## Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 11; Inquiry of the Ancestors

###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 11; Inquiry of the Ancestors 5:1
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 11; Inquiry of the Ancestors 5:1](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2011%3B%20Inquiry%20of%20the%20Ancestors/r/5:1)

סימן ה


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 11; Inquiry of the Ancestors 5:2
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 11; Inquiry of the Ancestors 5:2](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2011%3B%20Inquiry%20of%20the%20Ancestors/r/5:2)

במשנת חלק, רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים; ואמרו עליה בגמרא הירושלמית: כגון ספרי בן סירא וספרי בן לענה; אבל ספרי המירס וכל הספרים שנכתבו מיכן ואילך הקורא בהן כקורא באגרת; ומאי טעמא? ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר; להגיון נתנו, ליגיעה לא נתנו. ונאמר בבאור זה המאמר שנלאו בו המפרשים שהכוונה בשם **ספרים החיצונים** לסוג ומינו אותן הספרים שזכרנו אותם, בשער ובהערה שם; שהקצת מנאום להמקרא, ואצלנו לא נתקבלו לקדש; ובעבור זה קראו אותם **חיצונים**, לפי שנשארו לנו חוצה לאסיפת כ"ד ספרי הקדש, כמו שקראו לאותן המשניות שלא נקבעו‏ במשנתנו ברייתות,‏ ובעברי במדרשות **המשנה החיצונה**. ובדבור **הקורא** בספרים החיצונים, הכונה להם, הקורא בהם בצבור ודורש פסוקיהם, ומביא ראיה מהם כמו מכתובי הכ"ד וזה ע"ד הוראת, בין שקורין בהן ובין שאין קורין בהן במשנת כל כתבי. – המובן העצמי בדברי ספרי **המירס** הוא על ספרי המשורר היוני הידוע, אולם כאן הוא כינוי כללי לספרים בלשון יוני אשר לא מבני ישראל. וכל **הספרים** שנכתבו מכאן ואילך היינו **ספרים מאוחרים** שנכתבו אפילו מסופרי ישראל במשלים וקורות וכדומה, ואינם נחשבים לשום אדם לכתבי קדש (אך לא בפירושי תורה והלכות שבאלו נאסר הכתיבה והקריאה בצבור מטעם אחר וכמו שיבוא בשער תושבע"פ). הקורא בהם כקורא באגרת, פי' שכל אלו הם עניני חול, ודבר בלתי נחשב לעקריים, ולא ניתן לידרש ולהביא ראיה ממנו; וע"ז הביאו המקרא ויותר מהמה וכו' שמה שהוא מחוץ מכ"ד סה"ק ניתנו להגיון בלבד ולא ליגיעת המדרש והקריאה ברבים. ודע שגם השם היוני לספרים כאלו **אפוקריפא** שפתרונו **נסתרים** או **גנוזים** מורה על הנגיד הנזכר, ולעומתו של המאמר הירושלמי ‏וכדומה לו והנהו נמצא במדרש רבה שהוא כמו כן אגדת ארץ ישראל כנודע, ויותר מהמה וכו' ממהומה בני הזהר, שכל המכניס יותר מכ"ד ספרים מהומה הוא מכניס בתוך ביתו, כגון ספר בן סירא וספר בן תגלא, ולהג הרבה יגיעת בשר, להגיון ניתנו ולא ליגיעת בשר. והנה עוד בתוספתא המבארת למשנתנו, הובאה בגמרא תאנא ספר **מינים**, כינו כן לסוג הספרים הנזכרים, לפי שהמינים שבא"י בימים ההם החזיקו בספרים אלו, וזייפו הנמצא מהם, גם עשו דוגמתם בכדי להביא מהם ראיה לטעותיהם, וזה הנודע לבקיאים. – והנה יעלה לנו מכל האמור, שבכל ספרי חכמינו שבארץ ישראל היו מקפידים בזה הרבה, ואסרו במוחלט הקריאה בצבור והמדרש בספרים הללו. ואף בן **סירא** המובא גם בהם לפעמים לרוב פרסום משליו, הנהו בא בהם רק כאומר מאמר בע"פ, ולא החליטו למשליו שם ספר בשום מקום ‏שהביאום. וטעם החומר לדעתנו, לפי שראו בעיניהם התקלה היוצאת מספרים נוספים כאלה; אולם בגמרתנו הבבלית לא החמירו בזה כל כך, ביחוד בספר בן סירא, שהביאוהו לרוב ולפעמים בכינוי **שנאמר**, ופעם אחת הפריזו לומר עליו ומשולש ‏בכתובים (ב"ק כ"ב ע"ב). והבן עוד שבקשו טעם לאסור קריאתו ומדרשו בצבור, ולא מצאוהו בנוסח העברי, שהיה בידם בלא ספק ותלו הטעם בנוסח אחד ארמי מזויף שנתגלגל ביניהם; ועם זאת אמר רב יוסף המתרגם לכתובים,‏ מילי מעלייתא דאית ביה **דרשינן** להו, ופירש"י משמיעין אותם **ברבים**. והסבה בקולתם זו לדעתנו, הוא היפוך הטעם הנזכר בחכמי א"י, שהם בבבל לא הורגלו לראות המכשול היוצא הנזכר, וכמו שאמרו (פסחים נ"ו, ע"א) ובנהרדעא דליכא מינים. ובזה הענין מבואר וכמה רחקו מדרך האמת המפרשים הדבור **ספרים החיצונים** על ספרי ארסטו וחבריו הפלוסופים היונים, שאינם כלל מסוג הספרים הרמוז עליהם בתלמודים השנים ובמדרשות, ולא יפול עליהם טעם האיסור, ומן דברי הירושלמי, אבל ספרי המירס, ראינו ברור שהתירו קריאתם. – ועוד ראיה לפירושנו מלת **חיצונים** אפאקריפא היא בילקוט עקב רמז תתנ"ה, מונה סכום הפסוקים של תנ"ך, ואומר וז"ל "לבד מספר (בלי ספק צ"ל מספרי) החיצונים". והוא מן איזה מדרש מאוחר, הגם שנרשם בגליון מדרש תהלים צ', לא נמצא שם. והנכון שמלת מדרש נרשם בפני עצמו. והמלות תהלים צ' רשימה בפ"ע על המקרא ימי שנותינו המובא שם.