## Nachal Eitan on Mishneh Torah, Virgin Maiden Chapter 3

###### Nachal Eitan on Mishneh Torah, Virgin Maiden 3:9:1
[Nachal Eitan on Mishneh Torah, Virgin Maiden 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Virgin%20Maiden/r/3:9:1)

**קידש נערה וגירשה וחזר וקידשה והוציא עליה שם רע והביא עדים שזינתה תחתיו בקידושין הראשונים ונמצאו זוממין וכן אם היתה יבמתו שכנסה וכו' (היה) [הרי זה] פטור מן המלקות ומן התשלומין וכל הפטור אם רצה לגרש יגרש.** ופירש המל"מ דס"ל לרבינו דלא הזהיר הכתוב שלא יוכל לשלחה אלא היכא דהיה חייב עונש (בזמן הבית) אך היכא דליכא עונש אם רצה לגרש יגרש. והנה לא כתבו מקור לזה דמנין יצא זה לו לרבינו לומר כן. ונראה דיש ללמוד כן מהסוגיא דפ"ג דמכות (דף ט"ו) דקאמר התם לא יאמר ולו תהיה לאשה גבי אונס דגמר ממוציא שם רע וכו' ומסיק דאונס ממוציא שם רע לא גמר דאיכא למפרך מה למוציא שם רע דקאי בולו תהיה לאשה שכן היה לוקה ומשלם. ואי איתא דאף הפטור במוציא שם רע ממלקות ותשלומין קאי בחיוב דולו תהיה לאשה א"כ אכתי תקשי דלא יאמר ולו תהיה לאשה גבי אונס וגמרינן ליה ממוציא שם רע כי האי כגון שהוציא על נשואת אחיו דקיי"ל שפטור ממלקות ותשלומין ואפילו הכי חייב לכונסה אלא שמע מינה דכל היכא דמיעט רחמנא גבי שם רע ופטרו ממלקות ותשלומין פטרו גם כן מלכונסה:
**ומה** שהקשה המל"מ דאמאי כתב רבינו דכל הפטור אם רצה לגרש יגרש דמשמע דקאי על מה שכתב ברישא קידש נערה וגירשה וחזר וקידשה והוציא עליה שם רע בקידושין הראשונים וכו'. וזה הוא ספיקא דדינא ובעיא דלא איפשטא בגמ' הוציא עליה שם רע על נשואין הראשונים מהו. ונהי דמלקא לא היה לקי מספק וכן קנס לא היה משלם מספק אבל לגרש היאך יכול מספק והלא ספיקא דאורייתא הוא ופשיטא דאזלינן לחומרא. ובס' מעיין החכמה כתב דלית נגר דיפריקנה. ואני אומר דלאו נגר אנא ואפריקינה די"ל דחיוב זה דלא יוכל לשלחה שאני משאר חיוב דאיסור דאזלינן בספיקו לחומרא אלא דמי לחיוב דממון דאזלינן בו לקולא. משום דקיי"ל דבדעתה וברצונה הדבר תלוי ואם אמרה לא בעינא לא איתא לחיוב זה כלל וכיון דניתן למחילה משום הכי דמי לממונא דלא מחייב מספיקא והכי נמי מחייבינן ליה מספיקא בשאר כסות ועונה שחייב בעל לאשתו. [וכהאי גוונא גבי אוכל תרומה במזיד דקיי"ל דיכול הכהן למחול הו"ל כדבר של ממון ולא כאיסור. ויש להביא ראיה ממ"ש המפרשים הובא בס' נתיבות המשפט סי' כ"ה בריש דיני תפיסה דספק גזל שרי ועל כרחך היינו משום [דכיון] דניתן למחילה לא הוי כשאר איסורין. וכל שכן לפי דעת רבינו דכל הספיקות איסורין מדברי סופרים ולכך היקל בכהאי גוונא:
**ועיין** בהרדב"ז ח"א סי' ס"ח שנשאל במי שאנס אשה ואסר הנאתה עליו והרי אסורה עליו בלא יחל אם צריך לכונסה ולאו כל כמיניה לאוסרה עליו ולהפקיע המצוה המוטלת עליו. והשיב דכיון דחל עליו תחילה עשה דולו תהיה לאשה שוב אינו יכול להפקיע במה שאסרה עליו. וא"ת מאי שנא מהא דאמרינן דנדרים חלין על דבר מצוה וכו' היינו דוקא במצות שבין אדם למקום כגון שאמר ישיבת סוכה עלי אסור אבל בדברים שבין אדם לחבירו לא חל והגע עצמך הרי שהיה חייב לחבירו מנה ואמר פלוני מודר מנכסי כלום חל הנדר על המנה שהוא חייב הכי נמי לא שנא שאין חל הנדר לדחות חיוב העשה. ויש לתמוה שהוא נגד סוגיא ערוכה דפ"ג דמכות (דף ט"ז) דפריך גבי אונס שגירש היכי משכחת שילקה הא הוי ניתק לעשה ולא היה לוקה אלא א"כ ביטל העשה בידים ומוקי לה רב שימי מנהרדעא כגון שהדירה ברבים או על דעת רבים שאין לו הפרה ופירשו התוס' דאפי' בלא מצא עליה עון יכול לידור וחל הנדר כשאמר קונם תשמישך עלי כדאיתא בנדרים ע"כ. אלמא דכהאי גוונא שאסר הנאתה עליו חל הנדר נמי גבי אונס ולא אמר[ינן] דלא חל הנדר לדחות חיוב עשה דולו תהיה לאשה והיינו טעמא דדוקא הנאתו עליה אינו יכול לאסור כיון דמשועבד לה אבל הנאתה עליו יכול לאסור וכדאמר גבי קונם שאיני משמשך. וגם מה שהביא ראיה מבעל חוב יש לדחות דשאני בעל חוב דאלמוה לשיעבודא דידיה וכמ"ש תוס' בכתובות (דף נ"ט ע"ב) אבל בעלמא קונמות מפקיעין משעבוד חבירו. וכן משמע ביבמות (דף קי"א) גבי יבמה שנדרה הנאה מיבמה]: