## Nachal Eitan on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release Chapter 6

###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release 6:10:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release 6:10:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Levirate%20Marriage%20and%20Release/r/6:10:1)

**היתה היבמה אסורה על היבם איסור לאו או עשה הרי זו חולצת ומן הדין היה שיתייבמו שהיבום מצות עשה ודוחה לא תעשה וכו' לפיכך אם עבר ובעל קנה.** ובשאגת אריה סי' ל"ג תמה על דברי רבינו דאמאי גבי איסור עשה קנה אם עבר ובעל הא מן הדין אינה ראויה שתתייבם דאין עשה דיבום דוחה לאיסור עשה דמאי אולמא דהאי עשה דיבום מהאי עשה. וכן הקשה בס' צלותא דאברהם. ובס' דרישת ארי. וכבר קדמום מהרש"ל בס' ים של שלמה על יבמות. ובעל נודע ביהודה בסוף ספרו תירץ דהיינו טעמא דקנה בדיעבד דאמרינן איפכא דמאי אולמא דהאי עשה דאיסורי ביאה מעשה דיבום דלעכב הקנין בדיעבד. ובספרי משכיל לאיתן כתבתי ליישב על פי מ"ש המשנה למלך בפ"א דנערה בשם הרשב"א והובא גם כן בשיטה מקובצת פ"ג דכתובות בשם הרשב"א וריטב"א דלאו הבא מכלל עשה קיל משאר עשה ואתא עשה גמורה ודחיא ללאו הבא מכלל עשה. ולפ"ז מעיקרא אתי שפיר ולק"מ מה שכתב רבינו דעשה דיבום מן הדין דוחה לעשה דאיסור ביאה דהרי אינן אלא בלאו הבא מכלל עשה כמ"ש בסוף פרק א' דהלכות אישות ומשום הכי מצי אתא עשה דיבום לדחותה:
**וכן** יש ליישב על פי זה מה שהקשה בס' מים קדושים על ספר פנים מאירות בזבחים (דף צ"ז) וע' בספר מים קדושים שכתב בפשיטות דאין עשה דוחה לאו הבא מכלל עשה ונעלם ממנו דעת הפוסקים שזכרתי. ומה שיש להקשות על זה מסוגיא דפסחים (דף נ"ט) נתבאר יפה בספרי משכיל לאיתן:
**ויש** להביא ראיה לזה מהסוגיא דפ"ק דיבמות (דף ח' ע"ב) גבי הא דקאמר כל היכא דאיכא תרי לקוחין דאי בעי נסיב האי וכו' ואי לא תרווייהו אסירן. והקשו תוס' חייבי עשה נמי לתסרי לצרה דליכא למימר אי בעי האי נסיב ואי בעי האי נסיב וכו' והיינו לפי מה שכתבו (דף כ' ובדף מ"ד) דחייבי עשה מן התורה לא רמו ליבום אבל לפי דעת רבינו וסייעתו קושטא דחייבי עשה אמר אי בעי האי נסיב מן התורה כמו בחייבי לאוין:
**[ובענין** ביאת כהן הדיוט בגרושה כתב בס' שער המלך דתליא במחלוקת דפירוש רש"י ותוס' ריש פרק יש מותרות דלפירוש רש"י התם דאינו אלא לא תעשה רמיא ליבום מן התורה דאתי עשה ודחי לא תעשה ואם בעל קנה ולהתוס' שם ובב"מ שכתבו דאיכא נמי עשה בגרושה לכהן דקדושים יהיו חשיב עשה למאי דכתיב בההיא פרשה וא"כ מן התורה אינה ראויה ליבום ולא קנה. והקשה על דברי התוס' שכתבו במכות דעשה דוחה לא תעשה ועשה דגרושה שאינו שוה בכל דמאי שנא מאלמנה לכהן גדול דלא דחי עשה ללא תעשה ועשה. ולי אפשר ליישב דסבירא להו דלא דמי עשה דגרושה לעשה דאלמנה דהתם הוי גם העשה שוה בכל וכמ"ש תוס' בב"מ דגם האלמנה עשתה האיסור כמו הכהן דכתיב לא יקחו והוא הדין דעשה דכי אם בתולה מעמיו יקח אשה איכא נמי על האשה כמ"ש תוס' בחגיגה (דף י"ד) משא"כ עשה דגרושה שהוא קדושים יהיו ודאי לא קאי רק על הכהנים עצמן ולא על האשה וכיון שהעשה אינה שוה בכל מצי דחי לה עשה דיבום. ודע דכל זה בגרושה מן הארוסין איירי אבל מן הנשואין ודאי אינה ראויה ליבום מן התורה דהא נתחללה כשנשאה אחיו ואיכא עליו שני לא תעשה וכמ"ש במקום אחר:
**ועיין** בס' דורש לציון דרוש י"ג שהקשה דאמאי נפטרה צרה כשירה בביאת הפסולה מחייבי לאוין הא מן התורה לא רמיא הפסולה כשיש כשרה דהוה ליה אפשר לקיים ולייבם להכשרה. ועוד דטעם שנפטרה צרה בחליצה וביאה דחברתה הוא משום דשליחותה קעבדה וזה לא שייך כאן דפסולה לא חזיא לייבום וכל מאי דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח ואיך תפטור הפסולה מהכשרה. ותירץ דהיא הנותנת דכיון דאי אמר דהפסולה לא חזיא ליבום לא תפטר בהכשרה הו"ל כלא אפשר לקיים שניהם ומשום הכי היא נמי חזיא מן התורה. וזה נדחה לפי מה שכתב בעצמו בנודע ביהודה מהדו"ת חלק אה"ע סי' ס"ט וסי' ע' דאין הקפידא אלא על השליח שיהא מצי עביד השתא אבל על המשלח ליכא קפידא רק שיהא בתורת אותו דבר דלפי דבריו אף דפסולה לא חזיא ליבום עתה מציא להכשירה לעביד שליח והדרא קושייתו הראשונה לדוכתא דאיך נפטרה הכשרה בביאת הפסולה. אבל יש ליישב דמצות יבום ביבם תלה רחמנא וכיון שאינו חפץ בכשרה לא מיקרי אפשר לקיים שניהם וייבם לכשרה כיון שאין חפץ בה ליכא מצוה ליבמה כמו שאם חפץ לחלוץ שאינו מצוה ביבום כמ"ש הרא"ש בתשובה הובא ביו"ד רל"ט הכי נמי כשחפץ בזו ולא אחרת אינו מצוה רק באותה שחפץ:
**אך** עדיין תקשי קושית בעל נוב"י אהא דתנן פ' בית שמאי גבי שני קטנות ושני חרשות דאחת פוטרת צרתה והרי כיון דהא דפוטרת אחת לחברתה הוא מטעם שליחות וקיי"ל דאין שליחות לחרש שוטה וקטן. ושוב ראיתי שכתב בזה בדרוש ז' דזכין לקטן בדבר זכות]:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release 6:13:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release 6:13:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Levirate%20Marriage%20and%20Release/r/6:13:1)

**היתה היבמה אסורה על בעלה משום לאו או משום עשה וכו' הרי זו מותרת ליבם חוץ ממחזיר גרושתו משנשאת ומת שהיא חולצת ולא מתייבמת.** וכתב הרב המגיד דצרת מחזיר גרושתו נפטרת בחליצתה של זו אבל לא בביאתה אם עבר וקרב עליה כדין אלמנה מן הנשואין לכהן גדול. וכתב עליו הכס"מ דנראה מדבריו דמחזיר גרושתו עובר בעשה ולא תעשה מדמדמי לה לאלמנה לכהן גדול מן הנשואין. ואינו יודע מנין זה שאיני מוצא בה אלא לאו בלבד ע"כ. ועיין בבית שמואל סי' קע"ד שכתב ליישב דברי הרה"מ דהיינו טעמא דמדמי מחזיר גרושתו לאלמנה לכהן גדול לדין זה שאין ביאת יבמה עליה פוטרת צרתה משום דאיכא בה קל וחומר אם במותר לה נאסרה באסור לה לא כל שכן ומטעם זה אינה ראויה ליבום מן התורה כמו אלמנה לכהן גדול ועל כן אינה פוטרת צרתה בביאתה. ונראה דמטעם זה גריעא ביאת מחזיר גרושתו מביאת אלמנה לכהן גדול דאילו התם צרתה הוא דאינה פוטרת אבל היא עצמה מיהא נפטרת בביאתה וסגי לה אח"כ בגט וכמ"ש בס' שער המלך לדעת רבינו דס"ל דאיסור אשת אח פקע מינה בביאתו ומשום הכי סגי לה בגט להתירה לעלמא כדין אשת איש בעלמא. אבל גבי מחזיר גרושתו נראה דאף עצמה אינה נפטרת בביאתה ולא סגי לה בגט דעדיין לא פקע מינה איסורא דאשת אח. דבשלמא גבי אלמנה לכהן גדול דאינה עולה ליבום משום דהוי עשה ולא תעשה ולא דחי לה עשה דיבום מכל מקום איסורא דאשת אח פקע מינה כשמת בלא בנים ולא קיימא אלא באיסורא דאלמנה לכהן גדול גרידא. משא"כ במחזיר גרושתו דאמרינן דאינה עולה ליבום מכח קל וחומר אם נאסרה במותר לה כל שכן לאסור לה משמע דעומדת וקיימא באיסורה הראשון ולא הותרה כלל וכיון שכן לא סגי לה בגיטא לחודא בלא חליצה:
**ועל** פי זה יש ליישב מ"ש רבינו בהלכות ממרים פ"ד דאם נחלקו חכמים עם הזקן ממרא בדין השקאת סוטה אם צריכה לשתות מים מאררים או אינה צריכה הרי זה חייב שהרי לדברי האומר צריכה אם מת הבעל קודם שתשתה הרי זו אסורה ליבמה ולדברי האומר אינה צריכה לשתות מתייבמת. והקשה הכס"מ דאמאי חייב הזקן ממרא כשאומר שאינה צריכה לשתות ומתיבמת הא אף אם צריכה לשתות ואסורה ליבמה אין איסור הסוטה על יבמה להתחייב עליה כרת. וכן הקשה הלח"מ דאין איסור ערוה בסוטה מספק. ולפי מה שכתבנו דגבי מחזיר גרושתו איכא איסור אשת אח מכח ק"ו דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כל שכן וא"כ הוא הדין גבי ספק סוטה איכא ק"ו זה וכדאיתא בפ"ק דסוטה (דף ו') ולפ"ז קיימא על יבמה באיסור אשת אח הראשון דבכרת. והא דצריכה חליצה וצרתה ג"כ מתייבמת הוא משום דלא אלים ק"ו למדחי לצרה וכדאיתא בפ"ק דיבמות (דף י"א) גבי מחזיר גרושתו והוא הדין דלא אלים לפוטרה מחליצה וכמ"ש תוס' שם אבל מכל מקום היא גופה באיסור אשת אח קיימא ולא יצאה מאיסור כרת הראשון דהיתה בחייו וקיימא גם עתה כשמת בלא בנים מכח ק"ו הנזכר. ואינו אלא גילוי מילתא לגבי דידה גופה דכיון דלא הותרה במיתתו ממילא קיימא בחיוב הראשון ומשום הכי כשמתירה הזקן ממרא להתייבם הרי הורה להתיר דבר שזדונו כרת ולכך חייב מיתה. אך מ"ש בס' מרכבת המשנה שם בזה אין דבריו נכונים ויתבאר אי"ה שם בהלכות ממרים בס"ד:
**ומ"ש** חכם אחד בזמנינו בתשובתו דמשום חיוב כרת דאשת אח בסוטה אין חיוב על הזקן ממרא משום דליכא ביה קרבן בשוגג משום דכשבא היבם עליה בשוגג הוה ליה טעה בדבר מצוה דקיי"ל דפטור אע"פ שלא עשה מצוה וכדאמר בפסחים גבי יבמתו נדה בעל פטור. ואין הנדון דומה לראיה דהתם מיהא טרוד בדבר מצוה דסבור שטהורה היא ומצוה לבועלה משא"כ גבי יבמה שהיא סוטה דאסורה לעולם ואין בה טרדא דמצוה כלל ולא עדיף ממל בשבת תינוק שלא הגיע זמנו דלא ניתן שבת לדחות אצלו וחייב: