## Nachal Eitan on Mishneh Torah, Human Dispositions Chapter 7

###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Human Dispositions 7:3:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Human Dispositions 7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Human%20Dispositions/r/7:3:1)

**אמרו חכמים ג' עבירות נפרעין מן האדם בעוה"ז ואין לו חלק לעוה"ב. עבודת גלולים גילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם.** והנה הכ"מ כאן לא כתב בזה כלום ולקמן בהל' תשובה בפ"ג דין ו' מייתי להו. ונעלם ממנו דברי רבינו עצמו שכתב בפירוש המשנה פרק א' דאבות דאיתא בתוספתא על ג' דברים נפרעים מן האדם בעוה"ז ואין לו חלק לעוה"ב וכו'. ונראה שנתכוון להתוספתא דאיתא במסכת פיאה. ואע"ג דבגירסא שלפנינו איתא הלשון שהקרן קיימת לו לעוה"ב. מיהו גירסת רבינו היתה ואין לו חלק לעוה"ב וכן העתיקה בסמ"ג. וכן נעלם דברי רבינו והסמ"ג שזכרתי מבעל מרכבת המשנה בחלק ב'. ובעל ס' יד המלך. שהאריכו למעניתם בדחוקים ולא נזכרו מהנ"ל. גם נעלם מהמחברים הא דאיתא בהדיא במסכת דרך ארץ רבה. המספר לשון הרע אין לו חלק לעוה"ב. וכן איתא באגדת בראשית פרק ג'. ועוד גרסינן בפרק הרואה (ברכות דף סא) ובפ"ב דעירובין (דף י"ח ע"ב) כל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעוה"ב. והיינו כשבא ע"י כן לידי ניאוף כמ"ש התוס' שם. ובפ"ק דברכות (דף י') דאמר לו נביא לחזקיה מלך יהודה שלא יחיה לעוה"ב משום דלא עסק בדרך ארץ משום דחזה ברוח הקודש דיהיה לו בנין דלא מעלי כדאיתא ביבמות (דף ס"ד). וא"כ אם חזקיה שלא עסק בדרך ארץ מטעם הנזכר אין לו חלק לעוה"ב כ"ש לשפיכות דמים שאין לו חלק לעוה"ב. ומכל זה מוכח כגירסת רבינו והסמ"ג בתוספתא דפיאה. וא"ת דפרק הזהב (בבא מציעא דף נ"ט) איתא דהבא על אשת איש חייב [מיתה] ויש לו חלק לעוה"ב. י"ל דכבר כתב מהרש"א דהתם כשקיבל דינו. וכה"ג כתבו התוס' בסנהדרין (דף מ"ז) גבי עיר הנדחת דאין להם חלק לעוה"ב אם לא היו מקבלין דינם אבל אם היו דנין אותם היה להם חלק. והטעם מבואר מדברי התוס' בפ"ק דסוטה (דף ד' ע"ב) עיי"ש דתשובה עם יסורין מכפרין על מיתות בי"ד. וכשהיה מקבל דינו היה כיסורין וגם כל המומתין היו מתודין והוי כתשובה. ועיי"ש דמשמע דבלא תשובה ויסורין הבא על אשת איש נטרד ואין לו חלק לעוה"ב. ואף הבא באקראי בעלמא. וזה דלא כמ"ש בספר מרכבת המשנה הנזכר דדוקא ברגיל בכך אין לו חלק לעוה"ב. וההיא דפ' הזהב איירי באינו רגיל והשיג על מהרש"א. ונעלם ממנו דברי התוס' בסוטה שהן כדברי מהרש"א וכמו שנתבאר:
**ומ"ש** בהגהות [מיימוני] דאיתא בירושלמי מותר לומר לשון הרע על בעלי המחלוקת כקרח ועדתו והוא בירושלמי דפיאה הובא ג"כ בסמ"ג. ורבינו השמיטו ולא כתבו. ונראה לתת טעם לדעתו ז"ל דס"ל דלא קיי"ל כן. משום דיש להוכיח דתלמודא דידן לא ס"ל מהא דאמר רבא בפ"ג דמועד קטן (דף ט"ז) מנלן דאי מתפקר בעל דין בשלוחא דבי דינא ואתי ואמר לא מתחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה. ופירש"י ואי לאו דשליח אמר ליה למשה משה לא הוי ידע. והשתא לפי דברי הירושלמי אכתי מנלן דשליח בי"ד רשאי לומר לבי"ד. דדילמא גבי משה היינו טעמא דהיה רשאי לשלוחו לומר שחרפו דתן ואבירם למשה ולא חש ללישנא בישא משום דהוו דתן ואבירם בעלי מחלוקת עם משה. ומנלן דשליח בי"ד בעלמא לא היה בו משום לישנא בישא. אלא מדיליף מיניה היתר לשליח בית דין ע"כ ש"מ דאי לאו שליח בי"ד אסור לומר לשון הרע על בעלי המחלוקת: