## Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Second Gate

###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Second Gate 1:1
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Second Gate 1:1](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Second%20Gate/r/1:1)

שער הפרישה: כתוב שם כתב החכם דאסור לאכול עמה על השולחן וכו'. אמר הכותב מעולם לא שמענו דבר זה ואולי הוא היה המגיד הראשון ואין לו טעם ולא ריח דאפילו יש אחרים עמהם איזה היכר יש להם ואם יבואו לידי הרגל ולאכול בקערה אחת שניהם מי מעכב א"ת שהאחרים המסובין שם יזכירום וימנעום מאין הם יודעים שהיא נדה וכי צריכין להודיע את המסובין. ועוד דדומיא דבשר וגבינה. על שלחן אחר עשאום כדאיתא בר"פ כל הבשר ואטו התם כי איכא אחריני בהדייהו מי שרי. אלא ודאי לא שנא מן הדין אלא שעכשיו הקלו לאכול עמה על השולחן ובלא שום היכר.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Second Gate 1:2
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Second Gate 1:2](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Second%20Gate/r/1:2)

עוד שם כתב פעמים שאדם צריך לפרוש מן האשה וכו'. אמר הכותב שבוש הדעת אני רואה כאן ודמי פומיה כמאן דלא טעם תבשילא מעולם וכל מי שיש לו מוח בקדקדו ימצא שטעה במש"כ כאן. ותחילה אומר כי מה שתפס על המחבר שכתב דעונה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים ואמר הוא שאינו נכון דבהדיא מוכח בשבועות דקודם שתראה אסורה לא מדאורייתא ע"כ אפילו לפי דעתו שחושב שאותה שמעתא דשבועות מוכחת כן מאי קושיא דא איהו גופיה אומר דההיא שמעתא לא דייקא כהלכתא דאליבא דמאן דאמר וסתות דאורייתא נקיט לה ואנן קיימא לן כמאן דאמר וסתות דרבנן. ואם כן קושיא אין כאן על המחבר ועוד נשתבש הרבה במה שאומר דוהזרתם את בני ישראל אינו אזהרה אלא למותר העונה שמשעה שלמודה לראות עד סוף העונה וזה באמת שבוש גדול דאזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתה שאמרו עונה הסמוכה לפני הוסת משמע ולא עונה הסמוכה לאחר הוסת דוקא ולא לפני וסתה ולא היה אדם שטעה בדבר זה מעולם. ותדע עוד מדאמרין בשילהי האשה שהיא עושה צרכיה תני חדא ר' יהודה אוסרה לפני וסתה ומתירה לאחר וסתה ותניא אידך ר' יהודה אוסרה לאחר וסתה ומתירה לפני וסתה ולא קשיא הא דרגילה למחזי בתחלת יממא הא דרגילה למחזי בסוף ליליא כלומר רגילה למחזי בתחלת יממא אסורה לאחר וסתה מותרת לפני וסתה דהיינו בלילה כולה שלפני העונה ואפילו הלילה סמוך ממש לתחלת העונה שבתחלת היום והיכא דרגילה למחזי בסוף לילה אסורא לפני וסתה דהיינו מתחלת הלילה ומותרת כל היום שלאחר השעה שהיא למודה לראות בה ואפילו סמוך ממש ורבי יהודה מוהזרתם אמרה מדאמרינן התם עלה דההיא אמר רבא הלכה כר' יהודה ואקשינן ומי אמר רבא הכי והתנן והזהרתם את בני ישראל מטומאתם ואמר ר' יאשיא מכאן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן וכמה אמר רבא עונה מאי לאו עונה אחריתי כלומר עונה מוקדמת לשעת וסתה ואם כן למודה לראות בתחלת יומא אמאי מותרת בלילה ופריק לה אותה עונה אלמה לכולי עלמא האזהרה על סמוך לוסתה מלפניו קאמר אלא שאם לא בא האורח בזמנו צריך ליזהר נמי לאחריו באותה עונה ממש כדברי רבי יהודה. עוד טעה טעות אחרת גמורה שאומר דעונה אינה אלא מה שהוא בין שעת וסתה עד סוף אותה עונה. ובשום מקום לא תמצא עונה סתם בפחות מן העונה כולה כלומר עונה גמורה או יום תמים או לילה וכדאמרינן בשילהי פרק ע"א כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך וכמה עונה אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן או יום או לילה ולא עוד אלא שהיו סבורין שאסור אפילו בעונה יתירה כדמקשו על רבא שאמר הלכה כרבי יהודה שהעונה שלפני שעת וסתה מותרת ואקשו עליה מדאמרינן והזרתם את בני ישראל מכאן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לוסתן וכמה עונה מאי לאו עונה אחריתי ואנו ממעיטין אפילו אותה עונה ונעמידנה אפילו על רגע אחד הנשאר מן העונה וכן כתב ר"ח ז"ל בפרק ידיעת הטומאה גמ' היה משמש עם הטהורה מכאן אזהרה לבני ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לוסתן וכמה אמר רבא עונה ופירש משמיה דרבי יוחנן בסוף מסכת ע"א בענין כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך וכמה עונה או יום או לילה ואסיקנא לעולם שתים עשרה שעה ע"כ לשון ר"ח ז"ל. ועוד טעה באחרת דאמר דלפני עונה דפלוגתא בוסתות דאורייתא או דרבנן ואם כן רבי יהודה דאסר כל אותה עונה ומשום והזרתם כמאן דאמר וסתות דאורייתא ואם כן קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן כותיה דאסור בלפני וסתה דאלמא וסתות דאורייתא וקיימא לן כותיה דאמר וסתות דרבנן ודרבנן אדרבנן נמי קשיא דאיהו בעא מרב נחמן וסתות דאורייתא או דרבנן ופשט ליה בלישנא בתרא דוסתות דרבנן וכדאיתא בפרק כל היד ומסתמא רבא קיבלה מיניה דרביה הוא ובהא דבפרק האשה שהיא עושה צרכיה פסק כר' יהודה דאסר לפני שעת וסת ומשום והזרתם. ועוד אי הא דלפני שעת וסתה בפלוגתא דוסתות תליא אם כן רבי יהודה ורבי יוסי בוסתות פליגי ר"י כמאן דאמר מדאורייתא ורבי יוסי כמאן דאמר מדרבנן ואם איתא בפרק כל היד דאתיא לאוקומה בתנאי ואייתינן התם תנאי טובא אמאי לא אייתו נמי התם תרי תנאי דהיינו רבי יהודה ורבי יוסי דתניא כיצד אמר רבי יוסי ימים ושעות וסתות היתה למודה להיות רואה מיום עשרים ליום עשרים ומשש שעות לשש שעות הגיע יום עשרים ולא ראתה אסורה לשמש כל שש שעות דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר לשמש עד שש שעות ועוד קשה מאד על כלל דבריו שהוא מודה דקיימא לן כמאן דאמר וסתות דרבנן ואומר דסמוך לוסת מאחריו עונה אסורה דבר תורה אתמהה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דלמאן דאמר וסתות דרבנן אפילו בשעת הוסת ממש מותרת דבר תורה והראב"ד ז"ל בההיא דיבמות דיוצא לדרך חייב לפקוד את אשתו לא גריס סמוך לוסתה אלא הכי גריס לא צריכה אלא לשעת וסתה. והדין עמו דתניא בפרק כל היד הרואה דם מחמת מכה אפילו בתוך ימי נדתה טהורה דברי רשב"ג רבי אומר אם יש לה וסת חוששת לוסתה ואתי לאוקומיה פלוגתייהו בוסתות דרשב"ג סבר וסתות דרבנן והילכך אפילו יש לה וסת תולה בדם מכה ורבי סבר וסתות דאורייתא ולפיכך אינו תולה ואסיקנא דכולהו אית להו וסתות דרבנן ואפילו יש לה וסת תולה ומותרת לבעלה אלא שהדם טמא משום מקור דמקומו טמא. אלא על כרחנו למאן דאמר וסתות דרבנן וקיימא לן כותיה עונה הסמוכה לוסת שאמרו מדרבנן היא ואסמכוה אוהזרתם את בני ישראל וכן כתב הראב"ד ז"ל זה לשונו שכתב בחבור בעלי הנפש תחילה נאמר כי חשש הוסתות דרבנן היא דפלוגתא דרב ושמואל היא דאיתמר הגיע שעת וסתה ולא בדקה ולא ראתה וכו' ועוד מדאמרינן ביבמות חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך מוקמינן לה בשעת וסתה שמע מינה וסתות דרבנן ובמקום מצוה לא גזור דאי דאורייתא היכי שרינן ליה ועוד דמחייבינן ליה נמי אלא שמע מינה דרבנן היא והכי אפסיקא הלכתא בהלכות גדולות וכן פסק רב אחא. ואע"ג דתניא והזרתם את בני ישראל מטומאותם אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן וכמה עונה ההיא אסמכתא בעלמא היא ע"כ. והרב רבי זרחיה שהגיד עליו במה שהתיר לפקוד בביאה ביוצא לדרך לא השיג כלום על מה שאמר הרב דוהזרתם את בני ישראל אסמכתא בעלמא היא וממנה אתה למד שאף הוא מודה לו בזה וכן מצאתי לו מבואר בספר המאור בההיא שמעתא דידיעות הטומאה. אלא שאסרה בביאה ממש מדרבנן אף בסמוך לוסתה. וכן כתב הרמב"ן ז"ל זה לשונו חשש הוסתות מדברי סופרים הוא לפיכך אם עברה כל עונת הוסת ובדקה ומצאה טהורה ומותרת לשמש ע"כ והוא שפוסק דוסתות דרבנן וכתב כי והזהרתם לפרישת עונה מדאורייתא ועם כל זה כתב דלפני וסתה מותרת ליוצא לדרך אפילו בביאה אין לו רֵעַ וַילֶך שפי עתה אחזור לעיקר שמועה שבשבועות שאמר שמפורשת דעונה סמוך לוסת מלפניו שהוא דאורייתא. שנינו שם בפרק ידיעות הטומאה איזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה היה משמש עם הטהורה ואמרה נטמאתי ופירש חייב מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו ואמרינן עלה בגמרא אמר רב הונא משמיה דרבה הכי עביד נועץ צפרניו בקרקע עד שימות וזו היא מצות עשה שלו שישהא עד שימות האבר ואזהרתיה התם דקאמר דמדקאמר קרא ותהי נדתה עליו עליו תהא נדתה וכדאמר חזקיה התם ואין כאן זכר לוהזרתם את בני ישראל שיפרשו מנשותיהם וגרסינן בגמרא איתמר אמר אביי משמיה דר' חייא בר רב חייב שתים וכן אמר רבא אמר שמואל בר שבא אמר רב הונא חייב שתים חדא אכניסה וחדא אפרישה הוי בה רבא במאי אילימא בסמוך לוסתה ובמאן אילימא בת"ח כלומר שיודע שאמרו חכמים שמוזהרין בני ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לוסתן משום שמא יש לחוש שבעודו משמש יבוא האורח בשלמא אכניסה ליחייב קרבן דשוגג הוא דקסבר יכולני לבעול עד שלא יבוא האורח ומכל מקום לאו אנוס הוא דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא תראה בשעת תשמיש ומזיד נמי לא הוי דסבור יכולני לבעול קודם שתראה וכן פירש רש"י ז"ל ומכאן דמה שאמרו חכמים והזרתם את וגו' מכאן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנושתיהן אסמכתא בעלמא ומדרבנן בעלמא הוא משום דאיבעי למיחש ולאסוקי אדעתיה שמא תראה בשעת תשמיש דאילו היה מדאורייתא מזיד הוא זה שהתורה אמרה שיזהר עונה סמוך לוסת והוא עבר אדאורייתא בא עליה ומתוך ביאתו ראתה אע"כ לא דאורייתא אלא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ומה שפירש רש"י ז"ל בתלמוד חכם לזו שיודע שישראל מוזהרין לפרוש מנשותיהן סמוך לוסתן כדאמרינן לקמן והזהרתם את בני ישראל לא עלה על דעתו לומר שיודע שמוזהרין דבר תורה מוהזהרתם דכבר פירש הוא ז"ל דתלמיד חכם לאו אנוס הוא דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא תראה בשעת תשמיש ואי דאורייתא לא שייך למימר ביה הוה ליה לאסוקי אדעתיה דאדרבה פושע גמור הוא ועובר אדאורייתא הוא אלא שלמד ויודע דאמור רבנן שיש לישראל להזהיר ולפרוש מנשותיהן וכדאסמכוה אוהזהרתם וכן פירש ר"ח ז"ל זה לשונו אי בתלמוד חכם חדא הוא דמיחייב דהוה ליה למיפרש סמוך לוסתה כדאמרו רבנן ולא עבד ע"כ. הנה אמת הנה נכון שאין זכר באותה שמועה לאיסור עונה מדאורייתא אדרבה איפכא שמעינן מינה כמו שכתבתי.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Second Gate 1:3
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Second Gate 1:3](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Second%20Gate/r/1:3)

עוד שם בענין בועל את הבתולה וכו'. אמר הכותב מפני שלא הסכים בכך אין ראוי להניח את הירושלמי מה שמפורש בו ולתפוש את הסכמתו כי המחבר מן הירושלמי למדה ורמוזה היא גם בגמרין שהרי שנינו בפרק הבע"י כהן גדול לא ישא את הבוגרת ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת ושוין שלא ינשא את מוכת עץ וגרסינן עלה בירושלמי מה בין בוגרת ומה בין מוכת עץ בוגרת כלו בתוליה במעיה מוכת עץ יצאו בתוליה בחוץ. ובמקום אחר אמרו בירושלמי בוגרת כחבית פתוחה ועל כן אמר המחבר כי יש מן הבוגרות שפתחיהן פתוח ויש להן דמים ויש שפתחיהן סתום ואין להם דמים ולפיכך כיון שיש מקצתן שיש להם דמים אעפ"י שאין להם אפילו טענת דמים הבועל אותה תחילה בועל בעילת מצוה ופורש ואעפ"י שלא ראתה עכשיו בשעת ביאה והנה נכון.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Second Gate 1:4
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Second Gate 1:4](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Second%20Gate/r/1:4)

עוד שם גרסינן בפרק תינוקת תבעוה לינשא וניפייסה צריכה לישב שבעה נקיים כתב החכם וכו'. אמר הכותב הקים לנו השם נביא ששואל בעצו ואומר לנו שכל דבריו עיקר אעפ"י שהוא עוקר כל תרומי הראשונים הוא אומר שצריכה הפסק טהרה ושכן עיקר. והנה הראב"ד ז"ל והרמב"ן ז"ל הסכימו שאינה צריכה הפסק. ועוד לדבריו שהוא אומר דכיון דלאו ודאי חזאי בבדיקה אחת באותו יום סגיא דכיון דבדקה ומצאה טהור אמרינן אם איתא דחזאי דם מועט הוה וכיון דאפסקיה פסקה אם כן שוב אינה צריכה לבדוק בשבעה הספורים דכיון דפסקה אפילו ביום הראשון דמעייניה פתוח כל שכן בשאר הימים וא"ת דאפילו הכי חוששין דילמא איסתיפו בה בשאר הימים כל שכן ביום הראשון ואעפ"י שבדקה דלמא עם סלוק ידיה ראתה סוף דבר פעולו אין ידים לו. ולענין מה שאמר על ראיית המחבר דאייתי ראייה מדרבינא דלכאורה משמע דלא הצריכה מנין אחר והוא אומר מנא לן דילמא הצריכה הוא שאמר המחבר דכיון דלא אמרינן התם לאשמעינן האי דינא ודאי לכאורה משמע דמיד כנסה ולא הוצרכה לישיבה אחרת וגם שהראב"ד ז"ל שהצריך בדיקה תוך שבעה כשהגיע אצל ראיה זו הרגיש בה ואמר שסמך על בדיקת יום האחרון דקיימא לן סופן אעפ"י שאין תחילתן, ולפי דבריו נצטרך לומר שלא נתעכב שבעה ימים ממש שאם כן אפילו סופן ליכא אלא בשבא ביום השביעי ממש. ומיהו אף המחבר כתב שהרב ר' אברהם והרמב"ן ז"ל הצריכוה בדיקה תוך שבעה ואמר שהוא מבטל דעתו מפני דעתם אעפ"י שתמה על דבריהם כיון שלא הצריכוה הפסק טהרה דאלמא דם מועט הוא ונפסק אם כן אף היא אינה צריכה בדיקת שבעה ואם היא צריכה בדיקת שבעה אם כן אנו נצריכה הפסק טהרה גם מה שאמר דקיימא לן ברואה דעלמא ופוסקת בו ביום דלא סגיא ליה בבדיקה באותו יום לענין הפסק טהרה דאמרינן דמעיינה פתוח אני אומר לא קיימא לן הכי וליתא אלא אפילו ברואה דעלמא דינא הכי וכמו שכתב המחבר בשער הבדיקה והספירה.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Second Gate 1:5
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Second Gate 1:5](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Second%20Gate/r/1:5)

עוד כתב ומסתברא שאין תביעה של קודם קידושין כלום ואזלינן בתר תביעה דבתר קידושין דבההיא סמכא דעתה והא דאמרינן בהחולץ ואיתא נמי ביומא רב כי מקלע לדרשיש הוה מכריז מאן בעיא ליומה ורב נחמן כי מיקלע לשכנציב אמר מאן בעיא ליומי ופרכינן והאמר רבא תבעוה לינשא וניפייסה צריכה לישב שבעה נקיים פרקינן רבנן שלוחי הוו משדרי ומודעי התם פרוקי אחריני אתמו' עלה דשמעתה אבל לההוא פירוקה ודאי שלוחי נמי הוו מקדשי מעיקרא והא דלא ארווחו ביה משום דאיכא פרוקי אחריני ע"כ. וגם זה הבל ורעות רוח דודאי מההיא דיבמות שהביא ממנה המחבר ראיה גדולה היא דהכין ודאי משמע דלא הוו מקדשי אלא אודועי בלחוד הוא ודקא מודעי להו ואע"ג דאיכא פירוקי אחריני מאי הוי אטו מי סגי להו פירוקא קמא דלא אמרוה כתקניה ואמאי לא אמרו קושטא דמלתא ולימרו רבנן שלוחי הוו משדרי ומקדשי להו. ועוד דאם איתא בטלת קדושי ביאה. ועוד דלדעת מי שאומר דחופה הראויה לביאה ממש בעינן ולאפוקי חופה של אשה שפירסה נדה אם כן לא תמצא חופה אלא לאחר שבועה של קדושין וקידושין וחופה ביום אחד ולא תוך שבעה לא משכחת לעולם ומשוית להו לכל ישראל טועין שמקדשין ומכניסין לחופה וכותבין כתובתה ומכניסים את החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה אלא דברים אלו מראין בעצמן באצבע שהם דברי טעות והתמה הגדול מי היזקיק לשום אדם כן בלא טעם ובלא ראיה וכבר כתב המחבר שאותן שבעה מונין להם מהכנת צרכי חופה כאותה שאמרו מכי רמו שערי באסיתא ואני אומר כי מנהגן של ישראל בכל מקום ומקום תורה היא וכל מה שעושין במנהגיהן יסודתן בקדש ובכל מקומותינו הנהיגו להכין סעודה ושמחה שבת לפני שבת של נשואין וזו היא תביעה וממנו מונין לה שבעה אלו.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Second Gate 1:6
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Second Gate 1:6](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Seventh%20House,%20The%20Women%27s%20House,_The%20Second%20Gate/r/1:6)

עוד שם באשה שאין לה וסת המחבר כתב שחוששת לעונה בינונית והיינו משלשים וכו'. אמר הכותב המחבר משם רש"י ז"ל אמרה שכן פירש אמר ריש לקיש משם ר' יהודה נשיאה והוא שבא ומצאה תוך ימי עונתה תוך ימי עונתה שלשים יום לראייתה אבל לאחר ימי העונה בעיא בדיקה הואיל וסתם נשים חזיין לסוף עונה ע"כ וכן כתב הרמב"ן ז"ל זה לשונו ומצא אותה בתוך ימי עונתה כמה היא עונה משלשים יום מתחלת ראיה לתחלת ראיה אחרת שרוב הנשים כך הן רואות משלשים לשלשים במה דברים אמורים באשה שאין לה וסת אבל באשה שיש לה וסת לימים הרי זה מחשב ימי וסתה עד כאן והדין עמהן דהא מתניתין בחזקת טהרה לבעליהן בין ביש לה וסת בין שאין לה וסת היא שנויה ועלה קאמר ריש לקיש ובאין לה וסת מאי תוך עונתה. והא דקאמר דריש לקיש איש לה וסת קאי מנא ליה הא לאקולי כהא הואיל ואפשר דאכולהו נשים קאי כסתמא דמתניתין וטעמא רבה איכא כדקאמר רש"י ז"ל הואיל וסתם נשים רואות מל' יום לשלשים תדע לך עוד מדאמרינן בלישנא קמא דרב הונא לא שנו אלא באשה שאין לה וסת אבל יש לה וסת אסורה לשמש. ואע"ג דאקשינן עליה אדרבה איפכא מסתברא מכל מקום אי לאו דאיפכא מסתברא שפיר הוה אפשר למימר לה הכין ואלו אמר בין אין לה וסת בין יש לה וסת הוה ניחא ולא הוה לן קושיא עליה ומכל מקום מה שהקשה מדאמרינן התם כל לבעלה לא בעיא בדיקה לעולם באשה שאין לה וסת טעות הוא בידו דעל כרחין כל הנשים חוששין בהן לעונת הוסת בין יש לה וסת קבוע בין אין לה וסת קבוע וכיון שכן אף אנו נאמר דכיון דסתם נשים חזויין לשלשים חוששת כמו שחוששות שאר נשים לעונת הוסת בין קבוע בין שאינו קבוע.