## Mishnah Berurah Siman 413

###### Mishnah Berurah 413:1
[Mishnah Berurah 413:1](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/413:1)

(א) לרבים משלו אומר וכו' - וגם בנתנו כ"א בפ"ע כשמניח אחד בשבילם צריך לומר בשעה שמניח שהוא מניח לשם עירוב לכל בני העיר וכדלעיל בסימן ת"ט ס"ח במ"ב אלא דכשנותן עירוב משלו בשביל כולם צריך לזכות מתחלה ע"י אחר בשבילם קודם שמניחו:


###### Mishnah Berurah 413:2
[Mishnah Berurah 413:2](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/413:2)

(ב) מזון שתי סעודות - ואפילו בלפתן למזון שתי סעודות סגי וכדלעיל בסימן ת"ט סעיף ז':


###### Mishnah Berurah 413:3
[Mishnah Berurah 413:3](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/413:3)

(ג) לכל אחד - ולא דמי לעירובי חצרות דבמזון שתי סעודות לכולם סגי דשם העירוב הוא משום דאחד אוסר ע"ח ועי"ז הם כמעורבין משא"כ בתחומין אין שייך אחד לחבירו וכל אחד כשרוצה לילך חוץ לאלפים שלו צריך לקנות שביתה לעצמו לכך צריך מזון שתי סעודות לכל אחד:


###### Mishnah Berurah 413:4
[Mishnah Berurah 413:4](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/413:4)

(ד) וע"ל בסימן שס"ו - דשם נתבאר מי הוא הראוי לזכות על ידו. ולענין מי הוא שראוי להעשות שליח להנחת העירוב נתבאר בסימן ת"ט ס"ח:


###### Mishnah Berurah 413:5
[Mishnah Berurah 413:5](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/413:5)

(ה) וצריך להודיעם - משום דעי"ז הלא מפסיד תחום של צד השני ודלמא לא ניחא ליה:


###### Mishnah Berurah 413:6
[Mishnah Berurah 413:6](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/413:6)

(ו) מבעוד יום - ואפילו בין השמשות סגי בדיעבד כ"כ הפמ"ג ועיין ביאור הלכה:


###### Mishnah Berurah 413:7
[Mishnah Berurah 413:7](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/413:7)

(ז) אפילו לא גמר בלבו וכו' - דאמרינן הוברר הדבר שקודם זמן קניית העירוב דעתו לכך היה כיון שידע מתחלה משא"כ בשלא הודיעוהו מבע"י לא שייך לומר דהוברר כיון שלא ידע כלל מבעוד יום:


###### Mishnah Berurah 413:8
[Mishnah Berurah 413:8](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/413:8)

(ח) יכול לסמוך עליו - והוא נמי משום דאמרינן הוברר הדבר דקודם בין השמשות דעתו היה לכך וכל זה הוא כפי מה דקי"ל דלענין מלתא דרבנן יש ברירה. ופשוט דכל זה אם בלילה לא הלך מביתו לצד השני:


###### Mishnah Berurah 413:9
[Mishnah Berurah 413:9](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/413:9)

(ט) לרוח שבא לו החכם קנה - ולא מיבעיא אם כבר בא החכם קודם בין השמשות לאותו רוח אלא שהוא לא היה יודע להיכן בא עד למחר שנשמע לו בודאי קנה לאותו רוח דגילוי מלתא בעלמא הוא דאיגלאי מלתא השתא דההוא עירוב קנה אלא אפילו היה החכם רחוק משם ביה"ש בתוך התחום [של סוף ד' אלפים שלו] וא"כ אפשר שלא גמר אז החכם בדעתו כלל לבוא לתוך ד' אלפים שלו [דדלמא אז היה בדעתו שלא לזוז כלל ממקומו וממילא לא קנה עירובו של זה] אפ"ה אמרינן דמהני תנאו משום ברירה דאמרינן הוברר למפרע דלאותו צד שבא החכם היה מאתמול עומד לכך [גמרא]:


###### Mishnah Berurah 413:10
[Mishnah Berurah 413:10](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/413:10)

(י) הוי עירוב - דאמרינן כיון שרצה עכשיו מסתמא בין השמשות שהוא זמן קניית העירוב היה ג"כ דעתיה להאי: