## Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Korech

###### Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Korech 3:1
[Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Korech 3:1](https://torahapp.org/share/book/Naftali%20Seva%20Ratzon%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Korech/r/3:1)

**כן**עשה הילל בזמן שבית המקדש הי' קיים הי' כורך פסח מצה ומרור ביחד ואוכל לקיים מה שנ' על מצות ומרורים יאכלוהו. לבאר זאת נקדים תחילה הגמ' דפסחים דב"ה ס"ל שצריך לאכול שלשתן דהיינו פסח מצה ומרור בכריכה אחת שנ' על מצות ומרורים יאכלוהו. ומסיק שם הגמ' חלוקין חביריו על ב"ה דתניא יכול לא יהא יוצא ידי חובתו אלא אם עשה כהלל דהיינו שיאכל שלשתן כאחד דווקא: ת"ל יאכלוהו אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. היוצא מזה דב"ה וב"ש שניהם מקרא אחד דרשו מר נפקא לי' מסיפא דקרא דכתיב יאכלוהו ומר מרישא דקרא דכתיב על מצות ומרורים וצריך לשום לב במאי פליגי. ולישב זאת נקדים הגמ' דחגיגה דשם פליגי ג"כ דב"ה ס"ל ארץ נבראת תחילה שנ' ביום עשות ה' ארץ ושמים ר"ל מדהקדים קרא ארץ לשמים: וחכמים אומרים שניהם נבראו כאחת אלא שאי אפשר להוציא שתי תיבות כאחד ובהיות כן יפלא ממך הדבר לב"ה דס"ל מה שמוקדם בפסוק הוא מוקדם במעשה דמ"הט ס"ל ארץ נבראת תחילה נימא ג"כ גבי מצה ומרור מדהקדים קרא מצה קודם למרור * כמ"ש על מצות ומרורים יאכלוהו נימא ג"כ להקדימו במעשה דהיינו שיאכל תחילה מצה וא"חכ מרור וכ"כ רש"י בהדיא בפסחי' ע"פ מצות ומרורים בתחילה מצה וא"חכ מרור ולא שיאכל שלשתן בבת אחת. אבל אליבא דרבנן דפליגי התם אב"ה וס"ל ש"ו כאחד נבראו משום שא"א להוציא שתי תיבות כאחד לק"מ דנימא ג"כ גבי מצה ומרור שכוונת התורה שיאכל שלשתן בכריכה אחת אלא שאי אפשר להוציא שתי תיבות כאחד ואמאי חלוקין חביריו על ב"ה וס"ל יאכלוהו אפילו זה * בפני עצמו וכו' שזה אינו קושיא כלל אליבא דרבנן שהרי ס"ל באמת לכתחילה צריך לאכול שלשתן יחד בכריכה אחת וכדי של"ת שאינו יוצא ידי חובתו בדיעבד אם לא עשה כהיל למה"ט כתבה התורה יאכלוהו אפילו כל אחד בפני עצמו וא"כ ס"ל באמת שצריך לאכול שלשתן יחד וא"כ לק"מ אליבא דחכמי' זולת אליבא דב"ה:
**ונ"ל**לישב ע"ד מ"ש לעיל: לפי הטעם המפורש במשנה מצה ע"ש שלא הספיק וכו' נמצא מצה מורה על חירות ומרור על עבדות א"כ הי' ראוי להפך הסדר לאכול תחילה מרור לזכור המירור וא"חכ לאכול המצה המורה על החירות שהוציאנו ה' משם כפי הסדר: ואנו בליל פסח אוכלין תחילה מצה וא"חכ מרור ול"פז יפלא ממך הדבר במ"ש הכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו ר"ל תחילה מצות וא"חכ מרור על מרורים ומצות אפכא מבעי לי' ואם נאמר * דכוונת התורה הוא שיאכל שלשתן דווקא ביחד מעתה אין מקום לקושיא זו שהי' לו להקדי' המרור דמאחר שנאכלין שלשתן יחד לא יפול עליו דין קדימה או דין איחור: ואפשר לומר מכח קושיא זו שקשה לב"ה שהי' לו להקדים המרור זה לזה מכריחו שהי' כורך שלשתן יחד ואכלן: אכן כל זה נאות לנו בזמן שב"הק שאז הי' אפשר לאכול שלשתן יחד אבל עכשיו בזמן הזה דליכא פסח וא"כ מצה הוא מן התורה ומרור דרבנן ואסור לאכול שניהם יחד משום דאתי מרור דרבנן ומבטל למצה שהיא דאורייתא וצריך לאכול תחילה מצה וא"חכ מרור ע"ז יפול הקושיא שהי' לנו להפך הסדר: וע"פ הצעה זו מבואר במ"ש כן עשה הילל בזמן שבית המקרש הי' קיים הי' כורך פסח מצה ומרור ביחד ואוכל לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו כוונתו בזה לומר שהילל הי' נוהג עצמו לאכול שלשתן יחד: וכדי שלא תקשה דידי' אדידי' הלא דבריו סותרין זא"ז שהרי ב"ה ס"ל ארץ נבראת תחילה שנ' ביום עשות ה' ארץ ושמים ש"מ דס"ל מה דמוקדם בכתוב * הוא מוקדם במעשה וא"כ ה"ה גבי מצה נמי נימא הכי: ומצה הוא מוקדם למרור נימא נמי מה דמוקדם בקרא הוא מוקדם במעשה וא"כ צריך לאכול תחילה המצה וא"חכ המרור ומוכרח לומר דקרא מכריחו לכך: דאי ס"ד דאזלינן בתר המוקדם יפול הקושיא על התורה במ"ש על מצות ומרורים אפכא מבעי לי' על מרורים ומצות: אלא וודאי שהכוונה בזה שיאכל שלשתן יחד: ול"כא לקיים מה שנאמר כוונתו בזה ליתן טעם דמ"ה הי' ב"ה נוהג עצמו כך כדי לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים אז על מרורים ומצות מבעי לי' אלא וודאי שצריך לאכול שלשתן יחד ולא שייך קדימה או איחור: ול"זכ באומרו כך הי' הילל נוהג בזמן שבית המקדש הי' קיים כוונתו בזה לומר בזמן הבית אז הי' אפשר בתקנה:
**ואכתי**לא פלטי מהא דק' אליבא דרבנן דחלוקין על הילל וס"ל יאכלוהו אפילו כ"א בפני עצמו לפ"ז יפול הקושיא א"כ על מרורים ומצות מבעי לי'. ע"כ אעתיק הגמ' ותראה שנכון הוא דה"א שם א"ר חלוקין חביריו על ב"ה דתניא יכול לא יהא יוצא י"ח אלא א"כ עשה כהלל ר"ל דווקא שאכלן שלשתן יחד ת"ל יאכלוהו אפילו כל אחד בפני עצמו: נשמע מזה דרבנן ס"ל לכתחילה צריך לאכול שלשתן יחד כבית הילל אמנם בדיעבד אם אכלן זה אחר זה יוצא מדכתיב יאכלוהו נמצא דרבנן כהילל ס"ל שצריך לאכול שלשתן יחד וזה מוכח מדשינה הכתוב והקדים מצה למרור שהי' ראוי להקדים מרור למצה אלא וודאי שבא להורות לנו שצריך לאכול שלשתן יחד ואז לא שייך קדימה או איחור: וכדי של"ת שגם בדיעבד אינו יוצא ע"כ כתבה התורה מלת יאכלוהו דבדיעבד יוצא אם אכל כ"א בפני עצמו:
**ועדיין**לא פלטינן מחדא במ"ש הי' כורך פסח מצה ומרור ואוכל ביחד למה פרט כל אחד ואחד בשמו מסתייע הי' באומרו * כן עשה הילל הי' כורך שלשתן בבת אחת ואוכל. ואפשר לומר עד"ג דפסחים א"ר בזמן הזה לא ליכרוך אינש מצה ומרור בהדדי וליכול משום דמצה בזמן הזה הוא דאורייתא ומרור הוא דרבנן ואתי דרבנן ומבטל דאורייתא והתו' הקשו בזבחי' מ"ש אם עשה עיסה מאורז ודגן ועשה ממנו מצה דק"יל שאם יש טעם דגן אדם יוצא בו ולא אמרינן דאתי טעם אורז ומבטל לטעם דגן: ותירצו מרור שאני הואיל והוא דבר מר וחזק מאוד מכח חוזק מרירתו יש לחוש שיבטל: והשתא אתי שפיר במ"ש כן עשה הילל בזמן שב"הק הי' כורך וכו' כוונתו בזה לומר שהילל הי' נוהג לאכול שלשתן בכריכה אחת בזמן שהי' הבית קיים שאז גם מרור מן התורה ולא שייך ביטול דמצות אינן מבטלות זו את זו: אבל עכשיו אינו נכון לעשות כן משום ביטול: ושמא תאמר מ"ש ממצה שנעשה מאורז ודגן וכו' דלא חיישינן לביטול: וכדי לישב תמי' זאת ע"כ הכניס בדבריו ואמר שהי' כורך מצה ומרור ביחד ואוכל ר"ל מאחר שהי' מרור שהוא דבר מר וחזק יש לחוש יותר לביטול מאחר שהוא דרבנן יבטל המצה שהוא מן התורה. ומה דנקט הי' כורך ואוכל מלת ואוכל הוא למותר דוודאי * אדעתא לאכול אותם הי' כורך אותם יחד: כוונתו ע"ד מ"ש התו' בזבחים דשם יליף דכל העולין ע"ג המזבח אינן מתבטלין שנ' ולקח מדם הפר ומדם השעיר והלא דם הפר מרובה וכו' וכתבו התו' למה לי קרא תיפוק לי' שאין מצות מבטלות זו את זו שהרי הילל הי' כורך מצה ומרור ולא הי' חייש לביטול: וי"ל דשמא גבי אכילה שאני ובהכי ניחא מה שדקדק בדבריו ואמר שהי' כורך ואוכל תיבת ואוכל דייקא דל"ת לב"ה שהי' כורך אותם יחד משום דלא חיישינן לביטול מטעם דמצות אינן מבטלות א"כ קשה למה לי קרא ולקח דם הפר תיפוק לי' וכו' לז"א הי' כורך ואוכל ר"ל דגבי אכילה יש לחוש יותר וע"כ אצטריך קרא:

**Rabbi Mark Greenspan:**
**Hillel, and How we Eat Pesah*, Matzah, and Maror*:** Hillel and the sages disagreed on this matter. Hillel said that during the time of the Temple in Jerusalem, one should eat *pesah, matzah and maror* together as a sandwich as the verse says, *al matzot u’marorim;* while the sages emphasized the last part of the verse, *yoch’luhu*, “You shall eat it,” meaning that each one can be consumed separately. In other words, Hillel emphasized the first part of the proof text while the sages emphasized the last part of the text. But the controversy between them is even more complicated than just the interpretation of this verse.
Elsewhere in the *Talmud*, however, *Beit Hillel* interprets the verse, “On the day when the Lord made the earth and the heavens,”¹¹⁶ to mean that God created the earth before He created the heaven, while the sages interpreted the verse to mean that the two were created simultaneously; since we can only recite one word at a time, heaven and earth are written separately. This controversy is relevant to our present discussion. According to *Beit Hillel,* that which comes first in a verse also comes first in action as well. But if that is the case then shouldn’t *matzah*take precedence over *maror* at the *Seder* since it is written first in the verse? The sages, on the other hand, seem to be presenting Hillel’s point of view. Like the earth and heaven being created simultaneously, we should eat the three elements of the Passover offering at once! So why, then, do the sages disagree with Hillel in the matter of eating the Hillel sandwich?
The sages would agree with Hillel; optimally, it is best to eat the three items together in a sandwich. After the fact, however, would disagree with Beit Hillel. The Sages would say it is ok to eat the Passover offering, *matzah* and *maror* separately from one another. Hillel, on the other hand would argue that in the time of the Temple one had to eat the three items together at once; otherwise why would the *Torah* place the *matzah* before the *maror.* This would make no sense since *maror*, a symbol of the bitterness of slavery, should come before the *matzah*, the symbol of freedom.
We can now understand why the *Haggadah* makes a point of emphasizing the fact that Hillel ate the *pesah, matzah and maror*together in the time of the Temple. One might have concluded otherwise based on his interpretation of the verse in Genesis. But because of the verse, “with unleavened bread and *maror* they shall eat it,” we conclude that in the case of the Passover offering we don’t follow the principle, “that which comes first in the verse also comes first in action as well.” If that was the case here then the verse would have also mentioned the bitter herbs before it mentioned the *matzah*since *maror*symbolizes slavery (which came first) and *matzah* symbolizes freedom (with came afterwards). If Beit Hillel was following its usual perspective here, then it would not have been necessary to mention this at all.
And how would the sages explain this? They would say that they are in agreement with Beit Hillel that *pesah, matzah and maror* should be eaten together but they would disagree with him after the fact. In other words, one should eat them together but if one doesn’t then that’s ok too. That is why the verse says*“matzah* with*maror”*implying that they should be consumed in a sandwich as Hillel suggested, but the final word “You shall eat it” implies, ‘but if you didn’t you can fulfill your obligation by eating them separately too.

footnotes:
¹¹⁶ Genesis 2:4