## Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper

###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:1
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:1](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/3:1)

**ג** קצור תבנית כל המציאות בשלשת חלקיו.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:2
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:2](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/3:2)

כל הנמצא בעולם השפל הזה הוא משתנה בעצמו ובסקריו, ולזה יאמר החכם (שמות ג' מ"ו) "ובעבור אלו השינוים (של מערכת הכוכבים) ישתנו כל הנבראים בעולם השפל בעצמם **אף כי במקריהם**. אמנם כונת החכם בשינוי בעצם הוא רק לפי היות הנמצא מוחש בעל גשם חמרי. ומה שהוא מושכל בו לא יפרד לעולם מן החמרי המשתנה ונפסד והווה לגשם אחר ובשינוי עולמיי. רק על נשמת האדם העליונה יאמר שהיא באה מן העולם העליון, ואומר (שם) ונשמת האדם ממינם (של מלאכים שעליהם אמר, שאינם גופות **ולא בגופות כנשמת האדם**) ואמרו עוד שם על האדם, והשינוי יקרנו **בעצמו, בגופו, גם בנפשו כנגד מחשבתו**, גם בעניניו וכל עסקיו, ע"כ. הבן כונתו בדבור **כנגד מחשבתו** שלפי האמת אין שינוי כלל בנפש המשכלת, שהוא השכל, עצמותו קיים בלתי משתנה, יודע ומכיר עצמו ואת רבונו, חפץ בטוב לעולם, ואין רע יורד מלמעלה. והשנוי בדעה ובחפץ בא מפאת החוש והדמיון ושאר הכחות החיוני, וכמו שיבואר עוד בשטתו זו. לפי האמור הניח החכם שלש מדרגות במציאות, וקראם שלשה עולמים. **עולם** **העליון**: אשר השם שוכן בתוכו בבלתי אמצעי, והוא המאציל אותו, וכחו בעצמים הקדושים שבו, שהם מדותיו וכחות הנהגתו לכל העולמות. וכאשר השם ב"ה משכיל עצמו במדותיו לבלי תכלית, הנה יהיו ההשכלות הללו לעצמים עומדים בו ורוחו בהם, והם כלולים בעשר מדרגות זו למטה. מזו, והשם באחדותו כולל אותן מדרגות כחותיו, שהם כחות פועלות של הב"ה, נמצאים בפני עצמם, ואדוקים כמו כן בעצמותו יתעלה. וזה העולם עולם הרוחניים, והם המלאכים, ועצמותם שכל נקי "מעלותם נשגבו מדעות הנקלות כנגדם". פי' שהדעות, והם השכל המקושר בכחות חיוניות וכחות הצומח, הם נקלות בלתי קיימות בלי שינוי בערך אל שכל נקי שלהם. ולזה כל מלאך **עושה דבר** השם לא יוסיף ולא יגרע. ואמר בפסוק כי שמי **בקרבו**, "משל לעגול שהנקודה היא קרובה אל כל מרחק". והנה עצמותו חלק השם הנכבד. וככה יפרש המקרא אם שמוע תשמע **בקולו** ועשית כל אשר **אדבר**. והביא משל מן אור הלבנה החשוכה בעצמה, מקבלת אורה מהשמש, ונוכל לומר על האור ההוא, שהוא הלבנה, להיות כבר מוגבל בערך מה שהוא אורה גם אור השמש, להיות עצמותו האור השמשיי. וכמו כן יקרא המלאך **אלהים**, להיות שם זה תואר לא שם העצם, "הוא כולל כל **קדוש** שאינו גוף ולא כח בגוף". – והנה יאמר על זה העולם הרוחני, "שכלו כבוד וכלו עומד", רק מעמדו איננו בעצמו רק בשם לבדו". כונתו שעצמותם והיותם וחיותם וכחם ופעולתם, שאצלם הכל אחד, להיותם בלתי גופות, הוא שכל מוגבל בגבול, והוא בעצמו שכל השם הנכבד, שכולו שכלי בלי גבול. ולזה יאמר שהשם הוא **מעמידם** בהשכילו יתב' את עצמו בדרך מוגבל זה של המלאך, שגם בהם יגזור החכם מעלות ומדרגות, ואומר על מיכאל "והוא הנקרא הגדול, כי הוא נכבד מאחרים רבים". ואמר שהמלאך המובטח לישראל בפרשת **הנה אנכי שולח מלאך** הוא מיכאל ועל המקרא **וה' הולך לפניהם יומם** כתב: ידענו כי השם שוכן עד ויושב קדם סלה (בלתי משתנה ובלתי מוגבל ובלתי מתואר לפי זה בשום תואר המורה תמיד הגבלה) והכתוב ידבר בלשון בני אדם, בעבור כי **כח השם** הולך עם ישראל כדרך מוליך לימין משה **זרוע תפארתו**. ובפסוק **ויסע מלאך האלהים** כתב: הוא **השר הגדול** ההולך בענן, והוא הכתוב עליו **וה' הולך לפניהם יומם**. והנה זה לראיה על מה שאמרנו, כי המלאך הוא אצלו כח השם ועצמותו, שכל, מוגבל בדרך מיוחד, היינו בנקית השכל ותארתו ברב או במעט. וזהו דעתו הנזכר גם בנפש העליונה, שהיא ממינם, ואך במעלה תחתונה מהם, להיות הגבלתה הגבול יותר צר וקצר, בהיותה רק בגוף וקשורה עמו. עוד הוא קורא לזה העולם הרוחנים (דניאל) "**מראה כבוד השם העליון**". פי' שכלל הגבלות העצם השכלי, שהם אין קץ בגבולותם, הנם שוות בעינם להשכל בלתי בעל תכלית, שהוא השם יתעלה. ואמר עוד שם, שאין לעולם זה זמן ומקום, וזה המבואר למעלה מעצם השכל או הרוחני. ועוד שם: "**והשם הנכבד בקרבו**" וזה לפי שעצמותם שכל, והם בפני עצמם, רק בבחינת היותם שכל מוגבל בפעל. אבל להיותם בכח להשכיל הכל, הנה בבחינה זו השם הנכבד בקרבם בכל אחר מהם בכח, ובכלל העולם ההוא, הבלתי בעל תכלית, בפעל. ולזה יאמר החכם עוד שם "וזה **האחד** הוא העולם הראשון כנגד העולמים שהם אחריו", ומה כונתו במושג **האחד** עוד יתבאר לך להלן. ובפרק הראשון מחבורו שער השמים, שהוא הקדמה לפירושו במעשה בראשית, יחתור החכם עוד להבין הדבר, איך עולם הרוחנים מתאחד עם השם יתעלה, שהוא משמש תמיד בלשון "דבקים בו המלאכים הקדושים". ואומר שם וז"ל: ועתה אפרש לך סוד השם הנכבד והנורא וסוד המלאכים. ואמשול משל באור הנפש היוצא מן העין (וזה לפי דעת הקדמונים שחשבו, כי האור יוצא מן העין ובא מן הנפש, ומתעורר לבד ע"י האור החיצוני הפוגש בו): "דע כי שבע מעלות הוא העין (הם העורות שבעין), והפנימי הוא הגרגיר הלבן. והנה האור איננו גוף, ואור הנפש (הוא עצם השכל היודע עצמו וסביבותיו כנזכר) צריך לאור אחת חיצוני (להבטה בחוש). ואם היתה יכולת בך להבין, איך תראה העין צורות משונות ברגע אחד, ואיך יכילו השמים בגרגיר הלבן, אז תחל להשכיל (כונתו שכבר בחוש הנכבד והיא העין, יסורו האזיקים של המקום והזמן, ויראה ברגע אחד צורות משונות, ורחבי שמים יתכללו ברוחב חצי אצבע, ונעשים קנין לו). וראה השמש כי **האור הנראה** ממנה הוא, והיא הפועלת ולא יחסר עצמה" ע"כ. וכונתו שמזה יתבאר, איך יהי הדבר בק"ו **באור הבלתי נראה** לעין הדק יותר, והוא עצם השכל והרוחני, איך יופיע מן השכל הבלתי תכלית, במלאכים, היינו בעצמים הרוחנים, ויצא גם מהם בהגבלתם, כי שמש ומגן השם. והוא ובביאור דבורי משל לחז"ל בזה, יאמר, שנקרא להם זה העולם הרוחני בכנוי **תורה**, וכונתו השכלה נקיה ועצם המושכל כמו שיכונה להם העולם התיכון, והוא כלל הגלגלים ומערכתם בכינוי **כסא** הכבוד או **רכב אלהים**, לפי שהוא למטה במעלה, גם הוא כבר במקום, מן העולם שעליו, כמו ששני העולמים קודמים לעולם השפל של ארבעה היסודות ויבאר בזה: הרמז לחז"ל "וכבר קדמני המשל הקדמוני, כי התורה וכסא הכבוד נבראו קודם העולם, ואמר ר' אבא: התורה קדמה לכסא הכבוד", – ודעת החכם עוד, שהגם שאותן הגבלות העצם השכלי בגבולות אין תכלית להם, וכמו שאמר הכתיב: היש מספר לגדודיו. ולפי הגבלותיהן בנקיון הארת השכל יהיה שינוי מדרגותם. עם כל זאת יכלול אותן עשר מעלות זו למעלה מזו, והרמז בזה "בעשרה מאמרות נברא העולם" (האמצעי והשפל, שנבראו באמצעות העשרה מאמרות, וכמו שיבוא). וקרוב בזה דעתו לדברי המקובלים שאמרו בעשר ספירות שהן אצולות מאת השם לא נבראות. ולדברי פילא שאמר, בלאָגיאָס ובכחותיו, שפתרונו **מאמר**, וכמו שבארנו בשער הקודם. ועוד בפ' תרומה (שמות כ"ו ו') והנה י' יריעות הוא המשכן, והמשכן קראו **אחד כולל הכל**; כי כל גוף אינו דבר **אחד**, רק הוא מחובר מאחרים, וככה השם הנכבד, שהוא **אחד כולל הכל**, ונקרא אחד וכן העולם הקטן והגדול. ובמקום אחר (פרשת יתרו) הוא אומר: ואנשי המחקר מצאו כל דברי הגופות שהם עשרה (עשר מאמרות של ארסטו הנודעים), ועוד יתבארו דברי החכם במה שאמר על הג' הז' הי' והאחר להלן בדברנו במספר.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:3
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:3](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/3:3)

בשטה האחרת לשמות פסוק "ואמרו לי מה שמו" הוא אומר: "**כל יש, עצם וצורה וגבול. העצם שהוא עומד בעצמו, והצורה הפך הדבר**". הכונה כמו שבארנו **בהצעה** שהעצם לבדו, כשלא יסמך לו עדיין שום תואר, שהוא מגבילו ומתארו בדרך כך וכך, איננו עדיין יש מושג ותפוש בשכל. ובשביל שיהיה נתפש להשגה כבר צריכין אנו לתארו באיזה איכות סמוכה על העצם, ובגלל זה הוא כבר בא בגבול, ולכן אמר, שאין ראוי להקרא יש, היינו מושג אלינו בתפישת ההשגה, זולתי כשיונח לו עצם התחלה ראשון לכל התארים הנסמכים עליו. והוא לבד העומד בעצמו, ויונח לו עור צורה איכות שתגבילנו. והאיכות ההיא היא הבלתי עומדת בעצמה, כ"א תהי נסמכת ומונחת על העצם העומד בעצמו, – והוא מוסיף ואומר "על כן **כל שנים הם אחד, ואין כל אחד שנים**". פי', שכל דבר הבא בהשגה, כל כמה שיהיה דק ורוחני, אתה צריך להשכיל בו שני דברים, עצמותו הבלתי מוגבל, וצורתו הנותנת בו איזה גבול ותואר כמו מספר השנים, שכבר צריך שיניח השכל ענין **האחדות**, שיש דבר האחד בלי שום רבוי, כ"א אחד פשוט, עד שנעשה שנים בהכפלה. אולם לצורך הנחת האחד אין השגת השגים מוכרח. הגם שלפי העומק גם להגבלת האחד בפעל, צריך שנשכיל בו איזה דבר נמשך אך כרות ומובדל מזולתו. ועל כן יהי האחד בפעל גם כן כבר מוגבל על ידי עצמו, כעין שנאמר, שנגיע לאחד, אחד פעם אחד הוא אחד. הנה אחד פעם הוא המגביל, ואחד הוא העצם, ועל ידי הגבלה זו נעשה אחד בפעל, כמו שנעשים השנים מן האחד. הנה כונתו נמשכת לדברי שטתו, שהשם הוא העומד לבדו ובלתי נסמך על דבר, וכשהוא באחדותו הפשוטה, אין לומר בו שום צורה המורה על הגבלה באיכות או בתואר מה, ולזה הוא עצם לבד בלי צורה הבלתי מוגבל עדיין, ושוה אל האין או הכחני לבד, ולא יתפש במחשבה, ולא יקרא יש אולם הכחני לבד, ולא יתפש במחשבה ולא יקרא יש, אולם כשנשכילהו ונאמר בו, כבר הגביל עצמו וכחניותו הבלתי בעל תכלית, במה שהוא משכיל יודע עצמו בכחותיו ותאריו, והוא **העולם השני**, שהוא היש והוא הצורה להשם ב"ה: ולזה הוא אומר שם עוד: "**והאחד שהוא בלא צורה, הוא העומד לבדו** (והנה אמר למעלה כי כל יש עצם וצורה יגבול אותו). וע"כ כונתו בכאן על העצם קודם הצטיירו בעצמותו בפעל לאחד בהשכילו עצמו, ומשיב כל כחותיו לבלי תכלית שהם עצמותו בגבול הוא משיבם אל עצמותו הפשוטה, שקודמת לכל, לפי שזה עצם השכל (והש"י כלו שכלי לבלי תכלית) וגם השכל בעל תכלית, שישכיל כל כחותיו, כלומר עצמותו בגבול פלוני ופלוני, ומשיב כלם אל עצמו, וחושבם לעצמות אחת, ואומר: אני אני החי והמרגיש והיודע. – ולזה הוא מוסיף, "**וגם השנים האחד מעמידם; כי אין מעמדם בעצמם**". וזה העולם העליון עצמותו השם וצורתו המגבלת של כחותיו, שכלם תארי מחשבות בינת השם, אולם לא במחשבות האדם הב"ת, כ"א מחשבות חיים וקיימים, והנה תבין עומק דעת החכם.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:4
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:4](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/3:4)

**א** כי העצם בלי צורה איננו יש.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:5
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:5](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/3:5)

**ב** נתינת הכח בעצם הוא הבריאה, ועל כן הבריאה יש מאין.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:6
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:6](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/3:6)

**ג** זו הבריאה היא הגבלת העצם בכחו בפחות וביתר עצמות, שזהו צורתו המבדלת אותו מזולתו. – ובזה נבא לבאר כל סוד דבוריו וחידותיו במלת ברא. – על מקרא בראשית ברא, "רובי המפרשים אמרו, **שהבריאה להוציא** יש **מאין** וכן אם בריאה יברא ה'. והנה שכחו, **ויברא** אלהים את **התנינים** ושלש בפסוק אחד, ויברא אלהים את **האדם, ובורא חשך**, שהוא **הפך האור שהוא יש**". כונתו, שאילו הונח מלת ברא על ההוצאה מאפס המוחלט, לא היה כתוב בריאה אצל תניני הים, אחר ששרצו אותם המים עם כל שרץ המים. ובאדם כתוב לשון **בריאה** שלש פעמים בפסוק ויברא, אחר שהיה בכלל תוצא הארץ נפש חיה, ומבואר בפרשה שניה וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, וא"כ אין הנחת באלה על הבריאה מאפס הגמור, כמו שחשבו המפרשים הנזכרים, שזהו גדר מלת **ברא**. ולא עוד אלא שדבור ובורא חשך מורה על הוצאת אין מיש, לפי שהאור יש בעל שנים, עצם וצורה, ואינו גוף, לדעת זה החכם, כמו שכבר בארתי, והנה יהיה החשך **אין שליש זה**, והוא **העצם לבד בלי** צורה, לא האפס המוחלט, שהוא איננו כלל (לא היה ולא עתיד להיות). מעתה חתר החכם למצוא עיקר שרש זה בהוראותיו, ומצא שעיקרו על גזרת דבר, כריתתו מדבר אחד ועשות לו גבולים בגזרה זו. (ובאור שם של החכם מלשון לגוזר ים סוף לגזרים, גזרו את הילד לשנים ומלשון **הגזרה והבניה** שביחזקאל). והביא הפעל **ובראת לך**, ביהושע, **וברא** אותהן בחרבותיו ביחזקאל, ורימה ברא בבנין הקל להוראתו בבנין הכבד ואמר לפי זה, "וטעמו **לגזור** ולשום **גבול נגזר**, והמשכיל יבין". והנה רבים חשבו, ועמהם רוב מפרשיו, שלא עמדו על סוף ועיקר דעתו ברובא דרובא של שטתו, להוכיח מזה המקום, שהחכם היה מאמין בקדמות העולם בהחלט, או עכ"פ במציאות חומר קדום; ואין הדבר כן, והרי העתקנו דבריו למעלה בחדוש, "והאומר הפך זה, הופך והורס יסודי התורה, וקוצץ בנטיעות ועוקר עיקרי אמונתנו, וגורם ספקות בחדוש העולם, וחושב על הבורא יתב' תועה". ועוד שם: "כי גלוי וידוע אצל מאמיני תורתנו כי, **העולם בכללו בדבור אחד** נברא". ועוד שם: "וכונת הפרק לבאר, כי כל אלה הענינים הנראה מפשוטן שהם סותרים אפילו אבן אחת מזה היסוד, ר"ל **חדוש העולם**, ושנברא **בחפץ פשוט**, שאנו צריכין להוציאם מפשוטן **ולהאמין שהם משל**, ויש להם סוד נעלם והוא גלוי למתבונן בהן עיון דק". ובסיום הפרק ההוא, "ושלא יעלה על לב איש, **שיהיה שם דבר נברא קודם העולם, שהמציאות הוא ממנו, זולתי העצם הקדמון שברא**. ויתברך שמו **שברא יש לא מיש, ולא מדבר שקדם**". וזה החכם איננו נודע למחניף בדבריו, הגם שהוא מסתיר ענין לפעמים מן האינו ראוי לו; ובכדי שלא ישוב דבורו מטרה לחצי פה סכל אורב מיד בתחלת הראות, גם אין לחשדו ודאי שדבריו יהיו סותרין זה את זה, ושהניח דבר למשפט, ולא השיג המוכח ויוצא בהיקש ממנו עד תכליתו. –והאמת כי שטתו בזה ובהכל אחת ואחוזה בחוליותיה כשלשלת תכופה, וגם בענין הבריאה, קרובה לעיקר דעתם של המקובלים הראשונים, שגם הם מודים בבריאת יש מאין, ויכחישו באפס גמור ומוחלט. והגם שלביאור שטתם ודבריהם ראוי ליחד מדור כפני עצמו, הצורך מביא להעתיק פה איזה דבורים. המקובל והמפרש הגדול לספר יצירה אומר שם בפירוש על מענה השם לאיוב, שבו התחיל חבורו ואומר: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך", ומתחיל "ידוע הוא כי לא יתהווה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן, אע"פ ששניהם תחת סוג אחד; כי לא יתהווה כמות מאיכות, ולא איכות מכמות, וק"ו שלא יתהווה מקרה מעצם, ולא עצם ממקרה, אע"פ ששניהם כלולים תחת הויות המציאות, וכן שלא יתהווה גשם מלא־גשם. וזה ששאל הקב"ה את איוב ואמר לו: איפה וגו' פי', וכי השגת **הנתיב הראשון, אשר** בו **כח, להוציא** דבר גשמי, **מכח פשיטותו הגמורה, אשר לא תשתנה לזולתו**. ועוד שם: "וצריך אתה לדעת כי הפלוסופים אומרים, שלא יתהוה דבר מלא־דבר, אלא מין ממינו". ולדעתנו ולתורתנו הקדושה **שהעולם מחודש**, אם כן יש לאפיקורסים פה לשאול אותנו: העולם לא נמלט משני פנים, או שהיה לו חומר קדמון, שממנו נברא העולם ומלואו, או לא היה שם חומר כלל, אלא עלת העלות לבדו; אם תאמר, שהיה שם חומר, הרי האמננו שיש דבר קדמון זולת השם לבדו, וזה כפירה בתורה. ואם נאמר, כי לא היה שם, אלא הקב"ה ברא את העולם מעצמו, אם כן הרי עצמותו נתגשם? ועל זה הסוד בתירוצו אמר: איפה היית ביסדי ארץ? **הגד**, אם ידעת בינה. פי' **בכח החכמה ובכח הבינה היה מציאות זה** העולם. ובס' מטפחת ספרים להרב ר' יעקב עמדן נ"ע (דף נ"ט) בהצדיקו שם סברת הזוהר וקבלת המקובלים בענין הבריאה ואומר שם: מושכל ראשון הוא זה ומכת הנמנעות התהוות דבר ממה שאינו דבר (וכמו שלא יפסד דבר ללא־דבר, ולא יאבד מכל וכל, ככה להפך לא ימצא דבר מן לא־דבר), שהוא מאמר סותר את עצמו; כי אם אתה אומר, שמן לא־דבר יתהוה דבר, נמצא כבר הוא עצם מצוי, הלא דבר הוא מה שקראת לא־דבר; לכן ודאי זה מאמר בטל בעצמו, להניח שיתהוה דבר מלא־דבר, שבזה אתה מקיים עצמות מציאות להעדר ואפס, כי עשיתו נושאו, וכמו שהבלתי נמצא אי אפשר שיפעל, ככה אינו נפעל והוא נמנע, עכ"ל. ויפה התפלסף בזה הרב הקנאי. ובסוף דבריו אומר וז"ל: והפלוסופים התורניים (כונתו שאומר בביאור על הרב ועל רב סעדיה ויתר האומרים בחדוש מאפס מוחלט ומלא־דבר) אין להם שום ראיה להנחתם החפשית וכו', שלשון בריאה מורה על יש מיש, וגם בריאת אין מיש, כי הנה בורא חשך וכו', ועוד הוא מפליג שם כדרכו בטובו ויפיו של המשפט הפלוסופי, שלא יתהוה דבר מלא־דבר, עד שהוא אומר, שגנבוהו הפלוסופים מאתנו, ושמוהו בכליהם אל דעת המקובלים באצילות, ואל דבר ר' אליעזר והמדרשים הידועים, ומה יפה דבורו, הכתוב אומר: בדבר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם, דבר ה' ורוח פיו אינם אין ואפס, וראה שם הקורא בחבור הנזכר (דף נ"ט) דברים כנים בעיקרם, הגם שעדיין לא ירד לעומק הענין על פני כלו, לפי שחסר לו המדע בתכונת הענין השכלי ובשרשי המציאות. ואשוב לשטת החכם, שרצוני כמו שאמרתי רק לברר דבריו מדבריו, ושלא נערבם בדרכים אחרים, ולא באתי לזה רק בשביל להצדיקו בעיני מי שעיניהם לאחור בבקש רק ראיות מדברי אחרים, והנה עצמות כל הנמצא יוצא מעצמות השם ב"ה. אולם העצם בלא צורה איננו יש, היינו איננו בא בהשגה, ולא יותפש כלל, ומושגו כשיצטייר בצורה והיא הגבול שתגבילנו, לזה כח הצורה, גם היא באה מצורת השם, והיא השכלתו עצמו, שהיא החכמה הקדומה שבארנו, שהרי כשאתה אומר, שהשם יודע עצמו ורוצה בעצמו, וחושב ופועל, כבר אתה אומר בעצמו שהוא מהות, ובדעתו וברצונו ובמחשבתו וכח פעולתו שהם כלם גבולות מציירים העצם לצורה ומהות. ! = והנה כאשר יבואו ההגבלות לאין קץ בבלי אמצעי ובאמצעות ההגבלות הראשונות, עד הגבלה וציור כל נמצא, הנה יהי לנו בזה עצם וכח בעצם, שהוא צורתו והגבלתו, ובזה ייוחד ליש, העצם מעצמות השם, והצורה מחכמתו הקדומה, והנה אין לשון בריאה נופל על העצם והוא נצחי מעצמו אבל היא בלימה, וכמו שבארנו **בהצעה**; אמנם על הצורה, שהיא כח פועל ראשון, נופל לשון **בריאה**, לפי שהיא פעולה באה בעצם, גוזרת אותו ועושה בו גבול; ולפי מה שהכל שכלי, נאמר, כי גם גוזרת בו המשפט, היינו שעשה נושא ונשוא. והנושא הסתמיי שהוא העצם איננו גזור עדיין (ועד"ז אמרו פלוסופי אשכנז האחרונים, שכל נמצא הוא גזרת משפט קדום איין אורטהייל). והנה בזכור ההקדמה שבארנו בהצעה, שהלשון לקוח מן החושיי, **יהיה ברא**, לפי ענין החוש, רק הקוים הראשונים החיצונים, שיומשכו בחומר, מונח עד שיוחתך הדבר שרצינו לעשותו, וכאשר יובדל החומר, ויקבל התואר שרצינו בו, הונח עליו שרש **יצר**, ועל התיקון האחרון של חלקי המתואר, נאמר **עשה**. הכלל, שבלשון הגשמי, הונחו על הציור ההתוכי, ועל התואר, ועל התיקון, שלש הפעלים: ברא, יצר, עשה. אולם כל זה רק בצורה העוברת, שהיא מקרה מתלוה אל העצם כמו שזכרנו. אולם בצורה העומדת, שאנו עומדין בה עתה, יונח בריאה על נתינת הגבול הכללי והכח הראשון בעצם, **ויצר** על הכח ההוא בעצמו כשהוא מתיחד ומתפרד לפרטי כחות בתבניתם, ושרש עשה על השלמתו ותיקון עמידתו בערך אל אחרים. והנפלא כי שרש ברא הגם שהוא לקוח מן החושיי, כמו השנים האחרים כמו שהורה החכם היטב משרשו, השאירוהו העברים בלה"ק על המובן השכלי לבד, ולא נתנו כבודו לנברא שיהיה בורא.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:7
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:7](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/3:7)

וליתר הביאור נביא דבריו בזה בשטתו האחרת לבראשית: "ואין מלת **ברא** כאשר חשבו רבים, לעשות **את שאינו ישנו**, והמוכיח ויברא אלהים את התנינים הגדולים. והנה מצאנו: ואם בריאה יברא ה', שהוא כמו גזרה שגזר, וככה אמר הכתוב: ולכבודו **בראתיו**, שהוא **נתינת הכח בעצם**, ואחר כך "**עשיתיו**" שהוא התיקון כמו "וימהר **לעשות** אותו" ומלת "וברא אותהן" לשון חתוך וגזרה, ואם זאת הגזרה היא מבנין הכבד, וע"כ כתוב "בורא קצות הארץ" בעבור **כי הקצוות אינם גופות**. וככה "**ובורא חשך**", כי החשך אינו דבר, והוא מקרה על דעת רבים, **כן הוא העברת הדבר**, ובעל ספר יצירה יקראנו **תמורה**. וכבר בארנו דבריו כי הקצוות אינם גופות, במה שהנקודה והקו והשטח עדיין הם מחשבות שכליות יש בלבד; ועל כן הם התחלת הגוף וגבוליו, ובעצמם רוחנים. ובישעיה על דבור "**בורא השמים**" אמר: "**כי יש להם קו שהוא גבול להם**" וכבר ידעת פירוש זה **הקו**, שהוא הגלגל העשירי, כלל ורוחנית כל הגלגלים והמאורות הכוללם במציאות מחשבי ציוריי ועל דבור "בורא קצות הארץ", כבר פירשתי בסדר בראשית, כי בורא קרוב מגזרת גוזר, וטעם קצות הוא הקו הסובב לדעת אנשי התושיה, **כי הקו איננו גוף**". וכבר בארנו דעתו בהעדר, שאיננו אפס המוחלט, כי אם כח עצמו להסרת כח או צורה. וא"כ לא בלבד שאיננו אפס, אלא גם שאינו מקרה, והוא הנראה ועובר, והוא מראה לבד, וזו כונתו באמרו: והוא מקרה על דעת רבים, ואף כי שאיננו יש ואינו גוף. ומוסיף: כן הוא העברת הדבר ור"ל שבאמת אינו מקרה, כ"א כח אמתי שוללי, מסיר כח אחד, וזהו ענין התמורה שבס"י. וכמו שאמרו שם: אילו לא היה חשך לא היה האור ניכר (ויעוין שם ובמדרש רבה), וא"כ אלו התמורות כחם שוה אצל השואת האחדות שהזכרתי. היוצא לנו, שבמובן הפשוט והחושיי, יונח מלת ברא על החתוך הראשון, שהוא מקצב בחומר בקוי חתוך קצונים (בל"א אומרסס), ומזה **בריאה** לתנינים מחומר שריצת המים, ונסמך לשם, בעבור רוב גדלם ועזוזם, ונתחדש בהם כח גדול "ועד דברה תורה וכו'. וכן **בריאה** לאדם מצד גופו, מחומר שהוציאה ‏הארץ במצות השם: תוצא הארץ נפש חיה. ונסמך אל השם לרוב כחותיו, ודמותו בעולם שלם, כולל בעצמו ברוחניות שלו עולם קטן מלא, ומצד נפשו הונח בו לשון **בריאה** על חול הכח האלהי בעצמותו, והוא הנכלל בדבור **ויפח באפיו**, ובדבור "בצלמנו", "בצלם אלהים" וכן יונח **בריאה** בפסוק הראשון, כמו שאמר על דבור "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" בהיות הרקיע ונראתה הארץ, על הכח הראשון להויתם, וכן "בורא השמים", "בורא קצות הארץ", על הכח הנפשיי הבאה להם מאת כח השם וחכמתו, שהיא הצורה הנתנת בעצם, בכדי שיתהוה יש מן האין העצמות.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:8
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:8](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/3:8)

ודע והבן, שכל המפרשים יודו, שענין מעשה הבריאה קודמת לענין יצירה ולעניין עשייה, וכמו שבא במקרא, בראתיו ואחר כן יצרתיו ואחר זה עשיתיו, כבר יחשבו ענין יותר פשוט ויותר רוחני מבשני הברותיה הנזכרים. אך החכם העמיק במובן השכלי שבה, ויורה שהנחתה העקרית על ההויה המחשבית, שהיא היות הציור השכלי מעצם וגבול, והם מושכלי ומושגי כל הנמצא שבארנום בהצעה, היותם מעצם השם וחכמתו הקדומה, ולבאור החכם יהי ד"מ, מושכל סוג החי, הוא הנברא מאת השם, ומיניו החיה הבהמה והרמש, והמינים שתחתם, הם **יצירותיו**, והפרטים האישים שבהם הם **מעשיו** או **מעשה ממעשיו**. ובזה הבין סוד עומק דבריו, "ופי' אשר **ברא** אלהים **לעשות השרשים בכל המינים** שנתן בהם כח **לעשות דמותם**", וכבר שמעת והבינות דעתו במינים באישים, והוסיף עוד: והמפרש לעשות (שהוא בעתיד) תחת עשה, גם **עשה** תחת **ברא** איננו כן לפי דעתו, והנה באדם ייוחס לפי דעתו **הבריאה** לנשמת החכמה, **והיצירה** ללב שהוא עיקר הגוף, **והעשיייה** לתבנית האברים בערכם, וכן יפול בריאה על העולם העליון שכלו שכלי, ויצירה על התיכון, ועשיה על השפל, שיש בו אישים פרטים. ותדע עוד ותשכיל שבבחינת היות האדם עולם קטן בהשכלתו דומה לכללו ובשכלו התכליתית בעל החכמה והעיון והמעמיק האמתי **בורא** למחשבות החכמה, ובעל מלאכת מחשבת הוא **יוצרם**, ובעל מלאכת חרש הוא **העושם** לבד. ועל הפסוק (ישעיה נ"ז י"ט): בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר וז"ל: כל המפרשים אמרו כי השם הוא בורא (ר"ל כי זה בורא מוסב על השם) ותחסר מלת אמר (אמר: שלום וכו') לולי שאין ראוי לחדש כי הייתי אומר, שהוא לשון בריאה מגזרת ובורא חשך (שאין ענינו כמובן המורגל שאַפֿפֿען כי אם פֿאָרמען, בעגרענצען) ומלת ניב כמו פרי תנובות שדי והטעם הדבור, וכן פירושו. אמרו (אתם הבוראים ומציירים להם דבורי שפתים) שלום לרחוק ולקרוב (ממקומכם, ולא יתכן זה אצל השם). הודיעו שכבר רפא השם את ישראל, והטעם ורפאתיו אמר ה'. מזה החק אשר בארנו בשטת החכם באחד ובעשרה, והוא מה שיקרא לו **מדרך המספר**, יצא לו הענין בעצמות הבב"ת הקדום, שמשכיל עצמו בהגבלות שהם אחד (חכמתו הקדומה) וכלולים בעשר, וזה בשלשה עולמות וכל שיכלול כל ההגבלות, עד שישכיל השם בהם עצמו בכללי כחותיו לבלתי תכלית, הוא נקרא עשירי וקדש, וכלל הכל כל זולתו יקרא חלקו. ובזה תבין עומק סוד דבריו (סדר בחקותי) והנה הנבחר הוא האחד, והעשירי שוה כמו זה, רק העשירי **יגאלנו, ואין כן** הבכור, "וסמוך שם": ומי שיש לו לב להבין סוד העולם, אז ידע סוד הבכור והעשירי והוסיף בזה ועוד אגלה קצת הסוד בזכרי מעשר שני אם יעזרני **אחד ואין לו שני**.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:9
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:9](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/3:9)

ובסדר ראה "ודע כי אם החל ממעל, הנה **האחד ראש**, ואם ממטה הנה **עשירי**, וזה סוד הבכור והמעשר". ועוד הוא אומר שם "ודע כי אחד איננו חשבון, **וכן העשירי, כי הוא כנגד האחד**, כי הוא ראש למחברת שנית, וסוף למחברת הראשונה", וכונתו בזה, להיות אצלו הרמז בקדש הרוחני פשוט ועצמות הפנימי השכלי שבכל דבר, הנה ירמוז לו הבכור על אחדות העצמי הרוחני הראשון, והעשירי על הרוחני המתעלה במציאותו לכללות הרוחנית בעשר מעלותיו, שהוא יתעלה בהן להגיע לכללותו. וזה רמז שהעשירי בכלל גאולה לרמוז שנעשה על ידי פעולה ודבקות המחשבה, ואין כן הבכור להיות רמיזותו על עצמות השכלי היסודי שבכל נמצא כמבואר למעלה. ובספר השם (אות ה"א) "ושמוה שתי צורות, בעבור שהיא **חצי העשרה**, להורות על **שנים**"… ע"כ הוצרכו לשים עשרה לא"א; כי האחד לא יתחלף". ובפרשת כי תשא, במאמרו על שם העצם יאמר וז"ל: "והנה **האורך בין שתי הנקודות הנקודה הקרובה אל הפועל, שר הפנים ושר הכח, והנקודה האחרת סוף הכח**" יאמר בזה, כי להיות האורך, הוא הקו הנמשך מן הנקודה המרכזית עד לגבול מה, ומונחת במרכז, ונקראת נקודת הפנים. ונקודתו השנית מונחת בתוך הסובב של העגול הנעשה סביב המרכז בשיעור רוחק הקו מן המרכז, ונקראת נקודת האחור; והנה, האורך הטופס והיסוד הרוחני של כל יש בעל עצם וצורה, המושך כחו וכח הגבלתו מן הכח הבב"ת בעצם הכולל הכל, ונקודתו האחת דבקה במרכז הכח הנקרא לו שׂר הכח ושר הפנים (חכמה קדומה של העצם הבב"ת). ונקודתו השניה הוא הגבלת עצמותו המיחדת אותו לעצם נמצא בפני עצמו, ונקראת סוף הכח. הכלל, שהאורך או הקו הוא הגבול הראשון, הנעשה בעצם המקום, וכשהמקום עדיין פנוי מכל וכל, אין בו הבדל וחילוק חלקים כלל, לפי שאין בו תואר והתיחדות כל עיקר; הנה הוא המראה הראשית אל העצם הראשי שבארנוהו, היותו נעלם בתכלית. ועל דרך זה נקרא השם אצל חז"ל **מקום**. ואמרו: הוא מקומו של עולם, היינו העצם הקודם להכל בשכל, ועדיין אין במקום דבר, והוא אין, וכשיונח בו הנקודה שהוא בכח ממלאת המקום ועגול מכל צד, הנה הוא הצורה הבלתי תכלית, לעצם הבלתי תכלית, והוא החכמה הקדומה, ועדיין הוא המילוי ההוא נקודה, היינו ככח מילוי בלבד. וכשיומשך הקו מנקודת המרכז ע"י תנועת הנקודה כנזכר, שהוא תחלת צאת נקודת הכח מפליאות העלמתה, יתמלא המקום בהגבלתו וזו היא **הבריאה**, נתינת הכח בעצם, גזרת העצם הנעלם, שהוא המרחק הפנוי באין הבדל ותואר, לעצמים מוגבלים בעלי כח ומילוי. וכמו שהעצם מן העצם הכולל, כן הכח מן הכח הכללי, והוא האויר המורכב מן העצם והתנועה ומקום ונקודה, ההולך ומתאחד ומתרבה כל מה שיתקרב למרכז (רוחני ברור ושכל מזהיר ומשיג עצמו בהגבלתו ומה שהוא למעלה מהגבלתו), ומתפרד ומתרחב ומתמעט, כל שיתרחק ממרכזו (רוחניותו מעט הבירור והשגתו לא תגיע לעצמותו). וזה כונת החכם, במה שעשה הקו או האורך בשני נקודות הפנים והאחור, ובתנועת נקודתו במרחק הפשוט והסתמיי, לטופס ולמראה העולם העליון בדרך ובתכונה, שהוא מתראה ומתגלה בעולם הזה. – ולהיות בפני השגתנו, לפי מה שהיא קצרה ובעלת תכלית בזה העולם, היותר כולל הוא היותר נעלם, וכל מה שהוא מתיחד ומוסיף הגבלה, יתרבה ההיכר; הנה יהי האורך לבד עדיין בלתי מוגבל למדי, וכשיגיע הגבול ע"י תנועת הקו לבריאת השטח האורך והרוחב, הנה יתעצם ויוגבל ביותר המקום, שהוא העצם הכולל הנעלם, שהוא אצלו הטופס ומראה החיצונה של עולם האמצעי, שכבר יש בו תמונת השטח העגול, הנעשה ע"י כלל הקוים היוצאים מן המרכז, שנקודת האחרית שלהם היא הסובב וחותם השטח העגול, כולל כל התמונות השטחיות, ועדיין הגבול כולל ‏ונעלם בערך אלינו, הגם שנתוספו גבולי הימין והשמאל לגבולי הפנים והאחור, עד שנעשה הגוף, והוא השטח המעוקב, והוא המוסיף אל גבולי היחוד עוד שני גבולים **המעלה והמטה**, והוא הסוגר את עצם המרחק הנעלם, ומיחדו ומגבילו לעצם יש גוף נגלה להשגה ולחושים, וטופס ויסוד העולם השפל.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:10
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:10](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/3:10)

והנה יתבונן המשכיל, שזה הסדר והפעולה הוא הכרחי בשכל; אמנם כל הנאמר והמצויין בזה, הכל לפי המראה החיצונה, היינו מה שיצא כביכול הנעלם הרוחני חוצה לו לברוא העולם,‏ יצטייר לנו העצם הרוחני השכלי בפעולתו עדי עד על הדרך הזה, היינו שהעצם הנעלם, יצטייר לנו בזה המראה החיצונה, שהיא המקום הפנוי והמרחק, פעולת הכח הבב"ת, שהיא חכמתו הקדומה, יצטייר לנו כנקודה סתומה, שהולכת ומתפשטת בכחה ובהגבלותיה וביחודה הראשון, והשני והשלישי, ואלו המצטיירים לנו בחיצונות הכח ההוא לקו ולשטח ולנוף, כמו שיצטייר לנו הכח ההוא בעצמות פנימיותו ובראשיתו, בחיצונות המראה, לענין הזמן כמו שנברא להלן. אולם בערך אל אמתת פנימיות הדברים, כל זה איננו כ"א מיני השכלות וציורים תבוניים, ‏מיוחדים בהגבלות העצם השכלי הרוחני, ויובן על הדרך שבארנוהו **בהצעה**. ולזה יאמר החכם בפסקא שקודם לזה הדבור שבארנוהו עתה "הנה האחד אין לו תמונה, והוא כדרך כלל (רוחני שכלי) לכל התמונות כי מאתו יצאו". והוסיף עוד, והנה הגויות העליונות, שהם המאורות והכוכבים, אין להם פנים ואחור, אף כי לנשמה העליונה, ואף כי למשרתי עליון, ואף כי לעליון העליונים". כונתו, איך יאמר עליו באמתת רוחניותו, וראית את אחורי ופני לא יראו, והרי אפילו במקום הפשוט, והיא העצם למראה החיצונה, אין בו שום גבולי מרחק כלל, הבאים בו רק בהנחתו ליש, מושג ע"י גבולות הנקודה והקו והשטח, וכן החיות והשכל באמתתם ובציורם נצחיים, ואינם באים בגבולי הזמן, שהם העבר וההוה והעתיד, רק בהנחתם לפעולה ולנתינת כח בעצם הראשון הקדמון.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:11
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 3:11](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/3:11)

ועתה נפן אל דברי החכם **בעולם האמצעי**, כלל הגלגלים והשמים וצבאותיהן. הנה גם הוא על מעלות רבות, אך יקרא לכלם בשם **הגויות הנכבדות**, לפי כונתו במלת כבוד שהוא העמידה והקיום. והוא אומר (שמות ג' ט"ו): "והנה החמשה כוכבים המשרתים מעלתם גדולה, כי הם **עומדים בעצמם, לא יכלו ולא יחסרו**, ולא תשתנה תנועתם, ולא תוסיף ולא תגרע, ולא יעלו ולא ירדו, רק כפי המערכת (בערך ויחס אל זולתם) יש להם שינויים רבים וכו' וכל זה **כנגד הארץ**… והם בעצמם ובאורם לא ישתנו, על כן למטה מהם הלבנה כי כל מקריהם יקרוה ויותר… והנה למעלה מהמשרתים הם כוכבי גלגל המולות, והם קבועים בגלגל אחד, לא מתנועעים כמשרתים, ולא ישתנה רחבם, ולא ערך זה לזה, ותנועה אחת להם בלי תוספת ומגרעת, ושינוי הראותם כפי מקומות הארץ ותנועת השמש, ע"כ. ובמקום אחר (דניאל י'): והעולם השני, שהוא התיכון, שם **נשמות, צורות אמת בלא גופות, גם נשמות בגופות**, ואין להם מספר **אצלנו גם הגופות בגופות, וכלם הם נכבדות** ע"כ. פי' לדבריו, שהגבלות הראשונות שהם כחות השם העומדים בו ודבקים עמו, אינם נבדלים ממנו ונפרטים לעצם פרטי מוגבל ויחיד בפרטיותו, ואין להעשר מעלות שבו שמות פרטים מיוחדים. אמנם בזה העולם, שבו הוגבל העצם הרוחני השכלי יותר, היו ההוויות לנשמות,‏ היינו רוחנים פרטים, ואך לנקיון הארת העצם השכלי בהן הם בלא גופות, גם נשמות בגופות, והם נפשות הגלגלים, שהוא עם כל הקדמונים חושבים אותם לחיים ומשכילים, ואמר, שאין להם מספר אצלנו בעלי תכלית, שלא יכלל מדענו ההוויות בלתי בעלות תכלית בהגבלותן השונות‏ לאין קץ, ולא יכללו ויספרו כ"א להרוחני הבלתי בעל. תכלית במוחלט, וכש"ה: המוציא במספר צבאם, ואמר: "כי הגופות כגופות", רומז שהגופות ההם לטוהרם וזוהרם: לא ישתוו לגופות השפלים שבארץ, והם חומר שמיימי, קרוב לגשם האור שאתנו, ועוד יותר מתעלה ממנו, ולזה כלם נכבדות. – והוסיף שם עוד: "וזה העולם יקרא **היכל הקדש**, היינו שהוא היכל ומשכן להקדש השם והגבלות מדותיו וכחותיו, ויפרש בזה דברי התרגום על הדבור קרוש קדוש קדוש ה' צבאות וגו' שהכונה על שלשת העולמות ותירגם הראשון קדוש, במרומא **בית שכינתיה**, שזה המרום והוא העולם השני הוא בית לשכינה. והשני תרגם, קדוש, על ארעא עובר גבורתה" והוא העולם השפל שהתכונן בגבורתו, ואמר החכם: "והנה השנים העולמים (ובדפוס בשבוש הנעלמים) והזכיר אחרי כן קדיש בעלמי עלמיא שהוא העולם העליון ומדרגותיו. – ואמר שם עוד: "והם שמי השמים", כי החלק היותר עליון מעולם השפל, מקום משכן האש היסודי או האויר האיתירי בפי קצת, עד לתחומי גלגל הירח, יקרא שמי השמים ושם כסא הכבוד", "כונתו על הגלגל השמיני היומי הידוע, הנקרא אצל הרב **ערבות והקיצון** ובמ"א (פי' הקצר לפ' שמות) "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ד"מ בעבור היות השמים (כמוזכר בזה), ושמי השמים (בשבעה גלגלי הנבוכה), עם כסא הכבוד (היומי) עשרה. והוא קץ כל הגופות וגבולם, ובעבור זה בבחינה זו איננו גוף, לפי שהוא הקו הסובב, וגבולות הגוף, הנקודה והקו והשטח אינם גופות כ"א מחשביות. – ושם מיכאל וגבריאל "כלומר אותן הגבלות השכל בלתי תכלית, כשהן מתיחדות לעצמים פרטים בעלי שם מיוחד, כבר הם מזה העולם השני, וכאלו הם מקושרים בגופות זכות איתיריות, היינו בפחות מעלה מנקיון העצם השכלי והארח בעצמו ובהכרת עצמו, והכל שסביביו. – ודי בזה לע"ע בבאור דעת החכם בעולם התיכון, ונבא לעולם השלישי, הנקרא לו **העולם השפל מכלם**, והוא אומר בו (שמות ג' ט"ו): "והוא על מעלות רבות רק שלש כוללם: האחד המתכות… ולמעלה מהם הצמחים, והם על מעלות רבות, ומעלה מהם החיים ומעלותם רבות, והאדם לבד, הוא במעלה העליונה בעולם השפל, והשינוי יקרנו בעצמו בגופו, גם בנפשו כנגד מחשבתו, גם בעניניו וכל עסקיו ע"כ. פי' דבריו כפי המבואר בהצעה, שבאלו המעלות השלש, דומם צומח חי, עצמות הכחניות אחד, עצם הרוחני, אלא שהוא בכלם נרדם וטמון, ולא יצא לאור הפעל עד להאדם, ועם זאת גם הוא יקרנו השינוי, ועמו ההפסד והחילוף בגופו ובעסקיו וכל עניניו, וגם בנפשו יהי השינוי אמנם רק לפי מחשבתו, ולפי המחוה המורגש לחושיו בלבד, וכמו שבארנו. – ובמקום אחר (דניאל) יאמר: "והעולם השלישי הוא **מתחת לרקיע**, וכלו מלא גופות דקות גם עבות, **וגופות** יש בהם **נשמות** גם **רוחות** גם **נפשות**. והאדם לבדו הוא **סוד זה העולם השפל**, ובעבורו נברא, ונשמתו קשורה בנשמות העליונות ע"כ. פי' דבריו, שרק מרקיע ותחתיו, היינו בהתעבה האתירי היסודי, יתחיל עולם השינוי והתמורה, ושיש בו גופות דקים קטנים, והם היסודות הדקים וחלקי המורכב וגופות שבהם נפשות, והוא הצומח, ואחרים שבהם, רוחות והוא החי, והאדם שבו נשמה משכלת. ואמר: כי האדם לבדו סוד זה העולם, היינו שעמו ואצלו התעורר מתרדמתו העצם האמתי של כל הנמצא, והגיע העצם להכרת עצמו, ולאמתת מציאותו. –העולם השפל הזה יכלול ארבעה היסודות הנקראים אצלו ארבעת השרשים או המוסדים. הארץ בנקודה האמצעית או במרכז, שהוא ג"כ מרכז הגלגל היומי, או של העולמות ‏בכלל, ועליה יסובבו המים, ועליהם יסובב האויר, ועליו האש היסודי או האויר האיתירי, הנקרא גם רקיע, רקיע השמים או גם שמים סתם. ועל זאת הוא מביא פסוקים רבים לראיה בחבורו יסוד מורה ובשאר מקומות, "לעשות **לרוח** משקל **ומים** תכן במדה, כי הוא לקצות **הארץ** יביט תחת כל **השמים** יראה". וככה "מי מדד בשעלו **מים ושמים** בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ מי תכן את **רוח** ה'. ועוד "מי צרר **מים** בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ, ועוד וזרח השמש (כנגד השמים) **והארץ** לעולם עומדת סובב סובב הולך **הרוח**, כל הנחלים הולכים אל הים. – מן העירוב של אלו היסודות והתמזגם בשינוי ערך כל אחד מהם לאין קץ בערכים, יתהוו כל הנמצאים השפלים, והעירוב והמזג ההוא יבוא מתנועות הגלגלים המניעים ליסודות בתנועות שונות משתנות, לא קיימות בלי שינוי, כמו תנועות‏ הגלגלים בעצמם. – עד הנה מן מהותם וסדרם של שלשת העולמות, אולם יש להעמיק עוד בכחם ופעולותם של העצמים הנמצאים בהם.