## Nachal Eitan on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations Chapter 2

###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 2:10:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/2:10:1)

**כל השומע ברכת השם חייב לקרוע וכו'.** הכי אמר רב יהודה אמר שמואל בפ' ארבע מיתות ור' חייא פליג. וכתב הכסף משנה שדעת רבינו לפסוק דלא כר' חייא משום דהוי יחיד לגבי רב יהודה ושמואל. וכוונתו כמ"ש בפ"ק דבכורות דתלמיד האומר בשם רבו חשיבי כתרי. ודע שכן מוכח דעת הרשב"א בתשובה סוף סימן תס"ד והרא"ש פ"ד דסוכה. וכן נראה דהא קיי"ל בסנהדרין (דף ל"ו) דהרב ותלמידו נמנין שנים בדיני הוראות. והא דמשמע ברא"ש פרק הניזקין דגם בדיני ממונות בימי קדם היה חשוב לתרי. והתם קיי"ל דרב ותלמיד לא היו נחשבין אלא אחד. י"ל על פי מ"ש בחו"מ סי' ח"י דדוקא כשמלמדו בשעת הדין ועיי"ש. ומ"ש במעדני יו"ט בבכורות שאין נראה כן מפרש"י בפ"ק דנדה (דף י' ע"ב) אינו מוכרח וכמ"ש בחידושי.
**ומה** שהקשה בספר שער המלך הלכות יו"ט על דברי הרא"ש בסוכה מסוגיא דביצה (דף י"א) דחשיב יחיד הא דאמרו משום ר' יהושע. י"ל דשאני התם דלא נזכר כלל שם האומר. אך קשה לי מסוגיא דמגילה (דף י"ח ע"ב) גבי ר' מונא בשם ר' יהודה אומר דחשיב ליה יחידאה. וכן במו"ק (דף י"ב ע"ב) חשיב יחידאה לרשב"ג שאמר משום ר' יוסי. וי"ל על פי מ"ש בחידושי רמב"ן פרק החולץ דאפילו תרי תנאי חשיבי כחד כנגד סתמא דתנא קמא. ובזה אתי שפיר מ"ש הרא"ש בשם הרמב"ן בשלהי תענית סי' ל"ח דר' ישמעאל בר' יוסי משום אביו חשיב יחידאה. דנהי דחשיבי כה"ג תרי כמ"ש הרא"ש גופיה בסוכה ובגיטין מ"מ חשיבי יחיד נגד הת"ק. וא"ת דבפרק הערל (יבמות דף פ' ע"ב) חשיב רבי ורשב"ג כרבים נגד הת"ק דהתם. וי"ל על פי מ"ש בחידושי הרשב"א שם דמשום דמסתבר טעמייהו דרבי ורשב"ג התם קאמר הכי דחשיבי כרבים.
**[ומה** שיש להקשות על דברי הכ"מ ממ"ש רבינו בהלכות לולב פ"ז הלכה כ' הלכה למשה מסיני שמביאין במקדש ערבה אחרת חוץ מערבה שבלולב ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב. והוא בגמ' (דף מ"ד) דאמר הכי ר' אמי אבל רב חסדא אמר ר' יצחק דאדם יוצא ידי חובה בערבה שבלולב. והנה הרא"ש כתב דמסתבר דהלכה כרב חסדא שאמר משמיה דרבי יצחק דמסתמא קיבלה מיניה. מדלא פריש בגמ' דפליג עליה והו"ל רבי אמי חד לגבי תרי. והרב בשער המלך בהלכות יו"ט מביא בשם ספר הליכות אלי דרבינו לא ס"ל סברת הרא"ש דלחשוב כשנים אחד שאמר בשם אחד ולכך פסק התם כרבי אמי ולא כרב חסדא אמר רבי יצחק. וזהו היפך ממ"ש הכ"מ כאן לדעת רבינו דאחד האומר בשם אחד חשיבי כשנים. י"ל דמסתבר התם טעמא דמ"ד דאינו יוצא בערבה שבלולב משום דעיקר מצות ערבה הוא ביום ז' שהרי אז דוחה שבת והא ודאי דבשבת לא היו יוצאין בערבה שבלולב דהא אין ניטל בשבת חוץ מיום ראשון. וא"כ כי היכי דנטילת ערבה שביום ז' שחל בשבת לא היה בערבה שבלולב ה"נ בשאר ימים. וכ"ש לדידן שאין אנו נוטלין ערבה רק ביום ז' זכר למקדש שהיה ניטל בז' אף בשבת. מסתמא תקנוה דומיא דמקדש ביום ז' שחל בשבת]: