## Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate

###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:1
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:1](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:1)

עוד שם הא דאמרינן חוטין של יד אסורין חתכיה ומלחיה אפילו לקדרה שפיר דמי ואיכא מרבוותא מאן דדייק וכו'. אמר הכותב אינו אלא מן המתמיהין וכל השומע יצחק לו המחבר מה שכתב משם אבוהון של ישראל ר"י הזקן הידוע בעל התוס' כתב והמחבר דקדק עליו מבעי ומוזריקי ובשרא דאסמיק דלצלי לא בעי חתיכה משום דנורא משאב שאיב. ועוד מההיא דהזרוע שאמרו כל כהן שאינו יודע ליטלן אין נותנין לו מתנות והכותב הזה גונב דברים ועושה עצמו כמחדש וכמוציא קושיות בצורות להציל עינינו והמחבר הכריע כדברי ר"י ז"ל מדקיימא לן כר' יהודה בוורידין דבעינן חתיכת אבר אבר ואפילו לצלי ונתן טעם שיש בו עיקר גדול לכל מודה על האמת ולכל מי שיודע לפרשו להפריש בין דבר לדבר ואמר דביעי ומוזריקי וכן בשרא דאסמיק מפני שפניהם ממש על פני האש אמרינן בהו נורא משאב שאיב אפילו בוורידין עצמן דהיינו מוזריקי אבל כל שהוורידין מובלעין בבשר האברים אי לאו חתכינהו בחתיכת האברים אין כח באש להפליטן ולשאוב את דמן והיינו טעמא דחוטין שביד וההיא דהזרוע אפילו לצלי בחתיכה קאמר. וכבר האריך המחבר בזה וישבה כראוי וכן רישא בכבשה דלכאורה תראה שקשה לזה כבר פירש המחבר בחיבורו יפה יפה וכמחפש בנרות נר אלקים נאמר כל הסדקים שהם בדבר זה כנגד הרב הגדול ר"י הזקן והעמיד הכל על בריו ועומד דברי הרב ז"ל כי כל דבריו מדוקדקין בתכלית הדקדוק והכותב הזה כשראה הראיה החזקה שהביא המחבר מורידין לר' יהודה חזר עוד ושנה בטעות שאמר למעלה דאיסור עוף דלא נשחטו בו הוורידין אינו מצד עצמן של וורידין אלא מצד הבשר שבלע דם בליעה מרובה ואינו יוצא אלא בחתיכה וכבר גיליתי לעיל הטעיות הגדולה שיש בזה ומי שיש לו מוח בקדקודו לא יסבול שתהא גדולה בליעת הדם שנבלע ונתפשט אפילו לפי דבריו בבשר מפני שלא נשחטו הוורידין מבשרא דאסמיק דאמרי דבגומרי משאב שאיב ליה דמא נורא מלבד רובי הראיות שכתבתי על זה למעלה כדי לבטל דבר זה שאמרנו ואין ראוי לשמעו. ומה שכתב המחבר דברים ברורים הם למי שדעת שפתיו ברור מללו.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:2
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:2](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:2)

עוד שם עוד אני חוזר למעלה לדקדק במה שכתב המחבר במה שאמרו בסימני טומאה דורס ואוכל ופירש המחבר דורס ואוכל כשהוא חי כפי מה שנתפרש לשון זה בארי הא כשאינו אוכל חי כדרך שנאמר בזאב שאינו דורס אלא טורף ואוכל ע"כ ואיני מבין דבריו שזו וזו קרויה דריסה ובכל מקום לשון דריסה נעיצת צפורנים והטלת ארס וכדאמרינן אין דריסה אלא ביד אין דריסה אלא בצפורן ותנן ודרוסת הזאב וראיה ברורה על דברינו שהרי סימני טומאה הפכן בתורים והם לטהרה אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף ואינו דורס בתורים והדורסין אינם דורסין כלל ואלו דברים פשוטים וברורים ע"כ. אמר הכותב הלכה זו חזר ושנאה משום חידוש נאה שמצא. ואין דבריו אלא דברי מתמיהין ואמר שאינו מבין דברי המחבר והמחבר משום ר"ת ז"ל אמרה ואף הרמב"ן ז"ל כן כתב משום ר"ת ואם הוא אינו מבין בדברים אין המחבר אחראי לו שיבין הוא גם מה שכתב נראה ודאי שנשתבש במה שכתב המחבר משום ר"ת ז"ל שהוא כתב שאינו מבין לפי שזו וזו קרויה דריסה דמי לא ידע בכל אלה אלא מתוך דבריו נראה שהוא טועה וסובר שהראיה שהביא המחבר אינה אלא מלשון דריסה ושאין לשון דריסה אלא בדורס ואוכל חי וזה טעות שטעה בדברי הרב ז"ל כך כתב דדורס שאמרו כאן היינו דורס ואוכל חי וכדאמרינן בסוף ד' אבות נזיקין ארי ברשות הרבים דורס ואוכל פטור פי' משום דדרכו בכך וה"ל תולדה דשן בר"ה דפטור טרף ואכל חייב דלאו דרכיה למטרף ולמיכל ואינו כעין דורס דמתניתין דקתני דרוסת הנץ ודרוסת הגסה התם פיר' שמטילין ארס והכא פירש דורס ואוכל חי והראיה שהרי שנינו ודרוסת הזאב ובבבא קמא פרק כיצד אמרינן דזאב לא דריס ואכיל אלא טריף ואכיל אלמא דורס דהכא לאו היינו כדורס דהתם כן פירש ר"ת ז"ל ועתה ראו איך אפשר לטעות בדבר זה. גם הראיה הברורה שמצא מתורים אינה אלא התול בעלמא ואיזו ראיה יש מתורים שדורס שאמרו כאן היינו שאינו מטיל ארס ושאינו אוכל חי וכי התורים דורסין ואוכלין חי ולמה קרא דברים פשוטים וברורים ואילו אינם רכסים ודברים כחרסים.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:3
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:3](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:3)

עוד שם כתב שם ולענין מליחה לקדרה צריך שיתן מלח מב' צדדים ואפילו שנתן מלח הרבה מצד אחד צריך שיהפכנו ויתן מלח מצד השני ומיהו מסתבר בשאפשר לו ולמצוה מן המובחר כדי להפליטו מידי דמו היטב אבל היכא דלא אפשר אלא מצד אחד שפיר דמי ואפילו בשר עבה המלח מפליט את דמו יפה ואפילו מצד אחד ע"כ. ואינו נכון שכבר כתבנו לעיל שהדבר ברור והנסיון מוכיח ועד שאין כל הדם נפלט בשיעור זה שאנו מולחין לקדרה ואין המליחה בזה אלא להפליט הדם הקרוש על פני הבשר ולא להפליט מה שבתוכו ודי לנו בזה דשוב לא יפליט בקדרה בעוד שהמים פושרין וכשיבואו לכלל רותחין שוב אין אנו חוששין לקדרה אסור לחתוך אותה כשנותנה בקדרה אלא אם כן מולח מקום חתך או שנמלחה כדי שיעור מליחה כרותח כ"ש שאסור הבשר כשמלחו אותו מצד אחד ולא מצד שני.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:4
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:4](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:4)

אמר הכותב לא די לו שכתב שבוש אחד פעם אחת למעלה עד שחזר וכתב שנית ואני כבר הבאתי לעיין כל מבין ותלמיד מה שיש בכלל דבריו אלה מן השבושין והטעיות ושאין לאחר שיעור מליחה לקדרה דם אסור נשאר אלא ציר אדום הקרוי חמר בשר וחיך אוכל יטעם לו כי בכדי מליחה דקדרה טעם המלח נרגש בכל חלקי הבשר ואפילו במוח שבעצמות וכן כתב הרמב"ן ז"ל משם הרב אלברצלוני שכתב במליחה כל חתיכה וחתיכה כדי צלייתה בתנור וכתב על זה הר"ם ז"ל שמא נלמוד ממה שאמרו מליח הרי היא כרותח דצלי אלמא כשם שבצלייה יוצא מידי דמו לגמרי ומכאן ואילך חמר בשר הוא כך במליחה יוצא מידי דמו ושעורן שוין במציאת ע"כ לשון הרב ז"ל. ועוד דאי משום חליטה כמו שאמר אנו אין לנו עכשיו ידיעת חליטה. ועוד מה נעשה לצלי קדר ועוף בבצק שאין שם חליטה וכן עוף שאנו מבשלים במחבת שאין המים חופים אותו וא"א למים לחלוט אותו וכן בשר שנמלח ואחר כך חתכוהו יהא מקום חתך צריך לחזור ולמלוח וזה לא נשמע מעולם ולא נמצא כן לכל אדם והוא משים את עצמו ואת כל ישראל טועין מתוך טעות אלו. ועוד כי מדבריו תבא קולא מתוך חומרא שאם נפלה חתיכת בשר שלא נמלחה בקדרה לא נשער לאיסור אלא בשיעור קליפתו בלבד ורחמנא ליצלן מהאי דעתא שגישתא. ועוד שהוא מצריך למלוח את החלחולת ואת הדקין משני צדדין וזה לא שמענו. וכל מי שנתן ה' אליו עינים לראות ואזנים לשמוע ישמע ויוסף לקח. ומשכתב שהדבר ברור כמו שאמר ושיעיד עליו הנסיון לא ברור מללו והנסיון נס לרחק ונס והלך לו.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:5
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:5](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:5)

וכתב עוד גרסינן בפרק כל הבשר אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו וכו'. אמר הכותב ופירש מכדי שיפלוט דם משובש הוא זה שאם הדחה ראשונה אינה אלא מחמת שמא ישתהה הבשר במלחו יותר מפליטת דם וציר זו חששה רחוקה היא האי גברא בעי לה לשעתא ואתה מזקיקו להדיח גזרה שמא ישתהה זמן מרובה ביום תמים שהבשר פולט דם וציר בי"ב שעות וגזרה זו לא שמענוה בשום מקום. ועוד דאמרינן רב הונא אמר מולח ומדיח במתניתא תנא מדיח ומולח ומדיח ולא פליגי הא דחלליה בי טבחא הא דלא חלליה ביה טבחא ואם כדברי זה שאין הטעם בהדחה ראשונה אלא מחמת שמא ישהה יותר בכדי פליטת דם וציר לימא אפילו לא חלליה בי טבחא הא דבעי ליה לאורחא דאין חושש לסלוק ממלחו לעגל הא דבעי ליה ליומיה לקדרתו. ועוד דאי משום הא מאי הועילו באותה ראשונה והא איכא לחלוחית דם שעל פני הבשר שהוא פולט מחמת מלחו דמחמתיה צריך הדחה אחרונה אפילו לפי דבריו ואם ישתהה מלהדיח אחר מליחה יותר מכדי פליטת דם וציר יחזור ויבלע בבשר דמאי שנא שפלט מאי שנא שהיה על פניה מעיקרא וא"ת שאותו דם שפלט אין אנו חוששין לו לפי שהוא דם שנמלח ואינו אסור דבר תורה הוא הדין לאותו שעל פניו בשעת מליחתו שהרי כשמולח הבשר גם הדם שעל פניו נמלח אלא פירש משובש הוא שפירש והפירוש הנכון (במליחה) [בהדחה] ראשונה כדי שיתלחלח הבשר וידבק בו המלח וגם הבשר יהא נוח יותר לפלוט את דמו והעין יעוד על זה וכן פירש בתוס'.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:6
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:6](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:6)

עוד שם רב דימי מנהרדעא מלח במלחא גללינתא ומנפץ לה. כתב המחבר ודאי רב דימי לאו למימר וכו' וזה וזה אינו נכון וכו'. אמר הכותב מה שכתב המחבר מתרי קראי שמיעה ליה מהרב ר' אברהם ברבי דוד ז"ל שכתב כן באיסור משהו ומן הרב רבי משה בר נחמן ז"ל שהסכים עם הרב ר' אברהם ז"ל בחידושי חולין. והוא מזקיקני להאריך דברי הגדולים בלשונם וזה לשון הר"ם ז"ל רב דימי מלח במילחא גללניתא הראב"ד ז"ל פירוש שמי שאינו מולח במילחא גללינתא צריך להדיחו בכלי מנוקב יפה יפה כדי שלא יחזר ויבלע דם הנבלע במלח שהוא נימוח עכשיו במים ורב דימי מנהרדעא מלח במילחא גללינתא ונפץ לה ואחר כך מדיחה אפילו בכלי שאינו מנוקב שאין כאן אלא טיחה טיפת דם שעל פניו ואינה כדאי לאסור את הבשר דצונן הוא ופורתא היא ובטיל לגמרי עכ"ל הרב ז"ל. והתימה איך מלאו לבו לחלוק על גדולי ישראל שקטנם עבה ממתניו וחולק בטעמים פגומים שאין בהם ממש דמה שאמר שלא אמרו מליח הרי הוא כרותח אלא בבשר שיש בו ממש אבל משקין לא דברים אילו דברי התול הן וכי המשקין אין בהם ממש ושמא שכלים נפרדים הם שאינן מקבלים מקרה וההוא בר יונה דנפל לכדא דכמכא דשרייא רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא ושבחיה רבא משום דקסבר דכי אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח הני מילי דאינו נאכל מחמת מלחו אבל האי הרי נאכל מחמת מלחו כלומר הכותח נאכל היה מחמת מלחו וכן פירש הרמב"ן ז"ל אותן בר גוזלא לא מליח הוא אלא הכותח הוא שיש בו מלח אלא שהוא נאכל מחמת מלחו ואי נמי היה מליח שהוא נאכל מחמת מלחו ע"כ וכן בספר תרומה אלמא כשנאכל מחמת מלחו הוא שאמרו אינו כרותח הא בשאינו נאכל מחמת מלחו הרי הוא כרותח אילו דברים פשוטים הם בין לגדולים בין לקטנים בין לתינוקות של בית רבן.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:7
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:7](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:7)

עוד פירש הוא דברי רב דימי כלשון הזה הנכון דרב דימי היה מולח וכו'. ובאמת אין זה נכון דשיבוש גמור חדא דרב דימי לא שמענו מדבריו אלא שהיה מולח במילחא גללינתא ומנפץ אבל שהיה יותר מכדי שעור מליחה לא שמענו ואם כדבריו עיקר הכל הוא שהייה היתרה ואיך חסרוה מכאן והיה להם לומר מלח במלחא גללניתא ומשהה לה ומנפץ לה. ועוד הטעם שכתב פגום מעיקרו דודאי המלח או שורף הדם בטבעו או מושכו ואינו שורפו א"ת שהוא שורף מה לי דקה מה לי גללינתא ואם אינו שורף אפילו גללינתא פולט ועד שידיח דמי הבשר הטוחים עליו אינו כשר ואיך יכשיר רב דימי בלא הדחה כלל. ועוד שהוא בא להכחיש את הראות ואוחז את העינים אנו רואים את המלח ואת הבשר מלוכלכים בדם והוא אומר שעבר לגמרי ועוד שאם כן למה מנפץ אותה שאם המלח שורף אין כאן דם כלל לא בבשר ולא במלח ואם אינו שורף הרי יש טיחת דם על הבשר ובמלח ואולי יאמר בזו שלא היה הניפוץ לצורך ההכשר אלא כדי שלא יקדיח המלח את תבשילו ואין אלו אלא דברי הבאי. ועוד דבמתניתא תנא מדיח ומולח ומדיח ואיך יאמר רב דימי שלא יקדיח וכן הסכימו כל חכמי ישראל ובהלכות גדולות מנפץ ליה ממלחיה ומדיחה שפיר ושרא לבשולי.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:8
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:8](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:8)

עוד שם כתוב אפילו בשר שנמלח ועומד וכו'. אמר הכותב בדקתי אחר דברי הרמב"ן ז"ל ולא מצאתי לו כן אעפ"י שאני בקי יותר ממנו ואני תמה שהוא סותר דברי הר"ב ז"ל כחמין על נתר מרצונו הפשוט כמו שהראתיך בעיניך כאן בכמה וכמה מקומות ולפעמים מביא ממנו ראיה. ועוד כי תלה בו דברים שלא אמרין מעולם בוקי סריקי. ומה שכתב המחבר דברים פשוטים ומחוורין הם ומשם רבנו רב ר' יונה ז"ל אמרן וכבוד הרב מורנו במקומה מונח שאפילו אמרו בן תדל היה לן לקבלן לרוב פשיטותן כל שכן שיצאו מפי רבנו ז"ל ומה שאמר שאם כן א"א דלא לשתמיט גמרא לאשמועינן הכי הא ודאי אשמועינן לכל מאן דאית ליה דגרסינן התם רב ששת מלח גרמא גרמא ואמרינן עלה תרי מאי טעמא לא דלמא פלוט האי ובלע האי חד נמי דלמא פליט האי גיסא ובלע האי גיסא ובלע האי גיסא אלא לאו לא שנא כלומר דבין הכי ובין הכי כל דטרידי למפלט לא בלעי. אלמא שמעינן מיהא בהדיא דכל היכא דלא פלט דם וציר בלע בשרא דמא דנפיקא מניה כי היכי דבלע דמא דמעלמא ועל כרחין כיון דבעינן הדחה בתר מליחה משום דם דאיכא על בשרא אי נמי על מלחא הוא וכיון שכן כי נייח מלפלוט הדר בלע והעין תעיד שחרצי המלח מלאין דם וחוזר הוא ונבלע בבשר בחמו של מלח ומה שכתב שהכל כבר בירר הוא שאין טיחת דם נשארת אחר פליטת ציר שהציר מעבורתו. זה דבר בטל ואין ראוי לשמעו שלא בירר ולא יברור והעין תעיד על זה. ואיך אפשר לומר כן חדא שאין הציר היוצא לאחר מכאן מדיח את הדם ואפילו היו נגררין מים על הבשר לאט כדרך שהציר נגרר עליו מעט מעט ובנחת לא היו מדיחין את הדם שעל הבשר ותדע לך דהא אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולח יפה יפה ומדיחו יפה יפה ועל זה אמר הרב בעל הלכות ונחוויריה שפיר שפיר והוא אומר שהציר המועט ההולך לאט מעבירו לגמרי אין זה אלא שבוש גמור ובר מן דין על כרחין איכא טיחת דם בקמטין שבמלח ואיהו הדר ונבלע. ועוד דעל כרחין דם גמור פלט ויצא על פני הבשר והוא אסור ודאי ואם כן האיסור ברור ואין לך עדים שעבר כי עבר עליו ציר ואם כן היאך אתה מתירו מן הסתם וא"ת שהדם נמלח ודם שמלחו לאו דאורייתא א"כ אף בשנמלח עליו בשר אחר יהא מותר דהכי נמי איכא ספיקא שמא לא נבלע ואת"ל שנבלע דם שמלחו לאו דאורייתא ורב ששת למה היה מצריך למלוח גרמא גרמא וגם הוא הקשה לעצמו עדיין נחוש שהמלח שהוא בלוע מדם מצוי הוא שיהא ניתך והבשר בולע והוצרך לתירוץ פגום שכך כתב שאין חוששין לכך לפי שהדם נפגם הוא במלח ותו לא מתסר מלח אמטולתיה דלא אורחיה דדם במלח שהרי דם שמלחו מותר דבר תורה עכ"ל. וזה לשון גרוע ועומד הוא חדא דמכל מקום כיון שהוא מצוי להיות ניתך. היאך אפשר לשהות מלהדיח אחר שפלט דמו וצירו וכי לא נחוש לאיסור פגום מלהתערב עם הבשר ואם כן למה ידיח יפה יפה אחר מליחה והלא הדם פגום ולא ניחוש לו. ועוד דאם זאת הדרך מוציאתו מידי עברה ע"כ אפילו בשר שנמלח עליו בשר אחר לאחר שפולט הוא דמו וצירו יהא השני שבלע מן הראשון מותר שהרי הדם שנבלע בו פגום ודבר פגם אינו אוסר וכל שכן איסורין של דבריהם. ועוד שאם כן עלה בדעתו הלשון שכתב פגום דלמה הרכיב הדם על המלח ואמר שהדם הוא נפגם במלח ותו לא מיתסר מלח אמטולתיה דלאו אורחיה דדם במלח וכי משום עצמו של מלח שנבלע בבשר אנו באין לאסור את הבשר שנצטרך לומר דלא מתסר מלח אמטולתיה הא אין המלח נאסר ואוסר שאין המלח נעשית חתיכת נבלה שאם כן לא תמצא לעולם בשר מליח שלא יהא נאסר שהמלח בלעו מדם ונאסר והוא נבלע בבשר ונטעם בו וטעמא לא בטיל אלא הדם הוא שנפגם לפי דבריו ולא היה לו לתלות בפגמו של מלח אלא בפגמו של דם וסוף דבר איני מוצא לו שום דבר ושתיקתו היתה יפה לו מדיבורו ואין אנו צריכין לקושיתו ולא לתירוצו ומה שהביא יטול בשכרו.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:9
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:9](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:9)

עוד כתב שהרמב"ן ז"ל כתב שהדם נשרף במלח וכלה שהמלח דבר אוירי ורך וראיה לדבר שאין המלח מזוהם בשבילו והוא מזוהם בשביל חלב ושומן ז"ל. גם זו לא מצאתי לו לרב ז"ל וא"א לומר כן שאם כן למה מנפץ את המלח והלא המלח מותר גמור הוא שאין בו הדם שכבר נשרף. ועוד למה מדיח ואדרבה מצאתי לו לרב ז"ל הפך מזה לגמרי שהוא ז"ל כתב דלצלי אין צריך מליחה ואפילו לגרסת הספרים דגרסי בפרק הקומץ לצלי לא להצריך מליחה לצלי קאמר אלא להקל קאמר והכי קאמר מי שרוצה למלוח צלי מותר ואעפ"י שאינו מדיחו וצולהו עם מלחו וקמשמע לן דלא תימה שעם מולחו אסור עד שידיחנו מפני שהמלח בולע את הדם והוא נאכל עם הצלי אלא המלח ע"י האור מפלט פליט מבלע לא בלע הילכך לצלותו בלא הדחה ובלא ניפוץ שרי אלו דברי הרב ז"ל ומהם אתה למד שהמלח במולח לקדרה בולע הוא ולא שורף. והראיה שהביא ואמר שאין המלח מזוהם בשבילו והוא מזוהם בשביל חלב ושומן. זיהום זה לא ידענו מה הוא אם שאינו מזוהם לקבל עיפוש המלח אינו מתעפש ולא מסריח לעולם אדרבה הוא שומר את אחרים מעיפוש וסרחון. ואם זיהום שאין הבליעה ניכרת שאין שנוי נראה בו העין תעיד שכל מה שמלחו בו משנה צורה לא מצד עצמו אלא מחמת הבלע שבתוכו ואם מלח לבן הוא אחר מליחה משחיר. גם הטעם שאמר שהמלח אוירי ודק הרי הוא משתעי בלישנא דחכמתא ולא ידעינן מאי עד יבא מורה צדק ויורנו.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:10
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:10](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:10)

עוד שם כתב דבשר שלא נמלח כלל שנתנוהו עם בשר קודם פליטת דמו וכו'. אמר הכותב כמה פעמים שנה בחטא זה וזה שבוש גמור מכמה צדדין שרובן של חכמי ישראל הסכימו שכל שנמלח כשיעור מליחה לקדרה הוי רותח והראיה מדרב ששת דמלח גרמא גרמא ואעפ"י (כן) שאין הטענה כן ואין ההלכה כן לא מן הטענה הזו אלא משום דקיימא לן דכל דטריד למפלט לא בלע הא לאו הכי ודאי אסור לכולי עלמא והיינו כשיעור מליחה. וכן מקדרה שמלח בה בשר וכן מעובדא דרב מרי בר רחל דאימלחה ליה בשר שחיטה בהדי בשר נבלה ואסרה רבא וסתם מליחה מליחה דקדרה היא וכן דגים טהורין דמלחן עם דגים טמאין וכן אטמאתא דריש גלותא דאימלחן בגידא נשיא וכאלה אין מספר וכיון שכן כל העלון שמלח ופולט והתחתון תפל שאינו טרוד לפלוט או שנמלח הראשון קודם השני וגמר הראשון לפלוט דמו וצירו ושוב אינו טרוד לפלוט עד שלא גמר השני פליטת דמו הראשון שבולע מן השני נאסר מפני שאינו טרוד לפלוט וכן כתב הרמב"ן ז"ל גבי עופות שמלחן זה עם זה דאמרו שאסורין זה לשונו. ואיכא למידק משמעתין שאם מלח בשר ונפלט ממנה דמו שאסור למלוח באותו כלי עצמו בשר אחר משום דהא נייח קמא ופליט בהדא והדר בלע קמא מינייהו ומיהו כל זמן שהוא פולט ציר ומיחל אף על פי ששהה כדי מליחה ויצא ממנו דמו איכא למימר איידי דטריד לא בלע אי נמי פליט והדר פליט אבל מכיון שנינוח הראשון לגמרי מלפלוט אם מולח השני עמו אסור עכ"ל. ותדע לך שאם אין אתה אומר כן למה אנו צריכין לכלי מנוקב שאפילו מלח בכלי שאינו מנוקב ונכבש בתוך הדם אינו נאסר דצונן וצונן הוא ובהדחה של אחר מליחה סגי ליה. ולא עוד אלא אפילו קודם שיעור מליחה הטיפות מיהא שנפלטות מחמת המלח חמות הן מיד ואוסרות כחמין על גבי צונן מיהא ואפשר יותר לפי שהטיפות כשהן מתמידות לינטף על התפל שתחתיו מחממות אותו ואוסרות לגמרי. ותדע לך מבשר שחוטה שנמלחה עם בשר נבלה דרב מרי בר רחל ואסרה רבא ומדקאמר ואסרה שמע מינה דלגמרי אסרה ולא בשיעור קליפה לבד וכן דגים טהורין שמלחן עם דגים טמאין דקתני אסורין. וכתב הרמב"ן ז"ל טעמא דמלתא דאע"ג דהוי כחם בתוך צונן דבקליפה שרי והכא קתני אסורין דמשמע לגמרי יש לומר מתוך שהיא פולט לתוכו כל שעה ושעה טעות מלוחות שהן כחמות אוסרין אותו לגמרי שלא יאמרו קולף אלא כעין חתיכה רותחת לתוך חלב צונן שהוא מתגבר עליו ומצננו אבל הכא כולי חיים מרוב טפות מלוחות שהן חמות בעצמן כן נראה לי וכן עיקר. ע"כ לשון הרב ז"ל.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:11
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:11](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:11)

עוד כתוב שם את"ל שיאסור האחר לא סגיא ליה במליחה שהמליחה באה להכשיר הבשר מדם שבגופו להפליט מה שהיה פולט בפושרין עד שלא יבא לכלל רותח אבל אין לנו שיפלוט כל מה שהוא בולע על ידי אחר ואין לנו לסמוך בזה וכן דעת מורי הרמב"ן ז"ל עכ"ל ואעפ"י שכתב שאין כן דעת הרב ז"ל לא מכל מה שאמר כאן הוא אומר כן שהוא כתב כאן בכלל דבריו שאין המליחה באה להכשיר אלא מה שהיה פולט בפושרין עד שלא יבא לכלל רותח וזה טעות גמור וכמו שכתבתי למעלה ואף הרמב"ן ז"ל שהוא מסתייע עמו בזה סבור כמו שכתבתי למעלה בפי' וכתבתי לשונו. ואינו אומר כן כאן אלא שאין המלח מפליט דם (בכדי) [נכרי] שבלע ויש מגדולי ישראל רבים שהסכימו בזה שראוי לסמוך עליהם כמו ההר"ר יונה והרב בעל התרומות והרב בעל המאור זצ"ל וגדולה ממנה עוד אמרו שהם התירו אפילו בבשר שבלע דם מעלמא אפילו לאחר שפלט כל דמו משום דכבולעו כך פולטו. ובזה הני חוכך להחמיר ובזה הוא שנחלק הרמב"ן ז"ל אבל כשלא פלט מתיר דכל אימת דפליט פליט גם דם שבלע וכמו שכתבתי למעלה משמו והעתקתי מלשונו והתימה ממנו שהוא הולך כנגד הרב ז"ל ברוב המקומות ולעתים בא להסתייע ממנו אעפ"י שאין לו בהם כדי סיוע ובאמת נראה שאינו יודע מדברי הרב אלא מעט.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:12
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:12](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:12)

עוד שם כתב שאסור למלוח כבד על בשר וכו'. אמר הכותב דברים אילו בחזיון לילה נאמרו לו ואדרבה אילו באנו לדין יותר חמורה כאן המליחה מן הצלי שהצלי כח האש גדול להפליט מה שבולע הבשר ממנו ואפילו היה הבשר הנצלה עמו יוצא מידי דמו וצירו כמולייתא דכבולעו כך פולטו מה שאין כן במליחה ועוד דאין האש מניח את הדם הנפלט להבלע כל כך דנורא משאב שאיב ושריף ואפילו הכי חוששין לכתחילה מחמת שפע הדם שבכבד וכ"ש במליחה שאין כחה גדול כל כך שכל דם שנפלט מן הכבד עובר על הבשר ואין המלח שורף שום חלק ממנו זה יותר קרוב שנבלע בבשר ואעפ"י שפולט דם וציר אין פורתת פליטה זו מצלת משפע דם הכבד אלא דבדיעבד שרינן בין בצלי בין במליחה משום דדמא משרק שריק וזה נכון וברור.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:13
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:13](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:13)

עוד שם דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין וכו'. אמר הכותב מסכים הייתי שלא לייגע את עצמי להשיב על זה לפי שהיגיעה יתירה על השבח ולקיים בנפשי דכל הדברים אשר ידברום אל תתן לבך שאינן אלא דברי נערות אלא כדי שלא יחשוב מי שיראנו מדלג על זה כמודה אמרתי אחר שנכנסתי א"א שלא אשיב ועתה ראו כמה מלא את המגילה בהבלים ובמה שאין לו שום קיום חדא שאם מי שפירש שאף העופות אסורין סובר דאמרינן אפילו בשאר האיסורין חתיכה עצמה נעשית נבלה ורוטבן של דגים אסור למה לי משום דפלטי דגים דם שבלעו והדר בלעי עופות אותו דם תיפוק לי משום רוטבן של דגים שבלע עופות ואפילו בעודן פולטין. ועוד אותו דם שאין רשומו ניכר ברוטב היאך יאסור את העופות והלא מועט שבמועט הוא שאתה אומר שאין רשומו ניכר. ועוד שאין הדם נבלע מעצמו בעוף שהעופות פולען וכיון שכן אף כשנתערב הדם עם הרוטב אינו נבלע שאין הרוטב ערב לו שיכניסנו בשיתופו ולא שיכנס עמו דרך גנבה. ותדע לך דלעולם אין הדם נכנס בעוד שהבשר פולט ואפילו ע"י תערובת רוטב שאל"כ שפיר קאמר רב ששת שאין מולחין חתיכה על גבי חתיכה שהמלח מפליט את הדם וכן נמי רוטבו של בשר ובשיתוף הרוטב שאין פליטת דם וציר מעכבה מלבלוע רוטב יכנס גם הדם ואף אנו נאמר דאפילו חתיכה אחת אסורה דפליט האי גיסא ובלע האי גיסא ועוד שאם אתה אומר כן אין לך בשר מותר במלוח לעולם שהמלח ודאי נכנס בכל חלקי הבשר ויש דם במלח ואם כן יכנס הדם עם המלח ויאסור וע"כ אומר ר"י בעל התוספות שאין דבר מוליך מה שנתערב בו אלא כמה שהיה אותו הדבר המעורב יכול לילך מעצמו וזה הוא איסור קליפה שאם אין אתה אומר כן אין לך איסור קליפה לבד לעולם שקליפה זו ראשונה אסורה והיא תאסור את האחרת שבצדה והשניה את השלישית וכן לעולם וכ"ש אם היתה הקליפה הראשונה שמנה שיש בה כח לפעפע ואלו הדברים מוכרחים הן. ואם כן איך יכנס אותו דם אעפ"י שאין רשומו ניכר עם הרוטב כיון שאין כח בדם מצד עצמו להכנס בעוד שהעופות פולטין. ועוד שאפילו בבשר בחלב החמור שנעשה הכל כנבלה והרי הוא כגוף אחד אסור לגמרי והרי הוא כחלב אסור לאסור את החלב כמין במינו וכבשר נבלה לאסור את הבשר כמין במינו ואפילו הכי אינו אוסר הבשר שהוא מינו בנגיעה בצלי אלא בשרוטב מכסה אותה וכדמוכח בהדיא בשמעתא דנראין דברי ר' יהודה בשלא ניער בשלא כסה ודברי חכמים בשניער וכסה דכל שאין שם רוטב לערב ולהוליך אנו רואין את הבשר כאילו אינו פולט אלא ציר ורוטב של היתר בלבד וכל שכן בשאר האיסורין. עוד חזר ומצאו דברי רש"י ז"ל חן בעיני ולא מטעמו שכן כתב אעפ"כ דברי ר' שלמה ז"ל עיקר ולאו מטעמיה אלא דבליעתן של דגים מדם העופות לאחר שנתיבשו הדגים מסתמא אין כדי לחזור ולפלוט וזה נכון ע"כ. קרא נכון לאין נכון לו מכמה טעמים דמכל מקום לפי מה שכתב היה לו לאסור אפילו העופות מפני רוטבן של דגים שנעשו חתיכת נבלה. ועוד אי זה טעם יש במה שאמר שנתיבשו ואין בהם כח לפלוט וכי הדגים המלוחין הרבה הם יבשים כ"כ שאין בהם כדי לפלוט ושלא יאסור תערובתן.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:14
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:14](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:14)

עוד כתב הא דאמרינן דגים אסורין למימרא דבעי קליפה כיון דמחמת מליחה הוא דמיתסרי ע"כ וזה ודאי שבוש וכל מקום שאמרו אסור סתם לגמרי קאמרי ובשום מקום לא אמרו איסור במה שאינו צריך אלא קליפה ואדרבה אומרים בו מותר וכמו שאמרו בכיצד צולין חם לתוך צונן ושמואל אמר מותר ואע"ג דבעי קליפה וכדאמרינן אדמקרר ליה מבלע בלע ואהדרו שצריך קליפה ובהנהו אטמאתא דבי ריש גלותא דאמלחן בגידא נשיא אמרינן רבינא אסר ורב אחא בר רב שרי ולא שרי לגמרי קאמר אלא שרי בקליפה אלא לעולם במקום שצריך קליפה לחוד אומרין מותר או קולף אבל אסור סתם לעולם לא ובדג טהור שמלחו עם דג טמא שאמר שאם היה הטהור תפל וטמא מליח אסור לגמרי קאמר וכן רב מרי דאימלחא ליה בשר שחוטה בהדי בשר נבלה ואסרה ליה רבא לגמרי אסרה מדלא קאמר צריך קליפה וכן כתב בפירוש הרמב"ן ז"ל ולא שהיה צריך לפרש אלא מפני שהוקשה לו למה אסורין לגמרי דמאי שנא מחם לתוך צונן דסגי ליה בקליפה. ותירץ משום דטיפות מלוחות שנופלות עליו חזר הבשר כלו להיות חם ואלו דברים ברורים הם.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:15
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:15](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:15)

עוד שם כתב המחבר לענין ביצים דבגופה של תרנגולת וכו'. אמר הכותב איהו חלם ואיהו מפרש ומאין לו שאין בהם דם אעפ"י שלא נגמרו וכל שהן חשובין כבשר. אף לענין בשר בחלב דרבנן למה לא יחשבו כבשר לענין דם דאורייתא וכן הסכימו רבותינו הצרפתים ז"ל וכן הרב בעל התרומה וכן האמת.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:16
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:16](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:16)

עוד שם כתוב אין מולחין אלא בכלי מנוקב וכו'. אמר הכותב כבר כתבנו למעלה שיש בכלל אלא כמה מיני שגיאות וגלינו אותם לעין כל.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:17
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:17](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:17)

עוד שם וכמה ישהה הבשר בכלי שאינו מנוקב ויאסר כתב הרב ר' יהודה ב"ר ברזילי ז"ל ברצלוני וכו'. אמר הכותב הוא חישב ראיה זו לשגגה ולא הרגיש במה שאמר שהדגים חמין וכשמוציאין פליטה זו הם בולעין שאם כן הוה ליה כחם לתוך צונן ואינו נאסר אלא כדי קליפה ואנן אסורים קאמרינן דמשמע כלן ואילו איהו אזיל לטעמיה שכתב למעלה שכל שבמליחה אינו איסור אלא כדי קליפה וכבר כתבנו למעלה שזו שגגה גמורה ואסורין לגמרי קאמר וכן הרמב"ן ז"ל וכמו שכתבתי למעלה.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:18
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:18](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:18)

עוד כתב שדברי הרב הם עיקר ומיהו הרב ז"ל לטעמיה דסבר דבשיעור מליחה חשוב מליח כרותח אבל לדידן לא חשיב מליח כרותח עד שנשתהה הרבה שמלח עד שטועמין בו אחר שנתבשל טעם המלח כמו שנתברר למעלה ע"כ. וזה כבר ביארנו למעלה שאין זה ממש והוא נעשה חולק לעצמו עם כל החכמים וראיות חזקות יש לבטל דבר זה ואין צורך לכתבן שנית ולא עוד אלא כל טפה וטפה שנפלטת על ידי המלח חמה ואינה נאכלת מחמת מלחה ועוד כתבתי למעלה וכן כתב הרמב"ן ז"ל וכבר כתבתי דבריו בלשונם למעלה.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:19
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:19](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:19)

עוד שם כתב ולענין כלים שמלחו בהם בשר גרסינן בפרק כל הבשר יתיב רב כהנא אחוריה וכו'. אמר הכותב לא די לו שכתב זה פעמים שלש ולא הרגיש במה שיש לו עליו מן הקושיות החזקות ושרוב חכמי ישראל הסכימו על מה שכתב המחבר ומכללן הרמב"ן ז"ל דכל טפה וטפה הנוטפות מן הבשר מחמת מליחה חמה ואפילו במליחה דקדרה והוא חוזר וכותב לרבות בחטא ועוד שהוסיף כאן לשון מבולבל לשון מקולקל שאפילו אם יעמוד דניאל היה מן התימה שיוכל לפתור אותו ולידע מה הוא בשר שאינו נאכל בתורת בשר שאינו מליח והראב"ד ז"ל שחלוק בדבר פי' אינו נאכל מחמת מלחו כגון בשר דבעי ליה לאורחא. ועיקר דבר זה כבר כתבתיו למעלה בארוכה פעמים שלש בראיות ברורות והסכמת רוב חכמי ישראל.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:20
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:20](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:20)

עוד שם כתב בשם הראב"ד ז"ל דקערה שמלח בה בשר וכו'. אמר הכותב חמסי על עצמי שהכנסתי עצמי להשיב על דבריו ואינו כדאי ואחר שנכנסתי אי אפשר לי להעלים עיני אמר כי דינין אילו לא נתחוורו בעיני המחבר. ואני אומר חס ליה למחבר שיאסף אסיפת שבושים גמורים כאילו שלא כתב כאן אלא שבוש אחר שבוש וטעות אחר טעות. תחילת דבריו אמר כי שיטתו מיישרת הכל. והיא מסרכת דרכיה שאם הקערה שמלחו בה בשר אעפ"י שאינה נקובה אינה נאסרת וכן הבשר עד שישהה שם עד שטועמין בו טעם מליח אפילו לאחר הדחה אם כן למה אין מולחין אלא בכלי מנוקב דהא בכדי הכשר מליחה לקדרה אינו נעשה מליח כרותח אלא צונן ואילו גבי דגים ועופות שמלחן זה עם זה דאמר רב נחמן אמר שמואל אסורים אקשינן היכי דמי אי בכלי מנוקב אפילו דגים ועופות נמי שפיר דמי ואי בכלי שאינו מנוקב אפילו עופות ועופות נמי דאלמא דבכלי שאינו מנוקב אפילו בכדי שיעור מליחה אסורין משום דה"ל כבושין וכבושין הרי הוא כמבושל וכן הא דאמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח. סתם מלח בהכשר כשיעור מליחה משמע. וכן שמעינן לה מדאמרה רב ששת מלח גרמא גרמא ואמרה עלה תרי מ"ט לא דלמא פליט האי ובלע האי חד נמי דלמא פלט האי גיסא ובלע האי גיסא דאלמא אפילו קודם שגמר הבשר פליטתו הרי הדם הנפלט מעט מעט כל טפה וטפה נעשית כרותח ונבלע אלא משום דכל שטרוד לפלוט אינו בולע דם ואם כדבריו לעולם אין חתיכה אוסרת חברתה דכל שיש בו דם אינו מליח כרותח ואינו בולע ואחר שפלט כל הדם ונשתהה עוד זמן במלחו אין כאן דם שיבלע אלא ציר ולמאי קא חייש רב ששת. ושמואל דאמר אין מולחין בשר אלא בכלי מנוקב ולמה לא ימלח והלא צונן הוא ואין מולחין אפילו בשיעור מנוקב הוה ליה למימרא אלא באמת שבושו ניכר לעיניים הוא בזה גם נמשך לטעות אחר שבוש זה ואמר שא"א לקערה נקובה שתאסר מחמת מליחה שקודם שתבא לכלל מליח כרותח דינו כצונן ואח"כ כבר כלה כל הדם וכבר הדיחתו פליטת ציר וכי ציר מועט הנפלט דרך מליחה מדיח הדם שעל פניו והלא הדחה יפה יפה במים צריך דאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. ועוד אפשר שיאמר מי שיש לו מוח בקדקדו שהציר היוצא מעט לאט וידיח מי הבשר היש טעות ושבוש נראה לעינים יותר מזה. ועוד שבוש אחר גמור שאמר ואי משום מלח שניתך עם דם שנסרך בו כשם שאין הבשר נאסר מחמתו כך אין הכלי נאסר מחמת כך. ולפי דבריו מי הגיד לו שאין הבשר נאסר בכך. דאילו לדידן שפיר דמי שלא יאסר הבשר אע"פ שהדם מלות וכרותח משעה שניטף לפי שהבשר טרוד לפלוט וכל הפולט אפילו ציר אינו בולע דם משא"כ בכלי שהכלי בולע ואינו פולט ואין לו דבר שיטרידנו מלבלוע. אבל דברי שבושין גמורין הן. ומה שתלה בזה הכשר למלוח שתי פעמים בכלי אחד. לישקול טיבותיה ולישדיה אחיזרה דלא צרכינן לטעמיה דכבר כתב המחבר טעם ההיתר דכל דטרד למפלט לא בלע דם. ועוד יש שבוש אחר במה שאמר שכל זמן שהבשר נאסר הקערה נאסרת שהבשר אינו אוסר הקערה ואיני מרתיחה אלא הדם הוא שנעשה כרותח ונבלע בקערה ואפילו אין הקערה רותחת ואפילו לשמואל דאמר תתאה גבר נכנס כדי קליפה וכדאיתא בפסח שני בפרק כיצד צולין וכל שכן לרב דאמר עילאה גבר. עוד טעה טעות אחר גמור במה שכתב שאם נתנו בה בשר שדינו כרותח מחמת מלחו נאסר מחמת הקערה ואפילו קודם פליטת ציר דאף ע"ג דבשר לא בלע דם כל היכא דפליט אפילו ציר שאני קערה שהיא בלועה דם בפתוך ופולטת ובשר בולע בודאי מן הפותך. ויש בזה כמה שבושין דמי עדיף דם שנבלע בדפני הקערה מן הדם הזב מן החתיכות ובודאי המלח פתוך משומן החתיכות ומפליט מציר בשעת מליחה עם פליטת הדם וכיון שכן למה אין החתיכות בולעות דם בפתוך להצריך מיהא כדי קליפה כמו שאמר. ועוד לעולם אין הדם נכנס אפילו בעירוב ושותף של דברים אחרים אלא במקום שהוא יכול ליכנס מעצמו ושותפו מניחו ונכנס ותדע לך מבשר מלוח שהמלח נאסר מחמת בליעת הדם והמלח נכנס בכל החתיכה ואפילו הכי אין הבשר נאסר מחמת המלח וטעה בזה כמו שאמר שהמלח אין מכניס עמו דם הפתוך בו ועוד דאי לא תימא הכי אין לנו לעולם איסור קליפה שקליפה זו אוסרת קליפה אחרת חוצה לו וכן חברתה לחברתה הסמוכה לה וכן לעולם אלא כמו שאמרנו וכן האמת וכן כתב בפי' ר"י בעל התוספות אלא שהבשר נאסרת באמת מחמת טענה אחרת אם היא קערה שאינה נקובה לפי שהבשר נכבש בתוך הדם שהוא כרותח מחמת פליטתו וכבוש הרי הוא כמבושל ומיהו דוקא כל ששרוי בתוך הדם אבל מה שהוא חוץ ממקום כנוס הדם מותר ואפילו יש שומן באותו מקצת השקוע בתוך הדם. ומזה ידוע גם טעות אחר שכתב והוא מ"ש וקערה שאינה נקובה ומלחו בה בשר והגיע לכלל מליח כרותח כולו נאסר לפי ששורה בתוכו וע"י שרייתו נבלע כלו. וזה טעות גמור לפי שאינו נאסר אלא מה ששרוי בתוך הדם הנפלט וכמו שכתבנו ודבר זה מתברר ממתניתין דטפת חלב שנפלה ע"ג החתיכה וממ"ש עליה בגמרא לענין נוער וכסה. הנה שנשתבש בזה כמה שבושין וקרא לדברים אלו דברים מחוורין ופניו לא יחוורו. גם מ"ש ואם נקבה אחר שנאסרה ונתן שם בשר כל זמן שנשתהה שם בכדי מליח כרותח הרי זה אסור כדי קליפה טעות הוא לדעת הראב"ד ז"ל שאפילו לא נשתהה שם אלא קצת אסור שהכלי אסור והרי הוא כרותח וצונן לתוך חם אסור דקיימא לן כשמואל דאמר תתאה גבר. שכן דעת הראב"ד ז"ל דקערה שמלח בה בשר ונאסרה אפילו לאחר שהודחה הרי היא כרותח ואוסר כדי קליפה אפילו היתר צונן שהדיחו בתוכו ואפילו היתר ניגוב אלא שבזו לא נ"ל דברי הראב"ד דמדקאמר אסור לאכול בה רותח משמע דצונן מותר בין לח בין יבש.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:21
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:21](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:21)

עוד שם כתב דקערה שמלח בה בשר שמותר לאכול בה צונן בין לח בין יבש וכו'. אמר הכותב צפיו עורים כלם ואנה מצא הוא ההשואה הזו הפשוטה שעשו הקנוח יפה כהדחה ואי משום דאמרינן בסכין ששחט בה טרפה והלכתא בצונן ואי איכא בליתא דפרסא תו לא צריך אדרבה דוקא מיניה איפכא דאי קנוח והדחה שוין למה ליה למימר הכי פשיטא ומאי קמשמע לן אלא לומר דאינו צריך הדחה אלא אפילו בקנוח סגי. ואיך לא נתן לב במה שאמר בסכין ששחט בה צונן דבעינן הדחה ולא אמרו בעיא קנוח לפי הגרסא הנכונה דגרסינן בעיא הדחה כלום הסכים והיא גרסת הספרים ורוב חכמי ישראל גורסין כן כמו שנכתוב בסמוך בס"ד ומינה שמעינן דבעינן הדחה ולא סגיא בקנוח ומאן דאמר לא בעיא כלום ואפילו קנוח דלהכשירה בלא כלום א"א דהא איכא טיחת דם שטוחה עליו אלא שהדחה הוא דלא בעיא הא קנוח בעיא. וזה דבר פשוט וכן פירש שם הרמב"ן ז"ל וז"ל צונן אמרי לה בעיא הדחה ואמרי לא בעיא הדחה פירוש הסכין ולא בעי אלא קנוח בעלמא ע"כ מכאן נראה שאינו בקי אפילו בדברי הרמב"ן ז"ל. ועוד חשב להגיה מלב דברי המחבר בזה וכתב ז"ל ועוד לפי דבריו שהוא סבור שהסכין אגב דוחקה פולטת מן הבלוע אמאי מהניא ליה הדחה דהדחה לא מהניא מידי לענין פליטה אלא לענין טיחה שעל גביו ע"כ וגם זה אינו דזה מן הענין הראשון שכתבנו דהדחה מהניא קצת אפילו לבלוע שלא להפליט אחר ההדחה חתיכת צונן מיהא והיינו דלמאן דאמר בעיא הדחה לא סגי ליה בקנוח יפה. והדחה מיהא מהניא ואל תתמה שהמים הצוננין מפליטין הן קצת שהרי מכשירין כלי היין אפילו מכניס לקיום וכיון שכן אף בשאר האיסורין כגון דם שבלע הסכין בדם מועט של בית השחיטה שאינו מסתרך כ"כ כדפני הסכין עם ההדחה מפליט קצת וכשלא הטיח אעפ"י שקנח יפה קים להו דאגב דוחקא דסכינא מפליט קצת שהרי נעיצה בקרקע מהניא ואפילו בסכין של נכרים הבולעין אפילו ע"י אש ואפילו שומן הנסרך ואפילו לחתוך ביה אתרוג וצנון החריפין ואעפ"י שאין הנעיצה מכשרת לכל שאינו מכשרת לחתוך בו רותח גמור. ע"כ אין מן התימה אם דם הנבלע ע"י חם בית השחיטה המועט שאינו קרוב אלא לבלע של צונן ושאינו מסתרך כל כך אם יצא אגב דוחקא דסכינא בהדחה.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:22
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:22](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:22)

ועוד חשב להגיה על דברי המחבר בזה וכתב זה לשונו ועוד שהמחבר בעצמו כתב לענין בית השחיטה דההיא חם מועט שבו גורם לסכין לבלוע אגב דוחקא דסכינא אבל לא להפליט הסכין אלמא דלא סגי טעמא דדוחקא דסכינא להפליט סכין אפילו בסיוע חם מועט כעין בית השחיטה ע"כ. וגם זה איננו שהמחבר לא אמר אלא שבחם מועט של בית השחיטה אינו מפליט שמנינות הטרפה שבלע שהוא מסתרך בדפני הסכין ולפיכך בהדחה או בקנוח בעלמא סגי לפי שאין בית השחיטה רותח אבל סכין ששחט בה בולע הוא מן הדם ואם חותך בה רותח גמור מפליט גם מה שבלע הסכין אבל צונן אינו מפליט לגמרי אלא די בהדחה למאן דאמר בעי הדחה ולמאן דאמר לא בעיא הדחה קסבר דאפילו אגב דוחקא דסכינא לא פלטה מידי ובקנוח סגי.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:23
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:23](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:23)

עוד כתב בהגהותיו בזה זה לשונו אלא דברים אלו כשגגה הם וכו'. ופעם זה טעם לפגם הוא וכל מי שיש לו מוח בקדקדו יודע שזה הבל ורעות רוח וכי הדם אינו נדבק בכלים כשאר הדברים הנדבקין והסכינים ששוחטין בהם מלאים דם ועוד מי לא עסקינן שחתך בה צונן תכף לשחיטה וקודם שאפשר להינות נפרך וחלילה שיחלקו ויסתפקו בזה כלל. ומי שאמר לא בעיא הדחה קנוח יפה מיהא בעי וכן כתב הרמב"ן ז"ל שכבר כתבתי לשונו למעלה. ומה שאמר שהמחבר הביאו לזה מה שהיה סבור דכי אמרינן צונן אמרי לא בעיא הדחה אסכין קאי. האמת אמר כי המחבר כן היה סבור ועדיין סבור כן וכן האמת וכן פירוש הרמב"ן ז"ל וכן בעל המאור ז"ל ואעפ"י שרש"י ז"ל לא פירש כן מאן יהיב לן מעפריה ומלינן עיינין אבל זה חוץ מכבודו אין פירושו כאן עולה יפה ותדע לך חדא דגרסת כל הספרים בעיא הדחה ורש"י ז"ל בעי לגרום בעי הדחה. ועוד נ"ל ראיה גדולה דהא מדקאמר אסור לחתוך בה רותח דקאי אסכין הא דקאמר בתריה צונן בעיא הדחה אסכין דאיירי ביה קאי דאם כדברי רש"י ז"ל הול"ל חתך בה רותח אסור צונן בעי הדחה וזה נראה ברור מתוך דקדוק לשון זה דהו"ל למנקט רישא וסיפא או בסכין או במה שחותך בה.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:24
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:24](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:24)

עוד שם כתב לענין כבד גרסינן בפרק כל הבשר אמר ליה אביי לרב ספרא כי סלקת להתם בעי מינייהו כבדא וכו'. אמר הכותב זה הבל ורעות רוח דכיון דבעא מיניה רב ספרא לר' זעירא כבדא מה אתון ביה במליחה ואהדר ליה ר' אמי שלקי ליה ואכיל הכי קאמר ליה ר' אמי מלחי ליה ושלקי ואכיל ולומר דבמליחה סגי ליה ומליחה בעי דאי לא מאי אסהדתיה דר' זעירא ודכוותה אמרו בפרק היה קורא בתורה דגרסינן התם אמר רב חייא בר אשי זמנין סגיאין הוה יתיבנא קמי דרב ומקדים ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין וכי תימא דלא מטא זמן קריאת שמע אם כן מאי אסהדתיה דרב חייא בר אשי וטעם המחבר נאה ומתקבל והוא רודף כחפץ אחר ההבל.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:25
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:25](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:25)

עוד שם מאי שנא לענין גופה דלא מבעיא לן דתנן הכבד אינה נאסרת למיסר חברתה נמי לא תבעי לך דתנן וכו'. אמר הכותב כל מה שכתב פגול הוא לא ירצה וכל היום מעיד על עצמו שאינו בקי לא בהלכה ולא בפירושה ולא בדברי ראשונים. ותדע לך שהוא כתב שדברי המחבר מתיר מרק פגולים ולומר שהשמנינות דאיסורא לא תמנענו טרדת פליטת דם הכבד מלהבליע ולא זכר מה שאמרו פרק קמא דחולין השוחט בסכין של נכרי רב אמר קולף ורבב"ח אמר מדיח ואמרינן עלה לימא מאן דאמר קולף קסבר בית השחיטה רותח ומאן דאמר מדיח קא סבר בית השחיטה צונן ודחינן לה דכולי עלמא בית השחיטה רותח מאן דאמר קולף שפיר ומאן דאמר מדיח איידי דטרידי סי' למפלט דמא לא בלעי דאלמא טרדת פליטת הדם מונע מלבלוע אפילו שמנינות שעל גבי הסכין ואע"ג דאיכא נמי דוחקא דסכינא וכ"ש הכא דליכא דוחקא ורב נמי דאמר קולף היינו דקסבר דבולעין אגב דוחקא דסכינא. ובמ"ש ח"ו נשתקע ולא נאמר מעיד שלא ידע דברי הראשונים ואף דברי רש"י ז"ל שרש"י כן פירש כדברי המחבר ז"ל בכבדא דאיסורא כגון דטרפה ומשום שמנינות קאמר דאוסרת את המתבשל עמה לפי שבלע מן הטריפה ואינה נאסרת אם של היתר היא ובשלה עם הטרפה אינה נאסרת לפי שטרודה לפלוט כל שעה ואינה בולעת כלום ע"כ לשון הר"ב ז"ל וכן ודאי בדין דמאי דקתני אוסרת קאמר אינה נאסרת דאי לא תימא הכי לפלוג וליתני בדידה ולימא הכבד אוסרת במה דברים אמורים בכבדא דאיסורא ומשום שמנינות אבל בכבדא דהיתירא לא שזו קושיא פשוטה בגמרא בכל המקומות בשאפשר להקשות לפלוג וליתני בדידה והשתא הוה אשמעינן בהדיא תרתי ולא שישנו אותה בלשון זר ועמוק ותני גוונא חדא בחברתא וגוונא אחרינא בדידה וא"נ לתני הכבד אוסרת ואינה נאסרת ואי נמי פעמים נאסרת ופעמים אינה נאסרת ולא קשיא הא דנתבשלה עם בשרא דאיסורא הא דנתבשלה באפי נפשה. וכן כתבו התוספות וזה לשונם צריך לפרש בעל כרחין כמו שפירש רש"י ז"ל דאינה נאסרת מפני שטרודה לפלוט כל שעה ואינה בולעת כלום ואפילו שמנונית דהא ליכא לפרושי אינה נאסרת מחמת הדם אלא מחמת שמנונית אם היא של היתר ובשלה עם כבד של איסור נאסרת דאפילו כשהיא פולטת דם בולעת שמנונית דאם כן אדמפליג בין אחרים לדידה הוה ליה לאפלוגי באחרים דבאחרים גופה המ"ל אוסרת ואינה נאסרת שאינה אוסרת אחרים מחמת דם שלה ע"כ. ואף הרמב"ן ז"ן כן פירש וז"ל כי דחינן לה ומוקמינן לה בכבדא דאיסורא לומר דס"ד סולדת היא מן האור ולא פלטה ולא בלעה שמנונית כלל ע"כ ואעפ"י שפירש הר"ב ז"ל הטעם משום שהיא סולדת מכל מקום בשל היתר שנתבשלה עם האיסור פירשה. ועתה תראה זה שקורא עצמו בקי בענינים אלו כמה הוא בקיאותו.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:26
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:26](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:26)

עוד שם היכא דחלטי ליה לכבד בחלא או ברותחין שפיר דמי וכו'. אמר הכותב לא ידענו מאי אדון ביה או למד ושכח או כתב ספרו לתינוקות שאין בכל דבריו אלו אלא שבושין גמורין פתח בהיתר דם הסמפונות מפני שהוא דם שנתבשל ודם שבשלו אינו אסר אלא מדרבנן ולפיכך כל שחלטו את הכבד הרי הדם מבושל ומותר ולפיכך חלטי להו לרב הונא ורב נחמן ואכלי משמע כלו ואפילו לדבריו תינח רב נחמן דחלטי ליה ברותחין דדילמא רותחין ומבשלים אבל רב הונא דחלטו ליה בחלא ואכיל מאי איכא למימר וכי צונן חומץ מבשל ועוד רותחין דר"נ חולטין הם וצומתין אבל לא מבשלים. ועוד דהא מודה דמדרבנן מיהא אסור ואם כן היאך אכלי ליה כולי בתר חליטה וראה שאין זה מוציאו מידי איסורו והרכיבו על טעם אחר רעוע מהראשון וכמרכיב חגר על סומא ואמר שדם שבסמפונות כיון דבליעי בגופיה דכבדא עשאוהו כדם האברים תינח לפי טעותו בשלא פירש מן הסמפונות לתוך הבשר שבקדרה אבל מה שפירשו ממנו לתוך הקדרה מאי איכא למימר וכ"ת דלאחר שנחלט אין יוצא ממנו כלום אם כן מאי קמייתי ראיה מרב הונא ורב נחמן דחלטי להו ואמר ומסתמא לבשולי בהדי בשרא עבדי הכי ואם איתא דאסור דם שבסמפונות אפילו התבשיל אסור משום דם שבסמפונות והדם שבסמפונות אינו נפלט (אלא) אחר חליטה וכי תימא דנפלט אלא שאינו אוסר כיון שנתבשל קודם שיצא אם כן עוף שלא שחט את הוורידין אמאי אסור לצלותו כלו כאחד והא מה שנשאר בוורידין לא פירש מידי דהוי כדם האברים שלא פירש ולא עוד אלא שמתבשל ועוד שאם יפלוט אינו מתערב באחרים אלא נופל באש. ועוד אם כן כבדא עילוי בשרא דמתני רב דימי דאסור וכחלא שרי וקא מפרש טעמא כחלא עלוי בשרא שרי חלב שחוטה דרבנן כבדא עלוי בשרא אסיר דאורייתא ואמאי והא ע"י בישול נפיק ודרבנן הוא וכבר הותר מדאורייתא בפנים בתוך הכבד מחמת שנתבשל ולא יצא עוד שהיתר וקיל טפי מסמפונות דכשיצא אינו ניכר על גבי הבשר וטפי הוה להו למשריה בהא מדם שבסמפונות שנראה לעינים. ועוד שפעמים יפרוש לעצמו בעין דמי לא עסקינן שבדרך אכילתו או דרך חתוכתו יפול מדם הכנוס שבסמפונות בקערתו או נאמר שאסור עד שיאמר לאחרים אבלעו עלי ואנא איכול ובי דוגי דכבדא אמאי אסור דהא לא יצא אלא ע"י בישול וכ"ש דבשרא בדלא יהיב תרי תלת גללי דמלחא ועוד דלבתר הכי בעי לשפויי ועוד אי מהאי טעמא אפילו במליחה נמי לחודה לישתרו דהא דם שמלחו נמי כדם שבשלו וכי היכי דחליה מתרת את הדם שמסמפונות לפי דעתו שאמר שאפילו נתבשל הכבד עם בשר ופולט את דם שבסמפונות בתוך התבשיל אפילו הכי מותר דלהכי חלטי ליה לרב הונא ולרב נחמן כמו שאמר למה להו למחלט הא מכי מלחי ליה שרי על ידי מליחתו. ועוד שאם כדבריו הלב שבשלו עד שלא קרעו אמאי קורעו אחר בישולו ומאי שנא מדם שבסמפונות. וכן רישא אמאי אסור כי לא אנחיה אנחיריה ולא דץ ביה מידי והלא חוטי דם שבקרום בליעים הם והדם מתבשל בתוכן וכן הני חוטי דדמא כגון דלועה ודרועא וחוטי יד אמאי אסורין עד דחתיך ומלח להו לימלחינהו בלחוד ושרי דהא בגוף הבשר הן ולהוי כדם האברים וכדם הסמפונות ואפילו בלא מליחה נמי דהא שבהן מתבשל הוא בתוכן וכי תימא דלרב הונא ולרב נחמן הכי נמי הא טעותא רבתי היא דהא שמואל אמרה לההיא חוטי יד ורב נחמן תלמידיה דשמואל סתמא דמלתא כרביה סבירא ליה דבעלמא אקשינן מדרב הונא אדרב ולומר דכיון דרב הונא תלמידיה דרב סתמא דמלתא רב הונא מרב רביה שמיע ליה וכאילו אקשינן מדרב אדרב. ולגבי פינכא דר' אמי אמרינן מדרב אמי תלמידיה דר"י הוא ואי לאו דשמיע ליה מרביה לא הוה עביד ומדר' אמי פשטינא דר"י רביה אית ליה הכי. ועוד דראייתו משובשת ביותר מלבד זה שכן כתב וראיה לדבר מדרב הונא ורב נחמן דחלטי ליה ואכלי ודאי בשולי מבשלי להו בתר הכי בהדי בשרא דאי באפי נפשה בלאו הכי שרי ומאי ראיה דהתם דכיון דקא חלטי ליה סברי דכולי כבד חלוט ושוב אינו מוציא דם כלל ולהכי מייתינן הא דרב הונא ורב נחמן. וכדאמרינן התם בכבדא דאיסורא משום דמא מאי ואמרינן כי הדר סליק אשכחיה לרבי זריקא אמר ליה אנא וינאי בריה דרב אסי אקלעינן לאתריה דרב יהודה ב"ר שמעון בן פזי וקריבו ליה קניא בקופיה ואכיל. כלומר ומדאכיל שמע מיניה אינה אוסרת משום דמה ואתקיף ליה רב אשי דלמא מחלט הוה חליט מעיקרא כלומר ושוב אינו פולט דם כלל דהא רב הונא חלטי חלא ורב נחמן חלטי ליה ברותחין ואכיל אלא כל מאי שכתב אין בו טעם ובודאי מה שבסמפונות אסור כמו שכתב המחבר ודברי המחבר בזה דברי הראב"ד ז"ל הם וזה לשונו לא מהניא חליטה אלא כי היכי דלא ליסריה לבשרא דשלקי בהדיה למשרי לכבדא גופיה אבל סמפונות דאית בהו דם דם מבושל הוא ואסור ע"כ. ודם מבושל דקאמר דשרי מדאורייתא דאמרינן במנחות פרק הקומץ רבה דשרי איכא מאן דאמר דלא אמרו אלא בקדשים ואיכא מאן דאמר דאפילו בחולין ולא למשרי דאורייתא אלא שאין לוקין עליו משום כל דם לא תאכלו למיכל אסור מידי דהוה אחצי שיעור. ותדע מדאמר רב דימי כבדא עילוי בשרא אסור מאי טעמא דם דאורייתא ולל"מ דגזרה אטו דם דעלמא דהא דאורייתא קאמר דא"כ אפילו כחלא עילוי בשרא ליתסר גזרה אטו חלב דעלמא דאסור דאורייתא. ולמסקנא דאמרינן בין כבדא בין כחלא בדיעבד שרי היינו משום דדם משרק שריק ודרך העברתו אינו אוסר דנורא שאיב ליה עד שלא יבלע וכעין חתיכה אחת העולה בצלי דלא אמרינן אתי דמא דהאי גיסא ונבלע בהאי גיסא ואי נמי בולע כבולעו כך פולטו וכדאמרינן פרק כיצד צולין גבי מולייתא. ואי נמי תמצא לומר דכל שבשלו מותר לגמרי דאורייתא כיון דעקר דם דאורייתא החמירו בו כדאורייתא ואפילו בספקותיו ודחיישינן ביה דוגי דאמרינן ודלמא עילאה מטא תתאה לא מטא. ולא אמרינן כיון דבשלו הוה ליה דרבנן וספקו להקל.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:27
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:27](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:27)

עוד שם גרסינן בפרק גיד הנשה רישא בכבשא וכו'. אמר הכותב כבר אמרתי דאיש זה אינו מכיר אם לא למד או שלמד ושכח או שכותב לתינוקות אמר שהוא גמר גמרא דלעולם הלכה כלישנא בתרא ואפילו להקל וגמרתו וקבלתו בזה טעות ושבוש ולא ידע שהגאונים ז"ל כלם כך הסכימו שבדיני ממונות בלבד הולכין אחר לישנא בתרא שאין בהם לא קולא ולא חומרא שהקולא שאצל זו חומרא אצל זה אבל לגבי איסורי אין הולכין אחר לישנא בתרא אלא לעולם הולכין אחר המחמיר בשל תורה. וכן רבותינו הצרפתים עושין תרי לישני כתרי אמוראי דבשל תורה הלך אחר המחמיר כל שאין חברו גדול ממנו בחכמה ובמנין אם כן מה שגמר לעצמו גמר וכן תמצא לרב אלפסי בכל מקום ואחד מהן כלישני דאתמור בניקב וסתמו. ומש"א דדם שבשלו דרבנן כבר כתבתי למעלה די"א דוקא בדם קדשים וא"נ שלא ללקות בחצי שעור. וא"נ דרבנן פעמים חוששין אפילו בספקותיו כשל תורה לפי שהוא קרוב לאיסור של תורה אם אתה מתיר ומיקל בזה יבא לידי דם שלא נתבשל וכל שהוא קרוב כ"כ בשל תורה הולכים בו להחמיר כשל תורה ועוד דשמא הדם חם ופולט דם מועט ואפילו לא הגיע עדיין לבישול ונבלע במוח קודם שנתבשל שהוא אסור דבר תורה וכדמוכח גבי ביה דוגי דאמרינן ודלמא תתאה בשיל עילאה לא בשיל ועוד שמעינן לה מדרב דימי דאמר כבדא עלוי בשרא אסור מאי טעמא דם דאורייתא ועוד נראה שאינו יודע בדברי הראשונים ז"ל כלום שכל מחברי ספרים כן פסקו כאן דאי לא דץ בנחיריה מידי אסור הרב בעל הלכות והרב אלפאסי והרמב"ם ז"ל והוא לבדו נשאר וגמרא שגמרה זרה.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:28
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:28](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:28)

עוד שם היכי דאשתלי ואטוייה מוקרא בלחוד אסור וכו'. אמר הכותב דריו לא בהשכל דאטו אי אפיק כוליה מוקרא ולא מלחיה ובשליה בקדרה מי שרי ומוקרא לית בה דמא על כרחין דמא אית ביה וכי טוייא לית ליה לדמא דוכתא למיפק דכמין קדרה הוא והיינו דכי אנחוה אבית השחיטה או אנחיריה ודץ בנחיריה מידי דשרי ואי לא אסיר וכיון שכן דם גופיה דימוקרא דלא נפיק ע"י מליחה מפלט פליט בקדרה ע"י רוטב ולא ידעינן כמה ועל כרחין בכוליה משערינן וכדאתמר גבי כחלא אע"ג דחלב מתה דרבנן וכ"ש בדם דאורייתא וכ"כ הרמב"ן ז"ל מפורש וצריך לשעורי בששים בכולא מוחא ע"כ.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:29
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:29](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:29)

עוד שם ולענין תרנגולת שמהבהבין אותה באור כתב המחבר שאין מניחין אותו בכדי שיחם הלב וכו'. אמר הכותב דברים אלו קנה רצוץ הסומך בו בא בכפו ונקבה. וכל מה שכתב מורה ומוכיח על עמו שהוא שבוש גמור. ותחילה אמר אותה אבן פנה יפה אשר ירה את מי נועץ ויבינהו דאותן מולייתא שנתבשלו קצת בצלי ולא הגיעו למאכל בן דרוסאי שיהא מותר למולחן וליתנן בקדרה אטו משנה או ברייתא מצא שממנה מביא לו ראיה. והוא עצמו מעיד שזה אין לו רמז בגמרא. ועוד טעה כי זה לא נאמר בגמרא ברמז לבד אלא דבר מבואר שכן אמרו כבולעו כך פולטו ודבר זה כלל גדול בכלל דברים אלו אפילו בכלים הקלים לפלוט כן שכן באוכלין שהדבר הנבלע בהן מסתרך בהן הרבה ואם נבלע ע"י אש אינו נפלט ע"י מלח שכחו מועט מן האש. ועוד דמולייתא אפשר לומר כבולעו כך פולטו אם שהה כ"כ דאפשר לו לפלוט על האש מה שבולעו וכדאמר רבא בריש פרק כיצד צולין אבל הכא אנן סהדי דלא פלט כלל ומאי דקאמר רואין כאילו לאלתר כלו שאוב וכלה באור טעות גמור הוא דאנן נורא משאב שאיב אמרינן וכן כבולעו כך פולט אמרינן אבל כאילו כלה לא אמרין והוא תולה שבושו תמיד בסרכא דנקט דם שבשלו אינו עובר עליו ותדע לך שהוא כשר ממולייתא ומולייתא הכשרנו הרי אמרו פרק כיצד צולין גבי מולייתא דשרא רבא מטעמא דכבולעו כך פולטו והא רבא אקלע לבי ריש גלותא וטפלו ליה בר אווזא ואמר אי לאו דחזיתיה דזיג כיזיזא חוורא לא אכלי ואי סלקא ואי סלקא דעתך אמרינן כבולעו כך פולטו מאי ארייא זיג אפילו כי לא זיג נמי ופרקינן בחוורתא דפריר ואם איתא אפילו חיורתא לישתרי דהא דם שבשלו הוא ורואין כאילו כלו שאור וכלה. ועוד דאסיקנא התם הילכך דסמידי בין אסמיק בין לא אסמיק שרי דחיורתא אי זג כזוזא חוורא שרי ואי לא אסיר דשאר קמחי אסמיק שרי אבל באלו לא אמרינן אפילו בדם שבשלו. ומ"ש שאין יורדין לדקדוקין אלו שאין להם שיעור דברי בטלה וכי דקדוקין הן אלו והלא דברים מחוורין הן ואין צריכין למלאכי השרת אלא לישראל הקדושים ולמלאכי השרת דאינון רבנן. ומה שכתב הוא כאן במליחת הרגלים דבר מעורבב כתב ואין לו משמעות.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:30
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:30](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:30)

עוד שם יש תמה על המחבר שהביא ראיה דכלי ראשון וכו'. אמר הכותב כל שהוא מוסיף לכתוב מוסיף לכתוב שאינו בקי כלל בדברי הראשונים ולא בדברי המפרשים. ואף בלשון הגמרא אינו משגיח והלא בגמרא אמרו גבי כפלי דדאיב תרבא ובלע בשרא אלמא משום בליעה הוא ולא משום טיחה הנדבקת ורש"י ז"ל כן פירש ז"ל דדאיב תרבא ובלע בשרא שהחלבים והבשר מתחמים וזב החלב ובולע הבשר. ואף הרמב"ן ז"ל מסתפק בזה מפני שמצא לרש"י כן נמצא להרמב"ם ז"ל שאסר לעשות כן לכתחילה והוא עושה עצמו בריא שאין לחוש לדברי רש"י ז"ל ולא ללשון הגמרא ולא להרמב"ן שנסתפק בו ועוד מ"ש דבית השחיטה אינו מפליט ואינו מבליע דבר קשה אלא שבולע מן המוכן טעות מפורסם הוא דהא אמר רב נחמן אמר שמואל סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח דאלמא מבליע הסכין שהוא קשה ומחמת הדם שבלוע בתוכה אמרו שאסור לחתוך בה רותח ולא מחמת טיחת דם שעל פניה ואסור עד שיכשירנה הכשר גדול בהגעלה וכיוצא בזה וכן כתוב בספר המאור וכן הרמב"ן ז"ל כתב וכן כתב גם הרמב"ם ז"ל. עוד כתב בענין מליגת גדיים וטלאים אסור למלוג ואם מלג כיצד משערים וכו' וכתב בזה דברים מעורבבין ומובלבלין אשר אין להם שחר ועלגי שפה שאין להם משמעות ונמשך עוד למליחה וכתב ואין אומרים לעולם בענין מליחת ששים לפי שאינו בהשואה כדמוכח בשמעתא דטפת חלב דבעינן ניער וכסה ע"כ והשוה זו שכתב לא ידענו מה היא ואם בא לומר שכל דבר שאינו נבלע ע"י רוטב אינו נבלע בהשויה אלא כאן נבלע וכאן לא נבלע וכאן מעט וכאן הרבה והיינו טפת חלב א"כ כל שבמליחה וצליה לא נאסור אלא כדי קליפה או כדי נטילת מקום ולא נאסר את הכל שכן בטפת חלב שהביא לראיה אין אוסרין את הכל אלא מקום שנפלה עליו וזה א"א שהרי אמרו גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול מריש אוניה ובשרא דמרי בר רחל דאימלחה ליה בהדי בשר נבלה ואסרה רבא ומדאסרה סתם שמע מינה לגמרי נאסרה דכל שאינו אסור אלא כדי קליפה או כדי נטילת מקום לא אמרינן בה איסור סתם אלא יאמר בפירוש יטול את מקומו או קולף ואוכל או אומרין מותר מפני שרובו מותר ואין אסור בו אלא כדי קליפה בלחוד או כדי נטילה וכדאמרינן בפרק כיצד צולין בפלוגתא דרב ושמואל דחם לתוך צונן רב אמר אסור ושמואל אמר מותר ואמרינן טעמא דשמואל דקסבר תתאה גבר ואקשינן אדמקרר ליה מבלע בלע ואמרינן דבעי קליפה ואפילו הכי הוה קרי ליה מותר ומינה נמי שמעינן דחם לתוך חם כלו אסור משום דאיסור מפעפע נבלע ומתפשט בכל ואפילו שלא ע"י רוטב ואין אומרין אינו בולע בהשייה כי אם ע"י רוטב. ואם דעתו לומר שכל שאינו בהשויה אעפ"י שאין באיסור אחד בששים כלו אסור לפי שאינו נבלע בכל בהשויה גם זה טעות מדאמרינן קולף ואוכל עד שמגיע לגיד ואוקימנא בכחוש. ועוד שזה הפך ראייתו שהוא מטפת חלב סוף דבר איני רואה בכל דבריו לא שורש לא ענף.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:31
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:31](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:31)

עוד שם גרסינן בפרק כיצד צולין אמר רבא האי מולייתא וכו'. אמר הכותב צריך היה להיות זכרן שאפילו לפי דבריו אלא שאמר שהמלח בכדי הכשר לקדרה אינו מוציא אלא הדם שקרוב על פני הבשר ובמקום אחר נתן בו שיעור קליפה מפני מה אסר מולייתא דמכל מקום אין חוששין לדם שלפנים בכדי קליפה חדא שהוא סבור דדם שבשלו מותר וכיוצא בו דם שבמולייתא מבושל הוא ועוד דלפי דבריו הבשר שנמלח בכדי שיעור הכשר ולא הגיע לכלל מליח שאינו נאכל מחמת מלחו היאך מותר בקדירה והלא פולט בקדרה דם שלפנים מכדי קליפה וכשהגיע אצל חשש זה הוצרך הוא למעלה לומר שזה מדין חליטה שעד שלא יגיע הבשר לפלוט ביתר מכדי קליפה נחלט ושוב אין הדם יוצא ולפיכך מותר ועכשיו שכח מה שאמר דאם כן במולייתא נמי עד שלא יגיע לפלוט ביתר מכדי קליפה נחלט כבר ועוד לפי טענתו מאי שנא מולייתא מאי שנא עוף בעלמא שאינו מלא או יהא כאן וכאן מותר מדין חליטה או כאן וכאן אסור כל שלא הגיע לכלל אינו נאכל מחמת מולחו ודברי הרמב"ם ז"ל ששבח כאן ואמר שהטיב לראות לא ראה טעמו וחלילה לו לומר כטעמו וטעם אחר יש לו ולא ידענוהו שהוא ז"ל כך כתב עופות שמניחן שלמים ומלא חללן בבשר ובצים ובשלו אסורות שהדם יוצא לתוכן ואע"ג דמלחן יפה ואפילו היה הבשר שבתוכן מבושל או שלוק או צלוי. עכ"ל הרב ז"ל הנה שאפילו בבשר צלוי אסר ואין כאן משום דם ואילו זה היתר כשמלחן בבשר מליח כל שהגיע לכלל אינו נאכל מחמת מלחו. ואם כן נתפרדה חבילתו ושיטתו שקרא נכונה אין קצה לחסרונה חדא דמשוי כלהו ישראל טועין שאמר שאם חתך בשר שנמלח שאסור ליתנו בקדרה עד שיחזור וימלח מקום חתך וזה לא נודע ולא נשמע מעולם ועוד עוף שטופלין בבצק היאך מותר למאן דאמר לא אמרינן כבולעו כך פולטו והלא זה לא נחלט וכן לכולי עלמא עופות מבשלין אותן במחבת שאין המרק מכסה אותן וכל שאינן נכסין היאך נחלטין ועוד שהגאונים ז"ל כבר הסכימו שאין אנו בקיאין בחליטה ולדבריו האיך אנו חולטין וכל מה שמבשלה בקדרה אינו אלא מדין חליטה גם מ"ש שאין הבשר יוצא מידי כל דמו בשעור מליחה לקדרה הנה כל נביא וכל חוזה הסכימו בדבר זה שכל היוצא לאחר שיעור זה אינו אלא חמר בשר הרב בעל ההלכות והרב אלברצלוני והראב"ד והרמב"ן ז"ל וכן כל הגאונים ז"ל ואחרי כל אלה קורא לשיטתו המשובשת שטה נכונה באמת אין זה נכון.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:32
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:32](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:32)

עוד שם אמר שמואל ככר שחתך עליו בשר אסור לאכלו וכו'. אמר הכותב באמת נודע שלא הבין דברי המחבר או שגנב מדעת מתניתין וגם דברי הרמב"ן ז"ל לא ידע כמו שאראך בעיניך ותחילה אומר כי הנאתו גנבת דעת כתב על המחבר כאילו הוא מעמיד הנהו דככר ובי דוגי בקודם שהגיע למאכל בן דרוסאי וכבר ראה המחבר שהעמידו בשנצלה ביתר מכאן זה לשון החבור ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה פירוש בשר שצלאו בלא מליחה וכשהגיע לכלל צליה כמו שדרכו של אדם לאוכלו ע"כ ועתה אחזור לעקר הדבר ואומר באמת המחבר כן כתב וכן נראה לו באמת כי שמואל בככר שחתך עליה אסור מחשש דם גמור ואעפ"י שניצלה עד כדי מאכל בן דרוסאי או אפילו יתר מכאן דחושש הוא כיון דאסמיק וסמיכתא ואברי סומקא לאבראי יש לחוש שמא דם גמור הוא ודסימנין מוכיכין עליו ואע"ג דפני הבשר ניצל עדיין יש בתוכו דם שלא ניצלה ואגב דוחקא דסכינא נפיק וכדאמרינן בגמרא דאקשינן עלה דשמואל מאידך דאמר איהו אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה מראה אדמימות שבו דאלמא בשכלה מניחין ואמר שמואל ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה ופרקינן התם אגב חורפא דסכינא פליט והביא המחבר ראיה לדבריו דשמואל משום חשש דם אסר מדאמרינן רבא אכיל ליה וקרי ליה חמר בשר דאלמא לשמואל דאסר לאו חמר בשר הוא אלא דם ורבא ורב אסי סבירא להו דכיון שניצלה עד כדי שדרכן של בני אדם לאכלו תו ליכא דם אלא ציר אדום כציר היוצא לאחר שעור מליחה שהוא אדום ואין חוששין לו משום דם והלכך אפילו אגב חורפא דסכינא לא נפיק דליכא כלל וחילופי בבי דוגי דההיא ודאי בדלא בשיל ובהא שמואל לקולא ורב אסי לחומרא דשמואל סבר דאע"ג שלא ניצלה בשר עדיין מכל מקום כל דם שנוטף מעצמו משתעלה תמרתו אינו דם שהדם אינו מעלה תמרה שכל שניצלה מקצתו אנו תולין שניצלה כל הנוטף ממנו ורב אסי מודה ודאי בזה דכל שמעלה תמרה אין חוששין לו משום דם אלא שחושש שמא התחתון הוא שקדם ונצלה והוא שמעלה תמרתה אבל העליון שמא לא ניצלה ונוטף לתוך הכלי ואילו היה נוטף על האש לא היה מעלה תמרה ולפיכך חושש לו רב אסי אפילו משום דם גמור והביא המחבר ראיה לזה מדקאמר רב אשי דלמא תתאה בשיל וכיון דקאמר דלא בשיל דם הוא וכשראה התופס הזה ראיה זו נסתבך בה ולא יכול להינצל ממנה אלא בדברי נערות ואמר דלא אמר לא בשיל כלל אלא לא בשיל שפיר התתאה קאמר ובאמת זה חסרון דעת שאין אנו מקפידים בבישולי אלא מחמת איסורו ואם נתבשל גם העליון עד שיצא מתורת דם מה לי אם לא נתבשל לגמרי כתחתון דמכל מקום כבר יצא מידי דם וציר בעלמא הוא ומותר ותמה בדבר שאינו דם מה בין נתבשל לגמרי ללא נתבשל לגמרי אין אלו אלא דברי תינוקות ומה שתמה על דברי המחבר במ"ש דרב אשי חושש להא דבי דוגי משום דם ותמה ואמר אם כן גללא דמלחא מה מועלין ודם שנתערב בשומן מי אמרינן דמלחא שאיב ליה ומי סמכינן אהא באמת בקושיתו זו ניכר שלא הבין דברי המחבר כלל שהמחבר כך כתב ז"ל תדע לך דרב אשי משום חשש דם גמור קאמר דהא אמר דלמא תתאה בשיל עילאה לא בשיל ואם תאמר אם כן כי יהיה ביה גללי דמלחא נמי ליתסר דהא בלעי אהדדי הא ליתא דלח בלח לא בלעי מהדדי אלא נבללין הן בהדדי וכי רמי ביה מלחא משאב שאיב לדמא ואי איכא דמא שכין בשיפולי מנא לגמרי ושומנא קפי לעיל ורב אשי נמי דאמר מייתי תרי תלת גללי דמלחא משיעלה תמרתו קאמר אבל לשווי בי דוגי מקמי דתכלה אדמיה לא משום דאכתי איכא ודאי דם ואפילו הכי לכתחילה לא אדאיכא תרי תלת גללי דמלחא דכל היכא דאיכא לתקוני מתקינן ולמיפק מידי ספק מפקינן הלכך מספק בדרבנן לא אסרינן למנא ובגללי דמלחא משיעלה תמרתו שרינן לכתחילה לאנוחי בי דוגי ע"כ לשון החיבור ואחרי זאת מה הקושיא שהוא מקשה וכבר נשמר המחבר מכל זה ועוד מצאתי להרמב"ם ז"ל שהעמיד הא דר"א בלאחר שעלתה תמרתו וזכה המחבר לומר כדבריו עוד בדקתי אחר דברי רמב"ן ז"ל מצאתי שפירש בכל כדברי המחבר ומפני שהעיד עליו מה שאינו אלא בהפכו אני צריך לכתוב דבריו בארוכה ובלשונו וז"ל ככר שחתך עליה בשר אסור לאוכלה יש להקשות לשמואל אם נתן הצלי עליה וחתכו אף הצלי אסור או בעי קליפה משום שחוזר ונבלע ממנו ואפשר דאגב דוחקא הוא דפליט ולא בלע ומיהו אנן כרבא קיימא לן דקרי ליה חמר בשר ע"כ. מזה אתה רואה שהרב ז"ל משום חשש דם גמור קאמר ומשום דוחקא דסכינא ורבא דפליג עליה משום דסבירא ליה דלאו דם גמור הוא אלא חמר בשר וכדברי המחבר. עוד כתב הרב ז"ל בבי דוגי ממש כדברי המחבר שכך כתב ז"ל קשיא לראב"ד ז"ל והא קיימא ליה כרב אשי דאמר לית ליה תקנתא אלא משדא בה תרי גללי דמלחא דאלמא מחמרינן בחמר בשר טפי משמואל שמתיר בשכלה מראה אדמומית שבו ולאו קושיא היא כלל שהרי מפורש בגמרא דטעמיה דרב אשי משום דחייש דלמא תתאה מטא עילאה לא מטה אבל אי לאו הכי משתעלה תמרתו שרי כשמואל ודרבא דשרי לאחר שהוא צלי כל צרכו ואוכלין אותו הוא דשרי דלית ליה דשמואל דאמר משום דוחקא דסכינא פליט דההיא פליטה נמי חמר בשר הוא שכיון שניצלה כל צרכו והרי ראוי לאכילה וכבר כלה אדמימות שלו לגמרי כל דם שבתוכו יצא לו ע"י האש ועוד קשה היכי סגי ליה בתרי גללי דמלחא דהא דמא ושומנא חמין ובלעי מהדדי וזו אינה קושיא דכיון שאמרו דדמא שכין ושומנא קפי אין לחוש לבליעתן שאין לך בולע כך. ע"כ לשון הרב ז"ל. הנה שכתב לגמרי כדברי המחבר עד שנראין דבריהם אחרים לגמרי והוא שאמר על דברי אחרים לגמרי והוא שאמר על דברי המחבר שהם דברים בטלים העיד על הרב מה שאינו ונוהג כן תמיד ואינו נזהר בעדותו ועוד ניכר מזה שאינו בקי בדברי הרב ז"ל כלל. ועוד אושיב על מה שתמה היאך אפשר דגללי דמלחא שואבין כל הדם וזו קושיא גדולה בעיניו ואני אומר אפילו לפי דבריו מה זו תמיהא ומה בין זו למליחת הבשר שאנו סומכין עליה לשאוב כל הדם ולהתיר הבשר בקדרה ועוד כיון שאמרו שאיב דמא ושכין כמו ששואב מקצת למה לא ישאב הכל ועתה אחזור למה שאמר דעיקר של דברים כמו שאמר הראב"ד ז"ל שלא אסר שמואל אלא משום מראית העין ואומר אני כי מן הידוע שהרב אמת ותורתו אמת אבל המחבר הראה פנים לדבריו ויש לו קושיות על דברי הרב ז"ל ואלו חכם הוא היה לו לתרץ מה שהקשה המחבר ואחר יעמיק דברי הרב ז"ל לא שיהא מגבב קש וגבבא להשיב דבר שפתים על המחבר תשובה ואינו רואה לייגע את עצמו לכתוב עוד כאן מה שיש למחבר מן התשובות על דברי הרב הרוצה לדרוש אותם מעל ספר החבור וידע מה שהכריח את המחבר לומר מ"ש.


###### Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:33
[Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Third House, The Third Gate 2:33](https://torahapp.org/share/book/Mishmeret%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaAroch/s/The%20Third%20House,_The%20Third%20Gate/r/2:33)

עוד שם הא דאמרינן לא ליסחוף איניש וכו'. אמר הכותב כבר אמרה לזו למעלה אלא שכתבה עוד כאן כדי להוסיף בה עוד טעות אחר שלא אמר עד עתה והוא שכתב דצונן בצונן הוא ואי בכפלי לאחר שנצטננו משמע ליה אפילו שפשוף גדול אינו צריך אלא הדחה בעלמא כעין בשר וגבינה כששנינו צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעין זה בזה ואקשינן עלה וכי נוגעין זה בזה מאי הוי צונן בצונן הוא ופריק אביי נהי דקליפה לא בעי הדחה מיהא בעי ועוד מקרא מלא דבר הכתוב וישימו את החלבים על החזות ואינו דומה לאותה שאמרו הטבח צריך ג' סכינים אחד ששוחט בה ואחד שמחתך בה חלבים ואחד שמחתך בה בשר וכן שני כלים אחד שמדיח בו חלבים ואחד שמדיח בו בשר דהתם אגב דוחקא דסכינא נדבק החלב הרבה וכן המים שנמחה בהם החלב נדבק ביותר בבשר אלא הכא בדחיימי כפלי קאמרי כלומר סמך לנטילתן מן הבהמה וכן פי' בתוספות.