## Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper

###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 6:1
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 6:1](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/6:1)

**ו העולם השפל:**


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 6:2
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 6:2](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/6:2)

ציור **העולם השפל**, או עולם היסודות, לסברת החכם עם רוב הקדמונים הוא, שארבעה עגולים גדולים ורחבים זה בתוך זה. באמצעיתם כדור הארץ, ועליו יסובב מכל צדיו, עד שיכסהו על פני כלו (וזה קודם בריאת עולם זה) עגול גדול של מים, ועל עיגול המים יחפה מכל סביביו עיגול של אויר גבוה, ועליו תחופף עיגול של אויר איתירי יותר זך ודק מן האויר, דומה בטבעו בקצת לאש הנמצא אתנו, ויקרא לזה האש היסודי, והוא הנמשך בגבהו ומכל צדיו עד אותו העיגול של מרחבי מרום, הנקרא גלגל הירח, על שם הירח השוכן במרחב ההוא, ומתנועע עמו. – וזה הטבע שלהם קודם שנברא העולם, והיו נחים שוכבים מתים זה על. גבי זה. אולם כבוא איזה כח ותנועה באמצעית הכל בראשונה, ‏תתרומם ממקומה, גם יונח, שהתנועה הזאת תחמם ותיבש את המים מעל פני הארץ המתרוממת, ויתכווצו המים, וירדו בעמקים מקום שנתרוקן מיסוד הארץ. והנה במקום הפנוי ההוא נעשה עצם חדש ע"י אור השמש ושאר המאורות עמו, ביותר ע"י השמש, שהכה בארץ וחזר, וזהו החלק הקרוב לארץ מהאויר, הנקרא היום עיגול הנשימה, ובו נהיה המקום לבריאות מורכבים יותר שלמים, מאשר הם מיסוד הארץ וביסוד המים שעליו, ואומר (בשטה אחרת של בראשית) "והנכון בעיני שהארץ היתה מכוסה, והרוח יבש המים מעל הארץ, ויעבר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים, אז נראה (הארץ) ובעבור האור היה רקיע, והוא האויר ההווה על הארץ, כמעשה אור השמש, כאשר יגיע על הארץ, יתהפך למעלה בעבור עובי הארץ, **ויתחמם האויר**, והעוף מעופף עליו, ועליו (על רקיע זה) כתוב: וימתחם **כאהל** לשבת, **האדם תחתיו**, כמשפט האהלים. – והנה גילה בזה דעתו, שזו פעולת האור ביסודות נעשה בזמן והתחיל בו. ובשטתו אחרת לבראשית "דעת זה החכם (?) כי לא דבר משה רבינו ע"ה בבריאת **עולם** המלאכים שנבראו מאין, ולא בבריאת העולם האמצעי, שנברא מאצילות המלאכים, רק על עולם ההויה וההפסד, והוא **גילוי הארץ**. ועתה כלל אתן לך. כי משה אדוננו לא נתן התורה לחכמי לב לבדם, כי אם לכל, ולא לאנשי דורו, כי אם לכל דור ודור, והוא לא דבר במעשה כי אם על עולם השפל, שנברא בעבור האדם". ועוד כתב שם: "ואנחנו נסמוך על דברי משה, שנתן כמה אותות ומופתים, שהוא שליח השם, ולא נוסיף ולא נגרע; רק אם מצאנו דברים לאנשי המחקר, שיתנו ראיות על דבריהם, והם כדברי משה אדוננו, נשמח בהם, **וככה**. אם מצאנו סודות בדברי רבותינו ז"ל, שהם דומות לדברי חכמי המחקר, אז נשמח. על כן לא נחקור (בזה) מתי נבראו המלאכים? (אם בריאת עולם העליון הוא בזמן?) אם השמים נבראו תחלה או הארץ? (שאלה זו בעצמה, על עולם האמצעי), רק נאמין כי הרקיע והיבשה, והדשאים והמאורות ברקיע, ושרץ המים והעוף והחיה בראם השם היום קרוב מחמשת אלפים שנה, ולא נחפש אם נבראו מיש". ועוד פירש שם מלת **בראשית**: וענינו כי שם לשמים ולארץ ראשית, וע"כ יש להם סוף. – ואומר (פ' יתרו): "והנה יספיק **למשכיל בכל גוי**, דבור **אנכי ה'**; כי


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 6:3
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 6:3](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/6:3)

עשיות שמים וארץ היום קרוב מחמשת אלפי שנה, ישראל לבדם מודים בזה. וחכמי האומות אינם מכחישים, כי השם הוא לבדו, עושה שמים וארץ, רק הם אומרים, כי השם הוא עושה תדיר בלי ראשית ואחרית. – והנה לא היתה הבריאה הרשומה בתורה במעשה בראשית, חוץ המורכבים, רק הרקיע, והוא הנקרא בכתוב גם שמים, והוא החלק האחרון מיסוד האויר והיבשה, יסוד העפר שנתגבל, והתראה ברוממותו למעלה מן המים הפך תולדתו, כמו שהיה הרקיע במקום המים. ובזה נבוא לפרש דבריו בפרשה ראשונה ממעשה בראשית בשיעור הנוגע לנו עתה. – פירש בראשית סמוך אצל ברא, אעפ"י שהוא פעל עבר, כמו תחלת דבר ה' בהושע ויאמר ה' אל הושע, ובן כאן מוסב אל הפסוק השני, וטעמו בראשית ברא וכו' היתה הארץ תהו. ונפרש השם אלהים על הכח הנאצל מאת השם באמצעות עולם העליון והעולם האמצעי. ובארנו דעתו בשם אלהים בסוד השם, וזכר כאן המקראות עוטה אור כשלמה, בכונה לסיוע פירושיו במעשה בראשית, והדבור כבר העתקנוהו. **השמים**, "בה"א הידיעה, להורות כי על אלה **הנראים** ידבר", כמו שהם נראים לנו ברקיע, עד היכן שיתפשט קו הראות בעגול האויר, ולהוציא מדעת הפשטנים האומרים, שהכונה על השמים העליונים, ומדעת המקובלים האומרים, שהכונה על עולם העליון". וביאר להלן: שאילו הכונה בפסוק זה על שמים אחרים, מאשר בא במעשה יום שני, והוא הרקיע, הנה יהיה גם הארץ זולתי הבאה אח"כ בסיפור והארץ לדעת החכם, או אפשר שתהיה יותר מאחת, כי היא אמצע ומרכז של שני העולמות הגופניות. ולפי דעתי, כי אלה השמים והארץ, הם הרקיע והיבשה; כי לא ברא ביום אחד, כ"א דבר אחד, בראשון האור, ובשני הרקיע, ובשלישי הצמחים, וברביעי המאורות, ובחמישי ובששי נפשות החיות. היינו שהקוות המים והראות היבשה לא היתה בריאה, ולא נחשבה מעשה בפני עצמה, שאין המעשה נקרא אלא על **הוויות** ובריות שנתחדשו, לא על הפעולות ביסודות. ולדעתי האור הוא ההווה הראשון והשני הוא האויר הממוזג, שנתהווה ע"י יבושת המים והראות היבשה, והתיבשות מיסוד העפר, והתלהטות האויר הדק להרקיע היה מעשה אחד, וכמו שנבאר להלן. "וכן **שם אלהים כח תולדתה** להיות **למטה** מהמים", קודם שבא תוספת הכח מהשם ובאמצעות שתי העולמות, לחיות זרע ברואים ביסודות, "ורוח אלהים, סמך **הרוח** אל השם. בעבור היותו **שליח בחפץ השם ליבש המים**". כי הפעולה והתנועה הראשונה ביסודות המתים, היתה צריכה להתהוות במים ליבשם. וטעם **מרחפת נושבת למעלה במים**. יהי אור "וזה האור היה למעלה מן הרוח" פי' קודם הבריאה, שלא הגיעו קרני השמש והמאורות עד לשלשת היסודות, היו עגוליהם חשוכים מפני האדים המימיים והלחים של אלו היסודות, ולא נכנס אור השמש כי אם להאויר הנקי האיתירי, המכונה אש היסודי. וכשהחל הרוח בחפץ השם ליבש את המים, רחקו קרני האור בינות היסודות הללו. – יהי רקיע פירושו, "דבר נטוי וזה הרקיע הוא האויר; כי כאשר התחזק האיר על הארץ, והרוח יבש מהארץ, נהפך הלהט ונעשה הרקיע". הכונה, שכל זמן שהיתה הארץ מכוסה במים, לא היתה עצם מקשה, כ"א מתפרד כמו החול, וקרוב לזב ונגר כמו המים. וקרני האור לא חזרו, כי אם עברו בתוכה, והיה כח האור חלש; אולם כאשר ע"י כח מאמר יקוו המים מעל האדמה, ונתיבשה הארץ בעלותה למעלה מן המים, והנה הכו קרני האור ביבשה, וחזרו לאחור, כמו שהוא עד היום, ורבה האור ונתחזק, אז טהר האויר בעצמו מן האדים המימיים, ונעשה העגול האוירי הסובב כל הארץ, שבו ומתוכו יראו לנו השמים, ויתהוו בו המטר והשלג והברק ושאר אותות האויר; ועל כן יקרא החכם לחלק האויר הזה, שחשב ג"כ המשכו עד לאיזה פרסאות מן הארץ כמו האחרונים, וקרא לו (תלים קמ"ח) **סגריר**. ויחשוב שרק עד גבולו יגיע עירוב היסודות האש והמים והגפרית ושאר חלקי עפר, שמהם התהווה אח"כ כל יצור מורכב. – והביא ראיה לשטתו מן המזמור ק"ה, שאצל נוטה שמים כיריעה אמר, המקרה במים עליותיו, והכונה על פעולת הרוח במים. והזכיר שם גם העבים והרוח, גם יסד ארץ, ופי' יסד גובהה על המים, וכן כתוב: כי הוא על ימים יסדה. – והנה יפרש, ויהי מבדיל בין מים למים, בין המים שבארץ, ובין מי המטר, שמגיעים עד סוף חלק האויר הזה. – "וטעם ויהי כן, דבק עם הבא אחריו". כונתו, לפי שכבר כתוב: ויעש אלהים את הרקיע, ומה טעם לומר עוד ויהי כן? אלא שמוסב, שהיה כן אחרי שאמר השם, **יקוו המים**, וכמו שאומר בסמוך: "ויאמר אלהים **יקוו המים**, כפי דעתי שזו הפרשה דבקה עם אשר עליה, כי הרקיע לא נעשה, עד אשר יבשה הארץ, והעד ביום עשות ה' אלהים **ארץ ושמים**, והנה ביום אחד נעשה, כמו שאמר למעלה; כי בראשון נברא האור, ובשני הרקיע הקוות המים". והוסיף: "והראות **דבר נסתר** (**הוא** הארץ שנתהווה בהראות ליבשה), **והקוות מפוזר** (שהוא המים שהיו מפוזרים עד לגבול חלק העליון מהאויר שהוא הרוח) איננה **בריאה**" שלא נתהווה בזו הפעולה לבד ענין ודבר חדש בשדה הבריאה הזו, שהוא עגול המים והעפר והמקום הפנוי, שנתהווה בו ע"י יבשות הארץ, ואין בו עתה בריאה אחרת זולתי האור הבא מלמעלה, והרקיע שהוא אויר חדש למטה מן הרוח. והנה חתר החכם להביא ראיות ממקראות, שזה דרך הדבור העברי, שיהי טעם ויאמר אלהים יקוו המים, וכבר אמר אלהים (ביום השני) ובשלישי, הוא רק כמו הקדמה לבריאות יום שלישי, המתחיל במורכבי הצמחים, ואמר: ועל זה הפירוש יהי וירא אלהים כי טוב, דבק עם בריאת יום שני (שחסר בו), ותדשא הארץ תחלת יום שלישי (שחתם בו גם כן בכי טוב). – והנה בפסוק תדשא אמר: והכתוב **תדשא הארץ, ישרצו המים, תוצא הארץ** והנה **שם כח** בארץ ובמים לעשות במצות ה' **התולדות**. לפי שטת החכם יש בכל נמצא **חכמה**, והוא העוז לפעול בעצמו ובפנימיותו, להוציא לפעל חיצוניות והדבר הנראה בו. ולזה העיקר **הוא** הכח, שהוא נפש כל דבר, והיוצא בעוז הכח למראה, הוא הגוף. וזה הכח הוא רוחני מושג לבד בשכל, והוא העצם שבכל דבר. ומותר הדברים שבגוף המה מקרים עוברים וחולפים לא יעמדו רגע, והכח הוא **העצם העומד**. והנה לדעתו **הכחות העצמיות** האלה מפוזרות בעולם, ובאות לשם משפע עולם הגלגלים, כמו האור הנראה היוצא מן השמש. וכל מפעלות מפעל אלו הכחות השונות יקראו לו, תולדות הדבר בעל הכח, והנה הכח בעצמו אינו כי אם המפעל; אולם כשהוא עדיין בפנימיותו, בלתי יוצא לאור הגשמי, והמציאות החיצוני אולם לא יצאו לפעל, עד שיהו מוכן בתנאים הצריכים לצאתו לפעל‎,‏ וזה ההכנה נקרא אצלו‏ **מתכונת תולדת**. והנה כשיהי הכח מוכן, אז יצא לאור, ונעשה הדבר בהרכבה, ושמור בכח ההוא עצמו כל משך זמן עמידתו בהרכבה זו. והוא אומר בפרשת משפטים "כח השומר הגוף, שיקבל אדם מן **השמים**, והוא הנקרא **תולדת**" והנה אמר: שכל היצורים שבארץ ובמים, הושם בהם מאת השם באמצעות הגלגלים כח, להוציא אלו המורכבים, וזה תולדתם הקבוע בהם, **וכשהוכנו** עתה על הראות היבשה והאויר, שהמורכבים צריכים להם באמת לחיותם, יצאו עתה לאור המציאות. – והנה הוא הולך ומפרש עפ"י דרכו המאמר **יהי מאורות**, שלא נראו היטב המאורות בעולם השפל, עד שהתכונן האויר בנקיונו והארץ ביסודה ובהתלבשה במעטה הצומח. ואומר: והנכון בעיני, שהשמש והלבנה וכל הכוכבים הם **מאורות** ברקיע, כי שם יראו, "שרק בשביל זה יקראו מאורות ברקיע, בעבור שיתראו לנו, רק מתוכו והוא לבדו הנודע והנראה לנו. ולסבת זה הוא אומר: "ואל תתמה על מלת **ויתן**, כי כן כתוב את **קשתי נתתי**". שלא יקשה לפי פירושו, שדמות מראיתם לבד ברקיע, לא הם עצמם, למה יאמר **ויתן אותם ברקיע**? ועל זה משיב: כי גם הקשת אינה נתונה ממש, כ"א נראית בו בלבד. – והביא לו עוד ראיה מן ועוף יעופף על פני הרקיע, שהעוף מתעופף לגבול האויר כפי הנראה.


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 6:4
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 6:4](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/6:4)

(לפי המנוח הרב המחבר כולל הסימן הזה העומק בתכונת עולם השפל ובריאתו, גם פירוש פרשה ראשונה ממעשה בראשית. גם יבואר פה סוד האדם עד הכתוב: אשר ברא אלהים לעשות. ואולם לא מצאתי רק מאמר אחד מסברת הראב"ע בפעולת העליונים, שבא בסמיכת הסימן הקודם, ואשר עליו רשם המחבר אחרי כן המלות האלה: "זה שייך לסימן סוד האדם". והמאמר הוא זה):


###### Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 6:5
[Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper 6:5](https://torahapp.org/share/book/Moreh%20Nevukhei%20HaZeman/s/Gate%2017%3B%20The%20Wisdom%20of%20the%20Pauper/r/6:5)

הנהו אומר פרשת משפטים (שמות כ"ג כ"ו): כח השומר הגוף, שיקבל האדם מן השמים, והוא הנקרא תולדת. ועוד: ויש תחלואים באים מחוץ לגוף, בעבור שנוי האויר, כפי השתנות מערכת המשרתים. ועוד שם: דע כי כל הנולד יקרוהו מקרים כדרך מה שיורה מערכת המשרתים ברגע הולדו וערך אלה אל אלה, והדבר עמוק מאד, והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה משכלה; כי תולדת הרחם (יהיה אצלה) להשכיל הילודים, או שתהיה עקרה ולא תלד. והנה אם היה הדבק בשם במולדו וכפי תולדתו, שלא יוליד בנים וכו'. ועוד: כי אנצח התולדות ואין זה נצוח במערכת הכוכבים, כי לא נבראו להיטיב או להרע לעולם השפל, רק הולכים תמיד לעבודת השם לצרכם, ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם, והנה אם נשמור לא נקבל. ובפרשת כי תשא (שם ל"ג כ"ב) כתב: ואל יעלה על לב כי הארבעה תולדות הם בשמים וכו' רק נקראו ככה בעבור המקבלים, והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם, ושיעבור אחד מהם החק שנתן לו השם, גם כן כל צבא השמים, והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם;‏ על כן לא ייטיבו ולא ירעו. והנה המשתחוה למלאכת השמים, לא יועילו לו, כי אם מה שגזר עליו, כפי מערכת כוכבי מולדתו כן יקרנו; חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר וכו' ".