## Nachal Eitan on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations Chapter 8

###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 8:9:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 8:9:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/8:9:1)

**אשירה שעבד ישראל בימי קדם לא היתה בטילה לעולם והיתה טעונה גניזה.** וכתב הכ"מ שאינו יודע למה סגי בגניזה עיי"ש. ובס' תורת חיים כתב דה"ט דסגי בגניזה משום דלא היו אדוקין כל כך בעבודת גלולים. ובס' פני יהושע בחידושיו לסוכה (דף ל"ה) כתב דהיינו טעמא דסגי בגניזה כשבטלה דסבירא ליה לרבינו דמן התורה מהני ביטול גם לשל ישראל רק מדרבנן לא היתה בטילה וכדעת הגהת אשר"י ומשו"ה סגי בגניזה. והנה לפ"ז צ"ל דקרא דושם בסתר דיליף מיניה בע"ז (דף נ"ב) דאין ביטול לשל ישראל אסמכתא בעלמא הוא. וכ"כ בס' נחלת עזריאל. אך קשה לי דלא משמע הכי בכולא סוגיא דשם (ריש דף נ"ב) דאמר התם דלרבי עקיבא אשירה של ישראל לא היתה אסורה עד שהיתה נעבדת ויליף לה מקרא דכתיב ושם בסתר. וכ"כ רבינו לעיל בפ"ז וקאמר שם לר' ישמעאל דס"ל דאסורה מיד מבעיא ליה קרא דושם בסתר להטעין לשל ישראל גניזה. ואידך פי' ר"ע נפקא ליה מהיקשא דאשירה למזבח מה מזבח טעון גניזה אף אשירה היתה טעונה גניזה ור' ישמעאל מבעיא ליה הקישא למי שמעמיד בארץ ישראל דיין שאינו הגון וכו'. משמע דדרשא גמורה היא להטעין גניזה מן התורה לר"ע מהיקשא ולר"י מושם בסתר מדקאמר דמבעיא להו קראי להכי לכל חד כדאית ליה ואין דרך הגמרא לדקדק כל כך על אסמכתא בעלמא וכמ"ש התוס' בסוטה (דף ל"ב) ובכמה דוכתי.
**ועוד** קשה לי מהסוגיא (דף נ"ג ע"ב) דדייק מדקאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. פי' ולא היו הכנענים יכולים לאסור האילנות בעבודתן ואי משום הנך דמעיקרא בביטולא בעלמא סגי להו אלא מדפלחו ישראל לעגל גלו דעתייהו דניחא להו בעבודת גלולים וכי אתו הכנענים שליחותייהו דידהו עבדי. ופרש"י שליחותייהו עבדי והלכך הוי עבודת גלולים של ישראל ואינה בטילה עולמית ע"כ. ואי איתא דהא דלא היתה בטילה הוא רק מדרבנן ומן התורה היא בטילה אכתי תקשי קרא דואשריהם דקאמר רחמנא דלסגי בביטולא מדאורייתא ולא סגי במאי דגלו ישראל דעתייהו דניחא להו אא"כ נימא דמן התורה אין לה ביטול. לכך נראה דהעיקר בדעת רבינו כמ"ש התורת חיים דטעמא דסגי בגניזה הוא משום שלא היו ישראל אדוקין כל כך בעבודת גלולים ולפיכך לא אחמור בה רחמנא דלא לסגי בגניזה.
**וא"ת** דגם לפ"ז תקשי סוגיא הנזכר דאמאי אמר רחמנא ואשריהם תשרפון כיון דעיקר האיסור הוא משום דניחא להו לישראל במה שעבדום הכנענים וה"ל של ישראל והיא אינה צריכה אלא גניזה. וי"ל דמ"מ גריעה הויא מה שעבדום הכנענים בשליחותייהו דישראל מאילו לא עבדום רק ישראל בלחודייהו דהא לא היו אדוקין כל כך. אבל כי עבדום הכנענים שהן היו אז אדוקין נתנו עליהן גם חומר שלהן וחומר של ישראל דאין לה ביטול:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 8:11:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 8:11:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/8:11:1)

**ואם היתה של פרקים והדיוט אינו יכול להחזירה כיון שחסר אבר ממנה כאילו חסרו כל השברים.** משמע דאבר אחד מיהא צריך לחסר אף שהדיוט אין יכול להחזירה. וכתב הכ"מ דס"ל לרבינו דהא דאוקימנא בס"פ כל הצלמים פלוגתא דרב ושמואל בהדיוט יכול להחזירה היינו משום דאי הדיוט אין יכול להחזירה לכו"ע אף לרב א"צ לחסר כל קיסם וקיסם אלא סגי כשחסר אבר אחד. אבל בלא חיסור לא היתה מותרת ושלא כדעת הראב"ד והר"ן שמפרשים דאי הדיוט אין יכול להחזירה א"צ חיסור כלל ולא ביאר טעם לדעת רבינו. ונראה דטעמיה ז"ל שהוקשה לו קושיית התוס' בשבת פרק רבי עקיבא (שבת דף פ"ג ע"ב) דהתם מבעיא לענין טומאה אי היתה מטמאה בשל חוליות ואין הדיוט יכול להחזירה. ומשמע דדוקא לענין טומאה שהיא מדרבנן הוא דמספקא הא לענין איסור הנאה דאורייתא פשיטא דהיתה אסורה ובפרק כל הצלמים משמע דשרי. והיינו משום דס"ל כדעת הראב"ד והר"ן. ומהכרח הקושיא הוצרכו לדחוק ולפרש דלא איירי בפרק כל הצלמים בחוליות גדולות כדאיירי בשבת. אמנם לפי דעת רבינו מעיקרא לק"מ ואתי שפיר דאיירי בסוגיא דפרק כל הצלמים כמו בסוגיא דשבת כיון שאין מחלוקת ביניהם דגם לפי סוגיא דס"פ כל הצלמים אינה מותרת בלא חיסור כלל וצריכא מיהא חיסור אבר אחד: