## Mishnah Berurah Siman 570

###### Mishnah Berurah 570:1
[Mishnah Berurah 570:1](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:1)

(א) יחיד שקבל עליו תענית וכו' - דאלו אם גזרו תענית על הצבור בא"י והתחילו להתענות ואירע בהם אלו הימים חל גזירתם בדיעבד וכדלעיל בסימן תי"ח משא"כ ביחיד:


###### Mishnah Berurah 570:2
[Mishnah Berurah 570:2](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:2)

(ב) א"צ התרה - דאין כח קבלתו חל כלל על יום זה ועיין בסימן תי"ח במ"ב סק"ז מש"כ שם:


###### Mishnah Berurah 570:3
[Mishnah Berurah 570:3](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:3)

(ג) בלשון הרי עלי - פי' שאמר הרי עלי אכילת יום פלוני קונם ומשום דנדר חל אפילו על דבר מצוה דנדר אוסר החפץ עליו ואין שום ציווי על החפץ אבל בשבועה שנשבע להתענות בימים אלו אינו חל וכמבואר בס"ג משום דשבועה אוסר נפשיה על חפצא והוא כבר מצווה שלא לעשות כן:


###### Mishnah Berurah 570:4
[Mishnah Berurah 570:4](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:4)

(ד) שהוא לשון נדר - כתב מ"א דאם אמר הריני נודר להתענות יום אחד לא מיקרי נדר ולכן נהגו שמי שאמר הריני נודר להתענות ב' וה' כל ימות השנה א"צ להתענות בר"ח וא"צ התרה ועיין בפמ"ג. ועיין ביו"ד סימן ר"ו ס"ה:


###### Mishnah Berurah 570:5
[Mishnah Berurah 570:5](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:5)

(ה) צריך התרת חכם - ויראה להתיר כדי שלא יהיה מחוייב להתענות [ואם לא התיר והתענה צריך למיתב אח"כ תענית לתעניתו כדי שיכופר לו על מה שהתענה בימים אלו וכנ"ל בסימן תקס"ח ס"ה] וכשמתיר לו ממילא הותר כל הימים [יו"ד סי' רט"ו]:


###### Mishnah Berurah 570:6
[Mishnah Berurah 570:6](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:6)

(ו) ופורים - שאין אלו הימים נקראין יו"ט וה"ה ר"ח אבל חוה"מ מקרי יו"ט:


###### Mishnah Berurah 570:7
[Mishnah Berurah 570:7](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:7)

(ז) הולכין אחריו - פי' ואין מחוייב להתענות:


###### Mishnah Berurah 570:8
[Mishnah Berurah 570:8](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:8)

(ח) ערב יום הכיפורים בכלל - דבנדרים הולכין אחר לשון ב"א ובלשון ב"א מקרי יו"ט. ועיין לקמן בסימן תר"ד במ"ב סק"ב:


###### Mishnah Berurah 570:9
[Mishnah Berurah 570:9](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:9)

(ט) והכי נהוג - ר"ל כסברא הראשונה הנ"ל ולא כדעת הרמב"ם:


###### Mishnah Berurah 570:10
[Mishnah Berurah 570:10](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:10)

(י) סי' רט"ו ס"ד - כצ"ל. ועיין בש"ך שם מש"כ בזה:


###### Mishnah Berurah 570:11
[Mishnah Berurah 570:11](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:11)

(יא) דינו שוה וכו' - ר"ל דאף שפרט בפי' אלו הימים מ"מ אם הוציאו בלשון נדר חל דנדר חל אף על דבר מצוה כנ"ל:


###### Mishnah Berurah 570:12
[Mishnah Berurah 570:12](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:12)

(יב) מטעם איסור כולל - שכלל בשבועתו גם ימים אחרים. ויראה להתיר שבועתו [אחרונים]:


###### Mishnah Berurah 570:13
[Mishnah Berurah 570:13](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:13)

(יג) דה"ה לר"ח וכו' - פי' שמה שאסור להתענות בהם הוא דרבנן ולכן חלה השבועה:


###### Mishnah Berurah 570:14
[Mishnah Berurah 570:14](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/570:14)

(יד) שהם של תורה - ועיין במ"א שמכריע דעיו"כ האיסור להתענות בו הוא דאורייתא אבל בר"ח הוא דרבנן וכן דעת הגר"א בביאורו דר"ח הוא דרבנן: