## Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Sales Chapter 9

###### Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Sales 9:2:1
[Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Sales 9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mishneh%20LaMelech%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/9:2:1)

**ואם הוזלו הפירות חוזר שהרי לא משך כו'.** כתב ה"ה ובתוס' והרשב"א תמהו מזה שכבר נזכר בגמרא וכו'. ול"נ ליישב תמיהא זו עם מ"ש התוס' גבי פדאו במנה ולא הספיק למשוך ואייקר דאמרינן שקנה הדיוט והקשו מההיא דיתומים שנתנו להם דמים על פירות שיכולים לחזור ותירצו דהתם מדינא אינן קונין אלא במשיכה ומשום תקנת היתומים היכא דזיל אמרינן שהרי הם כהקדש דקיימי ברשות לוקח דמעות קונות אע"ג שבעלמא איכא מי שפרע לא גרע כחם דדבר שנעשה לתקנתם אינו בדין: ומ"ש מרן בכ"מ ול"נ דכיון דבהדיוט מעות קונות מדאורייתא למה לי דכתב בהקדש ונתן הכסף כו' דבריו קשים להולמם דודאי הקדש שקנה בדמים מהדיוט לא פקע ממנו חיוב מי שפרע דמעות קונות דבר תורה בין בהדיוט בין בהקדש וזה ברור בסוגיא דקדושין דקתני רשות הגבוה בכסף ומפרש תלמודא כיצד הקדש שנתן דמים על המקח כו'. וכן מבואר מדברי רבינו ז"ל שכתב נתן דמים של הקדש אם הוקרו קנה כדין תורה ולפי דברי הרב זו אינה דין תורה אבל היא תקנת חכמים. וע"ק שלדברי הרב צריך לעשות תקנתא לתקנתא גבי נתן דמים של הקדש והוקר, חדא לעשותו כדבר תורה שמעות קונות וג"כ שלא יוכל המוכר לחזור ולקבל מי שפרע וזו לא שמענו. ומה שהכריח הרב דמאחר דבעלמא מעות קונות למה הוצרך לכתוב גבי הקדש ונתן הכסף אגב שיטפיה לא דק דטובא אשמעינן דלא קני בחליפין ובקרקעות בשטר ובחזקה שקנייתן בעלמא הוי דבר תורה ודברי הרב צ"ע:


###### Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Sales 9:3:1
[Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Sales 9:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mishneh%20LaMelech%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/9:3:1)

**נכסי יתומים הרי הם כהקדש כו'.** הא דלא חיישינן במכרו יתמי פירי ונמשכו מהם פירות לחשש דלמא לא ירצו הלוקחים ליקח מהם היינו טעמא דלוקח לא יחוש לזה כיון דלא קא יהיב דמי לאלתר לא ממנעי מליקח. ויש מי שאומר דטעמא דאמרינן ה"ז רעה ליתמי בבבא הסמוך לה משום שהעירוב הוא מצד עצמן אבל הכא שהעירוב הוא מצד הלוקחים לא חיישינן לה וזה נראה שהבין הר"ב לח"מ אלא שלא ביאר כל הצורך ודוק: