פעמים אינו שבע מלבלוע וכפי הפירוש הנכון אלמא בולע הוא מן הצונן. וכן שנינו בענין טהרות חבית שהיא מלאה פירות ונתונה לתוך המשקין ושאבו הרי הן בכי יותן ואילו משקין אמרו במים וביין וחומץ ושאר כל המשקין ושאבו הרי הן בכי יותן ואילו משקין אמרו במים וביין וחומץ ושאר כל המשקין טהורה לפי שאין נבלעין בדפני כלי חרס ע"כ והביאה הרמב"ן ז"ל בחולין גבי צונן אמרי לה בעי הדחה עוד כתב בזה טעמים לא עמד טעמא וקראה מאירי העינים והם באמת מחשיכי עיני השכל ועיני הלב ולכל מה שהוא פשוט לא חששתי לכתוב ולזכור את פגמיהן כל רואה יכיר.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:10
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:10](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:10)

עוד שם עוד כתב החכם שהמחבת שמטגנין בה וכו'. אמר הכותב המחבר אומר דברים של טעם והוא משיבו דברי הבאי וכי האור רואה פני השפוד מקום שהבשר נתון בו וכן באסכלא הא אינו אלא כל שהאור מהלך תחתיו ואין בתוכו משקין להרטיב ולהקליש הכח שלא יסתר' הבלע בתוך הכלי והתוספתא שאמר מדברי המחבר למדה שהביאה ודחאה וכן שנו בתוספתא מחמי חמין והטוגנין והקומקומסין מדיחן ברותחין וכתב המחבר שאפילו הכי נראה שאין סומכין על התוספתא שא"כ מפני מה חסרו ממנה הטוגנין כשהביאוה בגמרא. עוד אפשר לומר דטוגנין ששנו בתוספתא כשהיא כמין קומקומסין ומחמי חמין שדרכן לטגן בשמן מרובה כדרך הנשים עושין כן היום שממלאין המחבת בשמן ומטגנין בתוכו הדגים וזה בבירור כמחמי חמין ודי בהגעלה.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:11
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:11](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:11)

עוד שם כתב שהשפוד וכו'. אמר הכותב מ"ש בזה המחבר מדברי הראב"ד ז"ל הוא שכתב בספר איסור משהו וגם הרמב"ן ז"ל כ"כ בחולין בשמעתא דככר שחתה עליה בשר ומשמו של הראב"ד ז"ל כתבה אלא שאמר נ"ל דכבולעו כך פולטו כדאמרינן במולייתא ע"כ ומכל מקום אף לדברי הרב ז"ל אסור להשהותו דלאחר שיעבור רוב חומו יש לו כח לבלוע אבל לא לפלוט כל מה שיבלע.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:12
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:12](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:12)

עוד שם כתב החכם גרסינן בירושלמי במסכת תרומות פרק אין נותנין דבלה וכו'. אמר הכותב מה ידע ולא ידע המחבר וכבר עמד המחבר על הכל בחבורו ובטענות יותר נכונות וכמו שיראה המעיין שם ואמר בטעם התרומה לפי שאין לה עיקר מן התורה ובתרומת חוצה לארץ והביא ראיה מפינכא דרבי אמי דאימלח בה בשר ותברה ולא הכשירה בהגעלה אע"ג דדם שמלחו דרבנן ודחה גם ראיית הרב ר' שמריה מנעוה ארתחו בטענה יותר נכונה דנעו' של חרס היא וכן פי' ר"ח ז"ל אלא דשאני התם דנבלע בצונן גם מה שאמר שאם כן אפילו באיסורי תורה שאינן בני יומן דהשתא אינן אלא מדרבנן אלא כיון דבהנהו לא אמרינן קו' לאיסורין דרבנן וזה טעות דשאני התם דעיקר האיסורין בעוד שהיו בשבחן היו דבר תורה גם מה שפירש הירושלמי פירוש משובש הוא ואין הלשון והסוגיא שלשם הולמים כן ועוד ששיבש גירסת הירושלמי מדעתו שרא ליה מריה שהוא מהפך את הנוסחאות מבלי הדעת כדי לחלוק על האמת ונוסחת הירושלמי האמיתית והכתובה בכמה ספרים ובמפרשים משניות כך היא ר' יוסטנא בר שונא בעא קומי ר' מונא תנן הרכינה ומיצת הרי זו תרומה ואתמר הכין והוא שבש מעצמו והכניס בה מה שאינו וכתב תנן הרכינה ומיצת ודיו ואתמר הכין וכתב שזו גרסה נכונה בעיניו ופירוש תנן הרכינה ומיצת שלשה טיפין ודיו ואין צריך להגעיל אלא מקילין לתת מיד חולין ואתמר הכין שצריך להגעיל שלשה פעמים ואהדר ליה גבי הרכינה ניכר מה שאנו מבטלין בתוך החולין ויש בחולין כדי לבטל אבל כאן ע"י האור הוא נגעל ולא ידענו כמה ע"כ ורחמנא ליצלן מהאי דעתא דליטעי ר' יוסטנא ולימא דקדרה שבשל בה תרומה יהא מותר לבשל בה חולין לכתחילה בלא שום הכשר דהא תניא בהדיא קדרה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם ועוד מאי קושיא דהרכינה ומיצת דהתם שלשה טיפין מיהא צריך להטיף וכה היאך יתיר בלא כלום וכל מה שכתב שבוש גמור הוא ור' יוסטנא לא מקשה כדי להקל אלא להחמיר ובדקתי בפירושי המשנה לרבנו שמשון ומצאתי שם הגרסא כמו שכתובה בחבור ופי' זה לשונו קדרה של חרס ואע"ג דחרס אינו יוצא מידי דפנו בתרומה הקלו לפי שמדבריהם מאיליהן קבלוה קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן ופריך ממנה שמחמת מתניתין גבי הרכינה ומיצת לא היה לנו להקל ומשני שהאור מגעילה ומפליטה ואין זו קולא עכ"ל הרב ועל כן אמר המחבר דמסתבר ליה דה"ה לשאר איסורין דרבנן כיון שאמר ואין למדין ממנה לנבלה ולא אשמעינן עדיפה מינה ולימא ואין למדין ממנה לשאר איסורין דרבנן וזה נכון ובחבור מפורש כתקונו.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:13
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:13](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:13)

עוד שם עוד כתב דכלי חרס וכו'. אמר הכותב לא דק וגם דבריו נראין כסותרין זה את זה אמר דבהגעלה די לו בהגעלה אותו מקצת שנשתמש בו דכלל גדול אמר בחולין דכבולעו כך פולטו ואם כן אף אנו נאמר בכלי שצלה בו איסור אם ליבן אותו מקצת נכשר כולו דכבולעו כך פולטו ועוד דכיון שהוא אומר דכלי מתכות כל שחם אותו מקצת שצלה בו חם ונתפשט הבלע אף במקצת שלא צלה בו א"כ אף כשליבן אותו מקצת חם כולו ואותו חם גם הוא מכלה מה שבלע כדרך שבלע והיה לו ללמדנו מאין לו דינין אלו אם מן הגמרא או מן הסברא. ותחילה אומר מנין לו שנאמר חם מקצתה שצלה בו חם כולו אפילו מה שלא צלה בו ובלע דילמא לא אמרו אלא אם חם מקצת שחוץ לצלי הרואה פני האש חם כולו אפילו אותו מקום שהבשר חופה אותו וכאותה שאמרו בר"פ כ"צ דאמר דאין צולין את הפסח בשפוד של מתכת משום דבמתכת אמרינן אם מקצתו חם כולו כלומר וכיון שאם המקצת שחוץ לטלה והרואה פני האש חם אפילו מה שכנגד הטלה אעפ"י שאינו רואה פני האש שהבשר יכסנו ואף רטיבות הטלה אין מצילתו מאותו חם וקא מטוי הפסח ממי השפוד והתורה אמרה צלי אש ולא צלי דבר אחר מכאן נראה הפך ממה שאמר דאדרבה אם אומרים חם מקום הצלי חם אפילו מה שחוץ לצלי אבל מקום הצלי לא קרינן ליה חם מפני שאינו רואה פני האש ועוד שרטיבותה היוצא מן הצלי מחליש כח חום האש וקתא דסכיני דפסחא אפשר משום דקתא גופיה נוגע בחמץ ובלע כעץ פרור דצריך הגעלה ומכל מקום לא למעשה אני אומר אלא להלכה דאפשר דחם מקצתו חם כלו אמרינן אפילו באותו חם שתחת הצלי לבלוע מיהא מחמת אותו חם כולו אעפ"י שאין בו כדי לבשל ועוד אני אומר מאין לו דמבשל איסורין גמורין כנבלה וכיוצא בו במקצת כלי שלא יהא צריך להכשיר כל הכלי ואם נפשך לומר מההוא דזבחים פרק דם חטאת דאמרינן אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה כדברי ר' יהודה ואתא למעוטי תרומה. ואקשינן ותרומה לא בעיא מריקה ושטיפה והתניא קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנותן טעם בשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם ופריק רבא לא צריכא אלא לדאמר מר בשלה במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי הא לא צריך. אי משום הא דילמא לא אירייא דהתם אפשר דדוקא בבב"ח ובתרומה דבלע היתירא ובב"ח טעמא משום דכל שנחלש טעם הבשר על ידי הגעלת אותו מקצת הכלי שבישל בו שוב אינו ראוי לחול עליו שם איסור בשר בחלב. ובתרומה נמי אע"ג דמעיקרא אסורה לזרים והויא ליה לזרים כדבר האסור שאני תרומה דאפילו היא בעינא היקילו בה להתירה ולבטלה לכתחילה במה שאין דרך להקפיד בעלים בחוליהם ודוקא כל שאין בה נתינת טעם וכמו שאמר במגורה שפינה ממנה תרומה ורוצה ליתן בה חולין שאין צריך להיות יושב ומלקט אבל בשאר איסורין גמורין כנבלה וכיוצא בה אני אומר בשל במקצת כלי שצריך להגעיל כל הכלי לפי שהאור מהלך תחת אותו מקצת שמבשל בו וחם מקצתו שהאיסור בו חם כולו ועל ידי הבישול הרוטב מתבשל ומתפשט ונבלע קצתו למעלה ואפשר דמשום הכי אמרו בסכיני דפסחא מגעיל להו ולקתייהו ברותחין לפי שהסכינין מתשמשין בהם בדברים הרטובין ושיש בהם מרק להבליע דחמץ בפסח אסור הוא כשאר איסורין ומיהו אפילו נשתמש בסכין בחמץ בחמין ואמר רב אשי דפרזילהו בנורא וקתייהו ברותחין אף לכשתמצא לומר דמקצת הסכין שבתוך הקתא בולע דחם מקצתו חם כולו אמרינן ושעל ידי הרוטב מתפשט ובולע הכל אפילו הכי אפשר דאותו בלע דפרזלא דתוך הקתא נפלט מחמת ליבון של סכין שחוץ לקתא ועם ההגעלה שמגעילו עוד דיו לו ועוד שאינו משתמש במצה במקצתו שבתוך הקתא.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:14
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:14](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:14)

עוד שם כתב בכלי שטף שבלע מן האיסור וכו'. אמר הכותב כאן כתב שפת יתר ויתר מה שכתב בשורת הדין שאף הדין אשר דן אינו כן ותחילה אומר שיתר הרבה בדבריו במה שאמר דרך כלל דכל איסור ניכר אין לו היתר ואין לו ביטול וכלל זה אינו שהרי עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט נכרין הן ולכתחילה אין מערבין אותן עם רוב עצים מוכנים כדי להסיקן בתנור ואפילו הכי כשנפלו בתוך התנור והן ניכרין אפילו הכי מרבין עליהם עצים מוכנים ומבטלין אותו ברוב ומסיקן. וכמו שאמרו ג"כ בפרק במה מדליקין גבי מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ומה שחלק בין עצים אלו לתערובת יבש ביבש שעל כל פנים יאכל את האיסור ממש בעינו אפילו הכי מתירין מטעם דחד בתרי בטיל זה שאינו אוכל לעולם ממשו של איסור אלא טעמו ולא ממשו ולא נודע באיזו לא כל שכן וכ"ש לדעת רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל שאמרו דטעמו ולא ממשו לאו דאורייתא וכ"ש דאפשר דאפילו טעמא דאיסורה ליכא ואילו איכא קפילא שרי אפומיה אפילו היא גופה אם עירה לתוכו רותח אלא ודאי כל מה שכתב כאן אין לו טעם.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:15
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:15](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:15)

עוד שם עוד כתב בהא דאמרינן בשילהי השוכר את הפועל דע"א רבי יוחנן וריש לקיש וכו'. אמר הכותב תמה גדול הוא זה מי היזקיקו לבא לידי שבושין אלו ברייתא מיתניא בהדיא ושגורה בפי הראשונים דמקמי רב אשי וקשישי מיניה טובא והוא אומר דרב אשי אפקה לההיא מתניתא והוא קבעה בהלכתה אתמהא ובנדרים פרק הנודר מן הירק גרסינן ישמעאל איש כפר ימא ואמרי לה איש כפר ירחא העלה בידו בצל שנעקר בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו ויתיב וקא מיבעיא ליה גידוליו היתר ועיקרו אסור מהו כיון דרבו גידוליו על עיקריו אתיין גדולי היתר מעלין את האיסור או לא אתא לקמיה דר' אמי לא הוה בידיה אתא לקמיה דר' יצחק נפחא ופשר ליה מן הדא דאמר ר' חנינא הדר אתא לקמיה דר' אמי פשט ליה מן הדא דאמר ר' יצחק אמר רבי יוחנן ליטרא בצלים שתיקנם וזרעם מתעשרת לפי כולה אלמא אתיין גידולין מבטלין עיקר דלמא לחומרא שאני אלא מן הראשונים ליה דתניא רש"א כל דשיל"מ כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו בו חכמים שיעור וכו' אלמא ברייתא זו דרבי שמעון ידועה ושגורה היתה להם ורבי אמי תלמידיה דר' יוחנן ידע לה ופשט בעיא דר' ישמעא איש כפר ימא מאותה ברייתא והוא אומר דר' אשי אפקה כלומר שלא היתה ידועה להם. ורבא גופיה דקא מפרש טעמא אחרינא בההיא דהאשה ששאלה מים ומלח לעיסתה. הוא בעצמו ידעה ונקיט ליה בידיה בהלכתא דגרסינן התם בההיא שיקלא וטריא דשמעתא דבצל מתיב רב"ח קונם פירות האלו עלי קונם הם לפי קונם הם על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גדולי גדולין אסורין אמר רבא שאני קונמות הואיל ואי בעי מיתשל עלייהו הוו להו כדבר שיש לו מתירין ואינו בטל ברוב והתם דאוקמא רבא בטעמא דתבלין לטעמא עבידי וטעמא לא בטיל חד מן תרי תלת טעמא נקט ושיטת הגמרא היא והתמה הגדול שראה בחיבור שרבנו יעקב ז"ל הקשה אותה קושיא אמאי קא מפרשינן טעמא דר' יוחנן וריש לקיש בכהיתרו כך איסורו ולא קא מפרשינן משום דשיל"מ ותירץ תירוץ נאה ביותר נאה ומוכרח לפי שיש טבל שאין לו מתירין כמו שכתוב בחבור בביאור רב. והוא בקש חלומות רבים וחשבונות רבים ובא חלומו ברוב ענין.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:16
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The Fourth Gate 1:16](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Fourth%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:16)

עוד שם אעפ"י שנתבאר שסתם כלים של נכרים אינן בני יומן וכו'. אמר הכותב כבר זכה המחבר ומצא חן בעיניו שאמר שהטעם שמצא להתיר אמיתי ומכל מקום אין המחבר מתפתה במתת שוא ולא יאמין כי אם בשום ומי יאמר לנו שדרכן לחתוך החלתית בכל סכין ואפילו החנונים ואין חוששין לזה אין אלו אלא דברי נביאות ואין סומכין על שיכוין לדחות ראיה שבחולין שאמרו כיון דאמר לה עשי לי משליכי כמאן דעריב אותו בידים דמי. ויכול היה לדחות דשאני חלתית משום דטיחת שומן שעל הסכין אינו פוגמו אלא משביחו וכדאמרינן אע"ג דאמר מר נותן טעם לפגם מותר אגב חורפא דחלתיתא מחליא ליה וכיון שנהגו הכל בזה היתר ישראל קדושים הן ואין הקב"ה מביא תקלה על ידם ואע"פ שאינם נביאים בני נביאים הם כדאמר להם הלל כששאלוהו בערב הפסח שחל להיות בשבת והורה שהפסח דוחה את השבת דכתיב במועדו אפילו בשבת שאלוהו בהולכת הסכין לשחוט הפסח כיצד יוליכוהו בשבת ולא היה בידיה אמר להם הניחו להם לישראל אפילו שאינם נביאים בני נביאים הם מיד כל מי שהיה פסחו טלה תוחב סכינו בצמרו מי שהיה פסחו שה קושרו בין קרניו מיד נזכר הלכה ואמר להם כך אמרו שמעיה ואבטליון מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו מי שפסחו שה קושרו בין קרניו ועוד אמרו בירושלמי כל הלכה שהיא רופפת בידך ואינך יודעת מה טיבה צא וראה מה צבור נוהג ונהוג כן. וכיון שלא ראינו בחכמי הדור מי שמוחה בעושין מרקחות על ידי הרקחים נחזיק הדבר כהיתר שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם ונפש עבדיו ישמור.