## Nachal Eitan on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse Chapter 2

###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 2:6:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/2:6:1)

**ואע"פ שלא נאמר בתורה ערות בתך לא תגלה מאחר שאסר בת הבת שתק מן הבת.** והבית שמואל באה"ע סי' נ' הקשה דזהו דברי אביי בסנהדרין (דף ע"ו) דחשיב לה גלוי מילתא בעלמא ולא אזהרה מן הדין אבל רבא התם משמע דפליג וס"ל דהוי אזהרה מן הדין ולא מהני. והנה כבר הקשה כהאי גוונא ג"כ הרא"ם על פרש"י בחומש פרשה בחוקותי גבי תמורת טוב בטוב שפירש ג"כ כאביי דחשיב ליה גלוי מילתא מטוב ברע דעלויי קא מעלי ליה וחייב טוב בטוב דכי הדדי נינהו וכו' מי גרע. אבל רבא חשיב ליה דינא ואין עונשין מן הדין. ואמאי כתב כאביי נגד רבא. אך י"ל דעת רבינו ורש"י דכאן קיי"ל כאביי משום דמצינו דכוותיה אזלא סוגיא דשמעתתא ביבמות (דף ס"ח ע"ב) גבי הא דקאמר ומה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה נבעלה לפסול שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה ופריך וכי מזהירין מן הדין ומשני גלוי מילתא בעלמא הוא. והא לא אזלא רק אליבא דאביי דאילו לרבא דלא חשב גילוי מילתא בתו מבת בתו שבאה מכחה ודאי דלא חשיב גילוי מילתא בעילת פסול מגרושה שאינה באה מכחה. ועוד מצינו דכאביי בתמורה דמשום מי גרע חשב לה נמי גילוי מילתא. אזלא הכי הסוגיא בגמרא פ"ב דבכורות (דף י"ד ע"ב) וכמ"ש התוס' שם. וא"כ כל שכן דבתו מבת בתו הוי גילוי מילתא דבאה מכחה ואי אפשר לבת בתו בלאו בתו:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 2:7:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/2:7:1)

**כיון שקידש אדם אשה נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים וכל אחת מהן ערוה עליו לעולם בין כנס בין גרש וכו'.** וכתב הרב המגיד זה מבואר בהרבה מקומות. ובס' שער המלך בקונטרס חופת חתנים תמה דאיך כתב שהוא מבואר בדבר שהוא מחלוקת דמדברי התוס' ריש פ' נושאין מוכח דס"ל דדוקא שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה הוא דהוי בתה ערוה אבל בקידושי אם לחוד לא נאסרה הבת שהרי כתבו שם וז"ל וא"ת כיון דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה אימא דלא אסר אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות אחרת. ותירצו בשם ר"י דסברא הוא כיון דכתיב שאר וע"י הנשואין באה השארות ע"כ. ודייק המחבר הנזכר מדנקטו התוס' בקושייתם נכנסה לחופה ולא נבעלה ולא נקטו קידושין לחוד משמע דבזה לא נאסרה ועוד מדתירצו דכיון דכתיב שאר וע"י הנשואין באה השארות משו"ה נאסרה בנכנסה לחופה ולא נבעלה משמע דדוקא בנכנסה לחופה נאסרה דשייך שאר דבקידושין לא שייך שאר שהרי אשתו ארוסה לא יורשה ולא מטמא לה כדאיתא בפרק ארבעה אחין ובפרק נערה ופרש"י משום דלשארו כתיב והאי לאו שארו היא עכ"ד ספר שעה"מ. ואני אומר לקיים דברי הרב מגיד משנה. ואשיב לך תלונות בעל שעה"מ. וראשונה אגיד לך משנה ברורה וברייתא ערוכה דנמצאת כדברי רבינו. וכן העתיק בהלכות גדולות דתניא כיון שקידש אדם אשה נאסרו עליו מקרובותיה וכו'. וכן יש להוכיח מסוגיא דגמרא בנזיר (דף י"ב) דאמר ר' יוחנן האומר לחבירו צא וקדש לי אשה סתם ומת אסור המשלח בכל הנשים שבעולם. דחיישינן על כל אחת שמא היא קרובתה של אותה אשה שקידש השליח ואמר רבא ומודה ר' יוחנן דמותר באשה שאין לה לא בת ולא אם וכו'. ומשמע הא יש לה אפי' אם לחוד אסור בה המשלח משום דשמא קידש השליח לאמה. וא"כ על כרחך ש"מ דבקידושין לחוד נאסרו קרובותיה מן התורה. דהא לא אסרו המשלח רק במה שנאסר הבעל בקרובת אשתו מן התורה ולא בדרבנן כמ"ש המל"מ פ"ט דאישות:
**ועוד** יש לי להביא ראיה מהסוגיא דיבמות פרק האשה רבה (יבמות דף צ"ד ע"ב) גבי הא דר' עקיבא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה שנשא דצריכין גט. ומפרש דאיירי כגון שקידש אשה ושמע שמתה ונשא את אחותה ואח"כ באה אשתו דאמרי אינשי תנאי הוה ליה בקידושי קמייתא ולא נתקיים ושפיר נסיב אחותה ולכך צריכה גט. ועל כרחך ש"מ דאי לאו תנאי הוה אסור באחותה מן התורה משקידש אשתו דאל"כ אפילו בלא תנאי נצטרך גט כשנשא אחות אשה שקידשה שאינה ערוה עליו מדאורייתא ועוד רבנן היאך פליגי ולא מצרכי גט נהי דלא חיישי שיאמרו תנאי היה בקידושי קמייתא ושפיר נסב אחותה מ"מ נצטרך גט מחמת שעדיין לא נשא הראשונה. אלא מדפטרי לבתרייתא בלא גט מוכח דערוה היא מן התורה בקידושי הראשונה. וכן משמע נמי מפרש"י בפ"ק דיבמות (סוף דף י"ב) עיי"ש:
**ומה** שהקשה בשער המלך ממה שכתב רש"י בפרק ארבעה אחין ופרק נערה דארוסה לאו שארו היא י"ל דכוונתו דלאו שארו הקרוב הוא והתם גבי ירושה וטומאת כהן כתיב שארו הקרוב אליו ומשו"ה ממעטינן ארוסה. ושוב ראיתי שכן משמע להדיא בירושלמי פ"ח דב"ב. וכ"כ הרי"ף בהלכות טומאת כהן. משא"כ בעלמא היכא דכתיב שאר בלחוד גם ארוסה בכלל. והא דאיתא בריש פ' נושאין בנשואין איכא שאר באונסין ליכא שאר לאו דוקא בנשואין דהוא הדין בקידושין. אלא דוקא באונסין ליכא שאר אבל נשואין דנקט לאו דוקא. שהרי מצינו כה"ג בכמה דוכתי דקרי לקידושין נשואין וכדמוכח בגיטין (דף פ' ע"ב). וכ"כ הרשב"א בחידושיו שם:
**ועפ"ז** נסתלקה ג"כ הוכחת בעל שעה"מ מדברי התוס' ריש פ' נושאין דס"ל דלא נאסרה הבת בקידושי האם מדכתבו בתירוצם שם דכיון דכתיב שאר וע"י נשואין באה השארות משו"ה נאסרה בנכנסה לחופה ולא נבעלה. דכבר כתבתי דלשון נשואין דנקט הגמרא שם הוא לאו דוקא וקידושין בכלל ותוס' שם לישנא דגמרא נקטי. ומאי דנקטי בלשונם נכנסה לחופה ולא נבעלה הוא משום דנקטי הכי בקושייתם ולרבותא הוא דקשיא להו דנימא דשרי אפי' בנכנסה לחופה ולא נבעלה. ומשו"ה נקטי ליה ג"כ בתירוצם. אבל ודאי לאו דוקא הוא וכמו שהוכחתי בהרבה עדיות צודקות כדברי הרב המגיד וכרבינו. ותדע דהא רבא קאמר לה ומדבריו גופיה בנזיר משמע דאסרו מן התורה בקידושין כמ"ש ושכן משמע מפרש"י דפ"ק דיבמות (סוף דף י"ב):
**וכן** יש להוכיח עוד מהא דתנן בסנהדרין (דף נ"ד) גבי ערות אשת אב וכלתו דחייב עליהן בין מן האירוסין בין מן הנשואין ופרש"י ורע"ב דכיון שקידשה אשתו היא דכתיב כי יקח איש אשה והך קיחה קידושין היא וכו'. ואי איתא דשאר דגבי עריות נשואין דוקא הוא אמאי חייב הבא על אשת אב וכלתו מכיון שקידשה האב ובנו. הא בכל עריות כתיב שאר בשרו אלא ש"מ דשאר דגבי עריות לא ממעט רק אונסין ולא קידושין. וא"כ הוא הדין לאשה ובתה. ואין לומר דכיון דכתיב בהו שארה לבד משאר דכל עריות אתי למימר דדוקא נשואין ולא קידושין דהרי שארה דאשה ובתה לגזירה שוה איצטריך כדאיתא בריש יבמות ובסנהדרין. וכן מצינו דקרי קרא לארוסה אשת רעהו:
**ואחר** שביארנו שדברי הרב המגיד נכונים וגם התוס' ס"ל כן ומ"ש נכנסה לחופה ולא נבעלה לרבותא נקטי ומ"ש בתירוצם דכתיב שאר וע"י נשואין בא השארות לישנא דגמרא נקטי ולאו דוקא הוא יש לי להוכיח אדרבא דעל כרחך כוונת ר"י שכתבו התוס' הוא אף לקידושין דאילו משום נשואין לא הוצרך ר"י כלל לזה לפי שיטתו שכתבו התוס' בפרק נערה דס"ל דנכנסה לחופה חשיבא כבעולה לכל דבר. וכבר הוקשה זה לבעל שעה"מ והניח בצ"ע אך לפי מ"ש אתי שפיר: