## Mishnah Berurah Siman 334 ###### Mishnah Berurah 334:1 [Mishnah Berurah 334:1](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:1) (א) יכול להציל וכו' - עיין לקמן בסי"א דלהציל מבית לחצר שלו י"א דיכול להוציא כל מה שירצה: ###### Mishnah Berurah 334:2 [Mishnah Berurah 334:2](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:2) (ב) ובשחרית מזון וכו' - הב"ח כתב דאם הוא לאחר חצות אפילו אם עדיין לא אכל אין מציל כ"א מזון סעודה אחת ובפמ"ג מפקפק בזה: ###### Mishnah Berurah 334:3 [Mishnah Berurah 334:3](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:3) (ג) שהדליקה בו - ר"ל וע"כ ודאי בהול ואי שרית ליה אתי לכבויי. והנה כאן אסרינן להציל כדי שלא יכבה וגבי מת מתירין להצילו כדי שלא יכבה כמ"ש רסי' שי"א כתבו התוספות דבמת אדם בהול עליו טפי ולכך הוצרכו להתיר כדי שלא יכבה במזיד אבל כאן דאין אדם בהול כ"כ ואפילו אם לא נתיר לו לא יבוא לכבות במזיד ואם נתיר לו חיישינן שמא מתוך טרדתו ישכח ויכבה את הדליקה: ###### Mishnah Berurah 334:4 [Mishnah Berurah 334:4](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:4) (ד) הקרובים - שאינם בהולים כ"כ [ועיין בספר נזר ישראל שהביא בשם שלחן עצי שטים שכתב דלפי מה שמבואר לקמן בסכ"ו בהג"ה דבזה"ז שאנו שרויין בין הא"י ויש חשש סכנת נפשות דמותר לכבות ממילא מותרין אפילו באותו בית שהדליקה שם להציל אוכלין כמה שירצו וה"ה דברים המוקצים וכמו שהדין בבית השכנים כיון דאין לגזור שמתוך שיהיה בהול יבוא לכבות דהרי בזה"ז מותר לכבות ואין זה מוכרח דאפשר שמתוך בהילתו יבוא לידי שאר מלאכות להוצאה בר"ה וכדומה וכענין שאמרו שם בגמרא קי"ז ע"ב גבי נשברה לו חבית בראש גגו ע"ש ומ"מ אין למחות ביד המקילין דלדעת הט"ז המובא בסק"ב משמע ג"כ דבהצלת מעות מותר לדעת בעל התרומות אם אין עובר עי"ז איסור דאורייתא וכן באו"ה אף דבנ"א מפקפק מאד על דבריו ע"ש] וכתב הח"א ואפשר דלפ"ז גם אחרים חוץ מבעה"ב ואשתו ובניו מהבית שהדליקה בו שהם בהולים אבל אנשים אחרים שאינם בהולים כ"כ מותר להם להציל בשבילו ואפילו מעות דאין בו אלא איסור מוקצה [והיינו כדעת היש מתירין שהובא בסמוך] אבל אסור לטלטל בשבילו לכרמלית עכ"ל: ###### Mishnah Berurah 334:5 [Mishnah Berurah 334:5](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:5) (ה) יש מתירים - היינו דוקא בבית אחר שאינם בהולים ולא בבית הדליקה וכנ"ל בס"א: ###### Mishnah Berurah 334:6 [Mishnah Berurah 334:6](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:6) (ו) לטלטל וכו' - טעמם דלמדו מהא דהתירו למי שהחשיך בדרך להוליך כיסו פחות מד"א כדי שלא יעשה איסור חמור ממנו ויוליך אותם להדיא ה"ה נמי בכאן התירו איסור טלטול מוקצה כדי שלא יבוא לכבות הדליקה וגם גבי אנסים התירו כדי שלא יבוא להוציא אותם לר"ה להדיא וטעם האוסרים דס"ל דדוקא במי שהחשיך בדרך הוא שהתירו לו כדי שלא יעשה איסורא רבה אבל באנסים ליכא למיחש למידי דלהוצאה ליכא למיחש שודאי לא יוציאנה בפני האנסים שמתיירא להראות להם וגם גבי דליקה ליכא למיחש לשמא יכבה כיון שהדליקה עדיין בבית אחרים ואינו בהול עליהם טובא כמ"ש ס"א ועיין בב"ח שהכריע כהמתירין [והעתיקו כמה אחרונים את דבריו] משום דאיכא למיחש כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אי לא נתיר לו יחשוב בעצמו בין כך ובין כך אני עושה איסור ואתי להטמינם בקרקע ע"י חפירה ויעשה איסור דאורייתא ואיתא בספר מהרי"ל בשם מהר"ש והביאו בא"ר דבשעת הזעם שמתיראין שהאנסים יבואו ויחטפו את אשר לו מותר לישראל לטלטל מעותיו ואפילו מחוץ לעירוב ע"ש ועיין לעיל בסימן ש"א סל"ג בהג"ה ובט"ז ובמ"א ופמ"ג שם דאין מותר כ"א כשנושאן שלא כדרך הוצאה דהיינו בין בגדו לבשרו וכה"ג: ###### Mishnah Berurah 334:7 [Mishnah Berurah 334:7](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:7) (ז) דבמקום פסידא וכו' - וכ"ז דוקא מפני הדליקה או הליסטים שבהול הרבה אבל אם ירדו גשמים על סחורה המוקצה ודאי אסור לטלטל ע"י ישראל [כ"כ מ"א ותו"ש וכן משמע בהגר"א]: ###### Mishnah Berurah 334:8 [Mishnah Berurah 334:8](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:8) (ח) יש מי שאוסר - הוא דעת הרשב"א ועיין לעיל בסימן ש"ז ס"ה סתם שם המחבר כדעה הראשונה ששנאה בסתמא כדעת הרמב"ם דאיסור שבות מותר ע"י א"י במקום שהוא צריך לדבר צורך הרבה ועיין שם במסקנת המ"א דדוקא במקום שיש הפסד גדול: ###### Mishnah Berurah 334:9 [Mishnah Berurah 334:9](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:9) (ט) וע"ל סימן ש"ז סי"ט - היינו דשם סתם המחבר בדעה הראשונה דמותר לומר כל המציל אינו מפסיד אע"פ שממילא מבין הא"י: ###### Mishnah Berurah 334:10 [Mishnah Berurah 334:10](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:10) (י) הציל פת - ואפילו הציל הוא פת הרבה רשאים בני ביתו ג"כ להציל כ"א מזון ג' סעודות אף שיכולים לאכול משלו דלכל חד התירו להציל ג' סעודות וכ"כ הרב"י דאפילו יש לו מה יאכל רשאי להציל [מ"א] וכן אפי' מתענה בשבת ת"ח רשאי להציל דלא חלקו חז"ל [תו"ש]: ###### Mishnah Berurah 334:11 [Mishnah Berurah 334:11](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:11) (יא) פת הדראה - דאין כאן שייכות ערמה לומר פת הדראה ניחא לי: ###### Mishnah Berurah 334:12 [Mishnah Berurah 334:12](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:12) (יב) שרי - מפני שיכול לומר מחמת בהילותי שכחתי ולקחתי פת הדראה אבל באמת אני רוצה לאכול פת נקיה ואפילו לכתחלה יכול להציל פת הדראה ואח"כ נקיה. וה"ה בשר ודגים או שאר שני מינים אפי' אם הציל כבר מין אחד יכול לומר במין השני אני חפץ [אחרונים]: ###### Mishnah Berurah 334:13 [Mishnah Berurah 334:13](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:13) (יג) מיום הכיפורים לשבת - דהא ביום השבת לא יוכל להכין משא"כ משבת ליו"ט דהא יוכל להכין ביו"ט גופא וכן משבת ליוה"כ וכגון שחל יוה"כ באחד בשבת ג"כ אסור דהא לא אכיל עד לאורתא במוצאי יוה"כ ולאורתא ליטרח וליתי ואע"ג דלא מקלע לדידן יוה"כ ושבת סמוכים להדדי כתב השו"ע זה הסעיף לאשמועינן דאם יוה"כ חל ביום ה' ויודע שלא ימצא לקנות על השבת ביום וי"ו מצילין: ###### Mishnah Berurah 334:14 [Mishnah Berurah 334:14](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:14) (יד) מזון סעודה אחת - מפני הסכנה שיתענו עוד כשלא יזדמן להם מה לאכול ומ"מ בשבת לא רצו להתיר מה"ט למוצאי יוה"כ דחמירא: ###### Mishnah Berurah 334:15 [Mishnah Berurah 334:15](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:15) (טו) לחולה ולזקן וכו' - דלא חלקו חכמים בשיעור ג"ס בין להקל בין להחמיר: ###### Mishnah Berurah 334:16 [Mishnah Berurah 334:16](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:16) (טז) פירש טליתו - ואפילו אם היה המזון בכמה כלים ומערה אותן לתוך הטלית שרי אבל להניח הרבה כלים מלאים תוך הטלית ולהוציאם בבת אחת אסור כיון שהם כלים מחולקים: ###### Mishnah Berurah 334:17 [Mishnah Berurah 334:17](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:17) (יז) כגון כוסות וקיתוניות - וה"ה שאר כלים הצריכים לו לצורך סעודותיו כגון כפות וסכינים וכדומה [פמ"ג]: ###### Mishnah Berurah 334:18 [Mishnah Berurah 334:18](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:18) (יח) וחוזר ולובש - והא דלא שרינן באוכלין ומשקין לחזור ולהוציא משום דהתם חיישינן שמא ישכח שבת ויכבה אבל הכא כיון שלא התירו אלא דרך לבישה רמי אנפשיה ומדכר ואה"נ דלהוציא מלבושים בידו אין מותר כ"א מה שצריך לו לאותו יום כאוכלין ומשקין: ###### Mishnah Berurah 334:19 [Mishnah Berurah 334:19](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:19) (יט) ויש מי שאומר וכו' - והלכה כדעה קמייתא: ###### Mishnah Berurah 334:20 [Mishnah Berurah 334:20](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:20) (כ) בואו והצילו לכם - אבל אין יכול לבקשם שיצילו בשבילו דלא הותר לו כ"א ג' סעודותיו הצריכים לו לשבת וכתב בח"א דאפשר דמעצמם יכולים להציל בשבילו אפילו יותר מג' סעודות והא דלא התיר בשו"ע להם כ"א ג' סעודות היינו דוקא כשהם מצילין בשביל עצמם: ###### Mishnah Berurah 334:21 [Mishnah Berurah 334:21](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:21) (כא) ויכולים ללבוש וכו' - ובזה יכול לומר בואו והצילו עמי דהיינו בשבילי דבמזונות משום דלא חזי ליה כ"א ג"ס לכך הוכרח לומר הצילו לכם משא"כ בלבושין דקחזי ליה לכולי יומא [גמרא] ומש"כ ואם רוצים וכו' אמזון קאי ופשוט דגם הם יכולים לפשוט ולחזור וללבוש ולהוציא כמותו: ###### Mishnah Berurah 334:22 [Mishnah Berurah 334:22](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:22) (כב) כיון שאמר הצילו לכם - אבל אי לא אמר הצילו לכם לא הוי הפקר שהיה יכול לומר אני הייתי ממציא לי אנשים ישראלים שהיו מצילים לעצמם ומחזירים לי גם שהייתי יכול להציל ע"י א"י כמ"ש סכ"ו: ###### Mishnah Berurah 334:23 [Mishnah Berurah 334:23](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:23) (כג) ואם אינם רוצים לזכות - מפני שיודעים שלא מרצונו הפקירו: ###### Mishnah Berurah 334:24 [Mishnah Berurah 334:24](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:24) (כד) ולא הוי שכר שבת - דמעיקרא לאו אדעתא דשכר פעולה נחתי ומהפקירא קזכו. אם החזירו לו ואח"כ מבקשים שכר בחול בודאי צריך לשלם לו אבל בשבת יש סברא לומר דהוא שכר שבת אחרי שכבר החזיר לו מעצמו שוב לא יכול לומר מהפקירא קזכינא לעצמי וכשנוטל שכר שבת הוא נוטל עיין במ"א מש"כ בזה בשם שלטי הגבורים ועיין בא"ר שמפקפק עליו. והנה על מה שכתב השו"ע דזוכה מן ההפקר כתב המ"א עיין בח"מ סימן רנ"ט וסי' שס"ח דדינא דמלכותא דלא מהני יאוש ואפשר דהכא שאני כיון שאמר הצילו לכם. איתא בגמרא דחסיד לא יטול שכר דיש לו לוותר משלו בכל דבר שיש בו נדנוד עבירה: ###### Mishnah Berurah 334:25 [Mishnah Berurah 334:25](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:25) (כה) כל הצלה וכו' - היינו בין הצלה דמזון ג' סעודות וכלי תשמישיו ובין הצלה דמלבושים ואע"ג דפסק לעיל בסימן ש"א סל"ו דמותר לצאת בשני מלבושים זה ע"ג זה משום דדרך מלבוש הוא הכא כיון דבהצלה קעסיק חיישינן טפי דמינשי שהוא שבת ויבוא לכבות והיש מקילין לא ס"ל האי סברא דנחמיר במלבושים בזה טפי מבעלמא ולהכי מקילין ואמלבושין קיימי אבל לענין מזון ג' סעודות או כלי תשמישין גם הם ס"ל דדוקא למעורבת שרי והמלבושים שמתירין דוקא כשהוא לובש אותם דרך מלבוש אבל כשהוא נושא אותם בידו לא עדיפי משאר כלים: ###### Mishnah Berurah 334:26 [Mishnah Berurah 334:26](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:26) (כו) אף לשאינה מעורבת - וה"ה דאפילו לר"ה שרי כיון שנושאם כדרך מלבוש. והנה הב"ח פסק כדעה הראשונה אבל כל האחרונים פסקו כדעה זו: ###### Mishnah Berurah 334:27 [Mishnah Berurah 334:27](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:27) (כז) אבל לבית אחר וכו' - ר"ל דכיון שהוא מקורה אינו דומה כלל לר"ה ולית בזה גזירה שמא יוציא לר"ה ואע"ג דבגמרא נזכר הטעם דשמא מתוך טרדת הצלה יבוא לכבות ס"ל לדעה ראשונה דמ"מ לא גזרינן בזה רק היכא דאיכא חשש הוצאה ג"כ: ###### Mishnah Berurah 334:28 [Mishnah Berurah 334:28](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:28) (כח) שאינה צריכה עירוב - ר"ל שאין בה דיורין ודמי כבית אחד שנפל בה דליקה שמותר להוציא מחדר לחדר לכו"ע ולא גזרו בזה: ###### Mishnah Berurah 334:29 [Mishnah Berurah 334:29](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:29) (כט) וי"א שאין חילוק - ס"ל כיון דהטעם שמא ישכח ויבוא לכבות מה לי חצר ומה לי בית ומה לי אם החצר הוא של רבים או חצר שלו. ולמעשה כיון שהוא מלתא דרבנן אפשר שיש לסמוך להקל: ###### Mishnah Berurah 334:30 [Mishnah Berurah 334:30](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:30) (ל) כל כתבי הקודש - היינו תנ"ך וגמרא וכל הספרים. ותורה שבכתב קודמת להציל לתורה שבע"פ ואפילו תורה שבע"פ מושאלים או מושכרים לו ואם לא יציל לתורה שבע"פ יצטרך לשלם לבעליהם אפ"ה תורה שבכתב קודם [א"ר בשם ס"ח]. והצלת המת קודם לספרים [שם]: ###### Mishnah Berurah 334:31 [Mishnah Berurah 334:31](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:31) (לא) מצילין האידנא - הא דנקט בלשון האידנא משום דרצה לסיים אפילו כתובים בכל לשון וכו' וביאור הדבר דהנה מצד הדין תורה שבכתב אין כותבין אלא כתב אשורית [הוא הכתב של ס"ת] ובלשה"ק ותורה שבע"פ [היינו הש"ס וכל הספרים] אסור לכתוב אלא קורין אותם בע"פ ואם שינה הן תורה שבכתב שכתבו שלא כדין בכתבו או בלשונו או אם כתב שבע"פ אין קורין בהם וגם אין מצילין אותם בשבת מפני הדליקה דאסור לטלטלם כלל אבל האידנא דבציר ליבא כי נתמעט הדעת והזכרון הותר לכתוב תורה שבע"פ כדי שלא ישתכחו וגם בכל כתב ולשון וגם תורה שבכתב בכל לשון ובכל כתב כדי שיבינו כל העם את דברי התורה כי אין הכל בקיאין בלשון הקודש וסמכו כל זה על מה דכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך ולכן קורין בהן ומצילין אותן מפני הדליקה בשבת. וספרים שלנו שכתובים בלשונם של כותים ונמצא אצלם יש להסתפק אם טעונים גניזה דהא לא שרי לכתוב בלשון אחר ובכתב אחר אלא משום עת לעשות לה' ולהם מי התיר ועיין במ"א שהאריך עוד בזה: ###### Mishnah Berurah 334:32 [Mishnah Berurah 334:32](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:32) (לב) ואפילו כתובים בסם וכו' - קאי אכתובים בכל לשון אבל אם היו כתובים התנ"ך בלשה"ק לא הותר לקרות בהן אם היו כתובים שלא בדיו דמדינא צריך לכתוב תנ"ך בלשון הקודש ובדיו ונהי דהותר שאר לשון משום עת לעשות לה' כנ"ל אבל לשנות מדיו לא הותר דקל להשיג דיו [מ"א בסי"ג] וכ"ז הוא רק לענין לקרות בהם אבל לענין הצלה מפני הדליקה וכן לענין גניזה הוא אפילו אם כתובין בסם וסיקרא [מ"א וש"א]: ###### Mishnah Berurah 334:33 [Mishnah Berurah 334:33](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:33) (לג) וכן מטבע ברכות - שכ"ז הותר לכתוב בזמנינו ולברך ולהתפלל בם משום עת לעשות לה' וע"כ ממילא צריך להצילם מן הדליקה וגם טעונים גניזה בחול שלא יהיו מונחים במקום הפקר: ###### Mishnah Berurah 334:34 [Mishnah Berurah 334:34](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:34) (לד) כגון יגר שהדותא - האמור בתורה ור"ל שהשלים באלו התיבות החשבון של פ"ה אותיות וכדלקמיה דעל אלו התיבות בלבד א"צ להצילם מן הדליקה אפילו לא העתיקם לעברי [גמרא]: ###### Mishnah Berurah 334:35 [Mishnah Berurah 334:35](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:35) (לה) שאותו העם בקיאים בו - אבל אם העם אינם מבינים אותו הלשון אסור לכתבו ולהצילו דלא הותר רק משום עת לעשות לה' וכנ"ל. ועיין בבה"ל דדעת הר"ן בשם הראב"ד דלא הותר לכתוב שאר לשון ולקרות בו כתבי הקודש כ"א כשאינו בקי בלשון הקודש: ###### Mishnah Berurah 334:36 [Mishnah Berurah 334:36](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:36) (לו) פ"ה אותיות - שעל ידי שיעור זה יש עדיין עליה קצת קדושת ס"ת משום שכן נמצא בפרשת ויהי בנסוע: ###### Mishnah Berurah 334:37 [Mishnah Berurah 334:37](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:37) (לז) שלמות - ר"ל שנמחק כל הספר ונשאר רק תיבה אחת שלמה כאן ותיבה כאן עד שבין כולם יש פ"ה אותיות ולאפוקי אם אינם נמצאים תיבות שלמות רק אותיות מפוזרות לא מהני אף שיש פ"ה אותיות וכ"ז הוא רק לענין הצלה מדליקה אבל לענין גניזה פשיטא דבעינן: ###### Mishnah Berurah 334:38 [Mishnah Berurah 334:38](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:38) (לח) הואיל ואין וכו' - מפני שניתנה לכתוב בדתי פרס ומדי לפיכך לא כתבו בה אזכרות: ###### Mishnah Berurah 334:39 [Mishnah Berurah 334:39](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:39) (לט) כמשפטה וכו' - ובמג"א מסיק דכל זה הוא רק בזמן התלמוד דאז היה אסור להצילה אא"כ כתובה כהלכתה כיון שלא ניתן לכתוב וללמוד בה אבל האידנא כיון דמשום עת לעשות לה' ניתן ללמוד בה אפילו כתובה בנייר ובכל לשון ממילא מצילין אותה מפני הדליקה ג"כ כמו כל כתבי הקודש ורק לענין אם כתבה בלשון הקודש ושלא בדיו כ"א בסם וסיקרא יש נ"מ דבכל כתבי הקודש אפילו אם היו כתובין בסם וסיקרא דאין קורין בהן [משום דבקל יכול לקנות דיו כמו סם וסיקרא ולא שייך בזה משום עת לעשות] אפ"ה מצילין אותן מפני הדליקה מפני האזכרות שבהן משא"כ במגילה דלית בה אזכרות אם כתבה בסם וסיקרא אין קורין בה ואין מצילין אותה מפני הדליקה וכ"ז בכ"ד ספרי קודש אבל שאר ספרים פשיטא דנכתבים בסם ובסיקרא בין היכא שכתובים בלשה"ק ובין כשכתובים בכל לשון: ###### Mishnah Berurah 334:40 [Mishnah Berurah 334:40](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:40) (מ) הקמיעין - טעם דעה הראשונה דבקמיעין אין שייך בהם טעם דעת לעשות לה' וכו' דאין בזה תורה ללמוד או להתפלל ע"כ אסור לכתוב אותם וי"א ס"ל כיון דאיתיהיב רשות למכתב ברכות יש נמי רשות למכתב קמיעין: ###### Mishnah Berurah 334:41 [Mishnah Berurah 334:41](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:41) (מא) אין מצילים וכו' - מיירי בחולה שאין בו סכנה ובחולה שיש בו סכנה מציל הקמיע שלו ויוציאה עליו דרך מלבוש [פמ"ג]: ###### Mishnah Berurah 334:42 [Mishnah Berurah 334:42](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:42) (מב) וי"א שמצילין - והלכה כדעה הראשונה [אחרונים] ומ"מ כשיש בהן אזכרות יש לומר דמצילין [פמ"ג]: ###### Mishnah Berurah 334:43 [Mishnah Berurah 334:43](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:43) (מג) אע"פ שיש וכו' - ואפילו לדעה ראשונה דבס"ב דמתיר להציל מעות לחוד מפני הדליקה ג"כ ניחא הכא דקמ"ל דמותר להציל המעות אגב הספר ואפילו לחצר שאינה מעורבת ולא הצריכוהו לנערם ממנה דילמא אדהכי והכי נפלה הדליקה על הספר גופא: ###### Mishnah Berurah 334:44 [Mishnah Berurah 334:44](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:44) (מד) למקום וכו' - היינו אפילו לחצר שאינה מעורבת: ###### Mishnah Berurah 334:45 [Mishnah Berurah 334:45](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:45) (מה) ויש מי שאומר דהיינו וכו' - הנה בט"ז ומ"א כתבו דליכא בזה פלוגתא דלכו"ע אסור לכתחלה להניח תפלין אצל מעות בשעת הדליקה כדי להציל המעות אבל אם הניח בשבת תפלין אצל מעות ואח"כ נפלה דליקה פשיטא דשרי להצילו לכו"ע וא"צ לנער המעות ע"ש ובביאור הגר"א הכריע דהעיקר כהמחבר דלדעה ראשונה גם לכתחלה מותר להניח תפלין אצל מעות בשעת הדליקה ע"ש: ###### Mishnah Berurah 334:46 [Mishnah Berurah 334:46](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:46) (מו) כשהניחם שם מע"ש - היינו לענין שיהיה יכול להציל לחצר שאינה מעורבת אבל להציל לרה"י מבואר לקמיה בסי"ז דיש מתירין אפי' ע"י ככר ותינוק כשמניח עליו בשעת הדליקה [מ"א וכן מוכח מהגר"א בסי"ז]: ###### Mishnah Berurah 334:47 [Mishnah Berurah 334:47](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:47) (מז) יש מתירים וכו' - והיינו שיכול ליתן אפילו לכתחלה בשבת להציל על ידם אפילו המעות חשוב מהחפץ שמניח אצלו ולא אמרינן בזה דיהיה בטל לגבי המעות ואע"ג דבעלמא אסור לטלטל דבר המוקצה ע"י דבר היתר המונח עליו דלא אמרו ככר או תינוק אלא לענין טלטול המת בלבד הכא משום פסידת הדליקה הקילו בכל זה ועיין ס"ב דיש מתירין אפילו בלא ככר כלל: ###### Mishnah Berurah 334:48 [Mishnah Berurah 334:48](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:48) (מח) שלש מחיצות ולחי - אבל בלא לחי הו"ל ככרמלית ולא הותר אפילו בשביל ספרים: ###### Mishnah Berurah 334:49 [Mishnah Berurah 334:49](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:49) (מט) שמותר לומר וכו' - דשבות דאמירה לא"י שרי מפני בזיון כתבי הקודש ואף גמרות ושארי ספרים הוי בכלל זה [פמ"ג]: ###### Mishnah Berurah 334:50 [Mishnah Berurah 334:50](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:50) (נ) הגליונים - שנחתכו מן הספר או שנמחק הספר ולא נשתייר בו פ"ה אותיות דשוב אזל ליה קדושתיה של הקלף שתחתיו וגם של הגליונים שסביביו. וכתב מהר"ם בתשובה שהיה תקנה בחר' שלא לקצץ גליון ספר אפילו כדי לכתוב עליו ובמ"ב סימן ק' האריך על הגליונים של הספרים שהקושרין הספרים חותכין אותן ומשליכין והטעם כיון דנהגו כך הו"ל כאלו התנו עליהם מתחלה עיין סימן קנ"ד ס"ח וא"כ אין מצילין אותן ובאגודה במ"ס פ"ו המחתך בספרים בחדשים מותר בישנים אסור [מ"א] והטעם דבחדשים כהתנו מתחלה דמי והזמנה ג"כ לאו מלתא היא אבל בשכבר למדו מהם אף הגליונים נתקדשו בקדושת הספרים: ###### Mishnah Berurah 334:51 [Mishnah Berurah 334:51](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:51) (נא) שכתבו וכו' - אפילו כתב אשורית על הקלף ובדיו: ###### Mishnah Berurah 334:52 [Mishnah Berurah 334:52](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:52) (נב) עם האזכרות - שכיון שהם אדוקים בודאי כתבו אותן לשם ע"ג ומכאן יש להזהיר על אותן מטבעות של זהב וכסף שטבעו אותן האדוקין לשם ע"ג שאסורים לתלותם על הס"ת וגם אין להחזיק אותם ברשותו אלא יתיכם מיד כדי שלא יהיה שום זכרון למעשיהם [ב"ח וט"ז] והרב מו"ה יהודא מילר נסתפק אי מותר להתיכן שמא אינם מינים לע"ג ובתשובת חות יאיר סימן שט"ז מתיר להתיך המטבעות של שם בן ד' שנעשים במדינות שוויידן מטעם כי נטבעו להוציאם והו"ל כאלו נכתבו בפירוש לשם חול וכן משמע בפמ"ג ע"ש. עוד כתב מה שנוהגין באיזה קהלות כשמברכין חולה וגובין מעות מכל אחד ומניחין הכלי עם המעות לתוך ארון הקודש לא יפה עושין ע"ש ובלא"ה אסור להשים לתוך ארון הקודש דבר של חול ע"כ יש למנוע המנהג: ###### Mishnah Berurah 334:53 [Mishnah Berurah 334:53](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:53) (נג) עור של גדי - לח ועיין בסימן ש"ח סכ"ה לענין מוקצה אך לפי המבואר לעיל בס"ב בדעה ראשונה דטלטול מוקצה מותר במקום פסידא אתי שפיר בפשיטות: ###### Mishnah Berurah 334:54 [Mishnah Berurah 334:54](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:54) (נד) פושטה - שלא תהיה מקופלת שלא יאחוז עי"ז האור בכולה [ט"ז]: ###### Mishnah Berurah 334:55 [Mishnah Berurah 334:55](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:55) (נה) שלא יתכוין לכך - הוא מדברי הטור ועיין בט"ז שביאר דר"ל שלא יתכוין בפעולתו לכבות מה שהודלק כבר אלא שלא תדלק יותר ואם אירע שעי"ז נכבה האור לגמרי אינו חושש כיון שהוא לא נתכוין לזה. ולדינא משמע מדברי האחרונים דתפסינן דגם בנתכוין לזה מותר אלא שיזהר שלא ירוץ ויקפוץ וינענע עצמו אנה ואנה כדי שיכבה או שינענע את הטלית כדי שיכבה דכל זה הלא עושה מעשה כיבוי ממש ולאו גרם כיבוי הוא ולא יעשה כן בישראל אלא מתכסה בהטלית כדרכה. וכן ס"ת שאחז בה האור פושטה וקורא בה ואם כבתה כבתה [גמרא] ומותר לקרוא לא"י ויכבה אותה כדלעיל בסי"ח ולקמן בסכ"ו: ###### Mishnah Berurah 334:56 [Mishnah Berurah 334:56](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:56) (נו) קערה על הנר - בסימן רע"ז ביארנו דין זה היטב במ"ב ע"ש: ###### Mishnah Berurah 334:57 [Mishnah Berurah 334:57](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:57) (נז) שאין יכול וכו' - דדוקא להפסיק בכלים מלאים מים שרי בסכ"ב שאין המים בעין אבל הכא שהמים בעין הוא מקרב להכיבוי עי"ז ואסור: ###### Mishnah Berurah 334:58 [Mishnah Berurah 334:58](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:58) (נח) שמותר וכו' - ס"ל דזה לא חמיר מגרם כיבוי בעלמא דשרי: ###### Mishnah Berurah 334:59 [Mishnah Berurah 334:59](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:59) (נט) משום כיבוס - דקיי"ל שריית הבגד זהו כיבוסו והיש מתירים ס"ל דלא שייך זה אלא במקום שיש טינוף או דם אבל לא בטלית נקי: ###### Mishnah Berurah 334:60 [Mishnah Berurah 334:60](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:60) (ס) ודברי סברא וכו' - עיין לעיל בסימן ש"ב ס"ט בבה"ל ד"ה שיש עליו לכלוך מה שכתבנו בזה: ###### Mishnah Berurah 334:61 [Mishnah Berurah 334:61](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:61) (סא) נוכרי וכו' - דא"י אדעתא דנפשיה קעביד ואפילו יודע שנוח לו לישראל הוא להנאת עצמו מתכוין שיודע שלא יפסיד אבל בסימן רע"ו בהדלקת נר כשהדליק בשביל ישראל שגוף הישראל נהנה ממנו לא אמרינן אדעתיה דנפשיה קעביד ואסור להשתמש לאורה: ###### Mishnah Berurah 334:62 [Mishnah Berurah 334:62](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:62) (סב) שבא לכבות - אפילו הוא עבדו המושכר לו לזמן ג"כ אמרינן אדעתיה דנפשיה קעביד: ###### Mishnah Berurah 334:63 [Mishnah Berurah 334:63](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:63) (סג) א"צ למחות בידו - אבל אסור לזרזו שיכבה אף דבא מתחלה מעצמו לזה: ###### Mishnah Berurah 334:64 [Mishnah Berurah 334:64](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:64) (סד) אבל קטן שבא לכבות - אפילו קטן שלא הגיע לחינוך: ###### Mishnah Berurah 334:65 [Mishnah Berurah 334:65](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:65) (סה) צריך למחות - דקטן אין לו שקול הדעת לעשות אדעתיה דנפשיה ועושה לדעת אביו שיודע שכיבוי זה נוח לאביו ועושה בשבילו ואסור דמצווה על שביתתו. ועיין במ"א שכתב בשם הר"ן דאפילו למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה דרבנן ג"כ צריך למחות בידו ועיין בפמ"ג מה שכתב בזה: ###### Mishnah Berurah 334:66 [Mishnah Berurah 334:66](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:66) (סו) בידו - ע' בב"י דאפי' אם בא לכבות דליקה שבבית אחרים ג"כ צריך למחות בידו כיון שעושה בשביל גדול: ###### Mishnah Berurah 334:67 [Mishnah Berurah 334:67](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:67) (סז) יכול לומר וכו' - כיון שאינו אומר לו כבה וע' ביו"ד סי' רכ"א ס"ח דמשמע שם דלומר בלשון נוכח אם תכבה לא תפסיד ג"כ אינו רשאי דזהו ג"כ כאומר לו כבה אלא בלשון כל המכבה דלעלמא קאמר והשלטי גבורים מצדד להקל בזה לענין דליקה ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן ש"ז סי"ט: ###### Mishnah Berurah 334:68 [Mishnah Berurah 334:68](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:68) (סח) בפני א"י - אפי' הוא שכירו המושכר לו לזמן אבל אסור לומר לא"י לכבות לכו"ע דכיון שאדם בהול על ממונו חיישינן דאי שרית ליה אתי לכבויי הוא בעצמו זולת בכתבי הקודש מותר לומר לא"י לכבות מפני בזיון כתבי הקדש וכנ"ל בסי"ח לענין הצלה דרך ר"ה. מת וספרים ויש סיפוק להציל שניהם מת קודם. בריא ומסוכן בריא קודם [ס"ח]: ###### Mishnah Berurah 334:69 [Mishnah Berurah 334:69](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:69) (סט) כל המכבה וכו' - והתירו לומר זה משום דמתוך שאדם בהול על ממונו אי לא שרית ליה אפילו בלשון זה אתי לכבויי בעצמו וכן לענין שאר היזק אתי לתקן בעצמו אבל לענין שאר כל מלאכות של שבת אסור לומר כל העושה מלאכה זו אינו מפסיד כדי שישמעו א"י ויבואו [גמרא]: ###### Mishnah Berurah 334:70 [Mishnah Berurah 334:70](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:70) (ע) בהיזק הבא פתאום - בב"י כתב דאורחא דמלתא נקט דאי היה נודע לו מבע"י היה מתקנו קודם אבל ה"ה אם נודע לו ונשתהא עד שבת ג"כ מותר לומר בלשון זה אך האחרונים לא העתיקו את דבריו ומשמע דלא פשיטא להו דבר זה: ###### Mishnah Berurah 334:71 [Mishnah Berurah 334:71](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:71) (עא) יכול לקרוא א"י וכו' - בב"י בשם מהר"י אבוהב מוכח דה"ה דמותר לומר לו כשיבוא כל המתקן אינו מפסיד: ###### Mishnah Berurah 334:72 [Mishnah Berurah 334:72](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:72) (עב) משום דיש בה ס"נ - שכשהדליקה מתגברת אז הם חוטפים ושוללים וכשאדם מעמיד עצמו על ממונו יבואו להרוג אותו: ###### Mishnah Berurah 334:73 [Mishnah Berurah 334:73](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:73) (עג) בחשש סכנת ספק וכו' - ומזה יצא ההיתר לכבות הדליקה בכל מקום כיון דאפשר אם לא יכבנה אל יחסר מהיות שם בעיר זקן או חולה שאין יכול לברוח ותבוא הדליקה עליו [א"ר בשם שכנה"ג] ועיין במה שכתבנו לעיל בס"ק ד': ###### Mishnah Berurah 334:74 [Mishnah Berurah 334:74](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:74) (עד) מותר לכבות - ומצוה להודיע זאת ברבים דמותר לכבות [פמ"ג וכנ"ל בסימן שכ"ח ס"ב]: ###### Mishnah Berurah 334:75 [Mishnah Berurah 334:75](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:75) (עה) דהוי מלאכה וכו' - ביאור ד"ז לעיל ברע"ח במ"ב סק"ג: ###### Mishnah Berurah 334:76 [Mishnah Berurah 334:76](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:76) (עו) שאינה צריכה לגופה - פי' ואיכא למ"ד אינו חייב עליה וכדלקמיה בסעיף כ"ז ובאמת לענין כיבוי בכדי נקט דאפילו אי הוי כיבוי מלאכה הצריכה לגופה ג"כ מותר כיון דכתב שיש סכנה אם לא יכבה אלא נקטיה משום סיפא לאשמועינן דלענין הצלת ממון אסור לחלל שבת אפילו במלאכה שא"צ לגופה דאפילו באיסור דרבנן אסור לחלל שבת בשביל הצלת ממון [אך אם הוא בע"ח וספק שיתפסוהו א"י יש לצדד בזה] ומ"ש ואם עבר וחילל צריך וכו' היינו בדברים אחרים אבל בכיבוי א"צ תשובה שלא ימנעו מלכבות: ###### Mishnah Berurah 334:77 [Mishnah Berurah 334:77](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:77) (עז) צריך להתענות - אפילו בתחומין דרבנן [מ"א] וכן על טלטול נר דלוק כדי להציל ממון מצדד ג"כ בספר דגול מרבבה שצריך להתענות אך שנראה להקל בזה בתענית ג' ימים בה"ב ואולי גם בתחומין שהחמיר להתענות ארבעים יום מיירי שלא היה כ"כ מורא והפסד רב: ###### Mishnah Berurah 334:78 [Mishnah Berurah 334:78](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:78) (עח) ארבעים יום וכו' - ויכול לדחותם לימי החורף [מ"א] וכ"ז הוא בין שעבר על איסור דאורייתא או על איסור דרבנן [א"ר] ומיירי כשעבר בשוגג. ואפילו כשעבר במזיד היה מחמת שחפר גומא להטמין מעות מפני האנסים וכיו"ב אבל העובר בשאט נפש למלאות תאותו צריך כפרה יותר ויותר כי הוא חייב סקילה או עכ"פ כרת ולכן צריך תשובה שלמה [ח"א]. מי שחילל שבת משום פקוח נפש א"צ לכפרה כלל ומה שנהגו נשים המדליקות הנר בשביל יולדת בשבת להתענות אח"כ הוא הוללות וסכלות [נזר ישראל בשם זכור לאברהם]: ###### Mishnah Berurah 334:79 [Mishnah Berurah 334:79](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:79) (עט) ולא יאכל בשר - היינו בלילה שאחר התענית [אחרונים]: ###### Mishnah Berurah 334:80 [Mishnah Berurah 334:80](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:80) (פ) י"ח פשיטים - הוא כחשבון כ"ז מעות [והוא לערך חמשה זהובים] כי כל פשיט הוא גדול וחצי פולניש וכל גדול הוא מעה וטעם לשיעור זה שכתבו הפוסקים הוא מפני שזה היה פחות שבכבשים או שבעזים באותו העת ולכך צריך ליתן שיעור זה לצדקה שהרי כשהיה בהמ"ק קיים היה חייב להביא חטאת מאלו המינים אם עשה מלאכה דאורייתא ולא יהא חוטא נשכר. ויזהר שלא יאמר שנותן זה עבור חטאת רק שיאמר שבמקום חטאת נותן זה לצדקה [ח"א] וכתבו הספרים שמהנכון שיאמר פרשת חטאת ויבין אופן הקרבתה וכבר אחז"ל כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת: ###### Mishnah Berurah 334:81 [Mishnah Berurah 334:81](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:81) (פא) י"ב פשיטים - שהוא ח"י מעות וזהו שיעור הפחות אם אפשר לו והעשיר יתן יותר הכל לפי עשרו שהרי טעם הפדיון ששקול צער הממון כנגד צער התענית [אחרונים]: ###### Mishnah Berurah 334:82 [Mishnah Berurah 334:82](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:82) (פב) יכול לכבותה - ומיירי שאין לו עצה איך לטלטלה ממקום זה לפנותה למקום אחר שאין רבים מצויים בה דאל"ה בודאי יותר טוב שיפנה אותה ולא יכבנה: ###### Mishnah Berurah 334:83 [Mishnah Berurah 334:83](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:83) (פג) של מתכות - ואין בזה משום מצרף [היינו שמחזק את הכלי ע"י המים צוננים ששופך עליה] כיון שאין מכוין לזה: ###### Mishnah Berurah 334:84 [Mishnah Berurah 334:84](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:84) (פד) בין וכו' של עץ - דכיבוי שחייב מן התורה הוא דוקא כשמכבה לעשות פחמין אבל סתם כיבוי הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה והוא רק איסור דרבנן ובמקום הזיקא דרבים שיוכלו להנזק בגופן לא גזרו אבל במקום הזיקא דממונא אסור כמ"ש סעיף כ"ה והרמב"ם ס"ל דחייב במלאכה שאצ"ל ולכך אסור בשל עץ אבל בשל מתכת ליכא איסור כיבוי מן התורה לכו"ע דאינו שורף: ###### Mishnah Berurah 334:85 [Mishnah Berurah 334:85](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/334:85) (פה) והרמב"ם אוסר וכו' - והלכה כדעה ראשונה [א"ר]: