## Mishnah Berurah Siman 612

###### Mishnah Berurah 612:1
[Mishnah Berurah 612:1](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:1)

(א) ככותבת הגסה - אע"ג דבכל איסורי התורה משערינן בכזית כל זה היכי דכתיבי אכילה משא"כ ביו"כ דלא כתיב אכילה אלא מנע הכתוב את האכילה בלשון עינוי כדכתיב הנפש אשר לא תעונה וקים להו לחכמים דבפחות מככותבת לא מייתבא דעתיה כלל והרי הוא רעב ומעונה כבתחלה ועיין בה"ל:


###### Mishnah Berurah 612:2
[Mishnah Berurah 612:2](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:2)

(ב) והוא פחות מכביצה - ר"ל ביצה בינונית ועיין בדגול מרבבה שכתב דכביצה האמור כאן הוא בלי קליפה ובתשובת בנין ציון החדשות חולק עליו:


###### Mishnah Berurah 612:3
[Mishnah Berurah 612:3](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:3)

(ג) ושיעור זה שוה וכו' - דקים להו לחכמים דבשיעור זה מייתבא דעתיה דכל אדם מעט או הרבה ובבציר מזה לא מייתבא דעתיה דשום אינש. והנה מה שהורה לנו המחבר השיעור לענין חיוב אף דאיסורו הוא אפילו בכל שהוא כדלקמן סעיף ה' ע"ש משום דנ"מ מזה לענין הנזכר בסימן תרי"ח אודות חולה דמאכילין אותו פחות מכשיעור וע"כ צריכין אנו לידע השיעור של חיובא:


###### Mishnah Berurah 612:4
[Mishnah Berurah 612:4](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:4)

(ד) אפילו מלח וכו' וציר שעל ירק - דבאין להכשיר את האוכל וכל דבר שבא להכשיר את האוכל חשוב כאוכל. וה"ה בשרה פתו ביין או במים מצטרף היין או המים להפת:


###### Mishnah Berurah 612:5
[Mishnah Berurah 612:5](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:5)

(ה) אינן מצטרפות - שאם אכל פחות מככותבת ושתה ג"כ פחות מכשיעור אינן מצטרפות ביחד לחייבו דקים להו לחכמים שאין דעתו מתיישבת בכך [גמרא]:


###### Mishnah Berurah 612:6
[Mishnah Berurah 612:6](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:6)

(ו) אכל וחזר ואכל - וה"ה אם אוכל בלי הפסק אלא שפירר את האוכל לפירורים קטנים ואכלם ועי"ז נשתהא באכילתו הרבה ג"כ בעינן שיהא מתחלת אכילתו עד סופו רק כדי אכילת פרס:


###### Mishnah Berurah 612:7
[Mishnah Berurah 612:7](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:7)

(ז) ואם לאו - ר"ל ששהא באכילתו יותר משיעור אכילת פרס אין מצטרף תחלת אכילה לסופה להתחייב כרת:


###### Mishnah Berurah 612:8
[Mishnah Berurah 612:8](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:8)

(ח) י"א וכו' וי"א - ולענין הלכה כל שהוא בשל תורה הלך אחרי המחמיר וכל שהוא בשל דבריהם הלך אחרי המיקל:


###### Mishnah Berurah 612:9
[Mishnah Berurah 612:9](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:9)

(ט) שוחקות - כל ביצה במילוי ובריוח ולא בצימצום:


###### Mishnah Berurah 612:10
[Mishnah Berurah 612:10](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:10)

(י) הא דבעינן שיעור - היינו בין לענין אכילה בין לענין שתיה כדלקמן בס"ט:


###### Mishnah Berurah 612:11
[Mishnah Berurah 612:11](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:11)

(יא) אבל איסורא איכא - מן התורה:


###### Mishnah Berurah 612:12
[Mishnah Berurah 612:12](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:12)

(יב) שאינם ראוים לאכילה - היינו דברים מרים או נבאשים עד שאינם ראוים מחמת זה לאכילה כלל ודברים ראוים לאכילה רק שהם איסורים כגון חלב ונבילה וטרפה וכה"ג בודאי חייבים עליהם גם מחמת יוה"כ:


###### Mishnah Berurah 612:13
[Mishnah Berurah 612:13](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:13)

(יג) שאכל - דאל"כ האיך משכחת לה אכילה גסה דעכ"פ חייב למה שאכל תחלה באיסור קודם שיבא לידי אכילה גסה:


###### Mishnah Berurah 612:14
[Mishnah Berurah 612:14](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:14)

(יד) עד שקץ במזונו - שאוכל עכשיו ולאפוקי אם אינו קץ ורק שהיה שבע ואינו מתאוה לאכול ואעפ"כ הוא מרגיש טעם כשאוכל חייב:


###### Mishnah Berurah 612:15
[Mishnah Berurah 612:15](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:15)

(טו) פטור - דאכילה גסה לא שמה אכילה ומ"מ לכתחילה יש איסור בזה וכן באוכלים שאינם ראוים לאכילה יש איסור לכתחלה מדרבנן ואפילו בחצי שיעור מהן ג"כ יש ליזהר לכתחלה [פמ"ג]:


###### Mishnah Berurah 612:16
[Mishnah Berurah 612:16](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:16)

(טז) על אכילתו חייב וכו' - והב"ח כתב דאם אכל עד שקץ במזונו אפילו בזה פטור אכן באמת הכל תלוי לפי מה שהוא מרגיש בנפשו [כ"כ מ"א ור"ל דבסתם תלינן דבמאכל מתובל כשהוא אוכל אפילו אם היה מתחלה שבע ביותר אינו קץ בה ובזה מיירי הרמ"א ואעפ"כ אם מרגיש בנפשו שכואב לו האכילה וקץ בה פטור]:


###### Mishnah Berurah 612:17
[Mishnah Berurah 612:17](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:17)

(יז) לטעום דבר להפליט - אפילו פחות מכשיעור ואפילו אם יודע שיכול לעמוד על עצמו שלא יבלע כלום:


###### Mishnah Berurah 612:18
[Mishnah Berurah 612:18](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:18)

(יח) אפילו עצי בשמים - שהוא עץ בעלמא דמ"מ כשלועסו מרגיש טעם. אבל מותר להריח למלאות מנין מאה ברכות. וכ"ז שלא הסיח דעתו מלהריח אסור לחזור ולברך דהוי ברכה שא"צ ויש אנשים שמריחים במים המריחים (שקורין שפירטוז אבל כשאינו מריח אין צריך לברך עליו כלל) ואין מברכים עליו כלל ועושים איסור [ח"א]:


###### Mishnah Berurah 612:19
[Mishnah Berurah 612:19](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:19)

(יט) עלי קנים - יש גורסין עלי גפנים והטעם משום דאינם ראוים לאכילה:


###### Mishnah Berurah 612:20
[Mishnah Berurah 612:20](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:20)

(כ) שלבלבו - פירוש שהניצו וכדמתרגמינן ויוצא פרח ויצץ ציץ ואפיק לבלבין:


###### Mishnah Berurah 612:21
[Mishnah Berurah 612:21](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:21)

(כא) מראש השנה ועד יום הכיפורים וכו' - משום דעדיין לחין ורכין הן וראוין לאכילה:


###### Mishnah Berurah 612:22
[Mishnah Berurah 612:22](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:22)

(כב) כס פירוש שכסס וכו' - ומיירי שבלעם דאל"ה אפילו רטובים פטור וקראם בשם כסיסה משום דפלפל יבש או זנגביל (שקורין אינגבער) הוא דבר שאין דרכן לאכול ולכן פטור וכל פטור דאתמר הכא פטור אבל אסור:


###### Mishnah Berurah 612:23
[Mishnah Berurah 612:23](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:23)

(כג) מלא לוגמיו - דקים להו לרבנן דבשיעור זה מתיישב דעתו של אדם ואזל ממנו העינוי:


###### Mishnah Berurah 612:24
[Mishnah Berurah 612:24](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:24)

(כד) לפי מה שהוא - ר"ל דכאן אין השיעור שוה לכל אדם כמו באכילה בס"א משום דלענין שתיה קים להו לחכמים דלא מייתבא דעתיה של אדם אלא במלא לוגמיו דידיה:


###### Mishnah Berurah 612:25
[Mishnah Berurah 612:25](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:25)

(כה) ולא מלא לוגמיו ממש - ר"ל דלא בעינן שיהא שני הלחיים מלאין משקה אלא די שיהא אחד מלא ובולט אלא שאז יראה ממילא כאלו שניהם מלאין:


###### Mishnah Berurah 612:26
[Mishnah Berurah 612:26](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:26)

(כו) והוא פחות וכו' - משמע דהוא קרוב לרביעית אמנם בסימן רע"א סי"ג כתב דהוא רובו של רביעית ועיין בבה"ל שם:


###### Mishnah Berurah 612:27
[Mishnah Berurah 612:27](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:27)

(כז) באדם בינוני - ולפעמים המלא לוגמיו ברביעית או יותר מרביעית כגון באדם גדול ביותר. ולהיפך באדם קטן דמלא לוגמיו דידיה הוא פחות מרוב רביעית ג"כ חייב כיון דמייתב דעתיה עי"ז:


###### Mishnah Berurah 612:28
[Mishnah Berurah 612:28](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:28)

(כח) כגון ציר - הוא מה ששותת מן הדג כששורין אותו במלח. ומורייס הוא שומן היוצא מן הדגים:


###### Mishnah Berurah 612:29
[Mishnah Berurah 612:29](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:29)

(כט) וחומץ חי - ודוקא שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ דאז אינו ראוי לשתיה ופטור אפילו שתה הרבה יותר מכשיעור דכיון שהוא חומץ חזק טפי מזיקו וי"א דכששותה הרבה חייב משום דאז שובר רעבונו והתורה אמרה אשר לא תעונה אבל אסור לכו"ע אפילו בפורתא:


###### Mishnah Berurah 612:30
[Mishnah Berurah 612:30](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:30)

(ל) חייב - דראוי הוא לשתיה:


###### Mishnah Berurah 612:31
[Mishnah Berurah 612:31](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:31)

(לא) ויש אומרים - מלשון המחבר משמע דהעיקר כדעה א' אבל הפר"ח והגר"א כתבו דהעיקר כדעה השניה:


###### Mishnah Berurah 612:32
[Mishnah Berurah 612:32](https://torahapp.org/share/book/Mishnah%20Berurah/r/612:32)

(לב) ולא חיישינן וכו' - ולא דמי לחמץ בפסח שאסור ליגע בו משום שמא יבוא לאכלו כדמוכח לעיל בסימן תמ"ו ס"ג משום שבפסח הוא אוכל שאר דברים לכך חיישינן שיאכל גם את זה משא"כ ביוה"כ דבדיל מכל דבר אכילה ושתיה ועוד דאימת יום הדין עליו לכך לא חיישינן שישכח. ואפילו אם התינוק יכול ליטלו בעצמו ג"כ אין להחמיר בזה: