## Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fifth Gate

###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fifth Gate 1:1
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fifth Gate 1:1](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fifth%20Gate/r/1:1)

הבדיקה והספירה: כל נשים שראו דם או שטמאות משום כתם וכו'. אמר הכותב מה שקיעות משתקע כל היום ושמא סירכא דשקיעה נקטיה ומאי חזי בהא דשמטיה ומאי דקאמר דבגמרא מתמהינן טובא אי איתמר כלל מעולם האי טובא מנא ליה דאינהו משום דתנינן במתניתין אפילו בשנים לנדתה בדקה הוה משמע להו דשנים דוקא ולפיכך כי אשכחו בברייתא דאפילו בראשון נמי שאלו מי איכא מאן דאמר בראשון ושנים דמתני לאו דוקא ואהדרו אין הכי נמי דרבי אמר דראשון טעיתי שלא שאלתי דהכל דין אחד יש להן ובודאי איכא למידק מאי קאמר מי איכא למאן דאמר בראשון דאטו אמרו לו לאו תנאי נינהו אפילו לא אמרה אחרינא תנאי נינהו ואמרוה אלא טעמא הוא דקא בעי דסבורין האי שנים דמתניתין דוקא משום דבראשון מעינה פתוח וכדסבר ר' מעיקרא ואהדרו להו דאין הכי נמי דראשון כשני וכר' כלומר כטעמיה דאמר שני מאי טעמא כיון דפסק פסק ראשון נמי כיון דפסק פסק ושני דמתניתין איכא למימר דלאו דוקא דהוא הדין לראשון דחד טעמא אית להו והיינו דאקשינן ומעיקרא מאי סבר כלומר דודאי טעמא דמסתבר הוא ואם כן מעיקרא מאי סבר דלא שאל וכיון שכן קיימא לן כאמרו לו כרבי דקאמר דחד טעמא אית להו.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fifth Gate 1:2
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fifth Gate 1:2](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fifth%20Gate/r/1:2)

עוד שם בענין ספירת שבעה נקיים כתב המחבר דכל היכא דאיפסיקא בטהרה וכו'. אמר הכותב מה נעשה לו וינוח לבבו ולא יתמה כ"כ וצל ההרים היא רואה כאנשים באמת כך נראה מן הדעת דאנן לאו ספורים לפנינו בעינן כר"ע וכר' יהושע אלא שתספור ז' מוחזקין בטהרה כר"א וכדקתני הזב והזבה שבדקו עצמן ומצאו טהור ויום השביעי ומצאו טהור ושאר הימים לא בדקו הרי אלו בחזקת טהרה ואם בדקה בראשון לבד ושאר הימים לא בדקה אין כאן בדיקת שבעה ספורים אלא מדין חזקת טהרה וכן כשבדקה בשביעי ושאר הימים הראשונים לא בדקה אין הראשונים ספורים אלא מדין חזקה דכל שהפרישה בטהרה ובסוף הז' מצאה טהור חזקה שכולן יצאו בטהרה וכיון שכן כל שכן כשבדקה באמצע דיום האמצע הוה ליה לקודמין כבודקת בסופן ולאחרונים כבודקת בתחלתן דאטו משום דבדיקת האמצע קרובה לשני הקצות מיגרע גרעא וגרירה שאמר לא ידענו מה היא הגע עצמך אם בדקה בתחלתה ובאמצען לפי דבריו לא עלתה לו בדיקה שבדיקת הראשון אין נגררים אחריה כל השבעה ספורים שהרי בדיקת האמצע באה וגרעה אלא טעמא דידיה טעמא דחוכא הוא והראב"ד ז"ל כן פסק דבדיקת האמצע תועיל וכן פסק גם הרמב"ן ז"ל זה לשונו בדקה ביום ראשון ושוב לא בדקה טהורה וכן אם בדקה ביום השביעי או באחד מן השבעה ושוב לא בדקה הרי זו בחזקת טהרה שהרי בדקה והפסיקה קודם לכן ע"כ והוא שמשתבח ואומר כן אומר אדונינו מורי רבנו משה ז"ל היאך הוא חולק על ישיבתו אלא באמת אינו בקי בדברי הרב כלל אלא שהוא משתבח בהן לשבר אזן הנערים.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fifth Gate 1:3
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Fifth Gate 1:3](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Fifth%20Gate/r/1:3)

עוד שם כתב המחבר תנן בנות הכותיים נדות מעריסתן והכותיים מטמאין וכו'. אמר הכותב ערבובא דרישא קאחזינא הכא ולביה אנסיה דלא יכיל למיקם אדעתיה דמחבר ואף דידיה לא עלה בידיה דכל מאי דכתב בכוליה ליכא טעמא אלא מילי צא ובדוק בכל דבריו לא תמצא אלא שמעתיק דברי גמ' לא זולת זה וקול דברים אנו שומעים ותמונת טעם אין אנו רואים גם במה שאמר יש כמה שבושים שהרי כתב דזבה שאני דכיון דבנקיות תליא מילתא יום שפוסקת בו ליכא למספריה דלאו נקי הוא דאלמא כל שרואה בו אינו נקי ואינו ראוי לספרו אם כן אף בסוף הספירה כן דהא נקיים מדם בעינן וליכא דמה לי בתחלת היום מה לי בסוף לטעמיה דשביק טעמי דכתבי קמאי וכדכתב המחבר ואיזה טעם נתן לנו בזה וכתב אבל בסופה כיון שתחילת היום עבר בנקיות הא איכא ספירה דשבעה נקיים וזה אינו דליכא שבעה נקיים דהא חזייא בפלגו דיומא ועוד מש"כ אבל בנדה דלאו בנקיות תליא מילתא אלא בימים בלחוד סוף היום בתחילתה עולה ליום אחד גם זה שבוש גמור משני צדדין האחד דלאו ביומי לחוד תלנהו רחמנא אלא ביומי טומאה וכיון שכן נבעי כולה יומא טמא ואי חזיא בפלגו דיומא לא נספריה למנין שבעה ימי נדה ועוד דאי ביומי לחוד תלנהו ומשום הכי עולה לו מקצת היום בתחלתה אף בסופה ליסוק לה מקצת היום דהא איכא ספירת שבעת ימי נדה סוף דבר רואה אני דבריו מרבים הבל. ועתה אכתוב דברי המחבר ככתבם וכלשונם למען ישמע חכם ויוסיף לקח זה לשונו נראה לי דודאי לעולם סוף היום כתחלתו כשתחילת היום גורם אטו טומאה או טהרה אבל בשאין תחילת היום גורם לא טומאה ולא טהרה אינו נחשב להיות גורר אחריו סוף היום והילכך זבה בין גדולה בין קטנה בסוף ספירתה מקצת היום ככולו לרבנן כדאית להו ולר' יוסי כדאית ליה. וסוף נדה נמי כיון דעל כרחין תחילת היום טמא דשבעת ימים תהיה בנדתה כתוב משא"כ בסוף ספירת שבעה בזבה הילכך אף זו סוף היום כתחלתו והוא הדין והוא הטענה בזבה יום שפוסקת בו אבל תחילת נדה אעפ"י שהיה תחילתו טהור כיון שלא היה תחילת היום גורם שום דבר אינו נחשב לגרור אחריו מקצתו ולבטל כחו. והוא הדין לתחילת זבה שאין תחילת היום שלא ראתה מעכב על מקצתו שראתה אלא אדרבה מקצתו הגורם חשוב יותר לגורר אחריו המקצת שאינו גורם ולעשותו כיוצא בו ובאמצע הספירה בין רואה בתחלת היום בין רואה בסופו אינו עולה כלל מפני שהשבעה נקיים מדם לגמרי בעינן ואפילו לכותאי וק"ו דאמרינן בראש השנה נמי מהאי טעמא הוא לפי שאין השנה גורמת שום דבר לא בתחלתה ולא בסופה והוה ליה כתחלת נדה והילכך בין בתחלתה בין בסופה יום אחד שגורם חשוב שנה לגרור אחריו את הכל ולאו ק"ו גמור הוא דהא נדה בשעולה לה בתחלתה ואינו עולה לה בסופה בטעמא תליא מילתא כדאמרן משא"כ בשנה אלא משום דנדה אעפ"י שאין עולה לה בתחלתה ולפי שמקצת הראשון של יום אינו גורם אף בשנה כן כיון דאין בתחלתה ולא בסופה שום דבר גורם עומד כנגדו לבטל כחו של יום הילכך בין בתחילתה בין בסופה עולה ע"כ ועתה ירא איש נבון וחכם וישת טעם זה בין עיניו וידע אם דברים אלו נכונים או עלו עמהם ערבובים.