## Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper

###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:1
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:1](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/4:1)

**ד** סוד האלהות והעולם העליון.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:2
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:2](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/4:2)

ידענו, כי התורה ואחריה גם הנבואה והחכמה הישראלית, צותה והבטיחה בדרישת השם ב"ה בדעתו והכרתו ובדעת דרכיו; וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ומל ה' אלהיך את לבבך", "ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו, כי כל לבבות דורש ה'. "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, **כי אני ה'** עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי. "ומלאה הארץ דעה את ה' "ודעת אלהים מעולות". ודעת אלהים תמצא, וכתובים זולתם רבו מלספרם, הנה שמהם אנו רואים, שיש כח באדם לדעת את אלהיו ואת דרכיו, ואין דעת אלא בהשגה, ולא יושג הרוחני בעין ואזן בשר, על כן תהיה הדעת המכוונת לא בחוש או בדמיון, כי אם בשכל ובינה, אין כאן שלישי. והנה הדעת בשכל היא החכמה, אם כן יהי לנו במציאות **חכמת דעת אלהים**, שהתורה מצוה בדרישתה ומבטחת בהגיעה אליה. – גם חז"ל הפליגו במעלת קצת החסידים בשמותם שהתחסדו עם קונם, והתקרבו אל השם, וזכו ועמדו במחיצת שכינתו, וצפו במרכבה, וידעו בשיעור הקומה. ומה שתהיה הכונה בדבורי סימן ומשל אלו, הנה דברו בהם מהשגת השם ודעת דרכיו, והודו א"כ באפשרותה. ולהיות כמו כן אי אפשר שירמזו על השגה חושית, הבטת עין או אפילו דמיון גם בלבד, שלא יאמרו כזאת, כי אם טועים משוגעים לבדם. הנה יהי גם להם הכונה על איזה הכנה והבטה שכלית, צועדת למעלה מן החוש והדמיון, וישוב הדבר איפוא למדע ולחכמה אלהית, ועדות החכמים שיתכן וראוי להגיע עדיה.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:3
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:3](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/4:3)

מתנגד לזה במוחלט, הוא המוסכם ומקובל היות כמעט בפי הכל, שאין כח באדם להשגת הרוחני, ואף כי לדעת ולהכיר את השם לאמתו ולאמתת דרכיו. ונדברים בזה לא לבד אנשי העולם המרבים לעסוק בחושיות, כי אם גם חכמי תופשי תורה, יעתירו דברים ויגערו בדורשים ויודיעום, שכל פעולתם והשתדלם בדרישת השם והכרתו לריק, "במופלא ממך בל תדרוש, "אין לך עסק בנסתרות, תכלית הכל, שנדע שלא נדע", וכיוצא באלו המליצות. ויביאו ראיתם כמו כן מהלכות אין דורשין, משנה שנשנית לאזהרת השמירה להמון התלמידים בפרהסיא של ישיבות,‏ ואיננה משנת חסידים כלל. גם נקל לשפוט כי בטעמה ונמוקה לא יבינה, זולתי מי שנכנס כבר בעומק החכמה (יתבאר לנו במקום המזדמן). – והנה לו יהי כדברי המתנגדים הנזכרים, אין יתרון אמת לא לבד לחכם מן הכסיל, ולעוסק כל ימיו בלמודים לשמם על הנשים והקטנים, כי אם גם מותר האדם מן הבהמה אין, וחלקו עוד רע וגרוע ממנה, באותה התשוקה ריקנית, שאין תקוה לאדם להגיע עדיה לעולם, לפי שזה אמת ברור ולא תדחה אותו כל לשון מדברת, שיש בנו נטוע בשרש מציאותנו חפץ עצום להכיר את נפשנו ואת בוראנו, ולהבין את יסוד שרש כל הנמצאים באמתתם. – ואחרים יאמרו, ‏כי די לנו בדעת השם ודרכיו, במה שגלה סודו בתורתו ובדבר עבדיו הנביאים, ואלה יקנו באמונה, ואין צורך אפוא למחקר ולעיון. אף אנו נודה בהקדמתם אך לא בהתולדה שרצו למשוך ממנה. וזה לפי שסוף סוף ההתגלות הנזכרת היא באמצעות דבורים ומלות מונחות בלשון, נאות לעין ונשמעות לאזן, בְשוה ליחיד ולצבור ולעם כלו, והענין והתוכן שבזו ההתגלות, אמנם איננו חושיי, נתפש לעין ולאזן לבד, כי אם מוכן וידוע בלב ובדבור נכון בנפש, או יותר בדיוק ברוחני הנקי שהוא השכל והבינה; והנה עכ"פ הצורך רב למחקר ולעיון במה. שגילו התורה והנביאים, בכדי להבינם ולישבם בלבנו ונפשנו ובינתנו. וכל תופשי התורה יודו, שאין הקריאה בתורה היא לבדה המספקת לאמונת הלב, כי אם בהצטרף אליה הפירוש הנכון וההבנה הצריכה. ובשוב הגולה מבבל, והשיבו אל לבם, לפנות אל התורה ולקרוא בה בצבור, כתיב תיכף ומיד, כי ביום **השני** נאספו אל עזרא **להשכיל אל דברי התורה**. ואל תונה נפשך ולא יונוך זולתך, כי היתה ההשכלה לבד בדינים, ובהגבלת מעשים תוריים, ולא בדעת אמונת השם, ודרכי הצטרפותו אל האדם בכללו ובפרטיו. וכל השוקד להוציא מן התורה איזה דעת תורנית, או איזה מוסר מיישר ומכוון הלב, כבר הוא **משכיל** בה, איש איש על דרכו, גם מבין גם תלמיד. וכל זה החפץ להשכיל בתורה, תלוי ונטוע בלב, לא יזח ממנו לעולם, כי אם על דרך מקרה בקורות היחיד והאומה, וחוזר ושב בסור המקרים הרעים, ובהתחדש קצת מנוחה ושלוה גופנית. ובכל תואר ואופן שיחזור, הנה ראוי ומחויב שתהיה ראשית השקידה גם אחריתה, דעת השם ודעת דרכיו. אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון. וככה מצאנוה באמת, בישוב בית השני ואחריו, בקצת גילוי אצל היהודים היונים, וביותר העלם אצל החכמים החסידים שבא"י, כמו שיתבאר ויתראה במקומות רבים מזה המאמר. והנמצא אתנו מראשית דברי חכמים אחר חתום ספרי הקדש מן הדבורים: "על. שלשה דברים" וכו', "אל תהיו כעבדים", כבר יורו על מדרגה בהשכלה בשם ובדרכיו, ועל העיון בתורה במחקר שכלי. ובסוף הבית ואחריו נודע ענין רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, וענין הארבעה שנכנסו בפרדס.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:4
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:4](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/4:4)

וכאשר נהפוך בדבר, יתראה לנו מיד ותחלה, היות דעת והשגת השם יתעלה, על כל פנים ענין עמוק וקשה מאד, ובלתי נכון להגיע אליו רבים, עד שמצד זה לבד יהי ראוי להעלימו, וכמו שאמר הכתוב: כבוד אלהים הסתר דבר, ואם כן זה המעיד על שלילת ההכרח והצורך אליו הרבה. ונהפוך עוד ונתבונן, שלהיות כפי מה שהרמזנו בקודם, זהו מטבע ההשגה השכלית, שתגיע אל מושגיה, ותכלול אותם עמה על אופן יותר חזק ויותר פנימי, מאשר ישיג החוש את מוחשיו, והרוחני המשיג שבנו, כפי מה שיושג לנו, איננו בלתי בעל תכלית על כל פנים, הנה אין להבין, על איזה דרך תבוא לבעל הגבול והתכלית השגת שכל, במה שאין לו גבול ותכלית. וכבר שב **גם** זה הקושי כמושכל ראשון בפי המתנגדים הנזכר ונודע בדבור ההלציי: "אילו ידעתיו הייתיו". גם כתובים מרמזים על זה "מי עלה שמים, אלהים הכין דרכה, ואי זה מקום בינה. ואשר יתנגד לזה, הוא לא בלבד החפץ הגדול הנטוע בנו להכרה זו, עד שבלתה ובחסרונה יחשב לנו כל מדע לאפס ותהו, הנה נמצא כתובים ודבורים רומזים ומורים הדרך להגיע אליה: "אחרי ה' אלהיכם תלכו, ובו תדבק, הדבק **במדותיו**, אם תדרשהו ימצא לך, ואני קרבת אלהים לי טוב לספר כל מלאכותיך, "אתהלך **באמתך**", "אני **בצדק** אחזה פניך, נעימות **בימינך** נצח", ודומיהם רבים במקרא ובדברי חז"ל, והנה דברי שני הצדדים נראין היות להם יסוד בשכל ובדברי התורה.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:5
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:5](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/4:5)

והננו רואים, כי כל עוד שנהיה עומדים מחוץ לדרישה עצמה, אין מנוס מן הסתירה והנגוד, והתראות הטענות ההפכיות צודקות גם שתיהן. וכי אך אחרי ההשתקע בעיון בדברי החכמים האלהיים וכל שמותיהם באלהות, ואחרי ההתבוננות הנכונה, איך עשו והעמיקו בעיון, ומה העולה להם במצודת דרישתם, אך אז יש תקוה לעמוד בסוד השם גם בשער זה, היינו מה פעל אל בחכמתו וחסדו לנכבדי ברואיו, ועד כמה הרשה להם ויחוננם דעת כבודו ואמתתו. ולהיות ביחוד בדרך שטת החכם באלהיות, מבוא גדול לישוב הקושי והסיר ההתנגדות הנזכר, על כן ראינו להקדים אלה הדברים, טרם הכניסה בבאור סודותיו בשם יתעלה, והעזר בזה ממנו לבדו, כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. בפרשת שמות (ג' ב') יאמר החכם: כי עושה שמים וארץ על גזרת פועל, כי השם הוא **עושם** תמיד **ומעמידם, כהגה** היוצא מפי אדם. וזה כמו שפירש הרמב"ן ז"ל. רוח השם הגדול מפיו דעת ותבונה; כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו. – והנה גם זה משל ודמיון להבין השומעים, איך כל הנמצא דבק ביוצר בראשית, ולפי האמת כבר בארנו, איך העצם השכלי המוחלט לבלתי תכלית, כשבא בגבול על ידי עצמו,‏ יהי עצמים שכליים משונים במדרגותם, לפי ערך הגבלת השכלי בהם. והנה חכמת השם ב"ה מציאותו בתאר זה, היא שעשתה וסבבה ובראה כל היש (שכלו ביסודו וסודו עצמית שכלית) מבלי מה דבר אחר חוצה להשם ב"ה, שיהיה לפניו כחומר שממנו יעשה, אמנם הוא קדמון לכל, ראשית כל דבר קיים ואחריתו. – ואומר בפירוש הכתוב ה' קנני ראשית דרכו, החכמה ראשית **כוונתו** בבריאה, קדם מפעליו מאז, והטעם **קדימה**, לעולם קדימת חיוב, לא קדימת זמן, כי הזמן מכלל הנבראות, כטעם ה' בחכמה יסד ארץ, פי' כמו שלא נוכל לחשוב באמתת מושגי השכל וציורי הבינה ענין הזמן, כמו שבארנו **בהצעה**, כן בעולם העליון השכלי, אין לחשוב בו זמן מתי נתהוה, וכמה אורך התמדתו, שאינו שייך בו כלל, והקדימה הנאמר בו, הוא רק קדימת הסדר והמעלה, כמו שיקדם מספר החמשה למספר הששה, והאחד לכלם, או תמונת המשולש לשאר התמונות שהורכבו ממנו. וכן הוא גבולות ההויות השכליות שבעולם העליון מאוחרים באיחור שכלי מן השם ב"ה, שלא יושכל אמתתן כי אם בו, שהוא ראשית והתחלה להם, אלהי קדם, שממנו יותחל היינו מהעצם הבלתי תכלית, שלא יתואר בשום תאר, ולא יאמר עליו שום מאמר, שכל תאריו אלו מורים הגבלה ויחוד ותמורה, נאמר שקנה החכמה, היינו התאר הראשון שהוא מתואר בה, וכולל באמתתו שאר התארים. ולהיות בכאן כבר הגבלה, הגם שנאחדת בתכלית עם עצמותו, הנה היא **קדם** מפעליו, הקדמון שבמפעליו, שממנו ע"י הגבלות יותר מיוחדים, נתהוה הכל, והנה זו ההגבלה הראשונה שבה הוגבל העצם בלתי תכלית ובלתי גבול, לגבול ותאר ראשון, רגיל החכם לקרותה בחרוז במקומות הרבה, "החכמה הקדומה, שבה נברא יש מבלימה", ויובן מדברינו בזה. ועל השם בינה אומר, שהוא מגזרת בין, "להבדיל בין דבר לדבר", והוא הבנת ענין הגבול וההתיחדות והתמורה, שכבר נגבלו ונתיחדו בו ההויות השכליות שבעולם העליון. וזהו עומק כונת דברי החכם בפירושו על דבור הכתוב, אני בינה. ואמר: "אני בינה, ולא אמר לי בינה, לפי שהבינה תולדת החכמה, ואם אין חכמה אין בינה", היינו שאין הבינה, והוא העולם העליון בהגבלותיו, דבר אחר חוצה להחכמה, ראשית ההגבלות של בלימה. ואמר בפי' הכתוב במשלי: תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה. "**דעת קדושים** היא השנת מציאות השכלים הנפרדים והרוחניות כלם, **כי ידיעת מציאותם עיקר הבינה**, וממנה יעלה למציאות **המעלה העליונה**" וכמו שאם **אין יראה אין חכמה**, כן אם **אין דעת אין בינה**. כונת דבריו, כי החכמה בכאן היא חכמת האדם להכיר את **השם הנכבד**, והיותו עליון על כל ראשון ואחרון אמתת היש וקיומו. ולזה יאמר בפי' הכתוב: חצבה עמודיה שבעה, "העמודים הם שבע החכמות, שבית החכמה (האלהית) נכון עליהם", והנה זו **החכמה**, שהיא שרש הכל, היא בעצמה יראת השם הנכבד. וזה כונתו בדבור: אם אין יראה אין חכמה. ועל שם בינה פירש החכם "להבדיל בין דבר לדבר" וזוהי הכרת ההגבלה והיחוד והתמורה לעצם השכלי הבכ"ת ובלתי מוגבל. והדעת, הוא ידיעת והכרת, איך העצמים השכליים והרוחניים והנשמות מוגבלות ומיוחדות. ואומר על זה שם במשלי בפסוק: ודעת מזמות אמצא, "ולפי שהדעת הוא הנמצאת אחר החכמה והבינה, ‏אמר מלת **אמצא**. ובפ' תשא אצל בצלאל: החכמה היא הצורות האצורות **באחורנית** מוח הראש. ומלת תבונה גם בינה מגזרת **בין**, והוא הצורה העומדת בין **צורת הדעת ובין צורת החכמה**, כנגד **הנקב האמצעי** במוח הראש; כי החכמה כנגד **הנקב האחרון, והדעת המתחברת**, בנקבי המוח על המצח, **מההרגשות**, ובלשון ישמעאל קורין הדעת אלתכויל. והתבונה אלפכרה, והחכמה אל חכמה. ובפ' תצוה, על ונשא אהרן את עון הקדשים וגו' על מצחו "**כי המחשבה תחלתה** על המצח. ובישעיה מ"ד: לא ידעו ולא יבינו, "**הדעה** היא בנקבים הקרובים אל המצח, והבינה היא בנקב האמצעי שהוא **בתוך** הראש. ובפ' זכור את יום השבת: "דע כי באחורנית הראש היא **הזכירה**, והמקום מקום **משמר הצורות**, והנה הזכירה כוללת השמירה. – והנה לפי כל זה, יכלול כח **החכמה** באדם עשיית המושגים והציורים התבוניים (בעגריפֿפֿע, אידעען). **וְכח התבונה** הוא ההקשה השכלית והשופט, והמשכיל הציורים (פֿערשטאַנד, רעפלעקסיאָן, פֿערנונפֿט). **וכח הדעת**, היא לציורי תחלת המחשבה או ציורי המוחשות (זינגליכע פֿאָרשטעללונגען). – והנה פירש החכם כל הפרשה הזאת על זה הדרך שפי' כל **ראשית** וכל **קדם** וכל מלת **מעולם** הנאמר על החכמה, הנמצא הראשון בהגבלתו, ע"ד קדימת חיוב, לא זמני. וכן **באין** תהומות ומעינות, וכן **בטרם, לפני, עד לא, ראש**. אבל פירש מכאן ואילך, בהכינו שמים וגו', על העולם הזה השפל, שנברא בזמן; ולזה אמר שם: "בי"ת **בהכינו**, בחקו, בשומו, בעזוז, **באמצו**, כלם נשואי זמן", לפי שאלו הם על העולם השפל, שנעשה בזמן". ויתכן לומר על החכמה, שאז היתה מצואה, ושלא קדמו לה הברואים והמעשים הנזכרים בזה. – ופירש ואהיה אצלו אמון, מלשון כאשר ישא האומן את היונק, ואמון שם המקרה (ערציעהונג) וכמו באמון. ואמר על חלק השני מן המקרא, ואהיה שעשועים יום יום, "ויתכן לפרשו, ואחר כן ואהיה שעשועים ולא בהיותה באמון". ועוד אמר: ויתכן לפרש שחסר בי"ת, והוא כמו **בשעשועים** יום יום בכל עת". וזה מוסב על חלק השלישי מהמקרא: משחקת לפניו בכל עת. ואמר בבאור המקרא שאחריו, משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם, "יתכן לפרש, שזה הפסוק הוא פירוש מה שאמר למעלה. אמר: משחקת **בתבל שהיא** ארצו, (זהו) פירוש **משחקת** לפניו בכל עת. ושעשועי את בני אדם, (זהו) פירוש ואהיה שעשועים יום יום. ועל הדבור את בני אדם, באורו, כמו עם בני אדם; כי **הם המקבלים והיא המאצלת והשעשוע** שוה בשניהם". – וכונת החכם בדבריו אלה, כי במה שהשם ב"ה השכיל עצמו בחכמתו, נהיתה ההגבלה הראשונה הקדמונה בלי תכלית, עדיין היתה באמנה אתו, ואין הכונה בזמן, שאינו שייך כלל בזה המקום שאנו עומדין בו; אלא הכונה שאין דרך לעמוד על אמתת כל העולמות שלשתן, אלא כשנעמוד על העצם לבלי תכלית ברוחניותו, אך בעמידה זו של בלי תכלית במוחלט, אין להשכיל ולומר ולחשוב בו וממנו דבר, והוא בלימה; אולם בפעולת רוחניותו הראשונה (וכבר יצאנו מגדר הבלתי ב"ת במוחלט, ובלי שום הגבלה ותאר), והוא השכלת עצמותו הבב"ת, נהיה המוגבל הראשון, כח יש מבלי מה. ועל זה אמר החכם, שהיתה אתו באמנה, ולא בשעשועים, כנוי לשאר ההויות השכלית כשהן יוצאות להויה נגלית, היינו שהעצם השכלי מוגבל יותר יותר. ולהיות עצמותם החכמה, שהיא העצם הבב"ת, וכל ההגבלות עוברות בה ושבות למקורן, הנה יכנה זו הפעולה הנצחית של החכמה שעשועיה ומשחקה. וזהו כונתו שהיא היתה אמון, ואח"כ נעשתה משחקת בעולם התיכון העומד, ושעשועים בעולם השפל, היינו באדם שהוא יסודו וסודו. ולפי שרק בו מתגלית העצמות ושבה למקורה, שהיא החכמה, וכל זולתו הגבלות עוברות ומחזה העצם, אמר שהשעשועים רק בו לבד. – ונשוב להשלים שטת החכם בעולם העליון. הוא הניח ליסוד מוסד, שסוד כלל הנמצא הוא עצם השכלי והרוחני, ושכלו מחודש מן העצם הרוחני השכלי הבב"ת הקודם לו. והקדמות והחדוש שכלי לא בזמן. ואומר (פ"א משער השמים): וכונת הפרק לבאר כי כל אלה הענינים (מאחרים הזכורים לו שם) הנראה מפשוטן, שהם סותרים אפילו **אבן אחת מזה הסוד**, ר"ל **חדוש העולם שנברא בחפץ פשוט**, שאנו צריכין להוציאם ומפשוטן וכו'. ואומר שם: וכבר הזכרנוהו שעולם העליון הזה נקרא בכינויו **תורה**, וזה לפי שכלו שכלי תוריי לא מעשה ופעולה יוצאת, שהוא כבר גוף. אולם גם העשר הגבלות של העולם העליון גם הם, נעשה ברצון, כפי מה שחייבה חכמתו, וזה הנקרא לו **חפץ פשוט**, ורק זה החפץ לבד והוא החכמה, **ראשית הכל**. ולזה הביא מאמר ר' אליעזר בפרקיו: עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו בלבד. ואומר עליו: וזה האמת והנכון. ועוד העיר שם על המאמר (פסחים נ"ד) שבעה דברים נבראו קודם העולם, שלא יתכן שיהיה הכונה בדבור קודם, על הקודם בזמן, ובדבור בית המקדש כפשוטו מקומו; שאם כן היה, זמן ומקום קודם העולם, ואם הזמן והמקום מצוי, הרי העולם מצוי? ואף אם נאמר שזה משל בבהמ"ק, והכונה בקודם על הקדמון במעלה, הנה הוסיף החכם: ואעפ"י כן הקושיא במקומה עומדת, שגם זה **ענף מהענפות המחייבים קדמות**. פי' לדבריו, שאם נאמר, שהרבה דברים ובהם ג"כ גופות, קודמים במעלות המציאות העולם, הנה יהיו שוים להשם יתעלה, ומצא אותם כדרך סממנים שהזכירו במדרש. והעיקר הוא, שיהיה השם קדמון לכל מציאות, וכל עצם רק ממנו, ברצון חכמתו יתעלה; ועל כן ביאר שם החכם, שנעזר בביאור זאת המבוכה ע"י מדרש ר' תנחומא בב"ר, שרק התורה נבראת קודם שנברא העולם (הכונה לו האמצעי והשפל), והשאר עלו במחשבה להבראות (פי' שהיו תכלית בבריאה, ובמחשבה התכלית קודם למעשה). והביא שם עוד מאמר ר' אבא, שהתורה קדמה לכסא הכבוד, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו, וכבר זה מבואר. ואומר שם עוד: והאומר הפך זה הופך והורס יסודות התורה, **וקוצץ בנטיעות** (פי' שאינו מאחד כל הנמצא כלו לשרש אחד, ועושם להרבה, ובזה הוא קוצץ הנטיעות זו מזו ומפריד בינותם), ועוקר עיקרי אמונתנו, וגורם ספקות רבות בחדוש העולם (במה שאינו משים השם ראשית אמת לכל הדברים, ואינו מועיל במה שאומר בפיו, שהם מחודשים יש מאין, וכשיאמינם עומדים בפ"ע, כבר יאמין חמרם ועצמותם עומד לעד וקים, וזה דעת הקדמות), וחושב על הבורא יתברך תועה (שהוא התועה בדעת האלהות אלהים ואמתתו). כללו של דבר, דעת החכם, שאין להניח שום התחלה, כ"א השם ורצון חכמתו, ההגבלה הראשית; ועל זה אומר: גלוי וידוע אצל מאמיני תורתנו אמונה שלמה, כי העולם בכללו (בכל שלשת חלקיו) בדבור אחד נברא. ואמר: וכן **עשרה מאמרות**, שבהם נברא **העולם**, יש בהם סוד אחר וכונה אחרת, והם **עשר מעלות זו למעלה מזו**, שכל העולם האמצעי והשפל נבראו באמצעותן. וכונת החכם על הויות השכליות הראשונות, העומדות בהגבלתן בשם יתעלה, עפ"י רצונו הקדום, שמהן העולם העליון בלול; קרוב מאד, למה שאמרו המקובלים הקדמונים, שכל עולם האצילות בעשר ספירותיו, הוא אלהות ממש. והוסיף החכם עוד להביא המאמר, "וכן אמר: בעשרה מאמרות נברא העולם, ובשלשה כללו; שנאמר: ה ' **בחכמה** יסד ארץ, כונן שמים **בתבונה, בדעתו** תהומות נבקעו. והנך רואה בעיניך, לפי דעת אלה הגאונים, כי הג' ממין הז' בהכרח, ונעשו הי' מין האחד. והבן זה היטב". כונת החכם, להיות שנמצא בדברי חז"ל ברור, שנברא העולם בדבור אחד, והיא ההגבלה הראשונה, ראשית הכל, א"כ נעשו אלו העשרה ההויות הראשונות מן האחד הראשון. ולהיות אמרם, שכללו, היינו שהוציאו לפעל שלם ע"י שלשת הויות השכליות הראשונות, הנקראים חכמה, בינה, דעת, א"כ גם כל העשר הם כמו כן הגבלות עצם השכלי מן בב"ת לבעל תכלית, וכלן היו ראשית וקדם לכל ההויות שאחריהן בהגבלותן אין מספר. ועוד יתבאר זה הענין בהגיענו **לחכמת: סוד המספרים**, אשר להחכם בשטתו. – וביאר החכם בזה עוד, המאמר: התורה קדמה אלפים שנה לבריאת עולם, ואמר: כי הוא סוד עמוק דק מאד, ובאמרו אלפים כאמרו **שני** אלפים (פי' שהעולם השכלי העליון קודם בשתי מדרגות לעולם השפל), וכה"א: רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, והסוד בכללו המלות והאותיות ‏ופרטיהן (פי' שיש בזה רמזים הרבה: **רכב אלהים**, שני העולמות, שהם מרכבה לשם, להיותם עומדים בו וסמוכים עליו; **רבותים**, הם שני רבבות, כנוי למספר רב, כי כל עולם מהם רב בהגבלותיו ופרטיו עד אין חקר; **אלפי** שנאן, בזה יוכלל להחכם סוד האלף, שהוא הרב הנתאחד ונתיחד לאחד, ויתבאר **בסוד המספר**), והעד, ואהיה אצלו אמון, **ואח"כ** ואהיה שעשועים יום יום, והפי' משחקת לפניו בכל עת. והוסיף החכם: "והראיה הגדולה שאין אחריה ספק (שהכונה בשעשועים אלה על האדם בעולם השפל, שיוכל להדבק בעליון העליונים במדרגת שני האלפים; בעוה"ז לרגעים ולעוה"ב בנצחות. "וכמו שאנו עתידין לבאר להלן **בסוד האדם**), הוא מה שאמרו: משחקת בתבל ארצו ושעשועי את **בני אדם** (גם זה מבואר למעלה), נשארו **שנים אחוזים מן החוזים ומן החמשים**. (יראה לי בכונת החכם בדבור הסתום הזה, שירמוז במלת חוזים על גרמו עולם האמצעי, והם **המאורות** שיכנם בזה חוזים; ובמלת חמשים ירמוז בגמטריא למלת **האדם** או **אדמה**, שמספרם בגמטריא הוא חמשים. ויאמר "שהכתוב: משחקת בתבל (שהוא) ארצו ושעשועי את בני אדם, ישאיר לשני העולמות אחיזה ודביקות בעליון. וזה אצלו עיקר. שיבואר עוד שישוב הכל אל האחדות. ואמר שם: "והמבין סוד האלף, ג"כ יבין, **איך היא כוללת כל המספרים** הזוגים והנפרדים **עד סוף כל הנכללים תחת החשבון**, השומע ישמע והחדל יחדל", כן דרך החכם לחתום באיזה מקרא נערך לו לפי ענינו, במקום שירמוז על ענין יקר לו לבארו ברמז. – ואמר עוד בסיום ביאור המאמר. התורה קדמה לב"ע אלפים שנה, "וכן אתה צריך להבין, מפני מה נמשל סוד הענין במלת **שנה**? (ירמוז שכל עולם, עשר הכלול באחד, משנה וצלם ודמות, מעולם שלמעלה ממנו וטופס לעולם שאחריו), ומה הוא כולל **חשבון שנאן**"? גם בדבור סתום זה נראה, שירמוז בגימטריא, חשבון **שנאן** כולל ת"א, כלל האותיות, שהם כערך כלל המספרים כוללים כל ההויות הנמצאות בכלל העולמות. – ובזה ישלם לנו הביאור בעומק דברי החכם בעולם העליון שלו, ונבוא עתה לבאר דבריו בעולם האמצעי שלו.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:6
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:6](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/4:6)

(עוד‏ מצאתי שני מאמרים על שם הנכבד, ואף אם הם בלתי שלמים ביד הרב המנוח, אמרתי לתת להם יד בחתימת הסימן).


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:7
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:7](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/4:7)

כמו המקובלים וכל האלהיים הקדמוניים יתחיל החכם לרוץ אורח‏ השכלתו בשם, שמצד עצמו לא יושג, היינו אם נקח המושג והמחוייב לנו, להשכיל בראשית המחשבה, היותו גדר השם, לא נוכל לומר עליו שום תאר בעולם, והוא נעלם בתכלית; כי מה יהיה? לפי שכל תואר שנתארהו בו, לא יאות בחקו. עד"מ חכם;‏ הנה החכם הוא העושה חפציו על פי חקים המוכשרים, להשגת מטרת החפץ; ועל כן המעשה חוצה לנו וזולתנו, ואנחנו צריכים אליו. גם החקים שבהם נגיע למטרתנו, הם בפני עצמם בלתי תלויים בנו, ואנחנו המשועבדים להם. ואיך יאמר כל זה אצל השם, שמושגו הוא קדמון לכל ענין שיהיה? וכן הגבורה שהוא המתגבר על כל מונע, והיכולת שהשיג את החסר לו, וכן החיות ענינו שאברי הגוף……


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:8
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:8](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/4:8)

והנה הונח בלשוננו להשם ב"ה שם, שיש לו כל הארבע התכונות שביאר למעלה, היותם איכות שם העצם, והוא שם של ארבע, הנקרא אצל החכם: השם הנכבד והנורא; ועל כן יסודו על העצם הנעלם בלתי תפוש כלל לשכל ולמחשבה, לפי שהוא קודם כל תאר והגבלה. ואומר החכם בסדר שמות: והנה ככה מלת אהיה גם השם הנכבד מארבע אותיות, כי שניהם שמות העצם. ובספר העצמים (מקור חיים פ' נשא) יאמר וז"ל: השם יתברך אינו **דבר** זולת עצמו, **והוא הוא עצמו**, ואין מקיף אותו מקום, וזה נקל בעין השכל. ומה שאמרנו, שהוא **מטבע** השכל הנפרד, שלא יקיף אותו מקום, הרי עם קלות ואת ההשגה בעין השכל, הוא כבד בדמיון, לפי שאינו משיג כח הדמיון דבר עד שימשך עצמו, בשכל, מקום, בזה הענין המושג. – ואם תאמר, שזה **העצם** הוא **דבר מה**, לא נמנע מחטוא בלשוננו. ואם תאמר: **הוא הנמצא**, והוא השם שאומרים הפלוסופים על דרך ההעברה: אינו **נמצא** אלא **עצמו** הוא אחד (?) ואם תאמר: **הוא העלה הראשונה**, כמו שקוראים אותו ג"כ, לא נמלט בזה מהחטא מכל וכל. ואם תאמר: **עלת העלות**, זה גם כן שם נסתר סתום וחתום. ואם תאמר **ענין מה**, זה הוא אצלי יותר קרוב שנקראהו **ענין, האציל אורים ושכלים נאצל מהם** גם כן **אורים ושכלים אחרים**, ומאותם **השכלים כחות**, ומאותם הכחות **כחות אחרים**. ומאותם **הכחות נפשות גלגלים** ומהגלגלים **יסודות**, ומהיסודות **צמחים** וכל **בעלי חיים והמתכות**. ועל זה הענין הנאמר תמצאם **כלם נאצלים ונמצאים ממנו, גזרה** ממנו **להמצאותם** (?) כי הדבור בזה הענין יקצר בכל לשון, אלא שלשון לעז ברחה **מלתארו בנמצא**, ואמרה במקום זאת המלה **אשי ואיפסע**, וזאת המלה אצלם רוצה לומר **הוא**. והנה זה טוב. ואולי שבלשונות אחרים ימצא בהם תואר יותר פשוט מזה. אך לא תקוה שימצא לשון בעולם, שיתואר בו יתברך **בתואר פשוט מבלי הרכבה כלל**, ולא שיהיה בו **שותפות** או **דמיון** או **התפעלות**, חלילה לאל יתברך מזה. וזה לפי שהמלות הם מושאלים, וישתתפו בכל לשון מהפעולות המורגשות, אלא שיתחבלו (מלשון יבוא חבל לה) **ויוציאו המלות המושכלות**. ובסמוך שם אמר: "**שממנו** יתברך **יבואו פעולות** שיש לנו (להשגתנו) בהם ציור **הרחמנות**, **ופעולות** שיש בהם **חכמה גדולה**, **ופעולות** כאלו הם **קנאה**, **ופעולות** כאלו הם גבורה, ופעולות **נוראים** מאד… ועל כן נקרא **נורא**, כמו שלפי הפעולות **הבאות מאתו**; **מרחמנות** נקרא **רחום**, וכן נקרא **גבור, שדי, קנוא, נוקם, עליון, ממית** על שם הפעולות, כמו **שהאש** נקראת השורפת והמבשלת, המקפיאה והמתכת, והיא אחת. ובסדר בשלח: "ידענו כי השם שוכן עד וקדוש שמו, ויושב קדם סלה", הכונה על זה הענין, היותו בעצמו בלתי מצטרף לשום דבר גשמי או רוחני או שכלי, שכלם נבראים מאתו, ועל כן מאוחרים בשכל לעצמותו הנעלם והפשוט בתכלית. והנה יורה השם הנכבד על העצמות הנעלם ההוא, והיותו בעצמו ההוא באין שינוי, ובאין רבוי, ובאין סמיכות ובאין הצטרפות לשום דבר וצורה ותואר בעולם. אמנם אחר שנשכיל היות העצם ההוא שכלי כלו, והוא לכל אחד משכיל ויודע עצמו, והשכלתו זו היא הגבלתו, ומחשבותיו הם העומדים בו, והם הברואים הנכבדים כמבואר למעלה הרבה, ושעל כן דבר החכם תמיד, שהכל עומד בו באמצעי העולם התיכון והשפל, ובבלתי אמצעי העולם העליון; הנה מצד זה יאות לומר, שהעצם העליון ובלתי תכלית ב"ה הוא העצם והסובל של הבריאות הנכבדות ביחוד ועצם, הכל בבחינת הכבוד, שנמצא בעצמות כל דבר, היינו במה שיחיהו עצם וצורה עומדת וחולף עובר ומראה לבד שהוא המקרה. והנה על זה הסוד העמוק יורה אצלו השם הנכבד כשהוא סמוך: אל־אלהים או אל־צבאות. ולזה הוא אומר שם: "ובעבור שהשם שוכן עד עומד לבדו, שמצד זה שם הויה הוא שם העצם הנעלם. "ובו **הכל עומד**", על כן פעם הוא זה השם כמו תואר…. והטעם שהוא המעמיד "שכל הנמצא באמתת מציאות קיים, ובלתי חולף, עמידתו וקיומו הוא בו יתברך; על כן ה' אלהים **דבקים עמו המלאכים הקדושים** עצמי הרוחניים שבעולם, שאומר, כמו שהעתקנו מדבריו, שכלו עומד ומעמדו בשם. וככה ה' צבאות, השמים שמעמדם בשם באמצעות המלאכים, היינו באמצעות כללות רוחניותם בגלגל העשירי, שהוא רוחני שכלי כמבואר. – והנה עולם העליון לא יקרא להחכם צבא, להיותו רוחני נקי עומד בשם, בלתי יוצא עדיין ממנו; אולם יונח שם הצבא על הרוחני, כשהוא יוצא חוצה לעצמו, ומתראה כגוף בגוף. והם בגלגלים מדובקים תמיד בשם ויסמך אליהם; אולם גם ברוחני שבארץ, במה שהוא שכל משיג וכולל בהשגתו, בשעת השגתו ודבקותו בשם, יסמך השם הנכבד גם אליו, ויכונה לו בשביל זה האדם לבדו, **הנכבד באדמה**. וכבר ידעת הוראת מלת נכבד, שהוא העומד ויצטרך למעמיד, ועל כן בהכרח שיסמוך גם אליו השם המיוחד. אולם להיות הכונה בזה על האדם השלם המשכיל ודבק בפעל, והוא יכונה להחכם בשם ישראל, ואומר הנכבד באדמה הוא האדם, והנכבד באדם ישראל; על כן יהי באמת **דבור ה' צבאות**, נכלל גם האדם שהוא ישראל, שגם הם נקראו בכתוב צבאות השם, והוצאתי את עמי את צבאותי, ועוד יתבאר זה בהגיענו **לסוד האדם** לפי שטת החכם.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:9
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 4:9](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/4:9)

ובפ' וירא כתב: אל שדי שם התואר, וטעמו תקיף, מגזרת שודד, שהוא מנצח ומתגבר, והנכון, כי השם הנכבד והנורא נקרא (במה שהוא ג"כ שם תואר) כנגדו (מתנגד לשם שדי), וזה שם התואר כנגד **המעשה** (פי' שזה השם כולל הכח המשנה והמאפיס) הפרטים והחלקים ומתעלים בו לכללות, כמו ששם ההויה רומז על הכח המעמיד ומקיים הכללים ומתמיד, וכל המתעלה לכללי, היינו רוחני שכלי חפשי מהגבלות ושלילות הפרט. כי העולם עומד על אלו שני השמות (הוית הפרטים והפסדם והתעלותם לכללים). והמבין סוד השם יאמין (פי' כשנודע לאברהם סוד זה הענין, שהרוחני מנצח הגשמי, והחקים הטבעים, והשתלשלות סבותיהם, האמין ויצא מן האצטגנינות, חקי פעולת הטבע, הבאים לפי שטתו מהגלגלים וגזרות השמים). ולזה בסמוך פירש "אברהם עם תוספת הרי"ש: אביר המון גוים, ולא בא השם לחסר אותם משמו, כי אם להוסיף". כונתו, בכדי שירמז כמו כן הה"א עם המ"ם על **המון** היינו הפרטים, **ואביר** על הנצוח של הכללי על החלק, לא בלבד על ענין אב, שאם כן יחסר הרי"ש משמו. ולזה הוסיף, שגם בשנוי שם שרה משרי, יש הרמז הזה, לפי ששם שרה בכנויי מדבר בעדו, ירמוז על הפרט המוגבל ומיוחד לעצם פרטי, **ושרה** רומז על הציור השכלי הכולל של המשרה וממשלת הרוחני על כל.