## Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Sales Chapter 15

###### Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Sales 15:3:1
[Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Sales 15:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mishneh%20LaMelech%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/15:3:1)

**וכן המוכר לחבירו קרקע וכו'.** מ"ש ה"ה ז"ל בשם יש מי שכתב שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר ולא הקפיד לעשות כן שאינו חוזר. נראה בעיני שאם היה המקח בהקפת המעות כיון שהלוקח עדיין מעות המוכר בידו י"ל דמש"ה לא הקפיד הלוקח לנסותו מיד ולעולם לא מחיל. ומלבד דמילי דסברא נינהו דפוטרם בלא כלום א"א וראיה לדבר ממ"ש בעה"ת שער ז' גבי טענו חטים והודה לו בשעורין דפטור אף מדמי שעורים מטעמא דכיון דתבעו חטים לחוד הרי מחל על השעורים ומוכח בגמרא דאי תפס התובע דמי שעורים לא מפקינן מיניה וכתב הרב הנזכר דדוקא היה תפוס בשעה שבא לב"ד דכיון שהיה ביד הטוען חטים דמי הנתבע לא חשש עליו לטעון דמי השעורים ולא מחיל. ה"נ גבי מום כיון דכל טענתו לא הוי אלא משום מחילה איכא למימר דלא מחיל כיון שמעות המקח בידו וכ"ש הוא דאותה תפיסה היא מדמי המקח עצמו. וראיתי להרב בעל פני משה ז"ל ח"ב בסוף תשובותיו שכתב בזה ולא ירד לחלק בין כשהלוקח מחזיק עדיין בדמי המקח או לא ודבריו תמוהים וצ"ע. ואין ספק דיש מי שכתב שהביא ה"ה חולקים עליו הרי"ף ורבינו ז"ל דלדברי יש מי שכתב משמע דאין חילוק בין הונאה בדמים לנמצא בו מום דכך לי יכול להבחינו לאלתר כמו עד שיראנו לתגר או לקרובו ולפי דברי הרי"ף ורבינו לא אמרו אלא גבי אונאה. וכ"ת מה לנו למיעל אחר דקדוקים הא בהדיא כתב רבינו שהרי זה מחזירו אפילו אחר כמה שנים, לא קשיא דאיכא לאוקומי כשאין נעשה המקח במזומן לפניו אלא שהמקח היה בשעת הקנין במקום אחר. אבל מדברי הרי"ף מוכח כמו שכתבתי ורבינו ז"ל נגרר אחר דבריו ומסתמא ס"ל כוותיה נמי בהאי ודוק. שוב דקדקתי בדברי רבינו במ"ש והוא שלא נשתמש בו אחר שראה המום משמע דאפילו ראה המום ושתק חוזר דאי לא מאי איריא נשתמש אפילו ראה ושתק אינו חוזר. ומעתה הדברים ק"ו בהיה יכול לבדוק ולא בדק דודאי חוזר. ומעתה דברי הר"ב פ"מ ח"ב סי' נ"ה שהביא עצות מרחוק ללמוד דרבינו חולק עם יש מי שכתב צ"ע: