## Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 6

###### Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:1:1
[Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mishneh%20LaMelech%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:1:1)

**כללו של דבר כו'.** כתב הטור וז"ל וחוץ מפחות משוה פרוטה והרמ"ה כתב דאפילו פחות משוה פרוטה אסור מן התורה אבל אין מוציאין אותו בדיינים עד שיהא בו שוה פרוטה וכ"כ התוס' והרא"ש והנמוקי והר"ן וכתב בעל ג"ת דכי היכי דמיעוטא דקרקע הוי בגוף ההלואה שיהא קרקע דהלואת כסף ורבית קרקע אסור כשאר רבית ה"נ בפחות מש"פ היינו שההלואה עצמה כל שהיא פחות מש"פ אין בה איסור רבית לסברת התוס' ועל זה קאמר הרמ"ה דמ"מ אסור אלא שאין מוציאין בדיינים אבל ההלואה פרוטה והרבית פחות מש"פ אסור כשאר רבית לכ"ע ע"כ ולפי דבריו דמדמה מיעוטא דפחות מש"פ לקרקע צ"ל דמאי דמיעטו פחות מש"פ היינו שההלואה היא פחות מש"פ והרבית ג"כ הוא פחות מש"פ שהרי הלואת קרקע ורבית כסף אסור לכ"ע וכמ"ש לעיל ודבר זה לא הוזכר בשום מקום. ואני תמיה על פירוש זה שהרי הראיה שהביאו על שאין רבית בפחות מש"פ הוא ממאי דבעי רבא למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו באונאה לאו ברבית ואם איתא דיש רבית בפחות מש"פ אימא דאיצטריך לאו ברבית לפחות מש"פ. ואם איתא דכל שההלואה היא פרוטה אף שהרבית הוא פחות מש"פ איכא איסור אכתי תיקשי דאימא דאיצטריך לאו ברבית להיכא שההלואה היא פרוטה והרבית פחות מש"פ דלא אתי מגזל ואונאה אלא ודאי דכי מיעטו התוס' פמ"פ היינו אפילו שההלואה היא פרוטה וכ"נ מדברי הל"מ על דברי רבינו שכתב כל הלואה בתוספת כל שהוא הרי זו רבית של תורה ויוצאה בדיינים אי דייקינן מלת כל שהוא והוי אפילו פחות מש"פ דעתו כדעת הרמ"ה ואפשר דלא דייקינן ומאי כל שהוא פרוטה ודעתו כדעת ר"י ע"כ משמע דס"ל דלדעת ר"י כל שהרבית הוא פמ"פ אף שההלואה היא פרוטה שרי שהרי בדברי רבינו לא הוזכר שיעור ההלואה ואפ"ה כתב דכל שהוא לאו דוקא ואפשר לומר דכל שההלואה היא פמ"פ שרי לכ"ע שהרי אין כאן הלואה כל שהיא פמ"פ וקרא כתיב אם כסף תלוה לא תשימון עליו נשך וסתם כסף הוא ש"פ דומיא דקידושין דכתיב כסף ובעינן ש"פ א"כ כי אתי כלל ופרט וכלל למעט פמ"פ ע"כ לא אתי אלא להרבית שלא יהיה פמ"פ אבל גבי קרקע דהלואת קרקע חשיב הלואה אמרינן דכי מעט קרא היינו הלואת קרקע ורבית קרקע. ובדעת הרמ"ה איכא לספוקי מאי דעתיה בקרקע ומדמייתי הריב"ה מחלוקת דהרמ"ה בפמ"פ ולא בקרקע משמע דבקרקע מודה לר"י. וכבר עמד על זה הרב בעל ג"ת וכתב דהרמ"ה פליג נמי אקרקע והיינו דקאמר אפילו פמ"פ אסור כלומר ל"מ קרקע שהוא ממון גמור אלא אפילו פמ"פ אסור ונקט פמ"פ לאשמועינן דאינו יוצא בדיינים ולעולם דקרקע אסור ויוצא בדיינים. ול"נ דהרמ"ה לא פליג אקרקע דאיהו נמי דריש כלל ופרט וכלל וממעט קרקע פמ"פ אלא דס"ל דפמ"פ הוי כדין חצי שיעור דאיסורין דקי"ל דאסור מן התורה וגבי ממון הוי דכוותיה וכמ"ש רבינו בפ"א מהלכות גניבה אסור לגנוב כל שהוא דין תורה וכתב ה"ה שהוא כדין חצי שיעור באיסורין ה"נ גבי רבית הוי דכוותיה ומ"מ אינה יוצאה בדיינים דומיא דגזל שכתב רבינו בפ"א דגזילה דהגוזל פמ"פ אע"פ שעבר אינו בתורת השב גזילה אבל גבי קרקע דלא שייך דין דחצי שיעור לעולם דס"ל דשרי מן התורה וכי דייקינן בדברי התוס' והרא"ש לא מצינו שחולקים על דברי הרמ"ה הללו דדוקא גבי קרקע כתבו התוס' דשרי מן התורה אבל פחות מש"פ אפשר דמודו להרמ"ה דאסור מן התורה כדין חצי שיעור. אך הר"ן בפ' נערה כתב דפמ"פ אסור מדרבנן דלא גרע מרבית דברים משמע דמן התורה שרי וכ"נ מדברי הריב"ה שכתב שהרמ"ה חולק על ר"י ולא ידעתי מנ"ל. ודעת רבינו דאפילו פחות מש"פ הוי רבית קצוצה ויוצאה בדיינים ונראה דאיהו לא דריש כלל ופרט וכלל כיון שלא הוזכר בגמרא ואע"ג דבעלמא פמ"פ לא חשיב ממון שאני הכא דכתיב כל דבר אשר ישך ומרבינן אפילו פמ"פ דומה למ"ש התוס' בפרק אלו מציאות גבי אשר תאבד פרט לאבידה שאין בה ש"פ דס"ד דחייב מכלל דכל אבידת אחיך ה"נ מכל דבר מרבינן אפילו פחות מש"פ וכיון שהוזהר בפירוש אף על פחות מש"פ כי כתיב וחי אחיך קאי אף על פמ"פ ואפשר לומר דשאני גזל דאינו בתורת השב משום דמהני מחילה ופמ"פ לא קפדי אינשי ומחלי להדדי וכדאיתא בפ' ד' מיתות אבל גבי רבית דלא מהני מחילה משום דכל רבית שבעולם הוא מחילה ואפ"ה התורה אסרה מחילה זו וכמ"ש רבינו בפ"ד כי הוי נמי פמ"פ יוצאה בדיינים דאין חילוק גבי רבית בין ש"פ לפמ"פ דכולהו הוי מחילה ואפ"ה אסרה תורה וחייבה להחזיר. וא"ת היכי ממעטינן מכסף פמ"פ דוקא הא תנן הטענה שתי כסף וילפינן לה מדכתיב כי יתן איש כסף או כלים ואמרינן דכסף הוא מעה ומדכתיב כלים משמע ב' דהיינו שתי כסף וא"כ הכא גבי רבית נימא דפחות ממעה לא הוי רבית כיון דכתיב כסף. ובשלמא לתוס' לא תיקשי שהם כתבו דמיתורא דכלים שמעינן תרתי דבר חשוב ושנים ומש"ה אמרינן דהוי שתי כסף דכיון דאפקת מפרוטה אוקמה אמעה ואי לא הוה כתיב אלא כספים לא הוה אמינא דצריך אלא שתי פרוטות אבל לרש"י דס"ל דכי נמי הוה כתיב כספים הוה שמעינן שתי כסף וכ"כ הר"ן שם דטעמא דבעינן שתי כסף הוא דכיון שאמרה תורה כסף ואי אתה מוצא כסף מוזכר בתורה פחות ממעה אין לך לחייב בפחות ממטבע זה וא"כ ה"נ גבי רבית נימא כיון דכתיב כסף אין לך לחייב בפחות ממעה. וי"ל דסברי כהריטב"א שהקשה בפ"ק דקידושין דמ"ש דבקידושין סגי בפרוטה ובטענה בעינן שתי מעין נימא שתי פרוטות ותירץ דכיון דגבי טענה כתב רחמנא מנין שיהיו שנים הא גלי לן דכסף בהאי דוכתא אינו ממון סתם אלא מטבע כסף הוא וכיון שכן אוקמוה אמעין שהוא סוף מטבע אבל בעלמא שלא ירדה תורה למנין משמע כסף כל שהוא ממון ואפילו בפרוטה וא"כ הכא גבי רבית הוי דומיא דקידושין וכל שהוא פרוטה הוי כסף ולא ממעטינן אלא פחות משוה פרוטה והיכא שהרבית הוא יותר מפרוטה והחזיר לו פרוטה ונשאר בידו פחות משוה פרוטה או שהחזיר פחות מש"פ שלא קיים מצות השבה עיין בטח"מ סימן ש"ס ומשם נלמוד לרבית דרבית וגזל שוים הם לענין זה:


###### Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:3:1
[Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mishneh%20LaMelech%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:3:1)

**הורו רבותי שהמלוה את חבירו כו'.** עיין ל"מ פ"ב מהלכות אישות מהדורא ב' ועיין בהגהות מרדכי דקידושין הביאה מרן הב"י סי' קע"ז ועיין מהריק"ו שרש קי"ט ועיין מה שחילק בדין זה המבי"ט ח"א סי' נ"ג ודברים הם תמוהים בעיני:


###### Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:5:1
[Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mishneh%20LaMelech%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:5:1)

**המוכר בית או שדה לחבירו כו'.** (*א"ה עיין מ"ש הרב המחבר לעיל פי"א מהלכות מכירה דין י"א).כתב מרן ס"ס ע' וז"ל כתב הרשב"א ז"ל שנשאל על אחד שמכר קרקע לחבירו במנה וכתב לו שטר מכירה ומסרו בידו אבל לא החזיק בקרקע והקונה עשה שטר הודאה בעדים למוכר שכל זמן שיפרענו שהוא חייב להחזיר לו אותו שטר מכירה כו'. ותשובה זו חזר ושנאה מרן בסימן ר"ז מחודשין ל"ד ועיין בל"ר סימן קמ"ט ובמה שכתב מרן סימן קי"א מ"ח בשם רי"ו והתשובה מרשב"א שהביא מרן סימן רל"ה מ"ג בקטן פחות מבן עשרים שמכר ועיין בבעה"ת שער מ"ז שנראה למדקדק בדבריו שחולק בזה ועיין פ"מ ח"ב סימן ל"ה ודו"ק. ועיין ש"ך סימן ס"ו סק"ח:


###### Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:8:1
[Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mishneh%20LaMelech%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:8:1)

**וכן אם התנה המלוה שכל זמן שירצה וכו'.** כנראה דה"ה ז"ל לא היה גורס בדברי רבינו חלוקה שניה שכתב בנוסחתנו וכן אם התנה המלוה כו' והראב"ד אפשר שהיתה כתובה לפניו ולכך הקשה מה שהקשה. ומיהו מהריק"א גורס וכן אם התנה הלוה אלא שהקשה דלמה כפל רבינו דבריו דהיינו רישא ותירץ דבא ללמד דאפילו בבית שפירותיו מצויים תדיר שרי. ולי אפשר לקיים גירסת ספרינו שהיא וכן אם התנה המלוה כו'. ומ"ש **שכל זמן שירצה מחשב כו'** קאי אלוה שכל זמן שירצה הלוה לחשוב עמו מה שדר ויטול שאר מעותיו שיהא רשאי הלוה לסלקו ואע"פ שאין המלוה מצי לסלקו הוה אמינא כיון שהזכיר תנאי הלוה מעצמו ע"ד חזרה יהיב דעתיה שהרי הוא פתח בחזרת דמים ליהוי אסור קמ"ל כיון דמצד המלוה אינו יכול לכופו להחזיר דמיו שרי ודו"ק. ומ"ש ה"ה וז"ל ואף הרמב"ן מודה לו בזה ואמר שהטעם שאינו דומה לשאר משכונות בניכוי הוא מפני שאין אחריות המלוה עליו ואם שטפה נהר אינו נוטל כלום וכו'. מדברי רש"י ס"פ מי שהיה נשוי גבי עובדא דההוא גברא דמשכן שדהו וקם שאין לו פירות וכתבו ליה טירפא דמוקי לה רש"י במשכנתא דסורא משמע שלא כדברי הרמב"ן דכתב דשטפה נהר אין אחריותו על המלוה. ואין לומר דיבשו האילנות שאני והדבר צריך הכרע ודו"ק: