## Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage Chapter 5

###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:1:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/5:1:1)

**[המקדש בדבר שהוא אסור בהנאה וכו' אינה מקודשת.** הבית שמואל באה"ע סי' כ"ח ס"ק נ"ד כתב דאי ידעה שהוא דבר אסור יכול לקדש בכל איסורי הנאה דקיי"ל שמותר לחולה שלא כדרך הנאתו ואע"ג שהיא אינה חולה מ"מ יכולה למכור לחולה. ודבריו תמוהין דהיאך תמכור ותקח דמים בעד איסורי הנאה. גם נעלם ממנו מה שכתבו הריטב"א והרדב"ז בהדיא דאסורה למכור דהא אפי' דרך הנאתו מותר לחולה שיש בו סכנה ואפילו הכי אסור למוכרן לו דנמצא נהנה באיסורי הנאה וכיון שכן לא חשיב ממונא לקדש בו האשה. ואפי' היתה היא חולה שראויה להנות בהם אינה מקודשת דבתר דידיה אזלינן דאיהו לאו מידי יהיב לה. וסיים הריטב"א דאף דבדיעבד הדמים מותרים כיון דאסור למכור לכתחילה לא הוי דמים ואם לקחן אחר פטור מתשלומין וכשמכרן אין דמיו אלא מתנה ע"כ. וכן מסיק המל"מ דאף לדעת רש"י דכל היכא דלדידה שריא ליהנות ממה שקבלה אף דלגבי המקדש אינו שוה כלום מקודשת דאזיל בתר דידה היינו דוקא כגון שאסר עליו איזה דבר בקונם דשריא לה לגמרי אבל המקדש באיסורי הנאה לא מהני מה שראוי לחולה דזה לא חשיב ממון כיון שאינו שוה לכל רק לחולה. ובספר שער המלך דקדק מדברי התוס' ר"פ השוכר והרשב"א בתשובה דבאיסור הנאה דאורייתא לא מהני מה דראוי לדידה:
**וראיתי** להצל"ח שכתב דכל שנהנית שוה פרוטה לא איכפת לן שיהא ממונו של המקדש וזה אינו כמ"ש. ועוד קשה לי דא"כ אמאי המקדש במעשר שני למאן דאמר ממון גבוה אינה מקודשת כיון דלא איכפת לן שיהא ממונו של המקדש. ומ"ש הצל"ח דאחר רשאי ליטול ממנו בעל כרחו וכן כתב בס' רבבות אפרים הוא נגד מהרש"ל הביאו הש"ך ביו"ד סי' רכ"ז ע"ש. גם זה דלא כנראה מדברי תוס' בקידושין (דף נ"ו) דמהני מה שראוי לה שלא כדרך הנאה אי היתה חולה והיתה יודעת שהם איסורי הנאה. וכן משמע ממ"ש התוס' בפסחים (דף כ"ט ריש ע"ב) וע"ש שהניחו בקושיא דאמאי אינה מקודשת באיסורי הנאה בכהאי גוונא. ולפי מש"כ אתי שפיר דאזלינן בתר דידיה דלאו שלו הוא. ובספר המקנה כתב דנהי דיש זכיה באיסורי הנאה מכל מקום לאו בר דמים הוא ולא שייך ביה הפקר והקדש וגם לא הוי ממונו וברשותו לבטל וגם אין בו משום גזל ואם נהנית בלא רשותו פטורה מלשלם לו והביא ראיה מפסחים (דף ל"א) וב"ק (דף מ"ה). ומשמע דלכתחילה אסור ליטלו ממנו. והריטב"א כתב דאפי' יש באפר איסורי הנאה שוה פרוטה אינה מקודשת כיון דהשתא לית בהו דין ממון דצריכי למשרפינהו וכי שריף להו לאו דידיה הוא דכל הקודם באפרן זכה]:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:2:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/5:2:1)

**[עבר ומכר דבר האסור בהנאה וקידש בדמיו ה"ז מקודשת.** ואע"ג דכתב רבינו סוף פט"ז מהל' מכירה גבי מכר איסורי הנאה בין מדברי תורה בין מדבריהם מחזיר את הדמים ואין בהם דין מכירה כלל וא"כ אמאי אם קידש המוכר בדמיו מקודשת. אפשר דהכא איירי שמכר [לגוי] או לישראל וידע הלוקח שהם איסורי הנאה וכמ"ש הרא"ש והטור סו"ס כ"ח. אי נמי אפשר דס"ל לרבינו כמ"ש הרא"ש דאיכא למימר דהמעות לא הוו גזל ביד המוכר שבתורת מקח באו לידו ואע"ג דמקח טעות הואי ישלם מביתו אבל הני זוזי להוצאה ניתנו. ובשו"ע פסק דהוו ספק קידושין. ונראה דזה לא שייך אלא כשלקח המוכר מעות מזומנים משא"כ כשלקח אצל הלוקח פירות או איזה חפץ מביתו וקידש בהן אשה ודאי דאינה מקודשת דכיון דאין בכאן דין מכירה הרי מחוייב להחזיר אותן פירות עצמן להלוקח דקיי"ל רוצה אדם בקב שלו וכו' וא"כ הרי קידש בדבר שאינו שלו:
**ויש** להביא ראיה לזה מהא דאמר ביבמות (דף צ') גבי אכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאים דאמור רבנן דאין תשלומיו תשלומין ואם קידש בהן כהן אשה אינה מקודשת. שמע מינה דבפירות וכהאי גוונא כשהתשלומין חוזרין לבעלים אין יכול לקדש בו. ועל כרחך לא דמי לעבר ומכר איסורי הנאה וקידש בדמיו דמקודשת דשאני פירות כמ"ש. ומ"מ יש לדחות דשאני התם דמסתמא אין התרומה עומדת לימכר משא"כ הכא דגלי דעתיה דניחא ליה להחליפו מסתמא היה מוכרו ג"כ בדמים אלא א"כ ידוע שלא היה מוכרן בדמים דאז ודאי מחוייב להחזירן בעצמן ואם קידש בהם אינה מקודשת וכדמוכח ביבמות וכהאי גוונא כתבו הטור והש"ך בחו"מ סי' שנ"ט ע"ש. ומיהו היכא דלא ידע המוכר בהטעות וקידש בהחפץ אשה מקודשת דאל"כ תקשי על דברי רבינו דהלכות ממרים שהביא המל"מ גבי נחלקו בלולב אי כשר או פסול דאיכא נפק"מ לענין קדושין אם החליפן בחפץ. אלא שמע מינה דהתם שאני דגם המוכר אינו יודע מהטעות שהוא פסול כמו שאינו יודע לוקח שהרי נחלקו בו רבי מאיר וחכמים]:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:3:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/5:3:1)

**המקדש בפירות שביעית או באפר פרה אדומה וכו' הרי זו מקודשת.** וכתב המל"מ דנראה מדברי רבינו דס"ל דדוקא בדיעבד אבל לכתחילה אסור וכדאיתא בירושלמי דשביעית. ותמה על דברי תוס' ריש פ"ה דעבודה זרה שצדדו לומר דלכתחילה שרי לקדש אשה בפירות שביעית ואיך לא השגיחו בדברי הירושלמי. ובחידושי אמרתי ליישב דברי התוס' די"ל דאיירו דוקא למאן דאמר שביעית בזמן הזה דרבנן דלדידיה הוא דשייך לומר מה שכתבו שם דאע"ג דלאו לאכלה הוא משום פריה ורביה אקילו ביה רבנן. אבל למאן דאמר שביעית בזמן הזה דאורייתא ודאי אין כח ביד חכמים להקל ולעבור על עשה דלאכלה ולא לסחורה ולקדש אשה בקום ועשה. וא"כ אתי שפיר ולק"מ מהירושלמי דאפשר דקאי אליבא דמאן דאמר שביעית בזמן הזה דאורייתא והא ראיה דר' יוסי קאמר לה התם ומשמע דהיינו רבי יוסי ברבי חנינא ואיהו ס"ל הכי וכמו שמבואר מהירושלמי. ולפ"ז נראה דגם לרבינו שרי לכתחילה שהרי הוא סובר דשביעית בזמן הזה דרבנן כמו שהוכחתי בהלכות שמיטה ואע"ג דכתב בלשון המקדש אינו ראיה לאסור לכתחילה כדמצינו בכמה דוכתי. ותדע דהא נקט בהדיא אפר פרה אדומה דודאי שרי לכתחילה לקדש בו:
**והא** דמקודשת בפירות שביעית דוקא קודם הביעור אבל לאחר שהגיע זמן הביעור אינה מקודשת וגם אפילו מכרן וקידש בדמיהן אינה מקודשת דתופס דמיו. והוא מבואר מתוס' דקידושין (סוף דף נ"ו). ומדברי ס' בני אהובה נראה דזה אינו רק לדעת רבינו וסייעתו דאחר זמן הביעור טעון שריפה אבל לפי דעת הרמב"ן דמותר בהנאה מקודשת ומפרש דגם דעת התוס' כרבינו ודחה מ"ש מהרש"א דתוס' סבירא להו דמותר. וכתב שאינו יודע איה איפו דס"ל לתוס' להתיר. ונעלם ממנו דברי תוס' בפסחים (דף נ"ג) ובעבודה זרה (דף ס"ב) שהעתיקו הגירסא במתניתין דשביעית דלר' יוסי אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור. והוא גירסת הרמב"ן ודלא כרבינו דגרס אין אוכלין. ומיהו אף לדעת הרמב"ן הדין נכון דאינה מקודשת לאחר הביעור דנהי דשרי בהנאה ובאכילה מכל מקום הא צריך להפקיר לכל ומשום הכי אינו בדין שתתקדש בהן:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:4:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/5:4:1)

**קידשה במעשר שני בין בשוגג ובין במזיד אינה מקודשת לפי שאין לעשות בו שאר חפציו עד שיתחלל שנאמר במעשר לה' הוא.** משמע דאיירי בפירות של מעשר שני שלא נתחללו. והצל"ח בפ"ק דפסחים כתב דדעת רבינו הוא דדוקא בשקידש בפירות עצמן אינה מקודשת אבל כשקידש בהמעות שחילל עליהן פירות של מע"ש מקודשת. וכן משמע קצת מדבריו בפ"ג דהלכות מע"ש. אך לא מצא הדבר מפורש ומסברא משמע דהוא הדין כשקידש במעות שחילל דחל עליהן קדושת המעשר ונעשו גם הן של גבוה לכל דבר עכ"ד. והנה מצאתי הדבר מפורש בירושלמי דאיתא שם מקדשין בפרוטה של מע"ש. משמע דהיינו לומר דאף למאן דאמר דבפירות מע"ש אין מקדשין מודה דמקדשין בפרוטה של מע"ש דהמעות לא חשיבי כל כך של גבוה כמו הפירות עצמן:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:5:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/5:5:1)

**כהן שקידש בתרומה גדולה הרי זו מקודשת.** ודע שכתב הרדב"ז בחלק ג' סי' תרמ"ט דמדלא פריש תנא בין טהורה לטמאה משמע דאין חילוק בין מקדש בטהורה או אפילו בטמאה מקודשת. ולא היה צריך לדקדוק זה דהרי תלמוד ערוך הוא ביבמות (דף צ') ולעיל בסמוך הבאתי דקאמר בזר שאכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאים דמדאורייתא הוו תשלומין אפי' במזיד ואי מקדש בהו כהן אשה תפסי לה קידושין. והרי התשלומין נעשין תרומה טמאה וכמ"ש רש"י ואפילו הכי קאמר דתפסי לה קידושין. וכן מבואר מדברי התוס' בסנהדרין (דף פ"ו ע"א) דאם שויא פרוטה להסקה מקודשת. ונראה דלאו דוקא להסקה דהא שריא נמי בשאר הנאות שאינן של כלוי ואפי' לזרים וכמ"ש התוס' ביבמות (דף ס"ו ע"ב) ובכמה דוכתי וכ"כ הר"ש בשלהי תרומות. וכן פסק ביו"ד סי' של"א. ואע"ג דבסוכה (דף ל"ה) כתבו רש"י ותוס' דתרומה טמאה לא מקרי לכם כיון שאינה ראויה לכל הנאות מ"מ ממונו הוא כיון שראוי לו ליהנות במקצת הנאות וגם רשאי למוכרו משום הכי הוה ממונו לקדש בו אשה. ומהאי טעמא אתי שפיר דלא דמי לטבל שאין אשה מתקדשת בו אע"ג דג"כ ראוי להנאות שאינן של כילוי וכמ"ש התוס' בפ"ק דפסחים (דף ט' ע"א) דשאני טבל דאסור במכירה וכדתנן בפ"ה דדמאי ובפירוש רש"י בגיטין (דף מ"ז ע"ב) משמע דיש בו איסור מן התורה. וקדושי אשה הוי כמכירה. משא"כ תרומה טמאה דמותרת במכירה מקדשין בה:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:11:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/5:11:1)

**ואם אחר שנטלתו בתורת פקדון אמר לה הרי את מקודשת לי בו ושתקה אין זה כלום.** ומשמע דכל שלאחר נטילתה בתורת פקדון אינו כלום ואע"פ שהוא בתוך כדי דיבור של נטילה לא אמרינן דהוי כדיבור וכמ"ש הריב"ש והובא בדרכי משה באה"ע סי' כ"ח. והיינו משום דס"ל דאף לחומרא לא אמרינן גבי קדושין תוך כדי דיבור כדיבור וכמ"ש הדרכי משה בשם הריב"ש גופיה בסי' מ"ט. וכך נראה דעת רבינו ממה שכתב בסוף פרק ז' ע"ש וכן כתב הבית שמואל בסי' ל"ח. וכן משמע בתשובת הר"ן סי' מ"ו והובא בבית יוסף באה"ע סו"ס קל"ד. וזה דלא כנראה מדברי הט"ז בסי' כ"ט דבתוך כדי דיבור למתן מעות אמרינן דהוי כשעת מתן מעות לחומרא. וכן כתב בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ט מדעת עצמו ולא זכרו דעת רבינו והר"ן והריב"ש והאחרונים שזכרתי:
**גם** דברי ספר המקנה בזה אינן מחוורין שכתב הטעם דלא הוי כאן תוך כדי דיבור כדיבור משום דבכל הקניינים הדין כן בכל מה שאדם עושה במכר או במתנה אינו יכול לחזור בו אפילו תוך כדי דיבור ומשום הכי אפילו תוך כדי דיבור למתן מעות להאשה לשם פקדון או חוב אינו יכול לחזור בו ולומר שיהיה לשם קדושין ע"כ. והא ליתא דגבי קניינים דעלמא ודאי יכול לחזור בהן תוך כדי דיבור וכממו שכתבו הרא"ש בפרק יש נוחלין והב"י בחו"מ סי' קצ"ה בשם כמה פוסקים וכן פסק להלכה בשו"ע שם. וכבר נתבאר בזה בארוכה בעז"ה בהלכות אלו בפ"ג ה"ח. אלא רק בכאן הוא דקיי"ל דאינו יכול לחזור מהנתינה כדי לקדשה משום דהוי בכלל מקדש דלא אמרינן ביה תוך כדי כדיבור כדפסקינן בהדיא בגמרא והכא נמי כיון שנוגע החזרה לקידושין וכבר בא החפץ לידה מדמינן לקידושין בעלמא שאינו יכול לחזור תוך כדי דיבור ולבטל הקידושין שקבלה וה"נ אינו יכול לחזור מהחפץ שקבלה שלא לשם קדושין ולעשותו קדושין:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:15:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 5:15:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/5:15:1)

**המקדש בהנאת מלוה הרי זו מקודשת.** וכתב הרב המגיד שהרשב"א הסכים לדעת ההלכות שכתב הנאת מלוה כגון דמטא זימנא למיגבא מינה וארווח לה זימנא ואמר לה בההיא הנאה דמרווחנא לך מיקדשת לי. והנה הטורי זהב באה"ע סי' כ"ט הקשה אהדדי דברי הרשב"א שהביא כאן הרה"מ שהן סותרין דברי הרשב"א עצמו שכתב בתשובה והובא בבית יוסף שם דאם אמרה האשה למלוה שהלוה מעות לאדם אחד הרווח לו זמן המלוה ואתקדש אני לך בזה אינה מקודשת ולפי מ"ש הרה"מ כאן בשם הרשב"א דחשיב הנאה בכהאי גוונא ומקודשת בדארווח לה זמן מלוה שלה הכא נמי הוה לה להתקדש גבי הרווחת זמן לפלוני. ונראה דבדוקא נקט הרה"מ כאן כגון דמטא זימנא למיגבא וארווח זימנא דאז הוא דמקודשת דכיון דכבר מטא זמן המלוה לגבות חשיב הרווחת הזמן הנאה גמורה אבל אם עדיין לא הגיע הזמן של המלוה לא מחשב כל כך הנאה מה שמרוויח לה עתה הזמן של הפירעון כשיגיע הזמן וא"כ אינה מקודשת בכהאי גוונא. וחילוק כזה כתב ג"כ הסמ"ע בחו"מ סי' ר"ד על דברי הטור שם גבי קנין במחילת מלוה. והכי נמי איכא לחלק לענין קדושין. וא"כ י"ל דהרשב"א בתשובה איירי בשעדיין לא הגיע זמן הפרעון של המלוה ומשום הכי אינה מקודשת. ולפ"ז אין סתירה בדברי הרשב"א וזה דלא כמ"ש בס' מחנה אפרים לדעת הרשב"א דס"ל דאף הרויח לה הזמן קודם זמן הפרעון מקודשת ולא זכר דברי הרשב"א בתשובה שהביא הבית יוסף שזכרתי דעל כרחך צריך לומר דסבר לחלק כמו שכתבנו והוא עצמו כתב ראיה לחילוק זה מתוספות דב"ק (דף פ"ט):