## Mishnah Berurah Siman 170 ###### Mishnah Berurah 170:1 [Mishnah Berurah 170:1](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:1) (א) אין משיחין בסעודה - אפילו בד"ת ודוקא בשעת אכילה גופא ומשום סכנה וכדלקמיה אבל בין תבשיל לתבשיל מותר ומצוה על כל אדם ללמוד תורה על שלחנו שכל שלחן שלא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים וכתב בשל"ה דילמוד משנה או הלכה או אגדה או ספרי מוסר ואינו יוצא במה שמברך בהמ"ז ועכ"פ יאמר איזה מזמור וטוב לומר אחר ברכת המוציא מזמור ה' רועי לא אחסר דהוא ד"ת ותפלה על מזונותיו: ###### Mishnah Berurah 170:2 [Mishnah Berurah 170:2](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:2) (ב) שמא יקדים וכו' - שכשיוצא הקול נפתח אותו כובע שע"פ הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן [רש"י]: ###### Mishnah Berurah 170:3 [Mishnah Berurah 170:3](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:3) (ג) נוטל ידו אחת - וצריך לברך ענט"י אם רוצה לאכול [מ"א] ועיין מה שכתבנו לעיל בסוף סימן קס"ד במ"ב בזה: ###### Mishnah Berurah 170:4 [Mishnah Berurah 170:4](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:4) (ד) ששפשף בה - ואם שפשף בשתי ידיו צריך ליטול שניהם ואיתא בגמרא דמצוה לשפשף הניצוצות של מי רגלים אם נתזו על רגליו שלא יראה ככרות שפכה וכנ"ל בסימן ג': ###### Mishnah Berurah 170:5 [Mishnah Berurah 170:5](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:5) (ה) אינו נוטל כלל - בין לאכילה בין לשתיה: ###### Mishnah Berurah 170:6 [Mishnah Berurah 170:6](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:6) (ו) ודאי צריך נטילה - ולענין ברכת ענט"י יש מהאחרונים שכתבו שלא לברך גם בזה ולעיל בסימן קס"ד הכרענו כדעת הח"א דבזה צריך לברך עי"ש: ###### Mishnah Berurah 170:7 [Mishnah Berurah 170:7](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:7) (ז) וה"מ לשתות - פי' שחוזר לביתו רק לשתות דאף לזה צריך נטילה שמא יבוא לאכול וכדלקמיה בהג"ה: ###### Mishnah Berurah 170:8 [Mishnah Berurah 170:8](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:8) (ח) ואם דיבר וכו' - איצא לחוץ קאי: ###### Mishnah Berurah 170:9 [Mishnah Berurah 170:9](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:9) (ט) נוטל שתי ידיו - דכיון דהפליג שעה אחת או שתים הסיח דעתו מסעודתו ולא נזהר לשמור ידיו והן עסקניות [רש"י]. וכתב הברכי יוסף בשם ספר צרור החיים דכשנוטל פת בידו בשעה שמדבר א"צ נטילה שדעתו עליו ולא יסיח דעתו: ###### Mishnah Berurah 170:10 [Mishnah Berurah 170:10](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:10) (י) כיון שהסיח דעתו - ובין אאכילה ובין אשתיה קאי כיון שהפליג. ומ"מ המוציא א"צ לברך שנית אף אם בודאי נגע במקום הטנופת [מ"א]: ###### Mishnah Berurah 170:11 [Mishnah Berurah 170:11](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:11) (יא) אבל בלא"ה א"צ וכו' - וכמו שפסק המחבר לעיל בסימן קנ"ח ס"ו: ###### Mishnah Berurah 170:12 [Mishnah Berurah 170:12](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:12) (יב) זה את זה - והוא שלא יהא שהייתן הרבה ושלא יפסיק בדברי שיחה: ###### Mishnah Berurah 170:13 [Mishnah Berurah 170:13](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:13) (יג) לשתות - וה"ה לדבר אחר. אין ד"א לת"ח לשתות מים בפני רבים אלא יהפוך פניו לצד אחר וי"א דדוקא שלא בשעת סעודה אבל בשעת סעודה שרי ושאר משקין מותר בכל גווני. בש"ס כתובות ס"ה אשה שאין בעלה עמה אין לה לשתות יין וכשהיא בדרך באכסניא אפילו בעלה עמה אסור וה"ה בשאר משקין המשכרין. ואם היא רגילה לשתות בפני בעלה מותרת לשתות מעט שלא בפני בעלה [מ"א]: ###### Mishnah Berurah 170:14 [Mishnah Berurah 170:14](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:14) (יד) מאכל השמש - ומ"מ מדת חסידות ליתן לו גם מיד דבר מועט כמ"ש בסימן קס"ט וע"ש במ"ב סק"ב: ###### Mishnah Berurah 170:15 [Mishnah Berurah 170:15](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:15) (טו) אבל כשהשמש וכו' - פי' כשהשמש מערה מן האילפס לתוך הקערה אינו מדרך המוסר שישייר לעצמו באילפס אלא יערה הכל והם יניחו כל אחד בקערה מעט בשבילו: ###### Mishnah Berurah 170:16 [Mishnah Berurah 170:16](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:16) (טז) כל מה שיאמר וכו' - היינו אפילו דבר שיש בו קצת גסות ושררה שלא היה עושה כן האורח משום ענוה אעפ"כ יעשה [תוספות] ואם האורח נוהג איזה פרישות בדבר שעושה משום סרך איסור אינו מחוייב לשמוע לבעה"ב לעבור אבל דבר שהוא פרישות בעלמא טוב לגבר להסתיר מעשיו [שע"ת ע"ש]: ###### Mishnah Berurah 170:17 [Mishnah Berurah 170:17](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:17) (יז) יעשה - עיין בבגדי ישע שמצדד דהיינו דוקא זולת אכילה ושתיה אבל באכילה ושתיה אם אינו תאב לאכול ולשתות יותר והבעה"ב מפצירו לזה אינו מחוייב כדי שלא יזיק לו האכילה ואין בזה מניעת כבוד לבעה"ב אם אינו עושה כדבריו ע"ש: ###### Mishnah Berurah 170:18 [Mishnah Berurah 170:18](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:18) (יח) קפדן בסעודתו - מפני שמונע ב"ב לתת כלום לעניים מפני יראת קפדנותו ועוד כי האורחים וב"ב מתביישים אז לאכול כי יחושו פן יתרגש ויקפיד על אכילתן: ###### Mishnah Berurah 170:19 [Mishnah Berurah 170:19](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:19) (יט) לא יאכל אדם וכו' - והב"י מצדד דאפילו לאחוז בידו כביצה אינו כדאי אע"פ שאינו אוכל בבת אחת: ###### Mishnah Berurah 170:20 [Mishnah Berurah 170:20](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:20) (כ) בבת אחת - ואם משייר אפילו מעט תו לא הוי גרגרן [מ"א]: ###### Mishnah Berurah 170:21 [Mishnah Berurah 170:21](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:21) (כא) שנים דרך ארץ - פי' כששותהו בשני פעמים ועיין לקמן סימן ר"י מה שכתבנו שם: ###### Mishnah Berurah 170:22 [Mishnah Berurah 170:22](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:22) (כב) כוס קטן - היינו פחות מרביעית. וכ"ז כשהאדם בינוני ובסתם יין אבל מי שכריסו רחבה או יין מתוק נשתנה השיעור והוא מותר בבת אחת אפילו ביותר מזה ולפ"ז בשכר שלנו שאינו חזק בודאי שיעורו יותר מרביעית [מ"א]: ###### Mishnah Berurah 170:23 [Mishnah Berurah 170:23](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:23) (כג) מראשו - פי' כי השום הלבן שבו מבפנים הוא המשובח שבו והעלין הירוקין שמלמעלה גרועין מהן ומחזי כרעבתן כשיתחיל לאכול מראשו [פרישה] ובשבת מותר משום חיבוב סעודת שבת: ###### Mishnah Berurah 170:24 [Mishnah Berurah 170:24](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:24) (כד) מעליו - מצד העלין: ###### Mishnah Berurah 170:25 [Mishnah Berurah 170:25](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:25) (כה) בידו השניה - ר"ל כמו הרוצה לקרוע בכח דבר מדבר שמחזיק בשתי ידיו לקרוע ובמסכת דרך ארץ שלפנינו הגירסא הטיפש שבהן אחז הקלח בידו אחת ונשכו בשיניו ע"ש משמע דדוקא באופן זה הוי גנאי ועיין בביאור הגר"א: ###### Mishnah Berurah 170:26 [Mishnah Berurah 170:26](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:26) (כו) לא ישוך וכו' - מפני שנמאסה לבריות: ###### Mishnah Berurah 170:27 [Mishnah Berurah 170:27](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:27) (כז) לא ישתה וכו' ויברך בהמ"ז - דנראה כששותה אותם בב"א שעושה לשרות המאכל כדי שיוכל לחזור ולאכול אחר בהמ"ז עוד הרבה ובטור הגירסא לא יביא שתי כוסות ופירשו הרבה אחרונים דהכונה שרוצה לשתות עתה רק כוס אחד והשני יניחנו לברך עליו בהמ"ז אפ"ה לא יביאם בפעם אחד מפני הרואים שסבורים שבשביל להרבות בשתיה מכוין: ###### Mishnah Berurah 170:28 [Mishnah Berurah 170:28](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:28) (כח) הגדול פושט וכו' - אפילו בדאיכא קערות טובא לא יפשוט ידו לקערה שלפניו עד שהגדול יפשוט תחלה לקערה שלפניו וה"ה במניחין פירות לפני כאו"א שיפשוט הגדול ידיו תחלה: ###### Mishnah Berurah 170:29 [Mishnah Berurah 170:29](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:29) (כט) לבית - בעה"ב ופשוט דמיירי כשאינו מתארח שם בשכר: ###### Mishnah Berurah 170:30 [Mishnah Berurah 170:30](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:30) (ל) תנו לי לאכול - ואם נתנו לפניו א"צ להמתין תו עד שיאמרו לו שיאכל: ###### Mishnah Berurah 170:31 [Mishnah Berurah 170:31](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:31) (לא) משום רבית - כלומר דמחזי כריבית אבל מדינא לאו ריבית הוא דלא היה מתכוין בשעה שהאכילו בראשונה לכך: ###### Mishnah Berurah 170:32 [Mishnah Berurah 170:32](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:32) (לב) אבל מותר לומר וכו' - דאינו מתכוון כלל בזה לחוב רק אומר כן דרך המוסר שלא יסרב נגד דבריו ויאכל עמו ולא יקשה בעיניו לאכול עמו בחנם והט"ז חוכך גם בזה להחמיר עי"ש: ###### Mishnah Berurah 170:33 [Mishnah Berurah 170:33](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:33) (לג) אפילו בסעודה וכו' - דהלא אינו אומר לו אז בשעת אכילה שהוא לפרעון על מה שעבר רק בדרך מתנה בעלמא: ###### Mishnah Berurah 170:34 [Mishnah Berurah 170:34](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:34) (לד) פרוסה על גבי וכו' - היינו פרוסת פת והטעם שמא תפול הפרוסה לתוך הקערה וימאס האוכל. איתא בגמרא [ברכות ח'] כשיחתוך בשר יחתכנו ע"ג השלחן וכדומה ולא ע"ג היד שמא יפגע בידו וגם שמא יצא דם וימאס האוכל: ###### Mishnah Berurah 170:35 [Mishnah Berurah 170:35](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:35) (לה) בפרוסה - ובלבד שיאכל אח"כ הפרוסה דאל"ה איכא בזיון אוכלין כדלקמן בסימן קע"א [אחרונים]: ###### Mishnah Berurah 170:36 [Mishnah Berurah 170:36](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:36) (לו) ולא ישוך פרוסה וכו' - לכאורה הא נלמוד זה במכ"ש דסעיף י' דאפילו ע"ג השלחן אסור כ"ש ליתן לפני חבירו או בקערה אלא באמת גרסינן הכא מפרוסה [וכן הוא במסכת ד"א וברוקח] והיינו דאין הכונה על החתיכה גופא שאחזה בשיניו דזה אין להניחו אפילו על השלחן וכדלעיל בס"י אלא הכוונה על החתיכה שנשאר שנשך ממנה בשיניו איזה פרוסה דגם זו החתיכה לא יתן לפני חבירו לאכול או בקערה [א"ר ופרישה]: ###### Mishnah Berurah 170:37 [Mishnah Berurah 170:37](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:37) (לז) ויתן לחבירו וכו' - שמא מחמת הבושה יקבל חבירו ממנו וישתה בע"כ ואולי חבירו מאיס ליה לשתות ממה ששייר זה דאפשר דנתערב רוקו שם ויחלה עי"ז ולפ"ז דוקא אם נותנו לידו אבל אם מניחו לפניו והוא לוקח מעצמו לית לן בה וט"ז כתב אני ראיתי בצואת ר"א הגדול שמזהיר מאד שלא לשתות ממה ששייר חבירו כי שמא יש לו חולי בתוך גופו ויצא רוח מפיו לאותו שיור ע"ש ועיין לקמן בסכ"ב דמהני קינוח מקום נשיקת הפה או במים כששופך מהם מעט דרך אותו מקום ששתה בפיו ולכאורה סותר לדברי ר"א הגדול ואולי דר"א הגדול מיירי דהראשון ששתה היה אדם שאין אנו מכירין אותו אם הוא בריא דאז יש לחוש יותר [א"ר] ועיין בפמ"ג: ###### Mishnah Berurah 170:38 [Mishnah Berurah 170:38](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:38) (לח) ויניחנו על השלחן - שאין זה דרך כבוד להניח על השלחן כוס ריקם [לבוש]: ###### Mishnah Berurah 170:39 [Mishnah Berurah 170:39](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:39) (לט) לא יקח חלקו וכו' - הב"ח פי' הטעם שנראה שחלקו בזויה בעיניו ולא חפץ בה ומסרה לשמש ולכן יניחנה לפניו דמראה שמקובל בעיניו אלא דלפי שא"צ לאכול מסרה לבסוף לשמש ומ"ש המחבר דבר קלקול ר"ל שעי"ז יוכל לבוא לידי קטטה הבעה"ב עם האורח ולבוש פי' כפשוטו דלפיכך לא יתננו תיכף להשמש שמא יהיה קלקול בסעודה ויצטרך לחלק הזה לחלק לשאר המסובין אלא יניחנו עד אחר הסעודה ואח"כ יתן לו וכתב הט"ז דלפ"ז א"צ להמתין רק עד אחר שיניח לכל אחד חלקו כראוי. כתב מ"א כשעושה סעודה דרך ארץ להשקות בעצמו למסובין כדאיתא בקידושין ל"ב: ###### Mishnah Berurah 170:40 [Mishnah Berurah 170:40](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:40) (מ) אינם רשאים וכו' - הוא תקנת חכמים מפני מעשה שהיה כדאיתא בחולין צ"ד מעשה באדם אחד שזימן ג' אורחים בשני בצורת ולא היה לו להניח לפניהם אלא כשלש ביצים בא בנו של בעה"ב נטל אחד מהן חלקו ונתן לו וכן שני וכן שלישי בא אביו של תינוק מצאו שמחזיק אחד בפיו ושתים בידו חבטו בקרקע ומת כיון שראתה אמו עלתה לגג ונפלה ומתה אף הוא עלה לגג ונפל ומת ע"ש. וכתבו המ"א וא"ר דדוקא בכה"ג דש"ס שהיתה סעודה מצומצמת ומתבייש בעה"ב כשיחסר להם אבל אם יש הרבה על השלחן שלא יחסר עי"ז רשאים ליתן להם ולפ"ז כ"ש אם כבר כלו לאכול ונשתייר מותר ליתן להם מהשיריים ובספר שמן רוקח חוכך בכל זה להחמיר: **[fr]:** (40) They are not permitted, etc. - This is a rabbinic enactment because of an incident that occurred, as is found in the Talmud, tractate Chullin 94a "There was an incident involving a man who invited three guests during a famine, and he had nothing to set before them except for about three eggs. The host's son came in. [One of the guests] took his portion and gave it to him. And so did the second [guest], and so did the third. The child's father came and found him holding one [egg] in his mouth and two in his hands. He struck him to the ground, and he died. When his mother saw this, she went up to the roof, fell off, and died. He himself [the father] went up to the roof, fell off, and died." See there. And the commentators Magen Avraham and *Eliyahu Rabba* wrote that this prohibition applies specifically in a case like the one in the Talmud, where the meal was precisely measured and the host would be embarrassed if [food] were missing for them [the guests]. However, if there is plenty on the table such that nothing will be lacking because of this, they are permitted to give to them. According to this, it is certainly permissible if they have already finished eating and some food remains, it is permitted to give them from the leftovers. However, in the book Shemen Rokeach, he is stringent and doubts all of this [and rules it is forbidden]. ###### Mishnah Berurah 170:41 [Mishnah Berurah 170:41](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:41) (מא) או לעבדו - י"א דדוקא לעבדו אסור אבל לשמש המשמש בסעודה שרי ויש אומרים דאף לשמש אסור: **[fr]:** (41) Or to his servant - Some say that it is specifically forbidden to give to his [the host's] servant, but it is permitted to give to the waiter who is serving the meal. And there are those who say that it is even forbidden to give to the waiter. ###### Mishnah Berurah 170:42 [Mishnah Berurah 170:42](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:42) (מב) לא היו מסובין וכו' - אפילו בסעודת מצוה [אחרונים] ועיין בבה"ל: ###### Mishnah Berurah 170:43 [Mishnah Berurah 170:43](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:43) (מג) אע"פ וכו' - דמסתמא נתרצו לזה שיאכל עמהם מעט משלהם כדי שיהיה להם זימון עי"ז וממילא אם אוכלין מידי דאין מזמנין עליו אין לו לאכול בלא רשות. וכתב הא"ר דאפשר דה"ה אם היו האוכלין תשעה [דבר שמזמנין ע"ז] יכול העשירי ג"כ לאכול בלא רשות דמסתמא ניחא להו כדי שיהא להם זימון בשם: ###### Mishnah Berurah 170:44 [Mishnah Berurah 170:44](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:44) (מד) קנח מקום וכו' - עיין לעיל בסט"ז במה שכתבנו שם במ"ב: ###### Mishnah Berurah 170:45 [Mishnah Berurah 170:45](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/170:45) (מה) דרך שם - כדי לשטוף הרוק שנגע דרך שם ועיין מה שכתבנו לקמן בסימן רל"א מעניני אכילה. יזהר מאד שלא לאכול לב בהמה חיה ועוף [מ"א] כתב א"ר בשם של"ה ייטיב לבו בסעודתו אם מעט ואם הרבה יאכל פתו בשמחה. יאכל הטוב והמועיל לו לרפואה ולא מה שערב לו לפי שעה. ולא יישן סמוך לאכילה אלא ימתין אחר אכילה ועיין ברמב"ם הלכות דעות פ"ו שהאריך בדברים אלו והנהגתן. גם האריך בשל"ה ליזהר מרבוי אכילה ושתיה אלא יאכל וישתה רק להעמיד ולהברות את גופו מזומן לעבודת הנפש ובזה כל סעודותיו הוין סעודת מצוה וע"ש בא"ר שהביא עוד כמה ענינים הנוגעים בענין זה: