## Nachal Eshkol on Ruth Chapter 2

###### Nachal Eshkol on Ruth 2:4:1
[Nachal Eshkol on Ruth 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eshkol%20on%20Ruth/r/2:4:1)

**והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרי' ה' עמכם.** נראה שלהיותו ראש הסנהדרין והגיע לפרשת דרכים וכתבו התוס' שתמיד מהרהר בתורה וגם תלמודו שגור בפיו להכי פתח ואמר ה' עמכם להורות כי היה לומד וח"ו לא הזכיר ה' בלי שיקדים מלה. אך הקוצרים עסוקים במלאכתם הקדימו מלה וכתיב ויאמרו לו יברכך ה'. והנה הרב תורת חיים בחולין (דף צ"א) כתב דאומרים ברכו את ה' וזוכרים ה' אחר שתי תיבות ומ"ש ברוך ה' המבורך קאי עלה ולכך מזכירים ה' אחר תיבה אחת לאו מילתא אחריתי היא אלא שעונים על העומר ברכו את ה' ע"כ ולפ"ז אפשר שזה רמז ויאמרו לו יברכך ה' דקיימי עליה שכבר אמר עמכם ועליו קאי יברכך וא"כ הוו שתי תיבות קודם ה' וא"ש ויאמרו לו יברכך ה' ודוק א"כ אפשר דרמזו לו יברכך ה' דהיא ברכת כהנים דמשם נלמד אל תהי ברכת הדיוט קלה כמ"ש הרב זרע ברך ברכות (דף י"ח ע"ג) א"נ רמזו דיברכנו בלי תנאי כמשז"ל:

**Rabbi Mark Greenspan, 2022:**
**Boaz arrived from Bethlehem. He greeted the reapers, “Adonai be with you!”** Boaz was the head of the *Sanhedrin* and he reached the cross roads. The Tosafot write that because he was meditating *Torah* and its words were always in his mouth, he began by saying “*Adonai* be with you.” This was to inform them that he was learning, and, God forbid, that he should mention God without including a word with it. The reapers who were busy with their work prefaced a word (before God’s name); it is written, “They said, “*Yivarekhha* (Bless you) *Adonai.*” The author of *Torat Hayim* on *Masechet* *Hullin* writes that one who says*Borchu et* *Adonai* mentions two words before God’s name. Why, then, is *Baruch Adonai haM'vorach* different since there is only one word before God’s name. The answer is the previous person already said*Borchu et Adonai.¹⁴* Therefore, it seems that is hinted at when they say, *Yivarechecha Adonai*, they did so because Boaz already said *Eemachem* which is connected to *Yivarechecha Adonai* so that there are two words before *Adonai*. *Yivarechecha Adonai* also alludes to the Priestly blessing from which we learn that one should not treat the blessings of a layperson lightly, as the author of *Zera Barech¹⁵* writes. Or it might be that we learn that one can make a blessing without conditions.

footnotes:
¹⁴ So there in fact were at least two words before the response containing God’s name.
¹⁵ Possibly the book Zera Berech on the Torah, homilies, by Rabbi Berachia Berech son of Rabbi Yitzchak Izaak [Shapiro] of Krakow.


###### Nachal Eshkol on Ruth 2:5:1
[Nachal Eshkol on Ruth 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eshkol%20on%20Ruth/r/2:5:1)

**למי הנערה הזאת וגו'.** הכונה למי הנערה הזאת אם היא ראויה לבא בקהל. ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר חזר לומר הנער הנצב על הקוצרים הגם דעתה כתיב ויאמר לנערו הנצב על הקוצרים למי וכו' והול"ל ויאמר לו נערה מואביה וגו'. אמנם יראה כי הוא שאל כדרך שאדם שואל לנאמן ביתו ופקידו וז"ש לנערו המיוחד לו הנצב על הקוצרים. ובהיות כי הנער היה חריף והבין שכוונת בעז לישאנה ומשו"ה דיבר אליו דרך חיבה כמדבר לנאמנו. לכן ויען הנער הנצב על הקוצרים כלומר עושה עצמו כאלו אינו נערו המיוחד לו רק הוא נער דעלמא הנצב על הקוצרים והראה בחכמתו באופן שהוא מדבר אמת ועולה לא נמצא בשפתיו ולא יש לו שום פניה הנוגעת לו.

**Rabbi Mark Greenspan, 2022:**
**“Whose girl is that…”** The meaning of the question, “Whose girl is that,” is, “Is she fitting to enter the community of Israel?**” “The servant in charge of the reapers replied…”** This verse repeats, “The servant in charge of the reapers,” though in the first phrase it says,**** “...said to his servant who was in charge of the reapers…”**** It should have said,**“He said to him, ‘A Moabite girl…’”¹⁶** However, it seems that Boaz asked the question in the way one might ask a trusted member of his household, in charge of others. That is why it says, “He said to **his** servant,” who was in charge of the reapers. And since the servant was sharp and understood Boaz’s intention to marry Ruth, he answered ‘As a servant in charge of the reapers…’ That is, he made himself out to be ordinary, like the other servants standing among the reapers. He then showed his wisdom by speaking the truth, “without anything perverse on his lips,” (Mal. 2:6) or any prejudice attached to himself.

footnotes:
¹⁶ Without the repetition of the whole phrase, “The servant in charge of the reapers.”


###### Nachal Eshkol on Ruth 2:6:1
[Nachal Eshkol on Ruth 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eshkol%20on%20Ruth/r/2:6:1)

**ויאמר נערה מואביה היא** ואתה חדשת עם בית דינך ההלכה דמואבי ולא מואבית וזו לה יתרון הכשר השבה עם נעמי הצדקת והמפורסמת בנועם מעשיה וזו הולכת בדרכיה ותאמר אלקטה נא וגו' מאז הבקר ועד עתה ולצניעותה עמדה פה ולא שהולכת וחוזרת לבית כאחרות רק זה שבתה הבית מעט ומשיצאה לא חזרה כי צנועה היא ולצורך עניה ומרודיה היא מלקטת ולא רצתה לילך ולבא ואפשר לרמוז במ"ש נערה מואביה השבה משדי מואב כמ"ש הרמ"ע ז"ל דכשהסט"א עושקת נשמה קדושה בהגיע תור יציאתה מקעקע את כל הבירה והורס כל בנין הסט"א כמו שהיה במלחמת המלכים להציל נשמה קדושה וכתב הרב זרע ברך ח"ג דבעמון ומואב לכבוד אברהם ע"ה שיצאו מלוט בן אחיו לא קעקע את כל הבירה רק יצאו השתי פרידות לבד וז"ש נערה מואביה היא והיא נשמה קדושה שהיתה עשוקה ביד סט"א ועתה היא שב"ה פעם אחרת לקדושה בהצטרפות קדושת נעמי. וכ"ת אמאי שבה לבדה ולא קעקע כל הבירה לז"א משדי מואב לכבוד אברהם אע"ה. ואפשר שז"ש הגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך כלומר שביררתם הקדושה ממואב. א"נ לפי פשוטו במ"ש ס' כלי יקר כלה שעיניה יפות שהיא נדיבה הפך הנשים שעיניהם צרה אין כל גופה צריך בדיקה וז"ש הגד שאת נדיבה ועי"ז הוגד לי שכל גופך ומדותיך טובים וזה ממה שעשית את חמותך בנדיבותך וזה מורה על שלמותך כמ"ש אין כל גופה צריך בדיקה ודוק:

**Rabbi Mark Greenspan, 2022:**
**“He replied, “She is a Moabite girl…”** “And Your court just came up with a new interpretation of the law, saying that*Halachah* is that an Israelite woman cannot marry a Moabite man but an Israelite man may marry a Moabite woman.” (Deut. 23:4) Further, this one has the added virtue that she returned with Naomi, the righteous one. Her good deeds are well known and she (Ruth) follows Naomi's good deeds. **“She (Ruth) said, ‘Please let me glean…since this morning until now.’” ‘**She modestly stood here and did not go back and forth to the little hut.’ When she went out she did not return because she is so modest. She was gleaning wheat because of her wretched poverty so she didn’t come and go.
It is also possible to interpret what is written “A Moabite girl who returned from the fields of Moab,” allegorically, as Rabbi Menachem Azaria Mi’Fano¹⁷ did: When the*Sitra Achra¹⁸* oppresses the soul at the time of its exit (death), it totally destroys the palace and brings down the building (it destroys body and soul) similar to the war of the kings to save the holy soul.¹⁹
The author of *Zera Barekh*²⁰ (sec. 3), writes that in honor of Abraham, who saved his brother’s son (Lot), from whom Amon and Moab went forth, they were not entirely destroyed but gave birth to two fledglings (Ruth and Naama). This is what is stated: “She is a Moabite - she is a holy soul who was oppressed by the *Sitra Achra* - but now she has returned - to holiness through her sacred connection to Naomi. Why was she able to return and the entire palace not destroyed? In answer to this, he says, “From the fields of Moab,” - in honor of Abraham. That which is written,**“I have been told of all that you did for your mother-in-law,”** (Ruth 2:11) to mean, how you clarified the holiness from Moab.
Or else, it can be interpreted based on what the *Keli Yakar* said: A bride's kind eyes show that she is generous and is the opposite of women who have cruel eyes. Such a soul does not need an inspection. This is what Boaz said, ‘I have been told that you are a generous person,” and through this I know that your entire being is made up of good virtues - based on what you did for your mother-in-law. This shows your wholeness, as is said, Every, “body,” does not need inspection.

footnotes:
¹⁷ Menahem Azariah da Fano (also called Immanuel da Fano, and Rema MiPano (1548 – 1620) was an Italian rabbi, Talmudist, and Kabbalist. he was a recognized authority on rabbinic law and the foremost exponent in the West of the kabbalistic system of Moses *Cordovero. Under the influence of Israel *Sarug, who during his stay in Italy spread the knowledge of the mystical system of Isaac *Luria, Menahem Azariah became an admirer of the latter, though without departing from the system of Moses Cordovero. (wikipedia and JE)
¹⁸ The Demonic Realm. This term refers to the realm of evil, parallel to the realm of holiness and the Sephirot.
¹⁹ Uncertain about what this may mean. Possibly a reference to Abraham saving Lot during the war of the kings in Genesis 14.
²⁰ Berechiah Berak ben Isaac Eisik Shapira (died 1664) was a Galician preacher who was educated by Nathan Shapira, rabbi of Krakow, and was appointed preacher of that city, where he spent most of his life. He ultimately left for Jerusalem, but died en route at Constantinople .His sermons on the Torah,, the Megillot, and the Passover Haggadah were collected and published in two volumes under the title, Zerah Berak. (Wikiedia)


###### Nachal Eshkol on Ruth 2:12:1
[Nachal Eshkol on Ruth 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eshkol%20on%20Ruth/r/2:12:1)

**ישלם ה' פעלך וגו'.** במדרש אמרו ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אמר ר' חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו. וראה זה חדש דלא דיבר ר' חסא רק שם שמו הטוב באמצע הפסוק ותו לא וכבר דשו ביה רבים. ואפשר לומר כמ"ש רז"ל במדרש שוחר טוב ע"פ בצאת ישראל ממצרים א"ר פנחס הכהן בר חמא ברקיע ששמו ערבות הקב"ה זורע מעשה הצדיקים ועושה פירות. והנה זה שזורע הקב"ה מעשה הצדיקים ועושה פירות. למאי מדמינן ליה אם לפקדון כבר כתב מור"ם ח"מ (סימן רצ"ב) דמשתמש בפקדון והרויח א"צ לשלם הריוח למפקיד ואף אם המפקיד תובע הפקדון ועכבו והרויח כתב מהרש"ל הביאו הרב ש"ך שם דאינו חייב. ואפילו חוב שעכבו והרויח כתב מרן בש"ע (סי' פ"א) מתשו' הרא"ש דאינו חייב וכו' ע"ש. וכ"ש וק"ו דהכא אינו פקדון ואינו חוב דשכר מצות בהאי עלמא ליכא שכל המצות שיעור קומה אחת ולא נשלמה המלאכה עד שיפטר מן העולם כי אז בחסדו ית' משלם לפי פעולתו אף דלא שלימת עבידתא וא"כ אין כאן רוב ואין כאן פקדון. ומי שם פה לתבוע קרן כי הכל לצדקה וחסד מאתו וק"ו לשאול הפירות דלית דינא ולית דיינא אפילו בחוב ופקדון. אמנם גברו רחמיו יתברך ומשלם קרן ופירות כרוב חסדיו וז"ש ישלם ה' פעלך שכר המצוה עצמה ותהי משכורתך שלימה אותם הפירות היוצאים מזריעת המצוה ועל זה קשיא לר' חסא תרתי חדא דכך היא המדה שה' זורע המצות ויוצאים פירות ובחסדו גם את הכל יתן לבעלי המצות ואמאי אצטריך בעז להתפלל על זה. ועוד דהכתוב הול"ל ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות כנפיו ישלם פעלך ותהי משכורתך שלימה ולזה ר' חסא תריץ יתיב דהגם דכך היא המדה מ"מ מהגרות ואילך אבל מצות הגרות עצמה אינה מזה דעדיין אינה ישראלית ולכך התפלל בעז דמצות הגרות גם כן היא עצמה תזרע והפרות לרות וז"ש ישלם פעלך המצוה עצמה ותהי משכורתך הריוח מהמצות שלימה מעם ה' אלהי ישראל כמו שנוהג ה' עם ישראל. וכי תימא למה אני צריך תפלה על זה לז"א אשר באת לחסות וגו' כלומר על מצות הגרות עצמה אני מדבר בתפלה וכל זה הורה ר' חסא לשום את שמו הטוב קודם אשר באת לחסות:

**Rabbi Mark Greenspan, 2022:**
**May *Adonai* reward your deeds. The *Midrash***²¹**** says,** “May *Adonai* reward your deeds. May you have a full recompense from *Adonai…”* Rabbi Chasa said, “under whose wings you have sought refuge!” This is something about which one says, “look, this is new,”²² (but it’s not at all new.) Rabbi Hassa doesn’t add anything new here but simply places his good name in the middle of the verse and no more.²³ Many sought to explain it!
It might be explained according to what the sages said in *Midrash Shochar Tov* on the verse, “When Israel went forth from Egypt…” (Ps. 114:1) (Commenting on this verse,) Rabbi Pinchas Hakohen bar Chama said: ‘As a surety was placed in the firmament, the blessed Holy One plants the deeds of the righteous and they grow fruit. To what might we compare this? If it is to a deposit, then Rabbi Moses²⁴ has already said in *Choshen Mishpat* (S, 292:7), if one makes a profit using a deposit, he does not have to give back the profit to the person to whom the pledge belongs. Even if the owner claims his deposit and the holder delays returning it and (while doing so) makes a profit, Rabbi Shlomo Luria²⁵ quotes the *Shach*²⁶ on this saying he is not obligated to give the owner of the surety the profit. Even a when one delays paying a debt, and then one makes a profit (on what he owes) the author of the Shulchan Aruch writes (S. 71) based on the responsa of the Rosh,²⁷ that he is not obligated to pay the profit to the one he owes the money.
How much more so here when we are not speaking of a surety or a debt, for there is no reward for the commandments in this world for all the commandments are of equal importance. The reward is not given until one leaves this world. Then, God in His mercy, repays each person even if his deeds are not complete. In this case there is no debt or surety. How can one claim the principle since it is all considered charity and acts of loving kindness so there is no judgment in the case of a debt or a surety. But God’s kindness is made great and he rewards one’s actions, so that one receives full recompense of the fruits that are born from the planting of commandments.
It is about this that Rabbi Chasa has two questions. First, if one plants commandments and fruit come forth and God, in His goodness, gives the one who performs the mitzvot recompense, why did Boaz have to offer a prayer asking for this? And furthermore the verse should have said, “And *Adonai*, God of Israel, under whose wings you have sought shelter will give you reward for your actions and it shall be full recompense.” To this Rabbi Chasa answers, this is the case from the time of conversion onward, but not the act of conversion itself since Ruth was not an Jew yet. Therefore ,Boaz prayed that the *mitzvah* of conversion would also be planted for good and that Ruth would be rewarded for the fruit of her conversion and she would profit in the recompense for her act with *Adonai*, God of Israel, as God did with the people of Israel. And if you ask why do I need a prayer for this (Boaz offers a prayer on behalf of Ruth), “under whose wings you have sought refuge!” That is, Boaz states, “I am speaking about the act of conversion in my prayer.” Rabbi Chasa points this out, by placing his good name before the statement, “Coming under whose wings..”

footnotes:
²¹ Ruth Rabba 5:4
²² See Ecclesiastes 1:10 - “Sometimes there is a phenomenon of which they say, “Look, this one is new!”—it occurred long ago, in ages that went by before us.” JT Chagigah 1:8, Peah 2:4. The full phrase which is repeated in the Jerusalem Talmud goes, “What is the reason? (Eccl. 1:10) “There is something about which one would say, look, this is new!” His colleague will answer, “it already has been forever.”
²³ Rabbi Hasa’s comment does not add anything to our understanding of the verse from Ruth since he simply quotes the next part of the verse. So what is the point of his comment?
²⁴ Rabbi Moses Isserles - Rabbi Moses Isserles (22 February 1530 / 25 Adar I 5290 – 11 May 1572 / 18 Iyar 5332) also known by the acronym Rema, was an eminent Polish Ashkenazic rabbi, talmudist, and posek (expert in Jewish law). He wrote addenda to the Shulchan Aruch for Ashkenazic Jews, better known as the Mappa.
²⁵ Solomon Luria (1510 – November 7, 1573) was one of the great Ashkenazic poskim and teachers of his time. He is known for his work of Halakha, Yam Shel Shlomo, and his Talmudic commentary Chochmat Shlomo. Luria is also referred to as “Maharshal” מהרש"ל‎. (Wikipedia)
²⁶ Shabbatai ben Meir HaKohen (1621–1662) was a noted 17th century talmudist and halakhist. He became known as the Shakh , which is an abbreviation of his most important work, Siftei Kohen (literally Lips of the Priest) on the Shulchan Aruch. (Wikipedia)
²⁷ Asher ben Jehiel (1250 or 1259 – 1327) was an eminent Talmudist best known for his abstract of Talmudic law. He is often referred to as Rabbenu Asher, “our Rabbi Asher” or by the Hebrew acronym for this title, the Rosh (רא"ש‎, literally "Head"). (Wikipedia)


###### Nachal Eshkol on Ruth 2:14:1
[Nachal Eshkol on Ruth 2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eshkol%20on%20Ruth/r/2:14:1)

**ויצבט לה קלי.** א"ר יצחק בר מריון בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם שאם היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה מוליכו אצל אביו ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו וראך ושמח בלבו בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו ואילו היה בעז יודע שהקב"ה מכתיב עליו ויצבט לה קלי עגלות מפוטמות היה מאכילה עכ"ל המדרש. ואפשר לפרש ונקדים מה שפירש הרב מהר"י חאגי"ז ז"ל בספר קרבן מנחה (סי' קט"ו) וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר במשז"ל במדרש פ' וזאת הברכה דליעקב נתנה תורה ובזה ניצול ראובן דבא על פלגש אביו פטור וז"ש וישמע ישראל שהי"ל דין ישראל ולזה ויהיו בני יעקב שנים עשר דאם הי"ל דין ב"נ נהרג ראובן ולא היו שנים עשר וז"ש מורשה קהלת יעקב כבר היתה מורשה או מאורס' לבני יעקב אלא שהוצרך לעשות על ידי חופה בהיות בישורון מלך זה משה בהתאסף ראשי עם ברוב עם הדרת מלך זה היה סיבה יחי ראובן שהי"ל דין ישראל ואל ימות כדין בן נח זהו תורף דבריו בקיצור. ואני בעני בס' הקטן ראש דוד (דף ל"ו) זכיתי לכוין לדברי הרב בפ' וישמע ישראל ע"פ הקדמת הר' פרשת דרכים שהיא כדבריו ושם ביארתי כל הפסוקים ע"ש. אמנם כעת לא מצאתי במדרש וזאת הברכה מ"ש הרב ז"ל אך ממ"ש בספר שם ע"פ מורשה קהלת יעקב מתבאר זה ע"ש. ועפ"ז אפשר לפרש פ' זרע ישראל עבדו פי' שישראל כלומר יעקב אע"ה קבל התורה ולזה בני יעקב בחיריו שלא חטא ראובן ויהיו בני יעקב שנים עשר. וכבר כתבנו בדרושים דיוסף הצדיק היה סובר דדין ב"נ יש להם כמ"ש הר' פרשת דרכים והמפרשי'. ואם יש להם דין ב"נ ראובן ח"ו חייב. ועם כל זה צדקת ראובן להצילו אך לא השתדל יותר שמא יאמרו שראה שהדין עם יוסף דדין ב"נ יש להם וגורם רעה לעצמו אך אם היה יודע שהקב"ה מכתיב ויצילהו מידם כלומר גם מאי דכתיב בתורה למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו שהיה מחשבה לבד להשיבו ועם כל זה הקב"ה מכתיב עליו כן ונמצא דזה מופת דיש לו דין ישראל דמחשבה טובה מצרפה למעשה. ואלו הי"ל דין ב"נ המחשבה אינה מצרפה. וכיון דהקב"ה הכתיב דיש לו דין ישראל עוד לא היה חושש דיאמרו דיש לו דין ב"נ כיוסף וחייב והיה מרכיבו על כתפו ומוליכו אצל אביו אף כי יוסף לא כוון בדין מ"מ הוא מצילו שכל מציל נפש מישראל כאלו קיים עולם מלא ולזה משמיענו שיעשה המצוה בלבב שלם ולא יחוש לחשדה ולא לשום דבר. ולפי שעדיין לא שמענו אלא בענין ראובן שיצא נזק ממה שלא גמר מחשבתו שמכרוהו וכפסע בינו ובין המות בכמה הרפתקי דעדו עליה והו אמינ' דדוקא בענין כזה דאפשר דימשך סכנה צריך לקיים כל מזימות זו חשב לטובה ולא יחוש לחלקי הסותר. אבל דבר שלא ימשך נזק הו"א כי טוב לחוש ללעג השאננים. לזה הביא ראיה ולימדנו דצריך האדם לעשות המצוה בלבב שלם אף שלא ימשך שום נזק מאהרן. והענין דאפשר דאהרן קדוש ה' היה תופס דדינן כב"נ וזה שראה לאביו עמרם גדול הדור והוא אחד מד' שמתו בעטיו של נחש והוא נשא יוכבד דודתו. ולפי דעת התרגום המיוחס ליונתן גרשה ונשאת לאלצפן בן פרנך והחזירה והוליד משה וכל זה עתידה תורה לאסור ומזה סבר אהרן שיש להם דין ב"נ עד שיקבלו התורה בפרסום גדול ולכך עמרם אביו לקח דודתו וגרשה והחזירה אחר שנשאה כי עדיין לא נתנה תורה. ומיהו כדי שלא יליזו המון העם לא רצה לצאת בתופים ומחולות שיתן מקום לדבר עליהם או על משה רבינו ע"ה. ולהכי הלך לקראת משה רבינו בצנעא. אך לא היה שום סכנה או צער בדבר והו"א שבזה יותר טוב לחוש ללעג השאננים בהיות שבמה שאינו מקיים מחשבתו אין תקלה כלל יוצאת. להכי אשמועינן שגם באופן זה צריך לעשות המצוה בלב שלם ולא יחוש כלל. והיינו דקאמר אלמלא אהרן ידע כי הקב"ה מכתיב עליו וראך ושמח בלבו היה יוצא בתופים ובמחולות כלומר דבזה הקב"ה הורה שיש לו דין ישראל והמחשבה מצרפה למעשה וענין עמרם הם מפלאות תמים ואם היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו וראך ושמח בלבו שהורה שיש לו דין ישראל ולא צדק בעיונו ועל כרחין עמרם עשה בדבר ה' כמו ש"ש בזהר ע"פ וילך איש מבית לוי. בתופים ומחולות היה יוצא לקראתו לקיים מצוה כתקנה ועוד הוסיף ללמד דעת מבועז כי בועז עלתה על דעתו וראה ברוח הקדש שישאנה והיא גם היא רות אמרה מדוע מצאתי חן בעיניך להכרני ואמרו רז"ל להכירני בדרך כל הארץ. ולכן לא רצה לתת לה כי אם מעט קלי דחש שיאמרו שלא לשם מצוה עושה רק מאהבתו לישא אותה ואלו ידע שהקב"ה מכתיב עליו ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר שנראה שנתן לה הרבה כדי שביעה ואת היותרת ולפי האמת נתן לה דבר מועט אלא ששרתה ברכה כמשז"ל והקב"ה הכתיב מה שאינו שלא נתן לה כדי שביעה אלא הלא מזער וכל כך החשיב מצוה זו עד שהכתיב יותר ממעשיו תרנגולות פטומות היה נותן לה. ועוד דעשה כל כך פרטות והכתיב שאמרה לה גושי הלום וטבלת וגו' ואח"כ שהושיט לה קלי והכל הוא מצוה א' שהאכילה ואלו ידע שכל כך חשובה מצוה זו למנות כל חלקיה ולקבוע שכרה על פרטיה תרנגולות מפוטמות היה מאכילה:

**Rabbi Mark Greenspan, 2022:**
**He handed her roasted grain**… “Rabbi Yitzḥak bar Maryon said: The verse comes to teach that if a person performs a *mitzvah* he should perform it wholeheartedly. Had Reuben known that the blessed Holy One was writing: “Reuben heard and rescued him (Joseph) from their hands,” (Gen. 37:21) he would have taken his brother to their father on his shoulder. Had Aaron known that the blessed Holy One was dictating in his regard: “Behold, he is coming out to meet you” (Exodus 4:14), Aaron would have emerged to meet Moses with drums and dancing. Had Boaz known that the Holy One blessed be He was dictating in his regard: “He handed her roasted grain, and she ate, was sated, and there was some left over,” he would have fed her fattened calves.”²⁸
It is possible to explain this statement, by beginning with Rabbi Yaakov Hagiz’s,²⁹ explanation in *Korban Mincha*: (S. 115) “Israel heard. The sons of Jacob were twelve in number.”³⁰ (Gen. 35:22) the sages state in a *Midrash* on *Parshat V’Zot HaBerachah* that Jacob had been given the *Torah* and in this way Reuben was saved because he was exempt for having had relations with his father’s concubine. This is what the verse states, “Israel heard,” that he had the status of an Israelite and therefore, “The sons of Jacob were twelve in number.” If the sons had the status of Noahides, then Reuben would have been put to death for this act and there would not have been twelve sons of Jacob. That is what is stated, “The heritage (*morashah*) of the congregation of Jacob,” (Deut. 33:4) There was already a heritage or a tradition of betrothal for Jacob and his children that marriage is only finalized through *chuppah.³¹* “Then he became King in Jeshurun,” (Deut. 33:5) this refers to Moses who gather all the heads of the people (and officially taught them the laws), “Numerous people is the glory of a king,” (Prov. 14:28) This is the reason for the statement, “May Reuben live and not die,” (Deut. 35:6) Because Rebuen was judged as a Israelite, he did not die as a Noahide. This is the essence of his explanation in short.
In my youth I wrote a treatise calle*d Rosh David* (P. 36) containing the opinion of Rabbi Chagiz, expressed in the introduction of *Parashat Derachim.*³²** I explained all of these verses there but I never found the *Midrash* on*V’Zot HaBerachah* that Rabbi Hagiz mentions. However, what was written on, “The heritage of the congregation of Jacob,” was explained there. And according to this one can explain, “O offspring of Israel, His servant;”³³ (I Chron. 16:13) Israel - our forefather Jacob - received Torah and passed it onto his children so that Reuben was not guilty of sin and there would still be the 12 sons of Jacob. Some have written in homilies that Joseph the righteous assumed that they had the status of Noahides as the author of *Parashat Derachim* and others wrote. If this were so then Reuben would have been deserving of he death penalty (God Forbid!).
While it was Reuben’s righteous intention to save Joseph, he didn’t try hard enough, because he was afraid that he would find out that the law was according to Joseph and that they had the status of a Noahides. If he saved Joseph he might have brought evil upon himself. If he had known, however, that God would write that he would save Joseph from the brothers, in other words, similar to what the *Torah* states, “He tried to save him from them,” (Gen 37:21) and also, “Intending to save him from them in order to return him to his father.” (Gen. 37:22) (he might have acted differently.) His only intention was to bring Joseph back. This is what the Holy One wrote about him and it proves that he had the status of an Israelite for whom good intentions are joined to actions.³⁴ If, however, Reuven was considered a Noahide, then good intentions would not be joined to his actions. Since the blessed Holy One wrote that he had the status of Israelites, he had no fear that they would say that he had the status of a Noahide as Joseph claimed, and that he was guilty (of having relations with his father’s concubine). Then he would have carried Joseph on his shoulders back to Jacob even though Joseph thought the law was different. Still, Reuben saved him because he knew that one who saves an Israelite is as if he saved the whole world. And that is why one who performs a commandment should do so with a whole heart and not worry about suspicions or other matters. And we have heard about Reuben with whom damage would have resulted had he acted on his thoughts when they (the brothers) sold Joseph resulting in a step between him and death, and all the other events that would have come to pass. One might conclude that Reuben should have acted on his good intentions and not worried about those who disagreed.
But what if one’s action will not lead to such damages; should one worry about “the scorn of the complacent?” (Ps. 123:4) The *Midrash* brings proof to show that a person should still perform *mitzvot* with a wholeheart even if there is no danger of damage as in the case of Aaron. It is possible that Aaron thought that Israelites were considered Noahides when he saw what his father, Amram, did. Amram was one of the righteous people of his generation. He was one of four who died due to Adam’s sin with the serpent (and not because of his own sin).³⁵ He married his own aunt, Yocheved. According to *Targum Yonatan* when he divorced her she married Elitzafan ben Parnach but in the end, he remarried her and they gave birth to Moses. All of these acts would later be forbidden by *Torah* law.** As a result, Aaron concluded that the Israelites had the status of Noahides until they received the *Torah.* Amram could take his aunt as a wife, divorce her and then take her back as a wife because the *Torah* had not yet been given. However, in order not to cause the scorn of the masses, Aaron didn’t want to go out to meet his brother with “drums and dance” which would have given the people an excuse to talk about his family or Moses. That is why he went out to greet Moses privately. Even though there was no danger or suffering involved in this matter, he thought that it was better to worry about scorn of the people. Thus we learn that even in this situation, it is better to perform the commandment with a full heart... If Aaron had known that God would write, “he (Aaron) will be happy in his heart to see you.” (Ex. 4:14) he would have known that they had the status of Israelites and his analysis was incorrect. Amram had acted according to the word of God, as the *Zohar* comments on the verse, “A man from the house of Levi…” (Ex. 2:1), then Aaron would have gone forth with timbrels and dancing (when meeting his brother), to fulfill the commandment properly.
Further we also learn this lesson from Boaz. It occurred to Boaz and he saw through the Holy Spirit that he would marry Ruth. Further Ruth said, “Why are you so kind as to single me out, when I am a foreigner?” (Ruth 2:10) The sages comment, “To single me out,” in the way of all the earth. Boaz only gave her a little grain because he was fearful that people would say that he didn’t do so for the sake of a commandment but rather out of desire for her and in order to marry her. If Boaz had known that God would write about him, “He handed her roasted grain, and she ate her fill and had some left over,” so that it appeared as of he gave her a extra in order to satisfy her hunger, when in fact he gave her just a little bit but it was blessed, as the sage explain. But the blessed Holy One wrote that he gave her enough for her satisfaction. But if he really valued the *mitzvah* he would have given her fatted chickens! Further it states the details; it states that he said to her”“Come over here and partake of the meal, and dip your morsel in the vinegar.” and afterwards it states that he gave her roasted grains, all as part of a single commandment to feed her. Had Boaz known how important this *mitzvah* was, he would have fed her fatted chickens.

footnotes:
²⁸ Ruth Rabbah 5:6
²⁹ Jacob Hagiz (1620–1674) was a Jewish Talmudist born of a Sephardi Jewish family at Fes, Morocco. Ḥagiz's teacher was David Karigal who afterward became his father-in-law. In about 1646, Ḥagiz went to Italy for the purpose of publishing his books, and remained there until after 1656, supporting himself by teaching. Samuel di Pam, rabbi at Livorno, calls himself a pupil of Ḥagiz. About 1657, Ḥagiz left Livorno for Jerusalem, where the Vega brothers of Livorno had founded a beit midrash for him and where he became a member of the rabbinical college. (Wikipedia)
³⁰ The full verse states, “While Israel stayed in that land, Reuben went and lay with Bilhah, his father’s concubine; and Israel found out. Now the sons of Jacob were twelve in number.” (JPS translation)
³¹ Therefore, the concubine was not judged as one of Jacob’s wives according to Jewish law.
³² A work containing twenty-six homiletic treatises on various subjects, by Rabbi Yehuda Rosanes. He (1657-1727) was a Rabbi of Constantinople. On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi of the Ottoman empire. He took a very active part in condemning and denouncing the Shabbethaians, and was one of the signers of an appeal to the German communities to oppose the movement. This work and others were edited & published by his devoted pupil Rabbi Yaakov Culi, author of Meam Loez. (https://seforimcenter.com)
³³ offspring of Israel, His servant, O descendants of Jacob, His chosen ones.
³⁴ See BT Kiddushin 40a: “The Holy One, Blessed be He, links a good thought to an action, as it is stated: “Then they that feared the Lord spoke one with the other, and the Lord listened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that fear the Lord, and that think upon His name” (Mal. 3:16). The Gemara explains: What is the meaning of the phrase “and that think upon His name”? Rav Asi said: Even if a person intended to perform a mitzvah but due to circumstances beyond his control he did not perform it, the verse ascribes him credit as if he performed the mitzvah, as he is among those that think upon His name.” This however only applies to Jews and not non-Jews.
³⁵ BT Shabbat 55b


###### Nachal Eshkol on Ruth 2:15:1
[Nachal Eshkol on Ruth 2:15:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eshkol%20on%20Ruth/r/2:15:1)

**ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העמרים וגו'.** לכאורה תיבת לאמר צריכה פירוש. ואפשר דמ"ש את נעריו היינו אותם הנצבים על הקוצרים ועל העניים לישר הדורי' שיהיו נוהגים כשורה ודת ודין ומהם היה אחד מיוחד הגדול שבכלם ועליו קאמר בסמוך ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים. ואתו עמו היו נערים אחרים להיות גם הם נצבים על הקוצרים ועל העניים. א"נ דנערו דכתיב בסמוך היה בשדה והוא נצב על הקוצרי'. ועתה שבא בעז מבית לחם היו עמו נער או שני נעריו עמו כאדם חשוב שיש לו שני נעריו עמו תדיר ועל אלו ועל הנער הנצב הנז' כוון עתה באומרו ויצו בעז אל נעריו ולכך קאמר לאמר שהם יאמרו לאחרים הם הקוצרים גם בין העמרים וגו'. ואומרו ולא תגערו בה אפשר כי יען הרבה עניים היו שם והקוצרים עצמם ובראותם את נעריו מגדילים חסדם עמה יחשדו אותם שעושים לה כן מאהבת יופיה העצום והוא לקרב דעתם עמה ולזה בהיות נעריו יראי שמים יגערו בה להראות שאינו מצד יופיה אלא מצד שכן נצטוו אבל היא בעיניהם כאבן נגף ולזה אמר ולא תגערו בה דנפיק חורבא שלא תלקט. א"נ כי בת מלך היא ונתגיירה ואין ראוי לגעור בה דנצטווינו על הונאת הגר וק"ו לזו שהיא בת מלכים:

**Rabbi Mark Greenspan, 2022:**
**Boaz gave orders to his servants (***ni’arim***) , saying (***leimor***), “You are not only to let her glean among the sheaves, without interference…** At first glance the word *leimor,* “Saying,” needs an explanation. The statement, “his servants” refers to one “who is in charge of the reapers,” (Ruth 2:5) whose job it was to make sure the workers acted properly according to the law. Among the servants there was one who was superior to rest. He is the one to whom Boaz spoke when it says, “to his servants who was in charge of the gleaners.” There were other workers with the gleaners and the poor.
Another interpretation: Later, it states, “in the field,” … his worker who was placed in charge of the gleaners. Now, when Boaz came from *Beit Lechem* he had a servant or two with him, as an important individual often has. To these servants and to the workers who were mentioned, he directed his comments when he said, “Boaz commanded his servants.”.(Ruth 2:15) . That is why it says, *leimor;* he said that the servants should say to the other gleaners, “You are not only to let her glean among the sheaves, without interference…” and he said to them, “Do not scold her.” It might be that because there were many poor people there as well as the gleaners themselves, when these people saw the servants showing great kindness to Ruth they suspected that they were doing it because of her great beauty, to get close to her. Because the servants feared God, they might scold her to show that they weren’t showing her favoritism but because they were so commanded. Rather she was in their eyes, a stumbling block. Therefore he said, “Do not scold her” lest damage result and she would not glean there.
Another interpretation: Because she is a princess and she is converting. Therefore it is not fitting to speak harshly to her for we are commanded to not to oppress the convert; how much more so when she is the daughter of the king!


###### Nachal Eshkol on Ruth 2:19:1
[Nachal Eshkol on Ruth 2:19:1](https://torahapp.org/share/book/Nachal%20Eshkol%20on%20Ruth/r/2:19:1)

**ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז.** צריך להבין דלכאורה האי ותאמר שם האיש וגו' נראה יותר דכבר כתיב ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ומזה מובן דכבר ידענו את האיש ובודאי שכך אמרה לה לנעמי. ותו להבין ותגד דהם דבר חכמה ואח"כ ותאמר אמנם אפשר במשז"ל אבצן הוא בעז ונקרא בעז שהוא עז ביראה. והשתא נעמי שאלה איפה לקטת וגו' והול"ל בשדה בעז ודיו. אך כוונת רות היתה לומר לה שבעז הפליא חסדו מלבד שהיא לקטה בשדהו. ולכן השיבה לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז. והכתוב קודם אמירתה מודיע שדבריה היו דברי חכמה וז"ש ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ולשון ותגד מורה על דברי חכמה כמ"ש בזהר הקדוש. ובא הכתוב לעורר להבין להשכיל דבריה. ואח"ז אמר הכתוב אמירתה שהיא שם האיש וגו' וז"ש ותאמר שם האיש וגו' וחששה רות שלא יחשדה נעמי שהיא שאלה איפה לקטת. והיל"ל בשדה בעז. והיא אמרה שם האיש אשר עשיתי ותסבור נעמי שרמזה לה שהגדילה היא לעשות עמו שהוא נתן עיניו בה והיא מיאנה ועשתה עמו טובה להצילו מעבירה. ולז"א שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז. כלומר כוונתי על החסדים ולא על דבר אחר דהא שמו בעז שהוא עז בירא' ורז"ל אמרו במדרש תני בשם ר' יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית שכן אמרה רות לנעמי שהם האיש אשר עשיתי עמו היום לא אמרה אשר עשה עמי וגו' והדבר פשוט כי העשיר עושה עם העני להאכילו פרוסה אחת והיא מזון חיי שעה בעוה"ז. והעני עושה עמו בעוה"ז ובעולם הבא דמלבד שכרו לעוה"ב העצום גם בעוה"ז בזכות הצדקה לו יעשר ולו יקום חילו דמלת ממון חסד וזוכה לעושר וכבוד וחיים וז"ש רות לנעמי האיש אשר עשיתי עמו היום כלומר מלבד שכר העוה"ב גם היום בעוה"ז עשיתי עמו הרבה דבאמצעותי יתקיים עושרו וכה יוסיף:

**Rabbi Mark Greenspan, 2022:**
**So she told her mother-in-law whom she had worked with, saying, “The name of the man with whom I worked today is Boaz.”** We need to understand this verse. On the face of it, the expression, “Saying, “The name of the man…” would appear to be repetitive, since it was already written, “She told her mother-in-law with whom she had worked.” From this phrase it is clear that we know who the man was, and certainly that Ruth had already told Noami. Further, the expression *v’tageid*, “She told,” implies a matter of insight/wisdom and after- wards it states, “Saying, the name of the man...” However, the sages say that this man was actually Ibtzan³⁶ but here he is called Boaz because he had strength in his reverence for God (*oz biyirah*).
When Naomi asked where did you glean, Ruth should have replied, “In the field of Boaz.” But it was Ruth’s intention to tell her that Boaz acted with amazing kindness, besides letting her glean in his field. Therefore she answered Naomi, “The name of the man with whom I worked today is Boaz.” Scripture prefaces her statement by saying that she answered with words of wisdom, “She told her mother-in-law with whom she had worked. The word *vi’taged* expresses words of wisdom/insight, as the *Zohar* states. This verse comes to arouse, and to illuminate her words. After this she told Naomi the name of the person, “The name of the man with whom I worked ...’” Naomi hinted to Ruth that he made a special effort because he was interested in her but she should refuse him and save him from sin. To this Ruth said, “The name of the man with whom I worked was Boaz.” In other words, my intention was on his kindness and on nothing else for his name is Boaz - One in whom there is reverence for God.
The sages saud in the *Midrash*,³⁷Vayikra Rabba 34:8

footnotes:
³⁶ See Judges 12:8, Note that Ibtzan was also from Beit Lechem though it is not clear that it was the same city. “After him, Ibzan of Bethlehem led Israel.”