## Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Second House, The First Gate

###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Second House, The First Gate 4:1
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Second House, The First Gate 4:1](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Second%20House,_The%20First%20Gate/r/4:1)

עוד שם בדין הגרמה כתב דהגרים שליש ושחט שני שלישים פסולה וכו' והם דברים תמוהים וכו'. אמר הכותב אישתבש ואין בכל הדברים אלו שאמר שום סדר וכל שכן במה שפסק. ותדע לך כי מה שאמר וכתב לראיה דרב הונא ורב יהודה לא נחלקו אלא בהגריס שליש ושחט שליש והגריס שליש אי נמי בשחט שליש והגריס שליש ושחט שליש הא בהגריס שליש ושחט שני שלישים כולהו מודו דכשרים דברים של בטלה הן שאין הדבר תלוי בהן ובמחלקותם ודברים אלו לא נעלמו מן המחבר שעליהן דן שהמחבר כן אמר שאעפ"י שמכלל מחלקותם של רב הונא ורב יהודה ורב ששת נמי דמשמע לכאורה דקאי כרב הונא משמע דלכלהו הגרים שליש ושחט ב' שלישים כשרה אפילו הכי אין בנו כח להכשיר עד דאיכא רובא בשחיטה דנפקא ביה חיותא דהיינו שחט שני שלישים והגריס שליש משום דהא ללישנא קמא דרב הונא משמיה דרב אסי אפילו רבי יוסי בר יהודה פסיל בהגריס שליש ושחט שני שלישים ואע"ג דללישנא בתרא מכשר כיון דלישני פליגי בשל תורה הלך אחר המחמיר והא דקאמר דלישנא קמא אידחי בהדיא אינו אמת דלא מצינו בגמרא שנדחה. ואי משום דאתקיף עליה רב חסדא ואמר ליה לימא מר איפכא הכי נמי אתקיף ללישנא בתרא ולאו בדוקא אמרה כדי לדחותה לא ללישנא קמא ולא לבתרא אלא לימא מר אמר ורב יוסף אקשי עלה מאן לימא דההוא רובא לאו רבי יוסי בר יהודה קתני לה אלמא רב יוסף כההוא לישנא קמא דרב יהודה סבירא ליה וללישנא בתרא אתקיף רב חסדא ואמר דדילמא ההוא רובא דהתם ר' יוסי בר' יהודה קתני לה ולעולם אפילו ר' יוסי בשהגריס שליש ושחט שני שלישים פסול. ואע"ג דאמר ליה רב חסדא לרב הונא לא תהדר בך דאם כן מפסדת ליה לקמייתא לאו למימרא דרב חסדא מודה לרב הונא בקמייתא אלא הכי קאמר ליה למאי דסבירא לך בקמייתא אי אפשר לאודויי לרב יהודה בהא דעל כרחיך הא בהא תליא. וכיון דללישנא קמא רב הונא משמיה דרב אסי ורב יוסף נמי משמע דסבירא להו דלכולי עלמא כל שהגריס בתחילה פסולה ואפילו ללישנא בתרא אתקיף עלה רב חסדא אנן בשל תורה אין בנו כח לפסוק כחד מן לישני לקולא. ומסוראי נמי דדחו לרב נחמן ומוקי ההיא דר' אליעזר בר מניומי דוקא במקום שחיטה משמע נמי הכי וכמו שאכתוב בסמוך והנה תרי לישני נמי דאפליגו בהו רב הונא ורב יהודה ליכא חד מינייהו דאפשר לן למיסמך עליה ותדע לך דהא ללישנא דהגריס שליש ושחט שליש והגריס שליש פליג עליה רב יהודה ורב נחמן נמי משמע דפליג עליה מדבעו מיניה בסורא שחט שליש והגריס שליש ושחט שליש מהו ואמר להו לאו היינו דרבי אליעזר בר מניומי אלמא רב נחמן אכשורי מכשר בהא ולכאורה משמע דכל מאן דמכשר בהא מטריף בהגרים שליש ושחט שליש וכדאמר ליה רב חסדא לרב הונא לא תהדר בך דאם כן אפסדתא לקמייתא דלעולם בעינן דכי נפקא חיותא תיפוק בשחיטה ובשחט שליש והגריס שליש ושחט שליש נמי לא איבריר דאע"ג דאמרה רב יהודה משמיה דרב להיתרא ומשמע דרב הונא אודי בה וכן נמי רב נחמן דאודי בה להכשירה לסוראי הא רב חסדא דאמר ליה לרב הונא לא תהדר בך דאם כן אפסקתא לקמייתא ומדלא אהדר ליה רב הונא מידי אפשר דאודו ליה לרב חסדא בהא דהא סתרה אידך וקאי בקמייתא כדקאי מעיקרא דלית ליה כי הא דרב יהודה וסוראי נמי דחו ליה לרב נחמן ורב נחמן נמי כל עצמו לא אמר אלא משום דתלי לה ברבי אלעזר בר מניומי וכיון דדחו ליה ואמרי ליה דדילמא במקום שחיטה שתיק להו רב נחמן דאלמא לא סמך בהא להכשיר ומהא דסוראי נמי משמע דלא מכשרינן אלא בדאיכא רובא במקום שחיטה ובדנפקא חיותא בשחיטה דבהכי מוקמינן לה לר' אלעזר בר מניומא וזו אחת מראיות המחבר ומכל מקום נשתבש שבוש גדול במה שפסק בקמייתא דרב הונא דאכשר בהגריס שליש ושחט שליש והגריס שליש כי יותר היה נראה לפסוק כרב יהודה מדמודה רב הונא דשפיר עבד דאיקפד משום דאיהו שמעה מרב. ועוד דאיכא רובא בשחיטה. ומיהו אי אפשר למיפסק מספיקא לא כהאי ולא כהאי כדאמרן ואף כל הפוסקים כן פסקו שלא להכשיר מספק אלא בהגריס שליש ושחט שני שלישים וזה לשון הרמב"ן ז"ל ובהגריס שלישים לא איפסיקא הלכתא כמאן ונקטינן מיני חומרו דרב הונא ורב יהודה ולא שריא לעולם עד דאיכא שני שלישים שחוטים במקום אחד. ובספר המאור כתב זה לשונו ונקטינן מינה שחט שני שלישים והגריס שליש או שהגריס שליש ושחט שני שלישים כשרה אבל שחט שליש והגריס שליש או שהגריס שליש ושחט שליש והגריס שליש כיון דמספקא לן הלכתא אי כרב הונא אי כרב יהודה נקטינן תרוייהו לחומרא ע"כ. וכן פסקו רבותינו נ"נ ואין אחד מהם שהיקל לפסוק מפסק כחד מינייהו והוא מברר לעצמו להקל כי מצא רב הונא חן בעיניו. והמחבר חשש שלא להקל אפילו בהגריס שליש ושחט שני שלישים ומן הטעם שכתבתי. ועוד מדנקיט גמרא בההיא דשמואל דכל הכשר בשחיטה כשר במליקה כהוא לישנא קאמר דר"ה אמר רבאסי דגרסינן התם אלא מאי ראשו שפוי ראשו דנקיט מראשו והגריס ואזיל עד דמטי תתאי וכדרב הונא אמר רב אסי דאמר רב הונא אמר אסי הגריס שליש ושחט שני שלישים פסול ועל הראיה הזאת שכתובה בחבור.