## Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Tithes Chapter 7

###### Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Tithes 7:4:1
[Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Tithes 7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mishneh%20LaMelech%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Tithes/r/7:4:1)

**המניח פירות להיות מפריש עליהן מעשרות כו'.** כתב מרן ואיני יודע למה השמיט רבינו תרומה וכבר כתב רבינו דין זה לעיל ספ"ה מה' תרומות יע"ש. עוד כתב מרן ומ"ש ואינו מעשר ודאי פשוט הוא. ומאי דפשיטא ליה למרן צריכא רבה מההיא דאמרינן בריש נדה ורמי חבית אמקוה ואמרינן מאן תנא חבית ר"ש אלמא דלרבנן כל היכא דאיכא תרתי לריעותא הוי ודאי טבל. וכבר תמה מרן לעיל פ"ה מהלכות תרומות דין כ"ד על מ"ש רבינו בחבית דהוי ספק והרשב"א ג"כ תמה על רבינו ופשיטא דאין הפרש בין החמיץ לאבדו אלא שרבינו כתב כאן דאינו מעשר ודאי משום דאזיל לשיטתיה שפסק בחבית דהוי ספק. אך מ"ש מרן פשוט הוא הוא תימה בעיני:


###### Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Tithes 7:6:1
[Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Tithes 7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mishneh%20LaMelech%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Tithes/r/7:6:1)

**ואם היו רגילין ליטול ממנו כו' אינו צריך לזכות ע"י אחר.** דין זה הוא אוקימתא דרבי דאמר במכירי כהונה וראיתי בירושלמי שדחו אוקימתא זו משום דהא תנינן עני ויש מכיר לעני ע"כ ופירוש הרב בעל ש"י והא תנינן עני כלומר היכי מצית מוקמת במכירי כהונה ולויה דהרי עני נמי תנן דואת העני נמי תנן והתם מאי מכיר שייך לו דאטו יש מכיר לעני הרי אין דין מכיר לעני שכל הבא ליטול נוטל א"כ א"א לאוקמי מתני' בהכי והדרא קושיין לדוכתה דהיכי זכו הני כהני ולויי ועניי ע"כ. והכוונה נראה דס"ל לירושלמי דטעם זה דמכירי לא שייך כי אם בדבר דאיכא טובת הנאה לבעלים שנותן למי שירצה ואין המקבלים יכולים ליקח בעל כרחו דבעל הבית ומש"ה כיון דמקבל זה הוא מכירו דבע"ה שאר המקבלים אסחו דעתייהו מיניה והוי כאילו זכה זה המקבל וא"כ בתרומות ובמעשרות דקי"ל דאיכא טובת הנאה לבעלים וכמו שפסק רבינו בפי"ב מהלכות תרומות דין ט"ו שייך לומר דאם הכהן או הלוי הוא מכירו של המלוה דהוה ליה כאילו זכה הכהן או הלוי משום דשאר הכהנים או הלויים כבר אסחו דעתייהו ממתנות אלו אבל במעשר עני דאין בו טובת הנאה לבעלים וכדאיתא בפרק הזרוע אלא העניים באים ונוטלים הימנו בעל כרחו א"כ אינו מעלה ומוריד אם העני הוא מכירו של המלוה דהא שאר העניים לא אסחו דעתייהו ממעשר עני זה משום דעני זה מכירו של ב"ה אלא באים ונוטלים בעל כרחו דב"ה והנה בתלמוד דידן דלא חששו לקושיא זו אפשר לומר דאעיקרא דדינא רב לא אמרה אלא בכהן ולוי וכדאמר במכירי כהונה ולויה עסקינן אבל לעולם דלחלוקת העני צ"ל דמיירי במזכה ע"י אחר ולא בא לחדש אלא דבכהן ולוי משכחת לה דלא זכו וכגון במכירי אך בירושלמי שלא הוזכר אוקימתא זו דזכו ע"י אחר כי אם מכירי והיה עולה על הדעת דבאוקימתא זו דמכירי מתיישבת כל המשנה ועל זה הקשו דהא ליתא דהא תנינן עני ויש מכיר לעני ולפי זה לא פליג הבבלי עם הירושלמי. אך מדברי רבינו שכתב ואם היו רגילין כו' מוכח דס"ל דגם לחלוקת העני מועיל אם היה העני מכירו. עוד סבור הייתי לומר דלעולם דתלמודא דידן כשתירצו במכירי הוא ג"כ לחלוקת העני וכי תימא אין מכיר לעני אפשר דס"ל לרב דמתני' איירי במעשר עני המתחלק בבית שיש בו טובת הנאה לבעלים דנותנו לכל עני שירצה וכמו שפסק רבינו בפ"ו מהלכות מתנות עניים והירושלמי אפשר דס"ל דגם במעשר עני המתחלק בבית אין בו טובת הנאה לבעלים ומש"ה הקשו ויש מכיר לעני א"נ דס"ל לירושלמי דמסתמא (*א"ה חבל על דאבדין) :