## Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity

###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:1
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:1](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2012%3B%20Riddles%20from%20Antiquity/r/3:1)

**שׁער חידות מני קדם על חכמת האלכסנדריים** 
שמות הלמודים והכתות שהיו בישראל בפלוסופיא של הדת, היו מקור וראשית לשטות **היודעים** (הגנוסטיקים), שאנו מוצאים בין הנוצרים במאה השניה בתחלה. ואלו היה ידיעה ברורה וציור נכון מן מעמד חכמת הדת, וחילוקי הכתות באותן הימים והמקומות, הגענו לבאור יותר נכון בעמידת הכתות היודעים ההם; אלא שאין לנו מן ראשי הכתות שבישראל רק ידיעה כוללת, ומן סעיפיהם ופרטיהם לא כלל וכלל. לפי שהיתה אלכסנדריא מקום אסיפה לדעות השונות והווכוח בהם ומרמז לחיי הרוחני והתבוננות, ושם נתרחבו ונתבארו יסודות שטות היודעים, שהובאו לשם ממזרח. על כן יקר לנו לבקש היסודות ההם בפילוסופיא של הדת להיהודים האלכסנדריים; ולזה יועילו לנו דברי ידידיה היקרים ונכבדים בהרבה ענינים. אלא שצריכין אנו לדעת שאצל ידידיה עיקר היסוד היא שטת אפלטון וחכמתו, והוא עושה על הרוב למודי התורה שמצא לפניו, למשלים ומלבושים חידיים לדעות אפלטוניות. ואינו כן אצל היודעים, שהעיקר אצלם מחשבות ידיעות באלהות לקוחים מחכמת בני קדם, ובקשו לברר ולהשלים בהם פלסופיותו של פלאטאן ולהרימם למעלה יתרה, ואמרו שאפלטון לא נכנס לעומק עולם הרוחנים. בעת ההיא היה הנגוד בין חכמי הדת ליהודים, נגוד שימצא תמיד בנפול הדת הפשוט ומונח ממדרגתו. מצד אחד דעות חומריות קצרי לב, התולין עצמן בפשט וצורת הדברים כהוויתן, ומתנכרים להרוחני השמיימי הטמון בחובם של המלות; ומצד השני בעלי מחשבות המתגאים בציורי מחשבותיהם ובהשכלותיהם, ובבלי דעת מה שהוא מן ההכרח טבע האדם, ועושים מדברים, שנתגלו ע"י אלהים חיים, מעטה מת ומלבוש למחשבות אנושיות וציוריהם –. ידידיה הוא העומד בתוך בין שני הצדדים – אולם נוטה לאחרונה – התנצח בצדק נגד המחשבות של **החומריים שברבנים**, ואותן הדרכים המחללים קדושת הדברים האלהיים, ונותנין התורה לבזיון בעיני הגוים עו"ג. והוא קורא לאותן הרבנים המתגאים בדרשותיהם, הקלים… (מן החלומות צד 508) בצדק אמר ידידיה, שאין יכולת להבין ספרי הקדש, כל עוד שנעמוד על מובן המלות כפשוטם, ולא תהיה נפשנו מלאה (דורכדרונגען) מן הרוחני שבהם, ורוחנו פתוחה להכרת הדברים האלהיים; אלא שטעה ידידיה טעות אחרת, שלא בקש המפתח להבנת הספרים הקדושים של אומתו בספרים ההם בעצמם, אלא בשטת פלוסופיא אחרת שהטיל בהם (כאן משך נעאַנדער הענין לדעתו ואמונתו שמשיחו הוא המפתח הנכון והערך שבין החומרי והרוחני בסה"ק).


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:2
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:2](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2012%3B%20Riddles%20from%20Antiquity/r/3:2)

והנה ראשי היסודות של ביאורי ידידיה לסה"ק (כפי מה שהם נוגעים לשטות היודעים), הם: תכלית מה שגילה השם בהתגלותיו בסה"ק, הוא להורות לאדם, האמתיות הנצחיות **ברוחני**, שהוא האדם האמתי (השגת הדברים ההרוחניים נאָעטאָ), ולקשרו עי"ז עם השם והעולם הרוחני (קאָזמאָס נאָעטאָס) והגם שצריך שיעיר האדם עצמו את רוחו ומחשבתו, וזולת זה לא ישיג וישמע מן הרוחני, הנה לבעבור העיר את האדם לזאת היקיצה מעט מעט, כמו כן בשביל להועיל לאותן שלא עלו למדרגה עליונה של החיים הרוחניים והתבוניים הללו, הלביש השם האמתיות העליונות האלו בלבוש הספורים והמצות המעשיות שבתורה ‏להטיב גם המעלות והמדות. האמיתות הנשגבות הללו הם עיקר **נפש** כלל התורה, החפץ שאין אחריו בקשה (טאָסאָמאַ), **ובערך** אליהם, הספורים הם רק כצל (סקיאַ). ועם זאת קיים ידידיה אמתת הספורים, והוראתם הפשוטה בכללם, לאותן מי שיראו רק הדבר נופל לעיניהם. – אולם לאותן שנכנסו **אל הטבע הפנימי הכח החבוי, הנמצא** קיים **האמתי**, לאלה החודרים ונכנסים לזה, נתן ידידיה מעלה גבוהה והיותר נתעלה. – אולם כשמצא דברים שפשוטי מלותיהם וספוריהם יתנגדו לגמרי לדעתו באלהות


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:3
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:3](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2012%3B%20Riddles%20from%20Antiquity/r/3:3)

ובדברי האלהים, לא נמנע מלעשות אותם למשל ולדוגמא לבד ולגמרי. ואמר ידידיה, שבכדי שלא יטה האדם לגמרי מן המובן הנעלה שבדברי התורה, וישכחהו, זכרה התורה דברים, שאי אפשר כלל להשאירם על המלות והדבורים: – וזה היה ראשית ומקור לכתות החולקות על הקרבנות, ועל שאר המנהגים, ועל התקוה לטובות גשמיות לבד, ועשו הפרש בין מה שהוא עקר ורוחני למה שאיננו כן. וכבר בימי ידידיה היו אנשים בעלי מחשבה, שאמרו שהכונה עיקרית, ואין צורך ואמת במעשים ובספורים, שהם רק כמו מלבוש ומשל (מיטהע) לדברים הרוחניים,‏ ומי שהגיע למעלה זו, אין לו להחשיב כל זה. וידידיה חולק עליהם, כמו על בעלי הפשט החומריים הבשריים, והיה אצלו גם חיצונית האמונה קדוש ונכבד, לפי שראה את הפעולה הנפלאת, הן עם לבדד ישכון, מוקבע באמונת אחדות טהורה באמונתו ובמעשיו, כמו שהפלוסופיא השיגה אותו אך כמעט וכדומה (מן החמלה צד 699). נגד אלו הפילוסופים העושים להמחשבה עיקר והמעשה טפל ובלתי צריכה, ידידיה מדבר (מהלך אברהם, צד 102) הדבור שהעתקנוהו⁹ אלא שהוא מוסיף, "כמו שאנו צריכין‏ להספיק לצרכי הגוף, שהוא בית הנפש ומשכנה, כן אנו חייבים לשמור הדבורים של התורה ובפשוטיהם; שבעשייתם גם המובן הרוחני הטמון בקרבם יושג ויוברר לנו":

footnotes:
⁹ עיין למעלה צד 135.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:4
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:4](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2012%3B%20Riddles%20from%20Antiquity/r/3:4)

בשטת אלהות של ידידיה (כמו בכל שיטות חכמי המזרח) הוא מבדיל בין עצם האלהות, שהוא לעולם נסתר וחתום בעצמו, נעלה על כל ציור ותמונה שיורשם בהם, ובין התגלות העצם ההוא. והגלוי הזה קדמון וראשית לכל בריאה ותולדות והמשכת חיים (חיות); הבדל בין המצוי ההוה, המציאות (האָ אָאן טאָ אָן) שם של ארבע, ובין גלויו והראתו, כלל הכחות הגנוזות בעצם אלוה; ותמיד הוא משים לנגד עיניו ההפרש שבין היות בעצמו ובתוכו טמון, לבין התגלות והתרשמות, כמו בין מחשבה הצפונה בפנימיותה, לבין הדבור היוצא והמאמר. – הפעולה הראשונה, בלתי אמצעי, של העצם החבוי קודם הבריאה איננו העולם, הוא מאמרו (לאָגאָס, מימרא של אנקלוס, הדבור), שממנו תוצאות כל חיים והויה (קרבן הבל וקין, צד 140 שיש לעיין שם), והוא מחלק בין המאמר והנאמר. – כל ישות וכל דעת והכרה, הם גלוי והתראות של העצם הבלתי נראה בעצמו כשהוא מוציאם לאורה. – גם הוא מצייר האלהות כמו מקור אור וחיות, וקרנים של אור מידו לו, נובעים מכל צד (מן הכרובים, צד 124 ולעיין שם). בקרנים אלו יצאו חיים ממנו, ובהם הוא פועל בתמידות בעולם ונותן חלק מעצמו לראוי לקבל. קרני אור אלו המה יקראו, כחות של המצוי (דינאַמעיס טאָו אָנטאָס). על ידם השם נמצא בכל מקום, שאין שום דבר ומקום ריק ופנוי מכחותן, ועל ידם הוא מקשר ומאחד כל הדברים והמעשים בקשורים בלתי נראים, ועל כן הוא מלא הכל ואיננו בכל; ממלא הכל ע"פ כחותיו, וחוץ להכל לפי עצמותו הנסתר לעולם ואינו נראה ונגלה, הוא העצם שאין ביכלתנו לתארו בשום תואר כי אם לבד שהוא מצוי (מבלבול הלשונות, ‏צד 339, ממהלך אברהם צד 460 ועיין בשניהם), בכל מקום שידובר מן מראות **השם**, אין הדבור מן המצוי, שלא יושג ממנו לכל רוח ושכל, כי אם מן כחותיו (מחילוף השמות לאברהם ושרה, צד 1049, מתולדות קין דפוס מאנגע צד 285, יעויין שם). בקונטרס אחר על המראה (שמות כ"ד י"ג) "ויקם משה" וגו' "ויעל אל הר האלהים" וגו' "וישכון כבוד ה' על הר סיני" וגו' ‏"ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר", הוא אומר: שאין להאמין כי השם בעצמותו – השם בעצמו – ירד על ההר כי אם המראה שלו – שכינתו – הכחות שהם מראה עצמותו, כמו תפארת המלך הנקראת סטראַטיאַטיקע דינאַמיס שלו, לפי ענין השם שהוא המצוי לבד, אין לו שם ידוע, כ"א נעלה על כל שם וכינוי, ויכונה רק בכחותיו, ולפי זה כל הכחות הם שמות וכינוים אל האין שם (מן היורש הדברים האלהיים צד 504, מחילוף שמות, צד 1046) כונתו של ידידיה באלו הכחות האלהיות: א) ההצטרפות שבין השם הבלתי מושג לנבראיו, שבהם יושג לשכל הבעל תכלית שישיגוהו ויתראה לה (ערשיינט) כמו בורא מושל,‏ משכיר ומעניש (מדות צד 390. 464 מכלל חבוריו), ב) השלמיות הפרטיות שיתגלו ויתפרטו (ענטפאַלטן) מן המצוי שהיו גנוזות בו בכללותן. – בשלמיות אלה, נמצא מנוי לידידיה החכמה (סופיאַה) וכבר הוא אומר: שהוא אם העולם, כמו שהשם הוא **אבי** העולם (מרמזי התורה ס"ג צד 1098 ע"ש). מה שאמר במקום אחר מן הדעת (עפיסטעמע) (צד 244) והוא קורא את העולם, איקון של כחות המצוי, הבינה (פֿראָנעזיס) והצדק (דיקאַי אָזִינע) והשלום (עירענע) לפי שהאדם שלום הנפש האמתי בהדבקו בשם (צד 114). הכחות האלה הגנוזות מאז ומקדם בעצם האלוה ומתנוצצים מאור עצמותו נקראים כחות של הבלתי נולד (יוצא מאחר בתולדתו, צד 204), והם גם כן בלתי מושגים בעצמותם. מגלים בעולם תמונה ע"י פעולתם, בזה שהם נותנין תואר ויצירת צורה להחומר בלתי מצוייר ובעל תואר ואברים. – הצורות האלה שהם המציירים החומר לבעל אברים, צורות שפיתחו וגלפו אותם הכחות האלהיות הנזכרים, הצורות הללו הם לו ציורי המחשביות של אפלטון (מן המלכות הכלל 817). – בכל השטות האלהיות של חכמי קדם, חשבו את כל עולם הרוחנים כאלו נתיחדו ונתפרטו ושבו לאחד אחד הכחות האלוה הנזכרים. ובזה האופן יהי כל רוחני שרף או מלאך, כח מיוחד של האלוה, התגלותו ושם שיורשם ויזכר בו. ולהיות שכל מדרגה ומדרגה מן הרוחנים, כתות מלאכים, הם גילוי איזה כח מיוחד מהכחות האלהיות, ומראה אותו **בפעולתו**; הנה לפי הכחות השונות שבאלוה ובשינוי הערך להם, יתחלפו גם מדרגת הרוחניים ההמה, ובמובן זה יקרא ידידיה גם להרוחניים העומדים בפני עצמם, בשם כחות (דינאַמעיס). וכן **הציורים המחשביים** של אפלטון. הוא ידידיה עושה אותם אחד עם הכחות הנזכרות, ומשימם לעצמים עומדים פועלים בעצמם. והוא אומר: שהשם שהוא בעצמותו אחד פשוט, יש אצלו כחות אין מספר, עוזרות, מרפאות, משכירות, ומענישות ומהם ישוכלל ויוכלל העולם השכלי המושכל (קאָסמאָס נאָעטאָס), וזה העולם מחובר מן יצורים מחשביים בלתי נראים (אִידעאַס אַאָראַטאַס) כמו שהעולם החומרי הזה מחובר מן עצמים גשמיים. – כל הצבא המלאכיי כולל מעלות וכתות והשם עושה על ידן מה שאין מכבודו לעשות בעצמו (מבלבול הלשונות צד 345). בערך אל הכחות הללו, בהוראותיהם הכפולה (היינו במה שהם עומדים בשם וחלק ופתוחים גלופים מעצמותו **מדות פועלות**, ובמובן היותם שניים לכחות הפועלות הראשונות ומגלים ומפתחים עצמותם ופעולתם, **כתות מלאכים**); בערך אל שניהם הלאָגאָס המאמר הוא עיר ואם הכולל כלם; ועל פיו האלוה הנגלה כבר במאמרו, ויצא מחביון עצמותו, מוציא כל הפעולות מעצמותו, היינו העולם השכלי ובזה הוא בעצמו **המאמר**; ויקרא מאמר, כאשר נשקיף על פעולת השם בהתגלותו והעלמתו, ועולם שכלי ושאר השמות במה שזו התגלות **תואר השם העומד בעצמו ופועל בעצמו, וכולל** על דרך ההוא בעצמו כלל צבא הרוחניים ויקרא גם מקום (כל הרוחני), **זה אלי**, המלוא הממלא כל,‏ כלל הכחות הבלתי חומריות (מן החלומות צד 574). – עוד יכנה ידידיה **להמאמר**: שם ה' גם יכנהו **מרבה השם**, גם המלאך הראשון (אָנאָמאַ טו טהעאו, פאָליאָנימאָס אַרהאַנגעלאָס), וזה לפי שהמצוי בעצמותו ובפני עצמו הוא למעלה מכל שם ונשגב ממנו, ויורשם רק בכחותיו המתגלים ומתנוצצים מאתו, המאמר הוא הכולל כלם, ואיננו המפתח כח מיוחד לבד (לא לפי מה שהוא אותו הכח בפני עצמו בהעלמו, מדה, ולא לפי מה שהוא בגילויו, מלאך פועל); ועל כן נאה לו אלה הכינויים של שם ה', מרבה השם, והמלאך, והשר הראשון והקדמוני (מרמזי התורה צד 99, גם צד 341). עוד יקרא לו **הראש**, ראשית דרך, וראש השלשלת של חיות המתפרשים ומתראים, ויקרא **קדם**, שהוא קדם מפעליו של המצוי הנעלם בחביון עוזו, ואינו נוגע בהם ושוה בהעלמתו וסתרו כמאז כן עתה, והוא הנקרא ליודעים: קדמי קדם. – עוד נקרא **המאמר** אצל ידידיה: **עליון וראש לרואי השם**, והוא הציור המחשביי הנעלה מכל ראות ודעת, ומחזה השם לכל מעלותיו ומדריגתיו. – ואצלו לפי זה המאמר הוא אחד והוא בעצמו עם מה שנקרא לו החכמה של מעלה, החכמה השמיימית (אוראַניאַ סאָפיאַ, ואינו עוד מבדיל ביניהם צד 52), והוא כח חזות השם (אָראַזִיס טהעאו) והיא החכמה העליונה שעשאה כמו כן לעצם עומד בפני עצמו, כולל כל חמדת המדע, והטוב המוסרי, והצדקה, הנובע ומתנוצץ מאור עצמותו בלי חושך וכבוי (צד 1329). כמו שהמאמר הוא כלל הגלוים וההארות של המצוי, כלל האיקונין של ההוה (אָייקאַן טו אָנטאָס); כן כל מלאך הוא פרט של גילוי השם והראתו מהעלמתו, ולזה הוא נותן גדר לענין השם מלאך, שהוא איקונין של המצוי (צד 662), ועל פי זה הענין בעצמו, נקרא המאמר בערך המאמרים פרטיים (לאָגיאָ), המלאך הראשי, כנזכר (אצלו בראשון, גם כן המלאך הקדמוני והראשון) (במקום אחד צד 588 מחבוריו יכנה ידידיה להמצוי ההוא עצמו, ביסוד לכל גילוי חיות וכנצב על הסולם).


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:5
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:5](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2012%3B%20Riddles%20from%20Antiquity/r/3:5)

גם רוח האדם, הרוחני שבאדם, הנשמה, האדם הפנימי שבקרב האדם החיצוני, לפי דברי ידידיה, גם הוא תעודתו להיות **גילוי השם**, לקבל אל נפשו חיות אלהי, ולהשפיעה ולהפיצה מקרבו לסביבות, ‏ולא חילק ידידיה בין הנשמות, הרוחניים צבא מעלה; כי אם כמו אפלטון ובכל האמונות הקדמונות (שמהם לקחו למוד זה היונים) חשב את הנשמות לעצמיים של מעלה, שמיימים, (טהעיאָי לאָגאָי, אמרי אלוה) שירדו לעולם הזמניי, עולם שהוא זר ונכר לטבעם. – ולפי זה גם הרוחני שבאדם הוא ציור ותמונת המצוי, אך לא בעצם וראשונה, כי אם באמצעות המאמר; ולפי שרק מאמרו הקדום הוא טפוס וציור של האלוה הנסתר. וכל שכל בעל תכלית הוא דפוס וציור של הכח האלהי ושכלו ההוא. ודבר זה מבואר היטב בקונטרס שהביא אייזעביוס בהכנתו (ס"ג פ' י"ג צד 323): בצלם ודמות האב העליון הכולל, אי אפשר שיעשה בן תמותה, המעותד למות, רק לבד בדמות האלוה השני, שהוא מאמרו (ושמו) (קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד). צורת השכל פותחה ונבראה בנפשות בני אדם ע"י המאמר האלהי; לפי שהאלוה יושב קדם למאמרו, נשגב על כל מה שנקרא תבונה ושכלי, ולזה, זה הנשגב מן המאמר ויושב בסתר עליון, לא ידמה אליו כל נוצר. – האדם הוא לפי זה צורה ודפוס של המאמר והכח או המדה, המגלה לעד ולנצח נצחים סתרי אלוה הנעלם. – האנושית תתהוה לאלהות, היינו שתתגלה חיות אלהי בצורת האנושי, כמו שהצורה האנושית היא לבדה שנבחרה להתודע ולהגלות בה חיי האלהים הנעלם. – צורה האנושית ותואר וצלם בן אדם היתה יקרה אצל כל זקני קדמוני האלהיים שביהודים, לפי שהיא הבאה בכל מראות האלהים לנביאים. (ואומר כאן נעאנדער: "כי חכמי הודו וכיוצא בהם באמונות הקדמוניות, שלא החזיקו במראות ובגלות השם בתמונה האנושית לבדו, ובחרו במראות ובחזיונות השם גם בצורות אחרות, השכיחו לעם את הוד תפארת האדם ויקרו, שצורתו לבד תגלה בעצמה את השם (גילוי נגלה לכל), ושהוא מושגה במעשיו, ועשוי האדם כדגי הים וישתחוה האדם לכל יצורי הטבע האלמים המתים"). כונתו שהגם שהשכילו או הרגישו החכמים והדתות ההם, שיש חיות רוחני אלְהי בכל הנמצא, ואף בדוממים, ואף כי במה שלמעלה מהם, הנהו כחם סתור וחשוב ונעלם. לא יודע לרוב האנשים, ולא יוכלו להבינו, כמו שנבינם בקל, במה שהוא האדם, וצורתו חסר מעט מאלהים וקרוב אליו, ועי"ז הורגלו הפתאים שבהמונם של הנזכר לעבוד ולכבד הצורות ההם, לא בלבד בשביל הרוחני שבקרבם, הבלתי נראה להם, כי אם רק בשביל חומריותם וחושיותם, וזו היא ע"ז, מפסדת הדעות והמעשים בשרש התחלתם): – והנה‏ חשב ידידיה את המאמר כראש הצורה וטופס שממנו נצטיירה האנושות כלה, והוא להיותו מרכז של כל גילוי והראות חיות השם, אשר בהתרחבו ובשובו מכללותו והתיחדות פרטי, נראה בצורה אנושותו, הנהו אם כן, **האדם הקדמון**, האדם השמיימי (והוא הצלם והדמות, שהאדם נעשה בו בעצמו ובפעולתו). מקום ראיה עיקרית למושגו זה, הוא לידידיה המקרא בזכריה: הנה איש יצמח שמי ומתחתיו יצמח ובנה את היכל ה' (נעאַנדער משקיף בזה לאמונתו, ולא עלתה בידי כלום, ביחוד אצל מי שיודע לחלק בין מה שנמצא בחבורי דתם מדעות האיסיאים ועמוקותיהם (ובחלק זה יקל לו תמיד למצא ראיות מדברי קדמוני חכמינו) ובין מה שהוסיפו עליהם הסכלות והבערות ההמונית, ולפעמים גם ערמת קצת פרושים שביהודה.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:6
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:6](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2012%3B%20Riddles%20from%20Antiquity/r/3:6)

העקריי הוא לדעת היטב הנגוד אצל ידידיה שבין המצוי, ההוה, ובין המאמר של המצוי. הדעת והכרת המצוי, לא כפי מה שהוא המציאות, כי אם כפי מה שהוא נגלה במאמרו הנצחי (שהוא סבה ונותן נשמה לכל היצור), והתגלות זה הוא ע"י הבריאה עצמה, שהיא איננה דבר זולת התגלות המצוי הנעלם, וע"י המאמרים הפרטיים שהם כמלאכי ושלוחי השם, וע"י פרטי מחשבות ולמודים שיעיר אותם השם (צד 538 מחבוריו). ולצורך פירוש הרמזים שלו הוא אומר: שהמלאכים השלוחים, המוזכרים בתורה, הם סימנים – זימבאָלע – למחשבות שיעיר אותם השם בלבבות (כמו הרב במורה), ומהתגליות אלה הוא מבדיל ההאזנה והשמיעה להמצוי בקרב האדם עצמו, מסכים לשטת אפּלטון ומסביר פנים לאנשי הסוד, חשב גם ידידיה, שאין המצוי מושג לידיעה בשכל ובדרכי שמוש החכמה, ושאין לעשות לו שום מושג וציור שכלי, ובכלל שאין לגזור עליו שום משפט ולתארו באיזה תואר. ועם זאת דעתו, שלמעלה מכל הכרת השכל, ולמעלה מכל התגלות על אמצעיים הנזכר, ולמעלה מכל דמיון שנוכל לדמות ולהוציא ממעשי העולם וכל היצירה, למעלה מכל אלה, אמר ידידיה במציאות הבטה פנימית מושכלת (שהשכל והלב מביט ומשקיף בה, לא כהבטה החושית ולא כהשגת השכל במושגיי (קאטאַלעפסיס נאָעטיקע). ועם הבטה זו יגיע השכל לידיעה ברורה ויותר ודאית מאשר היא באמצעות המאמר וכל המתיחס אליו (לאָגיקאָן). ולשון ידידיה בזה: הכרת המצוי במהות עצמו, והכרתו בצלו, כמו ברמזים (צד 79), שהוא מדבר שם בהכרת השם על פּי מעשיו והבריאה ואומר: המשכילים בדרך זה יכירו את השם ע"י צל עצמותו; ואמנם יש נפש שלמה ורוח טהורה והיא שנכנסה ומתקדשת בסודות הגדולים במיסטרין הגדול, לא יכירו בלבד את הפועל ע"י פעולותיו, כמכיר מן הצל, שהוא אפס ומראה לבד, את הדבר שהוא יש ותושיה אלא כי ירימו נפשם ממעל לכל נוצר ומתהוה, ויתגלה ויגלה ויראה להם הנצחי ובלתי מתהוה, באופן שיכיר את עצם הנצחי ואת צלו, המאמר, וזה העולם (צלו של מאמר). ובמקום אחר אומר: אין המצוי נודע במופת וראיה, כי אם כשהוא נגלה ומתגלה בעצמו (תולדות ‏קין חבוריו דפוס מאנגע כרך א' צד 258). בערך אל שני דרכי השגה הללו, היינו השגת המצוי בעצמו, והשגתו ע"י מאמרו והעולם, כמו שהוא יתגלה בהם, יניח ידידיה כמו כן שני מעמדים בלמוד התוריי משני מדרגות ההוגים בו: מעמד **בני** אל, **בני אלהים**, שהיתה להם למנה השגת מחזה המצוי בבלתי אמצעי, חזות פניו, הבטת תמונתו, ומעמד ומדרגת **בני המאמר האלהי** דורשי אוהבי שמו (מבלבול הלשונות (צד 334 – 341). מדרגת השלמים יקרו בעיני השם להיות נגלה בעצמו להם, ומדרגת הבלתי שלמים, שהוא נודע להם באמצעות רוחנים ומלאכים שהם בזה תחתיו וכמותו,‏ להרגילם לחנכם ולרפאותם לשלמות (צד 576 – 594). לפי שתי מדרגות אלו בלמד והשגה אלהית, תהיינה ג"כ שתי מדרגות בדרכי המעשים התוריים ובעבודה האלהית, אותן בני אלהים שהגיעו להשגה העליונה בדעת השם, דבקים בו תמיד ומוצאים בו אשרם האמתי, ועובדים לו בשביל עצמו ובאהבתם אליו; אמנם בני המאמר שלא ידעו השם בעצמותו ומהותו כ"א לפי מעשיו, והכירו את הבורא, לא את המצוי, אין עדיין ברשותם וביכלתם, לא להגיע לדבקות בשם והחברה עמו, וההתהלכות אתו בתמידות, ולא לדעת האושר והעונג הנשגב שבזאת הדבקות, ובזה הם נשללים מן **המניעים** הגדולים באמונה, וצריך לחנכם ע"י התקוה בשכר ואיום ויחול בעונש, והשם ירד עמהם לכלל זה. אולם מאתו לא תצאנה הרעות והעונשין, שהוא מקור הברכות והאושר לכל הראוים לקבל, שיש להם בית קבול, אלא מיסר אותן שלא יכלו להתחנך כי אם בעונשים ע"י מלאכים משרתים לו (אפרכון של השם) ועל אלו **מלאכי השרת**, הסמיך ידידיה כל מה שיסופר ויבוא במקרא בלתי ראוי לכבוד השם, שיש להרחיקו ממנו. ויש בזה התחלת ההבדל **ליודעים** בין אמונת בעלי נפש, ואמונת בעלי הנשמה לבד. וההבדל להם בין אל עליון, המושג רק לבעלי הנפש, ורוחני ממלא מקומו המושג לבעלי הנשמה, והועמד בשביל חנוכם והנהגתם. ולזה היודעים הראשונים שיצאו מקרב היהודים, לא חשבו בהאומן, הדימיורגוס, דבר זולת **מלאך**, שלוחו של השם כמותו, מחנך ושר ומושל ומנהיג מוסרי לעולם. – ויש בזה הענין אצל ידידיה מקום ראוי להתבונן בו (צד 367 מחבוריו, מאברהם צד 599) והוא מבאר שם המראה לאברהם, והנה שלשה אנשים נצבים עליו, ומעורר השאלה: למה בתחלה נזכרים שלשה מלאכים, ולבסוף המדבר הוא אחד, "קיריוס"? (הוא השם אדני, שכך תרגמו השבעים השם של ארבע תמיד בשם אדנות, **קיריוס**, לא כמו שהוא נכתב, אלא כמו שהוא נקרא אצלנו, וכך הם מתרגמים תמיד שם הויה **קיריוס**, ושם אלהים טהעאָס שפתרונו (גאָטט) ועל זה סובבים תמיד גם פירושי ידידיה) ומבאר כך: שהוא דרכי השגת האדם להאחד המצוי ובלתי משתנה, השונות במהותן, (טריטטע, פאַנטנזיא, טהו הענאָס היפאַקאָאעמענו), השגת המצוי, והשגתו בכחותיו השנים היוצאים מאתו, כח הבריאה, המהוה, וכח הממשלה, המלכות והנצח, המנצחת את האדם באזהרה ועונש, לחנכו ולנהלו אל הטוב, והוא אומר, שהמצוי יתגלה ויראה לנביאים כשהוא, כמות שהוא, אחד ויחיד, אך לבד בהיות הנפש טהורה ומטוהרה, ומתרוממת בהשגתה לא לבד על הרבוי, כי אם גם על השניות, הקרובה לאחד, והיא עולה ומשגת, מחשבת האחדות, המחשבה הטהורה ומספקת לעצמה, ואינה צריכה למחשבה זולתה; אולם מראה השלשה תביא להנפש בהיותה מקודשת ונתונה ‏רק אל הסודות הקלות הקטנות, ולא עמדה עדיין בסוד הגדולות, ואין ביכלתה להשיג המצוי פנים כפנים בבלתי אמצעי, כפי מה שהוא בעצמו, רק לבד בפעולותיו,‏ כפי מה שהוא בורא, מהוה, או מושל מנהיג. – המעמד הנבחר והנעלה שבאמונה, דעת אלוהות,‏ יתראה ויפותח ויורמז באומה הישראלית, העם הקדוש לשם של ארבע, להמצוי (גענאָס אָיקאו – טיקאָן), כהנים ונביאים לאל עליון לכל המין האנושי, ובעבורו, המשפחה שהיא חלק השם, נתונים תחת הנהגתו לבלתי אמצעי, ויתר העמים מסורים להנהגת שרים שלמעלה, רוחנים עליונים מלאכי השם, הממונים עליהם; ענין ידיעה שכבר נמצא, לפי הנודע, גם בתרגום השבעים בפתרונם למקרא: "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה' עמו (ותמוך בלי ספק גם מן המקרא; אשר חלק וגו' לכל העמים תחת כל השמים ואתכם וגו' ועל המקרא: אשר לא ידעום ולא חלק להם), ומביאו ידידיה לראיה בזה (מן מטע נח צד 222, מן תולדות קין דפֿוס מאנגע חלק א' צד 242). ותפשו היהודים היונים בדעה זו, לפי טבע הענין, ועבודת העמים אשר באו בהם והתגוררו עמהם, ובשביל להיות נוחים עמהם במקצת לאנשי האלילים וע"ג שעבדו היונים, אלהי הגוים, ומה שקראו היונים אלהי אבותם ואלהי ארצם, אלהי מולדתם, מכל אלה עשו היהודים היונים שרים שלמעלה, עבדי השם וברשותו, הממונים כל אחד על עם מיוחד מהעמים, והשם מסר הנהגת העמים לאלו השרים זולת העם הנבחר להנהגתו, וזה עד זמַן מיוחד, זמן ביאת המשיח, ושוב מלכות השם לבדו. – וע"י הכרת שם הויה יוציא האדם עצמו מתחת ידי רשות השרים, והרוחנים המשרתים לאל עליון, אך לא מצא ידידיה בתוך המון עמו, בעלי עומק כאלה במחשבות אלהיות, שיהיו ראוים להשגה הנכבדה הראשונה שזכר. – ומה שראוי להשקיף ולהתבונן, שידידיה לקח וביאר, אותן העמים, והאנשים פרטיים שבאו דבריהם וענינם בתורה, כמו רמז וציור תמונה למדרגות מתחלפות בהשגת האלהות והדבקות בו ובדרכיו, צורות של כלל האנושות, ותארים שונים, איך יתואר ויצטייר הרוחני והכח האלהי על פנים שונים ברב ובמעט, בחוזק ובחולשה, בקירוב ובריחוק, בזמני העולם השונים ובאומות השונות ובפרקי אנשים יחידים וסגולות המון. – ובזה הדרך (חבוריו צד 357) ובזה האופן תהיה לידידיה האומה הישראלית, טופס, וגילוי, ציור מחשביי מפותח בפתוחי המציאות החיצוני להרוחני הנעלה, נשמה העליונה המקודשת להשם נתגדלת להשגת בעצמו ובבלתי אמצעי, נפרדת מכל הנוצר ומתבודדת אליו בדבקה בו (חיבוריו צד 1132).


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:7
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 12; Riddles from Antiquity 3:7](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2012%3B%20Riddles%20from%20Antiquity/r/3:7)

ולזה במצאו כנזכר לא הרבה בעמו ראוים ומיוחדים למדרגה ההיא ולמעמד ההשגה והדביקות הנזכר, על כן בקש ידידיה מקום לחלק גם בעמו האחד, ישראל חושיי "(איזראַעל אסטעטאס) וישראל שכלי (איזראַעל נאָעטאס) וכן כינה וקרא לכלל המשיג ההשגה היקרה ההיא בשם המין המביט והחוזה (אַראַטיקאַן גענאָם), וקראם בזה השם בעצם וראשונה, להיותם החווים אלהים, נכנסו בהיכל סודו, וסוד חנוך התורה ואמונה (ועל שם המקראות "ותמונת ה' יביט" "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך", "והראני אותו ואת נוהו" וכמוהם רבים), והבדל זה בנפשות ישראל עקריי ונכבד לו. ולזה יאמר מן אותן הנפשות שלא הגיעו למדרגה העליונה בהשגה ודביקית, שנראה המראות הנזכרות‏ במקרא אליהם ע"י מלאכים קרובים לו, נושאים שמו וממלאים מקומו, להיותם עדיין בלתי מוכשרים להשגה ולעבודה היותר טהורה. ואומר (צד 599) לאותן שהם רוחניות טהורה נקיה (שהשגתם וחיי רוחניותם בלתי מעורבת עם כל חומריות וגסות הגשמי), ומקדישים כל נפשם לעבודה ולכבוד השם, יוכל השם להיות נגלה עליהם בכבודו ובעצמו, מתהלך עמהם כאוהב עם אוהבו. אולם לאותן שלא פשטו לגמרי החומריות מהרוחני שבהם, ועדיין הם בגופם, נגלה להם בתואר מלאכים, לא שיהפך את טבע עצמותו, אלא שהוא מעורר בקרב נביאים האלה המחשבה, כי הצורה היא בעצמה הדבר המצויר (והמראה הוא המָראֶה, והתמונה כאלו הוא בעל התמונה). וכמו מי שלא יוכלו להביט בשמש עצמה, יביטו בנוגה זרחה, ובדמות אורה, ויחזיקו הדמות לעיקר; כן יחזו האנשים הללו את צורת השם, מלאכו, כאילו הוא עצמו עצם השם. – כמו כן החזיקו אותן כתות היודעים שיצאו מקרב היהודים בדעות אלו לא אמרו (כמו אותן היודעים המאוחרים שלא היו מזרע ישראל), שהתורה ואמונת ישראל נכרית וזרה להשם הגדול הויה – בן ארבע – ובלתי נוגעת אליו; אלא הודו, שהתורה והמצות יסודתן באל **עליון**, וישראל מיוחדים להיות **עמו, והשגה האמיתית**, לפי מה שהוא בעצמו מבלתי אמצעי, ועבודה האמתית היתה מתחלה ונשרשה וצמחה תמיד בקרב ישראל, אלא שאמרו שבשביל שאר ההמון הרב, ולצרכו ולצורך השגתו ועבודתו הפחותה, הוצרך השם להיות נגלה ולעשות מעשים, ולצוות הנהגות לא בעצמו, כי אם ע"י מלאך ממונה על ישראל (המלאך הגואל שר הפנים ושר הכח, כי שמי בקרבו ושאר הנחות וזכרון אלו בדברי המקובלים), ושההמון,‏ לא היחידים הללו, החזיקו במלאך ההוא כאלהים והחליפו בכל דבר העצם והתמונה ועצמות הדבר ותארו הרומז עליו.