## Mishnah Berurah Siman 153 ###### Mishnah Berurah 153:1 [Mishnah Berurah 153:1](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:1) (א) מבית הכנסת בית המדרש - הוא מקום המיוחד לתורה וקדושתו גדולה יותר ואפילו אין דרך להתפלל שם כלל. כתב המ"א צ"ע אי מותר לעשות מביהכ"נ ביהמ"ד ליחיד בביתו ובא"ר מצדד להחמיר בזה וכן משמע במאירי שם במגילה: ###### Mishnah Berurah 153:2 [Mishnah Berurah 153:2](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:2) (ב) אבל לא וכו' - שמעלין בקודש ואין מורידין: ###### Mishnah Berurah 153:3 [Mishnah Berurah 153:3](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:3) (ג) שמכרו ביהכ"נ - ואפילו לכתחלה נמי מותר למכור כדי לקנות עילוי קדושה והא דנקט שמכרו היינו משום סיפא דלהוריד מקדושה אפילו כבר מכרו אסור [א"ר] ועיין לקמן בסי"ג בבה"ל מה שכתבנו שם אם לעילוי קדושה מותר למכור ביהכ"נ כשאין לו ביהכ"נ אחרת: ###### Mishnah Berurah 153:4 [Mishnah Berurah 153:4](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:4) (ד) יכולים ליקח וכו' - שכל זה דקחשיב פה הוא העלאה בקדושה: ###### Mishnah Berurah 153:5 [Mishnah Berurah 153:5](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:5) (ה) כל חומש לבדו - בימיהם היו כותבין החומשין כעין ס"ת בגלילה ובתפירת גידין: ###### Mishnah Berurah 153:6 [Mishnah Berurah 153:6](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:6) (ו) וכן נביאים וכתובים - שוים לחומשים לענין שיש עילוי בקדושתן ממטפחת ויכול לקנותן בדמי מטפחת ומ"מ לא שוים לכל צד דקדושת חומשים העשוים בגלילה גדולה מהן ואסור ליקח בדמי חומשין נביאים וכתובים ובדמי נביאים וכתובים לוקחין חומשים. ונביאים וכתובים גופא כי הדדי נינהו [אחרונים] וחומשין שלנו אפילו אם כל החמשה היו כרוכין יחד גרע מחומש אחד העשוי כתיקון ס"ת [א"ר]: ###### Mishnah Berurah 153:7 [Mishnah Berurah 153:7](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:7) (ז) אבל איפכא וכו' - דהיינו מס"ת ליקח חומשים וכן מחומשים מטפחת וכן בכולהו: ###### Mishnah Berurah 153:8 [Mishnah Berurah 153:8](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:8) (ח) דינו כחומשים - כיון שאין קורין בו אע"פ שאפשר לתקנו: ###### Mishnah Berurah 153:9 [Mishnah Berurah 153:9](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:9) (ט) כיוצא בה - דהיינו שמכרו ביהכ"נ ישנה ורוצה בדמיה ליקח חדשה וכן בכל הדברים: ###### Mishnah Berurah 153:10 [Mishnah Berurah 153:10](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:10) (י) יש אוסרים - כיון דאין מעלן בקדושה אע"ג דאין מורידן ג"כ ודוקא בכל הדברים שיכול להעלות בקדושה וכנ"ל אבל בס"ת שאין יכול להעלות הדמים בקדושה יותר לכו"ע כשמכרה יקח בדמיה אחרת: ###### Mishnah Berurah 153:11 [Mishnah Berurah 153:11](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:11) (יא) ויש מתירין - כיון דעכ"פ אין מורידן מקדושתן וכ"ז לענין דיעבד אבל לענין לכתחלה בודאי אסור למכור שום דבר קדושה כדי ליקח כיוצא בה ואפילו היכא דליכא למיחש לפשיעותא כגון שהדבר קדושה אחרת מזומן לפנינו ואינו חסר אלא נתינת מעות אפ"ה אסור דצריך להעלות בקדושה דוקא. ואם חזי ביה תיוהא [דבר רעוע] או שהיה קטן מהכיל לכו"ע מותר אפילו לכתחלה למכרו כדי ליקח אחר [פמ"ג וש"א]. כתב הט"ז בזמנינו אנו רואין הרבה מוכרים ספרים ולוקחין אחרים בדמיהם נראה דעכשיו מתחלה כשקונה הספר היה דעתו לכך שיהיה לו כ"ז שיצטרך לו ובאם יזדמן לו יותר יפה ימכור זה ויקח היפה ואף שלא התנה בפירוש והא"ר כתב דטעם המנהג הוא משום דסומכין על מה שכתוב בס"י דיחיד על ס"ת שלו מותר למכור וכו' אבל הספר של צבור ה"נ דאסור ועי"ש במ"ב: ###### Mishnah Berurah 153:12 [Mishnah Berurah 153:12](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:12) (יב) או ס"ת - אמה דמסיים אין משנין קאי או דנקטיה לאשמועינן דמשנין אותו להספקת תלמידים וכדלקמיה בס"ו: ###### Mishnah Berurah 153:13 [Mishnah Berurah 153:13](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:13) (יג) אין משנין וכו' - ואם רוצים הגבאים ללותן וליתן אח"כ אחרים תחתם להמ"א אסור דהבעלים ניחא להו למעבד המצוה בממון זה דוקא ולט"ז שרי אך ע"י שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר לכו"ע שרו לשנות המעות כמ"ש בסעיף ז': ###### Mishnah Berurah 153:14 [Mishnah Berurah 153:14](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:14) (יד) לכל מה שירצו - היינו אפילו דבר שאין בו קדושה כלל אלא שהוא צרכי צבור והטעם כיון שנעשה דעת אנשי העיר בהמעות מש"ה שרי בהמותר: ###### Mishnah Berurah 153:15 [Mishnah Berurah 153:15](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:15) (טו) אפילו קנו ומכרו וכו' - הא"ר והגר"א מפקפקין בזה דאפשר שכיון שאח"כ קנו סתם מכל הדמים חיילא הקדושה בכל הקניה ואסור אח"כ כשמכרו והותירו: ###### Mishnah Berurah 153:16 [Mishnah Berurah 153:16](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:16) (טז) אבל אם לא התנו וכו' - הטעם דאז כשקנו חל הקדושה על כל מה שקנו ואינו מועיל אח"כ התנאי בעת המכירה: ###### Mishnah Berurah 153:17 [Mishnah Berurah 153:17](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:17) (יז) חלה קדושת הדמים וכו' - להמ"א שכתבנו לעיל בסקי"ג אסור ללותן וליתן אחרים תחתם: ###### Mishnah Berurah 153:18 [Mishnah Berurah 153:18](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:18) (יח) ואסור לשנותן רק וכו' - ואע"ג דמוכח לקמיה בס"ח דאפילו אם בנאוהו לשם ביהכ"נ בעינן דוקא שהתפללו בו אבל כ"ז שלא התפללו בו יכולין לשנותו דהזמנה לאו מילתא היא התם מיירי שלא נעשה הביהכ"נ ע"י גביית מעות שגבו לצרכה מבני העיר אלא שקנאוהו הקהל ממעות חולין שגבו סתם או שכל אחד הביא עצו ואבנו ובנו ביהכ"נ אבל כשנגבה מעות ע"ז מבני העיר ודאי דאסור לשנותו אפילו עדיין לא התפללו שם כלום וכן אם יש עדיין מעות הגביה או עצים ואבנים שקנו מהם וכמו שפסק המחבר והרב. והטעם י"א משום דכבר בא ליד הגבאי והמ"א כתב הטעם דכיון שנגבו המעות מבני העיר לצורך ביהכ"נ יש בזיון אח"כ אם ישנוהו להורדת קדושה: ###### Mishnah Berurah 153:19 [Mishnah Berurah 153:19](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:19) (יט) ואם הביאו עצים וכו' - לפי פירוש המ"א מיירי כאן שלא הלכו לקבץ אותם מבני העיר דזה לא גריעי מגבו מעות אלא שנמצאו רבים שהתנדבו מעצמן והביאו דאז מותר לשנותן קודם שבאו ליד גבאי ועיין בבה"ל ד"ה אין משנין: ###### Mishnah Berurah 153:20 [Mishnah Berurah 153:20](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:20) (כ) ליד גבאי אסור לשנותן - אבל ע"י שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר שרי וכמ"ש ס"ז: ###### Mishnah Berurah 153:21 [Mishnah Berurah 153:21](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:21) (כא) מותר לשנותן - פי' ללותן ולתת אחרים תחתיהם וה"ה כשהתנדבו מעות לביהכ"נ נמי דינא הכי [מ"א]: ###### Mishnah Berurah 153:22 [Mishnah Berurah 153:22](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:22) (כב) לא יוכל לחזור בו - דהוי נדר: ###### Mishnah Berurah 153:23 [Mishnah Berurah 153:23](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:23) (כג) ואפילו ס"ת - הטעם דהא אמרינן אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה משמע דללמוד תורה מותר אפילו למכור ס"ת [תשובת הרא"ש ע"ש שהאריך בזה] וד"ז תוכחת מגולה לאותן האנשים המתרשלין להחזיק תורה בעריהן: ###### Mishnah Berurah 153:24 [Mishnah Berurah 153:24](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:24) (כד) או להשיא יתומים - ואפילו יתומות דאע"ג דאין האשה מצווה על פריה ורביה מ"מ לשבת יצרה שייך גם באשה. וה"ה דמוכרין ס"ת לפדיון שבויים [מ"א וכן הסכים הא"ר בשם כמה פוסקים] ועיין לקמן בסי"ג במ"א שם דמוכח דאין ראוי למכור אפילו ביהכ"נ ואפילו לפ"ש כ"א בשא"א להשיג מעות אחרות ע"ז מן הצבור ובאופן זה בודאי מותר אפילו בשאין להם רק ביהכ"נ אחת. הנה מפני שהסעיף זיי"ן יש בו כמה פרטים לכן אקדים לזה הקדמה קצרה והוא דמה שנזכר לעיל מענין מכירת ביהכ"נ ה"מ אם הוא של כפר דסתמא בנאוהו רק אדעתא דידהו ולכן יש יכולת ביד רוב בני העיר למכרו אך שלא יורידו אח"כ הדמים מקדושתן וכשהוא נמכר גם בהסכמת הז' טובים שלהם אז יכולין לעשות בהדמים מה שירצו דהיינו להוציאם לחולין כדאיתא לקמיה אבל אם הוא ביהכ"נ של כרכים תלינן דבעת הבנין בנוהו גם אדעתא דכולי עלמא ואפילו אם נתנו כל מעות הבנין משלהם אפ"ה תלינן דבשביל כולם בנוהו ולכן אפילו הסכימו אח"כ במכירתו ז' טו"ה במעמד אנשי העיר אין מכירתן מכירה ועתה נבאר דברי השו"ע: ###### Mishnah Berurah 153:25 [Mishnah Berurah 153:25](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:25) (כה) של כפרים - והסכימו האחרונים דבאתרא דלא שכיחי רבים דאתי מעלמא נקרא כפר אע"ג דשכיחי רבים עוברים ושבים לפרקים כיון דלא קביעי בעיר אלא עוברים ושבים דרך עראי מקרי כפר אמנם כל מקום דשכיחי רבים מעלמא שבאין להתפלל שם כגון מקום שהסוחרים מתקבצין שם תדיר לסחורה אפילו אם העיר היא קטנה או מקום שיש שם חכם גדול שמתקבצים שם רבים הצריכים לו ולתורתו הוי ככרך דמסתמא אדעתא דכל העולם בנאוהו. עוד כתבו הפוסקים דאפילו ביהכ"נ שבכרך אם ידוע שלא עשו אותה אלא למעט עם כגון הביהכ"נ שעושין אותה בעלי אומניות לעצמן [וה"ה כשנתקבצו הבע"ב של איזה רחוב הרחוק מן ביהכ"נ שבעיר ועשו ביהכ"נ לעצמן] ג"כ דינו כבהכ"נ של כפרים אפילו הוא בכרך דמסתמא רק על דעת עצמן בנוהו אם לא שסייעו אנשי העיר ג"כ על הבנין ואפילו מעט אז אין להם רשות על המכירה בלא דעתן: ###### Mishnah Berurah 153:26 [Mishnah Berurah 153:26](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:26) (כו) ואפילו בנו - דמסתמא אחרים נתנו להם המעות שיעשו הם בהם מה שירצו כיון שאין רגילות לבוא שם ולכן אפילו אותם אחרים אינם מסכימים אח"כ במכירה מותר למכרה: ###### Mishnah Berurah 153:27 [Mishnah Berurah 153:27](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:27) (כז) ואינם רשאים וכו' - עיין לעיל בס"ד דיש דעות אם מותר לשנותן לכיוצא בה: ###### Mishnah Berurah 153:28 [Mishnah Berurah 153:28](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:28) (כח) פרנסיהם - ז' טובי העיר: ###### Mishnah Berurah 153:29 [Mishnah Berurah 153:29](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:29) (כט) ז' טובי העיר - כתב הרשב"א ח"א סימן תרי"ז והביאו הרשד"ם סימן קע"ה ז' טו"ה אינם שבעה אנשים המובחרים בחכמה או בעושר וכבוד אלא שבעה אנשים שהעמידום הצבור פרנסים על עניני העיר והרי הם כאפוטרופסין עליהם וכתב עוד שם וא"ת אי כשקבלו עליהם למה לי ז' ומשני שם דאם מקבלים עליהם אנשים לעסוק בדבר ידוע ומפורט כגון בענינינו שביררו אותן למכירה אפילו אחד נמי יכולין למנות וכל מה שעשה עשוי אלא דמיירי שהעמידו עליהם פרנסים בסתם לפקח על עסקי הצבור לפיכך כשהן שבעה יש להן רשות לכל דבר כאלו עשו כן כל בני העיר אע"פ שלא העמידו אותם על דבר זה בפירוש אבל בפחות מז' אין כחן שוה להיותן ככל בני העיר עד שיטלו רשות בפירוש מבני העיר וכן כתבו כמה פוסקים: ###### Mishnah Berurah 153:30 [Mishnah Berurah 153:30](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:30) (ל) אבל וכו' לכל מה שירצו - ר"ל אפילו לאיזה דבר של חול: ###### Mishnah Berurah 153:31 [Mishnah Berurah 153:31](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:31) (לא) בפירוש וכו' כל מה וכו' - ר"ל באופן זה דינו כשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר שרשאים אח"כ להוציא המעות לכל מה שירצו כיון שהרשוהו לזה אבל אם נתנו לו סתם רשות למכור אז המעות בקדושתן [א"ר]: ###### Mishnah Berurah 153:32 [Mishnah Berurah 153:32](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:32) (לב) מוכרין בפרסום וכו' - ר"ל דכל שמוכרין ז' טובי העיר בפרהסיא ולא בצינעא ולא מיחו בהם בני העיר מקרי במעמד אנשי העיר. ותיבת או לאו שכתב הרמ"א שיגרא דלישנא הוא ואינו מדוקדק גם במרדכי ובד"מ הארוך ליתא: ###### Mishnah Berurah 153:33 [Mishnah Berurah 153:33](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:33) (לג) אפילו בנו אותו משלהם - דכיון דמעלמא אתו לשם מסתמא בני העיר הקדישוהו גם לדעת הנכנסים ולפיכך אין להם רשות למכור שמא יש אחד בסוף העולם שהיה סמוך לעיר הזאת ורגיל ליכנס בה ולדעתו הוקדשה והוא אינו מסכים במכירה ולכן אפילו הסכימו במכירה זט"ה במעמד אנשי העיר אין מכירתן מכירה דאינהו לא כייפי לבני העיר ולפרנסיה ואפילו אם ירצו להעלות אח"כ הדמים בקדושה כגון לקנות מזה ס"ת וכה"ג ג"כ אין להם רשות לזה דשמא אותן אחרים לא יסכימו לזה. וכ"ז בסתמא אבל אם ברור לן דלא בנאו אלא אדעתא דבני עירם לבד [כגון שהתנו בעת בנינם או שבשעת בנין היתה כפר ואח"כ נתרבו בה תושבים הרבה] וגם לא סייעו להם אחרים דינו ככפר. כתב המ"א בשם המבי"ט דאפילו ביהכ"נ של כרכים אם אינם מתפללין בו יכולין למכרו: ###### Mishnah Berurah 153:34 [Mishnah Berurah 153:34](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:34) (לד) אינו נמכר - ודוקא כשמכרו בענין שלא יהיה אח"כ ביהכ"נ אבל אם אח"כ ג"כ ישאר ביהכ"נ שרבים יתפללו בו מותר דמאי נ"מ להני דאתו מעלמא אם הביהכ"נ שייך לאלו או לאלו: ###### Mishnah Berurah 153:35 [Mishnah Berurah 153:35](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:35) (לה) אא"כ תלו אותו וכו' - היינו שתלו בעת הבנין את הביהכ"נ על דעתו וע"כ דעתו חשובה אח"כ כז' טובי העיר וכ"ז דוקא כשבנאוהו משלהם אבל אם נדבו אחרים לזה אין מועיל מה שתלו הם בדעת היחיד דשמא יש אחד בסוף העולם שאין דעתו נוחה בזה: ###### Mishnah Berurah 153:36 [Mishnah Berurah 153:36](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:36) (לו) בהסכמת הצבור - דודאי לא היה דעתם שימכור היחיד ביהכ"נ שלהם בלא דעתם אלא להכי אהני דעת היחיד דלא בעי טובי העיר רק במעמד אנשי העיר לבד וגם לא מצי אינש דעלמא לעכבו [מ"א] ואם בפירוש תלו בדעת היחיד שיכול למכור ויעשה מה שירצה בלא הסכמתם א"צ לעשות בהסכמתם [נ"צ וא"ר] ועיין בבה"ל מה שכתבנו בזה: ###### Mishnah Berurah 153:37 [Mishnah Berurah 153:37](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:37) (לז) וה"ה לכל דברי קדושה - פירוש כגון תיבה ומטפחת וכדומה הנזכרים בס"ב דינם כמו בהכ"נ עצמו לענין זה דכל היכי דאיהו נעשה אדעתא דכו"ע כגון דכרכים הנך נמי נעשו מסתמא אדעתא דכו"ע וזהו מה שכתב המחבר דכולהו גרירי בתר ביהכ"נ וכן כל דבר השייך לביהכ"נ כגון חצרות או מקוה אמרינן ג"כ כי האי גוונא ולא מצי למוכרן או לסוגרן למנוע מהן אורחין ומ"מ לא חמיר מביהכ"נ. וכן מה שנזכר בסעיף זה דזט"ה במעמד אנשי העיר בכפרים יכולים להוציא הדמים לחולין לאו דוקא בביהכ"נ אלא אפילו בתשמישי קדושה הדין כן. אך מ"מ יש חילוק בינייהו דבתשמישי קדושה אף דמותר להשתמש בדמיהם כשנמכר בזט"ה במא"ה בכפרים מ"מ הם גופא בקדושתייהו קיימי ביד הלוקח דקדושת הגוף נינהו ואין יוצא לחולין אבל ביהכ"נ ותשמישי מצוה מותר להשתמש בהן כמ"ש לקמן בסעיף ט' [מ"א וא"ר וש"א] ועיין לקמן בסעיף י' ובסימן קנ"ד ס"ג במ"ב וביאור הלכה: ###### Mishnah Berurah 153:38 [Mishnah Berurah 153:38](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:38) (לח) דכולהו גרירי בתר בהכ"נ - כל כלי ביהכ"נ וספסלים ויריעות שבבהכ"נ דינם כביהכ"נ ועל כן כשמכרו זט"ה במעמד אנשי העיר בכפרים יכולים להשתמש במעות לכל מה שירצו ואי לא"ה לא [כן הוא לפי פשטות דברי המ"א שהעתיק דברי הר"ן בשם הירושלמי על דברי השו"ע ובספר קובץ על הרמב"ם הלכות תפלה פי"א כתב דנ"ל דאפילו בכרכים יכולים למכרם לדברי הר"ן דדוקא לענין מכירת בהכ"נ גופא אמרינן דלא מחלי רבים חלקם לזט"ה משא"כ בזה ולכן יכול הגבאי למכרם בצירוף אנשי העיר ולהוציא המעות לחולין]: ###### Mishnah Berurah 153:39 [Mishnah Berurah 153:39](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:39) (לט) דינה כביהכ"נ של קהל - ונמכרת על פיהם לבד ולא בעינן דעת הנותן בזה כלל: ###### Mishnah Berurah 153:40 [Mishnah Berurah 153:40](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:40) (מ) וכל זה - פי' הא דכפרים או של כרכים שתלו אותו בדעת יחיד: ###### Mishnah Berurah 153:41 [Mishnah Berurah 153:41](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:41) (מא) כשיש להם ביהכ"נ אחרת - המ"א פירש דר"ל כשבנאו עכשיו אחרת אבל כשיש להם שני בתי כנסיות מקודם אסור למכור אחד אבל להט"ז בריש סימן קנ"ב מותר אפילו באופן זה וכן דעת הא"ר שם כוותיה וכן משמע מביאור הגר"א אבל כ"ז דוקא כשאותו ביהכ"נ מרווח והוא מחזיק לכולם דאל"ה פשוט דלכו"ע אסור. כתבו האחרונים דאפי' בכרכים היכא דבנאו אחרת טובה מותר לסתור הראשונה דודאי כו"ע ניחא להו בזה [וכבר העתקנו זה לעיל בסימן קנ"ב] וכן עצים ואבנים מראשונה מותר להשתמש בהן ולהוציאן לחולין ע"פ זט"ה במעמד אנשי העיר דמאי איכפת להו לבני עלמא בזה כיון שיש להם מקום טוב להתפלל: ###### Mishnah Berurah 153:42 [Mishnah Berurah 153:42](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:42) (מב) אסור וכו' - אפילו בזט"ה במעמד אנשי העיר ואפילו כשמוכרים זה כדי לקנות אחרת דומיא דסתירה דאסור אפילו באופן זה וכנ"ל בסימן קנ"ב: ###### Mishnah Berurah 153:43 [Mishnah Berurah 153:43](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:43) (מג) למכרו - אם לא שירצו לקנות בדמים אחרת בגוונא דליכא למיחש לפשיעותא כגון שמזומן ביהכ"נ ליקח ואינו חסר אלא נתינת המעות אז מותר ע"י זט"ה במעמד אנשי העיר: ###### Mishnah Berurah 153:44 [Mishnah Berurah 153:44](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:44) (מד) שנמכר ומותר לשנותו וכו' - פי' דבר זה הוא ע"פ המבואר ברשב"א באחד שצוה שבית זה יהיה לעניים שיאכלו הפירות ולא יעשו בני הקהל שום הברחה ואח"כ רצו הקהל למכור הבית ולקנות בדמים דבר אחר שתהא נושאת הפרות לעניים וכתב הרשב"א דצריכים הכרזה בשעת המכירה דכיון שצוה שבני הקהל לא יעשו הברחה א"כ בודאי אין הצבור יכולים ליתן בית זה במתנה למי שירצו וא"כ ה"ה דאין רשאים למכור בלא הכרזה דכל שלא הכריזו אנו רואים כאלו מוזלי בקרקע זו דדילמא אם הכריזו היה נמצא מי שיתן ביוקר ומה לי נותנים כולה במתנה ומה לי מוזלי במקצתה עכ"ד ועתה נפרש דברי רמ"א כל דבר וכו' ומותר לשנותו היינו שהמוכרים יש להם רשות בלא"ה לעשות בדבר הנמכר מה שירצו לא בעו הכרזה דלו יהא דבשביל מניעת הכרזה נמכר בזול נמי לא איכפת לן דמי גרע מאם נתנו במתנה לאחד: ###### Mishnah Berurah 153:45 [Mishnah Berurah 153:45](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:45) (מה) ואין בו אונאה - מיירי במכירת קרקע ובתים ומשום שאין אונאה לקרקעות ואשמועינן דלא תימא דהוו כשליח דאפילו בכל שהוא מכרו בטל משום דיכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אלא הוו כשלהן אבל במכירת מטלטלין בודאי יש אונאה: ###### Mishnah Berurah 153:46 [Mishnah Berurah 153:46](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:46) (מו) אבל דבר שאסור לשנותו - כצ"ל. והיינו כדלעיל בשם הרשב"א שצריך הכרזה כדי שלא ימכר בזול וממילא יש אונאה ג"כ ואפילו בקרקעות [פמ"ג]: ###### Mishnah Berurah 153:47 [Mishnah Berurah 153:47](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:47) (מז) צריך הכרזה - דוקא בקרקע אבל במכירת מטלטלין אין צריך הכרזה כדאיתא בח"מ סימן ק"ט [ט"ז]: ###### Mishnah Berurah 153:48 [Mishnah Berurah 153:48](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:48) (מח) דינו כביהכ"נ - ר"ל אע"ג דמתחלה נשתמשו בה להדיוט מ"מ נעשית כביהכ"נ לכל מילי ונראה דאפילו לכתחלה שרי ועיין לקמן סימן קנ"ד סכ"א ולעיל סימן קמ"ז ס"א בהג"ה והתם ענין קדושה היא והכא ביהכ"נ תשמישי מצוה היא כמ"ש הפוסקים: ###### Mishnah Berurah 153:49 [Mishnah Berurah 153:49](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:49) (מט) אינו קדוש - דקי"ל הזמנה לאו מילתא היא ומותר לשנות הבית לחול ועיין לעיל במשנה ברורה סקי"ח דמיירי הכא שבנאוהו הקהל ממעות חולין שיש להם אבל כשגבו המעות לצורך ביהכ"נ אסור לשנות הבית להורידו מקדושתו לחול ומ"מ עדיין אין לו קדושת ביהכ"נ לכל מילי רק שאסור לשנותו (ועיין שם בבה"ל שהבאנו שם דעת הט"ז דאפילו בגבו המעות לצורך ביהכ"נ ג"כ אין האיסור לשנותו רק שמ"מ לבסוף הוא מחוייב לקיים נדרו) ויחיד שבנה ביהכ"נ אף שעדיין לא התפללו בו ואין לו קדושת ביהכ"נ מ"מ אינו יכול לחזור בו דהוי כאלו נדר צדקה לרבים אבל אם עשה מטפחת לס"ת שלו שיש לו בביתו ואין קורין בו ברבים כל שלא נשתמש בו לס"ת יכול לחזור בו דהזמנה לאו מילתא היא [מ"א] ומשמע דלא הוי נדר כלל לדעתו ועיין בפמ"ג שהביא בשם הא"ר דדין זה לא נהירא: ###### Mishnah Berurah 153:50 [Mishnah Berurah 153:50](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:50) (נ) אפילו אם בנאוהו וכו' - דאף שהיה מעשה ג"כ לא מקרי רק הזמנה בעלמא: ###### Mishnah Berurah 153:51 [Mishnah Berurah 153:51](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:51) (נא) כיון שהיה מיוחד - ר"ל ההזמנה היתה הזמנה מעולה שהזמין אותה לעולם להתפלל בו וכמה דאיתא לעיל בסימן מ"ב דהיכא דאזמניה לסודר לעולם למיצר ביה תפלין וצר ביה אפילו פעם אחד שוב אסור למיצר ביה זוזי ולאפוקי אם הזמין אותה לבית התפלה רק לפי שעה דהיינו עד שיעבור הרגל או היריד [מפני שאז הדרך שמתקבץ אנשים] לא חשיבא הזמנה כלל ומותר אפילו בעת הרגל לאכול ולשתות בו: ###### Mishnah Berurah 153:52 [Mishnah Berurah 153:52](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:52) (נב) ואם לפי שעה הקדישו - היינו שאמר סתם אני מזמין אותה לרגלים דמשמע הלשון בכל עת שיהיה רגל ע"כ חשובה הזמנה עולמית עכ"פ על אותו הזמן ואסור בזה הזמן. וסתם הזמנה לפי שעה כבר כתב בב"י בשם המרדכי דלא חשיבא הזמנה כלל וכמ"ש מתחלה. ולענין תנאי עיין לעיל סימן קנ"א סי"א ובמ"ב שם: ###### Mishnah Berurah 153:53 [Mishnah Berurah 153:53](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:53) (נג) אנשי הכפר ביהכ"נ - וה"ה בשל כרכים כשתלו בשעת הבנין בדעת יחיד המבואר לעיל בסוף ס"ז: ###### Mishnah Berurah 153:54 [Mishnah Berurah 153:54](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:54) (נד) ממכר עולם - כיון שאנשי העיר או טובי העיר מסכימים להמכירה וכדלעיל בס"ז: ###### Mishnah Berurah 153:55 [Mishnah Berurah 153:55](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:55) (נה) חוץ ממרחץ וכו' - שכל אלו הם תשמישים מגונים מאד ואסור לעשותן במקום שהיה ביהכ"נ ואפילו אם נפל הבנין במקום ההוא ונשאר רק תל בעלמא אסור להשתמש שם באלו הארבעה דברים וכן אסור לזרוע במקום ההוא שכל זה הוא גנאי למקום שהיה מתחלה ביהכ"נ: ###### Mishnah Berurah 153:56 [Mishnah Berurah 153:56](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:56) (נו) ואם מכרוהו שבעה וכו' - הטעם דאז פקעה הקדושה מהמקום ההוא לגמרי ועיין בפמ"ג דמסתפק דאפשר דבעינן דוקא כשהתנו בהדיא בעת המכירה והרשו ללוקח על זה: ###### Mishnah Berurah 153:57 [Mishnah Berurah 153:57](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:57) (נז) יעשה הלוקח וכו' - וה"ה שע"י זט"ה במא"ה מותר להוציא הדמים לכל מה שירצו אפילו לדבר חול: ###### Mishnah Berurah 153:58 [Mishnah Berurah 153:58](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:58) (נח) אפילו אלו ארבעה דברים - עי' בבה"ל דדין זה לא ברירא ולכתחלה בודאי צריך ליזהר בזה: ###### Mishnah Berurah 153:59 [Mishnah Berurah 153:59](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:59) (נט) דיחיד בשלו וכו' - הטעם דעל שלו יש לו כח כזט"ה במא"ה בשל צבור דמותר להוציא ע"י מכירה זו הדמים לכל מה שירצו וכנ"ל: ###### Mishnah Berurah 153:60 [Mishnah Berurah 153:60](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:60) (ס) אפילו ס"ת - כתב הע"ת דאף לפי דעה זו דמותר ואין הדמים נתפסין בקדושה מ"מ לכו"ע אין רואה סימן ברכה בדמים אלו וכ"כ הא"ר: ###### Mishnah Berurah 153:61 [Mishnah Berurah 153:61](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:61) (סא) כל שלא הקדישו וכו' - המ"א מצדד דאם נתנו לרבים לקרות בו אסור לכו"ע אפילו לא הקדישו ממש וכתב עוד וצ"ע על מה סומכין העולם שמוכרין ס"ת ומשתמשין בדמיהן אפילו נתנו לביהכ"נ וצ"ל כיון דהמנהג כן הו"ל כאלו התנה בתחלה שלא תחול קדושת רבים עליהן וכמ"ש ביו"ד סימן רנ"ט ס"ב בהג"ה: ###### Mishnah Berurah 153:62 [Mishnah Berurah 153:62](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:62) (סב) ויש מי שאוסר - ולדעה זו אפילו זט"ה במעמד אנ"ה ג"כ אסורין למכור ס"ת ולהשתמש בדמיה אא"כ הוא תועלת בשביל לימוד התורה ואם מכר צריך לקנות בדמיה ס"ת אחרת [מ"א] ומלבוש יו"ד משמע דבזט"ה במעמד אנ"ה לכו"ע מותר להשתמש בדמיה [א"ר]. כתב מ"א דדוקא בספר תורה אבל בתשמישי קדושה לכו"ע מותר ביחיד למוכרו ולהשתמש בדמיה כל מה שירצה מיהו מהמחבר ביו"ד רפ"ב סי"ח מוכח דיש מי שאוסר ס"ל דאפילו בתשמישין נמי אסור להשתמש בדמיה דיחיד אין לו כח כזט"ה במא"ה. כתבו האחרונים דאפילו בס"ת אם קנה מתחלה הס"ת כדי למכרה וכ"ש אם קבלה בחוב פשוט דמותר למכרה לכ"ע ולהשתמש בדמיה למה שירצה. איתא ביו"ד סי' ע"ר דשארי ספרים דינן כס"ת ואסור למכרן אלא ללמוד תורה או לישא אשה והנה פה כתב המחבר דיש שתי דעות אפילו בס"ת אפשר דשם מיירי כשהקדישו לרבים לקרות בו: ###### Mishnah Berurah 153:63 [Mishnah Berurah 153:63](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:63) (סג) ללמוד תורה - היינו להתפרנס בדמיו בריוח [פמ"ג] וכתב עוד צ"ע אם מוכרין ס"ת לקנות גמרא ופוסקים ופירושיהן דהא הטעם דמוכרין ס"ת בשביל ת"ת משום דלמוד גדול שמביא לידי מעשה א"כ ה"ה אפשר דכה"ג נמי דא"א ללמוד בלא ספרים: ###### Mishnah Berurah 153:64 [Mishnah Berurah 153:64](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:64) (סד) בית הכנסת - ישן: ###### Mishnah Berurah 153:65 [Mishnah Berurah 153:65](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:65) (סה) מבית הכנסת ישן - פי' שכבר התפללו בו כדלעיל סעיף ח': ###### Mishnah Berurah 153:66 [Mishnah Berurah 153:66](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:66) (סו) יכולים ליתן - היינו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ויש אומרים דאפי' בלא מעמד אנשי העיר נמי יכולים. ובכרכים אסור בכל גווני: ###### Mishnah Berurah 153:67 [Mishnah Berurah 153:67](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:67) (סז) במתנה - והלוקח יכול להשתמש בם תשמיש חול: ###### Mishnah Berurah 153:68 [Mishnah Berurah 153:68](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:68) (סח) דאי לאו דהוה להו וכו' - או שמקוים שיהיה להם הנאה ממנו באיזה פעם [ריטב"א] ולפ"ז ליתנו לאנשי עיר רחוקה שבודאי לא נהנו ולא יהנו מהם לעולם אסור דהא אין כאן דבר אחר שתחול ע"ז קדושת בית הכנסת וע"כ לא נפקע קדושתה ואסור להשתמש בה. וכ"ז מיירי כשנותנין להשתמש בה בחול אבל ליתנה להן במתנה שיתפללו בתוכה מותר דהא אין כאן הורדה מקדושה וכמ"ש בהג"ה ועיין במ"א שמצדד דה"ה דמותר להם ליתן ס"ת [וה"ה כל תשמישי קדושה] במתנה דהא אינן מורידין אותן מקדושתן בזה: ###### Mishnah Berurah 153:69 [Mishnah Berurah 153:69](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:69) (סט) למשכנן או להשכירן - דכיון שגוף החפץ לא נמכר עדיין ברשות בעלים הראשונים הוא ובקדושתיה קאי: ###### Mishnah Berurah 153:70 [Mishnah Berurah 153:70](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:70) (ע) או להשאילן - פי' על זמן ואח"כ יחזירם בעין דאילו בהלואה לחלוטין והלוה יחזיר לבנים אחרים תמורתם בודאי שרי דהיינו חליפין דשרינן [ריטב"א]: ###### Mishnah Berurah 153:71 [Mishnah Berurah 153:71](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:71) (עא) ואפילו ע"י זט"ה - ואפי' אם היה ג"כ במעמד אנשי העיר: ###### Mishnah Berurah 153:72 [Mishnah Berurah 153:72](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:72) (עב) שאין כאן דבר אחר וכו' - ואע"פ שקבל מעות כשמשכנן או השכירן אין שייך לומר דחלה הקדושה על המעות שהרי אין גוף החפץ קנוי לו ועדיין נשאר בקדושתו וקא משתמש בקודש: ###### Mishnah Berurah 153:73 [Mishnah Berurah 153:73](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:73) (עג) שמורידן מקדושתן - דהיינו שהשואל והשוכר משתמש בהן בחול: ###### Mishnah Berurah 153:74 [Mishnah Berurah 153:74](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:74) (עד) אפילו ס"ת וכו' - וכ"ש להשאיל ביהכ"נ להתפלל בה ועיין בע"ת דזה דוקא כשהשואל והשוכר קורא בס"ת וכן מתפלל בביהכ"נ בעשרה הא לא"ה יש בזה משום זלזול קדושה והמ"א כתב בסקכ"ז דמסתימת הפוסקים משמע דבכל גווני שרי: ###### Mishnah Berurah 153:75 [Mishnah Berurah 153:75](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:75) (עה) לבנות ביהכ"נ - וה"ה בשאר דבר מצוה: ###### Mishnah Berurah 153:76 [Mishnah Berurah 153:76](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:76) (עו) אינו יכול למכור - דמסתברא דלא השליטו הקהל על אותה מצוה אלא לאותו איש ולזרעו ולא למכור לאחרים אא"כ התנו בפירוש שיכול למכור זכותו [לבוש]. כתב הט"ז דהשו"ע מיירי שכיבדו אותו בחנם אבל אם קנה מהם בדמים הוא ככל קנין דעלמא ויכול למכור זכותו לאחר ומ"מ ברור הוא כי דוקא להגון כמוהו הקנו לו זכות זה וכ"כ הא"ר וכן בדינא דלבוש כשהרשוהו בפירוש שיכול למכור זכותו הוא ג"כ דוקא להגון כמוהו [פמ"ג]: ###### Mishnah Berurah 153:77 [Mishnah Berurah 153:77](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:77) (עז) דבר מצוה - מדסתם משמע כל דבר מצוה כצדקה וכיו"ב אף שאינה חמורה מקדושת בהכ"נ ואע"ג דלעיל בס"ה פסק בגבו מעות דאין משנין אלא לקדושה חמורה הכא מיירי ע"י זט"ה במעמד אנשי העיר דשרי להוציא המעות אף לקדושה קלה ואף לחולין וכנ"ל בס"ז [מ"א] והט"ז מוקי לה אף שלא ע"י זט"ה במעמד אנ"ה אלא דמיירי דשקילי המעות דרך הלואה ואח"כ יחזירו מעות אחרים לבנין ביהכ"נ ואזיל לטעמיה בסק"ב דס"ל שם בגבו מעות דמותר ליקח דרך הלואה: ###### Mishnah Berurah 153:78 [Mishnah Berurah 153:78](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:78) (עח) לא ימכרום לד"מ - אע"פ שע"פ הדין מותר ע"פ זט"ה במא"ה אפילו להוציא לחולין כ"ש לד"מ מ"מ לא יעשו כן [מ"א] ויגבו מן הצבור: ###### Mishnah Berurah 153:79 [Mishnah Berurah 153:79](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:79) (עט) בנו וגמרו - דוקא גמרו אבל לא גמרו את הבנין דינו כאבנים וקורות שנזכרו מקודם [ט"ז וח"מ ועיין לעיל בסימן קנ"ב בבה"ל]: ###### Mishnah Berurah 153:80 [Mishnah Berurah 153:80](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:80) (פ) לא ימכרו ביהכ"נ - פי' אין ראוי לאנשי העיר לעשות כן אבל מן הדין שרי בפדיון שבוים ולקדושה חמורה בכל גווני ואפילו בלא זט"ה במעמד אנשי העיר: ###### Mishnah Berurah 153:81 [Mishnah Berurah 153:81](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:81) (פא) לא מצי וכו' - דנעשה נדר מכי אמר קרקע זו לביהכ"נ וכדאמרינן בפיך זו צדקה: ###### Mishnah Berurah 153:82 [Mishnah Berurah 153:82](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:82) (פב) יכולים לשנותה - ואפילו לדבר הרשות ואף שהוזמן הקרקע לביהכ"נ הזמנה לאו מילתא היא כדלעיל ס"ח ואף שהוא עומד וצווח איני חפץ אלא שיהיה לביהכ"נ לא משגחינן ביה כיון דמעיקרא סתמא אמר ולא כפליה לתנאיה דלא אמר אם לא יבנו ביהכ"נ יחזירו לי הקרקע אמרינן אדעתא דידהו יהבה מעיקרא והשתא קהדר ביה ולא מצי [מרדכי]: ###### Mishnah Berurah 153:83 [Mishnah Berurah 153:83](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:83) (פג) אינם רשאים - ר"ל שיכול לעכבם שלא לבנות עליה בהמ"ד אף שהיא קדושה חמורה מזה כנ"ל בריש הסימן והטעם כיון דאיתיהב אדעתא דכולהו לא גרע כחו מאחד משאר אנשי העיר שיכולים למחות כשרוצים לשנות ואע"ג דמבואר לעיל בסעיף ו' דלקדושה חמורה יכולים בני העיר לשנות ואפילו שלא בשבעה טובי העיר התם מיירי שאין אחד מאנשי העיר מוחה ע"ז בפירוש. ועיין במ"א שהקשה דביו"ד סימן רנ"ט ס"ב איתא בהדיא דאין הבעלים יכולים למחות מלבנות ביה"מ כיון שהיא קדושה חמורה ודחק את עצמו לתרץ ועיין בפמ"ג שמפקפק בתירוצו וגם בבאור הגר"א הקשה קושיא זה דמ"א ונשאר בדין זה בצ"ע: ###### Mishnah Berurah 153:84 [Mishnah Berurah 153:84](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:84) (פד) לשנותה - ומסיים המרדכי דמ"מ ראובן נמי לא מצי לשנות ולמהדר ואפילו לא מצי עתה לבנותה מפני השלטון שמא לאחר זמן ימצאו חנינה לבנותה: ###### Mishnah Berurah 153:85 [Mishnah Berurah 153:85](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:85) (פה) ושבעה טובי העיר וכו' - ר"ל במעמד הקהל: ###### Mishnah Berurah 153:86 [Mishnah Berurah 153:86](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:86) (פו) אין אדם וכו' - היינו בין ליחיד בין לכל הקהל: ###### Mishnah Berurah 153:87 [Mishnah Berurah 153:87](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:87) (פז) אינו כלום - כן תקנו הגאונים דאל"כ כל אחד שיהיה לו דבר מה עם חבירו יאסור חלקו עליו וממילא יהא כל ביהכ"נ אסורה עליו דאין ברירה [לבוש]: ###### Mishnah Berurah 153:88 [Mishnah Berurah 153:88](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:88) (פח) אינו יכול לאסרה - היינו מצד חרגמ"ה שיש ע"ז והטעם נראה דחששו לבזיון דההוא גברא עיין גיטין נ"ז משא"כ כשיאסור לכולם ליכא כיסופא. והא דיכול לאסור לכל הקהל היינו משום דלא השאיל להם אלא בסתם הא אם השאיל להם לזמן עיין ביו"ד סימן רכ"א סעיף ו' וז' דיש פלוגתא אם חל איסור בתוך הזמן: ###### Mishnah Berurah 153:89 [Mishnah Berurah 153:89](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:89) (פט) למחות במי שירצה - כצ"ל. וכן הוא בד"מ: ###### Mishnah Berurah 153:90 [Mishnah Berurah 153:90](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:90) (צ) אין וכו' - מפני דרכי שלום שלא יאמרו על ב"ב זה אנשים שאינם מהוגנים הם ולפיכך נמנעו הצבור מלהתפלל שם ולכן אפי' יש להצבור קצת טעם בדבר נמי אינם רשאים: ###### Mishnah Berurah 153:91 [Mishnah Berurah 153:91](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:91) (צא) הצבור - ואם רק מקצת מהצבור רוצים להתפרד ולהתפלל במקום אחר רשאים כיון שגם בביתו מתפללים קצת ולא נתבטל ממנו המצוה בשום פעם. אבל חברה שהיו לומדים בבית אחד כמה שנים ואח"כ רוצים ללמוד ב' חדשים בכל בית ובית אינם יכולים לשנות [אחרונים]: ###### Mishnah Berurah 153:92 [Mishnah Berurah 153:92](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:92) (צב) לשנותו - וה"ה במי שזכה באיזה ענין של כבוד או של מצוה אין מעבירים ממנו [אם לא שיש טענה גמורה למערערים] ול"ד בדברים הנוגעים תדיר אלא אפילו בדברים דמזמן לזמן קאתי נמי דינא הכי. כתבו האחרונים אנשים שהחזיקו לקבור מתים אינם יכולים למחות באחרים שבאים לקבור שבעשיית מצוה כל אחד רוצה לזכות ובמדינות שיש חבורות מנויות על כך שמניחים עסקיהם בכל השנה כשמזדמן להם מצוה זו צריך ליתן להחברה כמנהגם: ###### Mishnah Berurah 153:93 [Mishnah Berurah 153:93](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:93) (צג) בבית אחר - ר"ל בבית של יחיד אבל אם רוצים לבנות ביהכ"נ קבוע רשאים ואין בזה משום דרכי שלום (לבוש): ###### Mishnah Berurah 153:94 [Mishnah Berurah 153:94](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:94) (צד) שנהגו להביאם וכו' - כגון מנורות להדליק בהם או תכשיטים לתלות על ס"ת: ###### Mishnah Berurah 153:95 [Mishnah Berurah 153:95](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:95) (צה) אין יכולים - כיון שלא פירשו בהדיא דנותנים זאת רק בתורת שאלה בעלמא משנשתמשו בהם חל עלייהו קדושה וכתב המ"א דעכשיו המנהג פשוט שנשארים ברשות בעליהם ואם כן המביאים את הכלים מביאים אדעתא דמנהגא והוי כמו שהתנה בפירוש דלא תחול עלייהו קדושה ומ"מ יותר טוב להתנות בהדיא בשעת הבאה דהוא רק בתורת שאלה בעלמא: ###### Mishnah Berurah 153:96 [Mishnah Berurah 153:96](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:96) (צו) שאם נמצא וכו' - ר"ל שנמצא בביתו בין שטרותיו: ###### Mishnah Berurah 153:97 [Mishnah Berurah 153:97](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:97) (צז) הוי הקדש - דודאי הקדישו כיון שכתב לו על המגילה [ועיין במ"א סקמ"ה מה שהעיר בזה מח"מ סי' פ"א סעיף י"ז ובדברי הש"ך שם יתורץ קושיתו כמ"ש במחצית השקל אבל א"כ אין זה דין ברור להוציא ממון דהרבה אחרונים סוברין שם דלא כהש"ך עיין בח"מ סימן רנ"ה בפתחי תשובה]: ###### Mishnah Berurah 153:98 [Mishnah Berurah 153:98](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:98) (צח) שהיה של אבותיו - ומונחת בביהכ"נ: ###### Mishnah Berurah 153:99 [Mishnah Berurah 153:99](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:99) (צט) אין הצבור יכולים - ולא אמרינן דבודאי החליטה להקדש ולא דמי לכלי הקודש של כסף שנהגו להביאם בביהכ"נ המובא בסעיף י"ח דאין הבעלים יכולים להוציאם לחולין דשאני הכא בס"ת שכן הדרך לעשות ס"ת ע"מ כן להניחה בביהכ"נ שיקראו בה רבים ושתהיה מונחת שם עד יום פקוד הבעלים אותה ליקח לביתו ואפילו היתה לבושה מעילין של צבור ולא הקפיד לא אמרינן בשביל זה מסתמא כבר סילק ידו ממנה משום דכן המנהג תדיר להחליף המעילין מס"ת אל ס"ת הן של יחידים הן של הקהל מיהו כמה אחרונים כתבו דגם הכא בס"ת מיירי שאנו יודעין בבירור שבתחלה לא הניחה לחלוטין רק שהשאילה לבהכ"נ שיקראו בה רבים ואשמועינן דלא אמרינן כיון שהניחה זמן רב מסתמא כבר החליטה להקדש אבל בהניחה סתם אמרינן דמסתמא אקדשה לעולם וכההיא דכלי הקודש בסעיף י"ח הנ"ל. ועיין במ"א סקכ"ב שכתב דמנהג העולם כהיום למכור ס"ת אפילו נתנו מתחלה לביהכ"נ לקרות בו וכתב דכיון שנהגו כן הו"ל כאלו התנו מתחלה בהדיא שלא תחול קדושת רבים עליהן ולפ"ז נראה דלכו"ע אין להחמיר בזה בדיעבד ומ"מ לכתחלה בודאי טוב להתנות בהדיא שאין נותנה לחלוטין: ###### Mishnah Berurah 153:100 [Mishnah Berurah 153:100](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:100) (ק) להחזיק בו - ואפילו יש עדים מבני אותה העיר דנתנה לצבור לא מהני דנוגעין בעדות הם ואפילו אם ירצו לסלק עצמם ממנה לא מהני אא"כ יש להם ס"ת אחרת מדוייקת וכשרה כמותה [אחרונים]. ישוב שלא היה לצבור ס"ת וקראו בס"ת של יחיד ואח"כ קנו הצבור ס"ת וטוען היחיד שיש לו חזקה שיקראו דוקא בס"ת שלו אין זו חזקה דאין עמה טענה [וכמבואר בחו"מ סוף סימן קמ"ט בהג"ה ע"ש] ומ"מ אין למעט כבוד ס"ת של היחיד אלא יקראו בכל שבת בס"ת אחרת: ###### Mishnah Berurah 153:101 [Mishnah Berurah 153:101](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:101) (קא) שנשתמש בהם - עיין לעיל בסימן קמ"ז ס"א בהג"ה במ"ב מה שכתבנו בזה: ###### Mishnah Berurah 153:102 [Mishnah Berurah 153:102](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:102) (קב) הדיוט - וכ"ש מדברים שנשתמש בהן לע"ג ובזה אפילו בדיעבד אסור וצריך למכרן ולחזור ולקנות אחרת [ח"א]: ###### Mishnah Berurah 153:103 [Mishnah Berurah 153:103](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:103) (קג) לתשמיש קדושה - אבל למצוה שרי וכמ"ש למעלה בסימן קנ"ז ס"א במ"ב וספרי פסולים של העו"ג שמכורכים בשיראים לנוי אין ליקח השיראים לעשות מהן טלית דמאיסי כמו בגדי אליל וק"ו דאסור לעשות מהן תשמישי קדושה וע"כ אסור ליקח הכריכות ולכרכן על ספרי קודש שלנו [חידושי רע"א]: ###### Mishnah Berurah 153:104 [Mishnah Berurah 153:104](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:104) (קד) אסור לעשות וכו' - כמו שאסרה תורה להביאם למקדש ולמזבח שנאמר לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וגו' כי תועבת ה' אלהיך וגו' ומ"מ אינו אלא מדרבנן: ###### Mishnah Berurah 153:105 [Mishnah Berurah 153:105](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:105) (קה) מאתנן זונה - ואיסור דאתנן חל על כל מה שיתן לה ואפילו פסק עמה טלה אחד בשכרה ונותן לה הרבה כולם אסורים דכולם בתורת אתנן קאתו לה. ודין אתנן הוא דוקא כשנתן לה אתנן ואח"כ בא עליה אבל בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה שהתנה עמה מותר כיון שבשעת ביאה לא היה קנוי לה זה האתנן. גם דאיסור אתנן הוא דוקא כשנתן הנואף להנואפת אבל אם האשה נתנה לו מותר האתנן ואם נתן האתנן לזכר לשכב עמו אסור האתנן: ###### Mishnah Berurah 153:106 [Mishnah Berurah 153:106](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:106) (קו) מחיר כלב - כגון שהחליף כלב באיזה דבר: ###### Mishnah Berurah 153:107 [Mishnah Berurah 153:107](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:107) (קז) כגון ביהכ"נ - כגון שנתן להזונה או שהחליף בהכלב אבנים וקורות וה"ה דלעשות מהאתנן כלי ביהכ"נ גם כן אסור: ###### Mishnah Berurah 153:108 [Mishnah Berurah 153:108](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:108) (קח) או ס"ת - כגון שנתן לה קלף וה"ה מפות לס"ת אסור וה"ה דשום דבר מצוה אסור לעשות מהאתנן ומחיר כגון נר ושמן לביהכ"נ [א"ר בשם רי"ו] ובפמ"ג משמע דה"ה ציצית וטלית מצוה ג"כ אין לעשות מזה: ###### Mishnah Berurah 153:109 [Mishnah Berurah 153:109](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:109) (קט) מהאתנן עצמה - כמו שכתבנו מקודם ואם נשתנו האתנן והמחיר כגון זיתים ועשאן שמן ענבים ועשאן יין מותר: ###### Mishnah Berurah 153:110 [Mishnah Berurah 153:110](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:110) (קי) נתן לה מעות - וה"ה כשלקח בעד הכלב מעות מותר לקנות בהם דבר מצוה: ###### Mishnah Berurah 153:111 [Mishnah Berurah 153:111](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:111) (קיא) איסור ערוה - דהיינו חייבי כריתות וי"א דה"ה חייבי לאוין וזונה נכרית לכ"ע אתננה אסור: ###### Mishnah Berurah 153:112 [Mishnah Berurah 153:112](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:112) (קיב) שהוא רגיל - ר"ל שהחזיק בה ברשות הקהל [ובתשובת רדב"ז ח"ד סי"א כתב דאפילו לא הרשוהו בפירוש אלא כל שהחזיק זמן רב ושתקו ולא מיחו הוי חזקה]: ###### Mishnah Berurah 153:113 [Mishnah Berurah 153:113](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:113) (קיג) היה סיפוק - היינו שגם באונסו או בעניו היה סיפוק בידו לתת כפי מה שרגיל: ###### Mishnah Berurah 153:114 [Mishnah Berurah 153:114](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:114) (קיד) ונתרצה וכו' - לאו דוקא נתרצה בפירוש אלא כל שסיפוק בידו ולא חפץ ליתן איבד זכותו ונקט נתרצה משום סיפא: ###### Mishnah Berurah 153:115 [Mishnah Berurah 153:115](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/153:115) (קטו) חוזר למצותו - ואין לשנותו אפילו מע"ה לת"ח אם לא שיש טענה גמורה למערער. אך אם יש ראיה ברורה שכבר נתייאש מזה אבד חזקתו. כתבו הפוסקים דה"ה פרנס שעבר מחמת אונס ומינו אחר תחתיו דכשיעבור אונסו חוזר לפרנסותו ואין ליתן לשני שום חלק בפרנסות משום איבה דראשון ומ"מ אין לנהוג בזיון בשני ויתנו לו שום מינוי של כבוד בצרכי צבור. אם עבר משררותו מחמת עבירה שעשה אפילו בשוגג אינו חוזר לשררותו כדקי"ל במכות [י"ב] לענין רוצח שגלה לעיר מקלטו ושב דאינו חוזר לשררותו שהיה לו מקודם [מ"א] והא"ר מסתפק בזה דאפשר דדוקא ברוצח ע"ש ועיין בריטב"א שם מה שכתב בזה: