## Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate

###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:1
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:1](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:1)

הכתמים: עוד שם גרסינן בפרק האשה שבעה סימנים מעבירין על הכתם וכו'. אמר הכותב כך וסתו שאינו מקפיד על לשונו ומעיד ועושה מה שאינו ישנו. ואיך כתב שהמחבר כתב דדעת הרמב"ם ז"ל לענין לטהר אשה לבעלה נשנית משנה זו וקיבל החכם הזה דבריו ע"כ וכל זה אינו אמת ואדרבה כתב בהפכו כמו שאכתוב בסמוך לשון המחבר ועוד שהרי כתב בסוף דבריו והרמב"ן ז"ל פירש משנתינו לענין טהרות ויפה פירש. ואם כן איך העיד שהמחבר קיבל דברי הרמב"ם ז"ל בשפירש משנתינו לענין בעלה. הלא זו עדות בטלה. וזה לשון המחבר כתב הרמב"ם ז"ל שאינה חוששת לכתם עד שיודע שהוא דם דתנן שבעה סימנים מעבירין על הכתם וכו' העביר עליו שבעה סימנין ולא עבר הרי זה צבע. וסבר הרב ז"ל דלענין בעלה נשנית משנה זו ולומר שאינה חוששת עד שתעביר עליו שבעה סימנין ועבר. ובאמת אם העביר עליו שבעה סימנין ולא עבר מסתברא דטהורה לביתה דאפילו לגבי טהרות אמרו הרי זה צבע כל שכן לבעלה דכתמים דרבנן אבל סתמא וודאי נראה דטמאה לבעלה בלא העברת סימנין והכא לטהרות שנינו ותני והדר מפרש דתנן התם הטבילו ועשה על גביו טהרות ע"כ. הראיתיך בעיניך שהמחבר כתב דמשנתינו לטהרות שנינו דתנן הטבילו ועשה טהרות. ואם בא להשיב על מה שכתב המחבר שאם העביר עליו שבעה סימנין ולא עבר מסתברא דטהורה לביתה כך היה לו לומר והמחבר כתב שאם לא עבר טהורה לביתה ואינו כן או כיוצא בזה ולא להעיד מה שאינו. ואם כן כתב אפשר היה לו לומר כן שכן דעת הראב"ד ז"ל בהשגות שהשיג לרב ז"ל אלא שהמחבר בחר לו דרך הרמב"ן ז"ל מן הטעמים שכתב בחבור ומכל מקום מה שחשב להביא ראיה ממה ששנינו והטבילו ואי בחזקת צבע מחזיקין אותו למה לי הטבילו אלא לא ודאי צבע אלא שתולין בצבע לענין טהרות קאמר אין זה כלום דאם כן למה לי למיתני במתניתין העביר עליו שבעה סימנין ולא עבר הרי זה צבע והטהרות טהורות ליתני העביר עליו ז' סמנין ולא עבר טהרותיו טהורות ותו לא ובאמת נראה לי דרבי יוחנן משמע ליה דכתם דמתניתין בדם נדה ודאי שנכתם בבגד קא מיירי מדאקשי ליה מיניה לריש לקיש דאמר בחרסין שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת ואמר ריש לקיש לא שנו אלא משקין קלים אבל משקין חמורים לא וטמאים אעפ"י שלא הוסק התנור ואותיביה רבי יוחנן מדתנן הטבילו ועשה על גביו טהרות והעביר עליו ז' סימנין ולא עבר הרי זה טהרותיו טהורות וא"צ להטביל. ואי מתניתין צבע ממש קאמר מאי קא מקשה ליה מיניה לריש לקיש דאדרבה אפילו משקין קלים אין כאן אלא דרבי יוחנן סבירא ליה דמתניתין בכתם נדה ודאי שנכתם בבגד קאמר דבטל לגבי הבגד כאלו אין כאן דם ממש אלא צבע הדם בלבד ולא צבע דעלמא קאמר וריש לקיש דחה דלאו בכתם נדה ודאי כדקאמר אלא בכתמים דעלמא וכתמין דרבנן וכדאהדר ליה הכא לכתמים דרבנן ולפיכך כיון שעבר אין תולין בדם אלא בצבע דעלמא. והיינו דאהדרי ואקשי ליה ר' יוחנן והתני רבי חייא דם הנדה ודאי מעביר עליו ז' סימנים ומבטלו. ומכל מקום המחבר מסתבר ליה דכיון דבכתמים דרבנן הלכו להקל בהעברת סימנין לטהרות כל שכן לבעלה שהרי החמירו בטהרות יותר מבעלה כדאיתא בכולה מכילתא דנדה. ואפילו תמצא לומר שהוא דם כל שלא עבר הולכין בו להקל כדרך שהקלו בהן בשבדקה קרקע עולם וישבה בו ואי נמי בכתם שנמצא על בגד של צבעונין למאן דאמר הכי בסוטה ואי נמי בשנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה כר' נחמיה כדאיתא בר"פ הרואה ואי נמי בכתם של תינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפילו סדינין שלה מלוכלכין בדם אין חוששין לה. ועוד מסתברא דמתניתין כוללת בין טהרות בין לבעלה דכוליה מתניתין דלעיל בין לטהרות בין לבעלה הוא ואם איתא דמתניתין דשבעה סימנין מעבירין על הכתם דוקא לטהרות במאי דאיקילו בהעביר עליו שבעה סימנין ולא עבר לא סגיא דלא ליתני במה דברים אמורים לטהרות אבל לבעלה אעפ"י שלא עבר טמאה וזה נראה לי נכון.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:2
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:2](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:2)

עוד שם הינוקת שלא הגיע זמנה לראות עד וכבר כתבנוה למעלה וזה שלא כדברי המחבר ע"כ. אמר הכותב כבר הראיתיך למעלה מה שיש בדבריו מן השיבוש.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:3
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:3](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:3)

עוד שם תניא בפרק הרואה נמצאת וכו'. אמר הכותב שבוש הדעת אני רואה דאי על כל בשרה טמא משום דקתני סתם על בשרה טמאה אימא סיפא על חלוקה ספק טהור ספק טמא טהור ומדקתני על חלוקה ספק טהור ספק טמא טהור נימא דמשמע נמי דכל שעל חלוקה טהור בין ישנו על חלוקה לבד בין על חלוקה ובשרה וקשיא רישא אסיפא. ועוד שיבוש אחר אם איתא דעל כל בשרה טמא הגע עצמך טעמא מאי איכא למימר משום דכיון דמגופה חזיא ובגופה אישתכח תלינן דמגופה אתא אם כן האי טעמא הוה להו למימר ומאי קאמר דאי מעלמא אתא על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי דהא חלוקה לא מעלה ולא מוריד דכוליה טעמא לא איכא למימר אלא משום דכל על בשרה טמא הואיל ומגופה חזיא ובגופה אישתכח ועוד איזה סברא היא לומר לגמרא דאי מעלמא אתא לא איבעי ליה לאשתכוחי אלא על חלוקה לבד וכי דם הניתז אינו ניתז לעולם על בשרה אלא על חלוקה לבד. ומאי על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי דקאמר. ועוד דאם איתא הכי הול"ל על בשרה טמא דאם איתא דמעלמא אתא לא איבעי ליה לאשתכוחי על בשרה דהיינו עיקרא דמלתא ואי נמי לימא דאי מעלמא אתא לא איבעו ליה לאשתכוחי אלא על חלוקה. ועוד שבוש גדול יותר מזה לדבריו לעולם כל שנמצא בבשרה אפילו יש לה במה לתלות אינו תולה ואילו מתניתין דבפרק הרואה קתני הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמא וכולה מתניתין ואחר כך שנו שם ותולה בכל דבר שיכולה לתלות שחטה בהמה דאלמא בכל מאי דתנן במתניתין טמאה תנא ותולה בכל דבר שיכולה לתלות. ואמרינן נמי עלה בגמרא תנינא להא דתנו רבנן עברה בשוק של טבחים ספק ניתז עליה ספק לא ניתז עליה תולה ומדקתני ספק ניתז עליה משמע דאפילו ניתז עליה ממש קאמר דאי לא ליתני ספק ניתז על בגדיה ורב אסי דאמר עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים היכי קאמר שאין חוששין דהא חוששין לכתמים הנמצאים בגופה ואפילו נמצאו גם בבגדיה ובבשרה ומכל זה ניכר שאינו בקי בטיב דינין אלו ונאה היה לו שלא יהא לו עסק בהן. גם הנה כל נביא כל חוזה כתבו בהיפך דבריו הרמב"ן ז"ל כן כתב בחבור ז"ל אם היה לה לתלות בבשרה כמו בחלוקה תולה וספקו טהור כיצד בחלוקה תולה וספקו טהור כיצד שחטה בהמה וכו' נמצא הכתם על בגדיה ועל בשרה כאחד תולה בכל דבר שיש לה לתלות ע"כ. ואף הרמב"ם ז"ל כ"כ. וכ"כ הראב"ד ז"ל המקומות שהיא תולה את כתמיהן אין להם פרט כי בכולן היא תולה חוץ מן השנים שאמרנו בעד שהם טמאין במה שהם ע"כ סוף דבר לא היה אדם מעולם שפקפק בדבר זה.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:4
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:4](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:4)

עוד שם גרסינן התם בעי ר' ירמיה כשיר מהו טיפין טיפין מהו פירוש המחבר דכי בעינן וכו'. אמר הכותב דאמת שני דברים שאינן מתהפכין זה נוטף על זה כבית התרפה על ירכה אין מן הדעת להיות על הרוב הטיפין זה שלא כנגד זה. ועוד שהוא סותר הטענה החזקה שכתב המחבר שלא נשאלה שאלה זו של טיפין טיפין לענין צירוף שיעור גריס ועוד שכן כתב ותדע לך דאכתי לא איירינן כלל בשיעורי כתמים אלא באיזה מקום ובאיזה ענין נחוש להם ועלה הא בעי ר' ירמיה כשיר מהו טיפין טיפין מהו לרחב ירכה מהו ובשמעתא דלקמן הוא דאיירינן בשיעורין והתם הוה ליה למיבעיא אלא נראה כמו שאמרנו ע"כ וזו ודאי ראיה נכונה היא לכל מודה על האמת ואף מורי הרב ר' יונה ז"ל פירשה לזו דר' ירמיה בטיפים גדולים וההיא דלקמן בקטנים ולענין צירוף והדין בודאי נותן כן להלכה דהא משמע דכשיר וכשורה ולרחב ירכה לא לענין צירוף הן דלרחב ירכה כל הכתם אחד אחוז לרחב הירך וכתם אחד לבד הוא ולא שיהא חלק אחד ממנו מפרד מחבירו שנצטרך לשיעורא וכן עגול וכרצועה. ולפיכך א"א לפרשו לענין צירוף וא"כ אף טיפין טיפין שנשאלה עמהן לא לענין צירוף נשאלה. וכן מצאתי לרמב"ן ז"ל בחיבורו שכן כתב היה הכתם הנמצא על בשרה שהיה ארוך כרצועה או עגול או טיפין טיפין או שהיה אורך הכתם על רוחב ירכה בכל ענין שנמצא הואיל והוא כנגד בית התורפה הרי זו טמאה ואין אומרין אילו נטף מן הגוף לא היה כזה שכל דם שנמצא במקומות אלו מחמירין בו ואע"פ שהוא ספק עכ"ל וכלשון זה בעצמו כתב גם הרמב"ם ז"ל הנה שפירשו מבואר כדברי המחבר.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:5
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:5](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:5)

עוד שם איתמר בדק בעד הבדוק לה וטחתו בירכה ולמחר מצאתה עליו דם וכו'. אמר הכותב באמת נראה דכי ניים ושכיב למדה להאי מסכתא ושאינו מכוון באחד משמעותיו ולא ידע מקומה ולא הבין נתיבה דלא מסיק בה כמה דמסיק תעלה מבי כרבא והמחבר כבר דקדק הרבה בחבורו דכיון דאיירי התם בעד הבדוק ובעד שאינו בדוק ומפלגינן בינייהו בין טחתו בירכה ובין הניחתו בקופסא ולא מפלגינן בינייהו בהדיא בשיעורין אלמא חד שיעורא אית להו והיינו גריס ועוד והוא דקאמר שכל שמטמא משום נדה הדין נותן שיהא בכל שהוא טעות רבתי היא דכל שטחתו בירכה אם הוא עגול איכא למימר דחיישינן למאכולת ולפיכך בעינן כגריס ועוד לאפוקי ממאכולת וכיון דנפיק ממאכולת ודאי מגופה אתא וכדאמר ליה רבי לר' חייא ואפילו בא לפרשה בפחות מגריס ומשום חומרא הואיל ובדקה בו כמו שפירשו קצת מן הראשונים ז"ל מכל מקום הראיה שהביא וקראה ראיה גמורה טעות גמורה היא דההיא דרבי ודרבי חייא דקאמר ליה רבי חייא לרבי אי אתה מודה שצריכה גריס ועוד אמר לו אבל אם כן עשיתו כתם כלומר דאילו משום נדה אפילו בכל שהוא היה לטמא דאלמא בעד הבדוק שניהם מודים דאפילו בכל שהוא טמאה נדה התם בשהניחתו בקופסא וכדתניא בהדיא בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ודכותה וודאי בעד הבדוק בין עגול בין משוך טמאה נדה דוודאי מגופה אתא ובהרגשה אתא אלא דקא סברה הרגשת עד היא כדאיתא בפרק הרואה. והא דרב בעד הבדוק וטחתו בירכה דאיכא למתלי בדם מאכולת שמא בירכה נרצפה עליו מאכולת והוא שיהא הכתם עגול אבל משוך דם קנוח הוא וכדתניא בר"פ הרואה עד שהיה נתון תחת הכר ונמצא עליו דם אם עגול טהור אם משוך טמא ותניא בתוספתא אם עגול טהור שהוא דם מאכולת אם משוך טמא שהוא דם קנוח וכן פסק הראב"ד ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל דאעפ"י שהוא עד הבדוק לה ובדקה בו וטחתו בירכה ולמחר מצאה עליו דם פחות מגריס ועוד טהורה ובלבד בעגול דתלינן במאכולת.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:6
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:6](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:6)

עוד שם איתמר בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא וכו'. אמר הכותב מסייע אין בו ממש ואין תימא אם אינו מבין דברי המחבר כי אפילו דבר עצמו נראה שאינו מבין וכי מה בין מוכין נקיים בדוקים והניחן ואחר שעה או שתים או אפילו מיום עד לילה תניחם ובדקה בו ולא בדקתו ובין לחלוק שבדקתו ולבשתו ופושטתו ומניחתו ומשאילתו לחברתה וכן בפליון אם נחוש למוכין הללו שהגיע להן מקרה לאחר בדיקה גם לחלוק זה נחוש והשנייה והשלישית למה טמאות ואפילו הראשונה שמא מקרה נתחדש בו כמו שתולין גם במוכין הנקיים בדוקין ואדרבה כל שהיא לובשת את החלוק' מצוי יותר לקבל כתמים מעלמא ולאו אדעתא מן המוכין המונחין במקום אחד וכן בפליון וספסל ואף המחבר הקשה כן ודן לפני הרב ז"ל ולא השיב.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:7
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:7](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:7)

עוד שם גרסינן בפרק האשה שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד וכו'. אמר הכותב מה יתרון לבעל הלשון העד הנאמן כל חכם לב העומד על מכתבו ועל מכתב המחבר ואילו חכם היה לו לכתוב מקום הערבוב אשר אמר ואז נדע דבר מי יקום אבל עכשיו דברי נערות כתב. ועוד שעשה עצמו כמאסף הדינין ואסף רוח בחפניו כי כתב דברים מעורבבין במה שלא היה צריך והשמיט דינו הישנות דמטה שעלו דרך מרגלות המטה. אי נמי בשעברו דרך החיצונה וכן בשאינן משולבות ונמצא דם תחת הפנימית או החיצונה או תחת האמצעית והיא לא ידע ואשם ומה שחלק המחבר במקצת דינין בין מטה לחלוק ובמקצת לא חלק כן הוא באמת לכל בעלי עינים וכבר כתוב סדורן של דינין בחבור ולא דברי עצמו הן אלא דברי הרב רבי אברהם ז"ל שהוא רב מובהק והוא שהעליה ולא פירש אנה נמצא הערבוב ההוא לא כסה אלא מפני שלא מצא ידיו לחלוק רק בדבר שפתים ועל מה אשיבנו ואם באתי לכתוב מה שכבר כתוב בחבור בענינים אלו לא יהא בו שום תועלת בכתבי מה שכבר כתוב שם בדקדוקיו ובטעמיו קו לקו.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:8
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:8](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:8)

עוד שם הא דאמרינן תולות זו בזו אמרינן בגמרא דאם אחת מהן יושבת על דם טוהר שתולות וכו'. אמר הכותב זו כדעת הראב"ד ז"ל אבל הרמב"ן ז"ל כתב שאינה תולה עכשיו שאינן נוהגות על דם טוהר וזה נראה באמת יותר דשיטת השמועה שם שאינה תולה במי שתקלקלנה אם תחילה בה וכיון שכן אף ביושבת על דם טוהר עכשיו אם תתלה בה מכל מקום הרי היא מקלקלת הילכך נראה יותר שאינה תולה בה.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:9
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:9](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:9)

ועוד שם הכתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שתאמר בדקתי את החלוק או שעת הכיבוס ואיבעיא להו עד שעת הכיבוס דחזקתו מתכבס או עד שעת הכיבוס דחזקתו בדוק ואסיקנא דחזקתו בדוק דחזקה שבנות ישראל בודקות חלוקותיהן בשעת כיבוסתן. ואמרו בגמרא רבי אחא אומר תחזור ותכבסנו אם נדחו מראיו בידוע שלאחר כיבוס ואם לאו בידוע שלפני כיבוס. רבי אומר אינו דומה כתם שלפני כיבוס לכתם שלאחר כיבוס שזה מקדיר וזה מגליד. ומסתברא למימר דלא פליגי אלא דר' מאיר אתא למימר דחלוק סתמו נכבד ונבדק בשעת הכיבוס ואפילו נאבד לאחר כך ואינה מטמאה למפרע בכתם אלא משעת כיבוס ואילך ור' אחא אתא למימר דאפילו בידוע שלא נבדק או שנתכבס ע"י אינה ישראלית איכא למיקם עלה דמלתא כשחזרה לכבסו ורבי אומר דאפילו לא נזדמן לה לכבסו ניכר הדבר בעצמו אם מקדיר או מגליד ולא פליגי כלל והלכתא בכולהו שדברים נראין הם לעינים הילכך כל היכא דנאבד או נתכבס על ידי ישראלית אמרינן חזקתו בדוק ואינה תולה בו נתכבס על ידי נכרית או שאמרה הישראלית שלא בדקה החלוק בודקין אותו כרבי אחא או כרבי אם אינה יודעת לבדוק טמאה ואינה תולה בו דלא אמרינן ספקא דרבנן לקולא כל היכא דאפשר למיקם עלה דמילתא אבל אם נאבד החלוק תולה בו דכתמים דרבנן וספקא דרבנן לקולא ולא נתכוונו דברים אלו בספר החכם ע"כ.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:10
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:10](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:10)

אמר הכותב מגוזרי גזירות היא זה ולוקח דברים מכל אשר בחר ועל כרחו פלוגתא דרבי מאיר ורבי אחא לא בנאבד קא מיירי דהא רבי אחא תחזור ותכבסנו קאמר ואדרבי מאיר דאמר מטמא למפרע עד שתאמר בדקתי את החלוק ולא היה בו כתם או עד שעת הכבוס קא מהדר ולומר דלרבי מאיר לעולם תולין בלמפרע עד שתאמר בדקתיו דכל שכבסתו חזקה שבדקתו ולפיכך אף היא תולה בו ולרבי אחא אינה תולה בו להקל אלא תכבסנו והוא בודק את עצמו. ורבי נמי פליג דכל שמגליד בידוע שהוא לאחר כיבוס ומה שמכבסו לאחר מכאן ומשנה מראיו או שאינו משנה אין סומכין עליו אלא הכל תלוי בשמצאנוהו עכשיו מקדיר או מגליד ואפילו כבסתו היא או ישראלית חברתה אין בכך כלום ולא אמרינן במקדיר בודאי בדקתו ואינה תולה בו כל שמקדיר בידוע דמעיקרא הוה ותולה בו ואם מגליד אפילו אמרה לא בדקתיו בשעת הכיבוס אין תולה בו בידוע שלאחר הכיבוס היה והראב"ד ז"ל והרמב"ן ז"ל פירשו הכל במקדיר ומגליד כרבי ולמען דעת אם נתכוונו דברי המחבר אכתוב דבריו בלשונן וזה לשונו שלש מחלוקות בדבר לר' מאיר אין הכל תלוי אלא בבדיקת הכיבוס ולר' אחא אעפ"י שלא בדקתו בשעת הכיבוס תכבסנו עכשיו כיון דאפשר למיקם אמילתא אם נדחו מראיו אם לאו. ולרבי אינו חוזר ומכבסו אלא בודק במראיו עכשיו אם מקדיר או מגליד ומסתברא דכיון דכתמים דרבנן הולכין בו להקל והילכך חלוק או סדין שלבשתו בשעת וסתה ונתכבס וחזרה ולבשתו בלא בדיקה אם נתכבס ע"י ישראלית וליתה קמן דנשלייה חזקה בדקתו בשעת כביסה ואינה תולה בו אבל אם איתא קמן ואמרה דלא בדקה בשעת כביסה אין חזקתו מתכבס והרי זה תולה ואם נתכבס על ידי שפחה ואינה ישראלית הרי זו תולה בה ואפילו לייתא לשפחה ונכרית קמן ומיהו אם אפשר למיקם אמילתא אם מקדיר או מגליד ונמצא מגליד חיישינן לה וכדרבי אבל ראיתי לראב"ד שכתב כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא כרבי דאמר אינו דומה כתם שלפני הכיבוס לכתם שלאחר הכיבוס שזה מקדיר וזה מגליד בדקינן לכתם אם מקדיר טהורה ואם מגליד טמאה ולפי דברי הרב ז"ל אפילו אין יודע לכוון אם מקדיר או מגליד חוששין לה וטמאה שאין זה כספק דרבנן דספק הבא לה ממיעוט ההכרה אינו ספק שאם זו אינו מכיר ובקי אחר יכיר ואפשר שגם הרב ז"ל לא אמר אלא בדאפשר לה למיקם אמילתא והרמב"ן ז"ל תלה הכל במקדיר ומגליד כרבי ויש לחוש לדבריהם ז"ל אלו דברים שכתב המחבר והוא מצא פתח פתוח ודברים מסודרים ועושה עצמו כמתחכם וכותב וחולק ופעלו אין ידים לו.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:11
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fourth Gate 1:11](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:11)

עוד שם כתב החכם פעמים שהיא רואה מגופה ואינה חוששת וכו'. אמר הכותב הנה שם עלילות דברים לשבר אוזן הנערים לאמר שמעו נא הגברים כי אמוץ לבו בגבורים אשר יצא שמו מקודם בערים הוא מן האוסרים ובאמת כי הרב דבריו על אופניהם דבירים ואמנם הרב איש אמת ואין לנו גדול ממנו להודות על האמת. שמע ויאמר אמת חלילה לו להכיר ולהחזיק בשקר ולכפור באמת והאיש הזה נופל חושב להיות בין הרב ובין המחבר הולך רוכל ודבריו לא בהשכל ודברים ברורים עומדים בין ההדסים בא בתרמילו להשליך עליהם חרסים מאשר לא עלה על לב הרב ז"ל וחלילה לו מעול ואשר אמר כי דברי המחבר אין הלב יכול לקבל ולא האוזן יכולה לשומען האמת אמר כי לא נתן לו ה' לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע דברים מפולפלים כאלו כי הוא חשב שלא הביא המחבר ראיה אלא מפני שנשאו ונתנו בהם ר' יוחנן ור"ל וליתא אלא משום דבבועל את הבתולה נחלקו אמתניתין ומתניתא וחזרו לומר כרבותינו ובזו לא נחלקו אלא אדרבה שקלי וטרו בה וזה לשון המחבר שכתב על דברי הרב ז"ל שאסר אעפ"י שאין משיבין את הארי אני אומר שאין הנדון דומה לראיה שאם אמרו בבועל את הבתולה שיש לה שעת הכושר לאחר שתחיה המכה לא אמר במי שרואה דם מחמת תשמיש ומחמת מכה שאין לה שעת הכושר ונמצאת אתה אוסרה לעולם אדרבה בזו היקלו פעם שניה ושלישית ולבעל שני ושלישי ואעפ"י שאין לה מכה כדי שלא תאסור בת אברהם לעולם ותדע לך דרב ושמואל ורבי יוחנן ור"ל כולהו סבירא להו דבבועל את הבתולה דבועל בעילת מצוה ופורש כרבותינו שחזרו ונמנו ואלו גבי הרואה דם מחמת תשמיש לא נחלקו כלל שמותרת בבדיקת שפופרת ותולה באצבעות ובכוחות ותולה בוסת ובמכה והא שמואל דקא פריך עלה דההיא בודקת בשפופרת של אבר ופיה רצוף בתוכה. ור"ל בעא מניה מרבי יוחנן ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשון ואמר ליה לפי שאין כל האצבעות שוות אלמא מדשקלי וטרו בה שמע מינה דאינהו הלכה למעשה הכין סבירא להו ורבותינו נמי שחזרו ונמנו בבועל את הבתולה לא חזרו ונמנו ברואה דם מחמת תשמיש ומחמת מכה וטעמא כדאמרן דלא רצו לאסור אשה לבעלה לעולם ובבתולה נמי שאסרו לאחר גמר ביאת מצוה גמר ביאה מיהא התירו לו כדי שלא תאסרנה על הבעל וכדאמר לה רב אשי לר' אבא דבעא מניה ר' אבא מרב אשי אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו אמר ליה אם כן לבו נוקפו ופורש ע"כ לשון המחבר. ועתה אחזור למה שכתב כי ממה שכתב נראה מפורש שהוא סבור דהרואה מחמת תשמיש אע"ג דשקלו וטרו בה לית הלכתא למעשה אלא הרי היא כבועל את הבתולה דאפילו לא הגיע זמנו לראות אסרוה לאחר גמר ביאה וזה טעות גמורה דההיא ודאי הלכה היא וכל מחברי ספרים פסקוה בספריהם הרב בעל ההלכות והרב אלפסי והרמב"ם והראב"ד ז"ל ובעל התרומת וגם הרמב"ן ז"ל פסקה בהלכותיו. ועוד כתב טעם מבלי לב שם באת לתלות במכה אין לדבר שיעור ונמצאת אשה שאין לה וסת פעמים שתראה בשעת תשמיש מוסתה ואתה תולה במכתה ואתה מטהרה לעולם ע"כ. ואם זו קושיא בא ונקשה אותה לתנא דברייתא שהתיר והוא כבר הורה שזו הלכה היא וליכא מאן דאמר דעיקר דינא לאו הכי דתולה במכתה ודברים פשוטים הם ע"כ ולמה פשוטים ולמה הלכה בעיקר דינא דהא איכא האי קושיא גוברא ואי משכחת פירוקא לברייתא אף הוי פירוקא לדידן כי נימא דאף היא הלכה למעשה עכשיו. ומה שכותב ק"ו מנערה שלא הגיע זמנה לראות כבר אמרנו דק"ו פריכא הוא דההיא תקנתא היא ולמי שיש לה שעת הכושר ואין איסורה איסור עולם תקנו. לאסור איסור עולם לא תקנו גם ברואה מחמת מכה פסקו להתיר בצור' הברייתא כל מחברי ספרים הרב בעל הלכות והרב אלפסי והרב בעל התרומה והראב"ד ז"ל והרמב"ם ז"ל זכר כולם לברכה וגם הרמב"ן ז"ל כן פסקו בהלכתא אלא שפירש ונאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור שממנה יוצא הדם ותהיה מותרת לבעלה לכשתפסוק ע"כ וזה תימה בעיני דהא אנן ההיא על הרואה דם מחמת תשמיש שנויא בברייתא ולומר שהיא נאמנת בכך ולא תתגרש מן הבעל אעפ"י שרואה דם מחמת תשמיש ורואה דם מחמת תשמיש שאמרו בברייתא היינו שרואה מחמת תשמיש אף בשעת תשמיש קאמר ואי נמי תוך שיעור וסת דאילו לאחר שיעור זה לא דיינינן לה ברואה דם מחמת תשמיש ובכי הא לא תצא מבעל ואפילו ראתה כמה פעמים אלא בודקת וסופרת וטובלת ומותרת לבעלה וכן פירשוה כל המפרשים.