## Mishnah Berurah Siman 167 ###### Mishnah Berurah 167:1 [Mishnah Berurah 167:1](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:1) (א) בוצע בפת במקום וכו' - היינו לאחר שנטל ידיו לאכילה ורוצה לברך על הלחם ולאכול הוא בוצע לכבוד הברכה במקום שנאפה היטב דהיינו במקום הקשה ולא במקום הרך באמצעיתו: ###### Mishnah Berurah 167:2 [Mishnah Berurah 167:2](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:2) (ב) ובפת דידן - עיין בביאור הגר"א שמפקפק על לשון דידן דה"ה בתנורים שלהן שמדבקין הפת בצדי התנור ג"כ דינא הכי ועיין בבה"ל: ###### Mishnah Berurah 167:3 [Mishnah Berurah 167:3](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:3) (ג) בצד הפת - דבגמרא איתא [לחד גירסא] שבוצע ממקום שמתחיל הפת לקרום ולהתבשל ויש מפוסקים שס"ל דהוא צד העליון מהפת שהוא נגד אויר התנור וי"א שצד התחתון מתבשל תחלה שמונח על קרקעית התנור לכן צריך לחתוך מן הצד מהעליון והתחתון ויצא ידי שניהם. י"א שטוב שיחתוך בצד שהוא כנגד צד המתבקע כי בזה הצד התחיל לאפות ונדחקה העיסה עד שנתבקע הצד שכנגדו. בפרוסה יכול לבצוע במקום שנפרס וא"צ לבצוע במקום השלם רק שצריך לחתוך מצד העליון והתחתון [פמ"ג]. היכא שנשרף הככר במקום אחד או שנדבק בעפר אין לחתוך במקום ההוא לברכת המוציא: ###### Mishnah Berurah 167:4 [Mishnah Berurah 167:4](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:4) (ד) ויחתוך וכו' וצריך וכו' - האי וצריך הוא פירוש למה שכתב בתחלה ויחתוך וביאור הענין הוא דמדינא מברך ואח"כ פורס הככר כדי שתהיה כל הברכה אפת שלמה שהוא דרך כבוד לברכה אך כדי שלא יהיה שיהוי רב בין הברכה לאכילה ויראה כהפסקה כתבו הפוסקים דטוב לכתחלה שיחתוך מעט בככר קודם שמתחיל הברכה [ושיעור החיתוך יהיה מעט כדלקמיה] ויברך ואח"כ גומר להפריד הפרוסה מן הפת: ###### Mishnah Berurah 167:5 [Mishnah Berurah 167:5](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:5) (ה) מעט - ואפילו בפרוסה לא יחתוך לגמרי קודם הברכה כדי שיהיה נראה יותר גדולה: ###### Mishnah Berurah 167:6 [Mishnah Berurah 167:6](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:6) (ו) שאם לא כן וכו' - ר"ל שאם יחתוך כ"כ בהככר עד כדי שיעור שאם יאחז בפרוסה לא יעלה הככר עמו וישבר לחצאין נחשב כפרוס ומובדל מהככר ואע"ג שאם יאחז בהככר יעלה ממילא הפרוסה עמו לא מקרי שלם עי"ז: ###### Mishnah Berurah 167:7 [Mishnah Berurah 167:7](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:7) (ז) ויניחנה וכו' - הוא חוזר למה שכתב מתחלה ויחתוך פרוסת הבציעה: ###### Mishnah Berurah 167:8 [Mishnah Berurah 167:8](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:8) (ח) קטנה - היינו קטנה מכזית [לבוש] ועיין בביאור הגר"א ובא"ר: ###### Mishnah Berurah 167:9 [Mishnah Berurah 167:9](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:9) (ט) יותר מכביצה - היינו אם פורסה כדי לאכול תיכף ממנה גופא אבל אין בכלל זה מה שפורסין חתיכה גדולה מהככר ואח"כ חותך מן אותה פרוסה גופא חתיכה להמוציא דבזה לא מיחזי כרעבתנותא וכמבואר לקמן בסוף סימן זה בט"ז עי"ש: ###### Mishnah Berurah 167:10 [Mishnah Berurah 167:10](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:10) (י) ובשבת - וה"ה ביו"ט מפני שצריך לברך על לחם משנה חיישינן שמא תשבר כולה קודם הברכה או עכ"פ שמא יחתוך כ"כ בעומק שכשיאחז בפרוסה לא יעלה הככר עמו והוי כפרוס לגמרי ואנן לחם משנה בעינן וע"כ טוב יותר שלא יחתוך כלל ואף דעי"ז יצטרך ע"י החתיכה לשהות קצת בין הברכה לאכילה לא חשיבא הפסק כיון דהוא צורך אכילה אלא דבחול מחמרינן לעשות ע"צ היותר טוב: ###### Mishnah Berurah 167:11 [Mishnah Berurah 167:11](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:11) (יא) אינו מזיק - ר"ל שלא הפסיד עי"ז הלחם משנה שכל שאוחז בפרוסה ושאר הככר עולה עמו הוי כשלם: ###### Mishnah Berurah 167:12 [Mishnah Berurah 167:12](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:12) (יב) אבל בשבת וכו' - פי' דבשבת לא מחזי כרעבתנותא דמשום חבוב סעודת שבת הוא עושה להרבות בסעודה: ###### Mishnah Berurah 167:13 [Mishnah Berurah 167:13](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:13) (יג) או שאוכל וכו' - ר"ל אפילו בחול: ###### Mishnah Berurah 167:14 [Mishnah Berurah 167:14](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:14) (יד) מן הפרוסה - פי' שעיקר המצוה לכתחלה כשמוציא אחרים ידי חובתן לתת לחם מהפרוסה שחתך לכל אחד ואחד מהם ולא מן הלחם הנשאר וצריך ליזהר בזה בסעודה גדולה [אם אחד מוציא את כולם בברכתו] שיחתוך בציעת המוציא כ"כ גדולה שיפסיק לחלק ממנה המוציא לכל המסובין: ###### Mishnah Berurah 167:15 [Mishnah Berurah 167:15](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:15) (טו) לכל אחד כזית - כדי שלא יהיה נראה כצר עין וכנ"ל בסוף הסעיף [ובד"מ איתא כזית או פחות מעט] וי"א עוד דבלאו האי טעמא ג"כ טוב הוא לכתחלה שיאכל אדם כזית בעת ברכת המוציא: ###### Mishnah Berurah 167:16 [Mishnah Berurah 167:16](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:16) (טז) המוציא - בה"א קודם המ"ם ואם בירך מוציא יצא: ###### Mishnah Berurah 167:17 [Mishnah Berurah 167:17](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:17) (יז) ואם רבים מסובים - ר"ל אם המסובים רוצים לצאת בברכתו: ###### Mishnah Berurah 167:18 [Mishnah Berurah 167:18](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:18) (יח) יכוונו לבם - משום דכיון דרוצה לצאת בברכת חבירו צריך ליתן דעתו לשמוע ואז הו"ל כל תיבה ששומע מפי המברך כאלו אמר בעצמו: ###### Mishnah Berurah 167:19 [Mishnah Berurah 167:19](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:19) (יט) ויענו אמן - דע"י העניה שמאמת הדבר אז נחשב כאלו הוא מברך בעצמו ומ"מ בדיעבד אינו מעכב כדלקמן בסימן רי"ג ס"ב ע"ש: ###### Mishnah Berurah 167:20 [Mishnah Berurah 167:20](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:20) (כ) והמברך יכוין וכו' - דענית אמן ג"כ מכלל הברכה היא ואע"ג דהוא בירך כבר בעצמו מ"מ ע"י שעונים אמן עליה הברכה חשובה יותר ולכך נכון לכתחלה לכוין לצאת בענית אמן שעונה העונה ועיין בה"ל: ###### Mishnah Berurah 167:21 [Mishnah Berurah 167:21](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:21) (כא) יתן ריוח - היינו שיפסיק מעט כדי שלא יבלע תחת לשונו אחת מהממין וכן בין שאר שתי אותיות ששוות בהברכות: ###### Mishnah Berurah 167:22 [Mishnah Berurah 167:22](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:22) (כב) קודם שיתפוס - שאין מברכין על המצות אלא סמוך לעשייתן כשהמצוה בידו לעשותה ולא קודם לכן ובדיעבד אם בירך ואח"כ נטלו בידו ג"כ אין צריך לחזור ולברך וכדלקמן בסימן ר"ו ס"ה ע"ש ובמ"ב: ###### Mishnah Berurah 167:23 [Mishnah Berurah 167:23](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:23) (כג) יתן שתי ידיו - היינו דטוב לעשות כן. ואם הוא לבוש בבתי ידים נכון שיסירם בשעת הברכה. כתבו האחרונים כשיאמר השם יגביה הככר ובשבת שמברכין על שתים יגביה שתיהם: ###### Mishnah Berurah 167:24 [Mishnah Berurah 167:24](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:24) (כד) התלויות בפת - כי עשר מצות אדם עושה עד שלא יאכל פרוסת פת [ירושלמי ספ"ק דחלה] בשעת החרישה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו בשעת הזריעה שדך לא תזרע כלאים בשעת דישה לא תחסום שור בדישו. לקט שכחה ופיאה תרומה ומעשר ראשון ושני וחלה: ###### Mishnah Berurah 167:25 [Mishnah Berurah 167:25](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:25) (כה) לא יבצע וכו' - וממילא צריך ליזהר מלהתחיל לברך הברכה ואם בירך צריך להמתין קצת מלאכול עד שיביאו המלח: ###### Mishnah Berurah 167:26 [Mishnah Berurah 167:26](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:26) (כו) לפניו - ואם רבים המסובים צריך להמתין מלברך עד שיביאו לפני כל אחד ואחד לפי שהוא מוציא אותם בברכתו וצריכין לטעום מיד אחר הברכה: ###### Mishnah Berurah 167:27 [Mishnah Berurah 167:27](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:27) (כז) מלח או לפתן - כדי שתהא נאכלת בטעם משום כבוד הברכה ועוד כדי שלא יצטרך אח"כ להפסיק בין ברכה לאכילה לבקש מלח ותבלין דאסור לכתחלה ואפילו אם יתאחר קצת עד שיביאו ג"כ נכון להמתין מלברך. ומש"כ נקיה כגון פת חטים וכה"ג: ###### Mishnah Berurah 167:28 [Mishnah Berurah 167:28](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:28) (כח) פת חריבה וכו' - דאין בזה משום כבוד ברכה הואיל דאין דעתו לאכול כלל בסעודה זו מלח ותבלין וגם לטעם השני משום הפסק ג"כ לא שייך בזה דהא אין דעתו כלל לבקש אח"כ מלח ותבלין: ###### Mishnah Berurah 167:29 [Mishnah Berurah 167:29](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:29) (כט) א"צ להמתין - ומ"מ אם רוצה להמתין קודם הברכה עד שיביאו לפניו מלח ותבלין הרשות בידו ואין לחוש להפסק בין נטילה להמוציא כיון שהוא צורך סעודה [מ"א וש"א]: ###### Mishnah Berurah 167:30 [Mishnah Berurah 167:30](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:30) (ל) דומה למזבח - כמו שאחז"ל [ברכות נ"ה] בזמן שבהמ"ק קיים המזבח מכפר על האדם עכשיו שלחנו של אדם [שנותן מלחמו לדל] מכפר עליו דכתיב וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה': ###### Mishnah Berurah 167:31 [Mishnah Berurah 167:31](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:31) (לא) והאכילה - שאדם אוכל לחזק כחותיו ועי"ז יהיה בריא וחזק לעבודת ה': ###### Mishnah Berurah 167:32 [Mishnah Berurah 167:32](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:32) (לב) והוא מגין - דאיתא במדרש כשישראל יושבין וממתינין זה את זה עד שיטלו ידיהם והם בלא מצות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם: ###### Mishnah Berurah 167:33 [Mishnah Berurah 167:33](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:33) (לג) וע"ל סוף סי' ק"ע - פי' אע"ג דמבואר שם דלדידן דפת שלנו הוא במלח אין אנו נוהגין באכילת מלח אחר הסעודה מ"מ מצוה להניחו על השלחן וכתבו המקובלים לטבול פרוסת המוציא במלח ג"פ: ###### Mishnah Berurah 167:34 [Mishnah Berurah 167:34](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:34) (לד) יאכל מיד - דלכתחלה אסור להפסיק בשתיקה יותר מכדי דיבור כדלקמן בסי' ר"ו ס"ג עי"ש: ###### Mishnah Berurah 167:35 [Mishnah Berurah 167:35](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:35) (לה) ולא ישיח - עד שיכלה ללעוס קצת מהפרוסה ויבלענו כיון דפסק השו"ע לקמן בסוף סימן ר"י דבטועם לבד אם לא בלע א"צ ברכה א"כ עיקר הברכה על הבליעה [וכן אם רבים המסובין וכל אחד יש לו ככר ומברך לעצמו לא יענה אמן על ברכתו של חבירו קודם שיטעום הוא על ברכתו] ומ"מ אם עבר ושח בעודו לועס קודם שבלע הפרוסה בדברים שאינו מצרכי סעודה צ"ע אם צריך לחזור ולברך [ובח"א כלל מ"ט מצדד דאפילו לא בלע רק הטעם שמצץ בפיו מן הלעיסה א"צ לחזור ולברך] אמנם א"צ שיאכל דוקא שיעור כזית קודם שידבר דאפילו אם אכל רק פחות מכזית אחר הברכה חשיבא אכילה לענין זה דמותר לדבר אח"כ אם הוא צריך לכך ושלא במקום הדחק טוב שיאכל מתחלה שיעור כזית: ###### Mishnah Berurah 167:36 [Mishnah Berurah 167:36](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:36) (לו) ואם שח - אפילו תיבה אחת: ###### Mishnah Berurah 167:37 [Mishnah Berurah 167:37](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:37) (לז) מענין דברים - ואפילו הפסיק בדברים שאינו לצורך פרוסת המוציא רק מעניני צרכי סעודה ואפילו דיבר להביא הכלים שהן לצורך הסעודה לא הוי הפסק: ###### Mishnah Berurah 167:38 [Mishnah Berurah 167:38](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:38) (לח) שבירך על הפת וכו' - ואפילו פת שלנו דנקיה ומתובל בתבלין דפסק השו"ע לעיל דא"צ להמתין עד שיביאו מלח ולפתן מ"מ כיון שהוא חפץ לאכול הפת ע"י טיבול במלח ולפת ה"ז מעניני סעודה: ###### Mishnah Berurah 167:39 [Mishnah Berurah 167:39](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:39) (לט) תנו לפלוני לאכול - בין עני ובין עשיר ואפילו לא אמר שיתנו לו מפרוסת המוציא אלא אמר לב"ב שיתנו לו ככר שיברך בעצמו מ"מ מעניני סעודה הוא: ###### Mishnah Berurah 167:40 [Mishnah Berurah 167:40](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:40) (מ) מאכל לבהמה - ג"כ מעניני סעודה הוא דאסור לטעום קודם שיתן לבהמתו. כתב המ"א בשם ס"ח דלשתות אדם קודם לבהמה כדכתיב ברבקה שאמרה להעבד שתה וגם גמליך אשקה: ###### Mishnah Berurah 167:41 [Mishnah Berurah 167:41](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:41) (מא) לא יפסיק כלל - בכל אלו הדברים ואפילו אם היה פת שאינו נקי דצריך להמלח ג"כ אסור להפסיק קודם שיבלע מעט: ###### Mishnah Berurah 167:42 [Mishnah Berurah 167:42](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:42) (מב) ששח - הבוצע קודם שאכל כצ"ל: ###### Mishnah Berurah 167:43 [Mishnah Berurah 167:43](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:43) (מג) אבל אח"כ וכו' - פי' אפילו השיחו אח"כ השומעים ויוצאים בברכתו קודם שטעמו ג"כ אין קפידא בדיעבד הואיל וכבר חלה ברכת המברך מיהו לכתחלה בודאי אסור לכל אחד מהשומעים להפסיק קודם שיטעום. והנה זהו רק דעת הרמ"א אבל כמעט כל האחרונים חולקים עליו וס"ל דלא עדיף השומע מהמברך עצמו כששח קודם טעימתו שחוזר ומברך וה"נ השומעים אם הפסיקו בדברים קודם טעימתן שחוזרין ומברכין. ודע עוד דאם המברך שח קודם שטעם אף שהשומעים לא שחו כלל משמע מהפוסקים לכאורה דשוב אינם יוצאים בהברכה כמו שכתבתי בבה"ל וצ"ע לדינא: ###### Mishnah Berurah 167:44 [Mishnah Berurah 167:44](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:44) (מד) להוציא השומעים - וגם השומעים כוונו לצאת בברכתו: ###### Mishnah Berurah 167:45 [Mishnah Berurah 167:45](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:45) (מה) ואח"כ ניגב וכו' - ה"ה כשכל הנטילה וברכת ענט"י היה אח"כ ג"כ יוצא בדיעבד דכל זה לא הוי הפסק דהוי צורך סעודה וכנ"ל ולא נקט לשון זה אלא להורות לנו דאם ברכת ענט"י היה בשעה שיעקב בירך המוציא דלא יצא דהרי צריך להבין ולשמוע מה שאומר המברך ולא להפסיק בדברים אחרים ואז שומע כעונה [עיין לקמן סימן קפ"ג סוף ס"ו] ובעו"ה הרבה נכשלין בזה בליל ש"ק כשהבעה"ב מוציא בני ביתו בקידוש: ###### Mishnah Berurah 167:46 [Mishnah Berurah 167:46](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:46) (מו) ובירך ענט"י וכו' - ואע"ג דקי"ל שומע כעונה וכבר פסק המ"א לעיל בסימן קנ"ח סי"א דאם קודם שבירך ענט"י בירך המוציא לא יוכל לברך עוד ענט"י שאני הכא דלא ניגב ידיו קודם ברכת המוציא ולא נגמר המצוה עדיין אבל אם כבר נגב ג"כ לא יכול לברך עוד ענט"י כיון דכבר יצא בברכת המוציא: ###### Mishnah Berurah 167:47 [Mishnah Berurah 167:47](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:47) (מז) מברך - על מה שיאכל אח"כ דכי בשביל שאכל עד עתה בלי ברכה יחזור ויאכל בלי ברכה [גמרא]: ###### Mishnah Berurah 167:48 [Mishnah Berurah 167:48](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:48) (מח) אינו מברך - שברכת הנהנין הוא כשאר ברכת המצות שאין מברכין עליהם אלא עובר לעשייתן ולא אח"כ אא"כ היא מצוה שא"א לברך עליה עובר לעשייתן כמ"ש בסימן קנ"ח סי"א ע"ש ומיהו אם אפשר לו לאכול עוד מעט טוב שיברך המוציא ויאכל: ###### Mishnah Berurah 167:49 [Mishnah Berurah 167:49](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:49) (מט) אינו חוזר ומברך - כשיאכל עוד דברכת המוציא אינו אלא מדרבנן וספיקא לקולא ומטעם זה אפילו אם ירצה להחמיר ולברך ג"כ אינו רשאי משום ברכה שאינה צריכה מיהו אם נזדמן לפניו במסיבתו אחד שרוצה לאכול פת נכון שיוציאנו בברכת המוציא: ###### Mishnah Berurah 167:50 [Mishnah Berurah 167:50](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:50) (נ) במקום ברכת המוציא וכו' - היינו אף דפת הוא דבר חשוב אפ"ה מהני בדיעבד אם בירך שהכל וכ"ש על כל דבר כדאיתא לקמן בסימן ר"ו ס"א: ###### Mishnah Berurah 167:51 [Mishnah Berurah 167:51](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:51) (נא) בירך שהנ"ב - היינו שאמר ברוך אתה ה' אמ"ה שהנ"ב או אף שלא הזכיר תחלה כלל רק אמר בריך רחמנא וכו' לחוד יצא כיון שיש שם ומלכות דמלת רחמנא קאי במקום השם (שכן היו קורין אותו בבבל) ומלת מלכא הוא מלכות: ###### Mishnah Berurah 167:52 [Mishnah Berurah 167:52](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:52) (נב) דהאי פיתא - ואם אמר מלכא מאריה דהאי ולא הזכיר שם הפת כלל אפשר דיצא כיון שהפת מונחת לפניו ועיין בה"ל: ###### Mishnah Berurah 167:53 [Mishnah Berurah 167:53](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:53) (נג) יצא - בדיעבד אבל לכתחלה אסור בשתיהן דאף דברכות נאמרין בכל לשון היינו היכא דלא שינה כלל מנוסח הברכה אבל הכא הא שינה מנוסח שקבעו חז"ל בלשה"ק ואפ"ה יצא בדיעבד כיון שעכ"פ הזכיר שם ומלכות וענין הברכה. ולפי מה שפסק המחבר לקמן בסימן רי"ד מיירי כאן דאמר מלכא דעלמא מריה וכו' ועיין במה שנכתוב שם בבה"ל ומשמע בש"ס דה"ה אם אמר ברוך המקום מלך העולם שברא פת זה דיצא: ###### Mishnah Berurah 167:54 [Mishnah Berurah 167:54](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:54) (נד) שנים או רבים - נקט לשון זה משום דבבהמ"ז דינא הוא דדוקא בשלשה מזמנין יחד ומוציאין כל אחד את חבירו ובשנים אין מוציאין אחד את חבירו לכתחלה אבל בברכת המוציא אפילו לכתחלה יכול להוציא בשנים אחד את חבירו והטעם מבואר לקמן ריש סימן קצ"ג במ"ב: ###### Mishnah Berurah 167:55 [Mishnah Berurah 167:55](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:55) (נה) הסיבו - כן היה דרכן באכילתן דרך קבע להיות מטין על צדיהן השמאלית על המטה [רש"י]: ###### Mishnah Berurah 167:56 [Mishnah Berurah 167:56](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:56) (נו) עם בני ביתו - משום דנגררין אחריו שהוא מיסב לכך מצטרפים עמו אפי' בישיבה גרידא [ב"י]: ###### Mishnah Berurah 167:57 [Mishnah Berurah 167:57](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:57) (נז) הוי קבע - וע"כ אפילו כל אחד אוכל מככרו מצטרפין [גמרא]: ###### Mishnah Berurah 167:58 [Mishnah Berurah 167:58](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:58) (נח) ואפילו לבני חבורה - ר"ל שאינו בעה"ב עם בני ביתו דלדידהו אפילו בזמן הגמרא הוי כהסיבה וכנ"ל: ###### Mishnah Berurah 167:59 [Mishnah Berurah 167:59](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:59) (נט) ולדידן אפילו וכו' - צ"ל ואפילו לדידן ור"ל דלא תימא כיון שהישיבה דידן הוי כהסיבה דידהו א"כ במקום דלא בעי הסיבה לדידהו כגון שקבעו מקום לאכילתן דהיינו שאמרו נאכל כאן או במקום פלוני וכן בעה"ב עם בני ביתו דלדידהו לא צריך הסיבה הו"א דלדידן לא צריך אפילו ישיבה קמ"ל דבלא ישיבה לא מקרי קבע: ###### Mishnah Berurah 167:60 [Mishnah Berurah 167:60](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:60) (ס) בשלחן אחד וכו' - עיין בביאור הלכה מש"כ בשם הגר"א: ###### Mishnah Berurah 167:61 [Mishnah Berurah 167:61](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:61) (סא) כיון שעמדו וכו' - ר"ל דזה נחשב כמו ישיבה ומהני כיון שאמרו נאכל והכינו בזה מקום לאכילתן וכנ"ל בסי"א: ###### Mishnah Berurah 167:62 [Mishnah Berurah 167:62](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:62) (סב) והולכים לא - פירוש לא מהני אמירה שאמרו מתחלה נאכל דהליכה מבטל הקביעות. ואם יושבים בעגלה אחת ואמרו נאכל כאן ואוכלין יחד מסתפק המ"א דאפשר דמצטרפי דאע"ג דבעלמא נוסע בעגלה כמהלך דמי מ"מ כיון שעכ"פ כולם יושבים באגודה אחת י"ל דמצטרפין וכן נוטה דעת הא"ר להקל ובספינה פשוט אף להמ"א להקל דמצטרפי דקביעות גמור הוא. כתבו האחרונים דשמש המשמש בסעודה יוצא בברכת המוציא אם שומע ומתכוין לצאת אע"פ שהולך ובא תדיר ואינו קבוע אצל השלחן מפני שדרך אכילתו בכך: ###### Mishnah Berurah 167:63 [Mishnah Berurah 167:63](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:63) (סג) ואם היו אוכלים וכו' - צ"ל וכן אם וכו' ואדלעיל קאי שאמרו נאכל כאן וישבו לאכול אפ"ה לא מהני כיון שהיו מפוזרים דבעינן שיהיו במקום אחד [מאמר מרדכי]: ###### Mishnah Berurah 167:64 [Mishnah Berurah 167:64](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:64) (סד) שלא קבעו מקום ואוכלים וכו' - חד ענינא הוא ור"ל שלא קבעו מקום בשעת אכילתן אלא שאכלו מפוזרים זה לכאן וזה לכאן לכך לא מהני אף שאמרו מתחלה נאכל כאן: ###### Mishnah Berurah 167:65 [Mishnah Berurah 167:65](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:65) (סה) אם כוון וכו' - פי' בדיעבד יצא שלא הצריכו לברך כל אחד אלא לכתחלה ועיין במ"א שהניח דין השו"ע בצ"ע כי יש מהראשונים דסברי דבלא קבעי אין אחד יכול להוציא חבירו אף בדיעבד אמנם בביאור הגר"א הכריע לדינא דדברי השו"ע עיקר. ודע דדין זה שייך גם בבהמ"ז היכא דלא קבעו יחד בין בשנים ובין בשלשה אם כוון אחד להוציא את חבירו בבהמ"ז יצא בדיעבד: ###### Mishnah Berurah 167:66 [Mishnah Berurah 167:66](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:66) (סו) רבים - וה"ה שנים ומיירי כשאין עמהם הבעל סעודה או שכולם בעלי סעודה ואוכלין יחד: ###### Mishnah Berurah 167:67 [Mishnah Berurah 167:67](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:67) (סז) גדול שבכולם - בחכמה מפני כבודו: ###### Mishnah Berurah 167:68 [Mishnah Berurah 167:68](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:68) (סח) בוצע - ומוציא האחרים בברכתו ואפילו במקום דהמנהג דכל אחד מברך לעצמו על ככרו מ"מ המנהג דגדול בוצע תחלה [פמ"ג] והחתן ביום חתונתו בוצע אע"פ שיש בהמסובין גדול ממנו: ###### Mishnah Berurah 167:69 [Mishnah Berurah 167:69](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:69) (סט) להקדימו - דכתיב וקדשתו ואחז"ל לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון: ###### Mishnah Berurah 167:70 [Mishnah Berurah 167:70](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:70) (ע) ת"ח קודם לו - ואסור להת"ח להקדימו לפניו ומבזה בזה את התורה ואיתא לקמן בסימן ר"א דדוקא אם מקדימו לפניו דרך חוק ומשפט כהונה דהיינו מפני שהוא כהן אבל אם נותן לו רשות לברך שלא מחמת כהונה רשאי: ###### Mishnah Berurah 167:71 [Mishnah Berurah 167:71](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:71) (עא) טוב להקדימו - ואיתא בגמרא שמי שנזהר בזה מאריך ימים בכך: ###### Mishnah Berurah 167:72 [Mishnah Berurah 167:72](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:72) (עב) עמהם בעה"ב - ר"ל בעל הסעודה שאוכל עמהם: ###### Mishnah Berurah 167:73 [Mishnah Berurah 167:73](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:73) (עג) הוא בוצע - והוא קודם אפילו לכהן ות"ח כדי שיבצע בעין יפה: ###### Mishnah Berurah 167:74 [Mishnah Berurah 167:74](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:74) (עד) ואפילו אם האורח גדול - הנה הלחם חמודות כתב שכהיום נהגו לחלוק כבוד לגדול והמ"א הסכים עמו אך כמה אחרונים מפקפקין בזה אך בסעודה שכל המסובין אוכל כאו"א מככרו ומברכין לעצמן בודאי הנכון שבעה"ב יכבד להגדול שיבצע תחלה כיון שאין כאן טעם משום עין יפה: ###### Mishnah Berurah 167:75 [Mishnah Berurah 167:75](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:75) (עה) יאמר תחלה וכו' - היינו אפי' הגדול הוא הבוצע או בעה"ב משום מדת ענוה צריך ליטול רשות כאלו הם גדולים ממנו ולהם נאה לברך. כשיש שם כהן שמצוה להקדימו וכנ"ל אם רוצה אחר לבצוע וה"ה לבהמ"ז צריך ליטול ממנו רשות [ולא מהני מה שיאמר ברשות הכהן אם לא נתן לו הכהן רשות]: ###### Mishnah Berurah 167:76 [Mishnah Berurah 167:76](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:76) (עו) אין המסובין וכו' - כשיצאו בברכת הבוצע ועיין בפמ"ג שמצדד דאפילו אם לא נתכוין לצאת בברכתו וכל אחד מברך לעצמו כיון שכולם זקוקים לככרו של הבוצע אין מדרך הכבוד לטעום קודם שיטעום הוא: ###### Mishnah Berurah 167:77 [Mishnah Berurah 167:77](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:77) (עז) רשאים לטעום - דהיינו שירצו לחתוך מן הככר של הבוצע ולטעום קודם לו: ###### Mishnah Berurah 167:78 [Mishnah Berurah 167:78](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:78) (עח) אבל מותר וכו' - ואין בזה הפסקה דכ"ז צורך סעודה הוא: ###### Mishnah Berurah 167:79 [Mishnah Berurah 167:79](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:79) (עט) לכל אחד חלקו וכו' והם ימתינו - מלאכול עד שיטעום הוא תחלה. ואפילו נתן להם בפירוש רשות לזה י"א ג"כ דלא מהני. ודעת הט"ז בענין זה דאין כדאי להבוצע שיחלק לכל אחד חלקו אחרי שאינם רשאים לטעום מהם עד שיטעום הוא תחלה א"כ נחשב לו הדבר להפסק בין הברכה לאכילה וזה אסור לכתחלה אלא יראה לטעום קודם ואח"כ יחלק לכל אחד מהם וכ"כ ש"א: ###### Mishnah Berurah 167:80 [Mishnah Berurah 167:80](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:80) (פ) אוכל מככרו - ויש לכל אחד מהם ככר שלם בפ"ע: ###### Mishnah Berurah 167:81 [Mishnah Berurah 167:81](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:81) (פא) רשאים לטעום קודם - אע"פ שהם יוצאים כולם בברכת המברך: ###### Mishnah Berurah 167:82 [Mishnah Berurah 167:82](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:82) (פב) ואם הוא שבת - וה"ה יו"ט: ###### Mishnah Berurah 167:83 [Mishnah Berurah 167:83](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:83) (פג) צריך שיהא וכו' - דאם אין לפני כ"א מהמסובין לחם משנה הרי הם צריכים לסמוך על הבוצע שיש לפניו לחם משנה ולטעום מאותו לחם ואינם רשאים לטעום קודם לו: ###### Mishnah Berurah 167:84 [Mishnah Berurah 167:84](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:84) (פד) אין הבוצע וכו' - היינו אם הוא מוציאם ידי חובתם בברכה: ###### Mishnah Berurah 167:85 [Mishnah Berurah 167:85](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:85) (פה) אמן מפי רוב וכו' - שגם עניית אמן מכלל ברכה היא אבל המיעוט המאריכין יותר מדאי א"צ להמתין עליהם שכל המאריך באמן יותר מדאי אינו אלא טועה: ###### Mishnah Berurah 167:86 [Mishnah Berurah 167:86](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:86) (פו) הבוצע - שהוא הבעה"ב או מי שנתנו לו רשות לבצוע תחלה: ###### Mishnah Berurah 167:87 [Mishnah Berurah 167:87](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:87) (פז) פושט וכו' - דכיון שחלקו לו כבוד לברך תחלה ולבצוע להוציא המסובין ראוי לכבדו שיפשוט ידו לקערה תחלה: ###### Mishnah Berurah 167:88 [Mishnah Berurah 167:88](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:88) (פח) הבוצע נותן - אבל לא יזרוק חתיכת המוציא על השלחן לפני האורחים אפילו אם לא נמאס המאכל ע"י הזריקה כמו שיתבאר בסימן קע"א ועוד כיון שהיא פרוסת המוציא הוי בזיון מצוה: **[fr]:** (88) The one who breaks the bread gives - but he should not throw the piece of “hamotzi” bread on the table in front of the guests, even if the food is not disgusting by throwing it, as will be explained in Siman 171. And also, since it is the piece/slice of the “hamotzi” bread, it is considered a disgrace (biziyon) to the commandment. ###### Mishnah Berurah 167:89 [Mishnah Berurah 167:89](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:89) (פט) היה אבל - ובשבת פורס האבל כדרכו דלא יהיה כאבילות דפרהסיא אם יתן לו בידו: ###### Mishnah Berurah 167:90 [Mishnah Berurah 167:90](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:90) (צ) רמז לפרוסת המוציא - משמע דאין ראוי לעשות כן כשאינו אבל דלא ליתרע מזליה: ###### Mishnah Berurah 167:91 [Mishnah Berurah 167:91](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:91) (צא) אינו יכול לברך - אפילו אין השומע יכול לברך בעצמו: ###### Mishnah Berurah 167:92 [Mishnah Berurah 167:92](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:92) (צב) ברכת המוציא - וה"ה בכל ברכת הנהנין דדוקא ברכת המצוה שכל ישראל ערבים זה בזה וכאשר חבירו לא יצא ידי המצוה הוי כאלו הוא לא יצא משו"ה יכול להוציא אפילו הוא כבר יצא ידי המצוה משא"כ בברכות הנהנין שאע"פ שהן חובה על הנהנה לברך דאסור ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה מ"מ בידו שלא ליהנות ולא לברך לפיכך אותו שאינו נהנה אין נקרא מחויב בברכה זו ועיין לקמן סי' קצ"ז ס"ד במ"ב לענין בהמ"ז: ###### Mishnah Berurah 167:93 [Mishnah Berurah 167:93](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:93) (צג) אבל לקטנים וכו' - ואפילו קטנים דעלמא שאין חנוכם מוטל עליו מדינא ג"כ מותר לברך עמהם כשרוצים ליהנות ואין יודעים לברך בעצמן וכ"ש כשהם מבני ביתו ולגדולים אפילו לבני ביתו נמי לא: ###### Mishnah Berurah 167:94 [Mishnah Berurah 167:94](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:94) (צד) אפילו בשבת שהוא חייב וכו' - היינו של כל השלש סעודות דאף שהם חוב אין החוב עליו משום מצוה אלא כדי שיהנה מסעודת שבת ואין להמצוה עצמה חוב דהא אם נהנה ממה שמתענה א"צ לאכול כדאיתא בסימן רפ"ח ע"כ הם בכלל שאר ברכות הנהנין: ###### Mishnah Berurah 167:95 [Mishnah Berurah 167:95](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:95) (צה) אע"פ שאינו טועם - וה"ה כשכבר קיים מצות אכילת מצה וכבר קידש על היין והטעם בכל זה דברכת קידוש ואכילת כזית מצה היא מחובת המצות שהיא חוב על האדם וממילא הכל נכנסים בזה בכלל ערבות וכנ"ל וה"ה בליל א' וב' דסוכות שהוא חייב לאכול כזית פת בסוכה יכול ג"כ להוציא אע"פ שאינו טועם בעצמו: ###### Mishnah Berurah 167:96 [Mishnah Berurah 167:96](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:96) (צו) בין של יום - דעיקרו נתקן רק למצוה ולא בשביל הנאה וע"כ ברכה זו היא בכלל שאר ברכת המצות דקי"ל אע"פ שיצא מוציא: ###### Mishnah Berurah 167:97 [Mishnah Berurah 167:97](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/167:97) (צז) קודם וכו' - כתב של"ה שגם ישייר מן פרוסת המוציא מעט שיאכל אחר אכילתו כדי שישאר טעם המוציא בפיו. אין להאכיל לבהמה ועוף או לכותי מפרוסת המוציא או מהחתיכה שנוגעת בה חתיכת המוציא היינו דמאותה פרוסה שחתך מקודם מהלחם השלם חותך אח"כ מן אותה פרוסה חתיכה קטנה להמוציא וגם אותה הפרוסה לא יאכילם שאין כבוד בזה להמצוה: