## Nachal Eitan on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav Chapter 1

###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 1:3:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Shofar%2C%20Sukkah%20and%20Lulav/r/1:3:1)

**שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע בו יצא כו'.** וכתב הכס"מ דהא דלא יתקע בו משום איסור מעילה היינו בשתלשו קודם זריקה דאילו לאחר זריקה אין מועלין בעורה וקרניה שהכל לכהנים כדאמרינן בזבחים. וכיוצא בזה כתב הרדב"ז בתשובה סי' ב' אלפים קצ"א דאיירי בשתלשו מחיים אבל לאחר הקרבה אין איסור כלל בהנאת עצמות העולה. ויש לתמוה הא לדעת רבינו איכא מעילה בעצמות עולה אף כשתלשן לאחר זריקה כמ"ש בפ"ב דהלכות מעילה ואינו מתיר אלא א"כ שתלשן קודם זריקה ואח"כ נזרק הדם דאז הוא דאתאי זריקה ושריתינהו וכן מוכח בפ"י דהלכות מעשה הקרבנות דין י'. ושוב מצאתי שהרגיש בזה בס' שמות בארץ. ובס' פני יהושע כתב דהא דאיכא איסור בתקיעה איירי בעניין שלא מעל התולש כגון במזיד או שנתלש מאיליו דאל"כ כיון שמעל התולש יצא הקרן לחולין דלא שייך קדושת הגוף:
**ומה** שהקשה בס' טעם המלך דאמאי לא יתקע בשופר של עולה לכתחילה כשאין לו אחר דנימא דתיתי עשה דתקיעה ותדחה לא תעשה דמעילה. ותירץ דכיון דאפשר שישאל על הקדשו הו"ל כאילו אפשר לקיים מצות עשה דתקיעה בלא דחיית לא תעשה דמעילה ובכהאי גוונא קיי"ל דלא דחי עשה ללא תעשה. ולכאורה הוא נגד הסוגיא דפ"ק דיבמות דמשמע אדרבא דלאו שאפשר לו היתר ע"י שאלה לא מקרי אפשר לקיים שניהם כיון שרוצה לקיים נדרו ואינו רוצה לישאל עליו. ועוד דקיי"ל שאין נשאלין על נדרי הקדש אלא מדוחק וכמ"ש רבינו בסוף הלכות נדרים. [וי"ל דשאני הכא דאיכא נמי לא תעשה דבל יחל ואין עשה דוחה שני לא תעשה כמ"ש בספר כריתות ומהאי טעמא נמי תנן בפסחים דאין יוצאין ידי חובת מצה בהקדש שלא נפדה ולא אמר עשה דוחה לא תעשה וכמ"ש בהל' חמץ ומצה. ודברי המל"מ בסמוך צ"ע. ומיהו לפי הסוגיא דפ"ק דיבמות (דף ה') משמע דעשה דוחה אף לא תעשה ועשה שישנו בשאלה. ולפ"ז אכתי תקשי דלדחי עשה דשופר לאו דמעילה ובל יחל דאיתנהו בשאלה בקדשים מחיים ואף לאחר שחיטה מהני שאלה קודם זריקה לפי מ"ש רשב"ם בב"ב (דף ק"כ) ותוס' בכריתות (דף י"ג)]. ולי אפשר דלאו דמעילה הוי לאו שבמקדש ואין עשה דוחה אותו וכדאיתא בזבחים (דף צ"ז ע"ב) גבי לאו דשבירת עצם בפסח ולאו דאכילת קדשים שנפסלו. ובס' טורי אבן בחגיגה (דף ט"ז) כתב דהוא הדין לאו דעבודה בקדשים חשיב לאו דמקדש אע"ג דנוהג בכל מקום. וא"כ הוא הדין לאו דמעילה בקודש חשיב דלא גרע מלאו דאיסור עבודה בקדשים דהוי לאו שבמקדש דלא דחי ליה עשה:


###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 1:4:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Shofar%2C%20Sukkah%20and%20Lulav/r/1:4:1)

**שופר של ר"ה אין מחללין עליו את יו"ט כו' מפני שתקיעת שופר מצות עשה ויו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה.** ועיין במל"מ באם עבר ודחה אי היה חייב על הלא תעשה ומסיק בשם תוס' שלהי חולין דלא חייב. ונראה שכן הוא דעת רבינו ויש להוכיח כן ממ"ש בהלכות נזירות סוף פ"ז דמבואר שם דאי בטל העשה לא נשאר אלא לא תעשה וכו' ושמע מינה דלא אמרינן דהלאו שלו אלים משאר לא תעשה. ומ"ש בפ"ג מהלכות נדרים דהיה חייב היינו משום דהתם גלי קרא דחייב. וכ"כ בשו"ת נודע ביהודה במהדורא תניינא:
**ומ"ש** בהג"ה שם להוכיח דהיה חייב מהא דאמר בשבת (דף כ"ה) גבי שריפת קדשים ביו"ט דלא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה ואמאי צריך לומר כן דתיפוק ליה דאף עשה גרידא אינה נדחית מפני עשה דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה וא"כ כי אמר דהוי לא תעשה ועשה נפקא מינה דמשום הכי היה חייב כשעבר. ואינו מוכרח דיש לדחות על פי מ"ש מהרש"א בפ"ב דבבא מציעא דעשה השוה בכל מצי דחי לעשה שאינה שוה בכל. וכבר כתב כן בחידושי הריטב"א. וא"כ על כרחך הוצרך לומר בשבת דשריפת קדשים אינו דוחה יו"ט משום דהוי עשה ולא תעשה דאי הוה יו"ט רק עשה לחוד הוה מצי עשה דשריפת קדשים לדחות עשה דיו"ט דעשה דשריפת קדשים שוה בכל דנוהג בנשים ואילו עשה דיו"ט אינו נוהג בנשים דהוי זמן גרמא וכמו שמבואר מדברי תוס' בקידושין (דף ל"ד ע"א). ולדעת רבינו בספר המצוות דסבר דנשים מצוות בעשה דיו"ט כמו שהן מצוות על הלא תעשה י"ל בענין אחר לפי שיטתו דס"ל דעשה שהיא בקום ועשה דוחה לעשה שהיא בשב ואל תעשה וכמ"ש השאגת אריה סי' ל"ג. והכא נמי עשה דשריפת קדשים הוי בקום ועשה, ועשה דיו"ט הוי בשב ואל תעשה ומשום הכי הוי מצי דחי לה אי לאו טעמא דיש בה ג"כ ל"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. [וחכם אחד הקשה דא"כ לידחי נמי ללא תעשה ועשה כיון דס"ל דהלאו כמאן דליתא וגם העשה גריע מעשה הדוחה. ולק"מ דמכל מקום לא התירה תורה לכתחילה לדחות ולעבור על עשה ול"ת בהצטרפם יחד דלא דמי לכלאים בציצית דליכא רק ל"ת גרידא]:
**אך** שהקשה על זה [השאגת אריה] מהא דאמר בפסחים (דף נ"ט) גבי עשה דאכילת קדשים דלא אולמא מעשה דהשלמה. והרי עשה דאכילה היא בקום ועשה ודהשלמה היא בשב ואל תעשה ואפילו הכי קאמר דלא אולמא. ועיין בס' נר תמיד שכתב ליישב דעיקר כוונת הגמ' שם דלא אולמא עשה דאכילה שתדחה עשה דהשלמה משום דהתם לא הוי בעידנא דבשעת בטול עשה דהשלמה לא קמקיים לעשה דאכילה ולפ"ז גבי שריפת קדשים ביו"ט דהוי בעידנא אולמא שפיר. והא דאיצטריך כאן גבי שופר לומר דלא דחי יו"ט משום דהוי עשה ולא תעשה משמע דאילו לא הוה יו"ט רק עשה הוה אולמא עשה דשופר ואע"ג דלא הוה בעידנא. י"ל דגבי שופר היינו טעמא דהוי עשה דרבים ופירושו דאחד יכול להוציא רבים ידי חובתן וכמ"ש המג"א בסי' תמ"ו. משא"כ עשה דשביתת יו"ט דלא הוי עשה דרבים כמו שופר:
**ומיהו** אם עבר ודחה עשה לעשה ולא תעשה שיש בו כרת נראה דחייב. דגבי עשה ולא תעשה טעמא דלא היה חייב הוא משום דאמרינן דהלאו לא אלים משאר לא תעשה שנדחה מפני עשה ולא נשאר רק עשה, וגבי לא תעשה שיש בה כרת הרי הלאו גופיה אלים וקאי. וכן יש ללמוד ממ"ש רבינו בהלכות שבת פרק י"ט גבי עשה דציצית עיין שם. וכהאי גוונה מצינו גבי עשה דמילה שלא בזמנה דקיי"ל שאינה דוחה שבת ואם עבר ומל חייב וכדמוכח בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף ק"ל). וכן קרבן יחיד שעבר והקריב בשבת חייב וכדאיתא בסוף פ"ו דפסחים (דף ע"ג) ובפ"ב דחולין (דף מ'). [ומיהו בס' אור חדש הוכיח מתוס' פסחים פ"ה דלא חייב וכן הוכיח בס' שושנת העמקים כלל ג' מפסחים (דף מ"ז ע"ב) ועיין בס' קרבן עדה בירושלמי פ"ז דשבת שכתב דחייב]: