## Nachal Eitan on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav Chapter 5

###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 5:4:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Shofar%2C%20Sukkah%20and%20Lulav/r/5:4:1)

**סככה בפשתי העץ שלא דק אותן ולא נפצן כשירה.** ועיין בלח"מ שתמה דמלשון זה משמע דאילו דק פסולה אע"ג דלא נפצן. וממה שפסק אח"כ ואם דק ונפץ אין מסככין בו משמע דאילו דק לחוד כשר. וכן הקשה בס' אליה זוטא. ונראה ליישב על פי מ"ש בספר ברכי יוסף בביאורו לחו"מ דגם בלשונות הפוסקים אמרינן נעשה. ולפ"ז י"ל דכוונת רבינו הוא להחמיר ולפסול בדק לחוד וכמו שיש במשמע מתחילת דבריו וכדעת הרי"ף והרא"ש. והכי קאמר דדוקא לא דק ולא נפץ כשירה הא דק ולא נפץ נעשה כמו אם דק ונפץ ואין מסככין בו וא"כ אין סתירה בלשונו כלל דרישא דוקא וסיפא לאו דוקא דאמר נעשה וכמ"ש:
**והנה** בגמרא איתא דאמר ר' יוחנן גבי דק ולא נפץ שאינו יודע ופסקוה הרי"ף והרא"ש וגם רבינו לחומרא. וכתב בס' קרבן נתנאל דטעמן דאע"ג דהוי ספק בדרבנן דאף פסול דדק ונפץ אינו מן התורה אלא מדרבנן אפילו הכי פסקו לחומרא במאי דאמר ר' יוחנן אינו יודע משום שכתב בגליון המרדכי פרק החולץ אע"ג דקיי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל היינו היכא דחזינא פלוגתא דתנאי אבל היכא דלא חזינן פלוגתא דתנאי בהדיא אלא לא ידעינן מה אמרי ביה קמאי אזלינן לחומרא אף בשל סופרים ע"כ. ויש לתמוה על בעל קרבן נתנאל דאישתמיט מיניה דברי הדרכי משה בטור יו"ד סי' רמ"ו שהקשה על דברי הגליון הנזכר מהא דרוב פוסקים בכל תיקו דרבנן לקולא אע"ג דאינו אלא ספק מה אמרו ביה קמאי ואינו פלוגתא דתנאי. וכ"כ בשו"ת ר' אליהו בן חיים סי' מ"א. וא"כ אי אפשר שיהא זה טעמן של הרי"ף והרא"ש ורבינו שהרי הן פוסקים לקולא באיבעיא דלא איפשטא במילתא דרבנן וכמו שהוא מבואר בכמה דוכתי. ובעל הגליון שבמרדכי על כרחך ס"ל כדעת מקצת גאונים שהביא בהגהת רבינו [מיימוני] בפ"ב דהלכות חמץ שפוסקים כל תיקו דאיסורא לחומרא ואפי' בדרבנן ולא קיי"ל כן. ומה שהביא הקרבן נתנאל ראיה מהא דאמר בפרק ערבי פסחים גבי הסיבה דד' כוסות דכולהו צריכי מספק ואע"ג דאינו אלא מדרבנן כבר כתב הר"ן שם דלא דמי לשאר ספק דרבנן:
**אלא** נראה דטעמו של הרי"ף וסייעתו שפסקו כאן לחומרא הוא משום דלא דמי נידון דהכא לשאר איבעיות דלא נפשטו כיון דר' יוחנן אמרה בלשון אינו יודע גרע דחשבינן לה לספק חסרון ידיעה ובכהאי גוונא מחמירין אף בדרבנן כמ"ש הפוסקים. ועיין בזה בפמ"ג לאו"ח סי' קס"ב שכתב דאפילו באיבעיא דלא איפשטא איכא דחשיב לה לספק חסרון ידיעה משום דאפשר שיבוא איזה חכם ויפשטנה. ורק היכא דאמר הגמרא לשון תיקו לא הוי חסרון ידיעה כיון דאין רשות עתה לשום חכם לפושטה ואינו תלוי בחכמה עד שיבוא מורה צדק. ולפ"ז כל שכן היכא דאיתא בגמרא הספק בלשון אינו יודע דיש לחשבו בספק חסרון ידיעה כיון שתלה הדבר בפירוש בלשון המורה חסרון בידיעה. ושפיר שפסקוה לחומרא: