## Mishnah Berurah Siman 454 ###### Mishnah Berurah 454:1 [Mishnah Berurah 454:1](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:1) (א) אין יוצאין וכו' - לפי שאינן קרויין לחם וכמבואר ביו"ד סימן שכ"ה דמהאי טעמא פטורין ג"כ מחלה: **[fr]:** (1) **One does not fulfill etc.** - Since they are not called bread. And so is elucidated in Yoreh Deah Siman 325 *[translator: should be 324:3]* that from that reason, they (i.e. doughs made from husk and/or bran) are exempt also from Challah. ###### Mishnah Berurah 454:2 [Mishnah Berurah 454:2](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:2) (ב) סובין - היינו קליפה הנושרת מן החטה בשעת כתישה ומורסן היינו קליפה דקה הנשארת בנפה אחר יציאת הקמח ויש מפרשין בהפוך. ולענין שריית סובין ומורסן במים יבואר לקמן בסימן תס"ה ס"א עיי"ש במ"ב: **[fr]:** (2) **Husk** - that is [**Shaar Tzion 1** - *(first definition is) Magen Avrohom in the name of Rashi. And the "those that explain" is the opinion of the Rambam and so is the opinion of many Poskim like him*] shell remaining from the wheat at the time of crushing. And bran that is thin shell remaining in a sieve after the flour exited. And there are those that explain the opposite. And to the matter of soaking husk or bran in water, I elucidate later in Siman 465 Paragraph 1, see there in the Mishnah Berurah. ###### Mishnah Berurah 454:3 [Mishnah Berurah 454:3](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:3) (ג) בסובין ובמורסן שבה - שכן דרך העני לאכול פתו מקמח שאינו מנוקה והם מצטרפין ג"כ לשיעור כזית מצה ודוקא אם לא הפרישן ממנה אבל אם הפרישן ממנה וחזר ועירבן לתוך הקמח ולשן ביחד אין מצטרפין לשיעור כזית: **[fr]:** (3) **(One may knead)with husks and bran in it**- so is the way [**Shaar HaTzion 2** - *(from Gemara) Shabbos 66*] of the poor man to eat his bread with flour that is not clean. And they *(bran and husk)* also combine to measure a kezayis matzah (minimum size requirement to fulfill mitzvah of matzah). [**Shaar HaTzion 3** - *(this next point is from) Chok Yaakov and evident from Rabbeinu Manoach, the Gra, the Pri Chadash, and the Griz. Yet not like the Magen Avrohom that is uncertain in this (matter)*] And this is specifically if they were not separated from it; but if separated from it, and returned, and mixed with the flour and kneaded together, it is not combined to the measure of a kezayis. ###### Mishnah Berurah 454:4 [Mishnah Berurah 454:4](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:4) (ד) ויוצא בה - וה"ה דיוצאין בפת שנעשה מתבואה שאכלו התולעים: **[fr]:** (4) **And fulfill with it**- so is the law [**Shaar HaTzion 4** *(the source is) Chok Yaakov*] that one fulfills with bread that is made from produce that was eaten by worms. ###### Mishnah Berurah 454:5 [Mishnah Berurah 454:5](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:5) (ה) דהוי כאשישה - ובגמרא אמרינן לחם עוני פרט לאשישה פי' גלוסקא גדולה: **[fr]:** (5) **That it is like *ashishah*** - And in the Gemara we say "the Bread of Affliction" (לחם עוני) to exclude *asishah*, definition a large roll. (translator: Gemara is found Pesachim 36b) ###### Mishnah Berurah 454:6 [Mishnah Berurah 454:6](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:6) (ו) בזמן שהרועים אוכלים - ר"ל אם דרכו של בעה"ב זה להאכיל ממנה גם לרועיו הישראלים א"כ כשלשה ואפה הרי הוא מכוין שתהיה ג"כ לאכילת אדם: **[fr]:** 2 (6) **When the shepherds are eating** - that is to say, if its common for this landowner to feed from it [**Shaar HaTzion 5** Rambam in explanation of the Mishnah (1st chapter of tractate Challah)] also his Jewish shepherds, if so when it was kneaded and baked it was intended that should be also for human consumption. ###### Mishnah Berurah 454:7 [Mishnah Berurah 454:7](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:7) (ז) יוצאים בה - דמאחר שיש חלק לרועיו בה בחזקת שימור לשם מצה קיימי ואף דמסתמא מעורב בה מורסן ופסולת הרבה כדרך עיסת הכלבים אפ"ה יוצא בה: **[fr]:** (7) **They fulfill in it** - That since that there is a portion for the shepards, it maintains a presumed status of being watched for the sake of (the mitzvah of) matzah. And despite that logically there is mixed in it much bran and sediment, like the way of dough of dogs, even so one fulfills in it (the mitzvah of Matzah.) ###### Mishnah Berurah 454:8 [Mishnah Berurah 454:8](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:8) (ח) ואם לאו - ר"ל שאין הרועים אוכלים ולש ואופה רק לצורך הכלבים ובזה אפילו היתה פת נקיה אין יוצא בה וכדמסיים טעמא: **[fr]:** (8) **And if not** - that is to say, that the shepards not eating and the kneading and baking only are for the needs of the dogs, so with this even if it is clean bread, one does not fulfill with it, like that concluded reason (translator: i.e. see next M'B (9)). ###### Mishnah Berurah 454:9 [Mishnah Berurah 454:9](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:9) (ט) שאין זו משומרת לשם מצה - הלשון אינו מדוקדק דבאמת כיון שלא חשב כלל לאכילת אדם אין שם לחם עליו כלל ואפילו לענין ברכת המוציא אלא משום דאיירי לענין פסח הוסיף עוד טעם דמשום זה ג"כ אין יוצא בה: **[fr]:** (9) **That this was not guarded for the sake of Matzah** - The language isn't exact that truthfully since that it is not considered at all for the eating of people, it does not have the name "bread" upon it at all. And even regarding the matter of the bracha of "HaMotzi". Rather, because the discussion of the matter of Pesach, (The Shulchan Aruch) adds an additional reason because this that also one does not fulfill in it. ###### Mishnah Berurah 454:10 [Mishnah Berurah 454:10](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:10) (י) כך הם דברי הרמב"ם - הרב קיצר בזה ותוכן כוונתו דלהרמב"ם איירי בין בפת יפה בין בפת שמעורב בו מורסן הרבה ועיקר חלוקא הוא אם חשב רק לכלבים או גם לאכילת אדם ובא הרב לומר דיש בזה סברא אחרת דלא תלוי כלל במחשבתו דהיכא שמעורב בו מורסן הרבה ואינו ראוי לרועים לאכול מזה אין שם לחם עלה ואפילו חשב להדיא גם לרועים בטלה דעתו דאין דרך ב"א לאכול לחם כזה ולהיפוך אם הפת יפה אפילו עשאן לכלבים דין לחם עלה לכל הדברים ורק לענין מצה אין יוצאין בה דאין משומר לשם מצה: ###### Mishnah Berurah 454:11 [Mishnah Berurah 454:11](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:11) (יא) ליכא בזמן הזה וכו' - ר"ל מצד הדין אם חולט הקמח דהיינו שנותנן ברותחין שהם מרותחין רתיחה עזה על האור קודם הלישה ואח"כ לש אותו ועשה ממנו עיסה אין אנו חוששין לומר שמא כבר נתחמץ הקמח כשהיה בתוך הרותחין קודם שהתחיל לעסוק בה בידים בלישה לפי שרתיחת הרותחין ממהרת לבשל את הקמח קודם וכיון שנתבשל שוב אינו בא לידי חימוץ לעולם אף לאחר שנחו הרותחין מרתיחתן מ"מ הגאונים אסרו לנו כל מיני חליטה ברותחין לפי שאין אנו בקיאין בחליטת הרותחין וחיישינן שמא לא ירתיח המים מקודם יפה יפה: ###### Mishnah Berurah 454:12 [Mishnah Berurah 454:12](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:12) (יב) כל מין חליטה - היינו בין שיתן מים ע"ג הקמח או הקמח ע"ג מים ואפילו אם המים הם מרותחין הרבה שעומדים ע"ג האור והוא ממרס הקמח בתוך המים: ###### Mishnah Berurah 454:13 [Mishnah Berurah 454:13](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:13) (יג) אסור - בין באכילה ובין בהנאה וה"ה שאסור להשהותו דמאחר דאין אנו בקיאין חיישינן שהוא חמץ גמור ואם נתערבה בתבשיל אוסרת במשהו ומ"מ כתבו האחרונים דבחליטה אין לאסור התבשיל במשהו רק באכילה ולא בהנאה וכן להשהותו מותר בכהאי גוונא עוד כתבו האחרונים מי שיש לו חולי בבטנו ורפואתו שחולטין שעורים או שבולת שועל ומניחים על בטנו אם אירע חולי זה בפסח ויש בו סכנה מותר לישראל לעשותו בדרך חליטה דהיינו שמרתיחין המים היטב ואח"כ נותנין השעורין לתוכו דאף שהוא בסכנה כל שאפשר בצד היתר יעשה בצד היתר ואם אין בו סכנה אסור אפילו בדרך חליטה דמאחר שאין אנו בקיאין כשחולט איכא לתא דבל יראה ואם עכו"ם עושה זה משלו או שמקנה לו הישראל השעורים קודם החליטה מותר אפילו באין בו סכנה ואם אפשר לחלוט השעורין במי פירות מותר אף ע"י ישראל אפילו באין בו סכנה דבמי פירות אינו מחמיץ ועיין בבה"ל. כתב הח"א כשאנשי חיילות עוברין בפסח וכופין לישראל לבשל להם מיני גרויפין אם יכול לפייסן שיבשל להם של רעצקי מה טוב ועכ"פ יברר אותם מגרעיני תבואה שמצוי בם ואם אינו יכול לפייסן בזה ונותנין לו גרויפין של שעורים אם יכול להציל עצמו בממון מחויב ליתן כפי יכלתו ואם לאו אזי יזהר הישראל עכ"פ לעשות חליטה דהיינו שיניח לבשל המים מקודם עד שיהיה מבושל הרבה ואז יניח הגרויפין מעט מעט כדי שלא יתקרר המים וגם ברעצקי טוב שיעשה כן אבל גרויפין של שבולת שועל הוא חמץ גמור כידוע עכ"ל: ###### Mishnah Berurah 454:14 [Mishnah Berurah 454:14](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:14) (יד) אין אדם יוצא י"ח - היינו אפילו בדיעבד צריך לחזור ולאכול ומסתימת הלשון משמע דצריך לחזור ולברך ועיין בבה"ל. ועיין בתשובת שאגת אריה סי' צ"ד שכתב דאף בליל יו"ט שני אינו יוצא במצה גזולה: ###### Mishnah Berurah 454:15 [Mishnah Berurah 454:15](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:15) (טו) במצה גזולה - הטעם דילפינן מחלה בגז"ש דלחם לחם מה התם אין אדם מפריש חלה אלא מעיסה שלו דכתיב עריסותיכם אף כאן כן. ודוקא גזולה אבל אם שאל מצה יוצא בה דהא שאלה ע"מ לאכלה ולא להחזירה בעין א"כ הרי היא שלו ממש. כתבו הפוסקים דיש ליזהר כשאופין הרבה בתנור אחד והרבה פעמים מתחלפין המצות נכון שיאמרו כל מי שיגיע מצתו לידו יהיה לו במתנה דאל"ה יש בזה חשש מצה גזולה וכתבו עוד דטוב לומר כן גם בשעת טחינה דלפעמים מתחלף הקמח. ויש עוד פרט אחד מה שמצוי להכשל בו כגון אם קנה מצה ומשכן לרשותו אם המוכר גלה דעתו בעת מכירתו שדחוק למעות ואינו יכול למכור בהקפה וע"כ עייל ונפיק אחריו אזוזי ומדחהו בלך ושוב ואינו נותן לו מדינא לא קנה כמבואר בח"מ סי' ק"ץ סי"ז וממילא אינו יוצא בהם אח"כ ידי חובת מצה מן התורה: ###### Mishnah Berurah 454:16 [Mishnah Berurah 454:16](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:16) (טז) יוצא בה - ומ"מ לכתחלה לא יקח אותו לצאת בה דהא לא יוכל לברך עליה וכדלקמיה וכדלעיל בסי' י"א סעיף ו' בהג"ה: ###### Mishnah Berurah 454:17 [Mishnah Berurah 454:17](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:17) (יז) שקנאה בשינוי - ר"ל בשינוי מעשה וה"ה היכי שגזל המצה ונתנה לאחר אותו אחר יוצא בה דהוי שינוי רשות [ודוקא היכי דהוי ג"כ יאוש בעלים דשינוי רשות גרידא לא קני] ואותו אחר מותר לברך עליה שהרי לא באיסור באה המצוה לידו שהרי כבר נתייאש הנגזל ממנה קודם שבא לידו. ואם האחר חזר ונתנו לגזלן גם הגזלן יוצא בו דהוי יאוש ושינוי רשות. ולענין מרור אם יוצא בגזול בדיעבד עיין בבה"ל: ###### Mishnah Berurah 454:18 [Mishnah Berurah 454:18](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/454:18) (יח) ולענין ברכה עיין וכו' - ר"ל דשם מבואר דלענין ברכה בכל גווני אין לברך אפילו במקום דקנה דהו"ל בוצע ברך נאץ ה' ובין הברכה דאכילת מצה ובין ברכת המוציא גופא ולענין בהמ"ז עיין לעיל בסימן קצ"ו ס"א במ"ב: