## Nachalat Avot on Avot Chapter 5

###### Nachalat Avot on Avot 5:1:1
[Nachalat Avot on Avot 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:1)

**הנה** המשנה הזאת באו בה שלושה חלקים: הנחה וקושיא ותירוץ. כי **ההנחה** היא אומרו: "בעשרה מאמרות נברא העולם". **והקושיא** היא אומרו: "והלא מאמר אחד יכול להבראות". **והתירוץ** הוא "אלא להפרע" וכו'. וכאשר תעיין במשנה הזאת כמו שהיא מענין העשרה מאמרות, ככה תמצא שהיא כוללת עשרה הקדמות אמתיות:


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:2
[Nachalat Avot on Avot 5:1:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:2)

**האחד** – שנברא העולם. רוצה לומר, שאינו קדמון כדעת הפילוסוף¹ אבל שהוא מחודש. וגם שאין חדושו בהשתנות והתהוות חומר קדום שהיה שם כמו דעת אפלטון². ונמשך אחריו הרלב"ג, אבל שהיה החדוש יש מאין. וכבר ביאר הרב בפרק ל' חלק ב' שאין בלשוננו מלה תורה על החדוש אחרי האפס המוחלט כי אם לשון 'ברא'. ואין להקשות עליו מ"ויברא אלהים את התנינים הגדולים³" (בראשית א, כא); "ויברא אלהים את האדם" (שם שם, כז), כי להיותם בריאות עצומות ונפלאות מזולתם, הטיל עליהם לשון בריאה. אבל עיקר הנחתם היא על התהוות הדבר אחר האין. והיה אם כן דעת הרב שם 'ברא' מושאל יאמר בעצם ואמת על מציאות היש אחר האין, ועל דרך ההשאלה יאמר על מציאות כל דבר זר בענינו כאלו הוא יש מאין.

footnotes:
¹ אריסטו.
² עיין ב'מפעלות אלהים' פרק ג' שם מרחיב רבינו בדעות אלו.
³ בכתוב: "תנינם הגדלים".


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:3
[Nachalat Avot on Avot 5:1:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:3)

**השנית** – שנברא העולם במאמר. רצה לומר, שלא היה יתברך כפועל המלאכות ולא כפועל הטבעי שיפעלו במה שימששו, כי פעולתו היתה במאמר. ואמנם מה הנרצה בזה המאמר כבר ביארו הרב המורה בפרק ס"ז חלק א' זכרונו לברכה, כאשר הושאל לשון 'אמירה' ל'רצון' בכל מה שנברא בימי בראשית ונאמר 'ויאמר ויאמר' הושאלה לו גם כן השביתה וכו'. והנה פירש שלשון 'אמירה' נאמר על הרצון.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:4
[Nachalat Avot on Avot 5:1:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:4)

**השלישית** – שהיו המאמרות אשר נברא בהם העולם עשרה ולא פחות ולא יותר. וכבר היו הנמצאים כולם בזה המספר מעשרה מאמרות: האחד – עצם רומז לאחד המספרי שהוא התחלת המספר וסיבתו, שהוא משל לאל יתעלה שהוא התחלת הדברים כולם וסיבתם. והט' – הנשארים הם מקרים נשואים עליו, כמו שהדברים הנמצאים מקריים בערכו יתעלה. ולהיות זה המנין מקודש היו הספירות האלהיות עשרה, ונאמרו בסיני עשר דברות. וכנגדן היו ישראל נותנין המעשרות שהיה העשירי קדש ליי'.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:5
[Nachalat Avot on Avot 5:1:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:5)

**הרביעית** – שהיה יכול הקב"ה לברוא את העולם במאמר אחד. והיה זה, לפי שהיכולת האלהי הוא בלתי בעל תכלית, ואם היה יכול לברוא העולם אחרי האפס המוחלט, איך לא היה יכול לבראו במאמר אחד? אף כי בהיות העולם מקושר כאיש אחד, יהיה הרצון והאמירה המורה על הרצון בבריאתו אחת.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:6
[Nachalat Avot on Avot 5:1:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:6)

**החמישית** – שהיה ראוי לבוראו ולא במאמרים רבים. וזה לפי שהכפל והמותר לא ימצא בדברי הטבעיים וכל שכן באלהיים. כי לכן אמר החכם (משלי טז, ד): "כל פעל יי' למענהו". ואמר אדוננו משה (דברים לב, ד): "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". רוצה לומר, שאין בו דבר מותר כי אם כפי המשפט והצדק. ולכן הקשה המקשה "והלא במאמר יכול להבראות", רצה לומר שהיה ראוי שתהיה הבריאה במאמר אחד ולא במארים מיותרים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:7
[Nachalat Avot on Avot 5:1:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:7)

**הששית** – שהשם יתברך משגיח במעשה בני אדם ובפעולותיו בכל אחת מהן בפרט הטובה היא אם רעה⁴, כדי להשכיר ולהעניש עליה. וכמאמר הנביא (ירמיה לב, יט): גדול העצה ורב העלילה אשר עינך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. וזהו שנאמר במשנה: "להפרע מן הרשעים... וליתן שכר טוב לצדיקים".

footnotes:
⁴ לפי במדבר יג, יט.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:8
[Nachalat Avot on Avot 5:1:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:8)

**השביעית** – שהרשעים מאבדין את העולם ברשעתם. רצה לומר, שלא לבד הם מאבדין את עצמם ברשעתם, כי גם את העולם כולו הם מאבדין.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:9
[Nachalat Avot on Avot 5:1:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:9)

**השמינית** – שעונש הרשעים אינו לבד כפי העבירה שעשו, אבל הוא כפי מנין המאמרים שנברא העולם בהם אשר היו סיבת אבידתו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:10
[Nachalat Avot on Avot 5:1:10](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:10)

**התשיעית** – שהצדיקים מקיימין את העולם בצדקתם ויושרם ופסוק מלא הוא (משלי י, כה): "וצדיק יסוד עולם". רוצה לומר, שהוא היסוד שעליו יתקיים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:11
[Nachalat Avot on Avot 5:1:11](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:11)

**והעשירית** – שהנה שכר הצדיקים לא היה לבד כפי המצוות אשר יעשו בעצמם, כי אם כפי ריבוי המאמרים שנברא העולם בהם שהצדיק ההוא היה סיבת קיומו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:12
[Nachalat Avot on Avot 5:1:12](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:12)

**הרי** לך בזה עשר הקדמות אמתיות יוצאות מהמשנה הזאת של עשרה מאמרות.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:13
[Nachalat Avot on Avot 5:1:13](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:13)

**האמנם** כבר יפלו במשנה הזאת עשרה ספיקות. כי כמו שהיו המאמרות עשרה וההקדמות עשרה, יהיו גם כן הספיקות עשרה, והם אלו:


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:14
[Nachalat Avot on Avot 5:1:14](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:14)

**ראשונה** – באומרו: "בעשרה מאמרות נברא העולם". והוא מה שכבר הקשו במסכת ראש השנה (דף לב, ע"א): הני מאמרות מאי נינהו דילמא 'ויאמר ויאמר' דבראשית הני תשעה הוו. ורש"י כתב שיושלם המנין עם בראשית ברא, כי נסמך למאמר הגמרא שאמרו ובראשית נמי מאמר הוא, שנאמר (תהילים לג, ו): "בדבר יי' שמים נעשו". ופירש רש"י שמאבדין את העולם שטרח הקב"ה לבוראו בעשרה מאמרות. עד כאן לשונו. והרשב"ם נכדו לא נמשך אחריו והאריך יותר, וכתב בעשרה מאמרות, בראש השנה מפרש מאי ניהו תשעה ויאמר ויאמר שיש במעשה בראשית. ובפרקי רבי אליעזר (פרק ג') ובפסיקתא (פרשת בראשית, לז) משלימין מאותם הכתובים אצל יצירת האדם, אף על פי שאינם עם מעשה בראשית לפני "ויכולו" עד כאן לאמור. ויקשה לדעת רש"י שמנה במספר העשרה מאמרות 'בראשית' כדברי חכמינו זכרונם לברכה. מה שכתב הוא בפירוש התורה שהספור נמשך אל (בראשית א, ג): "ויאמר אלהים יהי אור", ושלא בא הכתוב להורות סדר הבריאה ולומר ששמים וארץ קדמו. וכן כתב עליו הרמב"ן זכרונו לברכה, והנה לדעתו לא נברא ביום הראשון רק האור. ובפירוש המשנה ארחיב בזה הענין.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:15
[Nachalat Avot on Avot 5:1:15](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:15)

**שנית** – באומרו: "והלא במאמר אחד יכול להבראות". כי זה אי איפשר לפי, ששינוי המאמרים וריבויים התחייב מריבוי הדברים והתחלפותם. ואם היו הנבראים רבים ומחולפים, איך יתהוו במאמר אחד? והנה הרמב"ם פירש שהיה יכול לספר הבריאה במאמר אחד, ויכול לומר ויאמר אלקים יהיו שמים, ויקוו המים, ותדשא הארץ, ויהי מאורות במאמר אחד. ואמנם ייחד מאמר לכל אחד להודיעך גודל כוח המציאות וטוב סדרו, ושהמפסידו יפסיד דבר גדול ואשר יתקנהו יתקן דבר גדול וכו'. ואחריו נמשך המאירי והרב מתתיה זכרונו לברכה. וקשה לפירושם שהיה ראוי שיאמר המקשה, והלא במאמר אחד יכול לאומרם, לא יכול להבראות, שנראה בבירור שכוונתם לתת טעם אל עצם הבריאה היותה בעשרה מאמרות, לא אל האמירה או הכתיבה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:16
[Nachalat Avot on Avot 5:1:16](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:16)

**שלישית** – שחלוף הזמנים אין ספק שיביא חלוף המאמרים. כי מה שנאמר היום הוא זולת מה שנאמר מחר. ואם כן היאך יכול להיות הנמצאים כולם נבראים במאמר אחד אחרי שבאו המאמרים ההם בימים מתחלפים יום ליום יביע אומר⁵, ואיך יהיו אם כן אחד? והנה הדבורים שבאו למשה רבינו עליו השלום זכרה התורה בהם "וידבר יי' אל משה", אם בהיותם בזמנים מחולפים או להיותם מצוות מתחלפות, שלכן היה בלתי איפשר שיוכללו במאמר ודבור אחד.

footnotes:
⁵ לפי תהילים יט, ג.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:17
[Nachalat Avot on Avot 5:1:17](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:17)

**רביעית** – למה לא הקשה המקשה, והלא בשום מאמר היה יכול לבוראו, כמו שמצינו בשמים ובארץ שנבראו, ולא זכר הכתוב בבריאתם ויאמר אלקים יהיו שמים וארץ, אבל אמר (בראשית א, א): "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", מבלי לשון אמירה? כי עם היות שאמר המשורר (תהילים לג, ו): " בדבר יי' שמים נעשו", הנה התורה לא זכרה בהם 'ויאמר'.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:18
[Nachalat Avot on Avot 5:1:18](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:18)

**חמישית** – באומרו: "אלא כדי להפרע מן הרשעים". ואיך נאמר בו יתברך נטירה ונקמה, שהם הפעליות שאי איפשר שימצאו בו, כי הם מטבע החומר וחסרונותיו בהם. והתורה הזהירה את האדם עליהם, שנאמר (ויקרא יט, יז-יח): "לא תשנא את אחיך בלבביך לא תקום ולא תטור את בני עמך"⁶. ואמר (ויקרא יח, ד): את חוקותי תשמורו. רצה לומר, שאין בו לא שנאה, ולא קנאה, ולא נטירה, ולא איבה. ואיך יאמר אם כן "להפרע מן הרשעים", והיה ראוי שיאמר להעניש את הרשעים.

footnotes:
⁶ בשינויי כתיב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:19
[Nachalat Avot on Avot 5:1:19](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:19)

**ששית** – ומה הטורח שיגיע אליו יתברך בעשרה מאמרות יותר מאחד. כי הנה הוא יתברך לא ייעף ולא ייגע, ובערכו אין הפרש בין שיצוה על דבר אחד פעם אחת או עשרה פעמים. והנה באזהרתו עבודה זרה תמצא בתורה צוויים ואזהרות רבות יותר מעשרה, אבל לא היו כוחם כי אם ככוח מאמר אחד מהם לאסור עבודה זרה ומשמשיה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:20
[Nachalat Avot on Avot 5:1:20](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:20)

**שביעית** – באומרו: ש"הרשעים (ש)מאבדין את העולם". והוא שאם קרא עולם גוף הרשע עצמו שנקרא עולם קטן כל אדם, וכמו שכתב הרב המורה פרק ע"ב חלק א'. הנה אם כן כיון התנא לזה, לא יצדק באומרו: "שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות". כי האדם שהוא עולם קטן לא נברא בעשרה מאמרות כי אם במאמר אחד, ואם רצה במלת 'עולם' הכדור בכללו וכל מה בתוכו, שהוא השמים והארץ וכל צבאם⁷, איך יאמר שהרשע מאבד אותו ברשעתו, ואינו כן כי הוא משחית נפשו והעולם כמנהגו נוהג⁸ ואינו נפסד ולא נאבד בעבור הרשע.

footnotes:
⁷ לפי בראשית ב, א.
⁸ לפי עבודה זרה נד, ע"ב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:21
[Nachalat Avot on Avot 5:1:21](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:21)

**שמינית** – איך יאמר התנא שהקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות, כדי להגדיל את עונש המאבדין אותו, ואין זה ממדת הטוב והמטיב⁹. והכתוב צווח (תהילים פט, ג): "עולם חסד יבנה", ואין זה ממדת החסד כי אם נתינת מכשול הרבה מאמרות "לפני עור" (ויקרא יט, יד). ויותר טוב היה לבוראו במאמר אחד, כדי שהחוטא יקל עונשו ויענש מעט.

footnotes:
⁹ לפי ברכת הגשמים ובשורות טובות (ראה משנה ברכות ט, ב).


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:22
[Nachalat Avot on Avot 5:1:22](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:22)

**תשיעית** – באומרו כדי "להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות". והוא עוול גדול למה יפרע מן הרשעים, לפי חשבון עשרה מאמרות והם לא אבדו, אלא עולם שווה מאמר אחד. ואם הוא יתעלה רצה להרבות במאמרים, אין זה מוטל על הרשע וגם לא על הצדיק כי אם ראובן גזל כלי משמעון ואבדו, והכלי בעצמו לא היה שווה כי אם דינר אחד, אף על פי ששמעון יאמר שפזר מממונו וקנה אותו בעשרה דינרין, הנה כאשר יבואו עד האלהים ירשיעון¹⁰ את ראובן לשלם. כי אם דינר אחד שהיה שווה הכלי קל וחומר בבית דין של מעלה שלא ישפוט כי אם צדק ואמת.

footnotes:
¹⁰ לפי שמות כב, ח בשינויי קל.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:23
[Nachalat Avot on Avot 5:1:23](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:23)

**עשירית** – למה כמו שאמר בצדיק: "וליתן שכר טוב לצדיקים" לא אמר כזה הלשון ברשעים ליתן גמול רע לרשעים, אחרי שהדין שווה בהם וידיעת ההפכים אחת. וכמאמר הנביא (ישעיה ג, י-יא): "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו".


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:24
[Nachalat Avot on Avot 5:1:24](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:24)

**הרי** לך בזה עשרת הספיקות שאיפשר לספק במשנה הזאת. ואומר בהיתרם עם פירוש המשנה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:25
[Nachalat Avot on Avot 5:1:25](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:25)

**וראשונה** הודיעך, כי **הכונה הכוללת** בזה הפרק החמישי היא להגיד, שהעולם לא נברא אלא לכבוד השם, והוא תכלית כוונת בריאתו. כמאמר הנביא (ישעיה מג, ז): "כל הנברא¹¹ בשמי ולכבודי בראתיו". ונאמר (ירמיה לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות¹² שמים וארץ לא שמתי". רצה לומר, שלא נבראו הנמצאים כולם כי אם מפני תכלית, והתכלית הוא שידע כל פעול שהאל פעלו ויבין כל יצור שהשם יצרו¹³. ומזה הצד היה הקב"ה פועל העולם וצורת העולם ותכלית העולם, רוצה לומר התכלית אשר אליו יפנו הצדדים כולם. והתכלית הוא, שידע כל פעול שהאל פעלו ויבין כל יצור שהשם יצרו, ומזה הצד היה הקב"ה פועל העולם וצורת העולם ותכלית העולם. רוצה לומר התכלית אשר אליו יפנו הדברים כולם. ולפי שבסוף הפרק הרביעי שעבר נזכר מאמר רבי אלעזר הקפר מענין תחיית המתים שהוא כולו מכוון "להודיע ולהודע שהוא האל הוא היוצר הוא הבורא" וכו', כמו שפירשתי. לכן ראה מסדר המשנה להביא אחריו הפרק הזה לבאר ולהוכיח בו אמתת הדעת. רוצה לומר, שהיו הדברים כולם בעולם השפל נבראים לאותו תכלית שיכירו את בוראם ויהללוהו וישבחוהו, והצדיק מביאו אל זה התכלית והרשע מרחיקו ממנו. ולכן ראוי לכל אדם שיתישר אם באמונותיו ותורתו ואם במדותיו ומעשה מצוותיו כי זה כל האדם¹⁴. וכמו שאמרו במסכת שבת (דף פח, ע"א): "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה" (תהילים עו, ט), אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית. אם ישראל מקבלין את התורה מוטב, ואם לאו תחזור אתכם לתוהו ובוהו. גם כי במשנה האחרונה מהפרק ד' נאמר: "שעל כרחך אתה נוצר", ואמר: "שהוא היוצר הוא הבורא" וכו'. ומפני זה באה המשנה הראשונה לבאר ענין הבריאה. ואתה תדע שבאותו פסוק (בראשית א, א) של "בראשית ברא אלהים" וגו'; "והארץ היתה תוהו ובוהו" (שם שם, ב), פירש רש"י זכרונו לברכה, שלא בא הפסוק הראשון לבאר, ששמים וארץ קדמו בבריאתם כי אם להגיד שקודם בריאתם היה כן.

footnotes:
¹¹ בכתוב: "נקרא".
¹² בכתוב: "חקות".
¹³ לפי תפלת ראש השנה.
¹⁴ לפי קהלת יב, יג.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:26
[Nachalat Avot on Avot 5:1:26](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:26)

**והנה** הרמב"ן הבין מדברי הרב¹⁵, שתהיה גזירת הכתוב ב"ויאמר אלהים יהי אור" (בראשית א , ג) ויאמר בראשית שברא אלהים שמים וארץ, ושהיתה הארץ תוהו ובוהו אמר אלהים יהי אור. ולכן כתב הרמב"ן על דברי רש"י זכרונו לברכה, ולדעתו לא נברא ביום הראשון כי אם האור וכו'. והוא תימא גדול אצלי מהרמב"ן, איך הבין זה מדברי רש"י זכרונו לברכה. כי הנה הוא כתב על "יהי מאורות" (שם שם, יד) זכרונו לברכה – "מיום ראשון שנבראו וברביעי ציוה עליהם להתלות ברקיע". וכן כל תולדות השמים והארץ כולם נבראו מיום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו הוא שכתוב (בראשית א, א): "את השמים" לרבות תולדותיהם. "ואת הארץ" לרבות תולדותיה עד כאן. ואיך אם כן יאמר שלא נברא ביום הא' כי אם האור. ולכן אחשוב שלא היתה כוונת רש"י זכרונו לברכה מה שהבין ממנו הרמב"ן, כי הוא לא יכחיש שנבראו ביום הראשון השמים וכל תולדותיהם, הארץ וכל תולדותיה, עם היות שנקבעו ונתראו כל אחד ביומו. אבל כיון לומר שמלת 'בראשית' תורה על קדימת זמנית, ושהתי"ו תורה על הסמיכות. וכיון שלא מצאנו סמיכות למילת 'בראשית', ראוי שנאמר שלא בא אותו פסוק ראשון בתורה להורות סדר הבריאה ולומר ששמים וארץ קדמו. כי עם היות שנבראו ביום הראשון לא בא הכתוב הזה לספר ענין קדימתם, שאם היה כן היה ראוי שיאמר בראשונה "ברא אלהים את השמים" וגו'. ולכן פירש שאין גזירת הכתוב 'ברא', כי הוא בהמשך הדברים אבל גזרתו הוא "והארץ היתה תוהו ובוהו". כלומר בראשית בריאת השמים והארץ מהשלימות אשר הם עתה הארץ בתחלת בריאתה היתה תוהו ובוהו. והשמים בתחלת בריאתם לא היו עדיין מאירים, וזהו: "וחושך¹⁶ על פני תהום" (בראשית א, ב). ואז קודם הבדלת הדברים אלו מאלו אחרי היותם נבראים בערבוביא ציוה הקב"ה על בריאת האור לשער בו ימים וליחס כל דבר ליומו. זו היא כוונת רש"י זכרונו לברכה בפירוש הכתוב, שתהיה גזרתו ב"והארץ היתה תוהו ובוהו", שהם הדברים שנבראו ביום הראשון לא ב"ויהי אור" כמו שחשב הרמב"ן, ולשון רש"י מורה על זה באומרו זכרונו לברכה: "אף כאן אתה אומר בראשית ברא הקב"ה את השמים ודומה לו תחלת דבר יי' בהושע, שכך פירושו תחלת דבורו של הקב"ה בהושע ויאמר יי' אל הושע" וכו'. ולפי זה יהיה פירוש הכתוב בראשית בריאת אלהים שמים וארץ "הארץ היתה תוהו ובוהו". ואין להקשות מוא"ו והארץ שהיא מיותרת, כי לזה הביא פסוק (הושע א, ב): "ויאמר יי' אל הושע". וכן אמר עוד רש"י, שהרי המים קדמו שהרי כתוב (בראשית א, ב): "ורוח אלהים מרחפת על פני המים".

footnotes:
¹⁵ רש"י.
¹⁶ בכתוב: "וחשך".


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:27
[Nachalat Avot on Avot 5:1:27](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:27)

**ומזה** התבאר לך שמה שפירש הרמב"ן בזה הפסוק שהוא היותר מחוור בפשוטו ובסדר הבריאה, שבראשונה ברא הקב"ה שני חומרים. מהאחד מהם עשה הנמצאים העליונים, ומהאחר עשה הנמצאים השפלים, ושעליהם אמר (בראשית א, א): "ברא אלהים את השמים ואת הארץ", שהוא עצמו דעת רש"י, אם לא שרש"י יסמוך אותו אל פסוק (שם שם, ב): "והארץ היתה תוהו ובוהו". והרמב"ן סמך אותו פסוק "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", מפני שלא קבל היות מלת 'בראשית' סמוכה כדברי רש"י זכרונו לברכה. אבל שגם כן ימצא מוכרת כמו שהביא "מגיד מראשית אחרית" (ישעיה מו, י); "וירא ראשית לו" (דברים לג, כא).


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:28
[Nachalat Avot on Avot 5:1:28](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:28)

**והרב** עמנואל מרומי¹⁷ פירש, שבפסוק הראשון נכללו שלושת חלקי הנמצא שהם העולם השכלי והשמימיי והחומר, ושעליהם אמר "בראשית ברא". רוצה לומר הבורא שלושה המה, והם: "אלהים" – ושהם השכלים הנבדלים, "והשמים" – שהם הגלגלים, "והארץ" – שהוא העולם השפל בכללו. ואינו נכון בעיני. ויותר נכון לפרש שמלת 'בראשית' נאמרה על הקדמה מקובלת, שראוי שיקבל אדם בכל חכמה וידיעה מה הקדמה, או הקדמות בדרך העיקרים, או היסודות שעליהם תסובב תבנה ותכונן¹⁸ אותה ידיעה. ולפי שעיקר חדוש העולם ובריאתו הוא היסוד וההקדמה המקובלת שעליה תבנה התורה בספוריה ונפלאותיה ומצוותיה, לכן בתחלתה הניח על דרך הקבלה זה העיקר, ועליו אמר (בראשית א, א): "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". רצה לומר בראשית התורה הזאת ראוי שתאמין בקבלה שברא האלהים האדירים¹⁹ יתברך את השמים ואת הארץ.

footnotes:
¹⁷ חכם משורר ומסטיקן (1270-1330), נולד ברומא וכנראה מת בפארמו.
¹⁸ לפי במדבר כא, כז.
¹⁹ לפי שמואל א' ד, ח.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:29
[Nachalat Avot on Avot 5:1:29](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:29)

**והכלל** היוצא מכל זה שצדקו דברי חכמינו זכרונם לברכה שאמרו (ראש השנה לב, ע"א): בראשית נמי מאמר הוא דכתיב (תהילים לג, ו): "בדבר יי' שמים נעשו". לפי שנמצאו בבריאה עשרה דברים שציוה הקב"ה בהם שהם הראשון, והוא הכולל בהמצאת היש מאין. והתשעה שנאמר בהם 'ויאמר ויאמר' מן "ויאמר אלהים יהי אור" עד "ויאמר אלהים נעשה אדם" וגו' (בראשית א, ג-כו). ואין להקשות למה לא נאמר בראשון 'ויאמר' כמו שנאמר בתשעה כולם, לפי שהסיבה בזה היא, שבבריאת היש מאין באותם שני החומרים הראשונים שנעשו ממנו יתברך, מבלי היות שם דבר קדמות, לא תפול לשון אמירה כי לא היה שם למי יאמר. אמנם בתשעה שנעשו הדברים מאותם החומרים הראשונים אמר לשון 'ויאמר', כאילו הקב"ה אמר לאותו דבר אשר ברא ראשונה שיוציא ממנו נמצא כך וכך. הנה זהו **התר השאלה הראשונה** בביאור העשרה מאמרות לדעת חכמינו זכרונם לברכה בגמרא שהוא שלקח רש"י זכרונו לברכה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:30
[Nachalat Avot on Avot 5:1:30](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:30)

**אמנם** אם לא נשלים מנין העשרה מאמרות עם בריאת שמים וארץ, ונצטרך להשלימו עם שאר האמירות, שנאמרו בענין על דרך מה שאמרו בפרקי רבי אליעזר (פרק ג') ובפסיקתא (פרשת בראשית, לז), והוא דרך רשב"ם. ואין דעתי סובל שיהיה בכלל אלו אמירה כלל ממה שבא אחר פרשת (בראשית ב, א) "ויכולו", כי אם באמירות שבאו בספור הבריאה קודם ויכולו, שעליהם אמר: "נברא העולם", והם אלו (בראשית א, ג-כט): המאמר הראשון – "יהי אור". המאמר הב' – "יהי רקיע". המאמר הג' – "יקוו המים". המאמר הד' – "תדשא הארץ". המאמר הה' – "יהי מאורות". המאמר הו' – "ישרצו המים". המאמר הז' – "תוצא הארץ". המאמר הח' – "נעשה אדם". המאמר הט' – "ויברך אותם²⁰ אלהים ויאמר להם פרו ורבו". המאמר העשירי – "ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב" וכו'.

footnotes:
²⁰ בכתוב: "אתם".


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:31
[Nachalat Avot on Avot 5:1:31](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:31)

**והנה** היה ברכת הפריה ורביה מאמר באדם ולא בדגים. לפי שבדגים לא נאמר "ויאמר אלהים" או "ויאמר להם" כי אם "ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו" (בראשית א, כב), שענינו שנתן להם טבע הפריה והרביה. אמנם באדם לא נאמר כן, אבל היתה בו הברכה זולת האמירה, שנאמר (שם שם, כח): "ויברך אותם אלהים ויאמר להם". הנה הברכה היתה הטבע ששם באדם לפרות ולרבות כמו בשאר החיים. ומלבד המתנה ההיא הטבעית ציוה אותם בדרך מצוה, והוא אומרו (בראשית א, כח): "ויאמר להם אלהים פרו ורבו". ועם זה תשיב להראב"ע שאמר שאין "ויאמר להם אלהים פרו ורבו" – מצוה, לפי שבזה נאמר על הדגים שאינו כן חוץ מכבודו. כי לא נאמר בדגים "ויאמר להם אלהים", אבל נזכר בהם הפריה ורביה כדרך טבע, ובאדם בדרך בחירה כמו שהיא בו. ובאו אם כן באדם שלושה מאמרים למעלתו: האחד – בבריאתו שהיתה רצונית ממנו יתעלה. והשנית – בפריתו שתהיה בחירית ורצוניית בו. והג' – במזונותיו שהם גם כן יהיו כפי הבחירה והמלאכה השכלית לא בטבע. וכל זה מורה על שלימותו שנאמרו בו ג' מאמרים כמספר המאמרים שנאמרו בבריאת השמים, שהם: "יהי אור"; "יהי רקיע"; "יהי מאורות" להגיד שהאדם שווה במעלתו אל הגרמים השמימיים. ושהשכל כפי הסברא הישרה מורה שעשרה מאמרות שנזכרו במשנה, ראוי שיהיו אלה שלא ימנה בהם בריאת השמים והארץ, אם לפי שבריאותם היה הכלל והתשעה מאמרים הם הפרטים, ואיך נעשה מספר מהכל ומחלקיו יחד. ואם לפי שהמשנה לא דברה כי אם במאמרות שנברא העולם המיושב הזה כמו שהוא עתה, ולכן לא היו ראוי לכלול בהם בריאת שמים וארץ, לפי שעדיין לא היו בשלימותם, ואותם שנבראו אז אינם זה העולם המיושב. ואולי נאמר באותה בריאה הראשונה 'ויאמר', כי אם בדברים שכבר נבראו בשלימותם ונשארו על אותו הטבע שנתן בהם השם יתברך קיים. ולכן היה מהראוי שהעשרה מאמרות שבהם נברא העולם יהיו אותם אשר זכרתי מטבע עולם המיושב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:32
[Nachalat Avot on Avot 5:1:32](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:32)

**הנה** נתתי לך פירוש המשנה הזאת כפי כל אחת משתי הדעות נדרשת על בוריה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:33
[Nachalat Avot on Avot 5:1:33](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:33)

**אמנם** חכמי האמת קבלו, כי אלו העשרה מאמרות הם הספירות העליונות וקראו אותם מאמרות, לפי שהקב"ה האצילם מעצמו כמו שנאצל המאמר מפי האיש. וכן מתחיל ספר יצירה: "בשלשים ושתים נתיבות חכמה חקק השם" וכו'. ופירש שהם עשר ספירות ועשרים ושתים אותיות. ושם אמרו עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה. ולפי שהם זכרונם לברכה עמדו בסוד הנביאים אשר עמדו בסוד יי'²¹ וידעו שהספירות הם המאמרות, ושהם עשרה ולא תשעה הוצרכו לומר בראשית נמי מאמר הוא תשלום העשרה. ואילו כיון המתרגם הירושלמי במה שתרגם בראשית ברא – "בחכמתא ברא", כי החכמה היא מאחת מן הספירות. ואמנם מה ענינם, ואופן התאחדתם, ואופן הבדלם זו מזו אינו מענין זה המאמר אף כי אנכי אעננו²² שלא למדתי חכמה וכל שכן דעת קדושים.

footnotes:
²¹ לפי ירמיה כג, יח.
²² לפי איוב ט, יד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:34
[Nachalat Avot on Avot 5:1:34](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:34)

**והכלל** העולה מכל זה שנברא העולם ושנברא במאמר, ושהמאמרות היו עשרה לא פחות ולא יותר. והם שלוש ההקדמות הראשונות אשר זכרתי שנכללו בחלק ההנחה שבא במשנתינו. ועל זה אמר דוד עליו השלום (תהילים לג, ו): "בדבר יי' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם", שעשה הבדל מבריאת שמים וארץ שנעשו בדבר יי', משאר הדברים שנעשו בתשעה המאמרות שעליהם נאמר: "וברוח פיו כל צבאם". וזכר בפרט הגלות היבשה שהיא מההשגחה באומרו (שם שם, ז): "כנס מי הים" וגו'. והוליד מזה "יראו²³ מיי' כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל" (שם שם, ח). רצה לומר אם העולם כולו נברא במאמרו והמים לא יעברו פיו כל שכן לבני האדם, שראוי שייראו מלפניו כיון שהדברים כולם תלויים ברצונו יתעלה כי הוא אמר ויהי²⁴. ולפי שהפילוסופים כחשו ענין הבריאה וחשבו שהיה העולם קדמון, לכן אמר כנגדם: "יי' הפיר עצת גוים" וגו' (שם שם, י). ושתורתו היא האמת. והוא אומרו (שם לג, יא): "עצת יי' לעולם תעמוד²⁵". ואם תאמר ומי הגיד לישראל מה שלא ידעו הפילוסופים, לזה השיב: "אשרי הגוי אשר יי' אלוהיו" וגו' (שם שם, יב), שהוא הודיעם האמתיות שבתורתו.

footnotes:
²³ בכתוב: "ייראו".
²⁴ לפי תהילים לג, ט.
²⁵ בכתוב: "תעמד".


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:35
[Nachalat Avot on Avot 5:1:35](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:35)

**הנה** בזה נשלם מה שראוי שיאמר בהנחת המשנה הזאת. ודעות אחרות מצאתי בה והנחתים, כי לא ישרו בעיני.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:36
[Nachalat Avot on Avot 5:1:36](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:36)

**והלא במאמר אחד יכול להבראות וכו'**. זהו חלק הקושיא וענינה אצלי בנוי על הקדמות. ראשונה -שהפועל הפשוט יתעלה יפעל דברים מתחלפים ברצון אחד. שנית – שהבריאה הראשונה היתה יש מאין באותם השני חומרים שנעשו מהם הדברים העליונים והתחתונים, ושאר הדברים כולם נעשו מהם כפי רצונו יתעלה. כי החומרים ההם נבראו בכוחניות ובלתי הגבלת צורה, ושהשם יתברך בכוחו הבלתי בעל תכלית מהחומר העליון עשה מקצתו כוכב ומקצתו גלגל עם כל חלופי הגלגלים והכוכבים. ומהחומר השפל עשה היסודות והמורכבים מהם כל דבר למינו בצורה מיוחדת בו. ועל שתי ההקדמות האלה יבנה המקשה בנין קושיתו ויאמר, שרבוי המאמרים לא ימלט אם שנאמר שהיא מפאת הפועל יתעלה מסיבת שינוי רצונו. כי בהשתנות הנרצים והרצון הפועל אותם ישתנו בהכרח המאמרים המורים עליהם. אם מפאת המתפעל אם היה בלתי נשמע לפועל ומסרב לעשות מצוותו, ולכן יצטרך לדבר פעם אחר פעם. ושני הצדדים האלה בלתי נמצאים בחוקו יתעלה, כי אין בו שינוי רצון, אבל עם רצון אחד פשוט עשה הדברים המתחלפים. וכמו שביארו הרב המורה בפרק נ"ג חלק א' שמתחיל "אשר הביא המאמינים" וכו'. וגם אי אפשר שנאמר שהיה שם מעיק או מעכב מפאת המתפעל, כיון שהוא ברא החומר והוא נותן הצורה ומעשה ידיו כולם כמו שבא בהקדמות.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:37
[Nachalat Avot on Avot 5:1:37](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:37)

**הנה** אם כן היה ריבוי המאמרים בלתי הכרחיים, לא מפאת הבורא יתעלה ולא מפאת הנברא. ולכן היתה הקושיא "והלא במאמר אחד יכול להבראות". וסוד המאמר הזה ואמתתו הוא שאחרי שהניח שבעשרה מאמרות נברא העולם, אשר הכונה בו שהבורא יתעלה מבלי אמצעי ציוה בבריאת כל מדרגה ומדרגה מהנמצאות מאותן המדרגות העשרה שנכללו בעשרה מאמרות. וקם להם לרבנן שבבריאה הראשונה או במאמר "יהי אור" (בראשית א, ג), נכללו השכלים הנבדלים. היה מקום להקשות ומה ראה הקב"ה לצוות על כל מדרגה ומדרגה מהנמצאים בעצמו מבלי אמצעי, והלא היה די שבבריאה הראשונה מהשמים והארץ והשכלים הנבדלים יעשה אותה בעצמו מבלי אמצעי, ושאר המדרגות כולם יעשה אותם על ידי השכלים הנבדלים ובאמצעותם. כי בהיות שמה חומרים ראשונים ושכלים לפעול בהם, היה די בשיעשה הקב"ה היש שנברא מהאין, כי זהו המיוחס לכוחו בלתי בעל תכלית לא שאר הדברים כולם שנעשו מיש, שהיה איפשר לעשותם על ידי אותם האמצעיים פועלים ומתפעלים שברא ראשונה. וזהו אומרו: "והלא במאמר אחד יכול להבראות", רצה לומר במאמר אחד מאתו יתברך מבלי אמצעי, והיא בבריאת היש מאין שלא היה איפשר לעשותה כי אם בעצמו. וזהו באמת ענין הקושיא. **והותרה השאלה השנית**. כי עם היות ששינוי המאמרים יתחייב מרבוי הדברים והתחלפותם, כבר היה איפשר שיהיו על ידי אמצעי ולא בעצמו יתברך. והוא אומרו: "יכול להבראות". **והותרה גם כן השאלה השלישית**. שעם היות שחלוף הזמנים יביא אל חלוף המאמרים, כבר היה איפשר שיהיה זה על ידי אמצעי ולא בעצמו יתברך, כל שכן שהדברים כולם עלו במחשבה להברא כאחד. והיא הצוואה והאמירה והיתה יצאתם לפעל יום ליום כמו שזכרו חכמינו זכרונם לברכה ממשל זורע הירקות וכו'. **והותרה גם כן השאלה הרביעית**. למה לא שאל המקשה, והלא מבלי מאמר היה יכול להבראות, לפי שמלת 'מאמר' בלשונם היא מליצה על רצונו יתברך והעולם לא נברא כי אם לפי שהוא אמר ורצה. אבל היתה השאלה ולמה הוצרך להתלות רצונו בפרט כל מדרגה ומדרגה ולא נעשו מהם על ידי אמצעיים כמו שזכרתי.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:38
[Nachalat Avot on Avot 5:1:38](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:38)

**הנה** אם כן כוח הקושיא היא מה שאמר דוד (תהילים קלה, ו): "כל אשר חפץ יי' עשה בשמים ובארץ בימים וכל תהומות". כלומר שנתיחד רצונו ומאמרו בכל דבר ודבר מהם. וכפי דעת המקובלים בעשר ספירות תפול הקושיא גם כן, ולמה האציל הקב"ה מטובו עשר ספירות לבריאת העולם והלא במאמר אחד וספירה אחת שיאציל מטובו היה איפשר לברוא הנמצאות כולם, כי הכל תלוי ברצונו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:39
[Nachalat Avot on Avot 5:1:39](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:39)

**הנה** התבארו בזה שתים מההקדמות אשר זכרתי ראשונה והם שהיה יכול להבראות במאמר אחד. ואם היה יכול שהיה ראוי שיעשהו כן מאחר שאין מותר בדברים האלהיים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:40
[Nachalat Avot on Avot 5:1:40](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:40)

**והרב מתתיה** זכרונו לברכה פירש זה באופן אחר. והוא שהיתה שאלת המקשה למה ברא הקב"ה בעולמו מדרגות מתחלות מנצחיים ומנפסדים. היד יי' תקצר²⁶ לברוא הנמצאים כולם בטבע קיום התמידי באיש. ובכלל זה קושיא שנית – למה ברא טבע מין האנושי מורכב מהיצר הרע והיצר הטוב בענין שכולם רעים וחטאים²⁷ לולי השרידים עובדי השם. וזהו המכוון באומרו: "והלא במאמר אחד יכול להבראות". כלומר שיהיו הנמצאות כולם ממדרגה אחת בלבד קיימים ונצחיים באיש ובלתי בוחרים ברע, כי המאמר נאמר על כל מדרגה ומדרגה מהנמצאות. זהו ענין הקושיא כפי כל אחד מהדעות.

footnotes:
²⁶ לפי במדבר יא, כג.
²⁷ לפי בראשית יג, יג.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:41
[Nachalat Avot on Avot 5:1:41](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:41)

**ואמנם** התשובה היא אומרו **אלא להפרע מן הרשעים** וכו'. וענין זה אצלי שהאדם כשיצוה לבנות בית לדירתו, הנה יהי באחד משני דרכים: אם שיקח הבונים ויתן להם עצים ואבנים ושאר הדברים הצריכים למלאכה, ויצוה לבונים עשו לי בית יפה לשכני בה, והסתפק במאמר הזה האחד בלבד והבונים יעשו הבית לדעתם ולציורם. והדרך השני הוא שהאדון יצוה את הבונים על בנין ביתו בפרטיות גדול ולא יעזוב הדבר לדעתם וציורם. אבל יאמר אליהם עשו לי בית בשיעור כל ארכו, וכך רחבו, ושיעור כך קומתו, ועשו חדר כך, בסדר כך, באורך ורוחב וגובה כך, ופתח כך במקום כך וחלון כך. וכן יתר הדברים בפרטיותם יצוה עליהם באופן שהבית כולו יעשה בציור האדון ומצוותו הפרטית. ואין ספק שהבית אשר יבנה האדם בזה הדרך השני תהיה יותר נאהבת ונכבדת אצלו להיותה מעשה ידיו להתפאר²⁸, ממה שתהיה אם ציוה לבונים שיבנו אותה בדרך הראשון. וכן היה האל יתברך שלאהבתו וחפצו בשלימות העולם העולם לא רצה שיהיו הדברים נעשים אפילו הקטון מהם על ידי אמצעי. אבל הוא יתברך בעצמו לא לבד על הבריאה הראשונה יש מאין. אבל גם בכל הדברים שנעשו יש מיש בששת ימי בראשית הוא אמר ויהי²⁹ בפרטיות גדול בהבדך המינים כל אחד בעצמו. וזהו בלי ספק מורה על אהבתו את עולם, כמו שהאדם חפץ במעשיו על דרך מה שאמר המשורר (תהילים פ, טז-יז): "וכנה אשר נטעה ימינך" וגו' "שרופה באש כסוחה". וימשך מזה שהרשע בהיותו מאבד את העולם יחרה אף יי'³⁰ בו, ויפרע ממנו בחימה שפוכה³¹ להיותו מאבד את העולם שבראו וציירו בעצמו מבלי אמצעי בפרטיות המאמרים.

footnotes:
²⁸ לפי ישעיה ס, כא.
²⁹ לפי תהילים לג, ט.
³⁰ לפי דברים ו, טו.
³¹ לפי יחזקאל כ, לג.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:42
[Nachalat Avot on Avot 5:1:42](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:42)

**והנה** אמר ברשע שהוא מאבד את העולם, ובצדיק שמקיימו והכוונה בעולם השפל הזה. לפי שקיימו וקבלו שהיה האדם התכלית במציאות העולם השפל כמו שזכר. לכן היה הרשע כאילו הוא מאבד ומבטל כל פועל האלהים שהוא העולם שנברא ממנו יתברך באהבה רבה, כפי מה שיורה עליו צווי העשרה מאמרות בפרטיותם כולם בעצמו מבלי אמצעי. ולפי זה לא היה ענין הי' מאמרות סיבה לעונש הרשע כי אם להיותו יתברך מתעצם להפרע ממנו, על שמאבד מה שהפליג הקדוש ברוך הוא בעשייתו בכל פרט ופרט ממנו בעצמו מבלי אמצעי. ולזה אמר להפרע שהוא לשון הנקמה הנמשכת מהחרון אף.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:43
[Nachalat Avot on Avot 5:1:43](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:43)

**הנה** אם כן נברא העולם בעשרה מאמרות, כדי שבני העולם ידעו אהבת השם את העולם ויכירו שציוה פרטיותיו בבריאה בעצמו לאהבתו אותו. ולכן ישמרו עצמם מחטוא פן ישחיתו נחלת יי'³² בריאה יקרה אשר כזאת ואהובה אצל בוראה יתברך, שמזה ימשך שיפרע מן הרשעים המאבדין אותו, ויתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין אותו ועוזרין בפעולתו, כי בזה ימצאו חן בעיניו.

footnotes:
³² לפי שמואל ב' כ, יט.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:44
[Nachalat Avot on Avot 5:1:44](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:44)

**וכבר** נוכל להמשיל משל מתייחס ודומה, אל היות הרשע מאבד את העולם מהבגדים המצויירים הרבה עינים וצורות שניא דא מן דא³³ הרבה מאד אשר בהם. כי כבר ימצא אחד מהבגדים האלה לא יערכנו זהב וזכוכית לטובו ויקר תפארתו. וכאשר תשחת אחת מן הצורות אשר בו אם על ידי רקב או עכבר שאכלה, או שנתעפשה ונפסדה, אין ספק שלא יקבל הפגם ההוא אותה צורה הפרעית בלבד. אבל גם כל הבגד הגדול ההוא בגודלו ומעלתו, מושחת מראהו מפני אותו ההפסד הפרטי אשר קרה בו, כן היה ענין העולם הזה. ציורי הקדוש ברוך הוא וכל אדם בצורתו ונפשו ימצא שמה, וכללות העולם מה טוב ומה נעים³⁴. וכאשר פרטי אחד ירשיע לחטוא, הנה יעשה פגם ויתן דופי בעולם בכללו. ובזה האופן היה הרשע מאבד את העולם מפני הדופי והחסרון הנראה בו בעבורו, וההפך בצדיק שהוא משלים הציורים ומתקנם. ואף שיובנו המאמרות על הספירות כדעת המקובלים, כבר תפול הקושיא והתירוץ בזה הדרך אשר זכרתי.

footnotes:
³³ לפי זוהר ויקרא פרשת ויקרא דף ח, ע"ב.
³⁴ לפי תהילים קלג, א.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:45
[Nachalat Avot on Avot 5:1:45](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:45)

**ועם** זה נשיב אל השאלות, אם אל **החמישית** שלא היה ענין העשרה מאמרות מפני הטורח שהגיע להקב"ה בעשרה יותר מבאחד כי אם, לפי שעשרה מאמרות יורו על ריבוי אהבתו את העולם, כיון שברא אותו. וכל חלקיי ומיניו בציורו בעצמו יתברך מבלי אמצעי כמו שפירשתי. **ולששית** נאמר שלא אמר להעניש את הרשעים כי אם להפרע, להגיד שהשם יתעלה יחרה אפו על השחתת העולם להורות עליו נאמר 'להפרע' כאילו הרשע חלל את השם והוא נפרע ממנו על כבודו. ואין ספק שדברה תורה ודברו חכמים כלשון בני אדם³⁵.

footnotes:
³⁵ ראה ברכות לא, ע"ב. ועוד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:46
[Nachalat Avot on Avot 5:1:46](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:46)

**והנה** השם יתברך הוא נוקם ונוטר איבה לרשעים. וכמאמר הנביא נחום האלקושי (נחום א, ב-ג): "אל קנוא ונוקם יי' נוקם יי' ובעל חמה"³⁶. וביאר מיד שזהו לענין האויבים, וזהו: "נוקם יי' לצריו ונוטר הוא לאויביו", עם היותו פעמים – "יי' ארך אפיים וגדל כח". ובסוף אמר כנגד הצדיקים – "טוב יי' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו"³⁷ וגו'. הנה ביאר שהנקימה והנטירה מגונה באחים צדיקים וראויה ברשעים. ואל **השביעית** בשהרשעים מאבדין את העולם, הותרה במה שדרשו (קהלת יב, יג): "כי זה כל האדם" – כל העולם לא נברא אלא בשביל זה. ולכן נברא אדם בסוף מעשה בראשית להגיד, שהוא היה תכליתו ושכל מה שהיה קודם התכלית היה מפני התכלית. ומלבד זה מאשר היה העולם כולו כאיש אחד, היה הרשע בהשחיתו את עצמו משחית את העולם להיותו חלק ממנו, והעולם מקושר ומדובק כמו שביארתי בענין המשל בגד הציורים.

footnotes:
³⁶ בשינויי כתיב.
³⁷ בשינויים כתיב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:47
[Nachalat Avot on Avot 5:1:47](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:47)

**ואמנם** השאלה הח' והט' כבר התבארו עם פירוש המאמר, שלא היו ריבוי המאמרים כי אם לאהבתו יתברך את העולם. ומזה נמשך שהרשע מכעיס אותו בהיותו מאבד דבר כל כך חביב אצלו. ולכן יפרע ממנו כדי מה שהכעיסו במעשה ידיו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:48
[Nachalat Avot on Avot 5:1:48](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:48)

**ואמנם** הספק האחרון, למה אמר בצדיק: "ליתן שכר טוב" ולא אמר כן ברשעים, תשובתו בשנאמר שהצדיק בצדקו עם היות לו שכר טוב, הנה הוא עושה מה שראוי לעצמו שבוחר בשלימות בטוב מצד שהוא שלימות וטוב. אבל הרשע שיבחר בחטא משחית נפשו הוא יעשנה³⁸. ולכן ראוי להפרע ולהנקם הקב"ה ממנו על עשותו הרע לבלתי הועיל לו. ועם זה אמר הנביא (ירמיה לב, יט): "לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו". כשדרכיו הוא – על פי המעשה, וכפרי מעלליו – הוא מה שנמשך ממעשיו, אם לאבד העולם ואם לקיימו. זהו מה שנראה לי בפירוש המשנה הזאת.

footnotes:
³⁸ לפי משלי ו, לב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:1:49
[Nachalat Avot on Avot 5:1:49](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:1:49)

**האמנם** כפי דרך הרב רבי מתתיה ראוי שיובן תשובת הקושיא כן, שהסיבה שרצה השם לברוא טבע ממוצע בין העליונים ובין התחתונים הוא, כדי שיהיה קנין השלמות על פי הבחירה. כי הנה העליונים אין להם הטייה ולא איפשרות אל הרע וההפסד, ולכן אי איפשר בהם החטא. ואמנם התחתונים הם נוטים אל הגשמיות, ואין להם הטייה כלל אל השלמות הרוחני והוא נעדר מהם. ולכן עשה הקב"ה טבע ממוצע שיהיה בו טבע החומר וטבע הצורה והאיפשרות, להמשך בכל אחד מהם כפי מה שיבחר וירצה. ובזה יהיו הרשעים ראויים להפרע מהם והצדיקים לתגמול טוב. ומזה הצד מהבחינה עשה הקב"ה מדרגות הנמצאות כולם. גם כי היה סדר העולם נקשר קצתו בקצתו, וכמו שהאריך החכם בזה יעויין מדבריו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:1
[Nachalat Avot on Avot 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:1)

**ראיתי** לשאול במשניות האלה ה' דברים:


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:2
[Nachalat Avot on Avot 5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:2)

**ראשונה** – למה לא נסמכה אחרי המשנה הראשונה "מעשרה מאמרות נברא העולם" משנת "עשרה דברים נבראו בין השמשות", שיבא אחרי זה בזה הפרק, שהיו שתיהן מענין הבריאה הראשונה? ולכן היה ראוי שיהיו סמוכות ונקשרות זו לזו. ולמה אם כן הפסיק ביניהם בדורות שמאדם ועד נח ומנח ועד אברהם. ומהנסיונות שניסו אבותינו את הקדוש ברוך הוא. ומהניסים שנעשו בבית המקדש. והדברים האלה כולם ראוי שיתאחדו ויהיו מסודרים אחרי משנת "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות" וכו'


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:3
[Nachalat Avot on Avot 5:2:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:3)

**והשנית** – למה עשה שלושת התחלות ההמה: אדם ונח ואברהם, ולא זכר מתושלח, ולא שם ועבר, ולא חנוך ושאר הקדושים אשר בארץ המה¹? ואיך אמר התנא שכל הדורות ההמה היו מכעיסין את השם זולתי נח ואברהם ושכח היחידים אנשי השם?

footnotes:
¹ לפי תהילים טז, ג.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:4
[Nachalat Avot on Avot 5:2:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:4)

**והשלישית** – מה ענין אומרו: "כמה ארך אפים" בדורות נח "כמה ארך אפים" בדורות אברהם? והנה הדרוש לא היה בכאן להודיע "כמה ארך אפים" כי אם להודיע שיפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים, כל שכן שהאריך אפים יאמר תמיד סמוך לגבי דיליה, כמו שהאריך להם אפו והענישם באחרונה. אבל בדורותיו של אברהם שלא נענשו לא יפול ארך אפים כי אם סליחה וכפרה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:5
[Nachalat Avot on Avot 5:2:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:5)

**הד'** – אם היה נח צדיק תמים למה לא אמר עליו גם כן שקבל שכר כל דורותיו, כיון שהמה אבדו ויותר הוא וביתו. ולמה לא יהיה נח מהצדיקים המקיימין את העולם, כיון שבזכותו נמלט המין האינושי מההפסד הכללי, ומבניו היו שם ויפת טובים וישרים בלבותם עם היות שחם הרשיע לעשות. כי כן היו בבני אברהם ישמעאל ובני קטורה חטאים בנפשותם ויצחק עובד אלהים². ובכלל זה ראוי שנדע למה הדורות הראשונים מאדם ועד נח יתחייבו כלייה. והדורות האחרים מנח ועד אברהם לא נתחייבו כליה. ולמה לא נאמר שקבל נח שכר צדיק כמו שקבלו אברהם בהיות שניהם צדיקים ויתחלפו בפחות או ויתר.

footnotes:
² לפי מלאכי ג, יד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:6
[Nachalat Avot on Avot 5:2:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:6)

**החמישית** – למה זכרה המשנה אלו העשיריות בלבד, ולא זכרה שאר העשיריות שנזכרו בתורה כעשרת הדברות, וכמעשרות, וכעשרה הלולים שבאו במזמור האחרון בספר תהילים, ועשיריות השכלים הנבדלים, והגלגלים ושאר הדברים אשר מזה המין גם כן.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:7
[Nachalat Avot on Avot 5:2:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:7)

**ואומר בתשובתם** שהמשניות האלה באו מקושרות כפי ענינם. שאחרי שבמשנה הראשונה השרישנו בשכר והעונש הנמשך אחר בריאת העולם, כמו שאמר: "כדי להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים", עשתה המשנה ראיה לזה מהדורות שהיו מאדם ועד נח שהיו מכעיסין את השם. כי עם היות בהם אותם היחידים יראי יי' וחושבי שמו³, הנה רוב אנשי דורם היו רעים וחטאים ליי' מאד⁴. ולכן צדק אומרו שהיו מכעיסין את המקום. ועשרה דורות היו. דור אדם עד שת שהיו מאה ושלשים שנה. ודור שת עד אנוש שהיו ק"ה שנה. ודור אנוש עד קינן שהיו תשעים שנה. ודור קינן עד מהללאל שהיו ע' שנה. ודור מהללאל עד ירד שהיו ס"ה שנה. ודור ירד עד חנוך שהיו קס"ה שנה. ודור חנוך עד מתושלח ס"ה שנה. ודור מתושלח עד למך שהיו קפ"ז שנה. ודור למך עד נח שהיו קפ"ה שנה. ודור נח עד המבול שהיו שש מאות שנה.

footnotes:
³ לפי משלי ג, טז.
⁴ לפי בראשית יג, יג.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:8
[Nachalat Avot on Avot 5:2:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:8)

**הרי לך** עשרה דורות מאדם ועד נח. ודור נח ודור אדם בכלל שנמשכו בהם אלף תרנ"ו שנה. שעם היות האדם שלם להיותו יציר כפיו של הקב"ה, עם כל זה קמו תחתיו תרבות אנשים חטאים ויצא הדבר מן הקצה אל הקצה, שהאדם היה סיבה תכליתיית בהויית העולם השפל וזרעו אחריו היו סיבת השחתתו. ומפשוטי הכתובים וקבלתם זכרונם לברכה יראה, שנתנו לאדם וזרעו מצוות ואזהרות כמו שיראה במאמר (בראשית א, כח): "פרו ורבו... וכבשוה⁵ ורדו". ובאה בקבלתם בפרק ד' מיתות (סנהדרין נו, ע"ב) ש"ויצו יי' אלהים על האדם מכל עץ הגן אכל תאכל" (בראשית ב, טז) – שהיא מצות עשה. "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" (שם שם, יז) – שהיא מצות לא תעשה, שנכללו באותו מאמר שבעת מצוות בני נח. והם בחרו למרוד ולעבור על צוויו יתברך, ולא נמנעו בכל אותם הדורות מן העונש מפני שכחה. כי כבר קדם בדברי רבי אלעזר הקפר שאין לפניו 'שכחה'. אבל היה זה מפני שהאריך להם אפו לראות אם יעשו תשובה כפי טבעם הבחיריי, והכל סג יחדי נאלחו⁶ לולי נח לבדו ובני ביתו שעבר על כולם. והיא גבורה רבה שאיש אחד ינצח בני דורו ודורות אבותם מספר רב ולא נפתה להם ולפתויים.

footnotes:
⁵ בכתוב: "כבשה".
⁶ לפי תהילים נג, ד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:9
[Nachalat Avot on Avot 5:2:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:9)

**הרי לך** בזה עדות נאמנה שהרשעים מאבדין את העולם. כי הדורות ההם מכעיסין היו – סיבה להשחתת העולם, ונח שהיה צדיק תמים קיים את העולם, כי הוא אבן השתייה שממנו הושתת העולם. והתבאר עם זה גם כן כמה עצום הטבע הבחיריי שנח בהיותו איש אחד לא נתפתה לאנשי דורו ולא נמשך אחריהם, אבל "את האלהים התהלך נח" (בראשית ו, ט).


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:10
[Nachalat Avot on Avot 5:2:10](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:10)

**והנה** נח עם היות שקראו הכתוב (בראשית ו, ט): "איש צדיק תמים", כבר גלה שהיה בדורותיו וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה⁷ (סנהדרין קט, ע"ב): אלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום. ולכן כפי צדקו הספיק להגין על עצמו ועל ביתו למלטם מן המוות. אבל לא נתגדלה צדקתו כל כך שיתקיים כל העולם על ידו וישוב מחרון אפו הכללי בעבורו כמו שהיה אברהם. ולכן ראה מסדר המשנה להוכיח ענין 'הפרע מן הרשעים' מדורותיו של נח. וביאר בזה שעם היות הקב"ה מכעיס על הרשעים להפרע מהם, כמו שנאמר במשנה הראשונה, הנה לא ימהר הפורענות. אבל כמו שברא את העולם בי' אמרות, כך כנגדם יאריך אפו עד י' דורות כמו שנראה מענין נח שהאריך אפו אליהם באותם הי' דורות עד שבאחרונה הביא עליהם את מי המבול.

footnotes:
⁷ ראה גם זהר פרשת נח ס, ע"ב; תנחומא פרשת נח סימן ה'.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:11
[Nachalat Avot on Avot 5:2:11](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:11)

**ובזה** נתאמתה ההקדמה ההיא שהקב"ה נפרע מן הרשעים. וידענו עד כמה מאריך להם שהוא עד הדור העשירי. ויתכן שהעשר ספירות היו מליצים עליהם, ולכן לא עברה המליצה מעשרה דורות כמספרם. ולא זכר ענין נח וביתו, לפי שהוא לא נלכד בשחיתות הרשעים ולהיות נכלל עמהם, ולא זכה להגין בעדם ולקיים את העולם כולו בזכותו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:12
[Nachalat Avot on Avot 5:2:12](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:12)

**האמנם** באברהם נתקיימה ונתאמתה ההקדמה האחרת. והיא ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם, לפי שהיו עשרה דורות מנח ועד אברהם ובכולם היו אנשים פושעים. הדור האחד הוא מן המבול עד שנולד ארפכשד שהיו שתי שנים. ומארפכשד ועד שלח ל"ה שנה. ומשלח עד עבר ל' שנה. ומעבר עד פלג ל"ד שנה. ומפלג עד רעו שלושים שנה. ומרעו עד שרוג ל"ב שנה. ומשרוג ועד נחור ל' שנה. ומנחור עד תרח כ"ט שנה. ומתרח עד אברהם ע' שנה. ומאברהם עד צאתו מחרן שנתגלה אליו השם ע"ה שנה, שהיו שנות כל העשרה דורות שס"ז שנה. כי הנה קראה המשנה דורות האנשים ההם שנשתלשלו זה מזה בן אחר בן על דרך גם דור עשירי וכו'. ובזה ידענו שאחרי נח שניצל בצדקו וכל העולם השפל נשחת, הנה אנשי זרעו שבאו אחריו את פועל יי' לא הביטו בעונש המבול, ואת מעשה ידיו לא ראו⁸ בהצלת נח בצדקו. ועם היות שהשם נתן להם מצוות והיו ביניהם נח ושם ויפת צדיקים, לא למדו מהם ומרדו בו יתברך דור אחר דור, ועבדו עבודה זרה וכפרו באלהותו עד שהיה ענין דור הפלגה שספר הכתוב.

footnotes:
⁸ לפי ישעיה ה, יב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:13
[Nachalat Avot on Avot 5:2:13](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:13)

**והנה** הקב"ה האריך להם עשרה דורות כנגד עשרה מאמרות שנברא העולם, להודיע כמה ארך אפים לפניו. רוצה לומר, שאריכות אפו הוא ימשך עד עשרה דורות ולא עוד, או להמלצת עשר ספירות כפי דעת המקובלים. ואין ספק שהיו בני עולם חייבין כלייה כאנשי דור המבול, אבל נמצא ביניהם אברהם אבינו שנצח בשלמותו כל בני דורו, ונטה לצד ההפכי ממעשיהם. ולכן התחברו בו שני הענינים. האחד – שנתקיים העולם בעבורו וזכותו. והב' – שקבל שכר כולם, כלומר שהשכר הראוי למין האנושי לפי הכונה האלהית, שהוא הדבוק בו וההתיחדות להנהגתו נטלו אברהם לו ולזרעו. ובזה נעשה הוא פרי המין האינושי.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:14
[Nachalat Avot on Avot 5:2:14](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:14)

**הנה** אם כן בדור מבול נתקיים ההפרע מן הרשעים המאבדין את העולם, שהם היו רשעים והאבידו את העולם ונפרע מהם הקב"ה. ובדורו של אברהם נתקיים "וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם". כי הוא היה צדיק במעשיו וקבל שכר טוב עליהם וקיים ומלט את העולם לבל יבא לידי השחתה. ועל הדרך הזה אמר הנביא (ישעיה בה, ח): כי "כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל". המשיל הענין לאדם שהיה שונא הענבים והיה רוצה להשחית את כרמו, אלא שהביט אל היין היוצא מהם ובעבורו עזבם, כן השם יתברך צפה והביט את אברהם היוצא מהם ולכן לא הפסידם. זהו ענין המשניות האלה. ולכן נסמכה למשנה הזאת העשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בהן, להוכיח ענין צדקו ושלמותו. והוא אומרו להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו. והוכיח גם כן קבלת שכרו מהניסים שנעשו לבניו במצרים ועל הים שהיה הכל בזכותו. וגם כן מענין הנסיונות שנסו אבותינו את המקום במדבר, ואף על פי בשכר אברהם מחל להם עוונותיהם והביאם לארץ ונתן להם בית המקדש שנעשו שמה בתמידות עשרה נסים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:15
[Nachalat Avot on Avot 5:2:15](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:15)

**הנה** אם כן, הנסיונות שנתנסה אברהם והנסים שנעשו לבניו, והנסיונות שנסו הם את המקום, והנסים הנעשים בבית המקדש כולם היו בזה המספר מהעשרה כנגד אותם העשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ונזכרו במשניות אלו זה אחר זה, לפי שבאו כולם לבאר שכר אברהם אבינו וצדקתו שנמשך מהמשנה הראשונה, והם כולם חלקים ממנה. ואחרי השלמתם הביא משנת עשרה דברים שנבראו בערב שבת כאלו היא דבוקה למשנה הראשונה. כי שאר המשניות שבאו ביניהן היו לבאר אותה משנה ראשונה כמו שזכרתי. ולכן לא נזכרו עשיריות אחרות כי אם אלו שהיו מעניני אברהם בגלות מצרים, ובמדבר, ובבואם לארץ אשר נשבע השם לו, לפי שאלו בלבד היו מענין המאמר.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:16
[Nachalat Avot on Avot 5:2:16](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:16)

**ואמנם** למה רשם במשנתנו שלושת האבות האלה – אדם נח ואברהם, הנה הוא אצלי לענין נכבד מאד. והוא שהאומה הישראלית נמצאו לה שלוש התחלות. ראשונה – היה אדם ובאו ספוריו וקורותיו בסדר בראשית. וההתחלה הב' – היא נח והיו ספוריו ועניניו בסדר "תולדות נח". וההתחלה הג' – היא אברהם וספוריו באו בסדר "לך לך" ובשאר הסדרים הנמשכים אחריו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:17
[Nachalat Avot on Avot 5:2:17](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:17)

**אמנם** ערך ההתחלות האלה, ואופן התיחסם אל האומה והסתעפותה מהם, ידמה לענין ההתחלות הצוריות והכוחות הנפשיות אשר יעשו מציאות איש האדם וקיומו, שהם ג' ראשים הצומחת והחיונית שהיא המרגשת והמדברת שהיא המשכלת. והיה ערך אדם הראשון אל האומה כיחס ההתחלה הצומחת אל איש האדם. ולכן נברא מן העפר, לפי שבזה היה האדם עץ השדה⁹ ונקרא שמו אדם לקורבתו אל האדמה, והיותו נוצר ממנה כצמחים. ולכן נתישב בגן עדן מקום נטיעת העצים והיה לבושו הראשון עלה תאנה (בראשית ג, ז), ואזהרתו וציוויו וחטאו בענין העצים ושאר הדמויים שנמצאו בענינו. והיה נח בערך הנפש החיונית, רוצה לומר המרגשת. ולכן נאמר בו (שם ו, ט): "את האלהים התהלך נח", שהיה ענינו התנועה והיה הוא מחיה ומושיע ומציל ממוות כל מיני החיים, והיה שוטר ומושל¹⁰ הבעלי חיים ומושיעם. והותר לו המאכל מבעלי החיים, והוזהר על שפיכת דם האדם, והובטח בחיים העתידים לבל יהיה עוד מבול, ושאר הדמויים שבאו בענינו. ואברהם אבינו היה במדרגת הצורה האינושית השכלית. ולכן השיג את בוראו וקרא בשם יי', כי זהו מפעל השכל האמתי, ועזב את ארצו ומולדתו ובית אביו, כי כן השכל יעזוב הדברים החומריים ויוחד להשגחת השם יתברך ולשכרו העליון ושאר הדמויים שנמצאו בענינו. וכמו שבענין יצירת הולד האנושי יקרה כמו שזכר הפילוסוף בספר "ב"ח", שהעובר בימים הראשונים יהיה במדרגת הצומח, כי אין לו שום פעולה חיונית ונפשיית כי אם קבול המזון, ולהיותו עדיין נעדר הכלים החיוניים, אין בו צורה אחרת זולתי הצומחת. ואחרי מ' יום שכבר יצטיירו בו הכלים, תחול בו צורה אחרת והיא החיונית. ואחרי גמר יצירתו ובהיות הכלים כולם על שלמותם, תחול בו הצורה האנושית המשכלת שהיא הרוחנית, ושאר הצורות הקודמות היו גשמיות. כך היה אדם הראשון התחלה קודמת לצמיחת בני אדם ממנו. והיה נח אחרי כן צורה אחרת יותר טובה שתחול אחרי כן, כמו שקראו למך אביו נח (בראשית ה, כט): "לאמר זה ינחמנו ממעשינו¹¹ ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יי'". ואחרי שניהם האיר אורו של אברהם אבינו, שהיה כערך הצורה האחרונה המשלמת. וכמו ששתי הצורות הראשונות הם נפסדות להיותם גשמיות והשכלית המגעת באחרונה היא הנשארת נצחית דבקה באלהיה, ככה מכל שלושת ההתחלות האלה נשאר תחת ההנהגה האלהית ודבוקה אברהם וזרעו. וכמו שאני עתיד להרחיב המאמר בזה הדמוי הנפלא בפירוש התורה אם יגזור האל בחיים.

footnotes:
⁹ לפי דברים כ, יט.
¹⁰ לפי משלי ו, ו.
¹¹ בכתוב: "ממעשנו".


###### Nachalat Avot on Avot 5:2:18
[Nachalat Avot on Avot 5:2:18](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:2:18)

**הנה** אם כן, העירה משנתינו לזה בזכרון שלושת ההתחלות אדם נח ואברהם. הנה **הותרו במה שפירשתי חמשת השאלות**. אם ראשונה – בסמיכות המשניות וקשורם. ואם שנית – בתת הטעם למה זכר שלוש התחלות אדם נח ואברהם ולא שאר החסידים. ואם השלישית – מה ענין אומרו "כמה ארך אפים לפניו", שהיה להודיע שמאריך אפו עשרה דורות כנגד עשרה מאמרות שנברא העולם. ואם הד' – במה שאמרתי שנח לא נענש עם דור המבול, לפי שלא היה נלכד בחטאם והיה צדיק בדורו, אבל לא הספיק זכותו להמלט ולהציל את בני דורו. ולכן כשהביא מסדר המשנה הראיה על עונש הרשעים, הביא ענין דור המבול ולא זכר נח, לפי שלא קיים את העולם. אבל כאשר הביא ראיה על הצדיק המקיים את העולם, ומגין עליהם ומצילם ונוטל שכר הדבקות האלהי, הוכיחו מאברהם שנתקיים בו כל זה. ואם לחמישית, שהנה נזכרו מהעשיריות אותם שהיו צריכין לביאור המשנה וזולתם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:1
[Nachalat Avot on Avot 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:1)

**כבר** זכרתי שבאה המשנה הזאת להוכיח צדקתו של אברהם אבינו. כי הנה בבא עליו רעות רבות וצרות¹, ועמד טעמו בו וריחו לא נמר², ולא הרהר בלבו נגד השם ומעשיו, ולא נתן תפלה לאלהים נתאמתה בלי ספק צדקתו. והנסיונות האלו מנאם הרמב"ם זכרונו לברכה כך:

footnotes:
¹ לפי דברים לא, יז; כא.
² לפי ירמיה מח, יא.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:2
[Nachalat Avot on Avot 5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:2)

**האחד** – הגרות שאמר לו השם (בראשית יב, א): "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". ובזה מהצער הגדול שיחדל מכל קרוביו ומיודעיו ישכחוהו וילך לארץ לא לו. וכל שכן, שלא ביאר לו מיד אנה ילך, אבל אמר לו: "אל הארץ אשר אראך". כי בזה יגדל הספק בלבו ועם כל זה לא הרהר אחר מידתו יתברך.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:3
[Nachalat Avot on Avot 5:3:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:3)

**הב'** – הרעב אשר היה בארץ כנען בבואו שמה, עד שהוצרך לצאת משם ולא שב אל ארצו פן יעבור במצות השם. אבל ירד למצרים בדעתו מה שהיה לו מהסכנה, ולא הרהר בלבו לאמר אתמול אמרת (בראשית יב, ב, ג): "ואעשך לגוי גדול... ונברכו בך כל משפחות האדמה", ועתה אנה אלך מפני זלעפות רעב³.

footnotes:
³ לפי איכה ה, י.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:4
[Nachalat Avot on Avot 5:3:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:4)

**הג'** – שלוקחה שרה אשתו במצרים לפרעה. שהיה בלי ספק צער וקלון נמרץ לא ישוער. וכבר היה לו להתרעם אם הבטחתני ברבוי זרעי איך תשחת נחלתי ונטמאה ארצי.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:5
[Nachalat Avot on Avot 5:3:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:5)

**הד'** – הלחמו עם המלכים. ועם היות זה מבחירת אברהם, כי לא ציוהו השם עליו, הנה היה הנסיון בשבית לוט בן אחיו ויצא עמו ונכנס בייעודו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:6
[Nachalat Avot on Avot 5:3:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:6)

**הה'** – לוקחו את הגר לאשה אחר שנתיאש מהוליד משרה. כי גם כן היה להרהר בזה שמאחר שייעדו בזרע לא היה ראוי שיהיה משפחה נחרפת⁴.

footnotes:
⁴ לפי ויקרא יט, כ.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:7
[Nachalat Avot on Avot 5:3:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:7)

**הו'** – מצות המילה אשר צוהו למול בן ק' שנה, שהוא ענין זר וקשה לחתוך בשר הגידיי ההוא. כל שכן שהיה לו להרהר שבזקנתו, כדי שיוליד היה צריך לחזק איברי המשגל ולא להחלישם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:8
[Nachalat Avot on Avot 5:3:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:8)

**הז'** – חמס מלך גרר בקחתו את שרה, שגם בזה היה הרהור רב יען תקיפוהו הצרות זו אחר זו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:9
[Nachalat Avot on Avot 5:3:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:9)

**השמיני** – גרשו את הגר על פי הדיבור אחרי אשר חשקה נפשו בה והבנותו ממנה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:10
[Nachalat Avot on Avot 5:3:10](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:10)

**התשיעי** – בגרוש ישמעאל בנו. שהיה לו להרהר אתמול אמרתי לי (בראשית יז, כ): "ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו⁵", ועתה אתה אומר אלי: "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך" (שם כא, יב). וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה באומרו (בראשית כא, יא): "וירע הדבר מאד בעיני אברהם", אלא ששמע מצות השם וגרשם.

footnotes:
⁵ בכתוב: "אתו".


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:11
[Nachalat Avot on Avot 5:3:11](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:11)

**העשירי** – עקידת יצחק. שצווהו השם לשחוט את בנו בן הזקונים מן האשה האהובה אחרי היאוש ובהבטחות עצומות.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:12
[Nachalat Avot on Avot 5:3:12](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:12)

**והנה** לא זכר הרב הצלתו מאור כשדים מכלל הנסיונות, לפי שלא נזכר בתורה. והכלל שלפי שעמד בכולם כעובד מאהבה וחבה, לכן זכה לי' נסים שנעשו לבניו במצרים כמו שנזכר מיד במשנה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:13
[Nachalat Avot on Avot 5:3:13](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:13)

**ובאבות דרבי נתן** מונים הנסיונות באופן אחר. אמרו שנים – מלך לך, וב' – בשתי נשיו; וב' – בבניו; ואחד – בין המלכים; ואחד – בין הבתרים; ואחד – באור כשדים; ואחד – בברית מילה. ופירוש דבריהם ומנינם כפי דעתם זהו. הראשון והשני והשלישי הנזכרים למעלה במספרם כמשפט. הד' – שהוכרח לגרש את הגר אחר שלקחה ברשות שרה אשתו והוליד ממנה בן. הה' – שהוכרח לגרש גם כן את ישמעאל בנו עם היותו בכורו וראשית אונו⁶. הו' – עקידת יצחק. הז' – הצלתו מאור כשדים שקדם לכולם. הח' – שהיה בסכנה עצומה בהלחמו עם מלכים עצומים⁷ ותקיפים להציל לוט בן אחיו, וכל שכן לפי המדרש כוונתם היתה להלחם עמו. הט' – מראת בין הבתרים וידיעת גלות בניו בידי אדונים קשים. הי' – ברית מילה.

footnotes:
⁶ לפי בראשית מט, ג.
⁷ תהילים קלה, י.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:14
[Nachalat Avot on Avot 5:3:14](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:14)

**ובפרקי רבי אליעזר** מנו אותם באופן אחר. האחד – כשנולד אברהם בקשו כל גדולי מלכות להורגו ונחבא בבית. השני – נחבש בבית האסורים והושלך לכבשן האש. הג' – טלטולו מבית אביו. הד' – הרעב שבא בימיו בארץ ישראל ונצטרך לרדת מצרים. החמישי – שנלקחה שרה אשתו לפרעה ולאבימלך. הו' – מלחמת המלכים. הז' – מראת בין הבתרים. הח' – ברית מילה. הט' – גירוש ישמעאל. הי' – עקידת יצחק.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:15
[Nachalat Avot on Avot 5:3:15](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:15)

**והמאירי** מנה אותם באופן אחר. האחד – בימי נמרוד שבקש להרגו ונטמן והשליכו לכבשן האש וניצול. השני – שציוהו לצאת מארצו. הג' – שהביא רעב על הארץ והזקיקו לרדת מצרים. הד' – שנלקחה שם שרה לפרעה. הה' – שהגלו המלכים את לוט והוצרך להלחם עמהם. הו' – שהראהו בין הבתרים גלות בניו. הז' – שלקח אבימלך את שרה אשתו. הח' – שציוהו למול בעת זקנתו. הט' -שהזקיקו לגרש את הגר ואת בנה. הי' – עקידת יצחק. זהו הדעת היותר נכון.


###### Nachalat Avot on Avot 5:3:16
[Nachalat Avot on Avot 5:3:16](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:3:16)

**ואמנם** מהו ענין הנסיון, כבר חקר עליו הרב המורה בפרק כ"ד חלק ג' אשר ראיתי להודיעך פה בו דרך כלל הוא. שהנסיון בכלל איפשר שיובחן באחת מג' בחינות: והבחינה הראשונה – היא כי פעמים שהוא לתועלת המנסה, אם אינו יודע תכלית המנוסה ודעתו, ינסה אותו לדעת אם יעמוד בנסיונו. וזה המין מהנסיון אי איפשר שיפול בשם יתברך, כי הוא צופה ומביט כל הענינים העתידים וחוקר לב ובוחן כליות⁸. אבל ישארו שני מינים אחרים מהנסיון. אם שיהיה לתועלת המנוסה⁹, כי בהיות מחשבתו טובה והוא חזק ביראת השם, יביאהו לידי נסיון כדי שיצרף מחשבתו הטובה ויוציאה לידי מעשה. וכמו שאמר יי' (תהילים יא, ה): "יי' צדיק יבחן". ואמרו במדרש (בראשית רבה לב, ג): היוצר הזה אינו בודק בקנקנים הרעועים. רוצה לומר, כי לא ינוסה כי אם הצדיק העומד בנסיונו. ופעמים שיהיה הנסיון לתועלת הרואים¹⁰ אותו, כדי שיקחו ממנו משל ודוגמא למען ילמדו ליראה את השם ומאלה השני מינים האחרונים, היו הנסיונות שנסה הקב"ה את אברהם אם לתועלתו, כדי שיוסיף בזכותו, ואם לתועלת הרואים שילמדו לעשות כמוהו. ולכן נקראים נסיונות מלשון נס, שהוא בדבר הנגלה אשר אליו גוים ידרשו. וכן איפשר לפרש האלהים נסה את אברהם שהגדיל מעלתו בעיני בני אדם בכל הדורות העתידים, והיה ענינו עומד לנס העמים. ואמנם מה שאמר הכתוב שם (שמות טו, כה): "שם לו חק ומשפט ושם נסהו", פירש הר"ן שחוזר לחק והמשפט יאמר, כי שם במרה שם לו חוק ומשפט ושם נסה אותו החק. רוצה לומר הרגילו והוכיח בנסיונו, כי טבע חוקו ומשפטו יספיק בהסרת המחלה, כי זה טבע המצוה האלהית. וכבר חשבו אנשים שהיה שם נסיון מלשון הרגל, והוא מהוצאת המחשבה הטובה לפעל שהוא הדרך הב' אשר זכרתי.

footnotes:
⁸ לפי ירמיה יז, י.
⁹ הבחינה השניה.
¹⁰ הבחינה השלישית.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:1
[Nachalat Avot on Avot 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:1)

**כבר** התבאר, שהיתה צדקתו של אברהם וחיבתו אל המקום, כל כך עד שזכה לשני מיני השכר. האחד – מה שנעשה לזרעו להוציאם מגלות מצרים בשנותו סדרי בראשית בעדם, להזיק ולהעניש את אויביהם. ועם היותם גזירות כוללות שינצלו המה מהיזיקם. והמין השני – בהיותם במדבר והוסיפו לחטוא ונתכפר להם העון בזכות אביהם אברהם ומפני שבועתו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:2
[Nachalat Avot on Avot 5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:2)

**והנה** העשר המכות שהביא הברוך הוא על מצרים במצרים, כבר זכרם שהם: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חשך, מכת בכורות. ועליהם נתן רבי יהודה סמנין – דצ"ך, עד"ש, באח"ב. והנה לא נזכר בכללם נס ההפך המטה נחש אשר עשה משה לפני פרעה, ולא גם כן ההפך היד הקדושה מצורעת כשלג שעשה לפני העם. לפי שבשני אלה הנסים לא היה מכה ולא עונש למצריים. ואנחנו לא באנו לזכור כי אם המכות שהוכו בהם מצרים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:3
[Nachalat Avot on Avot 5:4:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:3)

**ואמנם** למה היו המכות אשר הוכו בהם מצרים עשר? ואותם שנזכרו בתורה? ולא היו אחרות או יותר מאלה? כבר חקרתי עליו במאמר 'זבח הפסח' אשר עשיתי. ושם ביארתי שבאו כפי ארבעת היסודות שמהם הורכבו הדברים השפלים. כי ההפך המים דם היתה מכה במים שלא יוכלו לשתות מים מן היאור, ושתיית המים הכרחית להשקיט תגבורת החום הטבעי אשר מבפנים, וכדי לדקדק את המזון ולהעבירו במעברים הצרים. ונס הצפרדעים היה גם כן במים, שהבעלי חיים הימיים המועילים נפסדו, כמו שאמר (שמות ז, יח): "והדגה אשר ביאור¹ מתה". והבעלי חיים המזיקים אשר היו במים חיים עצמו עתקו גם גברו חיל² לצערם בקולם בצאתם אל היבשה. וביסוד הארץ עשה שלוש מכות שהם: הכנים, והערוב, והדבר, לפי שכל עפר הארץ היה כנים. ומהבעלי חיים המזיקים אשר בארץ בא הערוב כל מיני מזיקי שרצים וחיות טורפות והבעלי חיים המועילים הטובים הנולדים בארץ המית הדבר.

footnotes:
¹ בכתוב: "ביאר".
² לפי איוב כא, ז.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:4
[Nachalat Avot on Avot 5:4:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:4)

**הרי** לך בזה חמש מכות: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שנעשו בשני היסודות הכבדים שהם המים והארץ.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:5
[Nachalat Avot on Avot 5:4:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:5)

**וכן** עשה בשני יסודות הקלים חמש מכות אחרות. כי הנה השחין נעשה באויר, שנאמר (שמות ט, י): "ויזרוק אותו משה השמימה ויהי שחין אבעבעות"³. והברד היה ביסוד האש, שנאמר (שמות ט, כג): "ויי' נתן קולות⁴ וברד ותהלך אש ארצה". והארבה גם כן היה מכה באויר מהבעלי חיים המעופפים. והחושך היה גם כן מכה באויר שנתחדש בו עובי כפול ומכופל, באופן שלא היה עובר בו ניצוץ השמש על הארץ. וכן מכת בכורות היה שורף מתיך ומכלה הרוחות פתע פתאום⁵. הנה התבאר מזה שהיו עשר מכות בד' היסודות ובאמצעיתם.

footnotes:
³ בשינויי כתיב בודדים.
⁴ בכתוב: "קלת".
⁵ לפי במדבר ו, ט.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:6
[Nachalat Avot on Avot 5:4:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:6)

**וכנגדם** נעשו עשרה נסים לישראל. והמה במה שניצולו מהעשר מכות ההם. וכפי מה שכתב הרמב"ם מלות הכתוב מורים עליהם. כי הנה אמר (שמות ז, כא): "בדם ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור⁶". וזה מורה שהמכה היה למצרים בלבד. ובצפרדעים נאמר (שם ז, כט): "ובך⁷ ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים". רוצה לומר אבל לא לישראל. ובכנים לא נתבאר בתורה בפירוש, אבל קבלה היתה ביד חכמים שניצולו ישראל מהם. ובערוב פסוק מלא הוא: "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן" (שם ח, יח). וכן נאמר בדבר – "וממקנה בני ישראל לא מת אחד" (שם ט, ה). ואמר בשחין (שם שם, יא): "כי היה השחין בחרטומים ובכל ארץ מצרים" מורה שלא היה כן בישראל. ובברד נאמר (שם שם, כו): "רק בארץ גושן⁸ אשר שם בני ישראל לא היה ברד". ואמר בארבה (שם י, יד): "ויעל הארבה על כל ארץ מצרים", ובזה מיעט לארץ גושן. ואמר בחשך (שם שם, כג): "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם⁹". ובמכת בכורות הוא ידוע.

footnotes:
⁶ בכתוב: "יאר".
⁷ בכתוב: "ובכה".
⁸ בכתוב: "גשן".
⁹ בכתוב: "במושבתם".


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:7
[Nachalat Avot on Avot 5:4:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:7)

**ואמנם** העשר המכות שהוכו המצריים על הים רש"י פירש בשם מכילתא. שהם כנגד עשר נפילות שהיו להם שנזכרו בפרשת ויושע¹⁰. א' – רמה בים. ב' – ירה בים. ג' – טבעו בים סוף. ד' – תהומות יכסיומו. ה' – ירדו במצולות. ו' – תרעץ אויב. ז' – תהרוס קמיך. ח' – יאכלמו כקש. ט' – כסמו ים. י' – צללו כעופרת. ואמנם תבלעמו ארץ לא נחשב למכה, כי טובה היה להם שזכו לקבורה.

footnotes:
¹⁰ פרשת: "וישלח" – שירת הים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:8
[Nachalat Avot on Avot 5:4:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:8)

**ובאבות דרבי נתן**: האחד – מצרים הרעימו להם קולם על הים – "ירעם מן שמים יי'" (שמואל ב' כב, יד). הב' – מצרים באו עליהם בקשת וחצים, הקב"ה בא עליהם בקשת, שנאמר (חבקוק ג, ט): "עריה תעור קשתך". הג' – מצרים באו עליהם בחרבות ורמחים והקב"ה "וישלח חצים ויפיצם" (שמואל ב' כב, טו). הד' – הקב"ה בא עליהם בחרב, שנאמר (תהילים יח, טו): "וברקים רב" ואין ברק אלא חרב, שנאמר (יחזקאל כא, יד): "הוחדה וגם מרוטה". וכתיב (שם שם, טו): "למען היה להם ברק מורטה¹¹". הה' – מצרים באו עליהם במגן וצנה. והקב"ה כן, שנאמר (תהילים לה, ב): "החזק מגן וצנה". ו' – מצרים באו עליהם באבנים וקולות, אף הקב"ה בא עליהם כן, שנאמר: "וקומה לעזרתי¹²" (שם). ז' – מצרים באו עליהם בחניתות, אף הקב"ה בא עליהם כן, שנאמר (חבקוק ג, יא): "לנגה ברק חניתך". ח' – מצרים באו עליהם באבנים אף הקב"ה בא עליהם כן, שנאמר (שמואל ב' כב, יד): "ירעם מן השמים". ט' – מצרים באו עליהם בקולות אף הקב"ה בא עליהם כן, שנאמר: "ועליון יתן קולו". י' – מצרים באו עליהם באבני ברד ואבני אש, אף הקב"ה כן שנאמר (תהילים יח, יג): "עביו עברו ברד וגחלי אש".

footnotes:
¹¹ בכתוב: "מרטה".
¹² בכתוב: "בעזרתי".


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:9
[Nachalat Avot on Avot 5:4:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:9)

**והרב מתתיה** הביא גם כן בזה דרך אחרת במכות הים. האחד – "ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה" (שמות יד, כ). ופירש אור לישראל וחושך למצריים. הב' והג' – "וישקף יי' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן" (שם שם, כד). ומפרש במכילתא (שמות יד, כד): "ענן" – עושה אותו כטיט, וה"אש" – מרתיחו וטלפי סוסיהם משתמטות. הד' – "ויסר את אופן מרכבותיו¹³" (שם שם, כה), שהסיר את האופנים מהעגלות והמצרים נופלים ומשתברים. הה' – "וינהגהו בכבדות¹⁴" (שם), שלא היו יכולין להתנועע. ו' – "ויאמר מצרים אנוסה" (שם) כלומר, ולא יכלו "כי יי' נלחם להם" (שם). הז' – "וינער יי' את מצרים בתוך הים" (שמות יד, כז) – כמנער הקערה שהופכה מלמעלה למטה. הח' – שלא מתו פתאום, כי אם בצער ובגלגול, והוא אומרו (שם טו, ז): "יאכלמו כקש" כמו הקש הצפה על המים שמתנועעת ומתגלגלת. התשיעי – שאחר כן "צללו כעופרת" (שם שם, י) לעמקי ים. העשירי – שנפלטו משם ליבשה שנאמר (שם יד, ל): "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים".

footnotes:
¹³ בכתוב: "אפן מרכבתיו".
¹⁴ בכתוב: "בכבדת".


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:10
[Nachalat Avot on Avot 5:4:10](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:10)

**ולי** נראה שחכמינו זכרונם לברכה לא כיונו לדבר מכל הדרכים האלה. אבל היה דעתם, שהמכות שנלקו בהם המצריים על הים היו ממין עשרה מכות שנלקו במצרים. וכן פירשו הרמב"ם. ודבר נכון הוא, לפי שכל החכמים עשו יחס וערך גדול בין מכות מצרים למכות הים, באומרם שבעד כל אחת ואחת ממכות מצרים נעשו חמש על הים, כמו שבא בהגדת פסח כמה לקו באצבע וכו'. היעלה על הדעת שלא יעשו היחס והערך הזה כי אם במספר, שהוא דבר מקרי בהם ולא בהתדמותם בעצמם. אין ספק שלא עשו אותו ערך ויחס כי אם להיותם מתיחסים מכות הים עם מכות מצרים בכמותם ואיכותם, כמו שיתייחס האצבע עם היד, שאינה כי אם קבוץ חמש אצבעות.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:11
[Nachalat Avot on Avot 5:4:11](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:11)

**ונראה** שהיה דמויים כן. כי במכות מצרים נהפך המים דם, וגם בים סוף כולו נהפך דם המצרים. אם במצרים נעשו הכנים בעפר האדמה, גם כן צבא פרעה בבואו בדרך לרדוף אחרי בני ישראל העלו עפר על ראשם מאבק הדרכים והיו לכנים. אם במצרים באו הבעלי חיים מעורבים להזיק בהם ולאוכלם, גם בים יותר ויותר מהמה באו כי שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות¹⁵. אם במצרים יד יי' הויה¹⁶ בסוסים בגמלים ובחמורים, והוא מכת הדבר, כל שכן שבא עליהם בים שמתו כל סוס וכל רכב גמלים וחמורים לא נשאר עד אחד¹⁷. אם במצרים באה מכת שחין פורח אבעבועות ונפיחה במצרים כל שכן בים, שהמתים שמה נפוחים ובעלי אבעבועות. ואם במצרים באו הברד והקולות גם בים המים נעשו כאבנים והיו נופלים עליהם כמו שאמרו (תהילים עד, יג): "שברת ראשי תנינים על המים", שהם היו המצריים. אם במצרים בא הארבה והם העופות היורדים לאכול כנשר יטוש עלי אוכל¹⁸, כל שכן שהיה זה בים שבהיותם שמה כל כך מתים צפים על המים היה יורד העיט על הפגרים¹⁹. אם במצרים היה מכת חושך, כן היה על הים שנאמר (שמות יד, כ): "ויהי הענן והחשך". אם במצרים היה בכורות, הנה על הים נלקו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירותו כקטון כגדול ספו תמו מן בלהות.

footnotes:
¹⁵ לפי תהילים קד, כה.
¹⁶ לפי שמות ט, ג.
¹⁷ לפי שופטים ד, טז.
¹⁸ לפי איוב ט, כו.
¹⁹ לפי בראשית טו, יא.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:12
[Nachalat Avot on Avot 5:4:12](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:12)

**הנה** התבאר מזה שמכות הים היו ממין מכות מצרים. אם לא שנתרבו בהם בתוספת ההיזק והרוע בבגד אחד מאצבעות היד את כל היד. ועליהם נאמר במשנתנו: "עשר מכות הביא הקב"ה על המצרים במצרים ועשר על הים", כי שיערה מיני ההזק והרעה במצרים ועל הים. ולכן היה המספר שווה בשניהם כפי המינים, והיו עשרה כנגד העשרה מאמרות שבהם נברא העולם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:13
[Nachalat Avot on Avot 5:4:13](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:13)

**ואמנם** העשרה נסים שנעשו לאבותינו על הים, דעתי הוא שהם היותם ניצולים מאותם המכות שבאו שם על המצרים. כי כמו שהנסים שנעשו להם במצרים לא היו דבר אחר כי אם ההצלה ממכות המצריים אשר שם ככה הנסים שנעשו אליהם על הים לא היו כי אם היותם ניצולים מכל אותם המכות והרעות שחלו על המצריים שמה. כי מאחר שאלו ואלו נכנסו בים והמצריים נלקו בטביעה ובשאר הרעות, היה הנס לישראל שלא יקרם כן. וכמו שנתדמו מכות הים למכות מצרים, כך נתדמו גם כן הנסים שנעשו לישראל שם בהצלתם למה שנעשו להם במצרים. זה מה שיגזור פשט המאמרים כפי אמתתם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:14
[Nachalat Avot on Avot 5:4:14](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:14)

**האמנם** חכמינו זכרונם לברכה זכרו העשרה נסים שנעשו לאבותינו על הים באופן אחר, והביאו הרמב"ם. הראשון – שהובקעו המים כפשוטו של כתוב (שמות יד, עא) "ויבקעו המים". השני – שאחרי שנבקעו נעשו כקובה עד ששב כדמות גג ולא מנוקב ולא משופע, והיה הדרך כאילו היה נקב בים והמים מימין ומשמאל וממעל, הוא מאמר חבקוק (חבקוק ג, יד): "נקבת במטיו ראש פרזיו**"**. הג' – שקרקע הים נתקשה ונקפא להם שנאמר ( שמות יד, כט): "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים", ולא נשאר בקרקעיתו שום חומר וטיט כבשאר הנהרות. הד' – שדרכי מצרים היו בחומר מדובק והוא אומרו (חבקוק ג, טו): "חומר²⁰ מים רבים". והה' – שנבקע הים לדרכים רבים כמספר השבטים כעין קשת עגול והוא אומרו (תהילים קלו, יג): "לגוזר²¹ ים סוף לגזרים". הו' – שנקפאו המים ונתקשו כאבנים, שנאמר (תהילים עד, יג): "שברת ראשי תנינים". רוצה לומר, שנתקשו המים עד ששבו חזקים בענין שישברו ראשים עליהם. והז' – שלא נקפאו כקפיאת שאר המים הנקפאים. רוצה לומר חתיכה אחת אבל היה חתיכות רבות כאלו הם אבנים מסודרים קצתם על קצתם, והוא אומרו: אתה פוררת בעוזך ים (שם). הח' – שנקפאו כזכוכית או כשהם, רוצה לומר בהיר עד שיראו קצתם לקצתם בעוברם בו. והוא אומרו (תהילים יח, יב): "חשכת מים עבי שחקים". רוצה לומר, כנוס המים היה כעצם השמים לטוהר בבהירות. והט' – שהיו נוזלים מהם מים מתוקים והיו שותים אותם. והי' – שהיו נקפים בעת שהיו נוזלים אחר שלקחו מהם מה ששתו, עד שלא היו יורדין לארץ, והוא אומרו (שמות טו, ח): "נצבו כמו נד נוזלים²²". רוצה לומר הדבר הנוזל היה נקפא בלב הים. זהו דרכם זכרונם לברכה ואין ספק שהוא דרך דרש. ובזה השלים התנא לבאר מה שעשה השם לכבוד אברהם, כדי לגאול את בניו אם במצרים. ואם על הים אם בהצלתם ואם בהזקת אויביהם.

footnotes:
²⁰ בכתוב: "חמר"
²¹ בכתוב: "לגזר"
²² בכתוב: "נזלים".


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:15
[Nachalat Avot on Avot 5:4:15](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:15)

**עתה** תבאר המשנה, בזכות אברהם נתכפר להם, לזרעו הנסיונות שנסו להקדוש ברוך הוא במדבר. וכולם מפורשים בכתוב, וכמו שאמרו במסכת ערכין (דף טו, א), והם אלו: הא' – על ים סוף, שאמרו אל משה (שמות יד, יא): "המבלי אין קברים במצרים" וגו'. הב' – במרה על המים, שנאמר (שם טו, כד): "וילונו²³ העם על משה לאמר מה נשתה". כי עם היות שאלת המים נכונה, הנה התלונה היתה מהנסיון וקוטן אמונה. הג' – במדבר סין, שאמרו (שם טז, ג): "מי יתן מותנו ביד יי'... בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע", וניתן להם המן. הד' – בהניחם המן עד הבוקר, שנאמר (שם טז, כ): "ויותירו²⁴ אנשים ממנו עד בקר", והיה זה הפך מה שציוה משה. והה' – שאמר משה (שם שם, כה-כז): "היום לא תמצאוהו²⁵ בשדה", והם לא האמינו שנאמר: "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו". הו' – ברפידים על המים, שנאמר (שמות יז, ב-ד): "וירב העם עם משה", והוא עליו השלום אמר: "עוד מעט וסקלוני²⁶". הז' – בחרב על מעשה העגל אשר עשו. והח' – בתבערה, שנאמר (במדבר יא, א): "ויהי העם כמתאוננים²⁷ רע באזני יי'". והט' – בקברות התאוה שנאמר: (שם שם, ד): "והאספסוף²⁸ אשר בקרבו התאוו תאוה" וגו'. הי' – במדבר פארן בשליחות המרגלים. זהו דרך חכמינו זכרונם לברכה במספר הנסיונות האלה והוא דרך אמתי.

footnotes:
²³ בכתוב: "וילנו".
²⁴ בכתוב: "ויותרו".
²⁵ בכתוב: "תמצאהו".
²⁶ בכתוב: "סקלני".
²⁷ בכתוב: "כמתאננים".
²⁸ בכתוב: "והאספסף".


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:16
[Nachalat Avot on Avot 5:4:16](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:16)

**האמנם** ראוי שנדע בזה שני דברים: האחד – למה קראום נסיונות, כי רובם לא היו על צד הנסיון כי אם על צד הרשע והפשע. והיה ראוי יותר לקוראם עוונות. והב' – למה לא זכרו בכלל הנסיונות או העונות האלה ענין מי מריבה אשר רבו בני ישראל את יי', וענין קרח ובעל פעור, ודבור העם באלהים ובמשה. ואתה רואה שבעשרה נסיונות אשר זכרתי יש עוונות דומים לאלו באיכותיהם. ומה שראוי שיאמר בזה הוא שהנסיון הנאמר במשנה הזאת, היא מהדרך הראשון משלושה דרכי הנסיון שזכרתי למעלה, שהוא המנסה מקטני אמונה, ומסתפק בדעתו ואמונתו יעשה או יאמר הדברים ההם, והם יקראו נסיון בערך קוטן האמונה וספיקה. וגם כן כפי היוצא ממנו לפעל כאילו השם יתברך הוא המנוסה ויעמוד בנסיונו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:17
[Nachalat Avot on Avot 5:4:17](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:17)

**כי**²⁹ הנה כשהיו על הים אמרו למשה (שמות יד, י-יג): "המבלי אין קברים במצרים", ועם כל זה אמר הכתוב: "ויראו³⁰ מאד ויצעקו בני ישראל אל יי'". הרי לך שהיו מספיקין בדבר. ולכן השיבם משה רבינו עליו השלום: "התיצבו וראו את ישועת יי'", והאל יתברך המנוסה עמד בנסיונו וקרע להם את הים ונטבעו בו אויביהם.

footnotes:
²⁹ הנסיון הראשון.
³⁰ בכתוב: "וייראו".


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:18
[Nachalat Avot on Avot 5:4:18](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:18)

**ובנסיון הב'** – שלא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וילונו על משה, לפי שלא היו שלמי האמונה ביכולת האלהי שישנה הטבעים בדבר שאין בו צורך ולא הכרח גדול, ועמד הקב"ה בנסיונו ויורם עץ "וימתקו המים" (שמות טו, כה). שהיה העץ מר ונמתקו המים המרים עם המר, עד שמפני זה למדם שאם ישמעו בקולו גם כל חולי וכל מכה לא יחול בהם, כי הוא הרופא האמתי ומפליא לעשות³¹.

footnotes:
³¹ לפי תפלת יח'.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:19
[Nachalat Avot on Avot 5:4:19](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:19)

**ואמנם הנסיון השלישי** – שהיה במדבר סין אמרו (שמות טז, ג): "מי יתן מותנו ביד יי'" וגו' בשבתו "על סיר הבשר". בחשבם שאף על פי שהמתיק את המים, הנה הלחם שהוא דבר מורכב לא יוכל לעשותו, וכמאמר המשורר (תהילים עח, יח-כ): "וינסו אל בלבבם לשאול אוכל³² לנפשם" ואמר: "הגם לחם יוכל תת". ועמד הקב"ה בנסיונו ונתן להם את המן.

footnotes:
³² בכתוב : לשאל אכל".


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:20
[Nachalat Avot on Avot 5:4:20](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:20)

**והנסיון הד'** – שאמר משה אליהם (שמות טז, יט): "איש אל יותר ממנו עד בקר". להודיעם שהיה זה דבר נברא לשעתו לצורך מאכלם וברוך יי' יום יום לא יחסר להם דבר. והם ספקו בדבר אולי היה דבר טבעי יורד במדבר ההוא בבוקר, ולכן לא היה מצומצם כדברי משה (שמות טז, כ): "ויותירו אנשים ממנו עד בקר". והקב"ה עמד בנסיונו "וירם המן תולעים ויבאש". ומצד אחר ציוה: קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר והנח אותו לפני יי' למשמרת לדורותיכם (שם לג), כדי שיכירו וידעו שלא היה במן טבע אחר כי אם כפי רצונו יתברך הפרטי.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:21
[Nachalat Avot on Avot 5:4:21](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:21)

**והה'** – שהודיעם משה שביום הששי ילקטו לחם משנה, ויניחו אותו עד הבקר, ולא יבאיש, ורמה לא תהיה בו מפני כבוד השבת וצורכו, כי לא ירד ביום השבת. והמה ספקו בדבר שאולי היתה ירידת המן בארץ ההיא טבעית, ותהיה ירידתו בכל הימים שווה. ולכן ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט. והקב"ה עמד בנסיונו ולא מצאו המן. ובזה הודיעם קדושם השבת ואזהרת שמירתו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:22
[Nachalat Avot on Avot 5:4:22](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:22)

**והנסיון הו'** – היה ברפידים על המים שאמרו אל משה (שמות יז, ב) : "תנה³³ לנו מים ונשתה". כי הנה במרה אמרו (שם טו, כד): "מה נשתה" כאילו היה הדבר נמנע התקון אצלם. אמנם ברפידים לא היה הנסיון בזה, כי אם חשבו שהיה יכולת במשה ואהרן לתת להם מים בחכמתם, ואולי שלא היה זה מפעל השם. ולכן "וירב העם עם משה ויאמרו תנה³⁴ לנו מים" ולא צעקו אל השם ולא שאלו ממנו, עד שהשיבם משה: "מה תריבון עמדי מה תנסון את יי'" (שמות יז, ב-ז). כי היה הנסיון, אם היה זה פעל השם וכמו שאמר: "ועל נסותם את יי' לאמר היש יי' בקרבני אם אין". ועמד השם בנסיונו והודיעם שמידו הכל כמו שאמר: "הנני עומד לפניך שם על הצור... ויצאו מים ושתה העם".

footnotes:
³³ בכתוב: "תנו".
³⁴ בכתוב: "תנו".


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:23
[Nachalat Avot on Avot 5:4:23](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:23)

**והנסיון הז'** – היה בחורב במעשה העגל, באומרם אל אהרן (שמות לב, א) : "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". והיה הנסיון בזה ממה שחשבו שמשה היה נמשך עליו שפע עליון מאי זה כוכב ומזל, ובו היה עושה האותות והמופתים. ולכן שאלו לאהרן שיעשה להם טלסם³⁵, לשיקבל רוחניות הכוכב והמזל ההוא באופן שיעמד להם במקום משה. ולכן אמרו (שמות לב, ד): "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". רוצה לומר, שהיה על אותו כלי וצורת עגל השפע העליון שהוציאם ממצרים. ועמד השם יתברך בנסיונו, ושרף משה את העגל "ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל" (שמות לב, כ), להודיע להם שלא היה בעגל שפע עליון ולא רוחניות כלל, ושאין ראוי לזבוח בלתי ליי' לבדו שידבק בהם השגחתו.

footnotes:
³⁵ קמיע.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:24
[Nachalat Avot on Avot 5:4:24](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:24)

**והנסיון הח'** – היה בתבערה שהיו "העם כמתאוננים³⁶ רע באזני יי'" (במדבר יא, א). רוצה לומר, שהיו מספקין בהשגחתו אם היה שומע הדברים אשר בכאן אם לא. וזהו אומרו: "רע באזני יי'" (שם), כלומר שבאזניו ובשמיעתו היה כבדות או העדר השגה, ועמד הקב"ה בנסיונו לפי אותם הדברים שהיו אומרים, והענישם עליהם פתאום באש בוערה. והוא: "וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם" וגו' (שם). ונתאמתה עוד השגחתו ממה שהתפלל "משה אל יי' ותשקע האש" (שם). הנה מציאות העונש וסלוקו לתפלת הנביא אמתו הנסיון.

footnotes:
³⁶ בכתוב: "כמתאננים".


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:25
[Nachalat Avot on Avot 5:4:25](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:25)

**והט'** – היה בקברות התאוה, ששם אמרו (במדבר יא, ד): "מי יאכילנו³⁷ בשר". כי הנה לא שאלו מיי' בשר לאכול, אבל אמרו: "מי יאכילנו בשר" כמספקים ביכולתו. שעם היות שנתן להם מים ומן שהיה מתגשם באויר, הנה בשר היה רחוק אצלם, שיספיק בחוקו לתתו להיותו מורכב בעל נפש חיונית, וכמו שאמר המשורר (תהילים עח, כ): "אם יכין שאר לעמו". ועמד הקב"ה בנסיונו ותאוותם הביא להם לא יום אחד ולא יומיים עד אשר יצא מאפם והיה למארה במעיהם.

footnotes:
³⁷ בכתוב: "יאכלנו".


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:26
[Nachalat Avot on Avot 5:4:26](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:26)

**והנסיון העשירי** – היה במדבר פארן בשליחות המרגלים שאמרו (דברים א, כב): "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהם"³⁸. ובזה היה מהנסיון הגדול שהיה להם לבטוח בדברו. והנה לדעת הדרכים היה עמוד הענן הולך לפניהם, ולדעת הערים אשר יבואו אליהם היה מלאך השם ונביאיו עמהם. ומה להם במרגלים האם בכוחם יירשו ארץ³⁹. אבל היה אמתת הענין מה שאמר להם (דברים א, לב) :"ובדבר הזה אינכם מאמינים ביי' אלהיכם". כי להיותם קטני אמונה בייעודיו שלחו מרגלים לראות את הארץ אם היתה זבת חלב ודבש כמו שייעדם. ועמד הקב"ה בנסיונו. כי הנה המרגלים הלכו שמה ואמתו את דברו באומרם (במדבר יד, ז-ח): "טובה הארץ מאד מאד" וגם "זבת חלב ודבש היא⁴⁰ וזה פריה". אבל לחולשת הדבר אמרו (שם יג, כח): "כי עז העם... והערים בצורות" ואת פעל יי' לא הביטו ואל נפלאותיו לא נתנו לב. ולכן מתו במדבר ובניהם אשר קמו אחריהם המה יירשו ארץ⁴¹.

footnotes:
³⁸ בשינוי כתיב.
³⁹ לפי ישעיה ס, כא.
⁴⁰ בכתוב: "הוא".
⁴¹ לפי ישעיה ס, כא.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:27
[Nachalat Avot on Avot 5:4:27](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:27)

**הרי** לך מבואר, שכל העשרה האלה היו בדרך נסיון. ולכן אמר אליהם משה (דברים ו, טז): "לא תנסו את יי' אלהיכם כאשר נסיתם" וגו', כי היו ישראל המנסים לקוטן אמונתם. והקב"ה עמד בנסיונו בכולם. ועל אלה העשרה אמר יתברך בסיפור המרגלים (במדבר יד, כב-כג): "כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם"⁴² וגו'. רוצה לומר, כמו שנברא העולם בעשרה מאמרות והאריך אפו לרשעים עשרה דורות עד המבול ועד אברהם, ככה האריך להם לאנשי המדבר עד עשרה נסיונות האלו שנסו את השם ואחריהם נענשו. ומפני זכות אברהם ושבועתו זכו בניהם לירש את הארץ.

footnotes:
⁴² בשינוי כתיב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:4:28
[Nachalat Avot on Avot 5:4:28](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:4:28)

**ואמנם** שאר העוונות שעשו אחרי כן לא, ראו חכמינו לזוכרם בכלל הנסיונות האלה, לפי שהיו אחרי זה הענין מהמרגלים, והמה לא דרשו כי אם הפסוק הנאמר במרגלים (במדבר יד, כב): "וינסו אותי⁴³ זה עשר פעמים". ומפני כן הוצרכו למנות בהם הקודמים לאותו מאמר, לא מה שנעשו אחרי כן. וכאילו ביארו שעד אותו מנין של עשרה נסיונות האריך אפו להם ואז הענישם.

footnotes:
⁴³ בכתוב: "אתי".


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:1
[Nachalat Avot on Avot 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:1)

**זכרה** המשנה, שלצדקת אברהם אבינו זכו בניו לרשת את הארץ. ולהיות מקדש יי' בתוכם שהיו נעשים בו תמיד עשרה נסים הנזכרים במשנתינו זאת:


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:2
[Nachalat Avot on Avot 5:5:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:2)

**האחד** – שלא היתה מתפעלת האשה המעוברת מריח הקרבנות שהיו שמנים מאד, כמו שאמר הכתוב (במדבר כח, ד): "את הכבש אחד תעשה בבקר". ואמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרק בני העיר (מגילה כה, ע"ב): מאי אחד מיוחד שבעדרו. וזה ממה שיורה שהשגחת השם היתה עליהם, שאף המזיקים כפי טבעם למעוברות ברצות יי' – לא היה מגיע בהם היזק כלל. כי הנה, עם היות כפי הדין מותר להאכיל בשר קודש למעוברת שהריחה, הנה בנות ישראל צנועות הן ולא היו אוכלות מזה. ועם כל זה בחמלת השם יתברך – "לא הפילה אשה" וכו'.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:3
[Nachalat Avot on Avot 5:5:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:3)

**הנס השני** – ש"לא הסריח בשר הקדש מעולם". ואף על פי שהיה בהם נאכלים לשני ימים, וכל שכן בזמן הקיץ שהימים חמים. והיה זה מורה גם כן שהבשר ההוא להיותו מקודש לגבוה היה שמור מכל הפסד ועפוש.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:4
[Nachalat Avot on Avot 5:5:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:4)

**והנס השלישי** – ש"לא נראה זבוב בבית המטבחים". ולא נאמר זה כי אם בבית המטבחים שבעזרה, שהנסים האלו מיוחדים היו בבית המקדש או בסיבתו. וענין הנס שעם היות הזבוב מתפרנס מהלחות הרקיק שבבשר, הנה בהיותו בשר קודש היו הזבובים בטבעם מתפעלים להתרחק ממנו. כמו שהאריות לא אכלו מדניאל.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:5
[Nachalat Avot on Avot 5:5:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:5)

**והנס הרביעי** – ש"לא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים", כדי שלא יהיה מעכב ומונע מעבודתו. וכבר האריכו בפרקא קמא דיומא (משנה א, ד) מהמאכלות אשר ירחיק ולא יאכל מהם דבר להיותם מביאים לידי טומאה, כשום וביצים וחלב ודומיהם, וכן המאכלים המחממים. ועם כל השמירה ההיא היה הדבר נסיי, לפי שיצר לב האדם רע מנעוריו¹. והדבר הנזהר עליו יותר הוא אשר יתעורר היצר יותר עליו. ולכן בהיות האזהרה כל כך על זה היה איפשרי שיקרה מצד גבורת היצר, ומצד הדמיון גם כן. ולכן היו מתקנים ומזמינים כהן אחר תחתיו לעבוד עבודתו, אם יקרהו מקרה בלתי טהור שלא לסמוך על הנס, אבל הקדוש ברוך הוא שלא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו. ולא קרה כזה מעולם עם חלוף מזגי האנשים והדברים אשר מחוץ. אבל מצינו שאירע טומאה אחרת לכהן גדול ביום הכפורים ליוסף בין אילם בפרקא קמא (הוריות טז, ע"ב), ובני קמחית בפרק הוציאו לו (יומא מז, ע"א).

footnotes:
¹ לפי בראשית ח, כא.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:6
[Nachalat Avot on Avot 5:5:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:6)

**והנס הה'** – ש"לא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים". וטעם העומר, כי בכל גבול ישראל היו שוהין מלאכול מיני חדש עד חצי היום ששה עשר בניסן, שהיו מקריבים את העומר במקדש. ומחצי היום ההוא ואילך היו אוכלין מן החדש, מפני שחזקת בית דין זריזין, ואינם מתרשלים מהקריב את העומר. ואילו אירע פסול בזה העומר באופן שלא יוכלו להקריבו קודם חצות היה מכשלה גדולה שהיו אוכלין חדש קודם הקרבת העומר. וכן בשתי הלחם שלא היו מקריבין מנחות ממיני חדש עד שהיו מביאין שתי הלחם. וכן לחם הפנים, שאילו היה נפסל לא היה לו תקנה, כי מצות הנחתו היה ביום השבת. ואילו היה נפסל לחם הפנים ביום אחד מימי השבוע מה יעשו מזמן שאירע הפסול, ועד יום השבת שיבא לחם חדש להניחו. ועם היות שהפסול והטעות בשלושת המצוות תלוי בזריזות הכהנים וטהרתם שהוא מעשה בחיריי, הנה היה ענין הנס שהשם יתברך בהשגחתו עליהם להיישירם אל כוונתו, היה מסייעם ומדריכם בל יכשלו, כמאמר שלמה (משלי יב, כא): "לא יאונה² לצדיק כל און". והיתה השמירה המעליא ההיא, פעל נסיי להיותם ענינים כוללים לכל ישראל שמהם ברכה יוצאה על תבואותיהם, כמו שאמרו בפרקא קמא דראש השנה (דף טז, ע"א): הביאו לפני עומר בפסח כדי שיתברכו לכם תבואה שבשדות. והביאו שתי לחם הפנים בעצרת, כדי שיתברכו לכם פירות האילן. וכן בלחם הפנים היתה שם ברכה כדאיתא בפרק טרף בקלפי (יומא לט, ע"א). והנה כלל שלושה אלה בנס אחד: עומר שתי לחם הפנים ולחם הפנים, לפי שענין שלושתם הוא הפסול הקורה בהם מהתרשלות הכהנים וטעותם.

footnotes:
² בכתוב: "יאנה".


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:7
[Nachalat Avot on Avot 5:5:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:7)

**והנס הו'** – הוא לא³ כבו הגשמים לעצי המערכה. רוצה לומר, שהיה המזבח באמצע העזרה מגולה לשמים, ובקיץ ובחורף היו מקריבין הקרבנות. ועם כל זה לא היו מכבין הגשמים היורדין את אש המערכת המזבח המגולה שמה, כי היה זה בהשגחת השם, כדי שלא תתבטל עבודת הקרבנות.

footnotes:
³ אולי צ''ל: "שלא".


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:8
[Nachalat Avot on Avot 5:5:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:8)

**והנס הז'** – ש"לא נצחה הרוח את עמוד העשן". לפי שהיו בודקים אם היה הקרבן עולה לרצון שלם, בהיות עמוד הענן עולה למעלה ביושר מתמר ועולה ולא היה נוטה לצדדין. וזה היה סימן טוב להם, לפי שהעשן הוא מלחלוחית הדבר הנשרף, וכשהאש רפה יעלה העשן עב וינטה לצדדין מחמת כבדו. אבל כשהאש חזק לא ישאר מן הלחות כי אם מעט מזער ולקלותו יעלה למעלה בשווה. ולכן כשהיה הקרבן אשה ריח נחוח ליי', אפילו שהיו באים כל רוחות שבעולם בעזרה שהיא מקום מגולה – לא היו מנצחין את עמוד העשן העולה מן הקרבן. אבל תמיד היה עולה למעלה ביושר ונחת מבלי מעכב, והוא המורה שבחמלת יי' היה האויר נח ושקט בעת העבודה שמה. ובפרקא קמא דיומא (כא, ע"ב): אמרו עשן המערכה אפילו כל הרוחות באות ונושבות בו – אין מזיזין אותו ממקומו. ועם זה כבר זכרו שבמוצאי יום טוב האחרון של סוכות, הרוח באה ואז היו יודעין ומכירין בהטייה מועטת, שהיה עושה הרוח בעשן המערכה אם יהיו גשמי השנה מרובין או מועטין. ואם תהיה השנה שחונה וחמה או קרה, לפי טבע הרוח הנושב שמה באותו יום. ולפי זה ביום ההוא היה נוטה עמוד העשן מכוח הרוח אבל לא היה מתפזר. ולכן להיות הנטייה דבר מועט בלתי מורגש כי אם על החכמים קראוהו נס נסתר. אבל אין ספק שהיו דברים יוצאים מהמנהג הטבעי כולו שני הנסים האלו. רוצה לומר, שלא כבו הגשמים לעצי המערכה ולא נצחה הרוח לעמוד העשן.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:9
[Nachalat Avot on Avot 5:5:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:9)

**והנס הח'** – שהיו "עומדין צפופין ומשתחוין רווחין". ופירש רש"י דיומא (כא, ע"א) – שהיו כל כך דחוקין בזמן הרגל בהכנס לעזרה, כאילו היו אלו על אלו צף האחד על חבירו מלשון "ויצף הברזל" (מלכים ב' ו, ו) והיה זה לריבויים. והרמב"ם פירש: צפופין – שהיה כל אחד עומד בעזרה בצד חבירו דבקים מבלי מקום פנוי ביניהם. וכן פירש בעל הערוך⁴: צפופין – דחוקים. ואף על פי, שבהיות מעומד היו דחוקין, הנה כשהיו משתחוים שהיתה ההשתחואה במזרח המזבח ומשתחוים כלפי ההיכל, שהיה צריך לכל אחד מקום רחב, לפי שהיו משתחוין בפשוט ידים ורגלים, היה מהנס האלהי שבשעת השתחוותן היו רווחין. וזה באמת דבר יוצא מהמנהג הטבעי.

footnotes:
⁴ רבי נתן בן רבי יחיאל מרומי (1110-1035) היה מחכמי איטליה, מחבר אחד מספרי היסוד בפרשנות התלמוד – "הערוך".


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:10
[Nachalat Avot on Avot 5:5:10](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:10)

**והנס הט'** – ש"לא הזיק נחש ועקרב בירושלם מעולם". רוצה לומר, שאף על פי שירושלים הרים סביב לה⁵ מהם מקום נחשים ועקרבים, כמו שאמר (משלי ל, יט): "דרך נחש עלי צור", יהיה השגחת השם שיושבי ירושלים לא יזיקם הנחש והעקרב כי "הבוטח ביי' חסד יסובבנו" (תהילים לב, י); "על שחל ופתן תדרוך תרמוס⁶ כפיר ותנין" (שם צא, יג).

footnotes:
⁵ לפי תהילים קכה, ב.
⁶ בכתוב: "תדרך תרמס".


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:11
[Nachalat Avot on Avot 5:5:11](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:11)

**והנס הי'** – ש"לא אמר האדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלם". והנס הזה אינו יוצא מהמנהג הטבעי, אבל הוא נס כפי האמת. שבבא כל ישראל לראות את פני יי' כולם כקטון כגדול שלוש פעמים בשנה. ומהם שהיו עצמן מפסח עד שבועות, ויושבי ירושלים יתנו להם בית, לאכול ולשתות, וללין שמה, ולא ימצא אפילו אחד שיחסר לו מקום ללון, אין ספק שהיה זה דבר זר מאד. כי האנשים רובם ויותר מהמה הנשים יקוצו עם האורחים, כל שכן בהיות אכסניותם כל כך מתמדת, שרוב השנה היה כל יושב בירושלים מלא ביתו אורחים. וכפי כמות העם העולה לרגל אי אפשר, אלא שהיו בכל בית בירושלים רבים מהם והבית מלא על כל גדותיו. ולכן הגדילו זה הנס שלא אמר אדם לחבירו לא לבד אין לי מקום ללון, ולכן אצטרך ללכת ולצאת מירושלים. אבל גם צר לי מקום ללון, כלומר רבים אנחנו בבית מלוננו וקצר המצע והמטה מהשתרע. לא אמר אדם כזה מעולם, כי אנשי ירושלים היו נדיבים וגדולי הלב, ומקבלים בסבר פנים יפות את כל אדם. ואומרים לכל עובר ושב גם תבן ומספוא רב עמנו גם מקום ללון⁷. ומעדנים את האורחים בכל מיני מעדנים וכל מיני פירות כדאיתא בפרקא קמא דיום טוב⁸. והיו בנינים מפוארים ועליות מפוארים ועליות מרווחין להושיב בהם עולי הרגל, עד שמפני זה נקראת ירושלים "יפה נוף משוש כל הארץ" (תהילים מח, ג). ואמרינן בפרקא קמא דיומא (כא, ע"א) שמשנתינו זאת פתח במקדש וסיים בירושלים, לפי ששינהם היו בזכות אברהם.

footnotes:
⁷ לפי בראשית כד, כה.
⁸ מסכת ביצה נקראה עפ"י הקדמונים גם – "מסכת יום טוב".


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:12
[Nachalat Avot on Avot 5:5:12](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:12)

**האמנם** גם מלבד אלה היו נסים אחרים נעשים במקדש מהם נגלים ומהם נסתרים, אם ירידת האש מן השמים, ושל לחם הפנים שהיה תשעה ימים על השולחן, כי הוא נאפה ערב שבת ועומד שם משבת לשבת. והיה נעשה נס, שבעת סלוקו היה חם כבעת הנחתו. וגם כן אמרו שכלי חרס שהיו משברין אותם משום נותר, נבלעים במקומם המוראה ודישון מזבח הפנימי נבלעים במקומם. וכן נסים אחרים שלא נזכרו במשנתינו, וחשבו המפרשים שהיה זה, לפי שהיו נראים לעם ולא היו מרגישין בהם מצד קביעותם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:13
[Nachalat Avot on Avot 5:5:13](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:13)

**והנראה אלי בזה** הוא שלא זכרו חכמינו זכרונם לברכה המספר הזה מהנסים הנעשים בבית המקדש מזולתם על דרך ההזדמן. אבל כיוונו בהם שהיה עשרה נסים האלה בזכות אברהם כנגד מעלותיו ומעשיו הטובים אשר עשה. וביאור זה, כי כבר זכרה תורה שאברהם היה מועיל לכל בני אדם ומלמדם ומקרבם לאמונה האמתית, ולא היה מזיק לשום בריה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:14
[Nachalat Avot on Avot 5:5:14](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:14)

**כמו** שדרשו⁹ על "ואת הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית יב, ה), שהיה אברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת הנשים, כי היה חס על נשמות בני אדם שלא יבואו לאבדון, והיו נצולות מרדת שחת¹⁰ בעבורו. ובזכות זה היה הנס הנעשה במקדש שלא הפילה אשה מריח בשר הקדש. כי כמו שהאב הקדוש שהיה בעצמו בשר קודש ולא הזיק לשום אדם, אבל בלמודו הצילם ממוות, כן ריח בשר הקדש אשר במקדש לזכרונו ולכבודו לא הפילה אשה מריחו, אבל היו העוברים במעי אמן בזכותו.

footnotes:
⁹ בראשית רבה 'לך לך' לט, יד.
¹⁰ עפ"י איוב לג, כד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:15
[Nachalat Avot on Avot 5:5:15](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:15)

**וכמו** שאברהם אבינו כל יגיעיו לא ימצאו לו עוון אשר חטא ועוולה לא נמצא בשפתיו, וכמו שאמרו¹¹ שעשרה נסיונות נתנסה ועמד בכולם, ככה לזכרונו וכבודו לא הסריח בשר הקדש מעולם, כי כמו שבשרו הקדושה לא העלתה סרחון ודבר רע מחטיא, ככה בבשר קודש אשר במקדש לא היה עולה סרחון, ודבר טומאה, ודבר עצמי נוגע בעצם הבשר. וכמו שאברהם אבינו נפרד לוט מחברתו, ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויפרדו זה מזה. והיה כל זה סיבה אלהית להוסיף בשלימותו.

footnotes:
¹¹ כאן.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:16
[Nachalat Avot on Avot 5:5:16](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:16)

**וכמו** שדרשו¹² על "ויי' אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעמו" (בראשית יג, יד), שכל זמן שהרשע עמו הדבור פירש¹³ ממנו, ככה לזכרון זה לא נראה זבוב בבית המטבחיים שבעזרה, כי לא ינוח שבט הרשע¹⁴ וזבובי מוות¹⁵ על גורל הצדיקים ובבשר הקדש.

footnotes:
¹² רש"י.
¹³ ברש"י: "פורש".
¹⁴ לפי תהילים קכה, ג.
¹⁵ לפי קהלת י, א.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:17
[Nachalat Avot on Avot 5:5:17](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:17)

**וכמו** שאברהם אבינו קדש את השם בהכנסו בבריתו למול את בשר ערלתו בן תשעים ותשע שנה, כדי לעמוד על כפרת נפשו ולהצילה מרדת שחת¹⁶. והיה ירא לנפשו פן תבואהו מקרה מזיק ומונע עבודתו והתבודדותו בחולשתו וכאב מיתו, עד שמפני זה הוצרך הוא יתעלה לאמר לו: "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז, א), ובא לבקרו בחוליו, ככה בזכותו ולזכרונו רצה הקב"ה שלא יארע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. כי כן היה אברהם אבינו כהן ועובד לאל עליון¹⁷, ומכפר בעדו ובעד ביתו¹⁸, ובעד כל קהל ישראל ולא אירע קרי באותו אבר בהכנסו בברית השם.

footnotes:
¹⁶ לפי איוב לג, כד.
¹⁷ לפי בראשית יד, יח.
¹⁸ לפי ויקרא טז, יא.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:18
[Nachalat Avot on Avot 5:5:18](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:18)

**וכמו** שאברהם אבינו קדש את השם והראה באמת תוקף חבתו בעקידת יצחק בנו, ומחשבותיו ותאוותיו הגשמיות לא נטו שכלו, ולא כבו חשקו לאותה עבודה וקרבן, ככה לזכרונו ולזכותו רצה השם שלא יכבו הגשמים את עצי המערכה, ולא יבטלו הקרבנות. כמו שהתאוות הגשמיות ואהבת הבן היחיד לא כבה, ולא מנע עצי המערכה אשר ערך לעקוד את בנו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:19
[Nachalat Avot on Avot 5:5:19](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:19)

**וכמו** שאברהם אבינו נצח את כל בני דורו באמונתו, ואביו ויולדיו וכל בני משפחתו ואנשי ארצו לא נצחו את עמוד אמונתו, ולא הטו אותו מצד אל צד, אבל תמיד עמד טעמו בו וצדיק באמונתו נתקיים מתהלך למישרים, ככה לזכרון זכותו לא היה נוצח הרוח את עמוד העשן העולה מן המזבח, כמו שבני אדם כולם וטענותיהם לא נצחו עמוד אמונתו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:20
[Nachalat Avot on Avot 5:5:20](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:20)

**וכמו** שאברהם אבינו עם שנלקחה שרה אשתו על ידי פרעה ועל ידי אבימלך, עם כל זה לא נמצא פסול בבנו יצחק אשר ילדה לו שרה אשתו. וכן ביצחק בב' בנים שנולדו לו מרבקה יעקב ועשו לא נמצא פסול בתולדותם עם כל יראתו מזה מאבימלך ואנשיו. וכן יעקב בשנים עשר השבטים בניו לא נמצא בהם פסול, כי כולם נעשו בקדושה ובטהרה, ככה לזכרון בבית המקדש לא נמצא פסול בעומר שהוא רומז ליצחק שבא ראשונה ונולד, כמו שהיה העומר בא בפסח. ולא בשתי הלחם הבאים בעצרת, שהם רומזים לשני בני יצחק יעקב ועשו. ולא גם כן בלחם הפנים שהיו לפני יי' תמיד שנים עשר לחם בשתי מערכות רומזים לי"ב שבטים, שהיו כולם לפני יי' ולא נמצא פסול.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:21
[Nachalat Avot on Avot 5:5:21](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:21)

**וכמו** שארברהם אבינו בהלחמו עם המלכים, היו נראים אליהם אנשיו רבים ועצומים לגודל הנצחון. ועמדו שמה בדוחק גדול ובצרה רבה, והרחיב השם להם בנצחון אויביהם באופן ששבחוהו והללוהו מתוך הרוחתם והצלתם, ככה בזכותו היו בניו בבית המקדש עומדין צפופין בדוחק וצרות רב, ומשתחוין רווחין בהרחבת השם אליהם בדרך נס.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:22
[Nachalat Avot on Avot 5:5:22](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:22)

**וכמו** שאברהם היה ירא את המלכים אחרי נצחונם פן יבואו עליו פתאום ויכוהו נפש, כי עצומים הם, והבטיחו השם יתברך על זה "אנכי מגן לך" (בראשית טו, א), ככה נשארה אותה הבטחה מדובקת בזרעו שלא היה מזיק נחש ועקרב בירושלים, כי חונה מלאך יי' סביב ליראם ויחלצם¹⁹. ובכלל זה גם כן, שבזכות שיצא מארצו וממולדתו והולך דרכים במדבר נחש שרף עקרב וצמאון²⁰ לבקש את דבר יי', בעבור זה לא הזיק נחש שרף ועקרב בירושלים לזרעו.

footnotes:
¹⁹ לפי תהילים לד, ח.
²⁰ לפי דברים ח, טו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:23
[Nachalat Avot on Avot 5:5:23](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:23)

**וכמו** שאברהם אבינו היה מכניס אורחים בלב שלם ונפש חפצה ועובד אותם ומעדנם, ככה היו בניו יושבי ירושלים מכניסים אורחים מפרנסי דלים נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם²¹. עד שמפני זה לא אמר אדם לחבירו "צר לי המקום שאלין בירושלם".

footnotes:
²¹ לפי תהילים מז, י.


###### Nachalat Avot on Avot 5:5:24
[Nachalat Avot on Avot 5:5:24](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:5:24)

**הנה** התבאר שעשרה נסים האלה היו כולם בעבור אברהם אבינו ובזכות מעשיו הטובים. ולכן היו עשרה כמספר הנסיונות שנתנסה בהם ועמד בכולם. ולא נזכרו נסים אחרים כי אם אלה, לפי שלא היה להם ההתיחסות והערך אשר כוונו חכמינו זכרונם לברכה, שבעשרה אלה אשר זכרו במשנה הזאת. והיו כולם שלילות לא חיוב ומציאות דבר מבלי שלילה ושורשים בתורה בספורי אברהם אבינו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:1
[Nachalat Avot on Avot 5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:1)

**הכי גרסינן**, דרוש המשנה הזאת הוא רב ספיקות ויצטרך אל העיון הטוב. וראוי ראשונה לפרש הדברים האלה שנבראו ערב שבת בין השמשות כפי פשוטיהן. אחרי כן אעיר מה שבהם מהספק ואשתדל להתירו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:2
[Nachalat Avot on Avot 5:6:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:2)

**פי הארץ** – היא שהוכנה הארץ להפתח לבלוע את קרח ועדתו ולהסתם מיד, כאדם הפותח את פיו לאכול וסותמה אחרי כן, ולישנא דקרא נקט שנאמר (במדבר טז, לב): "ותפתח הארץ את פיה".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:3
[Nachalat Avot on Avot 5:6:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:3)

**פי הבאר** – יש מפרשים אותו על הצור, שמשה רבינו הכה צור ויזובו מים¹. ומאשר אמר הבאר יורה שהיא הבאר שיצאו ממנו מים בזכות מרים, ונסתם במותה ונפתח אחר כך בתפלת משה ונסתם במותו. כי לא היה מעין ומקור פתוח ומגולה מעצמו, ולזה קראו הכתוב (דברים ח, טו): "צור החלמיש". רוצה לומר צור מקשיי מתדמה החלקים בחוזק ומקשיות, לא כצור הרפה מהעורקים הספוגיים ששואפים מים מהים או מנהר סמוך אליו.

footnotes:
¹ לפי תהילים עח, כ.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:4
[Nachalat Avot on Avot 5:6:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:4)

**פי האתון** – שדברה לבלעם בדבור אדם על הן הן ועל לאו לאו, כי לא היה זה מראה הנבואה אבל דבר נמצא בפעל.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:5
[Nachalat Avot on Avot 5:6:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:5)

**והקשת** – הוא הנראה בענן ביום הגשם שיראו בו גוונים אדומים וממראים אחרים דכתיב (בראשית ט, יג): "את קשתי נתתי בענן".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:6
[Nachalat Avot on Avot 5:6:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:6)

**והמן** – הוא הלחם אשר נתן ה' לישראל לאכול במדבר מ' שנה בצאתם ממצרים. והוא היה דבר מתגשם באויר כדמות ברד דק.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:7
[Nachalat Avot on Avot 5:6:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:7)

**המטה** – הוא מקלו של אהרן שהציץ ציץ ויגמול שקדים², להורות שהשם בחר בו לכהן לו ובחר בשבט לוי לעמוד לפניו. וראיתי מי שחשב שהוא היה מטה של משה שעשה בו את האותות, ושבזה נכללו כל מופתי מצרים.

footnotes:
² לפי במדבר יז, כג.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:8
[Nachalat Avot on Avot 5:6:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:8)

**והשמיר** – הוא תולעת שאין דבר קשה עומד לפניו. וקבלו חכמינו זכרונם לברכה שבו חקק משה את אבני האפוד, ושלמה עליו השלום חקק בו את האבנים לבית המקדש, שאמר שהיו חוצבין אותם מההר כדי לתקנם ולישרם ולחתוך כל מותר מפני ש"כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו³" (מלכים א' ו, ז). התחכם שלמה להביא את השמיר השמור לאותה שעה. והיו עוברין אותו על המסרקה שהיו עושים על האבנים ובמקום שהיה עובר היה נחתך האבן אשר תחתיו כולו.

footnotes:
³ בכתוב: "בהבנתו".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:9
[Nachalat Avot on Avot 5:6:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:9)

**והכתב והמכתב והלוחות** – הם שלושה ממספר העשרה שנזכרו במשנה. ופירש רש"י זכרונו לברכה בפסחים (נד, ע"א) – שהכתב הוא צורת אותיות שבלוחות. כי של תורה קודם בריאת העולם היתה כתובה לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה. והמכתב הוא בפת"ח תחת המ"ם, וצר"י תחת התי"ו ורצה לומר העט שבו חקק האותיות ההם. והלוחות הם לוחות האבן הראשונים שכתוב בהן שהיה מעשה אלהים. וכן המכתב אפילו באחרונות, שנאמר (שמות לד, א): וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים וגו'. ויש מפרשים הכתב על התורה והמכתב והלוחות על העשר הדברות שהיו נכתבים עליהם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:10
[Nachalat Avot on Avot 5:6:10](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:10)

**ולי נראה** שלא כיוונה המשנה לעשות ג' דברים: 'כתב מכתב ולוחות' כי אם לבד בכתיבה שמשה פסל אותם, והשם יתעלה כתב עליהם עשרת הדברות בדרך נסיי. וכנגד אותו נס מאותה כתיבה נאמר במשנתינו "הכתב". רוצה לומר, שהכתב שבלוחות השניות היו מהדברים שנבראו בבין השמשות בערב שבת. וכנגד הלוחות הראשונות אמר: "והמכתב והלוחות", לפי ששניהם היו מהפעלה נסיי דכתיב (שמות לב, טז): "והלוחות⁴ מעשה אלהים והמכתב מכתב אלהים" ולקח לשון הכתוב עצמו באומרו: "המכתב והלוחות".

footnotes:
⁴ בכתוב: "והלחת".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:11
[Nachalat Avot on Avot 5:6:11](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:11)

**הנה** אם כן, היו בכלל עשרת הדברים האלה הלוחות הראשונות והאחרונות. ואין להקשות מאשר נזכרו במשנה כפי פירושי זה 'הכתב' שהוא מהשניות קודם 'המכתב' שהוא מהראשונות, כי לא שמר בזה סדר הזמן. הלא תראה שזכר ה'קשת' אחרי 'פי האתון'. והמן' אחרי 'פי הארץ שבקרח. 'והכתב והמכתב והלוחות' אחרי 'השמיר' ושאר הדברים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:12
[Nachalat Avot on Avot 5:6:12](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:12)

**והמאירי** פירש 'הכתב' – על מלאכת הכתיבה בין האנשים. 'והמכתב' – על מציאות הלשון שנקרא מכתב, לפי שמה שידבר האדם יעשה טופסו בכתב. ולכן היתה הלשון היא הדבר הנכתב. ואילו של אברהם אבינו הוא אשר נעקד והעלה עולה תחת בנו. ובא במדרש שהיה שם מששת ימי בראשית. וקברו של משה שלא ידע איש את קבורתו. והפליגו בפרקא קמא דסוטה (דף יד, ע"א), ששלחו מבית הקיסר לראותו ואותם שהיו למעלה נראה להם הקבר למטה. ואותם שהיו למטה נראה להם כאלו הוא למעלה. והמזיקין או השדים הם רוחות. וכתב הרמב"ן זכרונו לברכה בפרשת וארא, שהם מורכבים משני יסודות: אש ואויר, ונקראו מזיקין, לפי שבראם הקב"ה להזיק בהם את הרשעים. ו'הצבת' – הם המלקחים מברזל, והוא הכלי שבו אוחז הנפח הברזל ומכניסו באש. ולכן בגמרא פסחים (דף נד, ע"א) אמרו: צבת קמיתא מאן עבדא, אלא ודאי בידי שמים היא כי הסכימו שיתה מכלל הנבראים בדרך נס. הצבת הראשונה ועמה נעשו השאר. ותנא קמא הקשה עליו שאיפשר יעשנה בדפוס בדרך התכה ומאשר לא קבלו זה, וראו שאי איפשר מבלתי שיכניס אדם לאש ידיו אמרו שאיפשר יסוך ידיו בדם סלמנדרא, כדי להכינסם לאש לעשות הצבת הראשונה מבלי שישרף. כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה⁵, שגם חזקיהו העבירו אביו באש ולא נשרף שסכתו אמו סלמנדרא. זהו פשט המשנה על פי מילותיה.

footnotes:
⁵ רמב"ן ויקרא יח, כא.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:13
[Nachalat Avot on Avot 5:6:13](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:13)

**וראוי** שנזכור עם זה מה שמצאנו מזה הענין עצמו במסכת פסחים (דף נד, ע"ב) פרק מקום שנהגו. אמרו שם: אין מברכין בורא מאורי האש על היוצא מן העצים ומן האבנים, אלא במוצאי שבת לפי שאז היתה תחלת בריתו. והקשו ואור במוצאי שבת איברי, והא תניא עשרה דברים נבראו ערב שבת בין השמשות אלו הן: באר, מן, קשת, מכתב, הלוחות, קברו של משה, מערה שעמד בה משה ואליהו, פתיחת פי האתון, פתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים. רבי נחמיה אומר משום אביו אף האור והפרד. רבי יאשיהו אומר משום אביו אף האיל והשמיר. רבי יהודה אומר אף הצבת ואמרו לקמן אור דידן איברי במוצאי שבת אור דגיהנם איברי בערב שבת. ואור בערב שבת איברי, והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן: תורה, תשובה, גן עדן, גיהנם, כסא הכבוד, בית המקדש, שמו של משיח, והביא לכולם ראיה מן הפסוק. ותירץ חללה קודם שנברא העולם אור דידב בערב שבת, ואור דידה בערב שבת. והתניא רבי יוסי אומר אור שברא הברוך הוא בשני בשבת אין לו כבייה עולמית, שנאמר (ישעיה סו, כד): "ויצאו וראו בפגרי האנשים" וגו'. ואמר רבי בנאה ואמרי לה, רבי אומר מפני מה לא נאמר (בראשית א, ד): "כי טוב" בשני מפני שנברא בו אור של גיהנם. ואמר רבי אלעזר אף על פי שלא נאמר בו "כי טוב" חזר וכללו בששי, שנאמר (בראשית א, לא): "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". אלא חללה קודם שנברא העולם אור דידה בשני בשבת. ואור דידן עלה במחשה להבראות בערב שבת ולא נברא עד מוצאי שבת. דתניא רבי יוסי אומר שני דברים עלו במחשבה בערב שבת להבראות ונבראו במוצאי שבת: אור ופרד, שנתן הקב"ה בינה באדם הראשון במוצאי שבת מעין דוגמא שלמעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו והוציא מהן אור. וכן הפרד עלה במחשבה להבראות ולא נבראו עד מוצאי שבת, שהביא שתי בהמות והרכיב זו על גבי זו ויצא מהן פרד. רבן שמעון בן גמליאל אומר פרד בימי ענה היה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:14
[Nachalat Avot on Avot 5:6:14](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:14)

**ויש** שם ברייתא אחרת⁶: תנו רבנן עשרה דברים נבראו ערב שבת בין השמשות, ואלו הן: באר. מן. קשת. כתב. והמכתב. הלוחות. קברו של משה . מערה שעמד בה משה ואליהו. פתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים. פתיחת פי האתון. ויש אומרים אף המטה של אהרן. שקדיה ופרחיה. ויש אומרים אף המזיקין. ויש אומרים אף בגדו של אדם הראשון.

footnotes:
⁶ נמצא בפסחים נד, ע"ב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:15
[Nachalat Avot on Avot 5:6:15](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:15)

**עוד** תמצא בפרק אין בין המודר (נדרים לט, ע"ב), שאמרו בענין פי הארץ על הפסוק (במדבר טז, ל): "ואם בריאה יברא יי'" – אם בראת גהינם מוטב ואם לאו יברא, איני והא גהינם מהז' דברים שנבראו קודם שנברא העולם. ותירץ אם בראת פה לגיהנם מוטב ואם לאו יברא. והא כתיב (קהלת א, ט): "אין כל חדש תחת השמש" – אלא לקרובי פיתחא.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:16
[Nachalat Avot on Avot 5:6:16](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:16)

**ועוד** מצאנו בבראשית רבה (פר' ה', ה) פרשת יקוו המים: אמר רבי יוחנן תנאי התנה הקב"ה עם הים, שיהיה נקרע לפני בני ישראל, שנאמר (שמות ידי, כז): "וישב הים לפנות בקר לאיתנו" – לתנאו שהתנה עמו. אמר רבי ירמיה בן אלעזר: לא עם הים בלבד התנה, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, שנאמר (ישעיה מה, יב): "אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי" – צויתי את הים שיקרע לבני ישראל. צויתי לשמש ולירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר (יהושע י, יב): "שמש בגבעון דום וירח" וגו'. צויתי שמים וארץ שישתקקו לפני משה, שנאמר (דברים לב, א): "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ". צויתי לעורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר (מלכים א' יז, ו): "והעורבים⁷ מביאים לו לחם". צויתי את האור שלא ישרף לחנניה מישאל ועזריה, שנאמר (דניאל ג, כז): "וריח נור לא עדת בהון". צויתי פי האריות שלא יזיקו לדניאל, שנאמר (דניאל ו, כג): "אלהי שלח מלאכה וסגר פום⁸ אריותא". צויתי השמים שיפתחו ליחזקאל, שנאמר (יחזקאל א, א): "נפתחו השמים ואראה". צויתי הדג שיקח את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): "ויאמר יי' לדג ויקא את יונה". עד כאן.

footnotes:
⁷ בכתוב: "והערבים".
⁸ בכתוב: "פם".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:17
[Nachalat Avot on Avot 5:6:17](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:17)

**הנה** קבצתי פה דברי חכמינו הקדושים זכרונם לברכה כפי דעותיהם בענין הדברים שנבראו קודם העולם, ובסוף הבריאה בערב שבת בין השמשות, ובתוך הבריאה, ומהתנאים שהתנה הקב"ה עם כל דבר.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:18
[Nachalat Avot on Avot 5:6:18](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:18)

**והרב המורה** כתב בפירוש משנתינו, זה לשונו: כבר ביארנו לך בפרק הח' שהם לא יאמינו בחדוש הרצון בכל עת, אבל שבתחלת עשיית הדברים שם בטבעם שיעשה בהם כל מה שיעשה, יהיה הדבר מאדיי. והוא הדבר הטבעי או יהיה חדוש לעתים רחוקים הכל שווה. על כן אמרו שביום הששי שם בטבע הארץ שתשקע קרח ועדתו וכו'. ואמר עוד ואולי תאמר שאחרי שכל הנפלאות כולם הושמו בטבעי הדברים ההם מששת ימי בראשית למה ייחד אלו, אבל הם קבלו שאלו נעשו בין השמשות לבד. ושאר הנפלאות והמופתים הושמו בטבעי הדברים אשר נעשו בהם בעת עשותם תחלה. ואמרו על דרך משל שיום שני בהחלק המים הושם בטבעם שיחלק ים סוף למשה, והחלק הירדן ליהושע. וכן לאליהו. ויום רביעי כשהנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד בזמן פלוני בדבר יהושע אליו, וכן שאר הנפלאות מלבד אלו העשרה שהושמו בטבעי הדברים ההם בין השמשות. עד כאן.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:19
[Nachalat Avot on Avot 5:6:19](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:19)

**והוא** גם כן, דעת החבר בסוף המאמר ג' בספר הכוזר. ומסכים אליו כתב הרב בפרק כ"ט חלק ב' מספרו, זה לשונו: אף על פי שחכמינו זכרונם לברכה כבר אמרו בנפלאות דברים זרים מאד בבראשית רבה, וזה שהם רואים הנפלאות מה שבטבע גם כן על צד אחד. וזה שהם אמרו כי כשברא האל יתעלה זה המציאות והטביעו על אלו הטבעים שם בטבעים ההם, שיתחדש בהם כל מה שיתחדש מהנפלאות בעת חדושם. ואת הנביא הוא שיודיעהו האל בשעה אשר יהיה בו מה שיאמר ויפעל, זה הדבר כמו ששם בטבעו להיות ושורש מה שהוטבע. וזה אם הוא כמו שתראהו הוא מורה על מעלת האומרו היות קשה בעיניו עד מאד קושי גדול, שישתנה טבע אחר מעשה בראשית, או יתחדש רצון אחר שהונח כן. וכאילו הוא יראה על דרך משל שהוא שם בטבע המים שידבקו ויגרו תמיד רק בעת ההיא אשר טבעו בו המצריים והמים ההם לבד הם שחלקו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:20
[Nachalat Avot on Avot 5:6:20](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:20)

**וכבר** העירותיך על שעיקר זה המאמר כולו בריחה מהתחדשות דבר. וזהו אומרם אמר רבי יונתן⁹ תנאי התנה הקב"ה וכו'. הנה גלה הרב דעתו שכל הנסים שנעשו ושיעשו עוד כל ימי הארץ כולם, נתנו בששת ימי בראשית בטבע הדברים, שיהיו נעשים בזמן מוגבל. וכי אין שום נס מן הנסים מחודש לשעתו. ואין ספק, שהרגיש הרב בזרות הדעת הזה כפי התורה. ולכן אמר אף על פי, שהחכמים כבר אמרו בנפלאות דברים זרים מאד וכו', ואמר גם כן וזה אם הוא כמו שתראהו וכו'. רוצה לומר, אף על פי שהוא דעת זר כמו שתראהו, הוא מורה על מעלת האומר אותו לברחו מחדוש הדברים. ואליו נמשך הרלב"ג בספר "מלחמות" אשר לו בחלק השני מהמאמר הששי פירוש באומרו, שיש לחדוש הנפלאות נמוס וסדור בהכרח בהתחדש העולם. רוצה לומר, שבשעת הבריאה הטביע הקדוש ברוך הוא טבע מיוחד בכל דבר הוא הנאות והטוב ושראוי שימשך ויתמיד, כמו שאמר (בראשית א, לא): "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", ומיד באותו עת גזר הפסק הטבע ההוא לתכלית הטוב, אם להעניש את הרשעים, ואם להטיב את הצדיקים. ובזה לא יקשה אדם איך איפשר שהאש לא שרף בהיותו אש לחנניה מישאל ועזריה, והמים בהיותם מים בצורתם היו עומדים ולא נגרים. כי טבע האש בהיותו לפעול השריפה, וטבע המים להגרה. וכן שאר הדברים בהיות צורותיהם העצמיות ואיכיותיהם כשלא היה מחוייב כפי טבעם ההוא, שיעמדו שעה ידועה מבלי פעל.

footnotes:
⁹ צ"ל: "רבי יוחנן".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:21
[Nachalat Avot on Avot 5:6:21](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:21)

**והדעת הזה** בעיני הוא הריסה לרוב פנות התורה ושורשיה. כי הוא מיוסד באמת על דעת היוונים – שהעולם נמשך מאתו יתברך בחיוב טבעי לא בבריאה רצונית, והמצאת דבר מלא דבר. וגם הוא כולל הכחשת ידיעת האל בפרטים מצד פרטיותם, ושהעולם על מנהגו נוהג. ומי יתן ידעתי את השלימות אשר מצא הרב המורה במי שאמר "אין כל חדש תחת השמש" (קהלת א, ט), עד שראה להללו ולשבחו באמונתו ההיא, בהיות בה תערובת חמץ אשר כזה אשר הוא בלא ספק מכחיש פשוטי התורה כולם. הלא תראה הנסים הראשונים שנעשו מהמבול והקשת שנזכר במשנתינו לא בא כי אם מפני "השחית כל בשר את דרכו" (בראשית ו, יב). ונתן להם הקב"ה זמן לשוב בתשובה, כדי שלא להשחיתם, שנאמר (שם שם, ג): "לא ידון רוחי באדם לעולם¹⁰ בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה".

footnotes:
¹⁰ בכתוב: "לעלם".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:22
[Nachalat Avot on Avot 5:6:22](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:22)

**והנה** אם היה המבול מסודר ומוטבע לבא מששת ימי בראשית, לא היה אם כן תלוי בתשובתם או בבחירתם. ואם לא היה איפשר שיהיה עוד מבול על הארץ, לפי שלא התנה הקב"ה במעשה בראשית כי אם על מבול אחד, לא היה צורך לקיום הברית בין נח ובניו, ולא לתת הקשת בענן. כי היה העיקר כולו בתנאי שהתנה הקב"ה עם המים ביום השני לא בדבר אחר. גם בנסי אברהם שנגע יי' את פרעה ואת ביתו בנגעים גדולים על דבר שרי (בראשית יב, יז), יתחייב שנאמר משהתנאים היה שיתנגע פרעה באותו זמן, אף על פי שלא היתה שרה באה למצרים. וכן ענין סדום ועמורה אם היה מחוייב מהפכתם מששת ימי בראשית, מה ענין אומרו (בראשית יח, כא): "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:23
[Nachalat Avot on Avot 5:6:23](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:23)

**והנה** במשה מצינו בתחלת שלימותו שאמר (שמות ד, א-ב): "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו לקולי כי יאמרו לא נראה אליך יי'". והיתה התשובה: "מה זה בידך" וציוהו על הנסים, ואמר: "למען יאמינו כי נראה אליך יי'" (שם שם, ה). ואם היו האותות האלה בטבע הדברים להעשות, איך נשתלשל ענינם על ספק נבואתו? ואם 'פי הארץ' היה טבע מוטבע בה להפתח בזמן כך, איך עשה משה רבינו עליו השלום מזה ראיה על אמתת נבואתו באומרו: (במדבר טז, כט): "אם כמות כל האדם ימותון¹¹ אלה וגו' לא יי' שלחני".

footnotes:
¹¹ בכתוב: "ימתון".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:24
[Nachalat Avot on Avot 5:6:24](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:24)

**ועוד**, אף שנסבול זה הדעת בנסים שנעשו בדבר העומד הבלתי משתנה, כגון: פי הארץ, ופי הבאר, וים סוף. איך יתכן לציירו ביד משה שנהפכה מצורעת כשלג, באי זה חומר פרטי היה נתון זה הטבע בששת ימי בראשית. וכן מי הירדן הרצים שעברו עליהם כמה גלגולים. והמים שנתרפאו במלח על ידי אלישע. והאש שלא שרף לחנניה מישאל ועזריה, זה הטבע המוטבע בששת ימי בראשית או בערב שבת באי זה חלק מהמים או שאר דברים נתלה? או באיזה חלק מהאנשים המקבלים אותם? כי אין ספק ששאר חלקי האש או המים היו עושים פעולותיהם באותה שעה, ושאר האנשים היו נשרפים. והטבע ההוא הניתן שמה בדבר הפרטי לא היה איפשר שיהיה בימי בראשית. כי לא היה הפרטי ההוא עדיין במציאות לשיתלה בו התנאים. האם נאמר שאתון בלעם היא עצמה היתה מששת ימי בראשית שנתלה בה הטבע ההוא. וכן מטה אהרן בעצו. ואילו של אברהם אבינו האם כל אחד מהם היה בן שלושת אלפים שנה מעת הבריאה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:25
[Nachalat Avot on Avot 5:6:25](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:25)

**ואתה** תראה שמשה שאל את פרעה (שמות ח, ה): "התפאר עלי למתי אעתיר לך". ואם היה הנס מוכרח מוטבע לשעה ידועה, איך היה אומר כן, הידוע ידע שיאמר למחר כמו שאמרו, ולא יאמר עתה או לזמן אחר שהשיבו משה (שמות ח, ו): "כדברך למען תדע כי אין כיי' אלהינו" – מורה שהיה זה חדוש רצוני לא טבע מוטבע. וגדעון – שכפי מה ששאל האותות כן נתנו לו. האם היה יודע טבע הצמר והגזה עם הטל מששת ימי בראשית? ואם היה יודעו לא ישאל עליו (שופטים ו, לז-מ). וישעיהו – שאמר: "שאל לך אות מעם יי' אלהיך העמק שאלה או הגבה למעלה" (ישעיה ז, יא). איך נתן האותות בבחירתו של אחז? ואולי ישאל על מה שלא היה מוטבע מששת ימי בראשית ויתחדש ספק בנבואתו, אלא אם נאמר שהקב"ה היה נותן בלב השואלים לשאול האות שהיה נתון בטבע להעשות.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:26
[Nachalat Avot on Avot 5:6:26](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:26)

**סוף** דבר כי אם היה הדבר כן, לא ישאר לנו מציאות נס, כי כל הדברים יהיו נטבעים בנושאיהם להיות מהם לזמן קרוב, ומהם לזמן רחוק ולכל זמן. וכולו דבר טבעי ולא יי' פעל כל זאת עד שמפני זה כתב הנרבוני בפירוש לספר המורה, שהענין הנסיי הוא סעיף מדרך ההעבר' שהניחו המדברים. רוצה לומר, שהדבר כולו בטבע שיחלק למאדיי ומעשיי, ושהגרת המים ודבקותם הוא מטבעם המאודיי וקריעתן הוא טעם המעשי. ושני הדברים שווים בכוח מציאותם רק ברוב או במעט וכן בשאר.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:27
[Nachalat Avot on Avot 5:6:27](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:27)

**חלילה** חלילה מדברי ההתולים האלה, ומהיות נביאי האלהים בעלי רמאות לגנוב דעת הבריות, ולהראות שהם עושים מה שלא היה שום רשות ושום יכולת לעשותו הוא אשר דברתי אליכם. כי הכחשת הנסים בחדושם הוא יוצא מהשורש "פורה ראש ולענה" (דברים כט, יז), שהאמינו בעלי הקדמות שהעולם מחוייב לשם כחיוב האור מן השמש. וכי אין האל יכול לשנות דבר ממנהגו הטבעי. אין כאל ישורון¹² השם אמת ותורתו אמת, שהוא ברא את השמים ואת הארץ מלא דבר כרצונו המוחלט. ולכן הוא יכול על הטבעיים לשנותם ולחדש אותות ומופתים לשעתם בעת הצורך, כי הוא נורא תהלות עושה פלא¹³ על ידי כמו שאמר (ישעיה מד, כו): "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים". ובאותות ומופתים תתחדש אמונת בריאת העולם וחדושו ,ותתאמת בעיני הרואים אותם, כי השם יתברך חדשו ברצון מוחלט, ועל כן הוא יכול לשנות מנהגו כרצונו בכל עת שירצה. ועליו אמר שלמה עליו השלום: "ידעתי כי כל אשר יעשה אלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע¹⁴ והאלהים עשה שייראו¹⁵ מלפניו" (קהלת ג, יד). רצה לומר, שעשה האלהים את העולם ישר ושלם במעשהו, כדי שיתמיד כפי טבעו ועם כל זה עשה שייראו מלפניו, כי בשנותו את הטבע על ידי נפלאותיו ייראו בני אדם מלפניו וידעו כי יש אלהים שופטים בארץ¹⁶, ותתאמת נבואת הנביא שיעשו על ידו מופתים. כי אלו לא היה דבק באלהיו, לא היה משתנה על ידו מנהגו של עולם. ועל זה אמר הנביא ישעיה (ישעיה כה, א): "אדני אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן¹⁷". רצה לומר, שבמעשה הפלאות תקנה האמונה השלימה בחדוש העולם, שהיא עצות מרחוק, כלומר העצות שזכרה התורה מבריאת העולם, שהוא מרחוק היא אמונה אומן קיים. ולהיות הנסים פעל מחודש כפי הרצון, נאמרה שירת הים ושאר השירות והתהלות על הנסים, ונאמר למשה (שמות לד, י): "נגד כל עמך אעשה נפלאות¹⁸ אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים". ואם היו הדברים מוטבעים ומוכרחים להיות לא היה מקום לכל זה. ומה יהיה ענין אומרו אשר ראו את כבודי ומאמר ישעיה (ישעיה מד, כז): "האומר למצולה¹⁹ חרבי". ודוד אמר (תהילים קיד, ח): "ההפכי הצור אגם מים". שאם היו הדברים כולם בטבע על מה תפול התמיהה הזאת. על כן אמרתי שהדעת הזה הוא הריסה בשורשי התורה האלהית.

footnotes:
¹² לפי דברים לג, כו.
¹³ לפי סוף ברכת שמע.
¹⁴ בכתוב: "לגרע".
¹⁵ בכתוב: "שיראו".
¹⁶ לפי תהילים נח, יב.
¹⁷ בכתוב: "אמן".
¹⁸ בכתוב: "נפלאת".
¹⁹ בכתוב: "האמר לצולה".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:28
[Nachalat Avot on Avot 5:6:28](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:28)

**וכבר** כתב הרב בספר המדע פרק ח' מהלכות יסודי התורה, שהאותות שעשה משה במדבר, לפי הצורך וההכרח עשאן. והביא מכללם פי הארץ, ופי הבאר, והמן שנזכרו במשנתנו זאת ואמר, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאיפשר שיעשה האות בלהט וכשוף וכו'. ודבריו אלה לא יסכימו עם מה שהבאתי מדבריו בענין האותות. ואין המקום הזה ממה שיסבול החקירה על דבריו שמה כראוי. ואחרי שאין הדעת הזה אצלנו בענין הנסים נאות ואמתי, אלא שנאמר שחדושם לשעתם הוא ברצון העושה נפלאות גדולות לבדו²⁰ חל עלי חובת ביאור הספקות אשר יראו בדרוש הזה מדבריהם זכרונם לברכה אשר זכרתי. כי לכן הצבתי אותם לבדנה כדי להשיב עליהם כפי האמת הראוי. ובזה תתקיים אמונתנו בפנה הזאת ויתבטלו הספקות בשם יי' כי אמילם²¹.

footnotes:
²⁰ לפי תהילים קלו, ד.
²¹ לפי תהילים קיח, י.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:29
[Nachalat Avot on Avot 5:6:29](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:29)

**ואומר שהתנאים** שזכרו חכמינו זכרונם לברכה שהתנה הקב"ה, אין ראוי שיובנו לפי פשוטם. שהנה הדינים וההסכמות המניחים ביניהם שני הנושאים והנותנים, או שני השותפין, או האדם ואשתו שיעשו ביניהם ראוי שיראו תנאים, כדי שיהיו מחוייבים ומוכרחים לעמוד בהם, ושלא יעבור כל אחד חוקו ממנו. ואיך יפול בבורא הדברים מהאפס הגמור, כפי רצונו שיתנה תנאים עם ברואיו. והנה הכל שלו כל שכן עם הדברים שאינם בעלי נפש – כארץ וכמים ושאר היסודות המורכבים מהם, שבאמת לא יפול בזה שם תנאי והוא כשגעונות המדברים שאומרים האל רצה כשיפגוש צבע פלוני בבגד שיתחדש בבגד עין ומראה פלוני, לא שיש בתולדת ההוא לצבוע הבגד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:30
[Nachalat Avot on Avot 5:6:30](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:30)

**וחלילה** לרבי יונתן²² שהוא מגדולי מחכמי ישראל ויודע סתרי תורה, שיאמר שהיה חוק ומשפט טבעי בדברים לשנוי טבעם בשעה ידועה. ויהיה אם כן בזה מכחיש האותות ומטיל דופי בנביאים שהם מתפארים בשקר, ומראים שהם עושים מה שהוא נעשה מאליו. ואם בכל הדברים נעשה התנאי הזה איך תצדק משנתנו בדברים שנבראו ערב שבת בין השמשות. כי הנה פי הארץ – ביום הראשון נבראת. ופי הבאר – גם כן. ופי האתון – בתחלת יום ו' כשבראו הבהמות. והמטה – ביום ג' שנבראו האילנות. וקבורת משה – ביום הראשון שבו נבראת הארץ. ואף הצבת, כי ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה²³.

footnotes:
²² נראה שצ"ל: "רבי יוחנן".
²³ לפי איוב כח, ב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:31
[Nachalat Avot on Avot 5:6:31](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:31)

**אבל** אמתת הענין הזה הוא כך. הנה האפשרות והתנאי אפשר שיצוייר ויפול, אם על הפועל שיפעל בזמן כך ולא בזולתו. ואם על המתפעל והמקבל שיקבל ויתרשם בו אותו רושם והפעולה בזמן מה. וחלילה לנו שנחשוב שהיה דעת רבי יונתן, שהתנאים האלה טבע קיים במתפעל. אבל היתה כוונתו בלי ספק לענין הפועל יתברך ורצונו שלא יחשוב חושב, שבתחלת הבריאה הטביע טבע נברא בנבראים שיתנהגו בו ויעמדו ויתקיימו עליו עוד כל ימי הארץ²⁴. ושאחרי כן באורך הזמן נתחדשו דברים באופן שנתחרט האל יתברך מאשר עשה, וינחם השם מהטבע אשר הטביע, ושכל את ידיו ויחבל את מעשה בריאתו. ולפי שיהיה בלתי ראוי שיאמן שנוי רצון בו יתברך, כי הוא נמשך אחרי חדוש הידיעה בדבר שלא היה יודע קודם. לכן אמר רבי יונתן שלא היה שנוי רצון לפניו יתברך חלילה, כי באותה שעה שברא שמים וארץ וכל אשר בו, הקיפה וכללה ידיעתו הדברים העתידים להיות, ושכבר יבא זמן שישנה טבע הנמצא ההוא ממה שהוא בו. ועל מנת לשנותו בשעה אחרת כפי הצורך עשאו ובראו. ולא היה אם כן פעל הנס שינוי ידיעה והתחדשות רצון או התחרטות ממה שעשה, כי הכל היה גלוי וידוע לפניו. וכמו שנאמר בתפלת ראש השנה: "לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית". ואל זה הקיום הבלתי שינוי והעדר חדוש רצון שיש בפועל יתברך, כיון רבי יונתן לא לטבע המתפעל שהוטבע בכך חלילה. וזהו מאמרו בבראשית רבה (פרשה ה'): "שמש בגבעון דום" (יהושע י, יב), זה שאמר הכתוב (ישעיה מה, יב): "אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי". אמר רבי יונתן תנאים התנה הקב"ה וכו'.

footnotes:
²⁴ לפי בראשית ח, כב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:32
[Nachalat Avot on Avot 5:6:32](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:32)

**הנך** רואה שסמך הענין הזה אל הפועל יתברך, להגיד שאין לפניו שינוי כמו שאמר הכתוב (ישעיה מה, יב): "אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי", שכל זה מיוחס אל הפועל שבעת שידיו נטו שמים עלה על לבו לשנות תנועתם וענינם בעת הצורך, ושלכן נאמר (שמות יד, כז): "וישב הים לפנות בקר לאיתנו" – לתנאו הראשון. ותנאי הים בטבעו הוא משוער אצל הפועל אותו שלא נתחרט ממה שעשה ראשונה, כי לא היה זה חדוש ידיעה ולא חדוש רצון, כי מיד בתחלה כך עלה במחשבה. ולכן בבא הצורך קרע הים, כי כן היה בדעתו ורצונו לעשות ולפנות בוקר שנשלם הדבר כרצונו, חזר לאותה כונה ראשונה שהיתה קיימת. וזהו תנאו הראשון.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:33
[Nachalat Avot on Avot 5:6:33](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:33)

**ורבי ירמיה** ברבי אלעזר הוסיף ביאור בדבריו, שלא לבד בענין הים התנה זה ברצונו, אלא בכל מה שברא בששת ימי בראשית התנה כן. רוצה לומר, ששם טבעם ומשפטם על מה שהוא ובתנאי שישנה אותם כשיצטרך לעבוד עבודתו והכרת אלהותו, כי כל העולם לא נברא אלא בשביל זה. והטבע המוטבע כללי זה תכליתו באמת, וכאשר יצטרך להשיג התכלית ההוא עצמו בשינוי המנהג הטבעי ישתנה, לפי שהכל הולך אל תכלית אחד ואל מקום אחד. ואין בזה לא חדוש ולא שינוי רצון. ולכן הביא רבי ירמיה מהעליונים ומהתחתונים מהיסודות מהמורכבים להגיד, כי יש בכל נברא שתי בחינות. האחת – המפורסמת הטבעית, לא דעת ולא תבונה בה. והשנית – היא ההשגחית הפועלת ברצון והמכוונת לתכלית האלהי העליון ההוא. ואל זה כיוון דניאל באומרו (דניאל ו, כג): "אלהי שלח מלאכא וסגר פום אריותא ולא חבלוני", שההנהגה ההשגחיית עכבה ומנעה את הטבעית.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:34
[Nachalat Avot on Avot 5:6:34](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:34)

**הנה** אם כן, התנה הקב"ה על הים שיקרע, או על האש שלא ישרוף, או על שאר הדברים שלא יפעלו פעולתם הטבעית, כאשר ההנהגה השגחיית תפעל פעולתה. וזה ענין אומרם (שבת פח, ע"א) גם כן: תנאי התנה הקב"ה עם שמים וארץ, שאם ישראל לא יקבלו את התורה יחזרם לתוהו ובוהו. שהתנאי ההוא היה ברצון יתעלה ודעתו, לא בטבע השמים והארץ. והוא גם כן אומרם ששבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם. אין הקדימה ההיא קדימה זמנית כי אם קדימת סיבה, שאלה היו תחלת המחשבה בבריאתו: אם התורה שבני אדם יוחדו לעבודתו וידיעתו. ואם התשובה שמי שפשע ישוב אל יי' וירחמהו²⁵. ואם גן עדן וגהינם שהם גמול הזכות והעונש. אם כסא הכבוד שהוא המנהיג הדברים אשר בכאן לקבל שלימותם. ואם בית המקדש שם יצוה יי' את הברכה וממנו יצא אור לעולם. ואם שמו של משיח שבימיו תמלא "הארץ דעה את יי'" (ישעיה יא, ט), ויגיע כללות העולם אל תכליתו כמו שזכרתי. והיה דעתם שכל זה עלה במחשבה קודם הבריאה, עם היות שהאור על דרך משל השורף והמעניש את הרשעים שהוא הכלי נברא ביום שני.

footnotes:
²⁵ לפי ישעיה נה, ז.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:35
[Nachalat Avot on Avot 5:6:35](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:35)

**וכבר** יורה על זה גם כן מה שאמרו²⁶ על ענין ב'ואלה הדברים רבה': ידעתי כי כל מעשה האלהים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, והאלהים עשה שייראו מלפניו (קהלת ג, יד). אמר רבי יוסי בן זימרא בתחלת בריאתו של עולם אמר הקב"ה "יקוו המים... ותראה היבשה" (בראשית א, ט), מפני מה כתיב (עמוס ה, ח): "הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ יי' שמו" – שייראו מלפניו. למה הדבר דומה למדינה שמרדה במלך, מה עשה הביא לגיון אחד קשה והקיפה כדי שייראו בני המדינה ויתייראו מלפניו. כך ברא הקב"ה את עולמו שיהא יום בא יעקב ושקט שמש שלא בעונתו, שנאמר (בראשית כח, יא): "וילן שם כי בא השמש". בא יהושע ועשה את הלילה יום, שנאמר (יהושע י, יב): "שמש בגבעון דום". הרי צדיקים שגורעין ומוסיפין על דבריו, כדי שיהיו הבריות יראין מלפניו. ברא הקב"ה ים – בא משה ועשה ממנו יבשה, שנאמר (שמות יד, כט): "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים". בא אלישע ועשה את היבשה ים, שנאמר (מלכים ב' ג, טז): "כה אמר יי'... הנחל הזה יהיה גבים". ברא הקב"ה חורף קיץ – בא אליהו ועשה את החורף קיץ, שנאמר (מלכים א' יז, א): "חי יי'... אם יהיה השנים האלה טל ומטר". בא שמואל ועשה את הקיץ חורף, שנאמר (שמואל א' יב, יז): "הלא²⁷ קציר חטים היום אקרא אל יי' ויתן קולות²⁸ ומטר". ברא הקב"ה העליונים לעליונים והתחתונים לתחתונים שנאמר (תהילים קטו, טז): "השמים שמים ליי'" וגו'. בא משה ועשה את התחתונים לעליונים ואת העליונים לתחתונים שנאמר (שמות יט, ג-כ): "ומשה עלה אל האלהים... וירד יי' על הר סיני". עד כאן.

footnotes:
²⁶ דברים רבה פרשת האזינו, פ' י.
²⁷ בכתוב: "הלא".
²⁸ בכתוב: "קלות".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:36
[Nachalat Avot on Avot 5:6:36](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:36)

**הנה** ביארו במאמר הנכבד הזה שלא היו הנסים דברים מוטבעים ביסודות ונושאיהם. אבל שהשם יתברך ברא הדברים בטבעיהם, כדי שיתמידו כן כמו שנאמר ידעתי את כל מעשה האלהים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע (קהלת ג, יד). האמנם גזר ועלה מיד במחשבתו, שהנביאים בדבקותם ישנו טבעי העולם וסדריהם לצורך השעה, כדי שבני אדם ייראו מלפניו יתברך.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:37
[Nachalat Avot on Avot 5:6:37](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:37)

**הנה** התבאר מזה כולו שהתנאים שזכרו חכמינו זכרונם לברכה אינם טבעיים נטבעים בבריאת הדברים כי אם ציורים. וגזירות עלו במחשבתו יתעלה מתחלת הבריאה לשנות סדרי בראשית, כפי צורך השעה ותכלית עבודתו. ולזה גם כן כוונו באומרם²⁹: אם הבריאה יברא יי', אם בראת פה לגיהנם מוטב ואם לאו יברא. רצה לומר, כאשר בראת גיהנם עלה במחשבה לעשות כן בשעת הצורך, ופתיחת פה דעתך וחכמתך עליו מוטב ואם לאו יברא, אף על פי שיהיה בזה שינוי רצון כיוון שעת לעשות ליי'³⁰. והמקשה הקשה והא כתיב (קהלת א, ט): "אין³¹ כל חדש תחת השמש". רוצה לומר, שאין בו לא חדוש ידיעה ולא שינוי רצון. והיתה התשובה אלא לקרובי פתחא. רוצה לומר, שלא היה חדוש רצון לפניו כי אם להוציא לפעל רצונו הקדום ולקרב הסיבות הקרובות לדבר.

footnotes:
²⁹ במדבר רבה קרח פרשה יח, כ.
³⁰ לפי תהילים קיט, קכו.
³¹ בכתוב: ואין".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:38
[Nachalat Avot on Avot 5:6:38](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:38)

**הנה** התבאר מזה ענין הנסים והנפלאות שהם חדושים עצמיים בטבעי הדברים עם היותם כבר בידיעתו יתברך ורצונו הקדום לעשותם בזמן הצריך אליו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:39
[Nachalat Avot on Avot 5:6:39](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:39)

**האמנם** נשאר לבאר למה יחדו הדברים אשר במשנתינו לערב שבת בין השמשות, ולא היו מיוחדים לבריאת הימים. ועוד, למה ייחדו הנסים האלה לערב שבת בין השמשות מבין שאר כל הנסים. ואתה תראה מאותם, שאף הברייתות שזכרתי לך, שלא הוסיפו שתיהם על הדברים הנזכרים במשנתינו כי אם המערה שעמד בה משה ואליהו שלא נזכרה במשנתינו, ונזכרה בשתי הבריתות האחרות, ובאחת מהן הוסיפו עוד האור והפרד, ובאחרת הוסיפו בגדו של אדם הראשון. וידוע שאלו ואלו הם בכלל הדברים הטבעיים בתחלת בריאתם, והמעשיים הנסיים בעת עשייתם. וראיתי מי שכתב בזה, שעשרה הדברים האלה ודאי אינם ככל שאר הדברים הטבעיים. אבל כל אחד מהם הוא מין בפני עצמו. ושאמרו שנבראו בין השמשות לשתי כוונות נפלאות: האחת – לומר שנבראו אחר בריאת האדם להורות על מעלתם והיותם יוצאים מכלל הדברים הטבעיים שנבראו קודם האדם, וכאילו באו לגמר מלאכתו והולכים עמו מהלך השלימות, כי לא היו אלא להשלמת ענינים נפלאים לקדושים אשר בארץ המה³². והב' – ליחס אל אחרית הערב, והוא בין השמשות כמלאכה בלתי נגמרת לדוחק השעה, שהשבת מפסיק ולא מניח לגמור אותה עד אחר השבת. וענין זה שאלו נבראו מקדם ונשארה השלמתם תלויה ועומדת, עד צאת אל הפעל אחד משני קצוות האיפשר בבחירת איש איש מכל אותם אשר נעשו בשבילו הן לזכות הן לחובה, שאילו לא בחרו בהם לא יצאו. עד כאן.

footnotes:
³² לפי תהילים טז, ג.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:40
[Nachalat Avot on Avot 5:6:40](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:40)

**ועם** מה שיש בזה הייפוי, אין ספק שלא נתן עם כל זה טעם מספיק למה נזכרו אלו יותר מזולתם מן הנסים. אולי שקבלו חכמינו זכרונם לברכה מהדברים ההם שנבראו ערב שבת בין השמשות, שהיו עשרה והיו חלוקים בקבלתם. מהם יאמרו שהעשרה הם כך וכך, ומהם יאמרו זולתם. והנה לא חלק אדם על – פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, והקשת, והמן, והכתב, והמכתב, והלוחות שהם שמונה. ובשנים הנשארים לתשלום אותו המספר מהעשרה היו הדעות חלוקין בקבלתם, כמו שאזכור מהם שמו: המטה, והשמיר. וכן הוא בעיקר משנתינו. ויש אומרים אילו של יצחק וקברו של משה. ויש אומרים המזיקין והצבת. וכן בשאר הברייתות היו חלוקין בקבלתם בזה, ואין לנו להתעסק עתה כי אם בביאור משנתינו. ובשינוי שאר הברייתות אעיר על טעמו הערה מה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:41
[Nachalat Avot on Avot 5:6:41](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:41)

**והרלב"ג** במאמר ששי חלק ב' פרק י' מספר מלחמות אשר לו כתב בזה, שההוויה שהיתה בששת הימים אשר נתיחסה להם בריאת עולם היתה – רצונית. ומה שנמשך מן ההויה ביום השביעי ואחריו היתה – הויה טבעית. וכבר ידעת שהם יקראו בין השמשות הזמן הממוצע בין שני הימים אשר יהיה בו חלק מה מכל אחת מהם. ולא יתבאר לנו החלק ההוא שיש בו מאחד אחד מהם. ובזה יאמרו בכאן שהויית הנפלאות היה כמו ממוצעת בין ההויה הרצונית אשר נתחדש ממנה העולם, ובין ההויה הטבעית אשר נמשך בה מציאות העולם אחרי התחדשו. וזה, כי מפני שיש לנפלאות נימוס וסדור באופן מה ידמו להוייה טבעית. ומפני שלא יהיה המתחדש בהם מתחדש בדבר מוגבל, כמו שהוא בהויה טבעית. לכן ידמה להויה רצונית. וזה כי הוית הנפלאות מפני שלא תהיה באמצעות תנועות הגרמים השמימיים והפעל אשר יחדש מהם, אינו מניצולי הכוכבים כמו שהוא בהויה הטבעית. לכן תדמה להויה רצונית אשר נתחדש בה העולם, כי לא התחדש המתחדש בה באמצעות הכוכבים ותנועת הגרמים השמימיים. עד כאן. הנה העיר על ענין המשנה, אבל לא נתן סיבה למה זכר עשרה אלה מזולתם מהנסים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:42
[Nachalat Avot on Avot 5:6:42](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:42)

**והרב מתתיה** זכרונו לברכה, יראה מדבריו שאליו נוטה בצד מה. כי הוא לא יפרש ערב שבת בין השמשות – על הזמן שנבראו בו הדברים האלה, כי אם על טבע הדברים בו, שאינם כפי הטבע התמידיי, ולא כפי הרצון הפשוט, וכבר השתדל להוכיחו בפרטים. וכבר ידעת שאין דעתי נוחה עם הדעות האלה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:43
[Nachalat Avot on Avot 5:6:43](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:43)

**על כן** אמרתי דרך המלך יי' צבאות נלך לא נטה ימין ושמאל ³³ מפשט המאמרים וקבלתם זכרונם לברכה. ואתה ידעת שהם זכרונם לברכה קבלו, שביום הששי נבראו אדם וחוה ובו ביום חטאו ונדונו וגורשו מגן עדן. ולכן באותו יום אחרי שנדונו למיתה ושאר הקללות וגורש מגן יי', ראה הקב"ה בחכמתו העליונה וברצונו הפשוט, להמציא בעולם בזמנים הצריכים להם, דברים מתיחסים לחטא אדם וחוה והנחש ועונשם. ולכן נבראו ערב שבת בין השמשמות, כלומר, שאז עלו במחשבה לבוראם בעולם כל דבר בזמנו הצריך אליו. ונתיחדה אותה שעה למחשבתו ורצונו להיותה מיד אחרי ענין אדם, כאילו אמר שמיד כשסרח עלו כל אלו הדברים במחשבתו העליונה ודעתו יתברך.

footnotes:
³³ לפי במדבר כ, יז.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:44
[Nachalat Avot on Avot 5:6:44](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:44)

**האחד** – הוא "פי הארץ". והיה זה כנגד אדם להודיע שאחרי שאדם הראשון לא נטה אל העליונים, ושב אל העפר, ואל חומריות תאוותיו ששורת הדין היתה נותנת, לא לבד שתהיה האדמה ארורה בעבורו, אבל שתפתח האדמה את פיה ותבלע אותו, כמו שעשתה לקרח הממרה את פי יי'³⁴. ולכן עלה במחשבתו יתברך אז "פי הארץ" שהיה ראוי שיבלעהו. כי אחרי שבחר הוא ואשתו בה יבלעם שאול חיים³⁵. אבל שלהיותו ראש בריותיו של הקב"ה לא הענישו על כך. ושמר "פי הארץ" לעשותו לזמנו עונש לממרה את פי השם.

footnotes:
³⁴ לפי במדבר יד, מא.
³⁵ לפי משלי א, יב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:45
[Nachalat Avot on Avot 5:6:45](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:45)

**גם** עלה במחשבתו "פי הבאר" – כנגד חוה. רוצה לומר, שבבחינת חטאה ורשעתה היתה ראויה לכלייה. אבל צפה הקב"ה שעתיד לבא ממנה מרים הנביאה שפיה פתחה בחכמה³⁶, ושעלה הבאר לישראל בזכותה מ' שנה. ולכן בזכות "פי הבאר" ומעלת מרים אשר הביאתו – סלח לחוה.

footnotes:
³⁶ לפי משלי לא, כו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:46
[Nachalat Avot on Avot 5:6:46](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:46)

**גם** עלה במחשבתו – "פי האתון" כנגד הנחש. רוצה לומר, שבעבור דברי הנחש ומאמרי פיו אשר הסית והדיח³⁷, והביא רעה על כל המין האנושי, היה משורת הדין שבעבורו יכלו ויפסדו הבעלי חיים כולם, אם לא שראה הקב"ה "פי האתון" העתיד להיות כלי ואמצעי למלאת מצוותו, ולפרסם יכלתו. ומפני זה העביר רשעת הבעלי חיים כולם.

footnotes:
³⁷ לפי סוטה מז, ע"א.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:47
[Nachalat Avot on Avot 5:6:47](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:47)

**הנה** אם כן היה "פי הארץ" – כנגד אדם. ו"פי הבאר" – כנגד חוה. ו"פי האתון" – כנגד הנחש שהם השלושה שחטאו והחטיאו את הרבים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:48
[Nachalat Avot on Avot 5:6:48](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:48)

**עוד** עלה במחשבתו "הקשת". לפי שהיה האדם וזרעו קיימים ונצחיים, ומפני חטאו נתעדו למות באי זו סיבה שתבא, מקרית או טבעית, עד שמפני זה בא עליהם מי המבול לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים³⁸. ולפי שתהיה זה סיבה להפסד העולם וכליונו מהרה, לכן עלה במחשבתו לעשות בזמנו נס הקשת לברית עולם בינו ובין כל נפש חיה. ולפי שבחטא אדם אבדו המזון האלהי אשר היה בנחת, ונתחייבו לאכול את עשב השדה בזעת אפם, לכן באותה שעה שנגזרה עליהם אותה גזירה בערב שבת בין השמשות, עלה במחשבתו יתברך, שכבר יבאו ימים אשר מזרע אדם יבאו בני ישראל מקבלי התורה, ויזכו לאכול את המן לחם אבירים³⁹ מן השמים ומזון אלהי כמזון הגן.

footnotes:
³⁸ לפי בראשית ו, יז.
³⁹ לפי תהילים עח, כה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:49
[Nachalat Avot on Avot 5:6:49](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:49)

**וכנגד** העצים המשובחים אשר היו בגן ואבדו אותן בגרשם ממנו, עלה במחשבתו יתברך שבזמן משה ואהרן, יהיה מטה אהרן מונח באהל מועד, ושם "יצץ ציץ ויגמול⁴⁰ שקדים" (במדבר יז, כג), ויהיה באותה מדרגה שהיו עצי הגן לפני השם. כי היה המטה ההוא באהל מועד קיץ וחורף תמיד רענן עם שקדיו ופרחיו ועלהו לא יבול⁴¹. ושום שכל⁴², כי בעבור שהיו בגן האלהים מעלת העצים ושלמות הפירות, וריבוי המים, וזכות האויר היו כנגדם בבית יי' ומשכן כבודו⁴³. אם כנגד העצים היה שם מטה אהרן, שהיה תמיד רענן כמו שזכרתי, כמו שנאמר (במדבר יז, כה): "ויאמר יי' אל משה השב את מטה אהרן... למשמרת לאות לבני מרי".

footnotes:
⁴⁰ בכתוב: "ויגמל".
⁴¹ לפי תהילים א, ג.
⁴² לפי נחמיה ח, ח.
⁴³ לפי תהילים תהילים כו, ח (בכתוב: "משכן כבודך").


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:50
[Nachalat Avot on Avot 5:6:50](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:50)

**וכנגד** פרי הגן ומזונותיו היה שם באהל צנצנת "המן". שעם היות המן מטבעו היה מתנמס כחום היום, כמו שאמר (שמות טז, כא): "וחם השמש ונמס". ואמרה תורה: "ויותירו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש" (שם שם, כ). הנה ציוה השם (שמות טז, לג): "קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני יי' למשמרת לדורותיכם"⁴⁴.

footnotes:
⁴⁴ בשינויי כתיב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:51
[Nachalat Avot on Avot 5:6:51](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:51)

**כנגד** הנהר היוצא מעדן היה שם בבית יי' ספר התורה שהוא מקור מים חיים. וכמו שאמר (דברים לא, כו):" לקוח⁴⁵ את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית יי'⁴⁶ והיה שם בך לעד".

footnotes:
⁴⁵ בכתוב: "לקח".
⁴⁶ בכתוב: "יי' אליהכם".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:52
[Nachalat Avot on Avot 5:6:52](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:52)

**ואמנם** כנגד זכות אויר הגן היה קודש הקדשים מקום אלהי ואויר קדוש. וכמו שהיה "קול יי' אלהים מתהלך בגן" (בראשית ג, ח), כך נאמר (במדבר ז, פט): "ובבא משה אל אהל מועד... וישמע את הקול**"**.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:53
[Nachalat Avot on Avot 5:6:53](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:53)

**והנה** שלושת הדברים האלה שהונחו שמה: צנצנת המן, וספר התורה שכתב משה, ומטה אהרן עמדו לפני יי' בכמו תת"ק שנה מצאתם ממצרים, עד שהחריב נבוכדנצאר את בית המקדש. ואתה רואה שכפי מנהג הטבעי, לא היה איפשר שיתקיימו אותיות כתובות בקלף או בגביל כ"כ מהזמן. וכל שכן צנצנת המן הנמס מטבעו מיום אל יום, שיעמוד תת"ק שנה. וכל שכן מטה אהרן נכרת מגזעו ובלתי נאחז לא בארץ. ולא במים החומריים שיעמד ברעננותו ודשנותו שקדיו ופרחיו תת"ק שנה באותו המקום האלהי. הנה לכל זה העיר כאן באומרו: "והמן והמטה".


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:54
[Nachalat Avot on Avot 5:6:54](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:54)

**עוד** עלה במחשבה באותה שעה לברוא את "השמיר" בזמנו. והיה זה כנגד הנחש אשר החטיא את אדם וחוה והסירם מעל יי', שכנגדו יברא בשרצים השמיר שהוא תולעת חזק, שבו חקק משה את אבני האפוד, וחקק שלמה אבני המקדש. והיה השרץ ההוא כלי עוזר ומסייע את ישראל לזכותם ולעבוד את השם. וכבר זכרו בפרשת עגלה ערופה (סוטה מח, ע"ב)⁴⁷, שהיה השמיר כמין שעורה והיה נתון לתוך קנה של עופרת מלאה סובין, וכאשר היו נותנין אותו על גבי אבנים היו מתבקעות. ובמסכת גיטין פרק מי שאחזו (דף סח, ע"א) זכרו חכמינו זכרונם לברכה מענין השמיר דברים רבים והם זרים דרך דרש⁴⁸.

footnotes:
⁴⁷ ראה גם: תוספסתא סוטה ט, יב.
⁴⁸ ענין שלמה המלך ואשמדאי – מלך השדים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:55
[Nachalat Avot on Avot 5:6:55](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:55)

**ואני** מצאתי בספר חכם אחד מחכמי הנוצרים, שבימי שלמה היו פוסלים האבנים עם דם תולע אחד, שכל מה שהיו רושמין ומסריקין באותו דם היה נחתך ביושר. ושהיה ענינו כענין דם השעירים אשר ידעו בסגולה ,שכאשר ישימו אותו על אבן הספיר הנקרא דיאמנטי – יחתוך אותו מה שלא יוכל לחתוך אותו שום ברזל ונחושת, ושזה היה ענין השמיר שאמרו שהיה מחתך האבנים. רוצה לומר בדמו. ושבצלאל גם כן פסל אבני אפוד שהיו קשים בטבעם, ולא ימשול הברזל והנחושת עליהם בדם אותו תולע. והמאמר הזה כמבאר מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה⁴⁹ בשמיר ואולי שלזה רמזו חכמינו זכרונם לברכה באומרם שהיה השמיר כשעורה לשתוף השם שהיה מחתך האבן ומפרידה כמו דם השעיר בענינו. ושהיה בקנה של עופרת, לפי שעל העופרת עושין פתוח הספיר. וכמו שכתבתי בפירושי לספר מלכים פרשה ששית⁵⁰. ולזה זכר כאן השמיר.

footnotes:
⁴⁹ עיין סוטה מח, ע"ב; גיטין סח, ע"א.
⁵⁰ ראה פירוש רבינו לספר מלכים, הוצאת חורב 2010, עמ' 147.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:56
[Nachalat Avot on Avot 5:6:56](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:56)

**עוד** עלה במחשבה באותה שעה "הכתב והמכתב והלוחות". והיה זה כנגד מרי אדם הראשון וחטאו שנצטוה במצוה אחת, ולא עמד בשמירתה יום אחד. ולכן באותה שעה עלה במחשבתו יתברך שראוי לחוס עליו, לפי שכבר יצאו מחלציו מי שיקבלו התורה והמצוות כלליהם ופרטיהם מורשה לנצח נצחים⁵¹. וכיון בזה גם כן, שאף על פי שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, שהיא ההטייה החומרית והיצר הרע אשר נמשכו אליו אדם וחוה, הנה ישראל יבאו על הר סיני לקבל תורה ומצוות, ותפסק מהם זוהמתה. אלה הם העשרה דברים שנזכרו בעיקר משנתנו שעלו במחשבתו יתברך ערב שבת בין השמשות לבוראם כל אחד בזמנו. והיה זה אחרי חטא אדם ועונשו להיותם מתיחסים אליו. ולכן לא נזכרו נסים אחרים זולת אלו.

footnotes:
⁵¹ לפי ישעיה לד, י.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:57
[Nachalat Avot on Avot 5:6:57](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:57)

**האמנם** בנוסחא 'יש אומרים' ראיתי גרסאות. כי בספרים שלנו היא כך: "יש אומרים... אף קבורתו של משה רבינו עליו השלום ואילו של אברהם אבינו". ויש אומרים אף המזיקין... והצבת בצבת עשויה". ויש ספרים שאינם גורסין כן, אלא "אף המזיקין וקבורתו של משה רבינו עליו השלום"; "ויש אומרים אף אילו של אברהם אבינו והצבת בצבת עשויה". ויש ענין נכון לכל אחת מהגרסאות. לפי שאין ספק שהיתה קבלתם, שהיו הדברים ההם שנבראו ועלו במחשבה להבראות ערב שבת בין השמשות עשרה בלבד. אם להיותם כנגד העשרה מאמרות, או כנגד העשר הספירות העליונות. ולכן היה מי שחשב ש'המטה והשמיר' לא היו מכלל העשרה האלה, כי לא היו הדברים כל כך הכרחיים ושמו במקומם קבורתו של משה. ואילו של אברהם אבינו שהם תקונים לחטא אדם, כי בזכות אברהם ועקידת יצחק נצולו מכמה רעות. וכן קבורת משה בתוך העם היה להם מגן וצנה⁵² מאויביהם ימים רבים. ואחרים אמרו, שבמקום 'המטה והשמיר' ראוי שנשים 'המזיקין והצבת' שהם הרעות הנמשכות בחטא אדם. אם המזיקין שעלה במחשבתו יתברך באותה שעה, מה שימשך מעון אדם ונזיפתו שהם המזיקין. וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (בראשית רבה כ, יא) שכל אותם ק"ל שנה שהיה אדם נזוף היה מוליד שדים ורוחות.

footnotes:
⁵² לפי ירמיה מו, ג.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:58
[Nachalat Avot on Avot 5:6:58](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:58)

**ועלה** גם כן במחשבה, שבעבור חטא אדם ונטייתו אחר חומרו, ימשכו חוטאים רבים כמו שיצטרך התחלה לפעולות המעלה מי שיתחיל בה וילמדה לעשות. ככה תהיה גם כן התחלה בפעולת התאוה והפחיתות, והיא היתה אדם הא' שהתחיל בה. ומה טוב המשילו ב'צבת', כי כמו שהוא הכלי האמצעי ליכנס לאש, ככה היה אדם הא' התחלה להכנס באש התאוות החומריות, והיא הצבת הראשונה שעשו האחרות באמצעותה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:59
[Nachalat Avot on Avot 5:6:59](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:59)

**ואמנם** כפי הגירסא האחרת שאינה מחוורת אצלי, תהיה ענינה שעלה במחשבתו ודעתו יתברך באותה שעה הרעות הנמשכות מחטא אדם שהם המזיקים אשר יוליד כמו שזכרתי, וקבורתו של משה רבינו עליו השלום. רוצה לומר, שמיתת משה רבינו עליו השלום וקבורתו היתה בעטיו של נחש ובחטאו של אדם. כי הוא כפי שלמותו לא היה ראוי למות ולשוב אל העפר, מאחר שהיה בטבעו מרוחק ממנו. וכשדרשו חכמינו זכרונם לברכה⁵³ על (דברים ג, כו): "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" – בעל דין שלך כבר הוציא עליך גזירה שתמות ואי זהו – זהו אדם הראשון.

footnotes:
⁵³ תנחומא פר' ואתחנן סי' ד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:60
[Nachalat Avot on Avot 5:6:60](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:60)

**והדעת** אחר, יש אומרים רצה לקבץ ולהניח במקום 'המטה והשמיר האיל והצבת', להגיד שיהיה ענין אברהם בקצה המנגד לאדם הא', כי זה היה התחלת הזכות בכבישת יצרו בעקידת בנו, וזה היה התחלת החטא וכלי אליו כענין הצבת כמו שזכרתי. ולפי זה כשאמרו: "אף קבורתו של משה ואף אילו של אברהם אבינו", לא כיונו לומר שהיו אלה גם כן מלבד הי' שנזכרו, אלא שאף אלה שיזכור היו ממספר הי'. וראוי שנאמר, שהנה לא הודו בענין המטה והשמיר, מפני שמצינו באותם השתי בריתות האחרות שזכרתי מהי' דברים שנבראו ערב שבת בין השמשות, שלא נזכרו בהם אלו הב' – המטה והשמיר. אבל נזכר בכל אחד מהם הח' האחרים, ותמיד היה מחלוקתם בב' בלבד ופעמים יאמר רבי נחמיה שהם 'האור והפרד'. והאור לדעתו הוא רמז אל העונש הנפשיי שנתן לאדם בחטאו כמו שדרשו: "מות תמות" (בראשית כ, ז) מות בעולם הזה ותמות לעולם הבא. והפרד בא שמה מפני שתוף השם לרמוז, שנפרד אדם מן הדבקות האלהי מן המקום הקדוש שהיה בו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:61
[Nachalat Avot on Avot 5:6:61](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:61)

**ואמנם** רבי יאשיהו יקבל השמיר, וישלים הי' עם המערה שנכנסו בה משה ואליהו להיותה במדרגת הגן אשר היה בו אדם. והאחרים שקבלו המערה היותה מן המנין ולא קבלו השמיר, השלימו מנין העשרה עם בגדו של אדם הראשון. והעיר בזה שאדם בהיותו בגן היה ערום, רוצה לומר מבלי לבוש וגם כן ערום וחכם יעשה בדעת⁵⁴. וכשנתגרש משם לא זכה כי אם אל בגד, והוא מלשון בגידה. רוצה לומר, שלא הוציא בידו מן הגן כי אם המרי ובגד בוגדים אשר עשה.

footnotes:
⁵⁴ לפי משלי יג, טז.


###### Nachalat Avot on Avot 5:6:62
[Nachalat Avot on Avot 5:6:62](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:6:62)

**הנה** אם כן, כל החכמים האלה קיימו וקבלו היות הדברים עשרה, והיותם מתיחסים לעניני אדם בחטאו ועונשו. זהו מה שראיתי לבאר במשנה הזאת, והנה נטיתי מכל דברי המפרשים בפירושה וכל דרך איש ישר בעיניו ותוכן לבות יי'⁵⁵.

footnotes:
⁵⁵ לפי משלי כא, ב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:7:1
[Nachalat Avot on Avot 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:7:1)

**קשור** המאמרים האלה כך הוא אצלי. שמפני שהאדם בהיותו חכם ונוטה לצד שכלו, לא חטא ולא נמשך אליו מהרע כלל. אבל כאשר מרה ונטה אל תאוותיו הדמיוניות, והנאות חושיו הגשמיות נעשה גולם, ונתחייבו לו העונשים ומיני הפורעניות כולם. וגם חוה בדברה עם הנחש, ובסדר ואופן טענותיה לא היתה, אלא בגולם שהוא החומר מבלי צורה וכמו שיתבאר. ולכן ימשכו אחריה מיני פורעניות. הנה בעבור זה נמשכו אחרי משנת "י' דברים נבראו ערב שבת בין השמשות", שענינה וכוונתה על עניני אדם וחוה והנחש. שתי המשניות האלה משבעה דברים שבגולם וז' מיני פורעניות להיותם מענינו כמו שיתבאר.


###### Nachalat Avot on Avot 5:7:2
[Nachalat Avot on Avot 5:7:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:7:2)

**והנה** זכר במשנה הזאת, שימצאו ז' דברים בגולם שהוא האדם החומרי הנמשך אחרי גשמו. ושנמצאו גם כן ז' כנגדם בהחכם שהוא הנמשך אחר הצורה ופועל פעולות הנפש. וכבר מצאנו בכתוב: "ויגלום¹ אדרתו"² (מלכים ב' ב, ח), לפי שעשה כולה כגולם ובגד בלתי עשוי בצורת לבוש ולא עם רושם הראש, כן הוא האדם שאינו נמשך אחרי נפשו, ואין בו ראש שכלי כי אם גולם חומרי וגשמי כולו נקרא גולם. ואחרי שהניח שבגולם יש ז' דברים וז' בחכם, רוצה לומר הפכים להם, ראה מסדר המשנה שהיה מותר ובטל לזכור אותם בגולם, ולזכור שני הפכיהם דחכם. כי היתה הידיעה בהפכים אחת. ולכן בחר לזוכרם פעם אחד, ושיהיה זה בחכם שהוא היותר משובח וממנו נלמוד הפכיותם בגולם.

footnotes:
¹ בכתוב: "ויגלם".
² בכתוב בהיפוך: "אדרתו ויגלם".


###### Nachalat Avot on Avot 5:7:3
[Nachalat Avot on Avot 5:7:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:7:3)

**והרמב"ם** כתב שארבע מאלו הם מעלות המדות, ושלושתם הם מעלות שכליות. וכן הוא כפי מה שיפרש הרב עם היות שכפי האמת בבחינה מה כולם הם מהמדות.


###### Nachalat Avot on Avot 5:7:4
[Nachalat Avot on Avot 5:7:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:7:4)

**האחד** – הוא שאינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. והסיבה בה, כי להיותו חכם מכיר החכמה וחולק כבוד לבעליה. ואין הכונה שאינו מדבר לפניו כלל כי אם דרך חברה, ודרך הוראה, ולמוד בחכם, והוא לא יעשה כן. אבל בהכירו שהוא חכם ממנו ישאל מפני היראה, כדי ללמוד מחכמתו, וכמאמר בן זומא "אי זהו חכם הלומד מכל אדם". כי בהיות לו חשק עצום לקנין החכמה ישאל וילמד ממי שגדול ממנו וכמאמר החכם³: כשתשב לפני חכמים יהא רצונך לשמוע יותר מלדבר. ושלמה המלך עליו השלום אמר: "לא יחפוץ⁴ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו" (משלי יח, ב). וכבר נמצא שורש למידה המשובחת הזאת מן התורה בעבודת יום הח' נאמר שם: ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף ויקצוץ על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר מדוע לא אכלתם את החטאת וגו' (ויקרא י, טז-יז). ותראה שתוכחת משה ושאלתו היתה לאלעזר ואיתמר, והם לא השיבו כלל, והשיב אהרן אביהם שנאמר: "וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם⁵ לפני יי' ותקראנה אותי⁶ כאלה" וגו' (שם שם, יט). ואם משה לא דבר עם אהרן למה השיבו אהרן, אלא שאלעזר ואיתמר להיותם אנשים חכמים לא רצו לדבר בפני מי שהוא גדול מהם בחכמה, שהיה אהרן אביהם. ולכן עמדו ולא ענו עוד והשיב אהרן בעדם. ואילו היתה עושה חוה ככה, שכאשר דבר אליה הנחש – תשיבהו דבר אתה עם אדם שהוא גדול ממני בחכמה, אולי לא היה נמשך מה שנמשך. כי לא היה נפתה האדם אחרי הנחש כמו שנתפתתה חוה, וגם הוא חכם להשיבו דבר דבור על אופניו. אבל חוה היתה כגולם ודברה בפני אדם בעלה שהיה גדול ממנה בחכמה.

footnotes:
³ רבי שלמה אבן גבירול.
⁴ בכתוב: "יחפץ".
⁵ בכתוב: "עלתם".
⁶ בכתוב: "אתי".


###### Nachalat Avot on Avot 5:7:5
[Nachalat Avot on Avot 5:7:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:7:5)

**והמדה הב'** – שנזכרה במשנה היא: "ואינו נכנס לתוך דברי חבירו". רוצה לומר, שלא יפסיקהו מדבריו, אבל יניחהו להשלים מאמרו בין שיהיה גדול או קטון ממנו. כי אונאה גדולה היא ואמרה תורה: "אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כה, יד) – קטון וגדול במשמע. ובסוף פרק מגלחין (מועד קטן כח, ע"ב) יראה מהסוגיא באותם חכמים שנכנסו לנחם את רבי ישמעאל, שאף על פי שלא ירצה להשיב למי שידבר שעם כל זה לא יכנס אדם לתוך דברי חבירו. אבל ימתין עד שיסיים דבריו וינוח מעט. ולכן אמרו שם שהתנדב רבי עקיבא לדבר באחרונה. ומי גדול ממשה רבינו עליו השלום ללמוד ממנו המוסר הזה, כי בהקהל קרח את כל העדה ואמר לו: "רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם יי'" וגו' (במדבר טז, ג) לא נכנס משה לתוך דבריו אבל אמר הכתוב: "וישמע משה ויפול על פניו" (שם שם, ד). רוצה לומר, ששתק עד שסיימו לדבר. ולכן אמר אחר זה: "שמעו נא בני לוי" (שם שם, ח) כו'. רוצה לומר אחרי שכבר דברתם כל מה שרציתם – שמעו נא דברי. והנה חוה להיותה הומיה וסוררה⁷ גולם מבלי חכמה, לא שמרה המוסר הזה בדבר הנחש אליה, אמר: "אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן" (בראשית ג, א), שאתה תראה שאין במאמר הזה גזירה עד שמפני זה פירשו בעלי ההלצה 'אף' מלשון כעס וחרון אף. רוצה לומר 'אף וחמה' יש לי בעבור שאמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן. והנה זה דוחק גדול בכתוב. אבל אמתתו הוא, שהנחש רוצה לומר "אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן... פן תמותון⁸... לא מות תמותון" וגו' (שם שם, א-ד). האמנם חוה בגלמה נכנסה בתוך דברי הנחש והשיבתו בטרם תשמע טענתו, באמרה: "מפרי עץ הגן נאכל" אשר מזה נמשכו הדברים והיה מה שהיה. לכן אמר כאן: "ואינו נכנס לתוך דברי חבירו".

footnotes:
⁷ לפי משלי ז, יא.
⁸ בכתוב: "תמתון".


###### Nachalat Avot on Avot 5:7:6
[Nachalat Avot on Avot 5:7:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:7:6)

**והמדה הג'** – בחכם ש"אינו נבהל להשיב". רוצה לומר, שלא יתבהל אף על פי שישמע דברים כנגד כוונתו, כדי שימהר להשיב וליכנס לתוך דברי חבירו, אבל יהיה דעתו מיושב עליו עד שיטעים היטב דברי חבירו כראוי. אמרו בפרקא קמא דעירובין (דף יג, ע"ב): מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותם, מפני שהיו נוחים ועלובים ושונים דבריהם ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי. רוצה לומר, שהיו מדברים בנחת וביישוב ואחרי הטעימם דברי בני מחלוקתם. ובית שמאי היו משיבים בבהלה וקנטור. ולכן לא נתיישרו דבריהם. וכבר נלמוד זה מאחי יוסף שכאשר אמר אליהם: "מרגלים אתם וגו' לראות את ערות הארץ באתם" (בראשית מב, ט). עם היות בזה מהסכנה לא נתבהלו, אבל השיבו ביישוב ובבטחה "כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים" וכאשר יוסף שנה "לא כי ערות הארץ באתם לראות", גם אז בנחת השיבוהו מה שכבר אמרו "שנים עשר עבדיך" וגו' (בראשית מב, יא-יג). וזה בענין אדם תמצא, שבהיותו חכם היה מדבר עם האלהים מבלתי רעדה, ולא פחד ובהלה כלל. אבל כשנעשה גולם נתחדשה בו הבהלה והבלתי יישוב והוא אומרו: "וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו" (שם ג, ח).


###### Nachalat Avot on Avot 5:7:7
[Nachalat Avot on Avot 5:7:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:7:7)

**והמדה ד'** – בחכם היא ש"שואל כענין ומשיב כהלכה". רוצה לומר, שלהיותו חכם ידע טבע הדרוש אשר יחקרו עליו, ולכן ישאל כענין. וגם מפני חכמתו לא יסתפק כי אם בתשובה נצחת, כפי חומר הענין. וזהו אומרו: "ומשיב כהלכה", כי לא ישיב עד היות התשובה לו ברורה כבוקר, ודין לא ידע יחקרהו. וכמאמר דוד (תהילים עה, ג): "כי אקח מועד אני מישרים אשפוט⁹". וכבר הזהירו בתלמוד (מגילה ד, ע"א)¹⁰: ששואלין הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת. ואמרו (שבת ג, ע"ב): כי קאי... במסכתא חדא לא תשאליה במסכתא אחריתי. והרמב"ם כתב בפירוש: "שואל כענין ומשיב כהלכה" – שלא יבקש מופת למודי בחכמת הטבע, ולא טענה טבעית בחכמות הלמודיות, אבל בכל דבר כפי חומרו. וגם זה הלמוד מצאנוהו במשה רבינו עליו השלום בתחלת שליחותו ששאל מהשם יתברך "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם¹¹", והשיבו השם יתברך "אהיה אשר אהיה" וגו' (שמות ג, יג-יד). וכבר כתב הרב המורה בפרק ס"ג חלק א', איך היתה ראויה השאלה ההיא לאותו ענין, ושהשיבו הקב"ה כהלכה. וגם בזה נכשל אדם אחרי היותו גולם בחטאו שכאשר שאלו השם: "איכה" השיב: "את קולך¹² שמעתי בגן ואירא כי ערום¹³ אנכי ואחבא". ומה ענין הערום אל היראה ואיך השיבו כהלכה?

footnotes:
⁹ בכתוב: "אשפט".
¹⁰ ראה גם: סנהדרין קא, ע"א.
¹¹ בכתוב: "אמר אלהם".
¹² בכתוב: "קלך"
¹³ בכתוב: "ערם".


###### Nachalat Avot on Avot 5:7:8
[Nachalat Avot on Avot 5:7:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:7:8)

**המדה הה'** – שימצא בחכם היא שאומר על: "ראשון ראשון ועל אחרון אחרון". כי מפני חכמתו ידע לסדר הדברים בהקדים הקודם לחבירו אם בזמן, או בסיבה, או בסדר. ורבותינו זכרונם לברכה פירשו בהלכות דרך ארץ, שעיקר זה גם במילי דעלמא¹⁴, שראינו באליעזר ששאל לרבקה ב' דברים בת מי היא ואם יש לאביה מקום ללון, והיא השיבה על ראשון ראשון – "בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור", וזהו – כנגד הראשון. עוד אמר כנגד השני: "ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון" (בראשית כד, כג-כה). וכתב הרמב"ם שבכלל המידה הזאת שילמוד למודו בהקדמות ובהצעות הצריכות לאותה חכמה, כדי שיהיו לו הדרושים בקנין ועל צד האמת יקדים אשר ראוי להקדים בלמודו. וכמו שהזהיר השם יתברך במעמד הר סיני אל "יהרסו אל יי' לראות ונפל ממנו רב" (שמות יט, כא). הנה זהו ענין – "ראשון ראשון ואחרון אחרון". והנה אדם וחוה גם בזה היו כגלמים, לפי שהשם יתברך ציוה עליהם "מכל עץ הגן אכול¹⁵ תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" (בראשית ב, טז-יז). והנה הוא שנה הסדר ולקח אחרון ראשון, כי קודם שיאכל מעץ הגן אשר הותר לו – אכל מעץ הדעת שהזהירו ממנו באחרונה, וכמו שאמרה חוה לנחש: "מפרי עץ הגן נאכל" (בראשית ג, ב), כי עדיין לא אכלו ממנו. ולכן אמר יתברך על האדם "ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם¹⁶" (שם שם, כב), כי מה שהיה לו לאכול לא אכל ומה שלא היה לו לאכול אכל.

footnotes:
¹⁴ לפי שבת ל, ע"ב; פסחים ג, ע"א. ועוד.
¹⁵ בכתוב: "אכל".
¹⁶ בכתוב: "לעלם".


###### Nachalat Avot on Avot 5:7:9
[Nachalat Avot on Avot 5:7:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:7:9)

**והמדה הו'** – שתמצא בחכם היא שאומר: "על מה שלא שמע... לא שמעתי". כי לבו נוהג כפי החכמה ולא כפי ההתפארות בעיני ההמון, ולגנוב דעתם להראות שהוא חכם ואינו בישן. אמרו (סוכה כז, ע"ב): על רבי יוחנן בן זכאי ועל רבי אליעזר תלמידו שמעולם לא אמר דבר שלא שמע מרבו. ומה לנו להביא ראיות על המידה הזאת. והנה אדון הנביאים ראש החכמים כולם, כשבאו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, ולא יכלו לעשות הפסח ביום, ושאלו ממנו (במדבר ט, ז-ח): "למה נגרע לבלתי הקריב¹⁷ את קרבן יי' במועדו¹⁸" הודה ולא בוש לא שמעתי, שנאמר: "ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם". וכן הענין בבנות צלפחד¹⁹. וזה הלמוד ראוי שיהיה מראה מלוטשת לחכמים כולם. והנה חוה אלו היתה אשה חכמה כאשר אמר הנחש אליה "כי יודע²⁰ אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי²¹ טוב ורע", היה לה לומר לא שמעתי ולשאול את פי יי', כאשר עשה משה אדוננו ולא תחטא .לא שתעשה היא מעצמה ק"ו של שטות כמו שעשתה.

footnotes:
¹⁷ בכתוב: "הקרב".
¹⁸ בכתוב: "במעדו".
¹⁹ במדבר כז, ה. שנאמר: "ויקרב משה את משפטן לפני יי'".
²⁰ בכתוב: "ידע".
²¹ בכתוב: "ידעי".


###### Nachalat Avot on Avot 5:7:10
[Nachalat Avot on Avot 5:7:10](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:7:10)

**המדה הז'** – שתמצא בחכם, היא היותו "מודה על האמת", ומקבל אותו ממי שאמרו, ולא יחוש לכבודו שיראה עצמו מנוצח. ועל כן אמרה תורה אנשי אמת שאינו נכלל ביראי אלהים, לפי שענינו להודות על האמת כשישמע אותה. הלא תראה שכאשר תפש אדון הנביאים את אלעזר ואיתמר מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש, השיבו אהרן שאין הכהן אוכל את חטאת באנינות "וישמע משה וייטב בעיניו" (ויקרא י, יז-כ), לפי שקבל האמת מפי תלמידו אהרן. ואלעזר הכהן כן עשה בטהרת כלי מדין (במדבר לא, כא-כה). והנה בכלל הצווי הזה והאזהרה הזאת הוא, שכאשר יהיו מאמרים מתחלפים, זה מתיר וזה אוסר, זה מטהר וזה מטמא, שיהיה "מודה על האמת" כפי האומר אותו. כי במקום שיש דברי הרב אין מקבלין דברי התלמיד, ודברי הרב בחזקת אמת כולם ולו חכמו ישכילו זאת אדם וחוה, אם השם יתברך אמר (בראשית ב, יז): "ביום אכלך ממנו מות תמות", והנחש אמר "לא מות תמותון²²" (בראשית ג, ד), היה להם להודות על האמת ויי' אלהים אמת²³. והם עשו בהפך שלא קבלו האמת האלהי וקבלו כזב הנחש הקדמוני.

footnotes:
²² בכתוב: 'תמתון'
²³ עפ"י ירמיה י, י


###### Nachalat Avot on Avot 5:7:11
[Nachalat Avot on Avot 5:7:11](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:7:11)

**אלה** הם הז' מדות שהם אותות החכמה ומופתיה וחלופיהן בגולם. רוצה לומר, המדות המנוגדות האלה ימצאו בגולם והוא הבור שאין לא חכמה ולא דרך ארץ, כי הוא יחשוב החכמה לאין. ולכן יהיו בני האדם כולם שווים בעיניו, וידבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, לא כמו שאמר אליהוא (איוב לב, ז-יז): "אמרתי ימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה וגו' הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונותיכם עד תחקרון מילין ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח וגו' חתו לא ענו עוד העתיקו ואז אמר אענה אף אני חלקי"²⁴.

footnotes:
²⁴ בשינויים אחדים


###### Nachalat Avot on Avot 5:7:12
[Nachalat Avot on Avot 5:7:12](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:7:12)

**אבל** הגולם נכנס לתוך דברי חבירו. כי אנשי רע לא יבינו משפט²⁵ ואינו מכיר באשמת האונאה, ואין רע כרוע הפתיות הגולם – נבהל להשיב, לפי שאין מעצור לרוחו. אינו שואל כענין ואינו משיב כהלכה, לפי שאינו מכיר אותו, ואינו מגיע לאמתתו. ולחוסר שכלו אינו מסדר הדברים כמו שהם, אבל אומר על אחרון ראשון ועל ראשון אחרון, כי לא ידע לסדרם כהוגן ולפי שהדמיון גובר עליו ולא ממשלת השכל, יבוש ויכלם מלומר לא שמעתי, ולא יודה על האמת, לפי שלא ידע מקומו. וכל זה למה לפי שגדר דרכיו בגזית²⁶, שהוא חומרו וגולמו נתיבותיו עוה בדמיונות כוזבות לא דעת ולא תבונה²⁷. ושבעה אלה אשר בגולם נמצאו באדם וחוה כמו שזכרתי בעניניהם. והרמב"ם פירש על המשנה הזאת בחלוף אנשים אחרים שהם: בור ועם הארץ וריק וגולם.

footnotes:
²⁵ עפ"י משלי כח, ה
²⁶ עפ"י איכה ג, ט
²⁷ עפ"י ישעיה מד, יט


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:1
[Nachalat Avot on Avot 5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:1)

**יש לעיין** בקישור המשנה הזאת עם מה שלפניה. ולמה לא זכר מכל השבעיות אשר באו במצוות התורה ובדברים הטבעיים והאלהיים כי אם אלו. ונראה לי שגם במשנה הזאת רמז לעניני אדם הראשון. כי הנה מצאנו עונשו ראשונה במה שנמנע ממנו מזון האלהי אשר היה לו בגן, כמו שאמר (בראשית ג, יז-יט): "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך וקוץ ודרדר תצמיח לך" וגו'. ובמה שאמר: "ארורה האדמה בעבורך" – רמז לשנת הבצורת. ובאומרו: "בעצבון תאכלנה" – רמז על שנת המהומה עם הבצורת. ובאומרו: "עד שובך אל האדמה" – רמז לבצורת הכליה. ומצאנו עונשו גם כן שנתחייב מיתה, כמו שאמר: "עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת¹ כי עפר אתה ואל עפר תשוב". לפי שקודם החטא היה שווה המזג ומתנהג בהזנתו כפי השכל, באופן שהיה עומד על שווי מזגי "ואכל וחי לעולם". עוד נמשך לו מחטאו המריבות והמלחמות. כי כאשר נטה אל הדברים הגשמיים נתחדשו בו 'הקנאה והתאוה והכבוד' עד שמפני זה היה חרב קין על הבל אחיו ויהרגהו. ונענש גם כן שבמקום שבתחלת הבריאה אמר לו ה' (בראשית א, כח): "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ", הנה אחר החטא נהפוך אשר משלו בהם חית השדה עד שמפני זה אמר קין "והיה כל מוצאי יהרגני" (בראשית ד, יד). ונענש עוד בגלות וגרוש מגן עדן, וגם לקין בנו נאמר: "נע ונד תהיה בארץ" (שם שם, יב).

footnotes:
¹ בכתוב: "לקחת".


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:2
[Nachalat Avot on Avot 5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:2)

**והודיעתנו** המשנה הזאת שאותם הז' עונשים שהם: רעב בכל ג' מיניו, ודבר, וחרב, וחיה רעה, וגלות שקבל אדם, היו העונשים המוטלים על יוצאי חלציו בעד עונותיהם, לא שיתחברו כולם בכל חוטא כי אם שכמו שנסתעף המין האינושי מאדם, ככה נסתעפו הרעות כולם ממנו איש על מקומו. ולכן אמרה המשנה: "ז' מיני פורעניות באין לעולם", כי פורעניות באין מלשון 'פרעון' בעבור שהייסורין הם פרעון חובות החטאים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:3
[Nachalat Avot on Avot 5:8:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:3)

**והנה** מאלו הז', ג' מהמה הם מיני רעב. כי הנה **הראשונה** – היא שכאשר בני אדם מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין, אז בעבור אותו חטא מגזילת המעשר אשר נתן השם למשרתיו – רעב של בצורת באה. רוצה לומר, שיבצר מהם המטר או יתמעט, על חלקה אחת ימטיר ועל חלקה לא ימטיר באופן שיהיו קצתם שבעים, כי כיון שהם בטלו מתנות הכהונה ליראי יי' ומשרתיו לכהניו וחושבי שמו², היה מדה כנגד מדה שיחסרו מזונותיהם. אמרו בפרק במה מדליקין (שבת לב, ע"ב): "הביאו את³ המעשר לבית האוצר... ובחנוני נא בזאת... אם לא אפתח לכם את ארובות השמים" (מלאכי ג, י) מכלל הן אתה שומע לאו. ואמר (יחזקאל מד, ל): "ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה את ביתך".

footnotes:
² לפי מלאכי ג, טז.
³ בכתוב: "את כל".


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:4
[Nachalat Avot on Avot 5:8:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:4)

**והפורעניות האחר** – שכאשר "גמרו שלא לעשר". רוצה לומר, כאשר ישראל נמנו וגמרו שלא לתת מעשרות כלל, אז יבואו עליהם כ"כ מהמלחמות והקטטות והחדושים הרעים שיתחדשו להם, עד שתשמט הארץ ולא תזרע בעת הזריעה לטרדת העולם והיא רעב של מהומה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:5
[Nachalat Avot on Avot 5:8:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:5)

**והפורענות הג'** – שכאשר גמרו גם כן "שלא ליטול את החלה" שהיא הניתנת לכהן מהעיסה, אז רעב של כלייה באה. רוצה לומר, שלא ימטר כלל ויבשו הנהרות והאגמים כאומרו (דברים כח, כג): "והיו שמיך אשר על ראשך נחשת". כך פירש הרמב"ם והרב מתתיה זכרונו לברכה. ודרשו בפרק במה מדליקין (שבת לב, ע"ב): "והפקדתי עליכם בהלה... וזרעתם לריק" (ויקרא כו, טז). אל תיקרי בהלה אלא בחלה. כוונתם שאותיות אחה"ע מתחלפות, והיתה קבלה בידם שזאת הה"א תשמש במקום חי"ת. ויש כאן מקום עיון רב אם לדעת למה זכר ז' מיני פורעניות האלה על ז' מיני עבירות ולא זכר פורעניות אחרות ולא עבירות אחרות מכל מצוות לא תעשה. ועוד איך קרא הרעבניות האלה ג' מיני פורעניות, והם אינם כי אם פורענות אחד שהוא הרעב ויתחלפו בפחות ויתר, כי בין שתהיה סבתו הבצורת, או המהומה, או יהיה רעב כללי, או בלתי כללי ידוע שמין אחד מהרעב הוא. ואם באומרו שהם גופי עבירות, כי הנה "מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין" ו"גמרו שלא לעשר", כולו ביטול מעשר אם לכל ישראל ואם לקצתן, והעבירה אחת היא ואיך קראם מיני עבירות מתחלפות.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:6
[Nachalat Avot on Avot 5:8:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:6)

**והד'** – יש לשאול בזה למה עשה הדבר מין פורענות אחד, ועשה כל מיתות האמורות בתורה וגם פירות שביעית שהוא דבר אחר מתחלף, עשה מכולם עבירה אחת. וכן שבועת שוא וחלול השם כלל בעבירה אחת בהיותן לאוין מחולפין. ויותר קשה מזה שזכר הגלות פורענות בפני עצמו וכלל עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ושמיטת הארץ בעבירה אחת בהיותם – ד' עבירות, לפי האמת והגדולים שבדת. ויותר היה ראוי לעשות כן במעשרות ובחלה שיהיה הרעב אחד והעבירה מהמעשרות והחלה אחת, ויעלו אחר כך למספר חמשה לא למספר שבעה, כל שכן שבענין אדם הראשון ה' מיני פורעניות ועונשין וצרות, מצאנו שענין הרעב והפסד המאכל היה אחד מהם ולא ג'. ויקשה גם כן בסדר זכרונם, כי הנה זכר ראשונה ענין המעשר ובדבר זכר פירות שביעית, והיה ראוי לכלול ענינם אם עם המעשרות, ואם עם שמיטת הארץ כי הוא ממינם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:7
[Nachalat Avot on Avot 5:8:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:7)

**והנראה לי** בזה כולו הוא, שעם היות שלא מצאנו באדם הראשון כי אם ה' מיני רעות בכלל הזה בספור עונש המאכל – רמז לשלושת מיניו – בצורת ומהומה וכלייה כמו שפירשתי. ומלבד זה, הנה מסדר המשנה כיון בה להודיע אמתת המשנה הראשונה שהקב"ה נפרע מן הרשעים. כי כמו שנתן לאדם עונש חטאו, ככה מביא בעולם על ידי השגחתו ז' מיני פורעניות.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:8
[Nachalat Avot on Avot 5:8:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:8)

**והנה** נפל במספר הזה, לפי שהתנא שם עיונו בפרשת בחוקותי וראה שהשם יתברך בשכר המוות ייעד ראשונה בשובע רב, שנאמר (ויקרא כו, ד-יג): "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה" וגו'. ועוד שבריבוי הטובה יהיו מסודרים בסדר טוב ונאות לא בבהלה ומהומה וזהו: "והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע". ועוד שיהיה מאכלם ושובעה לברכה לא לכלייה, והוא אומרו: "ואכלתם לחמכם לשובע⁴". עוד ייעדם בשלום כמו שאמר: "ונתתי שלום בארץ... וחרב לא תעבור⁵ בארצכם". עוד ייעדם בביטול חיה רעה שנאמר: והשבתי חיה רעה מן הארץ". עוד ייעדם בהצלת המיתות "והפרתי אתכם והרבתי אתכם". ואמר שעם כל הריבוי ההוא לא יחסר מזון, כי תמיד יאכלו "ישן נושן", לפי שיוציאו הישן מפני החדש לריבויו. וייעדם עוד בנצחון האויבים כמו שאמר: "ורדפתם את אויביכם וגו' ונתתי משכני בתוככם" וגו', עד אומרו: ואשבור מוטות עולכם ואלך אתכם קממיות, שהיא הישיבה בארץ בכבוד ובמעלה. הרי לך שבענין הברכות נזכרו ז' מיני ההטבות האלה.

footnotes:
⁴ בכתוב: "לשבע".
⁵ בכתוב: "תעבר".


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:9
[Nachalat Avot on Avot 5:8:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:9)

**ואמנם** בענין הקללות גלה להם והודיעם, שאם לא ישמעו ולא יעשו את המצוות יביא עליהם בדרך ההשגחה עונשים רבים יספה עלימו רעות⁶, יזכר אותם בכלל באומרו (ויקרא כו, טז-יט): "אף אני אעשה זאת לכם" וגו', ואין למדים מן הכללות. ואחר כן ראה לפרט הרעות אחת אל אחת באומרו: "ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם". ולפי שבפרשה הזאת נזכרו כמו שאבאר בכתובים שבעת מיני העונשים והפורעניות האלה. כי הנה זכר הרעב ג' פעמים, והחיה פעם אחד, והדבר פעם אחד, והחרב פעם אחד והגלות פעם אחד. לכן אמר התנא שז' מיני פורעניות האלה הבאים על ישראל לא היו במקרה כי אם בהשגחה, והוא אומרו: "ז' מיני פורעניות באין לעולם" – על ז' מיני עבירות. לא אמר זה על טבע העולם הכולל כי אם על אומת ישראל שיועדו עונותיהם באלה ז' מיני פורעניות. כי היה מקובל אצלם כל אחת מהפורעניות האלה לאי זה מין מהעבירות היה מיוחד לבאר זה באה משנתינו. וכמו שהתורה התחילה שמה ברעב, שנאמר: "ושברתי את גאון עוזכם⁷ ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה⁸". רוצה לומר הגאון והמעוז אשר אתם בוטחים בו שהוא היות ארצם זבת חלב ודבש, אני אשבור ואבטל אותו בשאעצור את השמים ולא יתנו מטר כאילו הם ברזל "והאדמה לא תתן את יבולה" (דברים יא, יז), כן על הרעב הזה אמר התנא שהוא רעב של בצורת. רוצה לומר, מפני שיבצר מהם המטר. וביאר שהיה זה מפני היותם גוזלים המעשרות שלא נותנין אותם. ואיפשר לפרש זה במעשר השני שבשני השנים לא היו מעשרין ומוליכין אותו לירושלים, ובשנה השלישית לא היו נותנין אותו לעניים בשערים כמו שציוה השם, והוא אומרו: "קצתן מעשרין וקצתן אינן מעשרין". רוצה לומר קצת המעשרות מעשרין שהוא המעשר הראשון הניתן ללוים וקצתן אינן מעשרין, והוא המעשר השני ומעשר עני.

footnotes:
⁶ לפי דברים לב, כג.
⁷ בכתוב: "עזכם"
⁸ בכתוב:"כנחשה".


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:10
[Nachalat Avot on Avot 5:8:10](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:10)

**ואחרי** שזכר התנא זה המין הראשון מהרעב זכר אחריו המין השני, כדי לסומכם ולצרפם זה אחר זה אף על פי שאינם כן בפרשה. והנה הפורענות השני מהרעב נזכר בכתוב באומרו (ויקרא כו, כה-כו): "ונאספתם אל עריכם וגו' ונתתם ביד אויב בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו". רוצה לומר, שיבואו עליהם האויבים בזמן הקציר והם יכנסו מפניהם בערים ויהיו שם במצור ובמצוק⁹. ומפני זה מלבד חוסר התבואה בתולדתה, הנה עוד מפני האויבים ומצוקת המצור לא יקצרו את קצירה, ויהיה הרעב מכופל ומאכלם לא יהיה לברכה, כי יאכלו ולא ישבעו, והוא אומרו "בשברי לכם מטה לחם". רוצה לומר מלבד מה שכבר שברתי "לכם מטה לחם" בהעצר המטר ומיעוטו, הנה עוד ממהומות האויבים תהיה מצוקת הרעב יותר גדולה מפני המצור עד שמפני זה יאפו עשר נשים לחמם בתנור אחד בסיבת מיעוטו, וישובו לכל אחת לחמה במשקל כל כך יהיו חסים עליו ויאכלו ולא ישבעו.

footnotes:
⁹ לפי דברים כח, נג.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:11
[Nachalat Avot on Avot 5:8:11](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:11)

**הנה** מפני הייעוד השני הזה שבא בפרשה מהרעב דרש התנא שהיא "רעב של מהומה ושל בצורת". רוצה לומר, שהתחברו בו בצורת השנה ומהומת האויבים הצרים עליהם. ומדברי הכתוב דייקו שאמר: "ונתתם ביד אויב בשברי לכם מטה לחם" וגו' (ויקרא כו, כו). וביאר התנא שהיה זה בפשעם שגמרו שלא לעשר כלל, כי בהיות כל עדת ישראל יסכימו על עבירה אחת תגדל האשמה עד לשמים. ואיפשר לפרש: גמרו להמיתם ברעב, ולכן מדה כנגד מדה יעשה להם הברוך הוא כן, כי האחד היה ביטול מעשר שני ומעשר עני, וזה היה בטול מעשר ראשון שהוא יותר חמור.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:12
[Nachalat Avot on Avot 5:8:12](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:12)

**עוד** מצא בפרשה זכרון פורענות אחר מהרעב היותר קשה, והוא אומרו אחרי המין השני הנזכר "ואם בזאת לא תשמעו לי וגו' ויסרתי אתכם אף אני וגו' ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו" (ויקרא כו, כז-כט). הנה אם כן, גזר התנא שמאחר שהתורה זכרה זה בפני עצמו יתחייב שיהיה מין אחר מהפורענות, שיהיה גבול העדר המזון כל כך, שיבואו לאכול בשר בניהם ובנותיהם. ולכן קראו התנא רעב של כלייה, לפי שהיא כלייה לבנים ולבנות. והפורענות ההוא – מכלה עינים ומדיבות נפש (שם כו, טז), כי לא אמר כלייה על העצר השמים, כיון שהוא נכלל במין הראשון, כי אם על כליית הבנים שנקראת כן. וביאר שהיה זה כאשר נמנו וגמרו שלא ליטול את החלה. וידוע שהחלה דבר מועט נתנת לכהני יי', וכאשר ישראל אפילו הדבר המועט ההוא יחדלו מלתתו גם יי' לא יתן הטוב ולא יהיה להם לא מעט ולא הרבה עד שיאכלו בשר בניהם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:13
[Nachalat Avot on Avot 5:8:13](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:13)

**הנה** אם כן היה החטא הראשון – בביטול מעשר שני ומעשר עני. והחטא השני – בביטול מעשר ראשון. והחטא השלישי – בביטול החלה, שהם שלושה עבירות נבדלות זו מזו כמו שהיו הפורעניות גם כן בהדרגה זו למעלה מזו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:14
[Nachalat Avot on Avot 5:8:14](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:14)

**עוד** מצא בפרשה שייעד אותם הקב"ה בדבר באומרו (ויקרא כו, כה): "ושלחתי דבר בתוככם". רוצה לומר, שכאשר יצרו עליהם האויבים ויאספו אל עריהם ישלח בתוכם את הדבר, ובזה מההיזק הגדול לאין שיעור, לפי¹⁰ שלא יוכלו לצאת משם ולברוח מאותו דבוק. וביאר התנא שהפורענות הזה היה על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות של שביעית. וביאור זה, כי יש ג' מיני מיתות. האחד – נקרא מיתה בידי שמים. רוצה לומר, שהוא בן מוות ראוי למות באותו חטא אף על פי שיאריך ימים. וכתוב בפרק אלו נערות (כתובות ל, ע"ב), שימות מיתה משונה דאסקנא אריה וגנבי בידי שמים. הב' – נקרא כרת, והוא שיקצר ימיו או ימי זרעו, ואיפשר שימות מיתת עצמו. הג' – שבדין מחוייבין להמיתו, ואין חיוב זה מין הדין אלא בארץ. ואמרו שם בגמרא (שם) אף על פי שד' מיתות בית דין בטלו ד' מיתות לא בטלו. ועונשו בידי שמים בחולאים מתחלפין נקרא הכל 'דבר', שפירש אבדון מגזרת "ותדבר את כל זרע המלוכה¹¹" (דה"י ב' כב, י). ובבראשית רבה¹² על הפסוק "לא ידון רוחי באדם" (בראשית ו, ג), אמר רבי אלעזר כל מקום שאין דין אין דין, הם לא עשו מדת הדין למטה גם אני לא אעשה מדת הדין למעלה, הה"ד הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה. וכן אמרו בתוספתא של רבי אלעזר אם התחתונים עושין דין אין העליונים עושין דין, והיינו דאמר במקום שיש דין אין דין ובמקום שאין דין יש דין.

footnotes:
¹⁰ על מנת.
¹¹ בכתוב: "הממלכה".
¹² פרשה כו, ו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:15
[Nachalat Avot on Avot 5:8:15](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:15)

**הנה** אם כן, באומר במשנתנו על מיתות האמורות בתורה, שלא נמסרו לבית דין יכלול שני הענינים יחד. רוצה לומר המיתות שהן בידי שמים ובכרת שאין משפטן מסור לבית דין, וגם כן ד' מיתות בית דין אם העלימו עיניהם מהם, או שהיו בחוצה לארץ ולא היה יכולת בידי בית דין להעניש בהם, כי על כולם יבא הדבר להנקם מאויבי יי'. והנה יוחד זה ל'דבר', לפי שהיא המוות הבאה מהאל מפאת ההשגחה להעדר המוות הבאה מבני אדם, גם כי העוונות והעבירות האלה הם נסתרות ליי' אלהינו. ולכן המשפט לאלהים הוא¹³ יבא אלהינו ואל יחרש לנקום נקמתו ולעשות משפטו.

footnotes:
¹³ לפי דברים א, יז.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:16
[Nachalat Avot on Avot 5:8:16](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:16)

**ואמנם** פירות שביעית הם פירות שנת השמיטה שהם לעניים, ומי שלוקח אותם ועושה בהם סחורה, או שמעכב אותם בידו אחרי הזמן שחייב, נבער מן הבית באומרם זכרונם לברכה (תענית ו, ע"ב): לחיה שבשדה כולה לבהמתך נתחייב במכת הדבר, שלפי שזה היה גם כן מן הדברים אשר בסתר היה ממדת הדין שיענש בדבר שכל אוכל תתעב נפשו. והיא מדה כנגד מדה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:17
[Nachalat Avot on Avot 5:8:17](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:17)

**ולפי** שמצא התנא עוד בפרשה ייעוד החרב שנאמר (ויקרא כו, כה): "והבאתי עליכם חרב נוקמת¹⁴ נקם ברית", ואמר ש"חרב בא לעולם על עינוי הדין, ועל עוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה". ועינו הדין – הוא שיאחרו ויעכבו את הדין מלתתו. ועוות הדין הוא – כשיעוותו הדין ממה שגזרה התורה. ואין ספק שעינוי הדין ועוות הדין לענין אחד הם עם המורה בתורה שלא כהלכה. ולכן דרשו בפרק במה מדליקין (שבת לג, ע"א): "והבאתי עליכם חרב נוקמת" – ברית אין ברית אלא תורה, שנאמר (ירמיה לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה". וכתיב (ויקרא כו, מג): את "משפטי מאסו". ולכן הודיע התנא על פי קבלתו שהחרב באה עליהם על אלה, להיות מחללי התורה, כי יפקוד יי' בחרבו הקשה על מעותי או מחללי תורתו, ועל המפסידים צורתה האמיתית.

footnotes:
¹⁴ בכתוב: "נקמת".


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:18
[Nachalat Avot on Avot 5:8:18](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:18)

**ולפי** שמצא עוד בפרשה ייעוד פורענות אחר, שנאמר (ויקרא כו, כב): "והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם", שביאר ד' דברים רעים שתעשה החיה הרעה. האחד – שתמית הילדים והנערים הקטנים, וזהו: "ושכלה אתכם", כי השכול הוא שימותו בניו. והב' – שיהרוג כל הבקר והצאן הסוסים והחמורים, וזהו: "והכריתה את בהמתכם". הג' – שאף האנשים הגדולים תמית, וזהו: "והמעיטה אתכם". והד' – שבעבורה יעדרו הולכי דרכים וזהו: "ונשמו דרכיכם". לכן אמר התנא שזה הייעוד הרע בא על שבועת שוא ועל חלול השם. וידוע שהשבועת שוא בכלל חלול השם הוא, שנאמר (ויקרא יט, יב): "ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך" וגו'. וביארו בפרק החליל שהיה מדה כנגד מדה היותם נענשים על זה ביד חיה, כי כיון שהאדם מבזה את אדוניו יתברך ואינו רוצה להכיר מעלתו ושלמותו, גם החיה לא תכיר אדונתו, שנאמר (בראשית ט, ב): "ומוראכם וחתכם תהיה על כל חית הארץ". ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת קנא, ע"ב): אין החיה מושלת באדם עד שנדמה לה כבהמה, שנאמר (תהילים מט, יג): "נמשל כבהמות נדמו". ובפרק במה מדליקין (שם לג, ע"א) מביא ראיה ממה שאמרה תורה (ויקרא כו, כב-כג) אחר "והשלחתי בכם את החית השדה... ואם באלה לא תוסרו לי" – אל תקרי באלה אלא באלה, כמו "ושמעה קול אלה" (ויקרא ה, א). כי הדברים האלה היו קבלה בידיהם, ובדרך אסמכתא יביאו הפסוקים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:19
[Nachalat Avot on Avot 5:8:19](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:19)

**ולפי** שמצא בפרשה עוד שנזכר ייעוד אחר מהפורענות קשה מכולם והוא הגלות שנאמר (ויקרא כו, לג): "ואתכם אזרה בגוים" וגו', לכן אמר התנא: "גלות באה לעולם על עבודה זרה, ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטות הארץ". כי הנה עבודה זרה היה לאלהי נכר הארץ, וכאשר ישראל לא יעשו משפט אלהי היה ראוי שיסחו ממנה. גם גלוי עריות היה טומאת הארץ, כמו שכתוב (דברים כא, כג): "ולא תטמא את אדמתך". ושפיכות דמים היתה גם כן תלויה בארץ, כמו שכתוב (במדבר לה, לג): "ולארץ לא יכופר בדם אשר שופך בה". והדם יחניף הארץ, והשמטה היתה מנוחת הארץ שנתן לה האלהים. ולכן היו ד' החטאים האלה וכל אחד מהם מביאים אל הגלות. ונראה לי שמלשון הכתוב דייקם כולם. כי באומרו (ויקרא כו, ל): "והשבתי¹⁵ את במותיכם והכרתי את חמניכם" – העיר על חטאת עבודה זרה. ובאומרו: "ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם" – העיר על שפיכות דמים. ובאומרו (ויקרא כו, ל-לד): "וגעלה נפשי אתכם" – רמז לגן עדן, שהוא גיעול באמת ועליהם אמר: "ונתתי את עריכם חרבה והשימותי¹⁶ את מקדשיכם וגו' והשמותי אני את הארץ... ואתכם אזרה בגוים" וגו'. ולפי שסמך לזה "אז את תרצה הארץ את שבתותיה" וגו'. לכן ראה התנא לשתף שמיטת הארץ עם השלוש האלה.

footnotes:
¹⁵ בכתב: "והשמדתי".
¹⁶ בכתוב: "והשמותי".


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:20
[Nachalat Avot on Avot 5:8:20](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:20)

**הנה** התבאר מזה למה זכר התנא שבעה מיני פורעניות בלבד, שהיה זה מפני שכבר נזכרו בפרשה. וגם מפני שהם כוללים כלל העבירות כולם, ולמה ייחד להם אותם העבירות שהיו מדה כנגד מדה, כפי המקובל בידיהם בסיבת הייעודים הכוללים הרעים, שבאו בפרשת הקללות שלא בהזדמן כי אם מכוונים. והתבאר גם כן, שעשה מהרעב ג' מיני פורעניות, ולא עשה כן מהדבר והחרב והחיה שהיה זה, לפי שבפרשה נזכר הרעב ג' פעמים מה שלא נזכר הדבר והחיה והחרב. ושהם כפי איכותיהם פורעניות מתחלפים, והעבירות המביאות אותם מתחלפות. והתבאר גם כן למה בדבר ובחרב ובחיה נזכרו שאר הדברים שהיו מדה כנגד מדה ומתייחסים בענינם בכל פורענות מהם. ושבגלות זכר עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, ושמיטת הארץ, לפי שכולם באו מפורשים בכתובים עליו. ושזכר פירות שביעית עם המיתות שלא נמסרו לבית דין, להיות כולם דברים נסתרים לגבוה, ואם מפני האותות אשר יש ביניהם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:21
[Nachalat Avot on Avot 5:8:21](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:21)

**האמנם** למה תהיה שמיטת הארץ סיבת הגלות כעבודה זרה ושפיכות דמים שהם עבירות חמורות בעצמם, ראוי לעיין עליו. כי כבר עשו מזה זולתי תרעומת רב באומרם (בבא בתרא נג, ע"א) שהנותן אחוזה לזולתו בעין יפה הוא נותן לעשות בה כרצונו, ואם שביתת השמיטות צוו עניה לצורך עבודת האדמה כמנין עובדיה שמשביתין אותה קצת שנים, כדי שתחליף כוח להוסיף על תבואתה, די להם בשיודיעם סדר עבודתה אם שישמעו, ואם יחדלו מיעוט פירותיה יהיה עונשם ולמה יגלו מעליה בעונש זה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:22
[Nachalat Avot on Avot 5:8:22](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:22)

**והספק** הזה לדעתי גדול הוא אצל הרב המורה שכתב בטעם מצות השמיטה – כדי שתתחזק כוח האדמה ותוסיף פירותיה. אבל זה אין לך לקבלו ממנו אם בעל נפש אתה. לפי שאם היה הדבר כן לא היתה השנה הו' בהיות האדמה בתכלית חולשתה עושת תבואה לג' השנים – "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף¹⁷ את תבואתינו¹⁸ וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים" (ויקרא כה, כ-כא). והוא המורה שלא היתה הארץ חלושה לשתצטרך אל השביתה כדי שתתחזק, כיון שבשנה הששית היתה עושה ג' פעמים יותר מהשנה הראשונה שתבוא אחר השביתה, כי יי' הוא האלהים¹⁹ הוא הנותן בה כוח לעשות חיל²⁰ ורוב תבואות.

footnotes:
¹⁷ בכתוב: "נאסף".
¹⁸ בכתוב: "תבואתנו".
¹⁹ לפי דברים ד, לה.
²⁰ לפי דברים ח, יח.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:23
[Nachalat Avot on Avot 5:8:23](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:23)

**גם** שאם היה טעם המצוה כדברי הרב לצורך התרבות תבואת הארץ, לא היה עונשה כל כך חמור שיביא לגלות כמו שאמרנו. ולכן חכם מחכמי הדור חשב שהיה זה²¹ ממנו השם יתברך, הערה לנפשותינו לפקוח עינים עוורות השקועות בעניני העולם, כזביו והבליו לעבוד את האדמה הגופיית תמיד, מבלי תת שביתה לנפשם. ולכן מאיר עיניהם יי' במה שציוה למנות ששת ימים ולשבות אחד, וכן למנות ששת שנים ובשנה השביעית ימי האדם. ובשנת השמיטה לא נתכוון לעבודת האדמה רק לתת צורך אוכל נפש בלבד, והוא דמוי והמשל לקנין שלמותינו והנהגת חיינו. עד כאן דבריו. ועם היות הדעת הזה בעצמו טוב ונאות לרדוף אחרי שלמות גופינו בשביעית חיי האדם וגם בכל ימיו, אין ספק שלא כיוונה התורה לזה התכלית במצות השמטה, כי המצוות האלהיות יש להם תכליות עצמיים בעצמם, וההמשל והדמוי מהם לעניני הנהגת האדם בקנין שלימותו היא כונה שנית. ואין ראוי שנסתפק בה ושנחשוב שהיא התכלית הראשון והכונה הראשונה, כי יהיה זה תמורת מה שבעצם במה שבמקרה. ואם היה זה בלבד תכלית מצות השמטה, והוא גם כן תכלית מצות השבת למה התנא אמר וייחד שהגלות בא על שמיטת הארץ, ולא זכר חלול שבתות ולא יובל, הלא דבר הוא בהכרח.

footnotes:
²¹ מצות השמיטה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:24
[Nachalat Avot on Avot 5:8:24](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:24)

**אבל** אמתת הענין הזה הוא שארץ ישראל יש לה בעצמה סגולה נפלאה, ויחס גדול לקבול הנצוץ האלהי²², והשגחה העליונה תתיחד באותה הארץ באופן נפלא, מה שאין כן בשום ארץ אחרת. וכמו שזכרתי בזה המאמר, כי כמו שהגלגל הקשר היותר חזק מחלקיו על הנבדל המניע אותו, ימצא בעיגול הגדול האוזר אותו אשר הוא באמצע ברוחק שווה מקטביו. וגם בעיגול ההוא יהיה מקום להראות פעל הנבדל בו יותר שהוא מקום הכוכב, ככה מכל היישוב בכללו נתיחד חלק ממנו שהיא הארץ הנבחרת, וחלק ממנה ההר חמד אלהים לשבתו²³, אשר הוא לכל הישוב בערך מקום הכוכב בגלגל ביתר שאת ומעלה. ולזה להורות על מעלת הארץ בעצמה זכרו חכמינו זכרונם²⁴ לברכה שאדם הראשון לא בראו הקב"ה, אלא ממקום קדוש וטהור ממקום בית המקדש, וכאשר בחר באברהם ציוה "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א), להגיד שבהיותו עבד אלהים ודבק בו, ראוי שיעתק לאותו מקום השלימות. הנה אם כן, היתה הארץ ההיא מצד טבעה ומצבה אצל העליונים נבחרת מכל הארצות. ולכן העידה התורה עליה (דברים יא, יב): "ארץ אשר יי' אלהיך דורש אותה²⁵ תמיד עיני יי' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה²⁶". ועל בית המקדש נאמר לשלמה (מלכים א' ט, ג): "והיו עיני ולבי שם כל הימים". וכבר נזכר בספר מלכים (ב' יז, כה-כו), ששלח מלך אשור מעמיו ויירשו את שומרון וישבו בעריה, וישלח יי' בהם את האריות, לפי שלא היו יודעים את משפט אלהי ישראל. וכל זה ממה שיורה שהארץ בעצמה מלבד העם היושב בה היא היתה מקודשת בעצמה. ולכן רוב המצוות תלויות בארץ, כי הם היו מכלל עבודתה.

footnotes:
²² להרחבה בענין סגולת ארץ ישראל עיין ב"עטרת זקנים" פרקים יב'-יג'.
²³ לפי תהילים סח, יז.
²⁴ ראה: פרקי דרבי אליעזר פרק יב'.
²⁵ בכתוב: "דרש אתה".
²⁶ בכתוב: "שנה".


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:25
[Nachalat Avot on Avot 5:8:25](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:25)

**ובענין** העריות נאמר (ויקרא יח, כד-כה): "אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם ותטמא הארץ ואפקוד²⁷ עונה עליה ותקא הארץ את יושביה". ולכן בני קרח שבחו את ירושלים וקראוהו (תהילים מח, ג-יא) "יפה נוף משוש כל הארץ... קרית מלך רב". ואמר בשם המלכים שיתמהו על קדושת הארץ ההיא ומעלתה – "דמינו אלהים חסדך בקרב היכליך²⁸". רוצה לומר, היינו מדמים וחושבים שחסדך והשפעתך היה בלבד "בקרב היכליך", שהוא בית המקדש. ומצאנו שאינו כן אבל גם "תהלתך על קצוי ארץ". רוצה לומר, שכל ארץ ישראל היתה מושפעת ונבחרת ומיוחדת להשגחתו יתעלה. ולכן כמו ש"ישמח הר ציון" בפרט בעבור ירושלים כן "תגלנה" בכלל "בנות יהודה" בכל עריהם. ועל זה עצמו אמרו גם כן בני קרח (שם פה, ב-יג): "רצית יי' ארצך שבת", ואמרו: "אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו... אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם יי' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה". וכמה מהראיות נוכל להביא לאמת שהיתה ארץ ישראל נסחרת ונחמדת לפניו יתברך מתוך כל שאר הארצות, כמו שהיה העם הישראלי נבחר מכל שאר העמים. וכמה דברים זכר בזה החבר למלך הכוזר דברי אמת²⁹.

footnotes:
²⁷ בכתוב: "ואפקד".
²⁸ בכתוב: "היכלך".
²⁹ עיין בכוזרי במאמר השני, שם מונה רבי יהודה את שבחי ארץ ישראל למלך הכוזר.


###### Nachalat Avot on Avot 5:8:26
[Nachalat Avot on Avot 5:8:26](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:8:26)

**ומפני** זה רצה הקב"ה, שכמו שהאומה בכללה תעשה זכר בשביתת היום השביעי אל הפנה הקדושה מבריאת העולם וחדושו, ככה הארץ הנבחרת תעיד על זה בשמטתה השנה השביעית. ולזה נתן הסיבה במצות השמיטה "שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליי'" (ויקרא כה, ד). רוצה לומר, ששמטת הארץ יהיה בערכה – שבת, כמו השבת המקודש אשר לישראל. ושענין השביתה ההיא היא לרמוז ולהעיד על שבת ליי' – "כי בו שבת מכל מלאכתו" (בראשית ב, ג), וכאילו הארץ ההיא למעלת קדושתה עם היותה בלתי מדברת בזמן היותר ניכר שבה, והוא השנה מענין התבואה המתחדש בה. ולכן חתם הדברים בסוף אותה פרשה (ויקרא כה, כג ): "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ"³⁰, שביאר בזה שהארץ אינה נתונה להם בהחלט, כי על כל פנים ליי' הארץ ההיא ומלואה³¹. ולכן לא יוכלו למוכרה לצמיתות ולא להשתעבד בה בפרך, כי הם היו גרים ותושבים בה ויי' אלהים הוא אדוני הארץ³². ולכן ראוי שיתנהגו בה כרצונו ויתנו לה גאולה, שאם לא יעשו כן יבא עליהם הגלות, כי בעל הבית יתברך יגרשם מארצו. וזה ענין אז "תרצה הארץ את שבתותיה... אז תשבת הארץ והרצת את שבתותיה³³" (ויקרא כו, לד), לפי שהיתה הארץ הנבחרת עשוקה מבני ישראל במונעם ממנה שביתתה. ולכן היה זה גם כן מענין עבודה זרה שמורה על כפירת פנת החדוש והמחדש הרצוני יתברך. וזה היה גם כן ממין גלוי עריות, כי גלו את ערות הארץ³⁴. וגם שפיכת דמיה כאילו בעבודתה בשנה השביעית היתה רציחתה. והיא סיבת הגלות, כמו שאמר (ויקרא כו, מג): "והארץ תעזב מהם ותירץ³⁵ את שבתותיה". ומפני זה כולו נאמר במשנתינו שמסיבות הגלות היתה שמיטת הארץ. והנה בגלות בבל עמדו שבעים שנה כמספר השמטות שחללו ובהרצותם שבו לארץ באותה פקידה. ועוד ידו נטויה בגלות על שאר העוונות.

footnotes:
³⁰ בשינוי כתיב.
³¹ לפי תהילים כד, א.
³² לפי בראשית מב, ל.
³³ בכתוב: "שבתתיה".
³⁴ לפי בראשית מב, ט.
³⁵ בכתוב: "ותרץ".


###### Nachalat Avot on Avot 5:9:1
[Nachalat Avot on Avot 5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:9:1)

**קשור** המשנה מבואר. כי לפי שבמשנה הקודמת זכר שרעב בא לעולם על ביטול מעשר, ביאר בזאת שגם כן הדבר מתרבה על ביטול המעשר, וכמו שיבאר.


###### Nachalat Avot on Avot 5:9:2
[Nachalat Avot on Avot 5:9:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:9:2)

**וכבר** ישאל שואל, אם היה שבמשנה למעלה נאמר שעל ביטל מעשרות רעב בא לעולם, אם של בצורת או של מהומה, ואם של כלייה שעל כל פנים הפורענות הבא על עבירת ביטול המעשרות הוא הרעב. ולא זכר שבא הדבר כי אם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית. איך אם כן נאמר במשנתנו שהדבר מתרבה מפני מעשר שני. ויש גם כן מקום לשאול למה לא זכר מעשר ראשון הניתן ללויים ומעשר שני שהוא בשתי השני הסמוכות אחר השמיטה ונאכל לבעלים בירושלים וזכר בלבד מעשר עני.


###### Nachalat Avot on Avot 5:9:3
[Nachalat Avot on Avot 5:9:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:9:3)

**ומה** שנראה לי בזה הוא, שעם היות עונשים מיוחדים לעבירות מיוחדות, הנה אין ספק שפעמים שלא יקרה העונש ההוא המיוחד, אם מפני זכות הדור או סיבה אחרת מחוץ, אין מעצור ביד השם לשלח חרון אפו במיני עונשים אחרים. כי הרבה פתחים יש למקום ומשלחת מלאכי רעים¹ מחבלים שלוחי ההשגחה רבו למעלה, פעם יעניש הקב"ה בעונש המיוחד ופעם בעונש אחר נכרי, כי כולם שלוחי ההשגחה ולתכלית משפטו יכוונו.

footnotes:
¹ לפי תהילים עח, מט.


###### Nachalat Avot on Avot 5:9:4
[Nachalat Avot on Avot 5:9:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:9:4)

**והנה** במשנה שלמעלה ביאר מיני פורעניות ומיני העבירות המסבבים² אותם. ואין ספק שהרעב הוא מסובב מיוחד לביטול המעשרות. האמנם פעמים שלא יבא רעב על הארץ, לפי שרובם מעשרין והעולם נדון אחר רובו. לכן יביא הקב"ה את הדבר להעניש בו גם כן את אשר לא נתנו המעשרות כיון שהיו מעוטין. ולכן לא הספיקו להביא את הרעב. גם נוכל לומר שלמעלה במשנה נאמר סיבת ביאת הדבר. אמנם במשנתנו זאת יבאר סיבת התרבותו כאילו אמר שאחרי שיבא הדבר בסיבת מיתות שלא נמסרו לבית דין, כבר תרבה כאשר תצטרף לזה עבירת ביטול המעשרות, כי כאשר לא יהיו החוטאים בזה רבים תספיק רשעתם להרבות בדבר שכבר נמצא לא להביא רעב מחדש על הדבר.

footnotes:
² בסיבתם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:9:5
[Nachalat Avot on Avot 5:9:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:9:5)

**וגם** לי נראה לי בזה טעם שלישי. והוא שנוכל לומר זולת מה שפירשתי, שלמעלה דברה המשנה מהמעשר ראשון וגם מהמעשר שני, אבל לא נכלל שמה מעשר עני. ולכן נסמכה המשנה הזאת אחריה להגיד, שכמו שהרעב בא על ביטול מעשר ראשון ומעשר שני, ככה הדבר מתרבה על ביטול מעשר עני.


###### Nachalat Avot on Avot 5:9:6
[Nachalat Avot on Avot 5:9:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:9:6)

**גם** נוכל לתת בזה טעם רביעי, כפי דרך ההגיון והוא שיש הקדמות שהם מתהפכות. משל המתהפכות באומרנו כל אדם שוחק שתתהפך כל שוחק אדם. ומשל הבלתי מתהפכות באומרנו כל אדם חי שלא תתהפך, שכל חי אדם כי אם שקצת החי אדם. וכן הענין בזה שכל רעב יבא מפני ביטול מעשרות, אבל לא תתהפך ההקדמה שכל ביטול מעשרות יביא אל הרעב, כי יש ממנו שהוא ביטול מעשר עני שמביא גם כן אל הדבר. והיה אם כן ביטול המעשרות סיבה אל מסובבים מתחלפים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:9:7
[Nachalat Avot on Avot 5:9:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:9:7)

**האמנם** לפי שהיה ענין הדבר ועונשו מיוחד את ביטול מעשר עני, לכן נזכר זה במשנתינו ולא מעשר אחר. כי היו הדברים כולם מקובלים אצל החכמים וידיעתם היתה ברורה מקובלת וידיעתנו על פי הסברא והאומד. וכבר נזכר בתורה שאחרי שנת השמטה בשנה הראשונה והשנית, היו הבעלים מפרישין מעשר עני לאוכלו בירושלים והיה שלו. ובשנה השלישית במקום אותו מעשר היו נותנין אותו מעשר עני לעניים. ועליו נאמר בפרשת ראה אנכי (דברים יד, כח-כט): "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו" וגו'. וכאשר היו מעכבין מלתת המעשר השני ההוא לעניים בשנה השלישית היה הדבר בא בריבוי גדול בשנה הרביעית. וכן בשנה ההיא הרביעית ובחמישית היו מפרשין המעשר השני הבעלים לעצמם לאוכלו בירושלים. ובשנה הששית היו נותנין המעשר השני ההוא לעניים. ואם יחדלו מזה היה הדבר מתרבה בשביעית, שהיא שנת השמיטה בעוון מניעת המעשר עני בשנה הששית הקודמת. וגם במוצאי שביעית שהיא השנה הראשונה אחרי השמיטה, היה מתרבה הדבר מפני פירות שביעית, שהם תבואות שנת השמיטה שאמרה תורה (שמות כג, יא): "ואכלו אביוני³ עמך", אם עכבוהו הבעלים בידם ולא נתנו אותם לעניים. וכן במוצאי חג הסוכות שבכל שנה ושנה היה מתרבה הדבר מפני גזל מתנות עניים, והם לקט שכחה ופאה פרט ועוללות, שהיו מחוייבים להניחם לעניים. ובחג הסוכות שהיה עושה חשבונו עם בעלי הקרקעות, ואם מצא שגזלו את העניים במונעם מהם מתנותיהם – היה משלח בם את הדבר. כמו שאמר שלמה עליו השלום (משלי כב, כב-כג): "אל תגזול⁴ דל כי דל הוא", וסמיך ליה "כי יי' יריב ריבם וקבע את קובעיהם⁵ נפש".

footnotes:
³ בכתוב: "אביני".
⁴ בכתוב: "תגזל".
⁵ בכתוב: קבעיהם".


###### Nachalat Avot on Avot 5:9:8
[Nachalat Avot on Avot 5:9:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:9:8)

**ולמדנו** מהמשנה הזאת מחסדי תמים דעים⁶: **ראשונה** – שלא היה הדבר ההוא כולל זמן הרבה כי אם שנים או שלושה חדשים מהשנה הסמוכים לזמן התבואה, שנמנעה ממנה המעשר שני ההוא. התבאר זה ממה שאמר בד' פרקים, ובפרקי השנה כבר ביארו שהם ארבעה. הנה אם כן אומרו: "ברביעית ובשביעית" – הרצון בו הפרק הראשון מפרקי אותה שנה. וכן אומרו: "במוצאי שביעית ובמוצאי החג" – שהרצון בפרק הראשון הסמוך לשביעי או חג.

footnotes:
⁶ לפי איוב לז, טז.


###### Nachalat Avot on Avot 5:9:9
[Nachalat Avot on Avot 5:9:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:9:9)

**ולמדנו** גם כן, שהדבר הוא שם החולאים מהקדחות, לפי שהוא משבר האדם מלשון: "ידבר עמים תחתנו⁷" (תהילים מז, ד). וכן אמר חזקיהו על חוליו (ישעיה לח, יג): "שויתי עד בקר כארי כן ישבר כל עצמותי". וידוע שהחולאים תמיד ימצאו בין בני אדם ביציאת מזגם מהשווי. ולכן אמרה המשנה: "הדבר מתרבה", כי יתרבו אותם החולאים בזמנים ההם בהשגחת השם.

footnotes:
⁷ בכתוב: "תחתינו".


###### Nachalat Avot on Avot 5:9:10
[Nachalat Avot on Avot 5:9:10](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:9:10)

**ולמדנו** עוד, שעם היות החולאים ההם טבעיים באדם נולדים מחלוף התקופות והזמנים, והמזונות ושאר המקרים שבארץ ישראל, היו כל כך מושגחים שלא היו באים עליהם כי אם באותם הזמנים אשר פירש כפי אותם העוונות. והוא מהזרות שבשאר השנים והפרקים לא יבואם כן. מסכים למה שאמר הקב"ה (שמות טו, כו): "אם שמוע תשמע לקול יי' אליהך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו⁸ כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יי' רפאיך". וכמו שאמר מסכים לזה במשנה תורה (דברים ז, טו): "והסיר יי' ממך כל חולי⁹ וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך¹⁰".

footnotes:
⁸ בכתוב: "חקיו".
⁹ בכתוב: "חלי".
¹⁰ בכתוב: "שנאיך".


###### Nachalat Avot on Avot 5:10:1
[Nachalat Avot on Avot 5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:10:1)

**לפי** שדבר התנא למעלה במעשר עני ומתנות העניים, סמך לזה דרכי האדם במתנותם בענין הכילות והנדיבות. ולא נאמרה המשנה הזאת בענין הצדקה, כי אחר כך ידבר ממנה. אבל בענין המדיניות והנהגת דרך ארץ דברה פה. ואתה תראה שלא זכרה המשנה הזו דבר מעשה, כי בידוע שעושק רש להרבות לו הוא רשע, ומה שבא להשמיענו. והנותן משלו לפנים משורת הדין – הוא חסיד וצדיק יסוד עולם¹.

footnotes:
¹ לפי משלי י, כה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:10:2
[Nachalat Avot on Avot 5:10:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:10:2)

**אבל** היה ענין המשנה שארבע מדות ימצאו באדם לא כפי פעולותיהם בלבד כי אם כפי התכונות אשר בהם שזהו דעתם ורצונם תמיד. ולכן הם אומרים כאשר בלבבם. וענין הד' מדות האלה נראה לי שהם שני קצוות ושני אמצעיים ביניהם. כי הקצה האחד הוא קצה החסידות, שאומר לחבירו "שלי שלך ושלך שלך". רוצה לומר, שאינו רוצה ליהנות מזולתו כלל כענין דשמואל בפרקא קמא דברכות (דף י, ע"ב) ורבי פנחס בן יאיר בפרקא קמא דחולין (דף ז, ע"ב). ועם כל זה אומר לחבירו שיהיה משלו. ואין הכונה שיקח את כל אשר לו, כי לא שבחו חכמינו זכרונם לברכה הפזור יותר מדאי, וכאומרם (כתובות נ, ע"א): "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש". אבל היה קצת הפלגת חסידותו שיהנו בני אדם מאשר לו ולא יקח הוא הנאה מאשר זולתו כלל. והקצה האחר הוא הפכי לו מהרשע שאומר: "שלך שלי ושלי שלי". רוצה לומר, שרצונו ותאוותו ליהנות מזולתו וששום אדם לא יהנה ממנו. ובין שתי הקצוות האלה ימצאו שני מיני אמצעיים. אם שיהיה האדם משולל ונעדר משתי התכונות יחד רוצה לומר, שלא ירצה להינות משל אחרים ולא שאחרים יהנו ממנו. ולהיותו מרוחק בשווה משתי הקצוות אמרו שהיא מדה בינונית רוצה לומר, שרוחקה אל אחד מהקצוות שווה. והיה זה להיותה משוללת משניהם, כי כבר יאמר אמצעי אל מה שאינו אחד מן הקצוות, והוא מטבעם ומהותם. ויש שאמרו שהיא מדת סדום, כי כן נאמר בהם הלא זה היה ענין "סדום² אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה" (יחזקאל טז, מט), כמו שבא בפרק גט פשוט (בבא בתרא יב, ע"ב). הנה אם כן המין הזה הוא המשולל משתי הקצוות.

footnotes:
² בכתוב: "סדם".


###### Nachalat Avot on Avot 5:10:3
[Nachalat Avot on Avot 5:10:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:10:3)

**ויש** מין אחר שאינו משולל מהקצוות אבל הוא מורכב מהם. והוא האומר: "שלי שלך ושלך שלי", כי באומרו "שלי שלך" הוא מהחסידות ובאומרו "שלך שלי" הוא מהרשע ובהרכבתם לא יהיה חסיד ולא רשע אבל מורכב מהם. ולכן אמרו שהוא "עם הארץ". רוצה לומר איש מדיני ומתעסק ביישובו של עולם אשר שורשו הוא גמילות החסדים והעזר בני המדינה זה לזה. ואין ספק שהמדה בינונית או סדומית – היא מדה רעה, לפי שאין לה מציאות מעלה כי אם שלילתה. והקבוץ המדיני יצטרך להעזר בו בני אדם ולהועיל זה לזה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:10:4
[Nachalat Avot on Avot 5:10:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:10:4)

**וכבר** זכרו חכמינו זכרונם לברכה שרבי חייא אמר (שבת קנא, ע"ב): לדביתהו אקדימי רפתא לעניי כי היכי דליקדמו לבריך אמרה ליה מילט קא לייטא לי, אמר לה קרא כתיב, כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם. רוצה לומר, שאמר רבי חייא לאשתו שתקדים לתת לעניים פת צדקה קודם שישאלוהו, כדי שגם כן יקדימו אותו לתת לבניהם. והיא השיבתו וכי קללה אתה נותן לבני? ואז אמר לה שפסוק מלא הוא (דברים טו, י): "כי בגלל הדבר הזה יברכך יי' אלהיך", שגלגל הוא שחוזר בעולם מי שהיום עשיר מחר יהיה חסר לחם, או בנו, או בן בנו, ויצטרך אל הבריות. והמקובץ לא יתקיים כי אם שאיש את רעהו³ יעזורו ולאחיו יאמר חזק⁴. ולכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה (בבא קמא כ, ע"ב): זה נהנה וזה אינו חסר כופין אותו במדת סדום.

footnotes:
³ לפי שמות כא, יח.
⁴ לפי דברים לא, כג.


###### Nachalat Avot on Avot 5:10:5
[Nachalat Avot on Avot 5:10:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:10:5)

**הנה** אם כן כאן שני קצוות ושני אמצעיים. הקצה האחד והאמצעי האחד הוא טוב – אחד חסיד ואחד מדיני. והאמצעי האחר והקצה האחר רעים וחטאים⁵ – אחד רשע ואחד ממדת סדום. ושורש השלימות בזה הוא בו"אהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח).

footnotes:
⁵ לפי בראשית יג, יג.


###### Nachalat Avot on Avot 5:11:1
[Nachalat Avot on Avot 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:11:1)

**אתה** תראה ששה חלוקים שזכר התנא. אחד – הוא ארבע מדות באדם שכבר נזכרו. הב' – ארבע מדות בדעות שבמשנתינו זאת. הג' – ארבע מדות בתלמידים וכו'. הד' – ד' מדות בנותני צדקה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:11:2
[Nachalat Avot on Avot 5:11:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:11:2)

**והנה** נסמכו פה, כי אחרי שזכר ארבע מדות שבאדם בעניני ההנהגה המדינית, והיו בהם קצוות החסיד והרשע ואמצעיים ביניהם, זכר אחריו במשנתינו זו ארבע מדות אחרות בענין הכעס והרצוי. ועם היותם מהמדות אמר בדעות, לפי שהדעת יאמר על יישוב השכל. וכאילו אמר ארבע מדות ביישוב השכל וטרופו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:11:3
[Nachalat Avot on Avot 5:11:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:11:3)

**וכבר** הביא בעל השורשים שלשון ידיעה יאמר על ההיכירא כמו ידיעת שחר מקומו אלופי ומיודעי¹ בעז מודעתנו. ולפי שהאדם המתכעס מתנכר לעצמו, והמרוצה הוא הבא לידי הכרה שכלית, לכן אמר כאן ארבע מדות בדעות. רוצה לומר, בהכרת האדם ויישוב שכלו. ונמצאו גם כן בזה ד' מדות ושני הקצוות. שהם חסיד ורשע הראשונה ושני אמצעיים. ולזה נסמכו המשניות.

footnotes:
¹ לפי תהילים נה, יד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:11:4
[Nachalat Avot on Avot 5:11:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:11:4)

**והנה** הקצה הטוב הוא שיהיה האדם "קשה לכעוס ונוח לרצות". כי בהיותו בעל חומר מחוייב הוא שפעם מה יתפעל ויתכעס. אבל כאשר יהיה קשה לכעוס שיתפעל לכעס על המעט ועל הקושיי, ויהיה "נוח לרצות" ולהשיב מחמה אפו עם דברי חביריו ותלמידיו, הנה האיש אשר כזה הוא החסיד. כי בבחינת היות כעסו בקושי ורצותו במהירות – יודע חסידותו. ועליו אמר הכתוב (קהלת ז, ט): "אל תבהל ברוחך לכעוס". לא אמר אל תכעס, לפי שהכעס פעמים יהיה טוב באויבי יי' בעשותם את הרע בעיניו, וכמו שאמרו במסכת יומא (דף כג, ע"א): "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם". אבל אמר שלא יבהל ושלא יתכעס במהרה ועל צד הבהלה. וגם שיתרצה מהרה, לפי שהכעס "בחיק כסילים ינוח" (קהלת ז, ט). לא אמר ימצא אלא ינוח, לפי שפעמים ימצא הכעס בלב החכמים, אבל לא ינוח שם זמן הרבה כי אם ינוח אינם חכמים, אבל הם כסילים. ובנוח כעסם עליהם זה דרכם וזה דעתם כסל למו².

footnotes:
² לפי תהילים מט, יד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:11:5
[Nachalat Avot on Avot 5:11:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:11:5)

**והקצה** האחר הוא: "נוח לכעוס וקשה לרצות", שהוא הרשע. כי בהיותו נוח לכעוס – מורה על התבהלות טבעו ורתיחת דמו, והיותו נוטה להרע. ולכן יתכעס מהרה. ובהיותו קשה לרצות – מורה שבטבעו מסכים להרע ולהכעיס, והוא תכלית הרשע. ועם היות שהענינים האלו עיקרם כפי מזג האדם, הודיענו התנא שהאדם בשכלו יוכל להנהיג מזגו באופן שלא יהיה קל ההתפעלות, ולא יתקשה לדברי חביריו. כי בהכיר האדם חסרונו, יכניע יצרו ויתקן טבעו ומזגו בהנהגה טובה וישרה. ובפירוש המשנה הנמשכת לזו יתבאר ענין המשנה הזאת בשלימות.


###### Nachalat Avot on Avot 5:11:6
[Nachalat Avot on Avot 5:11:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:11:6)

**וכמה** הרחיקו חכמינו זכרונם לברכה ענין הכעס. אמרו בנדרים (דף כב, ע"ב): "כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה נגדו³". ובמסכת פסחים (דף סו, ע"ב): כל הכועס⁴, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ממשה, שנאמר (במדבר לא, יד): "ויקצוץ משה על פקודי החיל", וכתיב (במדבר לא, כא): "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא" וגו' מכלל דמשה אעלים מיניה. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו מאלישע, שנאמר (מלכים ב' ג, יד): "לולי פני יהושפט אני נושא" וגו', וכתיב (שם שם, טו): "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים". וכן דרשו (שבת קה, ע"ב): " 'לא יהיה בך אל זר' (תהילים פא, י)... ואי זהו אל זר שבגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע". רוצה לומר, שנקרא אל מלשון אילות, לפי שהוא רב ושליט על האדם וכשישלטנו על עצמו ויתחיל לנפול לפניו לא יוכל לו. וזכרו החכמים שהמתכעס אינו טועם מה שאוכל ואינו משכיל, מה שעושה חייו ימאס, גופו נמס, ישנא לעצמו, ימאסהו חבירו, בניו ואשתו ירחקו ממנו, יאמר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא ידע, וקלל במלכו ובאלוהיו⁵. אוי לה למדה שתצטרך תמיד למחילה, וכאשר ימחלו עליה חביריו הכועס כסתה כלימה פניו⁶. ועל כן אמר שלמה (משלי יט, יא): "שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור⁷ על פשע". ואמר: "כבד האבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם" (שם כז, ג), ולכן קרא: "קשה לכעוס ונוח לרצות" – קצה החסידות והפכו קצה הרשע.

footnotes:
³ בנוסח אצלינו: "כנגדו".
⁴ בנוסח אצלינו: "כל אדם שכועס...".
⁵ לפי ישעיה ח, כא.
⁶ לפי ירמיה נא, נא; תהילים סט, ח.
⁷ בכתוב: "עבר".


###### Nachalat Avot on Avot 5:11:7
[Nachalat Avot on Avot 5:11:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:11:7)

**ואחרי** שידעת בזה שתי הקצוות מיד תכיר שני מיני אמצעיים. כי האחד הוא: "נוח לכעוס" – כרשע, ו"נוח לרצות" – כחסיד, והוא המורכב משתי המנוחות. ואמר שזה: "יצא שכרו בהפסדו", רוצה לומר, 'שכר' "נוח לרצות" – יצא בהפסד – "נוח לכעוס", כי חייו אינם חיים כמו שאמרו בפרק ערבי פסחים (פסחים כב, ע"ב) לקלות התפעלותו מצד אל צד. והמין הב' מהאמצעיים הוא המורכב משתי קושיות, והוא קשה ההעתק ממדה למדה, כי הוא קשה לכעוס וקשה לרצות. וגם בזה יצא הפסדו בשכרו, כי הפסד הכעס יעמד כנגדו שכר הרצוי.


###### Nachalat Avot on Avot 5:11:8
[Nachalat Avot on Avot 5:11:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:11:8)

**הנה** אם כן, קצה החסיד הוא יותר שלם ו"נוח לכעוס ונוח לרצות" טוב אחריו. כי אף על פי שיתפעל בקלות, לא ינוח בו הכעס, ואחריו האמצעי האחר הקשה לכעוס וקשה לרצות, ובאחרונה היה הקצה האחרון לרוע קצה הרשע. וכבר זכרו חכמינו זכרונם לברכה (ספרי במדבר קנז), שמפני כן לא נכנס משה רבינו עליו השלום אל הארץ מפני שנתכעס ואמר (במדבר כ, י): "שמעו נא המורים⁸", וכשבא לכלל כעס בא לכלל טעות.

footnotes:
⁸ בכתוב: "מרים".


###### Nachalat Avot on Avot 5:12:1
[Nachalat Avot on Avot 5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:12:1)

**כמו** שזכר ארבע מדות בענין הכעס שהם שני קצוות ושני אמצעיים ביניהם, כך זכר כנגדם ארבע מדות אחרות בתלמידים שהם שני קצוות ושני אמצעיים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:12:2
[Nachalat Avot on Avot 5:12:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:12:2)

**והקצה** האחד מהשלימות הוא: "ממהר לשמוע וקשה לאבד". רוצה לומר, שיהיה נקל הקבול, כי השמיעה לא תאמר בכאן שמיעת האוזן, כי אין בה מדרגות בהיות החוש בריא. אבל תאמר על קבול ההכנה, ועליו אמר: "ממהר לשמוע". ואמר: "קשה לאבד" להיות לו כוח הזוכר בשלימותו, ומה שילמד יהיה שמור לפניו. והנה לא אמר בזה חסיד כמו שאמר למעלה, לפי ששם דבר מהמדות וההיכירא האינושית, וכאן בעניני התלמידים והכנתם לשלימות החכמה. ולכן קרא הנבון והזכרן חכם שהיא מעלה שכלית.


###### Nachalat Avot on Avot 5:12:3
[Nachalat Avot on Avot 5:12:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:12:3)

**ובקצה** ההפכי שהוא: ה"קשה לשמוע וממהר לאבד" לא קראו רשע, כי אין זה תלוי במעשים ולא במדות, אבל קראו "חלק רע" לפי טבע מזגו. וביאור זה, שהאדם להיותו מורכב מד' ליחות ימצא פעמים שנוטה מזגו אל הלבנה, ופעמים שנוטה אל הדם, ופעמים שנוטה אל האדומה, ופעמים שנוטה אל השחורה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:12:4
[Nachalat Avot on Avot 5:12:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:12:4)

**והנה** בענין הכעס ורצותו שנזכר במשנה למעלה, ובענין התלמידים שבמשנתינו זאת, ידוע שכל חום ולחות הם סיבת הקלות את ההתפעלות. וכל קור ויובש הם סיבות קושי ההתפעלות. והנה הדמיי שהוא חם ולח, הנה מצד החום הוא – נוח לכעוס, ומצד הלחות הוא גם כן לרצות. והשחוריי שהוא בהפך שהוא קר ויבש, הנה מצד הקרירות הוא – קשה לכעוס, ומצד היבשות הוא – קשה לרצות. והנה הלבניי מצד הקרירות הוא – קשה לכעוס, ומצד הלחות הוא – נוח לרצות. ובעלי המרה האדומה אשר הוא הפכו שהוא חם ויבש מצד החום הוא – נוח לכעוס, ומצד היבשות הוא – קשה לרצות. וכפי הדרך המזגיי היה בענין הכעס הלבניי הוא הקצה היותר משובח. והאדומיי הוא הקצה היותר רע. והדמיי והשחוריי הם פועלים שני מיני האמצעיים אשר נזכרו, רוצה לומר – נוח לכעוס ונוח לרצות שהוא הדמיי. וקשה לכעוס וקשה לרצות שהוא השחוריי.


###### Nachalat Avot on Avot 5:12:5
[Nachalat Avot on Avot 5:12:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:12:5)

**האמנם** לענין הלמוד שבא במשנתינו לא היה הענין כן, כי בעלי המרה האדומה מצד החום שבהם ממהרים לשמוע ומצד היובש שבו הוא קשה לאבד, ולכן היה האיש האדומי חכם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:12:6
[Nachalat Avot on Avot 5:12:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:12:6)

**ובקצה** המנגד אצלו הוא המזג הלבניי מצד איכותיו, כי הוא מצד הקור – "קשה לשמוע", ומצד הלחות – "ממהר לאבד", והוא – "חלק רע" מהטבע. והיו האמצעיים ביניהם אם ה"ממהר לשמוע" ו"ממהר לאבד" שהוא בעל מזג הדמיי, כי הוא – "ממהר לשמוע" מפני חומו, ו"ממהר לאבד" – מפני לחותו. ואם האמצעיי האחר והוא "הקשה לשמוע וקשה לאבד", כי הוא השחוריי שמצד קורו – "קשה לשמוע", ומצד יובשו – "קשה לאבד". ומזה התבאר, שהמדה הכעסנית היא הקרובה מאד אל החכמים מצד טבעם, ולכן אמר שלמה (קהלת א, יח): "כי ברב חכמה רב כעס". וכן נמצא מאד בטבע החכמים הקפדנות על הדברים יותר מזולתם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:12:7
[Nachalat Avot on Avot 5:12:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:12:7)

**ואודיעך** שלא בא המשניות האלה להגיד ולהודיע טבעי המזגים והדברים הנמשכים מהם, כי לא היו הקדושים האלה חכמי המדות ולא חכמי הרפואה. אבל היתה כוונתם שעם היות מזגי האדם נוטים אל הכעס, או אל הסבלנות והריצוי אל ההבנה, ואל הזכרון או להפכיהם, שעם כל זה כבר יוכל האדם בהנהגתו והרגלו הטוב לקנות המדות והקנינים המשובחים, אף על פי שלא יהיו כפי המזגים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:12:8
[Nachalat Avot on Avot 5:12:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:12:8)

**והנה** ענינו הרואות שהמלאכה וההרגל ישנה המנהג הטבעי, ושהאבנים שחקו מים¹ להרגל עבור המים עליהם. וכן האדומי כשירגילהו השכל בסבלנות יהיה סבלן והלבניי והשחוריי, אף על פי שלא יהיו מצד טבעם ממהרין לשמוע, הנה אם ירבו יגיעת העיון וההתלמדות תנצח המלאכה את ההכנה הטבעית. וכמו שאמרו (מגילה ו, ע"ב): "יגעת ולא ומצאת² אל תאמן". ואף על פי שיהיה מוחו לח ממהר לאבד, הנה כשיקרא וישנה הדבר פעמים רבות יתרשמו בו בהכרח, וכמו שאמר חזור חזור ואל תצטרך לבלדור³, וכל שכן כשיצטרף לזאת התעלה שבזכותה יתקיים תלמודו, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרק דמגילה (דף ו, ע"ב): אוקומי גירסא סייעתא דשמייא. ואמרו במסכת ברכות בפרק אין עומדין (דף לב, ע"ב): "מתוך שחסידים הם, תורתם משתמרת".

footnotes:
¹ לפי איוב יד, יט.
² בכתוב: "יגעתי ולא מצאתי".
³ פתגם מפורסם, שנמצא כבר בספר הקנה (ספר המיוחס לרבי נחוניה הקנה). 'בלדור' – צמח מסוכן המועיל לזכרון.


###### Nachalat Avot on Avot 5:12:9
[Nachalat Avot on Avot 5:12:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:12:9)

**על כן** אמרתי שהמזגים אינם כי אם הכנות טבעיות. והצורות פעמים יגיעו בזולתם כפי ההרגל והמלאכה המיושרת. כי על כן היו המדות והתלמוד הרגליות לא טבעיות, וכמו שביארו החוקר⁴ בספר המדות. ומזה הצד הובאו המשניות האלה להודיע שהכל בידי אדם והרגלו הטוב, ומפני זה ציותה התורה על ההכנה, שנאמר (דברים ו, ד): "שמע ישראל" וכו', והזהירה על השכחה "השמר לך ושמור⁵ נפשך מאד פן תשכח את הדברים" (שם ד, ט). ואם היו ההכנה והשכחה טבעים לא היה מקום לזה.

footnotes:
⁴ אריסטו.
⁵ בכתוב: "ושמר".


###### Nachalat Avot on Avot 5:13:1
[Nachalat Avot on Avot 5:13:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:13:1)

**(יג-יד) גם** אלה לחכמים לימוד ד' מדות, שימצאו בנתינת הצדקה, ששתים מהם קצוות ושתים אמצעיים. ומהקצוות אחד – חסיד, ואחד – רשע דוגמת מה שנזכרו למעלה. כי הנה הקצה האחד המשובח הוא שיתן ויתנו אחרים, ועליו אמר החכם (משלי כב, ט): "טוב עין הוא יבורך¹". והנביא אמר (ישעיה לב, ח): "ונדיב לב² נדבות³ יעץ", כי הוא נדיב מצד עצמו ומיעץ הנדיבות לזולתו, והוא על נדיבות יקום. רוצה לומר, שהוא יקום ממקומו להתחיל בנדיבות ולהדריכו ולהיישיר בני אדם עליו. וזהו באמת מדת החסיד שלא די לו מה שיתן משלו, אבל ישתדל בשיתנו אחרים.

footnotes:
¹ בכתוב: "יברך".
² בכתוב אין : "לב".
³ בכתוב: "נדיבות"


###### Nachalat Avot on Avot 5:13:2
[Nachalat Avot on Avot 5:13:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:13:2)

**והקצה** האחר ההפכי לו הוא שלא יתן ולא יתנו אחרים. וזה באמת רשע, כיון שלא יוחן בעיניו רעהו, והגיע מרשעתו שלא לבד הוא נחדל מעשות צדקה וחסד והוא חוטא, אבל הוא גם כן מחטיא את הרבים בשלא יתנו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:13:3
[Nachalat Avot on Avot 5:13:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:13:3)

**והאמצעיים** הנמצאים בין שתי הקצוות האלה הם שתים. אם מי שרוצה לתת ושלא יתנו אחרים, וזהו אם להיותו עושה נדיבותו לתכלית יוהרא וגסות הרוח. ולכן עינו רעה בשל אחרים שלא יקנו כבוד כמוהו, או שהוא שונא את הבריות ואינו רוצה שיתברכו נכסיהם על ידי אותה צדקה, ושלא ימצאו חן בעיני אלהים ואדם⁴. ועליו אמר שלמה (משלי כא, י): "נפש רשע אותה רע". וזה מין אמצעי. כי לקח הנתינה מהחסיד ושלא יתנו אחרים מהרשע. ומין אמצעי אחר הוא – הרוצה ש"יתנו אחרים והוא לא יתן", כי זה עינו ולבו רעה בשלו. ומאהבתו את הממון ותוקף כילותו יאמר ש"יתנו אחרים והוא לא יתן". ועליו אמר שלמה (משלי כח, כב): "נבהל להון איש רע עין". וזה גם כן מין מורכב ממה שלקח יתנו אחרים מהחסיד, ולא יתן הוא מהרשע.

footnotes:
⁴ לפי משלי ג, ד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:13:4
[Nachalat Avot on Avot 5:13:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:13:4)

**ומדרגות** המדות האלה מבוארות מעצמם. כי השלם הוא החסיד שהוא זוכה ומזכה. ואחריו הרוצה לתת ולא יתנו אחרים. ואחריו ברוע הרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן, ותכלית הרוע והפשע הוא – ש"לא יתן ולא יתנו אחרים", כי זה הוא קצה הרשע.


###### Nachalat Avot on Avot 5:13:5
[Nachalat Avot on Avot 5:13:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:13:5)

**וכבר** ציוה יתברך על שלימות הצדקה באומרו (דברים טו, ז-י): ו"לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ⁵ את ידך מאחיך האביון". ואמר: "נתון תתן לו", רוצה לומר, שיתן בעצמו ויהיה סיבה שיתנו אחרים.

footnotes:
⁵ בכתוב: "תקפץ".


###### Nachalat Avot on Avot 5:13:6
[Nachalat Avot on Avot 5:13:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:13:6)

**והמשנה** הזאת ראויה היתה להסמך למשנת האומר: "שלי שלי ושלך שלך", שהם דומות בענין הכילות והנדיבות. אבל אותה משנה נזכרה כפי טבע האינושי הנהוג מבלי בחינת צדקה, כמו שפירשתי עליה. ולכן אמר שם ארבע מדות באדם. וכן במשנה האחרת ארבע מדות בדעות, כי הם כפי טבע בני אדם. אבל המשניות האחרות יוחדו לבעל דת במה שהוא בעל דת. אם הראשונה בענין הלמוד והלמידה – "ארבע מדות בתלמידים" וכו', שהיא בשכליות. ואחריה – "ארבע מדות בנותני צדקה" – שהיא במדות התורניות במה שהן תורניות, וכפי מצות הצדקה. ואחריהן הביא משנה אחת כוללת התלמוד והמעשה, והיא – " ארבע מדות בהולכי לבית המדרש", שיש בהם גם כן שתי קצוות אחד – צדיק ואחד – רשע, ושני אמצעיים וכוללת התלמוד והמעשה. ואין פירוש להולכי בית המדרש ההולכים שמה בפועל. כי הנה העושה ואינו הולך, ומי שלא הולך ולא עושה, איך יהיו מכללם. אבל לפי שההולכים לבית המדרש ילכו אם לתכלית הידיעה וחכמת התלמוד, ואם לתכלית המעשה. רוצה לומר – לדעת מה יעשה ישראל, ואיך יקיים את המצוות כמשפטן. לכן אמר שיש "ארבע מדות", רוצה לומר פנות בענין ההליכה לבית המדרש שהוא הכולל עיון ומעשה, כי יש ממנו השלימות העליון שהולך ועושה. רוצה לומר, לומד את התלמוד ועושה המצוות. וכבר נקרא בכתוב הידיעה והלמידה "אשר תמימי דרך ההולכים בתורת יי'" (תהילים קיט, א) – שאמר זה על הלימוד. ואחרי כן הזהיר על העשייה באומרו: אשרי נוצרי עדותיו (שם שם, ב). והקצה הזה ימצא בחסיד שלומד התורה לשמה ומקיים המצות. וכנגדו בקצה ההפכי הוא לא הולך ולא עושה, רוצה לומר, לא הולך ללמוד ולא עושה מצוות, וזהו הרשע הפורק ממנו עול תורה ומצוות.


###### Nachalat Avot on Avot 5:13:7
[Nachalat Avot on Avot 5:13:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:13:7)

**ואמנם** האמצעיים הם: אם ה"הולך ואינו עושה"⁶. רוצה לומר, שכל התעסקותו הוא בלמוד התורה אבל לא במעשה המצוות. ואין הכונה שאינו עושה מה ששומע שמה, כי זה נקרא רשע. כי אם שאינו מחזר על מעשה המצוות, שעושה עיקרו מתלמוד תורה, וכשתבא מצוה לידו יקיימנה, וזה "שכר הליכה בידו". רוצה לומר, שכר הליכה לבית המדרש ללמוד עם היות שאין לו שכר מעשה המצוות.

footnotes:
⁶ המין הראשון.


###### Nachalat Avot on Avot 5:13:8
[Nachalat Avot on Avot 5:13:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:13:8)

**והמין השני** מהאמצעיים הוא "עושה ואינו הולך". רוצה לומר, שהוא מקיים המצוות אבל אינו עוסק בתלמוד התורה, והאיש אשר כזה – שכר מעשה בידו. כי עם היות שלא יטול עליו שכר תלמוד תורה, הנה שכר מעשה מצוות בידו. וידוע שהשלמות כולו הוא בהתחבר שניהם אחד התלמוד והמעשה, כי הם כהתחבר הנשמה עם הגוף. ועליו אמר אדוננו משה (דברים ד, א): "ועתה ישראל שמע אל החוקים⁷ ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות". כי הזהיר ראשונה על התלמוד ואחר כך על המעשה, לפי שהתלמוד מביא לידי המעשה.

footnotes:
⁷ בכתוב: "החקים".


###### Nachalat Avot on Avot 5:13:9
[Nachalat Avot on Avot 5:13:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:13:9)

**והרמב"ם** כתב בפירושו לזאת המשנה, מי הוא שראוי שיקרא 'בור' – שהוא אשר בו לא מדות ולא דעות. ומי הוא שיקרא 'עם הארץ' – שהוא היודע בטוב ההנהגה המדינית ומשולל מהתורה. ומי הוא שראוי שיקרא 'חסיד' – שהוא מי שיתקבצו בו המדות והדעות בשלימותם. ומי ראוי שיקרא 'גולם' – שהוא אשר התחיל בקנין השכליות ומדות ולא נשלם בהם. ומי הראוי ליקרא 'רשע' – שהוא המשולל מהדעות והמדות, ויש ממנו מדרגות, כי אם מזיק לבני אדם יקרא – 'רשע רע'. ואם הוא כולל פחיתות המדות והוא היודע במושכלות יקרא – 'רשע ערום'. וכן החכם כשיקבץ פחיתות המדות יקרא 'חכם להרע'. יעויין בדבריו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:15:1
[Nachalat Avot on Avot 5:15:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:15:1)

**אחרי** שזכר במשנה של מעלה מדות הולכי לבית המדרש, ראה במשנה הזאת לתת כללים מתכונות האנשים בענין הלמוד. ואין ספק שיש למשנתינו זו יחס גדול עם משנת ארבע מדות בתלמידים ושהיה ראוי להיותה בצדה. אבל לפי שענין המשנה ההיא היתה לבד בענין הקיבוץ, רוצה לומר ההבנה והזכירה, והוצרך לחבר אחריה בענין המעשה משנת ארבע מדות בנותני צדקה, ואחריהן להביא משנה אחת כוללת תלמוד ומעשה. והיא: "ארבע מדות בהולכי בית המדרש". לכן הניח המשנה הזאת לזה המקום, שאין ענינה בקיבול ובזכירה כי אם בכוח הבורר שבאדם שבו יבדיל בין הרע, ובין הטוב ובין הצודק מהבלתי צודק. לכן אמר: "ארבע מדות ביושבים לפני חכמים", רוצה לומר – ללמוד ולקבל מהם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:15:2
[Nachalat Avot on Avot 5:15:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:15:2)

**האחד** – היא "ספוג שסופג את הכל". רוצה לומר, שמקבל כל מה ששומע ושומר אותו, והיה כצדיק כרשע כדעת המשובש כדעת הצודק. וימצא זה ברוחב הלב וזכרן מאד שאין לו כוח הבורר לברור קצת הענינים הנבונים והאמתיים. ונראה שעל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרק הפועל (בבא מציעא פה, ע"א): רבי זירא יתיב ארבעין תעניתא דלישכחא מיניה תלמוד בבלי. כלומר הדברים שיש שם מפלפולי הסברות המשובשות וההויות שעשו לברור האמת מהשקר. כי לא תברר האמת כי אם בהפכו, והיה ירא מאד פן ישארו בשכלו הענינים ההם והתפלל שישכחם, כדי שיהא תלמודו קיים סולת נקייה¹. ועליו התפלל דוד באומרו (תהילים קיט, יא): "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך". רוצה לומר, שהיה לוקח אמרתו המוסכם והמאומת למען לא יחטא בשבוש הסברות. ועל זה אמר התנא: "ספוג שהוא סופג את הכל". כי ספוג הוא צמר הים ויש לה בלשון ערבי שני שמות – אספונגה וגאפאפה. וענינו שיש לו חלק לקבל במהרה כל מה שישמע ולהחזיק תמיד.

footnotes:
¹ לפי קידושין עא, ע"ב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:15:3
[Nachalat Avot on Avot 5:15:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:15:3)

**והמדה האחרת** – היא כ"משפך". שכל מה שמכניס בזה מבלי עכוב מוציא בזה מבלי עכוב – הטוב והרע. ומשפך הוא הכלי שמריקין בו המשקין מכלי אל כלי, קורין לו בלעז – אינבוד. והשני מדות האלה אין להם כוח הבורר כלל, כי שניהם ישתתפו בקלות ומהירות הקבול לכל הדברים ויתחלפו, שיהיה אחד מהם שומר את כולם, והאחר שופך את כולם מבלי שיברר זה מזה כלל.


###### Nachalat Avot on Avot 5:15:4
[Nachalat Avot on Avot 5:15:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:15:4)

**האמנם המדה השלישית** – היא כ"משמרת". שהוא כלי מנוקב נקבים דקים, שמפני זה כשמשלכין שמה העסים יוצא דרך אותם הנקבים היין הזך לדקותו, ומלקטת ומשמרת השמרים שמפני גסותם לא יוכלו לעבור דרך אותם נקבים. וכזה ימצא באדם רוע הבורר שיברור בדעות הגסות ויצאו ממנו הדעות המחודדות, לפי שמפני דקותם וחדודם לא יסבול אותם דעתו. גם כי להיותו עקש ופתלתול² ויזכור הדעות המשובשות, כדי לקנטר ולא האמתיות המוסכמות. ועל זה נאמר (משלי כח, ה) "אנשי רע לא יבינו משפט", כי לא אמר לא יעשו משפט אבל "לא יבינו", לפי שלרשעתם לא יבינו כי אם הדעות המשובשות.

footnotes:
² לפי דברים לב, ה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:15:5
[Nachalat Avot on Avot 5:15:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:15:5)

**והמדה הרביעית** – היא כ"נפה". והיא כברה המוציאה ומבררת את הקמח. וכבר זכרו בתלמוד הנפה שהיו מנפים בה את המנחות. וענינה שלימות כוח הבורר וטובו שמוציא העפר והאבק הדק שאין בו ממשות בנקביה וישאר בה הסולת הנקייה. כן האדם בשלימות כוחו זה ישליך מעצמו הדעות המשובשות ויחזיק לבד באמת המוסכם והוא הנקרא: גמיר וסביר³. ובאבות דרבי נתן קראוהו: גמר וכלי זיין בידו.

footnotes:
³ גמיר וסביר הרי הוא תלמיד חכם ולא סתם תלמיד חכם, וכלשון המאירי: "שכבר למד בכדי צורכו, ושיש לו חריפות ודעת צלול ופלפול מיושר להבחין בין הדברים ולהביאם במצרף, והוא הנקרא כאן (סנהדרין ה, ע"א) – גמירנא וסבירנא".


###### Nachalat Avot on Avot 5:15:6
[Nachalat Avot on Avot 5:15:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:15:6)

**וכפי** דרך המשנה הזאת ה"ספוג שהוא סופג את הכל", או ה"משפך" שמוציא את הכל, שהם המדות היותר פחותות בברירת האמת. הלא המה המדות היותר משובחות שבתלמידים. כי הממהר לשמוע וקשה לאבד שייחס שמה אל החכם, הוא ענין 'הספוג' אשר בכאן. והממהר לשמוע וממהר לאבד שזכרו שם הוא ה'משפך' אשר בכאן. הנה אם כן לא ימצא שלימות בבחינת הכוח הבורר כי אם בנפה שמוציאה את הקמח. והאבק הדק שאינו מועיל לשום דבר בדקותו וקולטת את הסולת הנקייה אשר יאכל לכל נפש⁴. ועם היות התחלת הדבר הזה טבעית, אין ספק שעיקרו בהרגל. כי כאשר האדם ישנה משנתו המוסכמת והמאומתת פעמים רבות ויעזוב שאר הקושיות והפלפולים, אין ספק שתלמודו יתקיים בידו. ולכן אמרו חכמנו זכרונם לברכה (פסחים עב, ע"א): "תנא מניה ארבעין זמנין ודמי... כמאן דמנחא בכיסיה". ואמרו גם כן (חגיגה ט, ע"ב): אינו דומה מי ששונה למי ששונה מאה ואחד. ואף על פי, שאמרו במקום אחר (מגילה ו, ע"ב): אוקומי גירסא סייעתא דשמיא היא, כבר ביארו שהוא על דרך – "בא לטהר מסייעין אותו" (יומא לח, ע"ב). ולכן הזהירה התורה (שמות כג, ז) "מדבר שקר תרחק", ואמר (דברים ד, ט): "ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים".

footnotes:
⁴ לפי שמות יב, טז.


###### Nachalat Avot on Avot 5:16:1
[Nachalat Avot on Avot 5:16:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:16:1)

**(טז-יז) לפי** שהיושבים לפני החכמים בתלמוד התורה פעמים יסכימו בדעותיהם ותהיה ביניהם אהבה והסכמה והתאחדות, וכמו שאמר רבי מאיר¹: "נקרא רע אהוב אוהב את המקום ואוהב את הבריות". ופעמים יהיה ביניהם מחלוקת מצד חלוף² מדותיהם וחלקיהם במעלות השכליות. לכן נסמכו המשניות האלו מאהבה והמחלוקת אחרי משנת היושבים לפני חכמים. כי בסיבת התחלפותם בהיות האחד סופג והאחר משפך או משמרת ונפה, יתחייב ביניהם האהבה אצל הדומים או המחלוקת בין המתנגדים.

footnotes:
¹ להלן פרק ו' משנה א'.
² שוני.


###### Nachalat Avot on Avot 5:16:2
[Nachalat Avot on Avot 5:16:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:16:2)

**והנה** ה'אהבה' חקר עליה החוקר³ מספר המדות, וזכר שם ממנה שלושה מינים. אהבת הערב; אהבת המועיל ואהבת הטוב. כי הערב הוא – תכלית גשמי וחומרי יתחייב ממנו האהבה כאהבת האדם את האשה, או את המאכל והמשתה הטוב. ואהבת המועיל היא – האהבה התלויה בתועלת הממון והכבוד, כאהבת העבד אל האדון והעני אל העשיר. אמנם אהבת הטוב היא האהבה שהיא בעבור השלימות והטוב, כי הטוב והשלימות וההצלחה הם שמות נרדפים.

footnotes:
³ אריסטו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:16:3
[Nachalat Avot on Avot 5:16:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:16:3)

**האמנם** חכמינו הקדושים לא עשו באהבה כי אם שני חלוקים⁴ בלבד. לפי שראו שפעולות האנשים כפי הרכבתם יתחלקו לשני מינים. האחד – ימשך אל צורתם והם הדברים אשר יפנו בהם אל התכלית האמתי והטוב. והמין השני – הוא אשר ימשך אל חומרם ובזה יוכללו – הערב והמועיל. ולכן היו בגן האלהים⁵ עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. כי היה עץ החיים מכוון להשגת החיים האמתיים הרוחניים שהם הטוב וההצלחה האחרונה. ועץ הדעת טוב ורע היה במפורסמות אשר בכללם הערב והמועיל, וכל שאר הדברים המדומים. ואל שני המינים האלה כוונה המשנה באומרה: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר" וכו'. כי האהבה התלויה בדבר היא המכוונת לדבר אחר, כאילו האהבה היא כלי להשיג את הערב או המועיל ההוא. ולהיותם דברים חומריים יהיה הדבר מסופק באהבה אם תועיל להשגתם אם לאו, והוא אומרו: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר". רוצה לומר תלויה ועומדת ומסופקת בדבר זולתה שזה אי איפשר שיפול, כי אם באהבת הדברים החומריים ערב או מועיל, כי אז היא תלויה בהשגת אותו דבר ובהבטלו – בטלה האהבה, כי בסור הסיבה תסור המסובב.

footnotes:
⁴ אהבה התלויה בדבר ואהבה שאינה תלוי בדבר.
⁵ לפי יחזקאל כח, יג.


###### Nachalat Avot on Avot 5:16:4
[Nachalat Avot on Avot 5:16:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:16:4)

**אמנם** אהבת הטוב והשלמות, לפי שהיא מתחייבת מהשכל ובבחינת הצורה אינה תלויה בדבר. כי היא אינה מסופקת ותלוייה בהשגת דבר זולתה, אבל היא מדובקת בטבע השלימות והמדע האמתי, וזה דבר בלתי משתנה. ולכך האהבה ההיא אינה בטלה לעולם, כי הדברים השכליים הם קיימים בעצמם ובלתי משתנים והחומריים אינם כן, כי הם משתנים במה שהם שמשתנים. וכמאמר שלמה (משלי יב, יט): "שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר".


###### Nachalat Avot on Avot 5:16:5
[Nachalat Avot on Avot 5:16:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:16:5)

**ועם** היות מיני האהבה ה"תלויה בדבר" רבים, הנה התנא לא עשה משל בזה כי אם מאהבת אמנון ותמר. אם מפני שאהבת הנשים היא חזקה מכל מיני האהבות הגשמיות, וכמאמר דוד על יהונתן (שמואל ב' א, כו) "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים". ואם מפני שהיו אמנון ותמר אחים, והיתה ביניהם אהבה חזקה כפי הטבע, ועם כל זה מפני שהיתה תלויה בדבר גשמי שהוא אותו זיווג המגונה – בטלה האהבה. ועשה משל לאהבת הטוב והשלימות מצד עצמו מיהונתן ודוד, שעם שנתפרסם שדוד ימלוך והיתה המלכתו ליהונתן לבושת וגם לחרפה, הנה עם כל זה להיות אהבת יהונתן את דוד אהבת המעלה והשלימות – לא נתבטלה. והוא מה שאמר הכתוב (שמואל א' יח, א) שמה בתחלת ספורי דוד ושאול "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד" כי אהבת נפשו אהבו. רוצה לומר, שהיתה אהבתו אותו אהבה אמתית כפי הנפש והצורה לא כפי הגוף והמועיל או הערב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:16:6
[Nachalat Avot on Avot 5:16:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:16:6)

**וזכר** זה בכאן להגיד, שכן ראוי שתהיה אהבת החכמים אלו לאלו מצד השלימות והטוב. ואף על פי שיהיה האחד כספוג והאחר כמשפך, יאהבו זה את זה בבחינת הטוב, והתורה והשם יתברך אשר נתנה. כי התורה היא קושרת ומדבקת הנפרדים. וגם כן כיון בזה שיהיה אהבת האדם לבוראו לא תלוייה בדבר כדי שיעשירהו ויכבדהו, אבל אהבה לשמה. הלא ראית מאמר השטן (איוב א, ט): "החנם ירא איוב אלהים הלא אתה סכת⁶ בעדו". רוצה לומר, שלא היתה עבודתו שלימה להיות תלויה בדבר. ולכן זכרה התורה (דברים ו, ה) ענין האהבה בשם יתברך "ואהבת את יי' אלהיך", ואמר בריע (ויקרא יט, יח): "ואהבת לרעך כמוך". רוצה לומר, שלא יהיה אהבתו אותם מפני תועלת העריבות כי אם לתכלית הטוב כמו שיאהב לעצמו.

footnotes:
⁶ בכתוב: "שכת".


###### Nachalat Avot on Avot 5:16:7
[Nachalat Avot on Avot 5:16:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:16:7)

**ויכלול** בזה גם כן, שכאשר יתחלפו⁷ הדעות בין חכמים ויבואו לידי מחלוקת, לא יהיה מחלוקתם לקנטר ולא להתגבר זה על זה כי אם לשום שמים. רוצה לומר, להוציא האמת לאור ולגלות מצפוני הדברים אשר יודעו מתוך המשא והמתן אשר במחלוקתם. האמנם ראוי לעיין, כי מאחר שכל בעלי מחלוקת אפילו שיהיה לשום שמים מאמריהם סותרים זה לזה ויחלקו בין האמת והשקר, הנה יתחייב שאם אחד מהם דעתו אמת הדעת האחר יהיה כוזב, ואיך יאמר ששום מחלוקת יתקיים? שהרי לא יתקיים כי אם אחת משתי הדעות החלוקות. אבל המחלוקת שהוא כולל שתי הדעות אי איפשר שיתקיים כולו.

footnotes:
⁷ ישתנו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:16:8
[Nachalat Avot on Avot 5:16:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:16:8)

**ועוד** שמה הפרש אם כן בין מחלוקת הלל ושמאי למחלוקת קרח ועדתו, אחרי שהכת האחת בשתי המחלוקות כוזבת תמיד. אבל ענין זה שמחלוקת הלל ושמאי שניהן היו מודים בעיקר המצוה והעבודה לשמים, אלא שחולקין בענין הגעתה ואופני עשייתה. והנה אם כן התכלית הטוב ההוא שהמה מסכימים עליו הוא האמת המשותף המקיים דברי שניהם. וזה היה סיבה לשיזכרו שניהם בשווה בכל מקום ונושאים ונותנים עליהם, מאי טעמא דבית שמאי מאי טעמא דבית הלל וכדומה. וכמו שאמר על חכמי התלמוד (חגיגה ג, ע"ב) וכתותיהם הללו מטהרין והללו מטמאין הללו פוסלין והללו מכשירין. ואלו ואלו דברי אלהים חיים⁸.

footnotes:
⁸ לפי ירמיה כג, לו


###### Nachalat Avot on Avot 5:16:9
[Nachalat Avot on Avot 5:16:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:16:9)

**אמנם** מחלוקתו של קרח לא היה לשום שמים אדרבה כוונו למרות עיני כבודו⁹. לפי שהן היו כופרין בהשגחת השם יתברך ובנבואתו, ולא היה בדבריהם דבר אמת כלל, לא בפרטי המעשים ואופנם, ולא בתכליתם ועיקרם, ולזה קראוהו – מחלוקת שלא לשום שמים. ולזה אין סופו להתקיים, לפי שהשקר המוחלט הוא הרע הגמור והוא נפסד מפאת עצמו. ולכן רגזה הארץ מתחת¹⁰ "ואבדו¹¹ מתוך הקהל" (במדבר טז, לג). ולפי שאי איפשר לכלול את משה רבינו עליו השלום בכלל מאמר כל מחלוקת שאינה לשום שמים, כמו שיוכללו הלל ושמאי במחלוקת שהוא לשום שמים, לזה לא נזכר כאן שם משה רק מחלוקת קרח ועדתו. גם שהחולק על רבו לא יחשב רבו כחולק עליו, פן ישווה לו גם הוא.

footnotes:
⁹ לפי ישעיה ג, ח.
¹⁰ לפי משלי ל, כא.
¹¹ בכתוב: "ויאבדו".


###### Nachalat Avot on Avot 5:16:10
[Nachalat Avot on Avot 5:16:10](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:16:10)

**והמאירי** כתב שהמחלוקת הוא במשיב על דברי חבירו, אם שהוא סותר מאמרו או חולק עליו באופן אחר. ואמר התנא שזה המחלוקת, רוצה לומר מהמשיב כשיהיה לשום שמים. רוצה לומר, להשגת האמת ולהכיר הענין סופה להתקיים, כלומר שדבריו ודעתו בתשובתו יתקיימו. אמנם כשהיתה תשובתו על דרך הנתוח והקנטור לא יתקיים והכל עולה לענין אחד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:16:11
[Nachalat Avot on Avot 5:16:11](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:16:11)

**והרב מתתיה** כתב, שלכן זכר במחלוקת לשום שמים הלל ושמאי ולא אמר ובית הלל ובית שמאי. כי הם חלקו בהרבה מקומות. ואמרו עליהם חכמינו זכרונם לברכה שלא שמשו כל צורכם והיו ביניהם לפעמים עצומים ונצוחיים כדאיתא בפרק האיש מקדש (קידושין נב, ע"ב): אל יכנסו תלמידי מאיר לכאן שהם קנטרנין ולא ללמוד תורה הם באים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:16:12
[Nachalat Avot on Avot 5:16:12](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:16:12)

**האמנם** הלל ושמאי לא נחלקו אלא בשלושה דברים, כדאיתא בפרק קמא דשבת (דף טו, ע"א), וגם בהם לשום שמים. ואמרו: "סופה להתקיים", אין ענינו שיתקימו שתי דעות המחלוקת שזה אי איפשר, אבל מפני שהיה המחלוקת לשום שמים להוציא הדין לאמתו ולהעמיד חוקי האלהים¹² ותורותיו על תלם, לכן אמר: "סופה להתקיים". רוצה לומר, שסוף המחלוקת ההוא ותכליתו שהיה כדי שלאמת יצא משפט¹³ יתקיים ובאמצעיתו יודע האמת על בריו.

footnotes:
¹² לפי שמות יח, טז.
¹³ לפי חבקוק א, ד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:18:1
[Nachalat Avot on Avot 5:18:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:18:1)

**בעבור** שזכר במשנה הקודמת שהמחלוקת שהיא לשום שמים סופה להתקיים, וההפך בהפך, הביא עליו ראיה ממשה רבינו עליו השלום ומירבעם בן נבט. כי הנה משה רבינו עליו השלום הוכיח לישראל פעמים רבות, והיה לו מחלוקת עמהם להוכיחם וליסרם והם עמו, כמו שתראה ממשה בפרשת בחוקותי, ובפרשת נצבים, ובפרשת האזינו. ומהם גם כן "וירב העם עם משה" עד שהוא אמר: "עוד מעט וסקלוני¹" (שמות יז, ב-ד). "וידבר העם באלהים ובמשה" (במדבר כא, ה) עד שהוא אמר להם במי מריבה "שמעו נא המורים²" (שם כ, י). ועם כל המחלוקות האלה לפי שהיתה כוונתו לשום שמים, ולזכות את הרבים כרועה נאמן³. לכן לא תמצא שנמשך מדבריו שום חטא והזק לאדם כלל. כי בהיות המחלוקת לתכלית טוב היה הברוך הוא מקיימו בידו ולא יאונה לצדיק כל און⁴, והוא אומרו כאן "אין חטא בא על ידו". לא אמר אינו חוטא, כי החטא הוא בבחירת האדם, אבל אמר: "אין חטא בא על ידו", שלא נכשל אדם באמרי פיו ולא יצא לתרבות רעה⁵ מתוך דבריו. אבל תמיד זכה וזכה את הרבים, כי לא די שלא אירע תקלת חטא על ידו לשום אדם, אבל גם היו דבריו מזכים את הרבים, ומוסרו מועיל ומצמיח שלימות בלב בני האדם. ולכן היה מהראוי שזכות הרבים יהיה תלוי בו, כי מאחר שהוא היה סיבת אותו זכות ראוי הוא שיטול עליו שכר. והביא ראיה על זה ממה שאמרה תורה עליו (דברים לג, כא) "צדקת יי' עשה ומשפטיו עם ישראל". רוצה לומר הצדקה הראויה לעשות לשם יי' – עשה תמיד, עם היות שמשמפטיו ומוסריו ותוכחותיו ומחלוקותיו היו תמיד עם ישראל.

footnotes:
¹ בכתוב: "וסקלני".
² בכתוב: "מרים".
³ לפי אסתר רבה פ' ז'; זהר שמות כא, ע"א. ועוד.
⁴ לפי משלי יב, כא.
⁵ לפי חגיגה טז, ע"ב, ועוד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:18:2
[Nachalat Avot on Avot 5:18:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:18:2)

**וכבר** ידעת שהמחלוקת והתוכחות יקרא – משפט כמו שאמר ירמיה (ירמיה יב, א): "אך משפטים אדבר אותך", ונאמר בצדקיהו (מלכים ב' כה, ו) "ויתפשו את המלך ויעלו אותו למלך בבל רבלתה וידברו אותו⁶ משפט".

footnotes:
⁶ בכתוב : "אתו".


###### Nachalat Avot on Avot 5:18:3
[Nachalat Avot on Avot 5:18:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:18:3)

**ובתלמוד** יומא (דף פז, ע"א) פירשו: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, שהקב"ה גומלו בכך שלא יהיו תלמידיו בגן עדן והוא בגיהנם, כדכתיב (תהילים טז, י): "כי לא תעזוב⁷ נפשי לשאול לא תתן חסדך לראות שחת". ומה ענין שהחסיד יראה ה"שחת", אלא שמפני חסידותו אין הקב"ה מניח שתבא עבירה לאחרים על ידו, כדי שלא יתחייב לראות ה'שחת' שהוא גיהנם.

footnotes:
⁷ בכתוב: "לעזב".


###### Nachalat Avot on Avot 5:18:4
[Nachalat Avot on Avot 5:18:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:18:4)

**אמנם** ירבעם מלבד מה שחטא בעצמו החטיא את הרבים, כי הוא במחלוקתו עם רחבעם בן שלמה כאשר הומלך על ישראל, כדי שהעם לא יעלה לירושלים ולא ישוב לבית דוד, עשה עגלי הזהב וחטא בהם והחטיא את ישראל. ונמשך מזה ש"אין מספיקין בידו לעשות תשובה" לא אמר מונעין, כי הקב"ה לא ימנע טוב מבעליו, אבל אמר: "אין מספיקין". וכנוי 'מספיקין' אומר אני שחוזר אל הרבים אשר זכר. רוצה לומר, שירבעם הכיר אמתת אמונת השם יתברך מתוך הנסים והנפלאות אשר ראה שעשה לפניו איש האלהים אשר בא מיהודה⁸, ושנענשו במיתתו של אותו נביא. ממה שאמר לאשתו אחיה השלוני וממיתת בנו, ושאר הדברים אשר ראה⁹. ואולי אם היה ירבעם לבדו חוטא שהיה שב בתשובה, אבל מלכותו היתה לו לרעתו. כי בעבור החזיקו בו החטיא את הרבים, והעביד את כל שבטי ישראל אשר במלכותו לעבודה זרה, ובהיות כל מלכותו עובדי עבודה זרה תלמידיו ומעשה ידיו – לא היו מספיקין בידו לעשות תשובה, כי לא יוכל. ולכן היה מהמשפט האלהי שחטא הרבים תלוי בו ונענש עליהם בגיהנם, וכמו שנאמר בעונש ביתו וזרעו "על חטאת¹⁰ ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל" (מלכים א' טו, ל). כי גם כן נענש על אשר החטיא כמו על אשר חטא בעצמו. זהו אמרם: "כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה".

footnotes:
⁸ עדו הנביא (רש"י).
⁹ אחיה השילוני ניבא שתי נבואות לירבעם בן נבט. הראשונה – שעה שירבעם שהה בעת ההיא לבדו בשדה, ואחיה היה לבוש שמלה חדשה קרע זה את שמלתו ל-12 קרעים, ונתן לירבעם עשרה (קרעים) לאות, כי אחרי מות שלמה ימלוך על עשרה שבטים [מלכים א' יא, כט-לב]. השנית – ניבא שכאשר חלה בנו הבכור של ירבעם שלחה את אשתו לשאול את פי אחיה מה יהא גורל בנו וזה ניבא – כי בנו ימות, ומביתו לא ישאר שריד ופליט הואיל ועשה את הרע בעיני ה' ויתעה את העם (מלכים א' יד, א-יב).
¹⁰ בכתוב: "חטאות".


###### Nachalat Avot on Avot 5:18:5
[Nachalat Avot on Avot 5:18:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:18:5)

**ופירשו**¹¹ גם כן, שלא יהא הוא יורש גן עדן ותלמידיו בגיהנם וכתוב (משלי כח, יז): "אדם עשוק¹² בדם נפש עד בור ינוס ואל יתמכו בו". וכפי זה הפירוש לא נאמר שהצור תמים פעלו¹³ מנע ממנו התשובה, ולא החטא מהמזכה את הרבים, לפי שהם דברים נמשכים מפעולותיהם כמו שפירשתי. והיה ענין – "אין חטא בא על ידו" – נכלל בזכה וזכה את הרבים. וכן ענין – "אין מספיקין בידו" – נכלל בחטא הרבים תלוי בו, שהוא הדבר הנמשך מהיותו מחטיא ובלתי שב בתשובה.

footnotes:
¹¹ יומא פז, ע"א.
¹² בכתוב: "עשק".
¹³ לפי דברים לב, ד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:19:1
[Nachalat Avot on Avot 5:19:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:19:1)

**בעבור** שלמעלה במשנת ד' מדות ביושבין לפני תלמידי חכמים, זכר חלופיהם בענין ברירת החכמה והדעות, והביא אחריהם שאר המשניות להזהירם על אהבתם והסכמתם ועל מחלוקותיהם שתהיה תמיד לשום שמים, וכמו שהוכיחו מענין משה וירבעם, דבר עוד מענין התלמידים היושבים לפני חכמים לא בידיעותיהם וחכמתם כי אם במדותיהם. וקרא תלמיד על האוחז דרך אדם אחר ומתנהג על פי מדותיו ולומד ממעשיו, ועשה בזה שני ראשים. אחד היה – אברהם נביא ליי' וראשון לנביאי עמו שהיה מוכתר במדות משובחות. והראש האחר היה – בלעם שהוא גם כן היה נביא לגוים והראשון מאשר נבאו לאומות, כמו שזכרו חכמינו זכרונם לברכה¹, והיה מלא חסרונות. והיה כוח המאמר הזה שהתלמיד החשוב במדותיו ההולך בדרכי יי' הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, כיון שהוא מתנהג במדותיו ולומד ממעשיו. והתלמיד המושחת במדותיו אף על פי שיהיה מבני ישראל, הנה אינו מתלמידיו של אברהם כיון שאינו נוהג על פי מדותיו, אבל הוא מתלמידיו של בלעם, כיון שלמד מדרכיו ומדותיו ומתנהג בהם.

footnotes:
¹ ראה: ספרי דברים שנז, י; תנחומא בלק, א.


###### Nachalat Avot on Avot 5:19:2
[Nachalat Avot on Avot 5:19:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:19:2)

**והנה** רשם בזה ג' דברים שהם סוגי המדות ותאר. האחת – בעין. והב' – ברוח. והג' – בנפש. והרמב"ם פירש עין טובה – ההסתפקות. ונפש שפלה – הזהירות. ורוח נמוכה – הענוה היתירה. והג' שכנגדן – עין רעה הוא – החריצות לקנות הממון. ורוח גבוהה היא – הגאוה. ונפש רחבה היא – רוב התאוה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:19:3
[Nachalat Avot on Avot 5:19:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:19:3)

**ונראה** לי שהם מסכימים לאותם ג' שזכר רבי אלעזר הקפר, שהם: "הקנאה והתאוה והכבוד". כי הנה עין רעה הוא – הקנאה שעינו רעה בשל אחרים ומקנא בהם, וזה נופל בענין הממונות עד שמפני זה יבא לידי חמדה וגזל וגניבה ואונאה, וכל העבודות התלוים בקנין הממון. ונפש רחבה היא כמו שזכר הרב – רוב התאוה ושטיפתה ותפול בכל התאוות הגשמיות מהמאכלות והעריות ושאר הדברים האסורים. ורוח גבוהה הוא הכבוד בהיות האדם בעל גאה וגאון ודרך רע², עד שמפני זה יבא לקלל חבירו לבזותו ולהתכבד בקלונו. הנה אם כן שלושת המדות שנזכרו בבלעם הרשע שהם עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה הן הנה – "הקנאה והתאוה והכבוד". ותאר הנפש בלשון רחבה לדמיון רוב תאותה ושטיפתה על דרך "וגם הנפש לא תמלא" (קהלת ו, ז). ויוכללו אם כן בג' אלה כל העוונות והמדות הרעות שאסרה תורה, לפי ש"הקנאה והתאוה והכבוד" – כוללים אותם איש לא נעדר³.

footnotes:
² לפי משלי ח, יג.
³ לפי ישעיה מ, כו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:19:4
[Nachalat Avot on Avot 5:19:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:19:4)

**ואמנם** באברהם אבינו נמצא ההסתפקות בשלושתם. ויצא מזה שהיה אברהם אבינו מוכתר בכל המדות השלמות, ובלעם הרשע היה כלול בכל החסרונות. כי שלושה המה סוגים עליונים ומאלה נפלו השאר כולם. וכבר נמצאו בסיפורי אברהם זכרון המדות האלה שלושתם. אם עין טובה מבלי חמדת הממונות – התבאר מאשר בנצחו את המלכים כשאמר מלך סדום (בראשית יד, כא-כג): "תן לי הנפש והרכוש⁴ קח לך", השיבו עליו השלום: "הרימותי⁵ ידי אל יי' אל עליון קונה⁶ שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם".

footnotes:
⁴ בכתוב: "והרכש".
⁵ בכתוב: "הרימתי"
⁶ בכתוב: "קנה".


###### Nachalat Avot on Avot 5:19:5
[Nachalat Avot on Avot 5:19:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:19:5)

**ופירוש** הכתובים וגזרתם הוא כך אצלי: שהנדיב והמעולה כמו שזכר הפילוסוף, הוא מי שיקבל ממי שראוי ולא ממני שאינו ראוי. ולכן אמר אברהם שהוא יקבל מהשם יתברך החסד והטובה אשר יעשה עמו, וזה: "הרימותי ידי אל יי'", לפי שהוא "אל עליון", והוא "קונה שמים וארץ" ולמעלתו ארים ידי לקבל ממנו. אבל אתה מלך סדום אין ראוי לקבל ממך, כדי שלא תתפאר היום או מחר שעושרי וכבודי היה מאתך ואינו כן, כי הוא מ"אל עליון קונה שמים וארץ". וזהו אומרו (שם): "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך", שגזירת המאמר הוא: "ולא תאמר אני העשרתי את אברם" (שם) שנאמר בתמיהה. רוצה לומר "אם מחוט ועד שרוך נעל" – אקח מכל אשר לך, האם לא תאמר היום או למחר "אני העשרתי את אברם"? באמת תאמר כן. ואין ספק שהיה יכול בהתר ללקחו, כיון שהצילו מיד המלכים שלקחוהו. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צד, ע"ב) שהיה חזקיהו חושש מליקח שלל סנחריב, מפני שהיה מעורב בו שלל העשרה שבטים, ואמר לו הנביא (ישעיה לג, ד): "ואוסף⁷ שללכם אסף החסיל", שהיה מותר אליו וזוכה בו מן ההפקר, לפי שנתייאשו ממנו הבעלים כל שכן, שהמלכים עצמם אמרו לאברהם (בראשית יד, כא) "והרכוש⁸ קח לך". אבל היתה עינו עין טובה בלתי נוטה אל חמדת הממונות.

footnotes:
⁷ בכתוב: "ואסף".
⁸ בכתוב: "והרכש".


###### Nachalat Avot on Avot 5:19:6
[Nachalat Avot on Avot 5:19:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:19:6)

**ואמנם** "נפש שפלה". רוצה לומר, בלתי מתפרצת בתאוות הגופיות, התבאר באומרו לשרה ביום בואו מצרימה (בראשית יב, יא): "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", ובא בפירוש⁹ שלא הסתכל בצורתה הסתכלות שלימה רק ביום ההוא, וזהו תכלית כבישת היצר והתאוה. וכן אומרו לשרה על הגר אחרי שכבר לקחה ונתעברה ממנו (שם טז, ו): "הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך", לפי שלא היה לו עמה תאות תענוג כלל ולא נתקרב אליה כי אם לבקש זרע אנשים¹⁰. וכל זה מורה על היותו כובש את יצרו ותאותו. והנה נקראת במשנה המדה הזאת – "נפש שפלה", לפי שחפצו של אדם ותאותו נקראת 'נפש' כאומרו (דברים יב, טו): "בכל אות נפשך"; "ובכל אשר תשאלך נפשך" (שם יד, כו); "מה תאמר נפשך ואעשה לך" (שמואל א' כ, ד). וכאילו אמר שנפשו התאונית היתה שפלה, לפי שהיתה דעתו גוברת עליה ותשפילנה תשפילה עד עפר.

footnotes:
⁹ רש"י עפ"י מדרש אגדה.
¹⁰ לפי שמואל א' א, יא.


###### Nachalat Avot on Avot 5:19:7
[Nachalat Avot on Avot 5:19:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:19:7)

**ואמנם** כנגד הגאוה ובקשת הכבוד המדומה אמר שהיתה רוחו נמוכה. כי כוח הדמיון שממנו הגאוה נקרא 'רוח', כאומרו (יחזקאל כ, לב): "והעולה¹¹ על רוחכם". ואמר שהיתה נמוכה, כי היה קטן בעיניו ומך בערכו בלתי מתגאה. וכבר העידה התורה (בראשית יח, ב-כז) על זה אם כשראה "שלשה אנשים נצבים עליו", שדבר אליהם בענותנות רב "כי על כן עברתם על עבדכם". והיה משרת אותם כעבד לפני רבו¹², שנאמר: "והוא עומד¹³ עליהם", והיה זה בהיותו בלתי מכיר שהיו מלאכים. וכן בדברו על ענין סדום "ואנכי עפר ואפר" לרוב ענותנותו. הנה אם כן העידה התורה על שלמות מדותיו כולם.

footnotes:
¹¹ בכתוב: "והעלה".
¹² לפי אגרת הרמב"ן.
¹³ בכתוב: "עמד".


###### Nachalat Avot on Avot 5:19:8
[Nachalat Avot on Avot 5:19:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:19:8)

**אמנם** בלעם היה בהפך שהיה לו – עין רעה הקנאה, והחמדה לממונות, עד שנשכר לקלל את ישראל, שנאמר (דברים כג, ה): "ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור". והוא גם הוא אמר (במדבר כב, יח): "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב", כי בזה היה נותן עינו תמיד. היה לו גם 'נפש רחבה', רוצה לומר תאוה רחבה בלתי מספקת שלא היתה מתמלאת מדבר, כי תמיד היתה נפשו ריקה ומוכנת ברוחבה לקבל המותרות. והתבאר זה ממה שיעץ למלך מדין להזנות את נשי עמו וכל יועץ בליעל¹⁴ יועץ כפי דרכו, וכפי טבעו. וכמאמר שלמה (משלי כז, כא): "מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו", שפירושו שהדבר אשר בו יצורף האיש לדעת טבעו ותכונתו הוא, כפי מה שהוא מהלל ומשבח, כי בלי ספק הוא הישר בעיניו ורחמיו על כל מעשיו¹⁵. וחכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין קה, ע"א) אמרו שבועל אתונו היה. והיה לו גם כן 'רוח גבוהה' תראה זה מאומרו לשלוחי בלק (במדבר כב, יג): "מאין יי' לתתי להלוך¹⁶ עמכם", עד שהוצרך בלק לשלוח שרים רבים ונכבדים והוא עצמו היה מתפאר: "נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון"¹⁷ (שם כד, טז), לפי שהיה בעל גאוה.

footnotes:
¹⁴ לפי נחום א, יא.
¹⁵ לפי תהילים קמה, ט.
¹⁶ בכתוב: "להלך".
¹⁷ בשינוי כתיב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:19:9
[Nachalat Avot on Avot 5:19:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:19:9)

**הנה** אם כן היה כולל החסרונות כולם. ולכן התלמידים המתנהגים בדרכים האלו – הם מתלמידי בלעם. אבל יראי יי' וחושבי שמו – הם מתלמידיו של אברהם אבינו. וביארה המשנה מה ביניהם, רוצה לומר לענין השכר.


###### Nachalat Avot on Avot 5:19:10
[Nachalat Avot on Avot 5:19:10](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:19:10)

**ואמר** שתלמידי אברהם אבינו, השלמים במדותיהם אוכלין פירות מעשיהם הטובים בעולם הזה, והקרן קיימת להם לעולם הבא ששם המנוחה והנחלה באמת, וזה אומרו: "נוחלין". והביא עליו ראיה ממאמר שלמה (משלי ח, כא): "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא"¹⁸. כי הנה אמר "יש" על טובות העולם הזה שיתן השם יתברך לאוהביו ושומרי מצוותיו, דבר מה הכרחי שמורה עליו לשון "יש", לפי שהם מסתפקים בהכרחי. ואמנם בעולם הזה "יש" שכרם מרובה, והוא אומרו: "ואוצרותיהם אמלא". ויש מפרשים "להנחיל אוהבי יש" – על העולם הבא, כי הוא המנוחה והנחלה וה"יש" והמציאות האמתי, לא טובות העולם הזה שכולם באים אל ההעדר. ועל העולם הזה אמר: "ואוצרותיהם אמלא". כי הנה אוהבי יי' כמו אברהם אוהבו יזכו לשתי השולחנות יחד.

footnotes:
¹⁸ בשינוי כתיב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:19:11
[Nachalat Avot on Avot 5:19:11](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:19:11)

**אמנם** תלמידי בלעם יהיו בהפך. כי הם בעולם הבא יורשין גיהנם, ובעולם הזה ימותו בקצרות שנים. והוא אומרו: "ויורדין לבאר שחת", כלומר יורדין מהרה לקבר. כי 'שחת' פעם יאמר על קבר ופעם יאמר על גיהנם. ולכן אמר: "יורשין גיהנם" – על עונש עולם הבא; "ויורדין לבאר שחת" – על הגיהנם. "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם" (תהילים נה, כד) – בעולם הזה, לפי שבלעם היה איש דמים, לפי שהוא גרם מגפה בעוון פעור, והיה בעל מרמה מחשב להרע לו בעל מזמות יקרא¹⁹. וכבר בא בפרק חלק (סנהדרין קו, ע"ב) שאמר רבי חנינא דבר תלתין וארבע נהרג בלעם. ולמדו מפסוק זה "לא יחצו ימיהם", ואמר זה מין אחד שמצאו כתוב בפנקסו של בלעם. ואיפשר לומר שבתלמידי אברהם אמר שיזכו לשתי השולחנות בעולם הזה ובעולם הבא. אבל בתלמידי בלעם הרשע אמר שעונשם הוא בעולם הנשמות, כי שמה הם "יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת", שהם שניהם מדרגות העונש הנפשיי, לפי שבעולם הזה עם כל רשעתם, כבר יזכו אל בני חיי ומזוני לפי שבמזלא תליא מילתא²⁰.

footnotes:
¹⁹ לפי משלי כד, ח.
²⁰ לפי ברכות כה, ע"א. ועוד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:19:12
[Nachalat Avot on Avot 5:19:12](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:19:12)

**והמאירי** כתב, שפירש "יורש גיהנם" – הוא שיחולו עליו צרות העולם הזה. כי רוב הצרות בכאן יקראו 'גיהנם' דרך העברה, כאמרם זכרונם לברכה (יומא עב, ע"ב): לא תירתו תרתי גיהנם. רוצה לומר בזה ובבא. וכן רצו באומרם זכרונם לברכה מלמד שכנסת ישראל היו יורדין לגיהנם, אלא שנענשו קלמנדרא. רוצה לומר, שירדו בגלות ויבערו באש הצרות והקדוש ברוך הוא מעמידן דור אחר דור כנבואת והסנה איננו אוכל (שמות ג, ב), שבאה למשל זה. ואמנם אמרם אחר כן: "ויורדין לבאר שחת" – הוא רמז לעונש הבא אחר המוות. ומה שכתבתי אני הוא היותר נכון.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:1
[Nachalat Avot on Avot 5:20:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:1)

**מפני** שזכר למעלה שצריך האדם להיות מתלמידיו של אברהם אבינו שיהיה לו – "עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה", אמר בין תימא שכבר יביא הצורך להגעת השלמות האמתי, שיהיה האדם "עז כנמר" – לא בעל "רוח נמוכה ונפש שפלה". "ורץ כצבי" – שהם כפי הנראה הפכיים למדות שזכר למעלה, אבל שיהיה זה לתכלית השלמות והוא "לעשות רצון אביך שבשמים". כי כבר ישתמש האדם בקצת הפחיתות מהכעס והעזות והאכזריות להעניש את הרשעים על כבוד השם, וכמאמר המשורר (תהילים יח, כז): "ועם עקש תתפל¹". אבל בתנאי שיהיה – "רצון אביך שבשמים", כי מזולת זה אין ספק שה"עז פנים" הוא – לגיהנם ו"בוש פנים" הוא – ל"גן עדן". ולפי שהשלמיות האלה הם מושגים באמצעות התורה, ובהיותנו בגלות לא נוכל ללומדה כראוי, בקש מהשם שיבנה עירו בימינו ויתן חלקנו בתורתו, כדי שבה נזכה לכל השלמיות האלה. זהו קשור המאמרים וטעם סמיכותם.

footnotes:
¹ בכתוב: "תתפתל".


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:2
[Nachalat Avot on Avot 5:20:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:2)

**ואמנם** מה היתה כוונת יהודה בן תימא ראוי לעיין עליו מאד. כי יקשה ראשונה – למה שבח ה'עזות' שהיא מדה פחותה בעצמה. ואם אמר על ההתגברות לעשות רצון השם, הרי כבר אמר: "וגבור כארי". ושנית – למה ייחס העזות לנמר ולא לארי ולא לדוב, כי אין אחד מהם בוש במעשיו. והג' – למה אמר: "קל כנשר ורץ כצבי" – בהיות שניהם אחד, כי הרץ הוא הקל ברגליו. והד' – אומרו: "וגבור כארי" והגבורה המשובחת באדם היא אשר תהיה, כפי הכעס והטריפה כמו שהוא הענין באריה. ויותר היה ראוי שיאמר וגבור כדוד, או כאחד מגבוריו, או כאחד מן הענקים המפורסמים בגבורה. וכן הקלות היה ראוי ליחסו ולהעריכו אל עשהאל קל ברגליו (שמואל ב' ב, יח) לא לצבי. האם יש פעולות שיאות לאדם השלם לעשותם כדרך בהמיי? הלא כבר כתב הרמב"ם בפרקים שהציע לפירוש המסכתא הזאת, שחיות האדם אינו כחיות הבעל חיים, ולא כוחותיו ככוחותם, ולא יוכללו תחת סוג אחד. וכן יקשה בקלות, לפי שהקלות באדם היא מדה פחותה כמו שאמר²: "שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה". ושלמה עליו השלום אמר (משלי כט, כ): "ראית³ איש מהיר⁴ בדבריו תקוה לכסיל ממנו". וגם המהירות היא מדה בלתי משובחת והכתוב גנה אותה – "הגוי המר והנמהר" (חבקוק א, ו). והחכם אמר⁵: "פרי המהירות חרטה", ועבודת השם יתברך ביישוב השכל תעשה לא בקלות ראש ומרוצה ומהירות וטירוף הדעת.

footnotes:
² לעיל פרק ג'.
³ בכתוב: "חזית".
⁴ בכתוב : "אץ".
⁵ רבי שלמה אבן גבירול.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:3
[Nachalat Avot on Avot 5:20:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:3)

**וכבר** ידעת שבעל אורח חיים בהקדמת ספרו פירש המשנה הזו וייחס – "עז כנמר" – כנגד המלעיגים על האדם כשידקדק במצוותיו ובתפלתו, וכשיניח ציצית ותפילין ומעשה שאר המצות ואומר שזה נחלק לשלושה. האחד – בענין חוש הראות כשיעצם עיניו מראות ברע, ועליו אמר: "קל כנשר", כי הנשר יטוש בקלות האויר כעין הראות. והב' – "רץ כצבי" שהיא תנועת הרגל. והג' – "גבור כארי" והוא בגבורת הלב. ושעל שלושתם אמר דוד (תהילים קיט, לה-לז): "הדריכני בנתיב מצותיך" – זה הרגל; "העבר עיני מראות שוא" וגו' – זה העין; "הט לבי אל עדותיך" – זה הלב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:4
[Nachalat Avot on Avot 5:20:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:4)

**והרב מתתיה** פירש ארבע אלה שזכר בן תימא – על ארבע כוחות שבאדם המשרתים לכוח השכלי, או מנגדים, או מזיקים אליו. האחד – הוא הכוח הזן שתכליתו לתת תמורת מה שנתך. ולהתמיד המין והמשילו לנמר, לפי שהנמר יש לו תמונות, כמו שאמר (ירמיה יג, כג): "ונמר חברבורותיו⁶". וכן זה הכוח יש לו שינויים ותמונות רבות. ואמר שישתמש ממנו לעבודת השם לא לתכלית הערב. והב' – הוא כוח ההרגש וענין החושים, והוא אשר המשיל ב"קל כנשר" שלשון נשר הוא מלשון נשרו עליה תחתיה, כי העלה הנופלת כשתיבש, יאמר עליה לשון 'נשירה' – והיא תנועה קלה. ואמר שלא ישתמש ממנה לא בחושים ולא בתנועות כי אם לעבודת השם. והג' – הכוח המדמה ובכללו המשותף שמקבל צורת המוחשיה והעצרם, והמשילו ב"רץ כצבי". כי איננו מהיר התנועה בקלות כהרגש הנמשל בנשר, אבל צריך אל שישקטו ההרגשים וינוחו והוא צביונו של אדם. ואמר שיהיה בזה כל מחשבתו והכנתו לקבל השפע האלהי. והד' – הוא הכוח המתעורר וקראו: "גבור כארי", לפי שיצטרך גבורה עצומה זה כלל דבריו בזה.

footnotes:
⁶ בכתוב: "חברברתיו".


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:5
[Nachalat Avot on Avot 5:20:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:5)

**ואתה** תראה כמה מהחולשה והרפיון בכל אחד מהפירושים האלה, ושאר דברי המפרשים על זה אין ראוי לשום לב אליהם. לכן חשבתי דרכי בפירוש המשנה הזאת מג' דרכים.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:6
[Nachalat Avot on Avot 5:20:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:6)

**הדרך הראשון** – הוא ששיער התנא ד' סיבות היותר עצמיות שיביאו האדם להתרחק מהמצוות:


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:7
[Nachalat Avot on Avot 5:20:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:7)

**הראשונה** – היא מפני הבושה ולשונות בני אדם, אם המלעיגים במקיימי המצוות, ואם חושבים שהאדם מקל עצמו בדקדוק המצוות ועשייתם. הלא תראה מה שאמרה מיכל לדוד כשראתה אותו מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ארון האלהים הוכיחתו עליו, ותאמר (שמואל ב' ו, כ-כב): "מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים". לפי שחשבה שלמעלת המלכות לא היה ראוי שישפיל עצמו בענין המצוות כל כך. והוא השיבה: "לפני יי' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי⁷ לנגיד⁸ על עם יי' על ישראל ושחקתי לפני יי'". רוצה לומר, שכן ראוי לעשות בעבודת האל יתברך, כי בערכו האדם שפל ונבזה ואין לו הוד מלכות⁹. והוא אומרו: "ונקלותי¹⁰ עוד מזאת והייתי שפל בעיני". אמנם הכבודות ושמירת המעלה במלכים בשרים ובנכבדים היא בינם לבין שאר האנשים, והוא אומרו: "ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה". רוצה לומר עמהם אתנהג כפי הכבוד לא עם האל עליון קונה שמים וארץ¹¹. ולכן היה משבח עצמו על זה באומרו כפי פשוטו: "גם עבדך נזהר בהם" (תהילים יט, יב). והנביא אמר (ישעיה נ, ז): "על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש". ומפני זה ציותה התורה (דברים יז, כ) במלך "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל". רוצה לומר, שלא יחדל עם כבוד המלכות ממעשה המצוות כקטון שבישראל ולא יבוש מזה. וזהו שדוד עצמו אמר גם כן על זה (תהילים קיט, פ): "אדברה בעדותיך¹² נגד מלכים ולא אבוש". ועל זה אמר התנא: "הוי עז כנמר", רוצה לומר לא תמנע מעשיית המצוות מפני הכבוד ובעבור הרואים, ולא תבוש מהם. כי לענין עשות רצון אביך שבשמים ראוי שתשים מצחך נחושה¹³ נגד בני אדם, ולא תשוב מפני כל כ'נמר' העומד על דרך שאינו מזדעזע מפני העוברים ושבים ולא יחוש מהם.

footnotes:
⁷ בכתוב: "לצות אתי".
⁸ בכתוב: "נגיד".
⁹ לפי דניאל יא, כא.
¹⁰ בכתוב: "ונקלתי".
¹¹ לפי בראשית יד, יט.
¹² בכתוב: "בעדתיך".
¹³ לפי ישעיה מח, ד.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:8
[Nachalat Avot on Avot 5:20:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:8)

**והסיבה השנית** – המונעת במצוות היא טרדת האדם ועסקו בדברים החומריים השפלים, וחששו אליהם מאד שבעבורם, כדי שלא יפסדו ויאבדו ממנו לא יעזבם ויתרשל וימנע מהמצוות לטרדתם ונטייתם. וכבר זכרו הפילוסופים שיש שלושה מינים מהחיים שהם: חיים בהמיים – הנוטים לצד מטה וכלפי החומר, ואלו יוחדו לבעלי חיים בלתי מדברים. ולכן היו פניהם למטה, לפי שכך היא מגמתם ונטייתם. והחיים האלהיים – השכליים המיוחדים לנבדלים. ולכן היו המלאכים פניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, לפי שנטייתם כפי טבעם היא תמיד למעלה. והחיים האינושיים – שהם ממוצעים ביניהם. ולכן היה האדם נצב הקומה ופניו לא למעלה ולא למטה, אלא באמצע, לפי ששלימותו אינו שכליי מוחלט כמלאכים, ולא חומריי כבהמות, אלא מורכב מהמעשים השכלי האלהי. ולכן ראוי שיהיו פעולותיו ומעשיו בחומריותם פונות למעלה לא למטה, כי המעשה הוא כפי החומר והכונה היא כפי הצורה, כמו שאמר (משלי ג, ו): "בכל דרכיך דעהו" וגו'. הלא תראה שאמר יוסף אל אחיו (בראשית מב, יח): "זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא" – לרמוז שעם היות אצלו מהכעס והנטירה והנקימה הרבה, הנה הוא לא היה פונה אל ההפעליות הגשמיות האלה, כי אם לצד מעלה אל השם יתברך שהוא התכלית האמתי. ולכן אמר דוד (תהילים לח, י): "יי' נגדך כל תאותי"; ואמר עוד: "שויתי ליי' לנגדי תמיד" וגו' (שם טז, ח). וביאר שהיתה מחשבתו בזה כל כך קיימת בו עד שכבר הכוחות הגשמיים לא היו מעיקים על זה. והוא אומרו (שם טז, ט-י): "לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון¹⁴ לבטח", כי כל כוחותיו היו שמחות בדעתם, כי לא תענש נפשו. והוא אומרו: "כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת". ועל זה אמר התנא באמת: "וקל כנשר", רצה לומר לא תהיה פנייתך ונטייתך לצד מטה בעד הדברים החומריים כדברים הכבדים היורדים למטה לארץ, אבל תפנה תמיד לצד מעלה כנשר יעוף השמים¹⁵.

footnotes:
¹⁴ בכתוב: "ישכן".
¹⁵ לפי משלי כג, ה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:9
[Nachalat Avot on Avot 5:20:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:9)

**והסיבה השלישית** – היא העצלה או הרפיון וחולשת הכוחות וחוליים, הכל נכלל בזה. וכמה מהאנשים שיתרשלו ממעשה המצוות לזאת הסיבה. ואין ספק כי אם היה אדם תש ומושכב על מטתו בליל סגריר ואפל והוא עצל נרדם, אם יאמרו לו שארנקי של זהב מוטל בדרך, אין רואה שמיד יבהל ויחרד לקום ותוסר עצלתו מעליו, ולא יכול לכיון מלבושיו אי זה ילבש תחלה, וירוץ כאחד הצבאים לא ירגיש באבן נגף וצור מכשול¹⁶ אשר בדרך יכהו . וכל החרדה הזאת ישים על קנין הזהב ואולי לא ימצאנו ואם ימצאנו אסף רוח עמל בחפניו לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו¹⁷. כל שכן וכל שכן שראוי לאדם שירוץ כצבי בלי עצלה. החלש יאמר גבור אני לעשות רצון אביו שבשמים, כי טוב סחרו מזהב ומפז¹⁸ כל חפצי' לא ישוו בו ומוצאו מצא חיים בעולם הזה ובעולם הבא והלך לפניו צדקו¹⁹. וכבר הזהירה התורה במעשה המצוות על זה באומרה (דברים ו, ו-ז): "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" וגו'. והזהירו על העצלה "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר יי'" (שם יז, ח), ושעליו השלום הוכיח עליה מאד "עד מתי עצל תשכב" וגו' (משלי ו, ט). וכנגדו אמר (שם ח, לד-לו): "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי. כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מיי'. וחוטאי חומס נפשו כל משנאי אהבו מות"²⁰. הנה בעבור זה הזהיר על הזריזות באומרו: "ורץ כצבי".

footnotes:
¹⁶ לפי ישעיה ח, יד.
¹⁷ לפי תהילים מט, יח.
¹⁸ לפי תהילים יט, יא.
¹⁹ לפי ישעיה נח, ח.
²⁰ בשינוי כתיב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:10
[Nachalat Avot on Avot 5:20:10](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:10)

**והסיבה הרביעית** – היא מפני אימה. שכמה פעמים יחדלו החכמים מלהוכיח בשער ממגורת הרשעים²¹ ומיראת פריצי עמינו. וכמה מהפעמים אומה הרשעה גזרה על ישראל לבטלם מהתורה ומהמצוות, והיו בני אדם בטלים מהם מפני היראה, כמו שמבואר בסיפורי בית שני, ועליו אמר דניאל (דניאל ח, יב): "וצבא תנתן על התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה". וכבר אמר שלמה על זה (קהלת ח, ב-ה): "אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים. אל תבהל מפניו תלך אל תעמוד²² בדבר רע כי כל אשר יחפוץ²³ יעשה. באשר דבר מלך שלטון וגו' שומר מצוה לא ידע דבר רע". רוצה לומר אני אשמור מצות המלך כי כן ראוי לעשותו, אבל זה יהיה בתנאי שפי המלך תהיה מסכמת או בלתי מנגדת – "על דברת שבועת אלהים", שהיא התורה שכאשר לא יהיה כן, אבל שיצוה המלך דבר כנגד הדת "אל תבהל מפניו תלך". רוצה לומר, אל תבהל ממצות המלך, אלא תלך מפניו – תברח, ובשום צד לא תעמוד – ב"דבר רע", כי אף על פי שכל אשר יחפוץ המלך יעשה – "ובאשר דבר מלך שלטון" וגו'. הנה ידוע תדע ששומר מצוה – "לא ידע דבר רע", לפי שחונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם²⁴. וזו היא הגבורה הצריכה בנביאים ובחסידים לשבר מלתעות עוול²⁵ ולהחזיק בתורת אלהים, אף מתוך הצרות והשמדות. והמופת הגדול אליו ענין אדוננו משה בהתגברו על מלך מצרים בכל מכה, ולא פחד ולא יירא ממנו. ואליהו נגד ת' נביאי השקר. ועל זה אמר התנא: "וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים".

footnotes:
²¹ לפי משלי י, כד.
²² בכתוב: "תעמד".
²³ בכתוב: "יחפץ".
²⁴ לפי תהילים לד, ח.
²⁵ לפי איוב כט, יז.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:11
[Nachalat Avot on Avot 5:20:11](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:11)

**הנה** אם כן, זכר אלה הארבעה כנגד ארבעה סיבות המונעות פעמים רבות את האדם מעבוד את בוראו כדת וכהלכה. וזהו **הדרך הראשון**.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:12
[Nachalat Avot on Avot 5:20:12](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:12)

**הדרך השני** – הוא שזכר יהודה בן תימא ארבע המדות האלה: "עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי", כנגד הד' נפשות שיש באדם. אשר האחת מהם היא הטבעית הנשואה בכבד, וממנה תבא המזון לאיברים כולם והחוזק בהם. וכבר ידעת שמלת 'עז' תאמר על החוזק כמו "אפס כי עז העם" (במדבר יג, כח); "יי' עוז לעמו יתן" (תהילים כט, יא). ולפי שפעמים האדם ימנע מהמצות לחולשת טבעו ורפיון הרכבתו אמר התנא: "הוי עז כנמר" לא אמר הוי עז פנים אבל אמר "הוי עז". כלומר היה בעיניך כ'עז' וחזק תמיד, כדי לעשות רצון אביך שבשמים ולא תקח לעצמך התנצלות מחולשת הטבע ורפיון ההרכבה, אבל תמיד היה בפני עצמך חזק ובריא אולם לתכלית הזה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:13
[Nachalat Avot on Avot 5:20:13](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:13)

**וכנגד** הנפש או הכוח הנפשיי אמר: "וקל כנשר", לפי שהנשר יגביה עוף, כן האדם בכוחות הנפשיות אשר בו ישים מחשבותיו ודמיונו בדברים העליונים, שתמיד יהיו רעיוניו פונות למעלה כנשר יעוף השמים²⁶.

footnotes:
²⁶ לפי משלי כג, ה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:14
[Nachalat Avot on Avot 5:20:14](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:14)

**וכנגד** הנפש או הכוח החיוני אמר: "ורץ כצבי". לפי שהפעל המיוחד בזה הכוח היא התנועה וההרגש. וידוע שהצבי הוא מתנועע במרוצה רבה יותר משאר הבעלי חיים, וגם כן הוא חזק ההרגש. כי בתנועת האויר בלבד ירגיש ביאת הציידים. והזהיר התנא את האדם שישים תנועותיו לעשות רצון אביו שבשמים בזריזות ובהשתדלות עצום כתנועת הצבי.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:15
[Nachalat Avot on Avot 5:20:15](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:15)

**וכנגד** הכוח השכלי אמר: "וגבור כארי". לפי שהגבורה האמתית והנצחון הגמור הוא בפעולת השכל ומופתיו. וכמו שהארי הוא המלך בחיות שכולם עובדים אותו והוא לוקח מהם מאכלו ודי ספוקו, ככה השכל הוא מלך בכוחות הוא משתמש מהם בהשגת חושיהם וכוחותיהם. והנה אמר שישים גבורת שכלו וגבורת דעתו בתורה האלהית וקיומה, לא בחקירות משובשות כנגד הדת. והוא אומרו: "וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים".


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:16
[Nachalat Avot on Avot 5:20:16](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:16)

**הנה** אם כן, כלל בד' המשלים האלה שהמשיל כל הכוחות הנמצאים באדם – טבעית ונפשית וחיונית ושכלית. ועל כולם הזהירה התורה "ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (דברים ו, ה).


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:17
[Nachalat Avot on Avot 5:20:17](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:17)

**והדרך השלישי** – הוא שכיון באלה הד' אשר זכר הד' סיבות שיש בכל דבר – חומרית, צוריית, תכליתיית ופועלת. כי הנה במה שאמר: "הוי עז כנמר" – רומז אל הסיבה החומריית, רוצה לומר שגופו וחומרו יהיה בעיניו 'עז' וחזק כמו שפירשתי בחוזק הנמר, כדי לעשות רצון אביו שבשמים. וכנגד הסיבה התכליתיית אמר: "וקל כנשר", רוצה לומר שבכל מעשיו ישים כנגד פניו לעבוד אל עליון קונה שמים וארץ²⁷, כי אל זה הסימן והאות האלהי העליון יכיון כל אשר יעשה. וכנגד צורתו אמר: "ורץ כצבי", כי הנה לקח בזה שתוף השם מלשון 'צבי' היא לכל הארצות, כלומר שלא ימצא בו דופי וגנאי, אבל ירוץ למצוה קלה ויברח מן העבירה כ'צבי'. והיופי שהוא השלימות הנמשל את הצורה. ועל הפעל אמר: "וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים", רוצה לומר שיהיה פועל המצוות בגבורה מבלי עכוב ומונע כארי שלא ישוב מפני כל בגבורתו, ולא יעשה זה כולו כי אם לאותו תכלית המשובח לעשות רצון אביו שבשמים.

footnotes:
²⁷ לפי בראשית יד, יט.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:18
[Nachalat Avot on Avot 5:20:18](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:18)

**הנה** התבאר למה נזכרו במשנתינו אל הד' מזולתם כפי כל אחד מהדרכים האלה. ולמה ומאי זו בחינה שבא העזות והקלות והמהירות שאינו מצד עצמם שהם פחיתיות, אבל הם כפי תכליתם שמאותה בחינה הם שלמיות. ומאי זו בחינה מהמשל יוחסו המדות האלה לבעלי חיים אשר זכר. ומה ההבדל אשר בין "קל כנשר ל"רץ כצבי". **והותרו השאלות כולם**.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:19
[Nachalat Avot on Avot 5:20:19](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:19)

**ולפי** שלא יחשוב אדם מאומרו: "הוי עז כנמר" שהיה יהודה בין תימא משבח עזות הפנים, לכן הביא מאמרו השני: "עז פנים לגיהנם ובוש פנים לגן עדן". רוצה לומר, הרוצה להכיר מי שהוא לחיי עולם הבא, יראה אם הוא – 'עז פנים' שלא יבוש מעשות דברים מגונים, או לדבר בגאוה וגודל לבב בפני הרבים, או בפני חכם, ולא ישא פנים לזקן, ידע וישכיל אשר כזה ממולא עוונות ותכונות רעות, אין לא תקוה אלא לרדת לגיהנם. ו'הבוש פנים' – שהוא הפכו מורה על טוב המזג ושהוא יזכה לחיי העולם הבא בגן עדן.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:20
[Nachalat Avot on Avot 5:20:20](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:20)

**ובמסכת** כלה (פרק א') הביאו המאמר הזה וניתוספו עליו דברים. ובקצת הספרים תמצאם נכנסים בזאת המשנה והוא טעות, כי נעתקו משם והם על דרך הביאור. כי הנה במשנתנו נזכרו לבד דברי רבי יהודה בן תימא שהם: "עז פנים לגיהנם ובוש פנים לגן עדן", אמנם שמה במסכת כלה דרשו הדבר וחלקו עליו חכמים הלכה למעשה, שפעם אחת היו זקנים יושבים ועברו לפניהם שני תינוקות אחד כסה ראשו ואחד גלהו, ועל זה הביאו מאמר יהודה בין תימא "עז פנים לגיהנם ובוש פנים לגן עדן". ואמר רבי אליעזר שהיה ממזר, וכבר ביאר שענינו מום זר. ורבי יהושע אמר שהיה בר הנדה שאמו נתעברה ממנו בהיותה נדה, ולכן לא היה לו בושת פנים. ורבי עקיבא הרכיב השני ענינים ואמר: ממזר ובר נדה. אמרו ליה היאך מלאך לבך לעבור על דברי חביריך אמר להם אני אקיימנו. הלך אצל אמו מצאה שמוכרת קטנית אמר לה בתי אם תאמר דבר שאומר לך אביאך לחיי העולם. אמרה לו השבע, היה רבי עקיבא אומר בשפתיו ומבטל בלבו אמר לה בנך זה מה טיבו? אמר לו כשנכנסתי לחופה נדה הייתי ופירש ממני בעלי ובעלני שושביני, ועברתי את זה נמצאת תינוק זה ממזר ובר הנדה. אמרו גדול רבי עקיבא שהכחיש את רבותיו. באותה שעה אמרו ברוך המקום שגלה סודו לעקיבא בן יוסף. ורבי עקיבא מן התורה מנא ליה, שנאמר (הושע ה, ז): "ביי' בגדו כי בנים זרים ילדו". ואין בגדו אלא זנות, שנאמר (ירמיה ג, כ): "אכן בגדה אשה מרעה". ואין זר כאן אלא – ממזר. אחד גלה ראשו ש"מ גילוי הראש – עזות פנים תקיפא היא.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:21
[Nachalat Avot on Avot 5:20:21](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:21)

**אבל** יש לעיין היכן מצא רבי עקיבא בפסוק הזה עזות הפנים ושהיה בר הנדה וממזר. והפסוקים האלו הם בהושע תחלתם (הושע ה, ה-ז): "וענה גאון ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם יהודה עמם. בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את יי' ולא ימצאו חלץ מהם ביי' בגדו כי בנים זרים ילדו" וגו'. הנה במה שאמר: "וענה גאון ישראל בפניו" – למד רבי עקיבא שהיה 'עזות פנים'. וגם באומרו: "חלץ מהם" – דרש סמוכים והבין ממנו אותו שגלה את ראשו, כי 'חלץ' כמו – 'גלה' כמו – "וחלצה נעלו" (דברים כה, ט). ומאשר אמר "ביי' בגדו" והוכיח שהבגידה תאמר על הזנות, הוליד מזה שזנות היא בנדה כנגד מצוות התורה, כי על כן אמר "ביי' בגדו". רוצה לומר, שהבגידה והזנות היה עוד ביי' כעבירת הנדה ושהיה ממזר, כי על כן אמר: "כי בנים זרים ילדו". רצה לומר, כי ילדו בנים מאנשים זרים. הרי שכל דברי רבי עקיבא נמצאו בכתוב. ומאשר אמר בכתוב (שם): "עתה יאכלם חדש את חלקיהם" – ידענו שעזי הפנים יורשים גיהנם.


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:22
[Nachalat Avot on Avot 5:20:22](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:22)

**אמנם** הביישנים הם מבני ישראל. כי הבושה היא המדה המיוחדת באומה. ולכן יש להם חלק לעולם הבא. אמרו בפרק הערל (יבמות עט, ע"א): שלושה סימנים יש באומה זאת רחמנים, שנאמר (דברים יג, יח): "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". רוצה לומר יתן לך תכונה זאת. ביישנים, שנאמר (שמות כ, יז): "למען²⁸ תהיה יראתו על פניכם". גומלי חסדים, שנאמר באברהם (בראשית יח, יט): "אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יי'" וגו'. ואין ספק שמדת הבושת תכלול שלושתם, כי הוא להכיר החסרונות שהאדם מוכן אליהם ולהבין שלמות זולתו. ולזה ירחם ויגמול חסד ויבוש מעשות דבר בלתי נאות. ולזה ילמדון מדת הבשת.

footnotes:
²⁸ בכתוב: "ובעבור".


###### Nachalat Avot on Avot 5:20:23
[Nachalat Avot on Avot 5:20:23](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:20:23)

**ומפני** זה סמך התנא למאמרו זה התפלה קצרה "יהיה רצון שתתן חלקנו בתורתך". לפי שהיא אשר תורשינו מדת הבושת ושאר המדות הנזכרות למעלה, כדי שנגיע לחיי העולם הבא . ולפי שהאמצעי והכלי האמתי לזה היא הישיבה בארץ ישראל ובירושלים עיר הקדש, לכן אמר בתפלתו "שתבנה עירך במהרה בימנו ותן חלקנו בתורתך". כי בהיותנו על אדמתנו יהפוך על עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם יי' ולעבדו שכם אחד²⁹.

footnotes:
²⁹ לפי צפניה כ, ט.


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:1
[Nachalat Avot on Avot 5:21:1](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:1)

**(כא-כג) כפי** מה שנמצא במשניות הישנות הספרדיות במאמרים האלה נשלמו. רוצה לומר מאמר 'בן בג בג', ומאמר 'בן הא הא לפום צערא אגרא'. אבל במשניות אשר אתנו פה היום נמצא עוד מאמר "בן חמש... למקרא" וכו'. ואנחנו נפרשהו כן, בעבור שיהודה בן תימא הזהיר שיהיה האדם – "עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים", ושעם הבריות יהיה – בוש פנים. וביאר ואמר שזה כולו ישיג האדם באמצעות התורה עד שמפני זה התפלל לשם שיתן חלקו בתורתו. לכן בן בג בג הסכים עמו באומרו, שכל הידיעות והמדות טובות יושגו באמצעות התורה, אם יעיין בה האדם בשלימות גדול, והוא אומרו: "הפוך בה והפך בה דכלא בה". רצה לומר, שישיב פרשיותיה זו על זו וימצא שכל הדברים נכללו שמה לא תחסר כל בה. וכמאמר משה אדוננו (דברים לב, מו-מז): "שימו לבבכם לכל הדברים... כי לא דבר רק הוא מכם". ודוד אמר לשלמה בנו (מלכים א' ב, ג): "ושמרת את משמרת יי' אלהיך וכו' ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם". שפירש כמו שכבר זכרתי שכל אשר יפנה ויבקש בחקירתו ועיונו ימצא שם. ואיפשר לומר, כי לפי שאמר למעלה: "בן חמש למקרא" וכו' בא 'בן בג בג' לפרש שעם היות שיגבלו הזמנים ההם, הנה בדרך כלל טוב לאדם שכל ימי חייו יעסוק בתורה ויהפוך בה, כי כל השלמיות נמצאות בה ולמה תשגה בני בזרה¹. ואף על פי שיש עמל רב בעסק התורה – "לפום צערא אגרא". והפירוש הזה כפי הגרסא שכתוב בה כן.

footnotes:
¹ לפי משלי ה, כ.


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:2
[Nachalat Avot on Avot 5:21:2](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:2)

**וכלל** הענין שירבה האדם בעיון התורה ופלפולה, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (עירובין כא, ע"ב): " 'קצוותיו² תלתלים' (שיר השירים ה, יא). אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ מהתורה תלי תלים של הלכות". ועוד אמרו (עירובין נד, ע"א): המהלך בדרכו ואין לו לוייה יעסוק בתורה, שנאמר (משלי א, ט): "כי לוית חן הם לראשך" חש בראשו – יעסוק בתורה, שנאמר: "הם לראשך". חש בגרונו – יעסוק בתורה, שנאמר: "וענקים לגרגרותיך³". חש במיעיו – יעסוק בתורה, שנאמר (שם ג, ח): "רפאות תהי לשרך". חש בעצמותיו – יעסוק בתורה, שנאמר (שם ד, כב): "ולכל בשרו מרפא".

footnotes:
² בכתוב: "קוצותיו".
³ בכתוב: "לגרגרתיך".


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:3
[Nachalat Avot on Avot 5:21:3](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:3)

**וכפי** מה שפירש על זה הרב מתתיה, הנה כלל בזה המאמר כל עניני החכמות בה' סוגים. האחד – חכמת הדינים והמדות שבין אדם לחבירו, שיהיה חבורו ולמודו עם בני אדם יפה ונאות. ועל זה אמר (עירובין כא, ע"ב): "המהלך בדרך ואין לו לוייה", שהדרך הוא העולם הזה והלוייה הוא חברת בני אדם שאינו יודע דרכי חברתם. הב' – המצוות שבינו למקום, ובכלל עניני האלהות והתכונה, ועליהם אמר: 'חש בראשו' – יעסוק בתורה. רוצה לומר, שאם יפסק בפנות האמונה ושורשיה שהם במדרגת הראש יעסוק בתורה כי שם תמצאם. הג' – חכמת ההגיון ותנאיה והשמירה מהטעות, ובכללה חכמת הדקדוק שיש בה סודות מועילות, ועל זה אמר 'חש בגרונו' – יעסוק בתורה, כי ממנה תוצאותיה. הד' – חכמת הטבע והדברים הסגוליים והכשופים שסיבותיהם נעלמות, ועל זה אמר: 'חש בבני מעיו' – לפי שהם דברים נעלמים ממראית העין ויעסוק בתורה, כי ממנה יצאו תולדותיה. הה' – חכמת הרפואה לשמירת הבריאות והברת החולי, ועל זה אמר: 'חש בעצמותיו' – לפי שהעצמות הם יסודי הגוף וכן הבריאות יסוד האדם. וכאילו אמר שאם יחוש בכל גופו מכף רגלו ועד ראשו – יעסוק בתורה, כי בה תרופות כוללים לכולם הן בנגלה הן ברמז.


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:4
[Nachalat Avot on Avot 5:21:4](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:4)

**ולזה** אמר שיזקן ויבלה ימיו בה בהפלגת עיונו עליה יראה מראות אלהים⁴ וישיג האמת, והוא אומרו: "ובה תחזי". רוצה לומר, שישיג הדברים הנעלמים מאד שלא תספיק בהם החקירה. והזהירו שאף שתראה שום דבר רחוק מן השכל לפי דעתך – "מינה לא תזוז" ולא תעזוב הדרך התורני מפני חקירות אחרות שכליות, לפי שאין מדה והשערה אמתית – "טובה הימנה". רוצה לומר, שהסברא האינושית והשכל העיוני לא תגיע אל האמת כדרך התורה האלהית.

footnotes:
⁴ לפי יחזקאל ח, ג; מ, ב.


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:5
[Nachalat Avot on Avot 5:21:5](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:5)

**הנה** אם כן כלל במאמרו זה שלושה למודים: האחד – כנגד הנערים והבחורים – "הפוך בה והפך בה דכולא בה", שיתעסקו תמיד בעיון התורה מבחרותם. הב' – כנגד הזקנים – "וסיב בה ובלי בה" רוצה לומר, שיזקין בעיונה, כי אז בימי הזקנה ישיג הידיעות האלהיות מעשה בראשית ומעשה מרכבה, וזהו – "ובה תחזי". הג' – בענין הספיקות המחקריות – "ומינה לא תזוז שאין לך מדה טובה הימנה", וקרא את התורה מדה, לפי שבה ימדדו שאר החכמות והמוסיף והגורע הוא שקר. ולפי שההתהפכות הזה בתורה כל ימי האדם לא יושג כי אם בעיון רב, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין כו, ע"ב): למה נקראת שמה תושיה מפני שמתשת כוחו של אדם. לכן אמר בן הא הא מסכים לזה: "לפום צערא אגרא". רוצה לומר, כי כפי הצער שיקבל האדם בעיון התורה ככה יקבל השכר באחרונה וכן 'בן בג בג' פירשוהו בן גרים, ו'בן הא הא' פירשוהו – שהיה בן אברהם ושרה שניתוספו בהם שני ההי"ן, שהמביט אל אברהם אבינו ואל שרה תחוללנו יבחר בצער לעבודת קונו בהביטו אל השכר שיקבל עליו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:6
[Nachalat Avot on Avot 5:21:6](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:6)

**אמרו** בפרק רבי עקיבא (שבת פג, ע"ב) אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר (במדבר יט, יד): "אדם כי ימות באהל". ובסוף פרק חלק (סנהדרין קיא, ע"א) דרשו: "ולא תמצא בארץ החיים" (איוב כ״ח:י״ג-י״ד, יכ) – לא תמצא במי שמחייה עצמו עליה. ובפרק עושין פסים (עירובין כא, ע"ב) – במי אתה מוצאה במי שמשחיר עליה כעורב. ובפרק כיצד מעברין (שם נד, ע"א) אם אדם משים עצמו כמדבר שהכל דשין בו – תורה ניתנה לו במתנה, שנאמר (במדבר כא, יח): "וממדבר מתנה". חיתך ישבו בה אם משים עצמו כחיה זו שמזרעת ואוכלת – תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. ואמרו גם כן: "אף חכמתי עמדה לי" (קהלת ב, ט) – חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי. ולכן ציוה למלך וקרא בו כל ימי חייו (דברים יז, יח-יט). רוצה לומר, שלא יעיין בחכמה אחרת, כי בזאת יקנה שכרו בעולם הזה ובעולם הבא. ולפי שחייב כל אדם לומר מה שממע בלשון רבו, הביא רבינו הקדוש שני המאמרים האלה שאמרו 'בן בג בג' ו'בן הא הא' בלשונם שהיו אומרים אותה לעם עם היות חבור המשניות כולו בלשון הקדש.


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:7
[Nachalat Avot on Avot 5:21:7](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:7)

**ואמנם** המאמר האחר: "בן חמש למקרא" מצאנוהו בקצת הספרים מיוחס אל שמואל הקטן. אמנם קצת מפרשים סמכוהו לבן הא הא. יהיה למי שיהיה הנה קשורו מבואר. כי בעבור שזכר חיוב התמדת הלמוד בתורה לנער ולזקן, בא המאמר הזה לבאר מאי זה זמן יתחיל האדם בלמודה. וזכר בזה מדרגות כפי השנים. ואגב אורחא הודיענו שינוי האדם כל חייו. והנה אמר שבן ה' שנים ראוי לחנך הנער למקרא. וראוי שתדע שהזמנים האלה שזכר כאן הם כולם לענין הלמוד זמני ההתחלה לא זמני התכלית. כי הנה לא אמר שעד ה' שנים יעסוק במקרא, ולא עוד כמו שעושים היום האשכנזים, כי אם בהיות חמש שנים יתחיל להתלמד במקרא. אמרו בפרק לא יחפור (בבא בתרא כא, ע"א): אמר ליה רב לרב שמואל בר שילא עד בר שיתא, לא תקביל מכאן ואילך קביל ואיספי ליה כתורה.


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:8
[Nachalat Avot on Avot 5:21:8](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:8)

**ומ"מ** יש מפרשים שבן ג' שנים לאותיות, ומצאו להם סעד במדרש בפסוק (ויקרא יט, כג): "כי תבואו⁵ אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו" – בפריה של תורה הכתוב מדבר כדאמר (משלי כז, יח): "נוצר⁶ תאנה יאכל פריה". ורצה לומר, ש"האדם עץ השדה" (דברים כ, יט) הוא הולד וביאתו הוא יציאתו לעולם. ואמר שג' שנים ויכנס בשנה הרביעית אז יקודש לשם בלמוד אותיות התורה, ובשנה החמישית להוסיף לכם תבואתו. רוצה לומר, שיהיו מוסיפין בלמודו שיכניסוהו למקרא. ובן עשר ראוי שיתחיל במשנה לא שיפסוק מהמקרא עדיין, אבל שיוסיף עליה דבר מהמשנה בהיותו בן עשר שנים מצורף לזה, שבחמשה שנים בהיות למודו כהוגן ידע לקרוא כל הכ"ד ספרים וסימן יפה לכל תלמיד הוא – בה' שנים. ולזה אמרו שישימו הלוי בן כ"ה שנים – ללמוד, ובן ל' – לשרת, לפי שראו שהיה די בחמש שנים ללמודו. ולכן עשה ט"ו לתלמוד שהוא ידיעת הוויות המשנה ופירושם. כי הה' שנים הראשונים במשנה יהיו בעבור שיהיו שגורות בפיו ערוכה בכל ושמורה, ובן ט"ו יכנס להבנת פירושה.

footnotes:
⁵ בכתוב: "תבאו".
⁶ בכתוב: "נצר".


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:9
[Nachalat Avot on Avot 5:21:9](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:9)

**וראיתי** מי שפירש בן חמש למקרא ללמוד קריאתה על ספר ועל פה. וכן המשנה בן עשר שיהיו שגורות בפיו. ובן ט"ו לתלמוד הוא כולל לפירוש הפסוק ופירוש המשנה, כי משם ואילך יתחיל ללקחו מעצמו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:10
[Nachalat Avot on Avot 5:21:10](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:10)

**האמנם** אמר בן י"ג למצוות, כי כן כתוב בתורה (שמות כא, יד): "איש איש". וגבול האיש הוא מה שראוי להוליד. וחכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין סט, ע"א) שמו בו שני תנאים⁷: האחד – שיהיו לו י"ג שנים שלמים. והב' – שיביא שתי שערות. והנקבה לפי שממהרת להגדל שנה אחת הגבילו שני גדולתה י"ב שנים שלמים. עוד עשה מדרגה אחרת בן י"ח שנה לחופה, וכמו שאמרו בפרקא קמא דקידושין (דף כט, ע"ב): בן עשרים ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה. ולזה הקדים זה התנא שני שנים באומרו: "בן י"ח לחופה", כדי שיהיה טהור לגמרי. ויש דורשין בסימן זה "והוא אשה בבתוליה יקח" (ויקרא כא, יג), שמנין והוא י"ח.

footnotes:
⁷ בעניין – "בן סורר ומורה".


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:11
[Nachalat Avot on Avot 5:21:11](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:11)

**עוד** עשה מדרגה אחרת בן כ' לרדוף שהם קלי המרוץ והדם רותח. ויש אומרים לרדוף אחרי התאוות אם לא נשא אשה עד אותו פרק. האמנם, לפי שעדיין איבריו רכים ראה שאין האדם שלם בכוחו, אלא עד שלושים שהיא מדרגה אחרת. ובעבור שהשכל בימי הנערות מטורף בהפעליותיו, לכן אמר בן מ' לבינה. רוצה לומר, שאז הוא הזמן לעיין בדרושים העמוקים וכמו שאמרו בפרקא קמא דעבודה זרה (דף יט, ע"ב): "כי רבים חללים הפילה" (משלי ז, כו) – זה תלמיד חכם שלא הגיעה להוראה ומורה, ועד כמה עד ארבעין שנין. וכמו שאמר משה לישראל (ויקרא כט, ג): "ולא נתן יי' לכם לב לדעת... ואזנים לשמוע⁸ עד היום הזה" – שהיו אז בסוף מ' שנה. ועם היות הבינה בבן ארבעים שהוא העיון וההתעסקות להבין, הנה חתוך הדין והפסק אין ראוי שיונחל אדם, אלא בן חמשים שנה, וזהו אומרו: "בן חמשים לעצה". וכתב הרב יונה מבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד. ומה הצורך לומר לא יעבוד עוד, אלא להגיד שעוד אינו עובד אלא מלמד הלכות עבודה. וייחס בעצה לחמשים, לפי שהעצה צריכה ישוב הדעת ודיעה רבה בנסיון הדברים, וזה כולו יקנה בהיותו בן חמשים לא קודם לכן.

footnotes:
⁸ בכתוב: "לשמע".


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:12
[Nachalat Avot on Avot 5:21:12](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:12)

**עוד** זכר מדרגה אחרת בן ששים לזקנה. רצה לומר, שלא מת בכרת וניצל מכת הרשעים כדאיתא בסוף פרק מגלחין (מועד קטן כח, ע"א). וכתב הרב יונה שהוא רמוז ב"תבא בכלח אלי קבר" (איוב ה, כו), כי מנין ב'כלח' עולה אל ששים. בן שבעים לשיבה, רצה לומר שהוא ראוי לכבדו משום "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט, לב), ומסקנא אפילו זקן אשמאי רוצה לומר – בור מלשון 'שממה', אבל לא שיהיה עבריין. בן שמונים לגבורה, שנאמר (תהילים צ, י): "ואם בגבורות⁹ שמונים שנה". ואמנם אמרו: "בן תשעים לשוח", רצה לומר כפוף מגזירת – "כי שחה אל מות ביתה" (משלי ב, יח). והרב יונה פירש מלשון 'שיחה' שלא נשאר לו מהכוחות כי אם הדבור והכונה שאין להטיל עליו עול צרכי צבור. ואמנם בן מאה הוא "כאלו מת ובטל מן העולם", שכוחותיו בטלים ודבריו אינם נשמעים ואור עיניו גם הם אין אתו.

footnotes:
⁹ בכתוב: "בגבורת".


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:13
[Nachalat Avot on Avot 5:21:13](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:13)

**וכל** זה ממה שיורה שאין לאדם להתעסק מאד בענינים הגופיים החומריים. כי הכל כלה ומתבטל רק ביראת השם, כי היא העומדת לאדם לעולמים שממנה יעשה עיקר בנערותו בבחרותו ובזקנותו. ולכן בפרשת שמע נאמר (דברים ו, ו-ז): "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם". רוצה לומר, שאל הנערים והבחורים יחנך בלמודה, ואחרי היותם גדולים אמר: "ודברת בם בשבתך בביתך" – רוצה לומר אחרי שיהיה לך בית. "ובשכבך וקומך" רוצה לומר, עד שישכב בקברו ואז תדבק בו תורתו עד יום קומו לתחיית המתים. כי הפרשה מלבד פשט המצוה תרמוז למדרגות האדם בלמוד תורתו כפי דרך המשנה הזו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:14
[Nachalat Avot on Avot 5:21:14](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:14)

**והחכם ראב"ע** בפיוט אחד אשר עשה, סדר מדרגות שנות האדם וימיו לא לענין הלמוד כי אם כפי התכונות השנים וטבעיו באופן. ואזכרהו לך פה כי הוא מאמר נחמד מאד ויפה עשאו ליום הכפורים ותארו כן:


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:15
[Nachalat Avot on Avot 5:21:15](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:15)

**בן** אדמה יזכור למולדתו, כי לעת קץ ישוב ליולדתו:


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:16
[Nachalat Avot on Avot 5:21:16](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:16)

**קום** והצלח אמרו לבן חמש. מעלותיו עולים עלות שמש. בן שדי ישכב ואל ימש. צוארי אב יקח למרכבתו:


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:17
[Nachalat Avot on Avot 5:21:17](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:17)

**כי** מה תאיצון מוסר לבן עשר. עוד מחט קט יגדל ויוסר. דברו לו חן חן ויתבשר. שעשועיו יולדיו ומשפחתו:


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:18
[Nachalat Avot on Avot 5:21:18](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:18)

**כי** מה נעימים ימים לבן עשרים. קל כעופר דולג על ההרים. בז למוסר לועג לקול מורים. יעלה חן חבלו ומלכודתו:


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:19
[Nachalat Avot on Avot 5:21:19](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:19)

**כי** בן שלשים נפל ביד אשת. קם והביט הנו רשת. יחלצוהו סביב בני קשת. משאלותיו בניו ולב אשתו:


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:20
[Nachalat Avot on Avot 5:21:20](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:20)

**כי** נע ונכנע משיג לארבעים. שש בחלקו אם רע ואם נעים. רץ לדרכו ויעזוב רעים. על עמלו יעמוד במשמרתו:


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:21
[Nachalat Avot on Avot 5:21:21](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:21)

**כי** חמשים יזכור ימי הבל. יאבל כי קרבו ימי אבל. בז בעיניו את כל יקר תבל. כי יפחד פן קרבה עתו:


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:22
[Nachalat Avot on Avot 5:21:22](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:22)

**כי** שאלו מה היה לבן ששים. אין מעשיו בדים ושרשים. כי שרידיו דלים ונחלשים. לא יקומון אתו במלחמתו:


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:23
[Nachalat Avot on Avot 5:21:23](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:23)

**כי** שנותיו נגעו אלי שבעים. אין דבריו נראים ונשמעים. רק למשא יהיה עלי רעים. מעמס על נפשו ומשענתו:


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:24
[Nachalat Avot on Avot 5:21:24](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:24)

**כי** בן שמונים טורח עלי בניו. אין לבבו עמו ולא עיניו. בז ולעג לבניו ולשכניו. ראש בכוסו ולענה פתו:


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:25
[Nachalat Avot on Avot 5:21:25](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:25)

**כי** אחרי זה כמת יהי נחשב. אשרי איש נחשב בגר תושב. אין בלבו רעיון ולא מחשב. רק באחרית נפשו ומשכורתו:


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:26
[Nachalat Avot on Avot 5:21:26](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:26)

**הנה** החכם רבי אברהם בן עזרא עשה מדרגות בני אדם כפי שנותיהם. ואין ספק שהיה ממהר את הקץ וקופץ את הזקנה יותר מדי כפי השנים. ולכן התישרו דברי המשנה להשגת תכלית האדם וטובו.


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:27
[Nachalat Avot on Avot 5:21:27](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:27)

**והכלל העולה** מכל דברי הפרק הזה, שראוי לאדם שישתדל ידיעת התורה ולמודה ויתיישר באמונותיה ובדרכי מדותיה כי הם אשר יביאו אותו אל תכלית בריאתו והשלמת העולם השפל שנברא עבורו. **ובזה נשלמה המסכתא הזאת.**


###### Nachalat Avot on Avot 5:21:28
[Nachalat Avot on Avot 5:21:28](https://torahapp.org/share/book/Nachalat%20Avot%20on%20Avot/r/5:21:28)

**ואמנם** הפרק האחר שנהגו העם לקרותו אחרי זה הוא מהברייתות ודברי החכמים במעלת התורה. כי בעבור שהיה תכלית וסוף המסכתא הזאת בזה עצמו ובאזהרת האדם על למוד התורה, ראו לצרף אחריה פרק אחר מזה הענין בעצמו. והיה זה לפי שנתפשט המנהג לקרוא מסכת אבות באותם השבתות שהם בין חג הפסח לחג השבועות. ומפני שהיו השבתות ששה ובמסכת אבות לא היו כי אם ה' פרקים, הוסיפו זה הפרק בשבת האחרון מהם קודם חג השבועות – יום מתן תורה. וכבר ידעת שהברייתות נאמרו בלשון המשנה אבל אינו ממסכת אבות. ומפני שנתפשט המנהג לקוראו וגם לשלימות המלאכה התעסקתי גם כן בפירושו.