## Mishnah Berurah Siman 252

###### Mishnah Berurah 252:1
[Mishnah Berurah 252:1](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:1)

(א) לשרות דיו וכו' - ובשבת אסור משום מגבל שמערב הדיו והמים יחד וי"א דאסור משום צובע אפ"ה כיון שמתחיל בזמן המותר בע"ש וממילא נגמר הפעולה בשבת שרי וכן בכל הני דקחשיב יש בהן איסור דאורייתא כשעושה אותם בשבת אפ"ה כיון שמתחיל בע"ש שרי:


###### Mishnah Berurah 252:2
[Mishnah Berurah 252:2](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:2)

(ב) של פשתן לתנור - אפילו אין טוח כיסויו בטיט אפ"ה לא חיישינן שמא יגלה הכיסוי ויחתה בגחלים דכיון דהרוח קשה להן לא חיישינן שמא יגלהו:


###### Mishnah Berurah 252:3
[Mishnah Berurah 252:3](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:3)

(ג) צמר לתוך היורה - והיא קולטת הצבע:


###### Mishnah Berurah 252:4
[Mishnah Berurah 252:4](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:4)

(ד) אסור שמא יחתה - היינו אפילו יש זמן שיקלוט עין הצבע מבעוד יום אפ"ה אסור שמא יחתה כדי לקלוט היטב:


###### Mishnah Berurah 252:5
[Mishnah Berurah 252:5](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:5)

(ה) שמא וכו' והמגיס וכו' - הנה אף דהמחבר השוה הגסה ביורה להגסה בקדירה אינו שוה לגמרי דבקדירה אם היא מבושלת כל צרכו תו לית ביה איסורא ואלו ביורה אסור בכל גוונא להגיס בה כמבואר לקמן בסימן שי"ח סי"ח וע"כ אסור לתת צמר ליורה רותחת סמוך לחשיכה כשאינה טוחה אף שיש שהות לקלוט הצבע מבע"י שמא יגיס משחשיכה:


###### Mishnah Berurah 252:6
[Mishnah Berurah 252:6](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:6)

(ו) חייב משום מבשל - דע"י הגסה בקדירה רותחת מתקרב הבישול במהרה:


###### Mishnah Berurah 252:7
[Mishnah Berurah 252:7](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:7)

(ז) מצודות חיה וכו' - ובשבת אם הוא עושה כן ובשעת פריסתו נכנס החיה לתוכה חייב משום צידה:


###### Mishnah Berurah 252:8
[Mishnah Berurah 252:8](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:8)

(ח) ובלבד שיצא וכו' - ר"ל דאי אין שהות לזה או שהא"י מתנה עמו שיקח ממנו בשבת אף המכירה אסור:


###### Mishnah Berurah 252:9
[Mishnah Berurah 252:9](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:9)

(ט) מבעוד יום - כדי שלא יהיה נראה שהישראל צוהו להוציאו לחוץ ויש עוד טעם לזה שלא יחשדו את הישראל שמכר לו בשבת או משכנם בידו ולטעם זה אסור אפילו בעיר המוקפת חומה או מקום שיש עירוב וכן הסכימו האחרוני' דבעניננו לענין מכירה וכן לענין שכירות איזה חפץ ודאי דיש להחמיר אפילו במוקפת חומה והא"י דר שם שיוציאם מביתו מבעוד יום:


###### Mishnah Berurah 252:10
[Mishnah Berurah 252:10](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:10)

(י) אם ייחד וכו' - סברתם דהוי כאלו כבר מונח בביתו של א"י:


###### Mishnah Berurah 252:11
[Mishnah Berurah 252:11](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:11)

(יא) ויש להחמיר - כדי שלא להרגיל הא"י בכך. ועיין באחרונים שהסכימו דמדינא אין להקל בזה דקי"ל בסימן ת"מ גם גבי חמץ דלא מהני בייחד לו מקום גם דהרואה סבור שישראל צוהו להוציאו ע"כ אין להקל בזה אלא במקום הפסד וצורך גדול ואם הא"י אלם יש להתיר אפילו בלא ייחד לו מקום דבכה"ג לא גזרו חכמים. כתב ע"ת נראה דאם השכיר את החדר לא"י בפרוטה על משך יום השבת אין להחמיר כלל ע"ש אבל המ"א ושארי אחרונים כתבו דאפילו בשכירות החדר אין לסמוך להקל:


###### Mishnah Berurah 252:12
[Mishnah Berurah 252:12](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:12)

(יב) ליתן בגדיו וכו' - וה"ה לשארי מלאכות והטעם דכיון דקצב לו דמים בעד מלאכתו ואינו מקפיד עליו שיעשנו תיכף תו כי קעביד ביום השבת אדעתיה דנפשיה קעביד למהר להשלים מלאכתו:


###### Mishnah Berurah 252:13
[Mishnah Berurah 252:13](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:13)

(יג) סמוך לחשיכה - ובעינן שיוציאם ג"כ מפתח ביתו מבעוד יום [רמב"ם]:


###### Mishnah Berurah 252:14
[Mishnah Berurah 252:14](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:14)

(יד) אם קצץ וכו' - היינו סך ידוע ולא שכיר יום ועיין סימן רמ"ז ס"ב דאם התנה עמו שיתן לו שכר ויתפשר עמו אע"פ שלא פירש כמה יתן לו דינו כקצץ ובזמן הזה כלים לכובס סתמא דינו כקצץ דקצבתו ידוע ולכן המנהג פשוט ליתנם ע"ש סמוך לחשיכה:


###### Mishnah Berurah 252:15
[Mishnah Berurah 252:15](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:15)

(טו) בטובת הנאה - היינו שנתרצה הא"י לעשות לו בחנם ואמרינן דמסתמא הוא בשביל איזו טובה שעשה לו הישראל מתחלה וע"כ אדעתיה דנפשיה קעביד:


###### Mishnah Berurah 252:16
[Mishnah Berurah 252:16](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:16)

(טז) לעשות בשבת - וכן אם אמר לכובס ראה שאני צריך להם במו"ש כגון שרוצה ליסע מיד במו"ש ג"ז אסור אפילו בקצץ דכיון שא"א לגמרו אא"כ יעשה בשבת הו"ל כאלו אומר בפירוש שיכבס בשבת והוי כשלוחו [אחרונים]:


###### Mishnah Berurah 252:17
[Mishnah Berurah 252:17](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:17)

(יז) בביתו - ר"ל שלא בבית ישראל דאז מחזי כאלו הוא עושה בשליחות ישראל וכתב הח"א דבבית ישראל אסור אפילו אם הוא דבר שמנהג כל בני העיר ליתנו בקבלנות ולא אתו למחשדיה בשכיר יום ג"כ אסור מטעם זה דיאמרו שצוהו לעשות בשבת:


###### Mishnah Berurah 252:18
[Mishnah Berurah 252:18](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:18)

(יח) ואם לא קצץ - היינו שלא התנה עם הישראל אודות שכרו והא"י מצפה לתשלום שכר אסור ולא אמרינן אדעתיה דנפשיה קעביד כיון שהישראל לא הבטיחו בהדיא:


###### Mishnah Berurah 252:19
[Mishnah Berurah 252:19](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:19)

(יט) בע"ש - דכשנותנו לו בע"ש מחזי כאלו נותנו לו ע"מ שיעשה בשבת וכשקצץ דאדעתיה דנפשיה קעביד לא מחזי כאלו אומר לו כן וכתבו הפוסקים דכשיש שהות לגמרה מבע"י מותר אפילו בע"ש ואפילו לא קצץ לכו"ע ומה שדייק הרמ"א בע"ש דבד' וה' שהוא מופלג מן השבת מותר ליתן לו אפילו שאין יכול לגמרה קודם השבת כיון שלא אמר לו שיעשה בשבת:


###### Mishnah Berurah 252:20
[Mishnah Berurah 252:20](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:20)

(כ) דיש חולקים וכו' - וס"ל דדינו כלא קצץ ואדעתיה דישראל קעביד ואסור בע"ש ועיין בד"מ דמסכים להיש חולקין ועיין במש"כ לעיל בסימן רמ"ז במ"ב סקט"ז:


###### Mishnah Berurah 252:21
[Mishnah Berurah 252:21](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:21)

(כא) בחנם - אם לא שהא"י בעצמו מתחיל עם הישראל לומר שיעשה לו בחנם אז ודאי דעתו על הטובה שקיבל ממנו מכבר ודינו כקצץ [לעיל בסימן רמ"ז ס"ד בהג"ה]:


###### Mishnah Berurah 252:22
[Mishnah Berurah 252:22](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:22)

(כב) ואם ראהו עושה וכו' - אף שהמחבר הקיל למעלה ליתן לו אף בטובת הנאה מבע"י ואין לו לחוש מה שיעשה בשבת אפילו אם הוא יודע שיעשה כיון שאינו מצוהו ע"ז וכמ"ש לעיל בסימן רמ"ז במ"ב סק"ג מ"מ כשבא לביתו ומצאו שעושה מחזי דמדעתיה עביד כיון שאינו מקבל שכר ע"ז וצריך לומר לו שלא יעשה אבל אם התנה עמו מתחלה ליתן לו שכרו אף שלא פירש לו סך ידוע א"צ למחות בידו דבעבידתיה קעסיק:


###### Mishnah Berurah 252:23
[Mishnah Berurah 252:23](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:23)

(כג) כמה ימים - ר"ל דבזו הנתינה לא"י היה לכו"ע מותר וכנ"ל אפ"ה צריך למחות כשרואהו. ודע דאם היה הא"י שכיר יום אצלו בימי החול והוא רוצה עתה ג"כ לעשות מלאכתו בביתו בצינעה צריך לילך ולמחות בידו כיון שנודע לו אע"פ שאין עושה לפניו. כתב מ"א דאם מצוה לא"י לעשות לו מנעלים וראהו עושה בשבת אפי' לא קצץ א"צ למחות בידו דהא אכתי לא נקרא שם ישראל עליהם ואי בעי הא"י מוכרם לאחר ולזה יעשה מנעלים אחרים וא"כ לאו בדידיה קעסיק:


###### Mishnah Berurah 252:24
[Mishnah Berurah 252:24](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:24)

(כד) ואם היתה וכו' - דעורות לעבדן וכלים לכובס סתמן אין ידוע שהוא של ישראל וע"כ אפילו אם הוא מעבד וכובס במקום גלוי אין למחות בידו כשקצץ אבל אם היתה המלאכה ידוע שהוא של ישראל וגם הוא עושה אותה במקום גלוי לכל צריך למחות בידו שלא לעשות בשבת דהרואה אינו יודע שקצץ ואתו למחשדיה בשכיר יום וכנ"ל בסימן רמ"ד ס"א וע"ש בס"ד דדעת השו"ע שם דמדינא אסור בזה וע"ש בבה"ל ד"ה דינו:


###### Mishnah Berurah 252:25
[Mishnah Berurah 252:25](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:25)

(כה) וידוע שהיא וכו' - ולפ"ז החלוקים שניכרים שהם של ישראל והא"י מכבסן ע"ג הנהר שהוא מקום גלוי ומפורסם צריך למחות בידו כשרואהו בשבת [מג"א] אבל בתו"ש כתב דלא שייך בזה חשדא דלא נודע של מי הוא והח"א הקיל בזה עוד מטעם אחר דכיון שידוע שמנהג כל בני העיר ליתן כלים לכובס בקבלנות ע"כ אפילו אם הא"י מכבסן במקום מפורסם מותר דאין בזה חשדא משום שכיר יום וכעין מה שכתב בסימן רמ"ג ס"ב וה"ה בכל הכלים שדרך ליתנן בקבלנות ואין איסור בזה אלא כשעושה בבית ישראל דשם לא מהני שום היתר וכמ"ש למעלה בס"ק י"ז:


###### Mishnah Berurah 252:26
[Mishnah Berurah 252:26](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:26)

(כו) כל שקצץ וכו' - ובאופן שלא היה איסור בהנתינה שהיה בזה ג"כ שארי הפרטים שצריך לקציצה וכנ"ל בס"ב:


###### Mishnah Berurah 252:27
[Mishnah Berurah 252:27](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:27)

(כז) אע"פ וכו' - ולא דמי למה שמבואר בסימן רע"ו ס"א בהג"ה דא"י שהדליק הנר בשביל ישראל אפילו אם היה על ידי קציצה אסור להשתמש לאורה דהכא אע"ג שהישראל נהנה בלבישתו ממלאכת שבת מ"מ א"י לא עבד בשבת בשביל הנאת ישראל רק אדעתיה דנפשיה למהר להשלים פעולתו משא"כ התם הדלקתו בשבת היה כדי שישתמש בו הישראל עכשיו ולכן אסור. ולפ"ז גם בעניננו אם הישראל אמר לא"י סמוך לחשיכה מדוע לא גמרת מלאכתי והשיב לו אעשה זאת למענך בשבת אה"נ דאפילו לדעת המחבר אסור ללבשו בשבת כמו גבי נר [פמ"ג]:


###### Mishnah Berurah 252:28
[Mishnah Berurah 252:28](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:28)

(כח) ויש אוסרין וכו' - טעמם דאסור לישראל ליהנות מהמלאכה בשבת בכל גווני כיון שמ"מ נעשה המלאכה בשבילו:


###### Mishnah Berurah 252:29
[Mishnah Berurah 252:29](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:29)

(כט) בכדי שיעשה - כדי שלא יהנה ממלאכת שבת ולפ"ז בשני ימים טובים של גליות אם עשה הא"י בראשון מותר בתחלת יום שני בכדי שיעשה ממ"נ דאם היום ראשון קודש השני חול ואם היום ראשון חול בודאי מותר ואין חילוק בכל זה בין מי שנעשה בשבילו בין לאחרים ובספר א"ר הקיל לאחרים בקצץ:


###### Mishnah Berurah 252:30
[Mishnah Berurah 252:30](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:30)

(ל) ואם יש לתלות וכו' - דהא יש מתירין בכל ענין ואם היה המנעל מתוקן בע"ש רק שתקנו והחליקו בשבת שרי דהא היה יכול ללבשו בלא"ה וכמש"כ סימן רנ"ג ס"א בהג"ה ד' וה"ה כלי פשתן שנתן הא"י תחת המכבש בשבת שרי ג"כ מטעם זה:


###### Mishnah Berurah 252:31
[Mishnah Berurah 252:31](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:31)

(לא) ליקח כלים - ואפילו יודע ודאי שנגמר קודם שבת ויו"ט ואפילו אם הוא לצורך שבת והטעם מפני מראית העין דיאמרו שבשבת עשאו ומדעת ישראל ואיתא בלבוש דאפילו אם לא יביאם בידו אלא ילבשם שם בבית הא"י ג"כ אסור מטעם זה וכתב המ"א אפשר דאפילו ע"י א"י אסור להביאו דעובדא דחול הוא:


###### Mishnah Berurah 252:32
[Mishnah Berurah 252:32](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:32)

(לב) מבית האומן - ואין חילוק בין ישראל לא"י:


###### Mishnah Berurah 252:33
[Mishnah Berurah 252:33](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:33)

(לג) אבל א"י שעושה וכו' - דהא אדעתיה דנפשיה עבד בשבת ואיסור דהבאה מבית האומן ס"ל להרמ"א דלא שייך בזה אף שהוא הולך אצלו משום דכיון שהכל יודעים שהא"י רגיל לעשות לעצמו בשביל מקח תו ליכא משום מראית העין שיאמרו שצוה לו לעשותם והמג"א ושארי הרבה אחרונים חלקו על דבריו וס"ל דגם בזה אסור לילך אצלו וליקח ממנו כמו משאר אומן אלא אחר שהביא לבית ישראל מותר ללבשו דמסתמא לאו אדעתיה דישראל עבד אם הוא עיר שרובה א"י כמ"ש בסימן תקט"ו אך אם הא"י הוא חנוני שאינו אומן אפשר דיש להקל וגם בזה מפקפקים התו"ש והפמ"ג דהוי עכ"פ עובדא דחול:


###### Mishnah Berurah 252:34
[Mishnah Berurah 252:34](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:34)

(לד) שלא יקצוץ עמו - דהיינו שלא יזכיר לו סכום דמים דאל"ה הוי בכלל מקח וממכר אע"פ שאינו משלם לו עכשיו:


###### Mishnah Berurah 252:35
[Mishnah Berurah 252:35](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:35)

(לה) לפתוח וכו' - היינו שפותח מים סמוך לחשיכה משפת המעין שילך לגינה להשקותה:


###### Mishnah Berurah 252:36
[Mishnah Berurah 252:36](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:36)

(לו) ולהניח - היינו אף שנשאר מונח בשבת ועי"ז מתרפא והולך וה"ה שמותר להניח אז תחבושת על המכה [גמרא]:


###### Mishnah Berurah 252:37
[Mishnah Berurah 252:37](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:37)

(לז) קילור עבה - דקילור רך וצלול אף בשבת גופא מותר להניחו כשהיה שרוי מבע"י כדלקמן בסי' שכ"ח סכ"א ע"ש:


###### Mishnah Berurah 252:38
[Mishnah Berurah 252:38](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:38)

(לח) שאסור וכו' - שמא ימרח:


###### Mishnah Berurah 252:39
[Mishnah Berurah 252:39](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:39)

(לט) ולתת מוגמר - לבונה ומיני בשמים נותנין על האש ומעשנין הבגדים שיהא ריחן נודף [רש"י]:

**[fr]:**
To put perfume- Incense and other types of spices are placed on a fire and that smokes the clothes so that the smell dissipates(throughout the clothing)...


###### Mishnah Berurah 252:40
[Mishnah Berurah 252:40](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:40)

(מ) ואפילו מוגמר וכו' - וכ"ש כשהמוגמר מונח על הארץ דשרי:

**[fr]:**
And even if the perfume etc. - And all the more so when the perfume rests on the ground is this permitted


###### Mishnah Berurah 252:41
[Mishnah Berurah 252:41](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:41)

(מא) לשרותן - דבשבת אסור וכדלקמן בסימן של"ו סי"א ע"ש:


###### Mishnah Berurah 252:42
[Mishnah Berurah 252:42](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:42)

(מב) וטוענין וכו' - ואפילו לא נתרסקו מקודם מותר לטעון כיון שמתחיל הפעולה קודם שתשקע החמה וכנ"ל אך לענין שמן ויין היוצא מהן כתב המ"א דאין מותר רק אם הוא טוען בעוד היום גדול שיוכל להתרסק קודם שבת ע"י טעינת הקורה וא"כ אפילו סחיט להו אח"כ בידים בשבת ליכא חיוב חטאת ולכן המשקין היוצא מהן מותר דאין מקום לגזור משום סחיטה אבל אם יטעון סמוך לשקיעה ממש דלא יתרסקו קודם השבת ע"י הקורות אסור המשקין היוצא מהן גזירה שמא יסחוט:


###### Mishnah Berurah 252:43
[Mishnah Berurah 252:43](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:43)

(מג) והשמן והיין היוצא וכו' - פי' אף מה שיוצא בשבת ולא גזרינן שמא יסחוט כמו שגזרו במשקין שזבו מזיתים וענבים שלא נתרסקו וכדלקמן בסימן ש"כ ס"א דהתם יש חיוב חטאת אם יסחוט ע"כ גזרו אפילו בזבו מעצמן אבל הכא שכבר נדרסו ע"י הטעינה ובלא"ה זב מעצמו אלא שיוצא טפי ע"י הסחיטה בידים בזה אין איסור אלא מדרבנן ע"כ בזב מעצמו בשבת שרי לגמרי וזה הטעם הוא ג"כ בבוסר ומלילות שריסקן ועיין בבה"ל דאין להתיר כ"א בשדכן ג"כ קודם השבת ודיכה הוא יותר מריסוק:


###### Mishnah Berurah 252:44
[Mishnah Berurah 252:44](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:44)

(מד) וכן בוסר - ענבים בתחלתן כשהן דקים מוציא מהן משקה לטבל בו בשר לפי שהוא חזק וקרוב להחמיץ:


###### Mishnah Berurah 252:45
[Mishnah Berurah 252:45](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:45)

(מה) ומלילות - שבלין שלא בשלו כל צרכן מרסקן וטוענין באבנים ומשקה זב מהן ומטבל בו:


###### Mishnah Berurah 252:46
[Mishnah Berurah 252:46](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:46)

(מו) לתת חטים וכו' - וה"ה שמותר אז בעצמו לפתוח ג"כ את המסגרת של המים שעי"ז טוחנין הריחיים:


###### Mishnah Berurah 252:47
[Mishnah Berurah 252:47](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:47)

(מז) של מים - ולא של בהמה דאדם מצווה על שביתת בהמתו:


###### Mishnah Berurah 252:48
[Mishnah Berurah 252:48](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:48)

(מח) ובכל מקום - כלל בזה כל כיוצא בזה המשמיע קול דאוושא מילתא ואיכא זילותא לשבתא וכמו שכתב בד"מ ואם הריחיים של א"י בודאי שרי לתת לתוכה מבעוד יום וה"ה אם השכירו לא"י ואם הישראל מסר לא"י התבואה מבעוד יום אז אף אם הא"י טוחן אותם בשבת שרי בקצץ דא"י אדעתיה דנפשיה עביד רק שלא יעמוד ישראל אצלו דמחזי כשלוחו כמ"ש סוף סימן ש"ז ולצורך הפסח מותר לישראל להיות עומד שם לראות שלא יתחמץ וכן מותר להושיב שומר שלא יגנוב הא"י ובלבד שלא ידבר עמו בשום עסק וכמו שכתבנו לעיל בסוף סימן רמ"ד [אחרונים]:


###### Mishnah Berurah 252:49
[Mishnah Berurah 252:49](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:49)

(מט) במקום פסידא וכו' - הטעם דאז יכול לסמוך אדעה ראשונה שמקלת ליתן מבע"י אבל בשבת אסור ליתן אפילו ע"י א"י ואפילו הוא שכירו ועיין לעיל בסימן רמ"ג במ"ב סק"י דיעשה שטר מכירה לא"י דהוא מוכרו לו על שבת:


###### Mishnah Berurah 252:50
[Mishnah Berurah 252:50](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:50)

(נ) כי הכל יודעים וכו' - ולא יחשדוהו שהעמידו בשבת והנה מוכח כאן דאסור להעמידו בשבת ואפילו לומר לא"י להעמידו בשבת וכונתו לשם מצוה לידע זמן ק"ש ותפלה ג"כ צ"ע דאפשר דיש בו מלאכה ד"ת ולא הותר ע"י א"י אפילו במקום מצוה [פמ"ג ע"ש שהאריך עוד] ועיין לקמן בסימן של"ח במ"ב מה שנכתוב בזה:


###### Mishnah Berurah 252:51
[Mishnah Berurah 252:51](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:51)

(נא) במחטו - וה"ה כשאוחז שאר חפץ בידו:


###### Mishnah Berurah 252:52
[Mishnah Berurah 252:52](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:52)

(נב) בידו - וה"ה כשיש לו שאר חפץ מונח לו בכיסו דדרך הוצאה היא וחייב בשבת ואסרו לצאת בו מביתו סמוך לחשיכה שמא ישכח ויוציא משתחשך אבל מותר לצאת לר"ה סמוך לחשיכה במחט התחובה לו בבגדו [במקום שאין דרך להוציא כן בחול] וכל כיו"ב בענין שאם היה יוצא בו בשבת פטור מדאורייתא כמבואר לקמן בסימן ש"א ואף שעכ"פ מדרבנן אסור לא גזרו חז"ל גזירה לגזירה ולפ"ז האידנא דליכא ר"ה אלא כרמלית שרי לצאת בחפץ שבידו סמוך לחשיכה [היינו קודם שקיעה] דלא הוי אלא גזירה לגזירה [מ"א] מיהו לדעת הרבה פוסקים והמחבר מכללם גם בזה"ז איכא ר"ה כמו שמוכח בסימן שמ"ה [תוספות שבת] ולפי מה שכתב הגר"א בבאורו אסור סמוך לשקיעה ממש אפילו לכרמלית:


###### Mishnah Berurah 252:53
[Mishnah Berurah 252:53](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:53)

(נג) שמא ישכח ויוציא - היינו שישכח ויוציא את החפץ משתחשך מרשות לרשות או יעבירנו ד"א בר"ה:


###### Mishnah Berurah 252:54
[Mishnah Berurah 252:54](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:54)

(נד) בתפלין - ר"ל בתפלין שבראשו ולא גזרינן שמא ישכח מלסלקם עד שחשיכה ויצטרך אז לפנות ויסירם מעל עצמו וישאם ד"א בר"ה כמ"ש סי' ש"א ס"ז לפי שמסתמא אינו שוכחם בראשו שמצוה למשמש בהם ואסור להסיח דעתו מהם אבל אם אוחזן בידו אסור לצאת בהם סמוך לחשיכה כמו שארי חפצים דמסיח דעתו מהם וישכח ויוציאם משחשיכה מרשות לרשות או שישאם ד"א:


###### Mishnah Berurah 252:55
[Mishnah Berurah 252:55](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:55)

(נה) בכליו - בבגדיו בכל מקום שדרכו להשתמש בו כגון בכיסין התפורין לו ואף בחגורו במקום שהמנהג להניח בתוכו חפציו דשמא יש בהם איזה דבר ויוציאנו לר"ה או שמא יש דבר מוקצה ויטלטלנה בשבת:


###### Mishnah Berurah 252:56
[Mishnah Berurah 252:56](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/252:56)

(נו) בע"ש - נראה דה"ה בשבת אם הוא רוצה לצאת חוץ לעירוב והוא רגיל לשאת בכיסו דבר המותר לטלטל שצריך למשמש מתחלה: