## Nachal Eitan on Mishneh Torah, Divorce Chapter 2

###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Divorce 2:1:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Divorce 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/2:1:1)

**[זה שנאמר בתורה וכתב לה ספר כריתות אחד הכותב בידו ואחד שאמר לאחר לכתוב לו.** משמע מדברי רבינו הללו דס"ל שצריך שליחות בכתיבת הגט ודלא כמ"ש הבית שמואל סי' קכ"ג ועיין מ"ש לקמן בפ"ג. ושוב ראיתי שכן כתב ג"כ בס' תרומת הדשן סי' רכ"ח דרבינו ס"ל הכי. ולדעתו ז"ל אתי שפיר קושית תוס' בערובין (דף י"ג ע"א). אך מ"ש שם דפסול מדרבנן ליתא לפי גרסתינו שם אינו גט ולשון זה משמע מן התורה]:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Divorce 2:3:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Divorce 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/2:3:1)

**[והוא שיהיו העדים והסופר שכתבו וחתמו בו מכירים ויודעים שזהו פלוני ואשתו היא פלונית.** ודע שכתב הרא"ש פ' גט פשוט דלהיכר איש ואשה סמכינן אאשה וקרוב דאינו אלא גלוי מילתא בעלמא וכדאמר ביבמות והביאו הב"י באה"ע סי' ק"כ. וכן פסק שם בשו"ע וכתב שאינו יודע מפני מה השמיטו הטור. ולי נראה שטעמו של הטור הוא מפני שסמך עצמו אמה שהביא ההיא דיבמות בהל' חליצה סי' קס"ט וכן כתב בחו"מ סי' מ"ט גבי שטר מלוה. וכן רבינו כתבו בהל' יבום וחליצה בפ"ד ע"ש. וכן משמע בתוס' דגיטין (דף פ') ועיין בתשובת ריב"ש סי' קנ"ה. מיהו גבי שליח הגט כתב בתרומת הדשן סי' רל"ה דאיכא למיחש טפי פן יטעוהו ובעינן עדות גמורה ולא סגי בגלוי מילתא. וכן משמע בטור אה"ע סי' קמ"א והג"ה שם סעיף ל"ו שכתב גבי שליח הגט שיתנו לה על פני שנים וכן משמע בגמ' (דף כ"ט ע"ב) גבי עובדא דההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אמר שליח לא ידענא לה אמר ליה זיל יהביה לאבא בר מניומי דאיהו ידע לה וליזיל וליתבה ניהלה. משמע דהשליח לא היה יכול ליתן לה על פי הכרת אבא בר מניומי לחוד וכן משמע ברא"ש שם. וצריך טעם לזה דאמאי בשליח לא סגי בגלוי מילתא כמו בעדים והסופר שכתבו וחתמו. וי"ל על פי מ"ש בשו"ת נודע ביהודה חלק אה"ע סי' צ"ג לחלק בין עדות שהוא היבם דסגי באשה וקרוב ובין עדות שמת היבם שאין עד אחד נאמן לדעת הרא"ש דשאני התם שמעיד על דבר זה עצמו להתיר היבמה שהרי על פי מיתת היבם תיכף היא מותרת לשוק ולא מיקרי גלוי מילתא משא"כ גבי עדות שהוא היבם על ידי זה אינה ניתרת רק על ידי החליצה ושיחלוץ אחר כך ולכן מקרי גלוי מילתא. ולפ"ז אתי שפיר דדוקא עדי חתימה והסופר שאין נגמר ההיתר על פיהם עד שיבוא הגט לידה הוי גלוי מילתא אבל שליח שגומר ההיתר לא הוי גלוי מילתא. ולפ"ז דוקא בעדי חתימה מהני על ידי היכר אשה וקרוב אבל בעידי מסירה לא מהני כמו בשליח הגט. מיהו לפי מה שכתב רבינו בהל' יבום דגלוי מילתא הוא משום דאפשר לידע אמיתת הדבר שלא מפיהן ופירש בנודע ביהודה שם שכוונתו שירא לשקר כיון שיכול להגלות לפי זה נראה דאף בשליח ליסגי שיתן לה על פי הכרת עד אחד. ולפ"ז צריך לומר דההיא עובדא דגמ' הנזכר איירי שבאותו מקום שהלך השליח לשם לא היה מי שידע לה רק אבא בר מניומי ולא היה אפשר הדבר להתודע ובכהאי גוונא אינו נאמן עד אחד]:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Divorce 2:5:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Divorce 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/2:5:1)

**[הרי שאמרו לו בית דין או שנים נכתוב גט לאשתך ואמר להם כתבו וכתבו הן עצמן וחתמו בו הרי זה כשר.** מ"ש הכס"מ דאיירי שאמר להם כתובו וגם חתומו אזיל לטעמיה שכתב בב"י באה"ע סי' ק"כ שנראה מדברי הטור שכתב שם גבי אמר לעשרה כולכם כתבו גט וחתמו וכו' דלא סגי שיאמר כתבו לבד דלא משמע רק כתיבה אלא צריך שיאמר גם כן חתמו ודברי הטור שם הן דברי רבינו דלקמן פרק ט' ומשום הכי מפרש כאן ג"כ דברי רבינו הכי. ולפי דבריו צ"ל כן גם במ"ש רבינו לקמן בפרק זה דין י"ב האומר כתבו גט לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין דאיירי שאמר ג"כ חתמו. אבל הוא דחוק לומר דרבינו קיצר בלשונו כל כך ונקט לישנא קטיעא בכאן ולקמן. וההיא דפרק ט' אינו מוכרח וכמ"ש הט"ז שם באה"ע. וכן הבית שמואל הניח דברי הב"י בצ"ע]: