## Mishnah Berurah Siman 168 ###### Mishnah Berurah 168:1 [Mishnah Berurah 168:1](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:1) (א) מברך על השלם - משום הידור מצוה ואם לא היה לפניו רק פרוסה ונטל אותה כדי לברך עליה ובתוך כך הביאו לפניו שלמה מניח הפרוסה בתוך השלמה ומברך ואם כבר בירך על הפרוסה יבצע אותה: ###### Mishnah Berurah 168:2 [Mishnah Berurah 168:2](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:2) (ב) פת קיבר וכו' וקטן וכו' - דמעלת שלם עדיף טפי אפילו באופן זה: ###### Mishnah Berurah 168:3 [Mishnah Berurah 168:3](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:3) (ג) מניח הפרוסה וכו' - כדי לקיים מעלת השלמה דשעורין ומעלת החיטין דחשיבא טפי משעורין משום דאקדמיה בפסוק כדכתיב ארץ חטה ושעורה וגו'. ומבואר בש"ס דמעיקר הדין פרוסה של חטין עדיפא אלא לצאת ידי שמים כל המעלות צריך להניח הפרוסה תחת השלמה וכו' וכתב המ"א דמ"מ אם היה השלמה מפת של שיפון [הוא שאנו קורין דגן ורוב הלחמים שלנו ממנו הוא] והפרוסה של חיטין [וכן אם היה של שעורין] אין להחמיר לבצוע על השלמה עם הפרוסה אלא יבצע על הפרוסה לבד דשיפון קיל אף משעורים משום דאין נזכרת בקרא בהדיא: ###### Mishnah Berurah 168:4 [Mishnah Berurah 168:4](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:4) (ד) תחת השלמה וכו' - ואפילו הפרוסה גדולה מהשלמה נמי טוב שיניח שתיהם ביחד [פמ"ג]: ###### Mishnah Berurah 168:5 [Mishnah Berurah 168:5](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:5) (ה) ואין לחוש לשני - אע"פ שהוא לפניו והוא מוקדם בפסוק או חביב או חשוב אינו חייב לאכול ממנו בשביל הקדמה זו [ב"י וט"ז] ומסתברא דדוקא אם אינו רוצה לאכול אלא מאחר אבל אם ברצונו שוה הוא לאכול מזה או מזה ושניהם מונחים לפניו אף שאינו רוצה לאכול משניהם יחד מצוה מן המובחר לבצוע על המוקדם בפסוק ושארי המעלות: ###### Mishnah Berurah 168:6 [Mishnah Berurah 168:6](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:6) (ו) מברך על הגדולה - ודוקא כשהיו שניהם שוים ביופי אבל אם הקטנה נקיה והגדולה קיבר מברך על הקטנה: ###### Mishnah Berurah 168:7 [Mishnah Berurah 168:7](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:7) (ז) יחברם יחד - והמ"א מפקפק בזה ודעתו דבחול א"צ להדר אח"ז ורק דבשבת דבעינן לחם משנה שלם יעשה זה ורק שיזהר שלא יקח עץ שהוא מוקצה לזה ובא"ר נוטה לדעת השו"ע: ###### Mishnah Berurah 168:8 [Mishnah Berurah 168:8](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:8) (ח) שלא יהא נראה - אבל אם נראה להדיא שנתחבר יחד לא מקרי שלם וכדלקמן בסימן שס"ו ס"ו: ###### Mishnah Berurah 168:9 [Mishnah Berurah 168:9](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:9) (ט) ואפילו בשבת - ומ"מ אם יש לו אחר שלם לא יבצע ע"ז [א"ר]: ###### Mishnah Berurah 168:10 [Mishnah Berurah 168:10](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:10) (י) ממה שיניחנו וכו' - דמעלת שלם עדיף ממעלת גדול וכנ"ל בס"א: ###### Mishnah Berurah 168:11 [Mishnah Berurah 168:11](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:11) (יא) ממקום השלם שבה - ודוקא בזה דבאמת שלמה היא ורק במקום שהיתה דבוקה נראית כפרוסה לכן יבצע מצד השלם אבל בפרוסה ממש אין קפידא שיבצע מצד השלם ודי שיחתוך מן הצד [אחרונים]: ###### Mishnah Berurah 168:12 [Mishnah Berurah 168:12](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:12) (יב) ממין ז' - אף דכוסמין חשבינן נמי בכלל שבעת המינים דמין חטים הוא וכמ"ש בטור סימן ר"ח מ"מ אינו מפורש בהדיא בקרא דשבעת המינין ולכן שעורים חשיב טפי ממנה: ###### Mishnah Berurah 168:13 [Mishnah Berurah 168:13](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:13) (יג) אע"פ שהכוסמין יפים - וחביב עליו דמעלת מין ז' עדיף כדלקמן בסימן רי"א ושם מבואר די"א דחביב קודם [מ"א]. ולפ"ז לא משכחת דין זה כ"א בששניהם שוים בעיניו. ולענין כוסמין ושיפון דשניהם אינם מפורשים בקרא כוסמין עדיף דהוא מין חטים. ושיפון ושבולת שועל דשניהם מין שעורים שיפון עדיף שהוא חביב טפי: ###### Mishnah Berurah 168:14 [Mishnah Berurah 168:14](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:14) (יד) פת נקיה ופת קיבר - ושניהם מין אחד [טור] דאם הפת קיבר חשיב במינו מן הנקיה כגון חטים לגבי שעורים או שעורים לגבי כוסמין הוא קודם: ###### Mishnah Berurah 168:15 [Mishnah Berurah 168:15](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:15) (טו) על הנקיה - ואף דהקיבר גדול ממנה דמעלת הנקיות עדיף ומיירי שהיו שניהם שוים שלמים או פרוסים דאם הקיבר לבד שלם הוא קודם להנקיה הפרוסה וכנ"ל בס"א. וזה הכלל מסעיפים אלו מעלת שבעת המינים קודם לכל ואחריו מעלת השלם ואחריו מעלת הנקי ואחריו מעלת הגדול [ח"א] ולענין מעלת חביב עיין סימן רי"א: ###### Mishnah Berurah 168:16 [Mishnah Berurah 168:16](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:16) (טז) על הלבנה - ואף אם השניה גדולה ממנה אם לא שהוא חביב עליו יותר: ###### Mishnah Berurah 168:17 [Mishnah Berurah 168:17](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:17) (יז) פת עובד כוכבים נקיה וכו' - אבל בשוין פשיטא דפת ישראל קודם לברך עליו [א"ר]: ###### Mishnah Berurah 168:18 [Mishnah Berurah 168:18](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:18) (יח) על איזה מהם שירצה - דכל אחד יש לו מעלה זה שהוא פת ישראל [דפת עכו"ם לא התירו אלא מדוחק] וזה שהוא נקי: ###### Mishnah Berurah 168:19 [Mishnah Berurah 168:19](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:19) (יט) מסלק וכו' - דין זה נובע מדברי השר מקוצי שחשש שאם יהיה מונח על השלחן יהיה בעת הברכה חביבה עליו מפני שהיא נקיה ואפשר שיצטרך לברך עליו מפני זה והרבה מאחרונים מפקפקין מאד בזה דכיון שהוא נזהר ומחזיק זה לאיסור מאי אהני ליה חביבותיה ומ"מ לכתחלה טוב לחוש לדבריו ולסלק: ###### Mishnah Berurah 168:20 [Mishnah Berurah 168:20](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:20) (כ) ואין דעתו וכו' - פי' דאף דבריש הסעיף כתב דמברך על איזו שירצה היינו היכא שבדעתו לאכול הסעודה משתיהם אבל זה שאין דעתו לאכול כלל רק פת עו"ג זה אין צריך לברך על פת אחר אף שהוא חשיב טפי וכנ"ל בס"א בהג"ה. ואף דמוציא את ב"ב בברכת המוציא והם אינם אוכלים מזה אלא מפת כשר מ"מ כיון דהוא אינו חפץ לאכול אלא זה והוא הבעה"ב הוא העיקר ואזלינן בתריה ויברך על פת שהוא אוכל: ###### Mishnah Berurah 168:21 [Mishnah Berurah 168:21](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:21) (כא) על בעה"ב - פי' לבצוע ולהוציא את אחרים בברכתו כמו שאמרו בעה"ב בוצע כדי שיבצע בעין יפה וכיון שהאורח יאכל מפת עו"ג שהוא יפה ונקי התירו לו גם כן לבעה"ב לבצוע על הפת של עו"ג מפני כבוד האורח אבל בלא אורח אינו מותר כלל למי שנזהר מפת עו"ג לברך על הפת זה אלא יסלקם מעל השלחן וכדלעיל [כן הוא מסקנת הש"ך וט"ז ביו"ד קי"ב ע"ש] ועיין בבה"ל. ודע דכהיום שהמנהג שכל אחד מברך לעצמו ברכת המוציא לכאורה לא שייך כלל דין זה אלא כ"א יברך על פתו שאוכל [מחה"ש] ועיין בפמ"ג מה שהעיר על עיקר דין השו"ע: ###### Mishnah Berurah 168:22 [Mishnah Berurah 168:22](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:22) (כב) אבל אם אינו חביב וכו' - ר"ל דכ"ז אם הפת זה בעצם חביבה עליו ורק שהוא מונע עצמו מפני שהוא פת עו"ג התירו לו בכאן מפני האורחים אבל אם אינו חביב עליו בעצם פת זה ואינו חפץ בו יברך על פתו הכשרה: ###### Mishnah Berurah 168:23 [Mishnah Berurah 168:23](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:23) (כג) בכיסנין וכו' - בסעיף שאח"ז מתבאר מה הוא. ואף דבסתם פת מברכין עליו המוציא בכל שהוא ועל כזית מברכין בהמ"ז שאני אלו דאין דרך בני אדם לקבוע סעודתן עליהם ורק אוכלין אותן מעט דרך עראי לפיכך ברכתן רק במ"מ ולאחריו ברכה מעין שלש אא"כ אכל כשיעור קביעת סעודה דאז מברך המוציא ובהמ"ז דעכ"פ פת הוא: **[fr]:** (23) B’kisnin (pastries) – In the next paragraph, I explain what this is. Even though with ordinary bread one recites the blessing of “hamotzi” on it for any amount and with a kezayis one recites “birkas hamazon,” these (pastries, b’kisnin) are different because people do not usually have a meal on them and only eat them a little as a snack (i.e. “on the go”). Therefore, their blessing is only “mezonos” and afterwards one recites “al hamichya.” *** However, if one eats an amount that is considered a meal (קבע סעודה), then one recites “hamotzi” and “birkas hamazon” because according to all opinions this is considered bread. ###### Mishnah Berurah 168:24 [Mishnah Berurah 168:24](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:24) (כד) שאחרים רגילים לקבוע - כתבו האחרונים דאם אכלו לבדו צריך שיאכל שיעור שאחרים רגילים לשבוע ממנו לבדו ואם אכלו עם בשר או דברים אחרים שמלפתים בו הפת סגי כשאוכל שיעור שאחרים רגילין לשבוע ממנו כשאוכלין ג"כ עם דברים אחרים אך אם אכלו לבדו ושבע ממנו אף שאחרים לא היו שבעין ממנו לבדו אבל כיון שאם אכלו אותו עם דברים אחרים היו שבעין ממנו ג"כ לא אמרינן בטלה דעתו וצריך לברך עליו המוציא ובהמ"ז. והנה לענין עירובי תחומין בסימן שס"ח איתא דשיעור סעודה הוא ג' או ד' ביצים וכתבו כמה אחרונים דה"ה כאן חשיב בזה שיעור קביעת סעודה אבל כמה אחרונים והגר"א מכללם חולקים וס"ל דאין לברך המוציא ובהמ"ז אלא כשיעור סעודה קבוע שהוא של ערב ובקר וכמש"כ בב"י בשם שיבולי לקט וכן מצאתי באשכול דמוכח שהוא סובר כן וכן נוטה יותר לשון השו"ע. ומ"מ לכתחלה טוב לחוש לדעת המחמירים שלא לאכול ד' ביצים וכ"ש אם הוא דבר שיש להסתפק בו מדינא אם הוא פת הבאה בכיסנין אף דמבואר בס"ז דהולכין בזה להקל עכ"פ בודאי יש לחוש לדעת המחמירים הנ"ל: **[fr]:** (24) Others would usually use to establish (a meal) - The achronim (Magen Avraham) wrote that if one ate alone, he must eat a shiur that would regularly satiate others (either 4 eggs or what is common for a meal). If he ate it with meat or other things that are combined with the bread, he must eat a shiur that would regularly satiate others when the bread and other ingredients are eaten together. This is so even if he is eating alone, and he was satiated with it (with a smaller amount) even though others would not be satiated with it alone. *** However, if others eat the pas with other things and were satisfied with it, we do not say his own mindset is irrelevant, (בטלה דעתו). If he is satisfied, he has to recites the bracha of “hamotzi” and “birkas hamazon.” ... *** And here regarding eruvim techumin in Siman 378, it is stated that the measure of a meal is three or four eggs (the opinion of the Mach’tzis Ha’shekel). And other Achronim write that the same applies here regarding the measure for establishing a meal. *** However, other Achronim (Magen Avraham, the GRiZ, and the Chayei Adam) and the Gra disagree and hold that one should not recite “hamotzi” and “birkas hamazon” unless one eats an amount that is considered a meal, such as that is eaten for breakfast and dinner, and so writes the Beis Yosef in the name of the Shibbolei Leket. And I found in (Ha) Eshkol that it is proven that he holds this way and is more inclined to the language of the Shulchan Aruch. *** Nevertheless, preferentially it is better to be concerned for the opinion of those who are stringent not to eat four eggs, especially if it is something about which there is reason to be uncertain regarding its status, such as pas habah b’kisnin (i.e. pastries), even though it is explained in Seif 7 that we are lenient about this. *** Anyway, one should certainly be concerned about the stringent opinions mentioned above. ###### Mishnah Berurah 168:25 [Mishnah Berurah 168:25](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:25) (כה) המוציא ובהמ"ז - וגם נט"י וכמו בפת גמור וכמבואר לעיל בסימן קנ"ח ס"א ע"ש: **[fr]:** (25) Hamotzi and Birkas Hamazon – and also “netilas yadayim” as if it was definitely bread, as explained above in Siman 158:1 ###### Mishnah Berurah 168:26 [Mishnah Berurah 168:26](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:26) (כו) יברך עליו בהמ"ז - כיון שהשלים לשיעור קביעת סעודה אבל המוציא אין צריך לברך על מה שנמלך לאכול כיון דאין במה שמונח לפניו אחר שנמלך שיעור קביעת סעודה אלא ביחד עם מה שאכל כבר ואם באמת יש שיעור קביעת סעודה במה שלא אכל עדיין צריך ליטול ידיו ולברך המוציא וענט"י וברכת המזון: **[fr]:** (26) he should recite birkas hamazon - Since he has completed the portion required for a fixed meal, but hamotzi is not required to recite a blessing over what he intended to eat. This is because what is placed before him is not sufficient when he changed his intention afterwards to eat a portion large enough for a regular meal. But it is considered (i.e. it combines) as part of what he has already eaten. *** If there is indeed an amount (pas b’kisnin) required for a full meal in what has not yet been eaten (still in front of him and he changes his intention to eat more food), he must wash his hands and recite the blessing over bread and Grace after Meals. ###### Mishnah Berurah 168:27 [Mishnah Berurah 168:27](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:27) (כז) שממלאין אותן וכו' - ר"ל אף אם נילושה מתחלה במים כשאר פת כיון שכל העיסה ממולא ממינים אלו ואף דהמילוי עיקר אצלו מ"מ מין דגן חשוב ואינו בטל ולכך מברך במ"מ ופוטר הכל כמ"ש בסי' ר"ח סעיף ב' ג'. ואך אם אינו אוכל העיסה ורק הפירות שבפנים לבד מברך הברכה השייכה להפירות וכתב הט"ז דאם נלקח הפירות ואוכל רק העיסה אפ"ה מברך במ"מ ולא המוציא דיש עליה דין כיסנין כיון שנאפה עם מילוי הפירות שאין דרך לקבוע סעודה על פת כזו: **[fr]:** (27) that one fills with – That is to say, even if it is kneaded from the beginning with water like other breads, since the entire dough is filled with these grains and even though the filling is a main ingredient. Nevertheless, since it is an important type of grain and not nullified, one recites the “mezonos” on it and exempts everything, as stated in Shulchan Aruch 168:2-3. *** But if he does not eat the dough and only the fruits inside, he recites the blessing that belongs to the fruits. *** The Taz wrote that if the fruits were taken and only the dough was eaten, he still recites the blessing “mezonos” and not “hamotzi” because it is ruled to be pas b’kisnin since it was baked with fruit filling. And it is not customary to have a meal on such bread. ###### Mishnah Berurah 168:28 [Mishnah Berurah 168:28](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:28) (כח) ואגוזים ושקדים וכו' - או או קאמר ומסתברא דמיירי ג"כ שטעם המילוי ניכר בעיסה וכמו שמסיים לבסוף: ###### Mishnah Berurah 168:29 [Mishnah Berurah 168:29](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:29) (כט) שעירב בה - בעת הלישה והיינו אפילו היה הרוב ממים כיון שעירב בה ג"כ ממינים אלו ועי"ז נשתנה הטעם מקרי פת כיסנין: ###### Mishnah Berurah 168:30 [Mishnah Berurah 168:30](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:30) (ל) ניכר בעיסה - דאל"ה הוי לחם גמור. ולחם שנותנין בו זאפר"ן להטעימו ולנאותו או שנותנין בו מעט צימוקין לכו"ע לחם גמור הוא [פמ"ג]: ###### Mishnah Berurah 168:31 [Mishnah Berurah 168:31](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:31) (לא) שזה נקרא - היינו היכא דעירב בה בהלישה רק מעט דבש וחלב אינו בטל שם פת מחמת שנרגש הטעם: ###### Mishnah Berurah 168:32 [Mishnah Berurah 168:32](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:32) (לב) פת גמור - ומברך המוציא לכל שהוא וכן בהמ"ז לכזית כדין פת: ###### Mishnah Berurah 168:33 [Mishnah Berurah 168:33](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:33) (לג) הרבה תבלין או דבש וכו' - ר"ל שכ"כ תבלין מעורב בהן עד שעל ידי זה יהיה מנכר התבלין בטעם יותר מהקמח וכן בדבש ושמן וחלב בעינן שיהיה הרוב מהן ומיעוט מים שעי"ז נרגש מהן הטעם הרבה מאד עד שעי"ז הם העיקר וטעם העיסה טפל וכן בציור הראשון שכתב השו"ע שממלאין מהם בעינן ג"כ שיהיה המילוי הרבה כ"כ עד שעי"ז יהיה נרגש הטעם הרבה מאד: **[fr]:** (33) A lot of spices or honey - That is to say (i.e. according to the Re’ma), that as long the spices are mixed into it (i.e. the dough) so that the taste of the spices will be more noticeable than the taste of the flour. The same applies to honey, oil, and milk. We require that most of the mixture be made up of these ingredients and only a minority be water, so that the taste will be very noticeable. Then, they are considered the primary ingredient, and the taste of the dough is secondary. *** The same applies to the first illustration in the Shulchan Aruch, (the pocket bread that is filled with these ingredients), which states that we fill them so much that the filling is very noticeable. ###### Mishnah Berurah 168:34 [Mishnah Berurah 168:34](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:34) (לד) וכן נוהגין - שאופין ללחם משנה פת עם מעט שמן ותבלין [ד"מ] וכן הסכימו האחרונים להלכה כפסק הרמ"א: ###### Mishnah Berurah 168:35 [Mishnah Berurah 168:35](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:35) (לה) כעבים יבשים - כך שמה בערבי ובלשון ספרד נקרא בושקיגו"ש ונעשית מה' מיני דגן ובמים לבד אך באפייתן נעשים יבשים כ"כ עד שנפרכים ואין זה נקרא אוכל אלא כוסס ואין דרכם לאכול מזה הרבה לכן אין לו דין פת: ###### Mishnah Berurah 168:36 [Mishnah Berurah 168:36](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:36) (לו) לחם גמור הוא - דנעשים רק מקמח ומים כשאר פת ואף שהם דקים מ"מ לא הוי כמו כעבים יבשים דס"ז דהם יבשים מאד ואינם עשוים לאכילה ורק כוססין אותם לקינוח אבל אלו עשוים לאכילה: ###### Mishnah Berurah 168:37 [Mishnah Berurah 168:37](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:37) (לז) שקורין ניבלא"ש - וכתבו האחרונים דהיינו מה שקורין בלשון רוסיא נאלסילק"ע שמערבין קמח עם הרבה מים בקדירה כמו דייסא ושופכין על עלי ירקות ונאפים בתנור עם העלים [וה"ה כשנאפים על מחבת בלי שמן] ודוקא באלו שהם דקים ורכים ביותר אבל אם אינם רכים ודקים כ"כ מבואר בסי"ד דדין לחם עליו ומברך המוציא [מ"א]: **[fr]:** (37) And it is called nivlash (liquidly softer dough) - And achronim write that this is what is called in Russian nalsilka (thick “fritters” or blintzes). Mix flour with a lot of water in a pot or cauldron and pour it over vegetable leaves and bake it in the oven with the leaves (and this is the rule when baking on a pan without oil) And specifically for those that are very thin and soft, but if they are not so thin and soft, it is explained in Siman 14 that the law is to say Hamotzi over it (Magen Avraham). ###### Mishnah Berurah 168:38 [Mishnah Berurah 168:38](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:38) (לח) ואם קבע וכו' - וכתבו הפוסקים דאותן שקורין בפראג וואלאפלאטקע"ס שנעשין ג"כ בלילתן רכה אך מפני שמתפשטין באפייתן נעשים דקין וקלושים הרבה יותר מאותן נאלסילקע"ס שנזכר לעיל אין לברך עליהם המוציא אפילו בדקבע דאין ע"ז תורת לחם כלל ודמיא לטריתא בסט"ו: ###### Mishnah Berurah 168:39 [Mishnah Berurah 168:39](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:39) (לט) סעודתו עליהם וכו' - ומה נקרא קבע מבואר לעיל בס"ו לענין פת כיסנין וה"ה הכא: ###### Mishnah Berurah 168:40 [Mishnah Berurah 168:40](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:40) (מ) ואי אכיל להו וכו' - פי' להני רכין ודקין וה"ה לכל פת הבא בכיסנין המבוארים בסעיף ז' [מ"א] ועיין בה"ל שכמה אחרונים חולקים על דבריו: ###### Mishnah Berurah 168:41 [Mishnah Berurah 168:41](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:41) (מא) שלא מחמת הסעודה - פי' שלא אכלם להשביע רעבונו רק לקינוח ומתיקה [דאלו אכלם למלא רעבונו אפילו לא אכלם רק מעט הם בכלל סעודה וא"צ ברכה]: **[fr]:** (41) Not because of the meal- meaning, if one did not eat them to satisfy his hunger but only for dessert and sweetness, [but if he did eat them to satisfy his hunger, even if he only had a small amount, they are considered (part of the) meal and do not require a separate blessing]. ###### Mishnah Berurah 168:42 [Mishnah Berurah 168:42](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:42) (מב) טעונים ברכה - דכיון דאינו אוכל זה לשם סעודה לא נפטר בברכת המוציא ואם אוכל הרבה כשיעור קביעת סעודה המבואר בס"ו אפילו אכלם למתיקה בעלמא נפטר בברכת המוציא דכיון דאי אכלם שלא בתוך הסעודה צריך לברך המוציא ממילא בתוך הסעודה נפטר בברכת המוציא: ###### Mishnah Berurah 168:43 [Mishnah Berurah 168:43](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:43) (מג) לפניהם - וכ"ז בעניני פת אבל בעניני מעשה קדרה שבאין למזון ולתבשיל תמיד מחמת הסעודה הם באים כמבואר בסימן קע"ז ואפילו הם ממולאים בפירות כאותן שקורין עפי"ל פלאדי"ן וכדומה הפירי נעשה תבשיל תוך המולייתא וקימחא עיקר והפירי בטל לגבייהו ואין להחמיר וליקח קצת תפוחים מתוכם ולברך בפה"ע דהוי ברכה לבטלה [אחרונים]: ###### Mishnah Berurah 168:44 [Mishnah Berurah 168:44](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:44) (מד) אבל וכו' - קאי על עיקר דין פת הבאה בכיסנין וקמ"ל דזה לא הוי בכללו דאין מברכין בזה על העיסה כלל משום דהוי טפילה למרקחת כדמפרש: ###### Mishnah Berurah 168:45 [Mishnah Berurah 168:45](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:45) (מה) הם טפלים - דאין מתכונין לאכול הרקיקין ורק שעושין אותם כדי שלא יטנפו הידים מהמרקחת ולכן הוי העיסה בכלל טפל כדלקמן בסימן רי"ב. וכתבו האחרונים שם דבמדינותינו שנותנין מרקחת על הדובשנין [שקורין לעק"ך פלאדי"ן] שטובים הדובשנין למאכל בעצמן אם כן כונתם גם בשביל אכילת הדובשנין וממילא הם העיקר ומברך עליהם במ"מ ופוטר המרקחת. ופשוט דדוקא שבעת אפייה נאפין ביחד אבל אם אפה הדובשנין לבד ואח"כ מניח עליהם מלמעלה המרקחת אין נעשין המרקחת טפילה להם שכונתו לאכול שניהם ואין המרקחת באין ללפת הדובשנין וצריך לברך גם על המרקחת: ###### Mishnah Berurah 168:46 [Mishnah Berurah 168:46](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:46) (מו) פוטרתן - ואם אכל המרקחת מלמעלה והשאיר הרקיקין ואכלן בפני עצמן צריך לברך במ"מ עליהם אך אם אכלן ביחד ונשאר עוד קצת רקיק בלא מרקחת אין צריך לברך עליו כיון דעיקר אכילתו היה ביחד ונחשב לטפל להמרקחת אין חוששין על גמר האכילה: ###### Mishnah Berurah 168:47 [Mishnah Berurah 168:47](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:47) (מז) פחות מכזית - וה"ה אפילו על כל דהו דאסור ליהנות מן העולם הזה בלי ברכה: ###### Mishnah Berurah 168:48 [Mishnah Berurah 168:48](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:48) (מח) כלום - היינו לא בהמ"ז ולא שום ברכה אחרונה: ###### Mishnah Berurah 168:49 [Mishnah Berurah 168:49](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:49) (מט) חביצ"א וכו' - אקדים לזה הסעיף הקדמה קצרה והוא דיש בזה שלשה אופנים. א) פת שפירר לפירורין ובשלו תלוי בזה אם הפירורין גדולים שיש בהם כזית לא נתבטל מהם שם פת אפילו אם ע"י הבישול אזל מהם תואר לחם ואם אין בהם כזית אפילו אם נראה שיש עליהם תואר לחם מברך במ"מ דשם תבשיל עליהם. ב) אם לא בשלו רק שפירר בקערה ונתחברו הפירורין יחד ע"י דבש או מרק אם יש עדיין עליהם תואר לחם מברך עליהם המוציא אפילו אם אין בהפירורין כזית ואם אין בהם תואר לחם מברך עליהם במ"מ אא"כ היה בהפירורין כזית וכנ"ל לענין בישול. ג) כשלא בישל וגם לא נתחברו הפירורין יחד ע"י משקה אפילו אם הפירורין דקין כסולת מברך עליהם המוציא דשם פת עליהם ועתה נבאר את הסעיף בעזה"י: ###### Mishnah Berurah 168:50 [Mishnah Berurah 168:50](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:50) (נ) דהיינו פירורי לחם שנדבקים - בנתבשל אין נ"מ בין נדבקין או לא ונקט זה משום אופן השני דמיירי בלי בישול: ###### Mishnah Berurah 168:51 [Mishnah Berurah 168:51](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:51) (נא) יחד - וה"ה אם היו רק שרוים בתוכו הרבה עד שנתלבן המים עי"ז דינו כמו נדבקין יחד וכדלקמיה בסי"א: ###### Mishnah Berurah 168:52 [Mishnah Berurah 168:52](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:52) (נב) אם נתבשל וכו' - היינו שנתן הלחם בכלי ראשון כשעמד על האש או עכ"פ שהיה היד סולדת בו אבל בכלי שני לא חשיב בישול ודינו כמו באופן השני דאם יש בו תואר לחם מברך המוציא אף בפחות מכזית [ודוקא אם לא נתלבן המים ע"י הלחם אבל אם נתלבן המים כדרך שמצוי כשנשרה פת במים חמין מבואר בסי"א דעי"ז נחשב הפת כאין בו תואר לחם] ואם הניח הפירורין בקערה ועירה עליהם רותחין מכלי ראשון כתבו האחרונים דספק הוא אם יש לו דין בישול או לא וע"כ אם אין בפירורין כזית ויש בו תואר לחם יברך על פת אחר תחלה: ###### Mishnah Berurah 168:53 [Mishnah Berurah 168:53](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:53) (נג) אם יש בהם וכו' - ל"ד בכולם אלא אפילו אם יש כזית בחדא פרוסה ג"כ מברך עליה המוציא ובהמ"ז וממילא יכול לאכול השאר הקטנות ג"כ: **[fr]:** (53) If it has (an olive-size portion) – Not only all (of the crumbs), even if there is an olive-size portion in one piece, one recites the blessing of Hamotzi and Grace after Meals. And anyway (intrinsically), one can eat the other small pieces as well. ###### Mishnah Berurah 168:54 [Mishnah Berurah 168:54](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:54) (נד) כזית - ר"ל בהפרוסה עצמה שמברך עליה היה בה כזית מקודם ולא נפחתה משיעור זה ע"י הבישול ולא מצרפינן לה מה שנתדבקה עם חברותיה או שנתפחה ע"י המשקה: ###### Mishnah Berurah 168:55 [Mishnah Berurah 168:55](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:55) (נה) אע"פ שאין בו וכו' - דכיון שיש בהם כזית לא נתבטל ממנה שם לחם: ###### Mishnah Berurah 168:56 [Mishnah Berurah 168:56](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:56) (נו) שנראה וכו' - דכיון שנתבשל אינו חשוב תואר לחם. ואם לא בשלם בקדרה אלא טיגנם במשקה במחבת משמע ממ"א סקל"ו דלא הוי כבישול ומהני ביה תואר לחם כמו לקמיה באופן השני ולפי דעת שארי האחרונים שם אין הכרח לדבריו והנכון שבטיגון לא יאכל בשיש בו תואר לחם כ"א בתוך הסעודה. וכ"ז בשאין בהם כזית אבל אם טיגן פרוסות שיש בהם כזית אפילו אזל ליה התואר לחם פשוט דמברך המוציא וכנ"ל בבישול וכ"ש בזה: ###### Mishnah Berurah 168:57 [Mishnah Berurah 168:57](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:57) (נז) אינו מברך וכו' - דע דבכל הני שנזכר בסעיף זה ובסעיפים שאחריו אפילו קבע סעודתו עליהם ואכל כדי שביעה מברך במ"מ ואחריו מעין שלש משום דלא הוי בכלל לחם כלל רק כמיני קדירה בעלמא: **[fr]:** (57) (if there is not a kezayis) one only recites the blessing (of borei me'nei mezonos) - Know that with all the things mentioned in this section and the following sections, even if one had a fixed regular meal with them and ate enough to be satiated, he recites “borei me’nei mezonos” and afterwards recites “al hamichya” because it is not considered bread at all, but rather like a type of food cooked in or from a pot (i.e. like a stew or porridge) ###### Mishnah Berurah 168:58 [Mishnah Berurah 168:58](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:58) (נח) אם יש בפרוסות - היינו אפילו באחת מהן וכנ"ל: ###### Mishnah Berurah 168:59 [Mishnah Berurah 168:59](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:59) (נט) אם יש בהם וכו' - הטעם דעדיף בזה מאופן הא' דכיון שלא נתבשל תואר לחם שלו חשיבא שהוא ניכר וידוע יותר ומש"כ וברכת המזון היינו כשאכל כמה פירורין עד שיעור כזית. אם פירר הלחם עד שהחזירן לסולת ואח"כ חזר וגבלן בשומן וכיו"ב [שאנו קורין בלשוננו קניידלי"ך או חרענזלי"ך] עיין במ"א מה שכתב בזה והסכמת הרבה אחרונים דאם בישלן בקדירה או טגנם במחבת במשקה דחשיב כבישול אף שיש בכל אחת כזית ויותר מברך עליהם במ"מ [ואפילו אם אכל הרבה] וכן הוא מנהג העולם ואם אפאן נכון שלא יאכלם כ"א בתוך הסעודה אלא א"כ נילוש ברוב שומן או דבש דאז מברך עליהם במ"מ וכדלעיל בס"ז בהג"ה ואם גיבלן במים לבד ואפאן יש עליהם דין פת גמור: ###### Mishnah Berurah 168:60 [Mishnah Berurah 168:60](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:60) (ס) ולא תואר לחם - היינו שע"י שהוא מפורר דק דק כסולת לא מינכר עליו תואר לחם והטעם דכיון שהוא פת בפני עצמו ואינו מחובר אינו יוצא לעולם מתורת לחם ועיין באחרונים שהסכימו דאפילו שרה הפירורין במים כיון שלא נתחברו יחד אינו יוצא מתורת פת ודוקא אם שרה זמן מועט אבל אם שהו הפירורין בתוכם עד שנתלבנו המים עי"ז מבואר בסעיף שאחריו דמברך עליו במ"מ וברכה מעין שלש: ###### Mishnah Berurah 168:61 [Mishnah Berurah 168:61](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:61) (סא) דפירורין שנותנין וכו' - היינו כשאין בהם כזית דאלו יש בהם כזית א"צ תואר לחם כמש"כ בסעיף הקודם: ###### Mishnah Berurah 168:62 [Mishnah Berurah 168:62](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:62) (סב) במים - והנותנים חתיכת פת שמיבשין על הגחלים בשכר [שקורין פעניץ] ואין בהם כזית והשכר מתלבן ע"י השריה נמי דינא הכי דמברכין עליהם במ"מ ואם נתן רק מעט לחם דק דק לתוך השכר חם כדי שיתן בו טעם ולא בשביל אכילה אינו מברך רק שהכל על השכר דהוא העיקר והלחם אין בו ממשות ודבר חשוב: ###### Mishnah Berurah 168:63 [Mishnah Berurah 168:63](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:63) (סג) אזיל ליה וכו' - ואף דמבואר בסוף סעיף הקודם דפירורין שאינם מבושל ולא מחובר אפילו אם אין בהם תואר לחם מברך המוציא [ואפילו היו שרוים במים כמש"כ שם] דוקא התם שלא נשתנה צורת הפת בעצם כלל שנשרה במים רק זמן מועט ומה שלא מינכר בו תואר לחם הוא רק מפני קטנותו משא"כ הכא שנשרה הרבה במים עד שנתלבנו המים עי"ז הוא סימן שנפסדה צורתה ע"י השריה ואבד ממנה שם לחם: ###### Mishnah Berurah 168:64 [Mishnah Berurah 168:64](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:64) (סד) ביין אדום - דוקא אדום ומשום דכיון שנתאדם הפת ע"י היין אבד ממנה תואר לחם אבל אם שרה פתו ביין לבן בעינן דוקא שישתנה היין מצורתו ע"י הפת השרוי בתוכו וכדלעיל בסי"א: ###### Mishnah Berurah 168:65 [Mishnah Berurah 168:65](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:65) (סה) אלא בורא מיני מזונות - ר"ל לאפוקי שלא יברך עליה המוציא. ולענין ברכת היין אם כונתו העיקר בשביל אכילת הפת והיין בא רק למתק האכילה נעשה היין טפל ואינו מברך כ"א במ"מ על הפת וכן השורה פת כיסנין ביין או ביין שרף ג"כ דינא הכי [וכ"ש השורה פרוסות שיש בהם כזית או השורה פת ביין לבן דמברך המוציא אפילו על פרוסות שאין בהם כזית וכנ"ל בודאי נעשה היין טפל להפת] אבל אם כונתו גם בשביל שתיית היין שרוצה לאכול ולשתות ביחד נכון שיברך מתחלה על קצת יין בפני עצמו בפה"ג ואח"כ יברך ברכה על הפת השרוי ואם כונתו רק בשביל היין שבו והפת בא רק למתק השתיה נעשה הפת טפל ליין ואינו מברך רק בפה"ג. והנה לפ"ז לענין שתיית קאוו"י הנהוג בינינו שטובלין בו פת כיסנין ושם הלא כונתו ג"כ בשביל שניהם נראה ג"כ דנכון הוא שקודם שבירך על הפת כיסנין יברך על הקאוו"י שהכל וישתה מעט ויותר טוב שיברך מתחלה על הפת כיסנין לבד בלא שרייה ואח"כ יברך מתחלה על מעט צוקער ברכת שהכל להוציא הקאוו"י [מאמר מרדכי]: ###### Mishnah Berurah 168:66 [Mishnah Berurah 168:66](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:66) (סו) שאין וכו' - דאם היה בו כזית הלא מבואר לעיל בס"י דמברך המוציא אפילו בשאבד תואר לחם: ###### Mishnah Berurah 168:67 [Mishnah Berurah 168:67](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:67) (סז) שבלילתו עבה - היינו לאחר שיצק המים לתוך הקמח לש אותה עב כמו פת: ###### Mishnah Berurah 168:68 [Mishnah Berurah 168:68](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:68) (סח) אם בשלה וכו' - בשול במים וטיגון בשמן: ###### Mishnah Berurah 168:69 [Mishnah Berurah 168:69](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:69) (סט) אין מברך וכו' - אפילו על פרוסות שיש בהם כזית ולא דמי למש"כ בסעיף י' דהבישול אין מבטל אותם מתורת לחם דהתם הוי לחם גמור מעיקרא שהיה אפוי משא"כ הכא דלא נאפה מעולם להכי הבישול והטיגון מבטל מתורת לחם ועיין לקמן בסי"ד בהג"ה דאם נותן במחבת מעט שמן שלא ישרף העיסה לא מקרי טיגון במשקה והוי אפיה גמורה: ###### Mishnah Berurah 168:70 [Mishnah Berurah 168:70](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:70) (ע) תורייתא דנהמא - ואפילו אכל הרבה וקבע סעודתיה עליהן הוי כמו דייסא ומברך במ"מ לפניה ומעין שלש לאחריה: ###### Mishnah Berurah 168:71 [Mishnah Berurah 168:71](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:71) (עא) ואפילו נתחייבה בחלה - ר"ל אפילו הוא בענין שקרוי לחם לענין חלה כגון שבשעת לישה לא היה בדעתו לבשלו או לטגנו ואח"כ נמלך שהוא חייב בחלה לד"ה כמבואר ביו"ד סימן שכ"ט אפ"ה אינו מברך המוציא: ###### Mishnah Berurah 168:72 [Mishnah Berurah 168:72](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:72) (עב) שעת אפיה - דלא מקרי לחם אלא אפוי וכיון שלא נאפה בתנור או במחבת בלא משקה אין שם לחם עליה משא"כ לענין חלה הכל הולך אחר גלגול הקמח במים שאז חל חיוב הפרשת חלה שנעשית עיסה ושוב לא נפקע ממנה ע"י בישול וטיגון: ###### Mishnah Berurah 168:73 [Mishnah Berurah 168:73](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:73) (עג) ויש חולקים וכו' - דס"ל דכיון דמעיקרא היה בלילתו עבה ועתה אית ביה תואר לחם מברך המוציא ואפילו באוכל אכילת עראי שלא קבע סעודה ע"ז דלחם גמור הוא לדידהו וכדלקמן בהג"ה: ###### Mishnah Berurah 168:74 [Mishnah Berurah 168:74](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:74) (עד) ונהגו וכו' - פי' כסברא הראשונה דאין צריך לברך המוציא וג' ברכות: ###### Mishnah Berurah 168:75 [Mishnah Berurah 168:75](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:75) (עה) להקל - כתב המ"א דזה דוקא בלא אכל כדי שביעה דחיוב בהמ"ז שלו הוא רק מדרבנן לכך נקטינן כדעה הראשונה להקל אבל באכל כדי שביעה דחיוב בהמ"ז הוא מדאורייתא צריך לברך בהמ"ז מספק וכן משמע מהגר"א אך כ"ז בשעה שלש ועשה בלילתו עבה היה דעתו לאפות פת אלא שאח"כ נמלך ועשה אותה סופגנין אבל כשהיה דעתו מתחלה לבשל ולטגן אותה אפילו אכל כדי שביעה אין מברך עליה בהמ"ז רק ברכה אחת מעין ג': **[fr]:** (75) But our custom is to be lenient - The Magen Avraham writes that this is only when one is not eating to satiety. For his obligation to recite “birkas hamazon” is only a Rabbinic decree. Therefore, we follow the first opinion to be lenient. But when one eats to satiety, when the obligation to bentch is Biblical, one has to recite “birkas hamazon” because of a doubt (ספק דאורייתא לחומרא). And this is the opinion also of the Gra. *** And this is at a time of kneading a thick dough when his intention was to bake bread. But afterwards he went and made it into a doughnut (i.e. he changed his mind). *** But when one’s initial intention was to cook and fry it, even if one ate to satiety, one does not recite “birkas hamazon” but only “al hamichya.” ###### Mishnah Berurah 168:76 [Mishnah Berurah 168:76](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:76) (עו) וירא שמים יצא וכו' - היינו אפילו בשהיה דעתו בשעת בלילה לבשל ולטגן: ###### Mishnah Berurah 168:77 [Mishnah Berurah 168:77](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:77) (עז) ולא יאכל וכו' - היינו אפילו אכילה מועטת בלא קביעת סעודה: ###### Mishnah Berurah 168:78 [Mishnah Berurah 168:78](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:78) (עח) לאחר אפיה - הלשון אינו מדוקדק כ"כ ופירושו אחר הבישול בקדירה והטיגון במחבת והסכימו הרבה אחרונים דדוקא אם יש בהפרוסות כזית דאל"ה ע"י הבישול או טיגון נתבטל שם לחם לגמרי לענין המוציא וכההיא דלעיל ס"י: **[fr]:** (78) After baking - the language is not so accurate. And its meaning is after cooking in a pot or frying in a pan. Many recent authorities agree that this is only if there is an olive-size portion (of bread). For if there was not an olive-size portion that was nullified by cooking or frying, it is completely nullified for the purpose of the blessing of “hamotzi”, and you may see further in paragraph/seif 10. ###### Mishnah Berurah 168:79 [Mishnah Berurah 168:79](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:79) (עט) תואר לחם - ול"ד לס"י דלא בעינן תואר לחם ביש כזית דהתם היה תחלה פת גמור: ###### Mishnah Berurah 168:80 [Mishnah Berurah 168:80](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:80) (פ) פשטיד"א וקרעפלי"ך וכו' - פי' שממולאין בבשר וכמ"ש סוף סימן זה בהג"ה דאלו ממולאים במיני פירות הוי פת הבאה בכיסנין וכמ"ש בסעיף ז' ומברכין לכתחלה בורא מיני מזונות בדלא קבע סעודה עלייהו ואפילו בדנאפה בתנור. וכ"ז הוא לדעת הרמ"א אכן הט"ז חולק וס"ל דגם פת הממולא בבשר ודגים וכה"ג הוי ג"כ בכלל פת הבאה בכיסנין ואה"נ בדלא קבע לכו"ע מברך עלייהו במ"מ ולאחריו מעין ג' ובסוף הסימן יתבאר להלכה בזה: **[fr]:** (80) Pas’t’dah (knishes) and kreplach (pocket dough) – In explanation, these are filled with meat, as written at the end of this Siman by the glosses of the Re’ma. If they are filled with fruit they are considered pas habah b’kisnin. And as written in seif 7, preferentially one recites “mezonos” when one is not making a meal on them, even when they are baked in an oven. And all of this is according to the Re’ma. *** However, the Taz disagrees and holds that bread filled with meat or fish or types of cheese are also considered pas habah b’kisnin. And it goes without saying that this is when the intention was not to eat a regular meal. In that case, one always recites “borei minei mezonos” and afterwards “al hamichya”, and at the end of the Siman the halacha is explained regarding this. ###### Mishnah Berurah 168:81 [Mishnah Berurah 168:81](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:81) (פא) מקרי תואר לחם ואין וכו' - ר"ל בי"ש הרוצה לצאת דעת היש חולקים הנ"ל [והיינו בנתבשל במים או נטגן בשמן]: ###### Mishnah Berurah 168:82 [Mishnah Berurah 168:82](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:82) (פב) וכ"ז וכו' - פי' היש חולקים הנ"ל דס"ל דהוי לחם גמור ומברך עליה המוציא ואפילו בדלא קבע סעודה מיירי דוקא בעיסה שלא נילושה מתחלתה בשמן ודבש ולכך ס"ל דכיון דהוי מתחלתה עיסה גמורה כשאר לחם לא נפקע שמה לענין חיוב המוציא אף דנטגנה אח"כ בשמן ונעשה כפת כיסנין אבל כשנלושה מתחלה בדבש וכה"ג קודם הטיגון א"כ לא היה עליה שם עיסה גמורה מעולם ולכן אף להיש חולקים אינו כלחם גמור לברך עליה המוציא בדלא קבע סעודה עלייהו דהרי היא פת כיסנין ואם קבע סעודה עלייהו לדעה קמייתא אינו מברך אלא במ"מ דהטיגון הפקיע מתורת לחם לגמרי וליש חולקים מברך המוציא וברכת המזון כדין פת כיסנין: ###### Mishnah Berurah 168:83 [Mishnah Berurah 168:83](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:83) (פג) שאח"כ אפאו בתנור - וה"ה אם אפאו באילפס [גמרא] בלי משקה: ###### Mishnah Berurah 168:84 [Mishnah Berurah 168:84](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:84) (פד) פת גמור הוא - דלא תימא כיון דחלטיה מעיקרא לאו בכלל לחם הוא קמ"ל: ###### Mishnah Berurah 168:85 [Mishnah Berurah 168:85](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:85) (פה) ומברך עליו המוציא - ואפילו היתה בלילתו רכה שחלטה ברותחין ואח"כ אפאה בתנור מברך המוציא [מ"א בשם הטור] עוד הביא המ"א דאפילו טגנו בשמן ואפאו אח"כ מברך המוציא ומוכח שם מדבריו דס"ל דאפילו בדלא קבע עלייהו מברך המוציא אכן הט"ז ועוד הרבה אחרונים הסכימו עמו דטיגון בדבש או בשמן וכה"ג משוה אותו לפת הבאה בכיסנין כמו אם נילוש באלו המינים ובדלא קבע סעודה מברך במ"מ ועל המחיה אכן דע דאינו נקרא פת כיסנין אלא בשטגנו בכ"כ שמן עד שהיו הם העיקר בהטעם לגבי הקמח וכמו דכתב הרמ"א בכללא דפת כיסנין בס"ז ע"ש במ"ב: ###### Mishnah Berurah 168:86 [Mishnah Berurah 168:86](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:86) (פו) ומברך עליו המוציא - אפילו בדלא קבע עלייהו ועיין במ"א לעיל בס"ח דדוקא אם לא היו דקין ביותר דאל"ה הוי בכלל פת כיסנין ועיין במה שכתבנו שם: **[fr]:** (86) One should say the blessing of Hamotzi over it - even if he did not make it his meal on it as the Magen Avraham is quoted earlier in seif 8. Actually, if they were not very thick, they would be included in the category of pas b’kisnin (pocket breads). See what we wrote there. ###### Mishnah Berurah 168:87 [Mishnah Berurah 168:87](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:87) (פז) וטגנו במשקה - ר"ל שלא אפאו ע"ג תנור אלא באילפס עם משקה ולהכי לכו"ע היינו אפילו לדעת יש חולקים הנ"ל לאו לחם הוא כיון שלא חל עליו שם עיסה מעולם: ###### Mishnah Berurah 168:88 [Mishnah Berurah 168:88](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:88) (פח) קמח ומים וכו' - עיין במ"א שכתב שעושין בלילתה רכה מאד ולהכי מברך עליה במ"מ בדלא קבע דאי לא היה בלילתה רכה כ"כ הלא מבואר בסי"ד דאפילו בלילתה רכה כל שלבסוף היתה אפויה בתנור מברך המוציא ועיין בה"ל: ###### Mishnah Berurah 168:89 [Mishnah Berurah 168:89](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:89) (פט) מברך המוציא וכו' - דאע"ג שבתחלתה היתה רכה מ"מ כיון שאופין אותו בגומא ומתקבץ העיסה יחדו נעשה כמו פת [רא"ש]: ###### Mishnah Berurah 168:90 [Mishnah Berurah 168:90](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:90) (צ) ואפילו קבע וכו' - המ"א מצדד דבקבע מברך עליו המוציא [וכן הוא דעת הב"ח לדעת הטור] וכתב בא"ר דמחמת זה אין לאכלו אלא תוך הסעודה ובמגן גבורים מכריע לדינא כהשו"ע ע"ש: ###### Mishnah Berurah 168:91 [Mishnah Berurah 168:91](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:91) (צא) והוא לחם - כלומר בצק דלחם שאפאו בשפוד לחם גמור הוא: ###### Mishnah Berurah 168:92 [Mishnah Berurah 168:92](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:92) (צב) מברך עליו בורא מיני מזונות - היינו אפילו בדקבע עלייהו. ועיין בטור דאם עשאה ערוכה ונאה כעין גלוסקא מברך עליה המוציא והשו"ע השמיט ועיין במ"א וא"ר וביאור הגר"א מש"כ בזה ועכ"פ לאכול מזה כדי שביעה בודאי יש ליזהר שלא לאכול כ"א בתוך הסעודה: ###### Mishnah Berurah 168:93 [Mishnah Berurah 168:93](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:93) (צג) הנאפה בתנור - וה"ה הנאפה באילפס בלא משקה: ###### Mishnah Berurah 168:94 [Mishnah Berurah 168:94](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:94) (צד) מברך עליו המוציא - היינו אפילו בדלא קבע עלייהו ולא דמי לפת הבאה בכיסנין (דפירושו פת הממולא בפירות ובתבלין המבואר בס"ז) דלא מברך עלייהו המוציא בדלא קבע סעודה עלייהו דשאני התם דאין עשויין אלא לקינוח סעודה ולמתיקה משא"כ פשטיד"א שממולא בבשר דרך לאכלם לרעבון וכדי לשבוע והוי כמו שאר פת ובשר כשאוכל כאחד ונראה פשוט דאם עשויין רקיקין קטנים ומעורב בהם פתיתין של בשר וניכר שאין עשוים כ"א לקינוח אחר הסעודה דינו ממש כפת שמעורב בפירות ובשאר מיני מתיקה דאינו מברך עלייהו בהמ"ז בדלא קבע עלייהו. ודע דפת שנאפה במי ביצים דהיינו מה שקורין קיכלי"ך מסתפק במ"א אם הוא בכלל פת כיסנין ודה"ח והגר"ז החליטו דהוא בכלל פת כיסנין וכן במגן גבורים וכן המנהג [אח"כ מצאתי שכ"כ ג"כ בהנהגת הגר"א] ומ"מ כתב במגן גבורים די"ש לא יאכל כ"א כשכל הלישה הוא על מי ביצים ולא נתערב בו מים כלל ונראה דאם הוא דק ויבש אין להחמיר אפילו נתערב בו מים: **[fr]:** (94) The blessing for it is the hamotzi - This is even true if one did not intend to eat it as a fixed meal and it is not similar to a pas b’kisnin, i.e. pocket bread (which means bread filled with fruits and spices that is explained in seif 7). One does not recite hamotzi over it if one did not intend to eat a meal with it, because it is different there since they are only made for dessert and sweetening. On the other hand, pas’t’dah (doughs or pies with filling) that are filled with meat are usually eaten when hungry and until satiated. It is like eating a piece of bread and meat together. *** It seems obvious, that if they are only made of small cakes (or waffles) and mixed with meat crumbs and it is clear that they are made only for dessert after the meal. Its law is exactly like a pastry mixed with fruits and other sweets that one does not recite the hamotzi over it if one did not intend to eat a meal with it. And know that bread baked in egg water is what is called kichelach (cookies). *** The Magen Avraham is content that this is pas b’kisnin. The Derech Hachaim and the Griz decided that this was pas b’kisnin. And also, the Magen Giborim. And this is the custom. (I also found afterwards that this is the opinion also of the Gra). *** Regardless, The Magen Giborim writes that those who are God fearing should not eat it unless all the kneading is with egg (water) and no water is mixed with it at all. *** And it seems that if it is thin and dry, one should not be stringent even if water is mixed with it. ###### Mishnah Berurah 168:95 [Mishnah Berurah 168:95](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/168:95) (צה) אין לברך עליו וכו' - היינו אפילו קבע סעודה עלייהו דדבר זה תליא בפלוגתא הנ"ל בסי"ג דלדעה ראשונה כיון שנתבשל במשקה יצא מתורת לחם לגמרי ובכל ענין מברך עליו רק במ"מ ולדעה שניה כיון דנילוש בלילה עבה והיה עליו שם עיסה גמורה תו לא נפקע ממנה ע"י הבישול והטיגון ומברך עליו המוציא בכל ענין וע"כ אין כדאי לי"ש לברך עליו ולאכול כ"א תוך הסעודה וכדלעיל בסי"ג: