## Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage Chapter 9

###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 9:6:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 9:6:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/9:6:1)

**האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח ואינו יודע אם קידש אם לא קידש לו אשה הרי זה בחזקת שקידש וכו'.** וכתב הט"ז באה"ע סי' ל"ה דבזה מתורץ דלמה לא יהא מותר בכל הנשים מטעם ספק ספיקא דשמא לא קידש כלל לשום אשה ואת"ל שקידש שמא לא זו היא קרובתה ולכך אמר בחזקת השליח שבודאי קידש. והבית שמואל שם כתב לתרץ דהיינו טעמא דלא מתירין מטעם ספק ספיקא משום דהוי ספק אחד בגופו של איסור וספק השני בתערובות ולא מהני כהאי גוונא באיסור דאורייתא. וגם בספר כרתי ופלתי כתב כן ביו"ד. ואינו מחוור דהא מבואר בדברי האחרונים ביו"ד בדיני ספק ספיקא דכי לא מהני ספק אחד בגופו וכו' אלא כשהוא בא קודם ספק השני שבתערובות דחל שם האיסור תחילה קודם שנולד ספק השני אבל אם באין שני הספיקות כאחד הוי שפיר ספק ספיקא. והכא נמי הרי באו שני הספיקות כאחד בשעת מיתת השליח ואי אפשר לעולם לספק הראשון לבוא בלא האחרון. ועוד דלדעת רבינו הוי ספק ספיקא אפילו בעלמא כשאחד בגוף ואחד בתערובות וכמ"ש בס' שער המלך בהלכות יו"ט. אלא נראין דברי הט"ז דמחמת חזקת שליח עושה שליחותו הוא אסור. ואע"ג דחזקה זו לא ברירא כשאר חזקות שהרי לא סמכינן עלה לקולא רק לחומרא מ"מ לא מחשב לספק שקול אלא כמו ספק הרגיל לאיסור דרגיל הוא שהשליח יעשה שליחותו וכיון דרגיל הוא לאיסור טפי מלהיתר לא חשיב כשאר ספק. וכהאי גוונא כתבו התוס' בפ"ק דפסחים (דף ט' ע"א) גבי ספק אכלתיה דהוי ספק הרגיל ועדיף אפי' לקולא. וא"כ כל שכן להחמיר דלא נצטרף ספק הרגיל להתיר מטעם ספק ספיקא:
**ומ"מ** נראה שאין כאן איסור מן התורה רק מדרבנן. שהרי אליבא דכו"ע אין כאן אלא ספק וכמ"ש המל"מ וא"כ לא מבעיא לדעת רבינו שכתב בהלכות איסורי ביאה ובכמה דוכתי דאיסור כל הספיקות אינן אלא מדברי סופרים דהכי נמי אין כאן איסור תורה אלא דאף להפוסקים דמן התורה ספק איסור לחומרא אפשר דשאני כאן דאיכא חזקת פנויה וחזקת היתר נגד חזקת השליח. וגם אף אם קידש איזה אשה איכא ספק אם זו היא הקרובה שלה. ויש להביא ראיה לזה ממ"ש רבינו בפט"ו דאיסורי ביאה דין כ"ט שאין אוסרין עריות ומחזיקין אותן בשאר בשר מספק עד שידע בודאי שזו ערוה עליו. והביא ראיה מכרחת לזה מן התורה וגם מהא דמעשים בכל יום דאף יתומים שלא הכירו אבותיהם נושאין נשים ולא חיישינן שמא היא בת אביו או אחותו וכהאי גוונא. וא"כ משום ספק גרידא אין לנו לאסור כלל. ועל כרחין כל האיסור כאן אינו אלא משום חזקת שליח עושה שליחותו וזה אינו מן התורה. אך ראיתי בספר מחנה אפרים שדחה דהתם איירי שלא איתחזק ערוה בודאי. ואין בזה דחייה כלל דהכא נמי מן התורה לא הוחזק ערוה דאי משום חזקת שליח עושה שליחותו לא הוי חזקה מן התורה כמו שנתבאר. ועוד דאף אם קידש בודאי ונתחזק איסור משמע בירושלמי פ"ז דשבת דלא חיישינן לכל הנשים מן התורה רק מדרבנן משום שיש לו תקנה לישא גיורת ומשוחררת. ואי איתא דמן התורה אסור מספק לא שייך הטעם דיש לו תקנה אלא שמע מינה דאינו אלא מדרבנן. [ועוד מפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש התם בירושלמי משמע דאינו אסור רק מדרבנן דר' יוחנן אמר אם קידש אשה בעולם חושש לכל הנשים שבעולם וריש לקיש אמר אינו חושש. ועל כרחך מדריש לקיש נשמע לר' יוחנן. דכיון דר"ל מתירו בכל הנשים אף [אם] קידש בודאי שמע מינה דסבירא ליה דבטילה ברוב. והוא הדין לר"י יש לנו לומר כן ולא אסר אלא מטעם קנס. דאין לנו לעשות פלוגתא רחוקה ביניהם לומר דלר"י מן התורה אסור ולר"ל מותר לגמרי אלא כדכתיבנא:
**ומה** שהקשה המפרש שם בירושלמי לפירוש זה דמאי פריך התם גבי נשבה ואינו יודע מתי יום השבת דיחוש לכל הימים הא לא שייך לקונסו דאנוס הוא. י"ל דהתם מן הדין לא שייך ביטול ברוב גבי ימים כמ"ש המג"א. אבל גבי נשים שייך ביטול ואין אסור מן הדין]:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 9:21:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Marriage 9:21:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/9:21:1)

**המקדש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו מהן וכו' אם קידש בביאה וכו' שיתן כתובה לכל אחת.** וכן כתב הט"ו באה"ע סי' מ"ט. והקשה הבית שמואל שם דבטור חו"מ סי' שס"ה גבי גזל אחד מחמשה ואינו יודע מאיזו מהן שצריך לשלם לכל אחד מהן כתב שם דכל אחד מהן היה נשבע שזה גזלו. ולמה לא היו דנין כן גם כאן על כל אחת מהנשים ואמאי היו נוטלים סתם. ובגמרא מדמה להו לדין גזל אחד מחמשה וא"כ ליבעו [שבועה] כהתם. וקושיא זו קשה ג"כ על רבינו דאיהו נמי כתב בהלכות גזילה גבי גזל אחד מחמשה כהטור שם בסי' שס"ה שהבאתי וכאן לא מצריך כה"ג. וראיתי להרב בספר קרבן נתנאל בפרק ט"ו דיבמות שכתב לתרץ קושית הבית שמואל דהכא שהנשים תובעין אותו הכתובה אם היה טוען ברי שאין חייב אלא לאחת מהן היה נשבע ופטור ועכשיו שטוען שאינו יודע לאיזו מהן הוא חייב דהוי ליה מחויב שבועה דאורייתא דהא מודה שחייב לאחת ואינו יכול לשבע ומשלם. משא"כ התם היו דנין לשבועה לנגזלים וכדתנן אלו וכו' ונוטלין הנגזל וכו' ומשום הכי לא יטלו כל אחד בסתם ע"כ:
**ואין** דבריו מתחוורין באמת כלל דודאי לא הוי כאן דין מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם דהא כתב הנמוק"י בפרק המפקיד והרב המגיד בהלכות שאלה ופקדון גבי שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים וכל אחד אומר מאתים שלי והוא אומר שאינו יודע שהיו מחייבין לכל אחד לישבע שהמאתים הן שלו כמ"ש הפוסקים ולא אמרינן דהוה ליה מחוייב ואינו יכול לישבע דמשלם בסתם אע"פ שהן טוענין כל אחד מאתים והוא אומר לכל אחד מנה ודאי יש לך בידי ומנה איני יודע לא אמרינן דהוה ליה כאומר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דשאני התם שהדבר ידוע שלא הפקידו לו בין שניהם אלא שלש מאות והוא מפסיד מנה מחמת פשיעותו שלא כדין בדין הוא שהנוטלים לא יטלו סתם ע"כ. והובא בבית יוסף בחו"מ סי' ש' וא"כ קל וחומר מזה לנדון דידן גבי חמש נשים דלא הוה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם שהרי אינו מודה במקצת לכל אחת מהנשים בפני עצמה רק לאחת מהן והוא מפסיד רק מחמת פשיעותו וא"כ הוה לן לומר שלא ישלם לכל אחת בסתם רק כמו גבי פקדון. ואע"ג דהתם נמי אם היה טוען ברי שהמאתים של זה היו דנין שישבע לאידך ונפטר ואפילו הכי כשטוען איני יודע של מי המאתים אינו צריך ליתן לכל אחד ואחד בסתם ולא הוי מחויב ואינו יכול לישבע משלם מטעם שנתבאר שהדבר ידוע שמפסיד מנה שלא כדין רק מחמת פשיעתו. והכא נמי הדבר ידוע שלא קידש רק אחת מהן והוא מפסיד שלא כדין מחמת פשיעותו ואינו בדין שיטלו בסתם. ולא דמי למחוייב ואינו יכול לישבע בעלמא כגון חמשין ידענא וחמשין לא ידענא גבי מלוה דאין ידוע שמפסיד שלא כדין דאפשר דבאמת הוא חייב לו מאה כמו שאמר המלוה משא"כ גבי פקדון. והכא נמי דמי לפיקדון ואף עדיפא מיניה וכמ"ש. ועוד דגם גבי מלוה הדין כן דאם שנים תובעין אותו כל אחד מאתים והוא אינו יודע אלא מנה דמשלם לכל אחד כשנשבע דוקא. וכמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ע"ו. וכן יש להוכיח ממ"ש הטור חו"מ בסי' ל"א:
**וכל** זה נעלם מבעל ספר קרבן נתנאל שכתב שאין דין זה שאין נוטלין סתם רק גבי נגזל והוא נגד כל הפוסקים הנזכרים. וגם הכס"מ כתב בהל' גזילה שהוא כלל דכל הנוטל מעות מחבירו אינו נוטל בסתם אלא שקיצר שם במה שלא ביאר דאמאי לא הוי מחויב שבועה וכו'. אמנם הדבר מבואר על פי דברי הנמוק"י והרה"מ שהביא בבית יוסף סי' ש' גבי פקדון ושייך נמי בגזל. ולכך לעולם אינם נוטלים בסתם אפי' היכא דלא שייך דין נגזל נשבע ונוטל כגון שאין עדים שגזל:
**ועתה** מאחר שנתבאר שאין תירוץ בעל קרבן נתנאל עולה כהלכה קושית הבית שמואל במקומה עומדת דאמאי נוטלין כאן הנשים בסתם. וכן קשה לפי מש"כ הכס"מ שם עוד טעם גבי גזל דמשום הכי אינם נוטלין בסתם משום דמדינא פטור לשלם לכל אחד ואחד ואלא משום דעביד איסורא ענשו אותו אין ראוי שישלם בסתם ע"כ עיי"ש. וא"כ דהכא נמי לא הוה לו לשלם בסתם וקל וחומר ומה התם דעביד איסורא דאורייתא אינו משלם בסתם ק"ו כאן דלא עביד רק איסורא דרבנן שקידש באישות דאין ראוי שישלם לכל אחת בסתם. ועל כן נראה דהכא היינו טעמא דראו החכמים שישלם לכל אחת סתם שאם יצטרכו שבועה יתבטל עונשו דמסתמא יפרשו כולם דהא אין קידושין בלא עדים אלא שהלכו להן ואינן עתה לפנינו ואפשר שיבואו ויתברר הדבר את מי קידש ומי לא קידש ויתברר הרמאי וקיי"ל דבכהאי גוונא היו משביעין ולא מבטלינן העדות לפסול העדים שיבואו אח"כ וכמ"ש הש"ך בחו"מ סו"ס פ"ז וכיון דאפשר להתברר מסתמא יפרשו ונמצא שלא הועילו חכמים בתקנתן. ועל כן אמרו שישלם לכל אחת בסתם ולא דמי לגזל דמסתמא ליכא עדים ולא יתברר ולא יפרשו על ידי שבועה: