## Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage Chapter 4

###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 4:1:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/4:1:1)

**אין האשה מתקדשת אלא לרצונה והמקדש אשה בעל כרחה אינה מקודשת.** ומשמע דאף אם אמרה רוצה אני אפילו הכי לא מהני. וכן פסקו האחרונים באה"ע סי' מ"ב. ונראה להביא ראיה דעל כרחך הא דאמר רב אשי בפרק חזקת גבי תליוה וקדיש דאפקעינהו רבנן לקידושין דמשמע דמן התורה הוו קידושין וא"כ תקשי הא רב אשי גופיה משמע בפ' הנושא (כתובות דף ק"ב ע"ב) דסבר כמאן דאמר דשטר ארוסין שכתבו לשמה ושלא מדעתה אינה מקודשת ובפ"ק דקידושין (דף ט' ע"ב) מפרש טעמא דההוא מאן דאמר מקרא דמקיש הויה ליציאה דבעינן דעת מקנה וא"כ משמע דמן התורה אינה מקודשת שלא מדעתה. ואע"ג דהתם איירי בשטר מכל מקום הא ילפינן הויות מהדדי בכמה דוכתי. אלא מוכח דרב אשי בפ' חזקת איירי בדאמרה רוצה אני דזה מהני מן התורה ורק דרבנן אפקעינהו לקידושין דבעל כרחה לא מהני מה שנתרצית:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 4:1:2
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 4:1:2](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/4:1:2)

**אבל האיש וכו' הרי זה מקודשת.** וכתב הרב המגיד שהרי זה כמי שמכר בעל כרחו שהמכר קיים כמ"ש בהלכות מכירה וכל שכן כאן שהוא קונה וכו'. ודע שהאחרונים באה"ע סי' מ"ב תמהו מדברי הרה"מ הללו על בעל הגה"ה שכתב בחושן המשפט סוף סימן ר"ה דדוקא למכור המקח קיים בכהאי גוונא אבל לקנות אינו קנין דס"ל דלא אמר אגב וכו' גמר וקני כיון דיהיב זוזי. וא"כ מהיכא תיתי לומר כאן גבי לקדש בעל כרחו דיהיו קדושין. ולי אפשר להליץ בעד הג"ה די"ל דאין כוונת הרה"מ לומר דבכל קונה דעלמא בכהאי גוונא קנינו קנין אלא דוקא כאן גבי קידושין אמר הכי [ד]גמר וקני והיינו טעמא דגבי קידושין קעביד מצוה:
**וכהאי** גוונא כתב [הרה"מ] גופיה בפ"ד מהל' זכיה בשם הרמב"ן גבי הא דאין חבין לאדם שלא בפניו דהיינו אע"פ שנתרצה בדבר כששמע דאין חבין לאדם אלא מדעתו ובשליחותו. והא דאמרינן בקידושין חוששין שמא נתרצה הבן משום דלאו חוב גמור הוא דרוצה הוא לישא אשה זו וליאסר בקרובותיה מלישב בטל משום דמצוה קעביד ע"כ. הרי דמשום מצוה דאיכא בקידושין אמר שנתרצה בזה טפי מבדבר של חוב בעלמא. והכא נמי אמר שנתרצה גם כאן לעניין קדושין. ואע"ג דהתם לא אמרינן אלא חוששין שמא נתרצה הבן היינו משום דלא קידשה בעצמו אלא האב קידשה בשבילו והבן לא עשה שום מעשה בידו אבל הכא שעשה מעשה וקידשה בידים אנן סהדי דגמר בלבו להסכים למה שעשה בידיו מצוה אע"פ שלא עשה מתחילה מרצונו הטוב. וכהאי גוונא כתב הכס"מ בפ"ד דתרומות והט"ז ביו"ד סי' של"א ס"ק ט"ו דגבי מצוה מהני טפי גלוי דעתא לבסוף דניחא ליה מבעלמא. וכן יש להוכיח ממה שאיתא בחו"מ סי' קצ"ה דגבי מקח לא מהני שלא בפניו אף שגילה דעתו בתחילה ובסוף שרוצה לקנות ואילו גבי קדושין כתב באה"ע סי' ל"ה דמהני גלוי דעת בתחילה לשדכן שחפץ באשה פלונית והלך השדכן וקידשה מקודשת. וטעמא כדאמרן דקדושין מצוה היא באיש. וא"כ אין ראיה מדברי הרה"מ דכאן לדחות דברי הג"ה בסוף סימן ר"ה הנזכר:
**ועוד** יש לי ליתן טעם אחר לדברי רבינו כאן שכתב דאיש וכו' הרי זה מקודשת שיצא לו כן לפי שיטתו שפסק בפרק דלעיל דין ד' דשטר אירוסין שכתבו לשמה ושלא מדעתה אינה מקודשת וטעמא מבואר בגמרא פ"ק דקדושין והבאתיו בסמוך דיליף מדאיתקש הויה ליציאה דכתיב ויצאה והיתה מה יציאה בעינן דעת מקנה שהוא הבעל הכי נמי בעינן בקדושין דעת מקנה שהיא האשה. וא"כ דאיתקוש קדושין לגירושין לעניין דעת מקנה איכא למשמע מיניה דאיתקוש נמי לעניין דעת קונה. וכי היכי דגבי גרושין לא בעינן דעת קונה שהוא האשה דמגורשת בעל כרחה הוא הדין דלא בעינן גבי קדושין דעת הקונה שהוא הבעל. ואע"ג דהתם איירי בקידושי שטר איכא למשמע מיניה לקידושי כסף דלא בעינן דעת קונה דהא בכל דוכתי ילפינן הויות מהדדי כדאיתא בכתובות (דף מ"ו ודף ע"ד). ולפ"ז אין ללמוד מכאן לעלמא שיהיה קנין בלא דעת הקונה דשאני הכא דגלי קרא מהיקשא דגירושין כנ"ל:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 4:7:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/4:7:1)

**[גדול שקידש את הקטנה היתומה וכו' הרי זו מקודשת למיאון וכו' שאין קידושיה קידושין גמורין מן התורה אלא מדברי סופרים והן תלויים שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קידושה ואינו צריך לחזור ולקדשה.** ופירש הרב המגיד דוקא דקרב אחר שגדלה גמרו קידושיה ונעשית אשת איש גמורה. ובפי"א דגרושין פירש דטעמא דאמרינן דקרב לשם קידושין. והכס"מ כתב דכן משמע ממה שכתב רבינו שם דבקריבה דעכשיו הוא קונה אותה מן התורה דמשמע בלא סמך קידושין הראשונים והקשה על זה דממה שכתב כאן שקידושיה תלויין משמע דכשקרב חלו קידושין הראשונים. ואני אוסיף עוד לדקדק דאמאי שינה התם רבינו וכתב לשון קנין ולא לשון קידושין כדהכא. ועוד קשה דלפי דברי רבינו והרה"מ והלכות גדולות דאמרינן דקרב לשם קידושין היה לנו להצריכו שיתייחד מיהא בפני עדים דהא אין קידושין בלא עדים:
**אך** נראה בדעת רבינו והרה"מ דודאי לענין הקידושין עצמן אין צריך לומר שקרב בגדלות לשם קידושין אלא סגי במה שקרב ועושה מעשה המוכיח שנתרצה ונגמרו קידושין הראשונים דקטנות וא"צ לחזור ולקדשה עכשיו בקריבה וכמו שמוכיחין דברי רבינו דכאן. ומ"ש בהלכות גדולות דהקריבה קונה היינו קנין גמור לעניין שתהא כנשואה וככניסה לחופה דלענין זה ודאי לא אמרינן דתהני רצוי דעכשיו לגמור קנין דכניסה לחופה שנעשה בקטנות. דבשלמא גבי קידושין אפשר לומר כמ"ש המפרשים דחיילי כשנתגדלה ואע"פ שנתאכלו המעות משום דדומה למקדש לאחר שלשים יום דקיי"ל דמקודשת ואף אם אין המעות בעין והטעם משום שהן ברשותה לעניין אונסים. וטעם זה לא שייך גבי חופה ואדרבא דמיא לקנין דחזקה וחליפין דלא מהני רק לקנות בהן לאלתר ולא לאחר זמן דבשעה שיש לקנין לחול כבר פסקה החזקה והוחזר הסודר למאריה וכמ"ש התוספות ביבמות (דף צ"ג) בד"ה קנויה לך וכו'. ולענין שתקנה לו כנשואה הוא דאמרינן דקרב עכשיו לשם קידושין ולאו דוקא אלא כלומר לשם נשואין וזהו שמסיים שם רבינו כמו שביארנו שנתכוון למ"ש בריש פ"ז דהלכות אלו דהיה עם ארוסתו לשם נשואין קנאה ונעשית נשואה וא"כ ה"נ כיון דע"י הקריבה נגמרו קידושין הראשונים נעשית כארוסה אף אם לא היה מתכוון עכשיו בקריבה לשום קנין ומשום הכי אהני הא דמכוון בה לאיזה קנין כדי שתהיה כנשואה. ולזה אינו צריך לעידי יחוד דדוקא קידושין צריכים עדים אבל חופה אינה צריכה עדים וע"פ מ"ש בכוונת רבינו והרה"מ א"ש דלא תקשי ממ"ש הרה"מ לדעת רבינו בסוף פרק כ"ט מהלכות מכירה ונסתלק על פי זה קושיית ספר קצות החושן סי' רל"ה וכמ"ש שם עיי"ש. ואחר זמן רב ראיתי שהאריך בעניין זה בנודע ביהודה מהדו"ת חלק אה"ע מסי' נ"ב עד סי' נ"ד]: