## Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis

###### Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis 1:1
[Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis 1:1](https://torahapp.org/share/book/Naftali%20Seva%20Ratzon%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_Story%20of%20the%20Five%20Rabbis/r/1:1)

ומה שמביא כאן מעשה בר"א ור"י שהיו מסובין בבני ברק והי' מספרים בי"מ כל אותו הלילה כו' כוונתו בזה להביא ראי' אמ"ש לעיל אפילו כולנו חכמי' כולם יודעים אפ"ה הו"ל מצוה לספר בי"מ וע"כ מביא הכא מעשה בר"א והגם שהי' חכמי' גדולים וידעו כל עניין של יציאת מצרים אע"פכ הי' מספרים בי"מ כל אותו הלילה: אמנם תי' זה הוא מספיק אליבא דבן זומא דס"ל כל להביא הלילות שצריך לזכור י"מ בכל לילה מש"אכ אליבא דחכמי' דפליגי עלי' וס"ל כל להביא לימות המשיח יזכירו י"מ אבל בלילה א"צ להזכיר לפ"ז הדרא * קושיית הרש"בא לדוכתי' למה לא יברכו על מצוה זו של סיפור י"מ: ואמינא אנא שגם אליבא דרבנן ניחא ע"פ מ"ש הראש למ"ד דס"ל מצוה בחרוסת מדוע אין מברכין עלי' הלא היא מצוה. ותי' משום דהמרור הוא עיקור המצוה וטיבול בחרוסת הוא טפל ומברך על העיקור ופוטר את הטפל. נשמע מזה דבר שהוא טפל אל המצוה אין לברך עלי'. ואי' בברכות שבן עזאי א"ל לחכמים וכי מזכירין י"מ לעתיד לבוא: והכתיב הנה ימים באי' וכו' לא יאמר עוד כו' א"ל חכמים לא שתעקור י"מ אלא שתהא גאולה אחרונה עיקר ויציאת מצרים תהי' טפל: משל לאדם שפגע בו ארי וניצול ממנו הולך ומספר מעשה ארי אח"כ פגע בו נחש וניצול ממנו הי' הולך ומספר מעשה נחש ושכח מעשה ארי וכו' ולפי המשל הזאת יהי' הנמשל כך די"מ דומה למי שפגע בו ארי וניצול ממנו שמספר מעשה ארי נמצא קודם גלות בבל הי' יציאת מצרים עיקר והי' מספרים הכל בי"מ ואחר גלות בבל שהוא דומה לפגע בו נחש וניצול ממנו מספר מעשה הנחש אז הי' עיקור הסיפור של גלות בבל שהציל ה' אותנו מהם ויציאת מצרים שהוא מעשה ארי שכח ר"ל שהי' טפל לגאולת בבל:
**וכאשר**תהי' גאולה אחרונה אז ישתכח מעשה שניהם ואז תהי' גאולה אחרונה עיקור הסיפור וגאולת מצרים וגאולת בבל יהי' שניהם טפל לה: ורא"בע הי' בשעת חורבן הבית כמו בן ט"ו שנה כמ"ש התו' בשבת וא"כ בימיו שכבר חלף עבר גאולת בבל והי' באותו פעם גאולת בבל עיקור ויציאת מצרים טפל כפי המשל. ולדעת הר"אש אין * מברכין על החרוסת משום שהוא דבר הטפל וא"כ אף אנו נאמר שאין לברך ברכה על סיפור יציאת מצרים מאחר שהיא טפל וגאולת בבל היא עיקר:
**וע"פ**הערה זו מבואר מ"ש רבי אליעזר בן עזריא הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות כוונתו של רא"בע בזה שהי' יושב ותמה על הדבר מה נשתנה סיפור של י"מ שאין מברכין עליה הלא מברכים על כל מצות שהם דרבנן כקושיית הרש"בא ורצה ר"א לתקן זאת ע"י שיזכירו יציאת מצרים בלילה ג"כ בפ' ציצית וע"יז יוסר הספק הזה מאחר שחייבה התורה לזכור י"מ בכל לילה א"כ מאי אולמי' סיפור י"מ של ליל פסח משאר הלילות של כל ימות השנה שיברכו עליהם. ואמר שלא זכיתי לנצח את החכמי' בזה עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך וכו' כל ימי חייך כל להביא את הלילות. ושמא תאמר הלא מסתבר טעמי' דר"א ולמה חלקו חכמים עלי' וס"ל כל להביא לימות המשיח אבל בלילה אינו צריך להזכיר י"מ ול"פז הדרא הקושיא לדוכתי' שהי' לנו לברך על סיפור י"מ: לכ"א וחכמים אומרים כל להביא לימות המשיח שאז יזכירו ג"כ יציאת מצרי' דקשה ע"ז וכי מזכירין י"מ לע"ל והא כתיב הנה ימים באים לא יאמר עוד וכו' ומוכרח לומר דגאולה אחרונה תהי' עיקר וי"מ תהי' אז טפל לה וא"כ עכשיו דגאולת בבל היא עיקור הסיפור ויציאת מצרים טפל לה כפי * המשל ששכח מעשה ארי ומספר מעשה הנחש ואין מברכין על הטפל: נמצא אליבא דחכמי' ניחא די"מ הוא טפל: אבל לרא"בע דלא ס"ל סברא זאת עכ"א הרי אני כבן שבעים שנה ר"ל הרי אני עכשיו אחר גאולת בבל כבן שבעים ר"ל כאילו הייתי בשבעים שנה שאז היתה גאולת מצרים עדיין עיקור ה"ה עכשיו ע"כ הוקשה לו הדבר שהי' לו לברך עלי' ומ"הט הי' דעתו לתקן ע"י שיזכירו י"מ בלילות תמיד בכל לילה:

**Rabbi Mark Greenspan:**
The story which follows regarding Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua and the others is an example of what the *Haggadah*just told us; that even the wise, the clever, the elders, and great scholars of *Torah* are obligated to expand on the story of the Exodus.
The discussion of Rabbi Elazar and the sages raises a controversy regarding a special blessing for the telling of the Exodus. According to Rabbi Elazar, who follows Ben Zoma, we do not need a special blessing because we are obligated to mention the Exodus every night. This is based on the word *kol* – **all**the days of your life. But according to the sages, who interpreted the word *kol* - **all** the days of your life as a reference to even in the time of the Messiah – there is no obligation to mention the Exodus at night and therefore we would need a special blessing on the night of Passover when we are obligated to mention it.
We can answer this question the same way the *Rash²⁵ scholar, sometimes called "the Rosh*." answered the question regarding *charoset;* why don’t we recite a blessing over the *charoset.*He explains that we don’t recite a blessing over the *charoset* because it is secondary to the *maror*over which we do recite a blessing. In *Talmud Berachot*we find a discussion whether we will mention the Exodus after the final redemption. The sages comment that in the Messianic era, we will not leave out the Exodus from Egypt all together; it will simply become secondary to the final redemption. This is compared to a person who encounters a lion and is saved from it and then a snake and is saved from it. He begins telling people about the lion but when he is saved from the snake he tells people how he was saved from the snake. The Exodus from Egypt is similar to one who was saved from a lion and the when the Jews were redeemed from Babylonia is similar to one who was then saved from the snake. The first story of redemption becomes secondary to the second story of redemption. Therefore in our time the Exodus, as important as it is, appears secondary – and so we don’t recite a separate blessing for this redemption according to the sages.
In the time to come when the final redemption takes place, we will forget both of these acts of redemption and they will both be secondary to the final redemption. By the time of Rabbi Elazar ben Azariah, which was, of course, after the return form Babylonian the Exodus already appeared to be secondary and less important. Following the opinion of the Rosh, then, we do not recite a blessing over that which is secondary to the essential *mitzvah*. ²⁶
Now we can understand what Rabbi Elazar ben Azariah meant when he said “It is as if I were a man of seventy years old.” Rabbi Elazar disagreed with the sages. They saw the Exodus as secondary to the return from Babylonia. They had a reason for not reciting a blessing while he did not have a good reason. When Rabbi Elazar said that he was like a man of seventy years old, he was saying that he was like those who lived before the return from Babylonia – therefore the Exodus was still essential to him and was not of secondary importance. Therefore he had to find an answer to the question of why we don’t say a special blessing before we tell the Exodus from Egypt. Ben Zoma helped solve this problem – he argued that we are obligated to mention the Exodus every night (and not just on the night of Exodus) and so it is not necessary to say a special blessing at the *Seder.*

footnotes:
²⁵ acronym for Rabbi Asher ben Jehiel (1250-1328) a prominent Talmudic
²⁶ This has fascinating implications for our generation when we have a new story of redemption to tell – the founding of the state of Israel. Should we do more to treat this story as the essential story of redemption in our time?


###### Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis 1:2
[Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis 1:2](https://torahapp.org/share/book/Naftali%20Seva%20Ratzon%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_Story%20of%20the%20Five%20Rabbis/r/1:2)

**מעשה**ברבי אלעזר ורבי יהושע. ורבי אליעזר ב"ע ורבי עקיבא. ורבי טרפון. שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביצאת מצרים כל הלילה עד שבאו תלמידהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית. מה שיש לדקדק בזה אם אביע: יכלה היריעה. ולא אגיע. לשליש ולרביע ע"כ נסמוך על המשכילם:
 **ולבאר**זאת נקדים גמ' דברכות וז"ל דר' אליעזר ב"ע ס"ל אכילת פסח עד חצות בלבד ויליף לי' מג"ש נא' כאן ואכלו הבשר בלילה הזה ונא' להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות: ורבי עקיבא פליג עלי' התם וס"ל אכילת פסח זמנו כל הלילה שנ' בחיפזון עד שעת חיפזון דישראל שנחפזו לצאת. והני תנאי כהני תנאי ר"ל כי היכי דפליגי רא"בע ור"ע פליגי ג"כ ר"א ור"י דכתיב וזבחת הפסח בערב מועד צאתך ממצרים רבי אליעזר סובר בערב אתה זובח מועד צאתך ממצרים אתה שורף: דס"ל שאינו נאכל רק עד חצות כרא"בע: ורבי יהושע ס"ל עד מועד צאתך ממצרים אתה אוכל דס"ל כל הלילה זמנו הוא כר"ע דס"ל ג"כ הכי נשמע מזה לדברי רא"בע צריך. ואי' בפסחי' א"ר לדברי ר' אלעור ב"ע דס"ל אכילת הפסח עד חצות בלבד ולא יותר ומנה אתקש לפסח ע"כ אינה נאכלת המצה לדבריו רק עד חצות ולא יותר וצריך לאכול האפיקומן קודם חצי הלילה דווקא ואם אכלו אחר חצות לא יצא י"ח: אבל לרבי עקיבא דס"ל הפסח זמנו כל הלילה ה"ה מצה של אפיקומן נמי רשאי לאוכלו כל הלילה:
 **ומינה**נשמע נמי דרבי אליעזר ורבי יהושע דפליגי ג"כ בהא דר"א ס"ל כשטת ראב"ע דאמר עד חצות בלבד נאכל הפסח ור"י קס' לי' בשטתי' דרבי עקיבא דס"ל כל הלילה זמן אכילת פסח ומצה של אפיקומן דינו כפסח לכל מר * כדאי' לי': וע"פ הצעה זו יבואר העניין שהחכמים האלה נתוועדו יחד לעשות חוקת הפסח ואירע שנזדמנו לפונדק אחד וכאשר הגיע זמן אכילת מצה של אפיקומן נתעורר בניהם ויכוח איך ינהגו באכילתו אם לאוכלו קודם חצות הלילה דווקא כמו הפסח שהי' נאכל עד חצות בלבד או זמנו כל הלילה כמו הפסח שנאכל כל הלילה ורצה כל אחר מן החכמי' האלה לעשות כשמעתי' ועמדו במחלוקתם אילו כנגד אילו דהיינו רבי אליעזר בן עזריא ורבי עקיבא דפליגי אם קרא דחיפזון מיירי דישראל או חיפזון דמצרים. ועוד הי' שם במסיבה ההוא רבי אליעור ורבי יהושע דפליגי ג"כ בהא אם אמרינן עד מועד צאתך ממצרים אתה אוכל דהיינו כל הלילה או נימא מועד צאתך ממצרים אתה שורף וזמן אכילתו לפ"ז הוא עד חצות בלבד: ובהכי ניחא מ"ש מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ר"ל מעשה הי' שנזדמנו יחד בליל פסח שני חכמים הללו ועוד הי' שם במסיבה ההוא רבי אליעור ב"ע ורבי עקיבא דפליגי ג"כ בהא והי' ויכוח בניהם בעניין אכילת מצה של אפיקומן שרצה כל אחד מהם לקבוע הלכה כמותו. ואמר עוד נוסף על אלה הי' שם ג"כ רבי טרפון וכוונתו בזה לומר שאילו לא הי' שם ר"ט באותו הפעם הגם שהי' ויכוח זה בניהם הי' אפשר להכריע הדבר נהי דזמנז כל הלילה מ"מ טוב להחמיר לאכול אותו קודם חצות כמ"ש בסמוך אמנם מאחר שרבי טרפון הי' במסיבה ההוא קיהה הוא בדבר שאין נכון לעשות כן: ועל פי זה מיושב מה * שהקשו התו' בע"ז הלא רבי טרפון הי' רבו של רבי עקיבא איך מזכירו בהגדה של פסח באחרונה אחר דברי ר"ע: ובהכי ניחא מאחר שהי' הויכוח זה בניהם הי' אפשר להכריע הדבר להחמיר אכן מצד שהי' שם רבי טרפון בההוא שעתא קיהה הוא בדבד ועמדו במחלוקתם:
 **ואפרש**שיחתי דהר"אש כתב וז"ל ולספרים דגרסי הני תנאי כהני תנאי ר"ל דר"א ור"י פליגי ג"כ בהא דפליגי ר"ע ורא"בע ואנן קי"ל הלכה כר"ע מחבירו ומכ"ש הכא דרבי יהושע דפליג עם ר"א ס"ל ג"כ כוותי' דר"ע דפסח נאכל כל הלילה: וכדי להרחיק האדם מן העבירה הי' נוהג ר"ת למהר לאכול קודם חצות הלילה:
 **ומידי**דברי בזה זכר אזכרנו דר"שי בפירושו על התורה ע"פ כי בחיפזון וכו' הלך רש"י בשטת ראב"ע דחיפזון דמצרים הי' וע"כ פיר"שי וחיפזון זה לא שלך הי' אלא של מצרים וכו' והנה ע"פ מועד צאתך ממצרים כתב וז"ל ומועד צאתך ממצרי' אתה שורף הרי שנמשך הכל אחר דבריו וצ"ע מאי * דוחקי' לפרש נגד ההלכה דהלכה כר"ע מחבירו וכ"ש בנ"ד דר"י ס"ל ג"כ כוותי' וצ"ע: היוצא מזה שהי' מקום לרבי עקיבא להכריע שהלכה כמותו נגד ראב"ע החולק עליו ומכ"ש דרבי יהושע החולק עם ר"א קאי ג"כ כוותי' דזמנו כל הלילה: ואולם דהצד שכנגדו הלא המה רא"בע ור"א הי' מקום להשיב לו נהי שהדין עמכם מ"מ טוב להחמיר לאכול אותו קודם חצות כמ"ש הראש בשם ר"ת: ולכ"א ורבי טרפון מחמת שהי' ר"ט שם מן הנמנע הי' לעשות כן:
 **איתא**בברכות דפליגי ב"ש וב"ה בענין ק"ש דב"ש ס"ל בערב יטו ויקרא ק"ש ובבוקר יעמוד ויקרא שנ' בשכבך ובקומך וב"ה ס"ל עומדין וקורין יושבין וקורין מטין וקורין ומסיק שם הגמ' העושה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום. ורבי נחמן אמר העושה כדברי ב"ש חייב מיתה דתנן א"ר טרפון פעם אחד הייתי בדרך והטיתי עצמי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטין א"ל כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ש: וכתבו התו' וז"ל העושה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום וא"ת פשיטא דב"ש במקום ב"ה אינו משנה. ותירצו דה"א דווקא היכי דב"ש מקילין וב"ה מחמירין אז העושה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום הואיל והוא מקיל נגד ב"ה אבל היכי דב"ש מחמירי וב"ה מקילין כנדון דידן דגבי ק"ש דב"ש ס"ל שצריך לקרות דווקא דרך הטי' משום * דכתיב בשכבך וב"ה ס"ל עומדין או מטין או יושבין וקורין דב"ה נמי מודו שאם קרא דרך הטי' שהוא יוצא קמ"ל דאפ"ה לא עשה ולא כלום אם עשה כדברי ב"ש: ול"פז דון מינה כי היכי אליבא דר"י אם עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום הגם דב"ש מחמירי וב"ה ס"ל ג"כ הכי שהוא יוצא אעפ"כ ס"ל דלא עשה ולא כלום ואוקי באתרא דה"ה נלמד מזה אליבא דרבי נחמן דס"ל העושה כדברי ב"ש חייב מיתה הגם דב"ש מחמירי וב"ה נמי ס"ל דיוצא אפ"ה המחמיר כב"ש חייב מיתה שהרי ר"ט רצה ג"כ להחמיר כב"ש ואמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך ע"י שעברת על דברי ב"ה:
 **וע"פ**הערה מבואר העניין מאחר שהי' הויכוח בעניין אכילת המצה דאתקש לפסח וכל אחד מהם עמד בשטתו ורצה לקבוע הלכה למעשה כמותו והי' מקום לומר שיש להחמיר לאכול אותו קודם חצזת ואולם בעבור שהי' רבי טרפון בתוך הבאים קיהה הוא בדבר ואמר שאין נכון לעשות כן ואמר בדידי' הוי עובדא שרצה להחמיר כדברי ב"ש להטות והי' בסכנת מות וא"ל חכמים כדאי היית לחוב בעצמך על ידי שעברת על דברי ב"ה ואע"ג דב"ה נמי סבירא לי' דיוצא אם הטה וקרא הואיל ורצה להחמיר נגד דברי ב"ה הי' חייב מיתה ה"ה בנ"ד וע"כ חשיב לר"ט באחרונה אחר כל החכמי' האלה לומר הגם שעמדו במחלוקותם אילו נגד אילו אעפ"כ הי' אפשר להכריע בדבר להחמיר אמנם מצד ר"ט שהי' שם קיהה הוא בדבר וע"כא ורבי טרפון כוונתו מאחר שהוא הי' נוסף על אלה ע"כ א"א הי':
 **ובאם**יאמר האומר שאין הנדון דומה לראי' דר"ט עבר על דברי ב"ה ע"י קום ועשה שעשה מעשה והטה עצמו וכו' משא"כ בנ"ד דלא מוכחא מלתא כ"כ ע"י שמקדים לאוכלו קודם חצות: מצאתי און ויהי לי לישועה שכתב רש"ל נ"ע בתשובה אם אחד רוצה להחמיר שלא לאכול בשר אחר ט"ב עד השבת כרש"בג דס"ל הכי דלא יאות עבדי שהרי ר"ט רצה ג"כ להחמיר כב"ש והטה עצמו וב"ה ס"ל ג"כ הכי הואיל והי' מתכוין לעבור אדברי ב"ה אפילו להחמיר הי' חייב מיתה ה"ה בנ"ד שקבעו הלכה כרבא דס"ל עד התענית * בלבד והוא רוצה להחמיר כרש"בג עכ"ל: והתם ג"כ מה שמחמיר שלא לאכול בשר ע"י שב ואל תעשה הוא והוא ממש כנ"ד: וה"טז שהשיג שם ומחלק שאם המחמיר אומר שהוא חש לדברי רשב"ג שנראה כאילו הוא חולק על פסק דרבא זה הוא אסור אלא יחמיר לעצמו דרך לפנים משורת הדין ולא יאמר כלום לפ"ז ה"ה בנ"ד דוודאי אילו הי' רוצים להחמיר כדי להרחיק מן העבירה ר"ל הגם שזמנו כל הלילה מ"מ טוב להחמיר לאכול אותו קודם חצות גם רבי עקיבא אפשר שהי' מנענע להם ראשם: אמנם מאחר שהיו שם רבי אליעזר ב"ע בר פלוגתי' ורצו לאכול אותו קודם חצות כדי לקבוע הלכה כך כפי דבריהם וזה נראה שאסור מאחר שנקבע הלכה כר"ע מחבירו וכ"ש הכא שגם ר"י ס"ל כוותי' וא"כ אתי שפיר שהנדון דומה לראי' ממש:

**Rabbi Mark Greenspan:**
**A Story of Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua...**Why were these five sages together on *Seder* night? They sages got together to discuss the Exodus but when they reached midnight they began to debate the controversy regarding when the Passover offering should be consumed. This controversy was between Rabbi Elazar ben Azariah and Rabbi Akiva; a similar controversy can be found in the *Talmud*between Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua. The question is about what time the Passover sacrifice must be consumed – by midnight or by day break. Since we now eat the *Afikomen*in lieu of the sacrifice, this question influences the time by which we must eat the *Afikomen*.
According to Rabbi Elazar ben Azariah (and Rabbi Eliezer) the sacrifice must be eaten before midnight; according to Rabbi Akiva (and Rabbi Joshua) the sacrifice can be consumed all night long. Each brings a different proof for his point of view. According to Rabbi Elazar ben Azariah, we learn that the sacrifice must be eaten by midnight based on a*gezerah shavah.*²⁷ We find two verses: “You shall it the meat on this night,”²⁸ and, “I passed through the Land of Egypt on this night.”²⁹ Just as God passed through the land at midnight so the Passover offering must be consumed by midnight. Rabbi Akiva interprets the verse: “You shall eat it in haste”³⁰ as a proof text for consuming the offering all night. Just as the Israelites ate the Passover offering ‘in haste’ that is, all night long, so we can eat the sacrifice all night long. Rabbi Akiva understands *b’chipazon*as a reference to the way the Israelites were supposed to eat the offering, with their loins girded, sandals on their feet and their staff in hand.*B’chizpazon*means they were ready to go at any minute. Rabbi Elazar Ben Azariah, on the other hand, understands ‘in haste’ to refer to the Egyptians. At midnight, as the God passed through the land of Egypt, the Egyptians came and pressed the Israelites to leave. The Israelites ate in haste because the Egyptians were pushing them to leave as quickly as possible – this would have occurred at midnight
Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua bring other proof texts but the controversy, based on the verse: “You shall slaughter the Passover sacrifice in the evening, the time of day when you departed from Egypt.”³¹ Rabbi Eliezer understands this verse to mean that you shall offer the sacrifice in the evening and burn the remains in the morning – following the opinion of Rabbi Elazar Ben Azariah. Rabbi Joshua understands the verse to mean you shall offer the sacrifice and eat it all night, following the opinion of Rabbi Akiva.
When the sages were together, the time for the eating of the *afikomen*³² which we eat for the *Afikomen* replaces the Passover sacrifice, It must therefore conform to the laws which applied to the sacrifice and had to be eaten at the same time. arrived and the sages began to debate the correct time by which the *matzah* had to be consumed: Was it by midnight or could they eat it all night long? Each of the rabbis wanted to follow his approach to the law. As a general matter, Jewish law follows the opinion of Rabbi Akiva when his colleagues disagree with him; therefore the law should have been that the Passover offering could be eaten all night long. However, in order to distance us from transgression we say that we should still eat the *Afikomen* by midnight.
Rabbi Tarfon was among the sages in B’nai Brak and refused to allow a compromise in this matter; as the teacher of Rabbi Akiva, he felt a compromise in this matter was wrong and as a result this argument continued all night long. Elsewhere in the *Talmud*when Rabbi Tarfon took the more stringent point of view he was criticized by the other sages.³³, Rabbi Tarfon brags that he followed the opinion of Beit Hillel regarding the recitation of the evening*Sh’ma* and insisted on reciting it while lying down even though he was in a dangerous place. The Rabbis chided him and Rabbi Nachman went so far as to say that he deserved to be killed for endangering himself. Rabbi Rabinowitz points out that the other rabbis were critical of Rabbi Tarfon even though Beit Hillel does not exclude the possibility of leaning during the even *Sh’ma*. Apparently Rabbi Tarfon concluded from this one when possible the lenient point should be adopted. As a result he was uncompromising in this matter and insisted that the sacrifice could be consumed all night long, taking a more lenient opinion. Rabbi Tarfon’s name appears last in the list of sages in B’nai Brak since he was the oldest of the group and apparently as a result he had the greatest influence in this discussion.

footnotes:
²⁷ A hermeneutic rule in which we compare two verses in the bible and deduce the principle in one of them to the other based on similar language.
²⁸ Exodus 12:8
²⁹ Exodus 12:12
³⁰ Exodus 12:11
³¹ Deuteronomy 16:6
³² The matzah
³³ In a well known story in Berachot


###### Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis 1:3
[Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis 1:3](https://torahapp.org/share/book/Naftali%20Seva%20Ratzon%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_Story%20of%20the%20Five%20Rabbis/r/1:3)

**ומה**שאמר והיו מסובין בבני ברק: לכאורה יפלא זה דמה נפקא מינה מזה אם הי' מעשה זה בבני ברק או במקום אחר: ונראה שרצונו בזה לומר מאחר שזה המעשה אירע בהיותם בבני ברק וזאת הי' סיבה ג"כ לדבר שלא אכלו אותו קודם חצות: אי' בעירובין ההוא גודא דנפל בשבת אמר להו שמואל נגודו גלימא אהדרינהו רב * לאפי' מיני' משום דס"ל לרב שאסור לעשות מחיצה כזו בשבת: ופריך שם ולימא להו רב דאסור: ומשני אתרא דשמואל הוי ושם נהגו היתר ע"י שהורה להם שמואל רבם כך וע"כ לא רצה רב להורות שם לאיסור: וידוע מ"ש חז"ל אחר רבי עקיבא לבני ברק אחר ר"א ללוד אחר ר' יושיע לסכני וא"כ עניין המסיבה זאת שהי' מסובין הי' בבני ברק אתרא דר"ע הוי ושם נתפשטה ההוראה שזמן אכילת מצה כל הלילה אפילו לכתחילה כדמוכח שם בג' ואין מקומו כאן: על כן אין נכון להורות שם חומרא להחמיר בדבר לאכול אותו קודם חצות ול"כא מעשה בר"א ור"י ורא"בע ורבי עקיבא שהיו מסובין בבני ברק שהוא אתרא דרבי עקיבא גם מכח זה הי' מן הנמנע להחמיר נגד כבוד ר"ע רבם:

**Rabbi Mark Greenspan:**
**Why does the *Haggadah* tell us that this incident took place in B’nai Brak?** What difference does it make where the sages were when they had this discussion? We learn elsewhere in the *Talmud t*hat even if the sages disagreed about a matter of Jewish law, we follow the local authority even when his opinion is not the final ruling. Since B’nai Brak was the home of Rabbi Akiva the sages did not eat the *Afikomen* until the end of the night following his point of view. They did this despite the fact that the sages agreed that even though one could wait, one should eat the *matzah* by midnight in order to avoid transgression.


###### Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis 1:4
[Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis 1:4](https://torahapp.org/share/book/Naftali%20Seva%20Ratzon%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_Story%20of%20the%20Five%20Rabbis/r/1:4)

**ומ"ש**והי' מספרים בי"מ כל אותו הלילה גם כאן מצאה הקפידה מקום לנוח מה בא להשמיע אותנו מה שהי' עושים כל הלילה. יבואר עד"ג דברכות וז"ל א"ר לא נחלקו ר"א ור"י כשנגאלו נגאלו מבערב וכשיצאו יצאו ביום כו' משום שהתחילה להם הגאולה מבערב: לא נחלקו אלא על שעת חיפזון רבי אליעזר סבר חיפזון דמצרים שהי' ממהרים לשלח את ישראל בלילה שאמרו כולנו מתים: ורבי יהושע ס"ל חיפזון דישראל שיצאו משם בבוקר: ר"ל הגם דס"ל לר"א עד חצות נאכל הפסח ורבי יהושע ס"ל כל הלילה אבל בהא לא נחלקו דשניהם מודי' בהא שהתחילה להם הגאולה מבערב: וטעמא דמלתא שאמרו חז"ל שמחויב האדם לספר ביציאת מצרים כל הלילה אמינא אנא דה"ט מאחר דר"א ור"י דשניהם ס"ל שהתחילה להם הגאולה מבערב א"כ כל הלילה היתה הגאולה מה"ט היו מספרים ג"כ ביציאת מצרים כל הלילה כפי * שטתם: והנה מדקאמר לא נחלקו בהא שנגאלו מבערב כוונתו בזה לומר שלא תטעה בדבר ויעלה על דעתך דבהא פליגי אימת התחילה הגאולה ור"י דס"ל הגאולה התחילה להם: בבוקר ע"כ נאכל הפסח כל הלילה עד הבוקר ור"א ס"ל הגאולה התחילה להם בחצות הלילה ע"כ נאכל הפסח ג"כ עד חצות וא"כ ה"א דה"ה סיפור של י"מ תליא ג"כ בהא אם החיוב מוטל על כל הלילה אז עד חצות דווקא עכ"א דבזה לא נחלקו ושניהם לא פליגי בהא שהתחילה להם מבערב ובהכי ניחא מ"ש והיו מספרים בי"מ כל הלילה ר"ל הגם שנחלקו אם פסח נאכל כל הלילה או עד חצות אבל בהא לא פליגי וע"כ היו מספרים בי"מ כל אותו הלילה:

**Rabbi Mark Greenspan:**
**And why was it necessary to tell us that they discussed the Exodus all night long?** This is a way of telling us that while Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua disagreed about the time frame in which one was allowed to eat the *Pesach* (and later the *Afikomen*), whether it was all night long or only until midnight, they both agreed that the redemption began during the night.³⁴ 9a By discussing the Exodus all night long, they were able to celebrate the beginning of the redemption. The only thing they disagreed about is when was the period of *chipazon,* of hasting? Was it when the Egyptians pressed the Israelites to leave Egypt (according to Rabbi Eliezer, at midnight) or was it in the morning when the Israelites quickly left Egypt, ‘in haste’ (according to Rabbi Joshua – as a result they could eat the Passover offering all night long).

footnotes:
³⁴ See Talmud, Berachot


###### Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis 1:5
[Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis 1:5](https://torahapp.org/share/book/Naftali%20Seva%20Ratzon%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_Story%20of%20the%20Five%20Rabbis/r/1:5)

**ומה**שאמר עד שבאו תלמידהם ואמרו להם רבותינו וכו' גם: כאן יש להפליא דלישנא עד שבאו תלמידים משמע מזה באותו הפעם לא היו התלמידים עמהם וע"כ אמר עד שבאו תלמידיהם מדלא קאמר עד שאמרו תלמידיהם ובהיות כן יש לשום לב מה אכפת לן בזה אם היו אצלם או לא: ולבאר זאת נקדים ה"ג דברכות וז"ל מעשה ברבי ישמעאל ורבי אליעזר ב"ע שהיו מסובין והי' ראב"ע זקוף ור"י הי' מוטה כיון שהגיע זמן ק"ש הטה ראב"ע לקרות ק"ש דרך שכיבה כב"ש ור"י * זקף עצמו כדברי ב"ה א"ל ר"י וכו' ומסי ש וכי תימא ב"ה אית להו נמי מטין וקורין ה"מ היכא דמוטה מעיקרא אבל אתה שהיית זקוף ועכשיו שהגיע זמן ק"ש הטית עצמך לעשות כדברי ב"ש אם לא הייתי זוקף עצמי לעשות כדברי ב"ה שמא יראו התלמידים שאתה הטית לקרות ויקבעו הלכה לדורות כב"ש נשמע מזה הגם שהי' רשאי רבי ישמעאל לקרות ק"ש דרך שכיבה אפילו אליבא דב"ה מאחר שכבר הי' מוטה ועומד אעפ"כ הי' זוקף עצמז משום שראה את ר"א ב"ע שהי' רוצה להחמיר כב"ש לקרות דרך הטיה הי' חושש שמא יראו זאת התלמידים ויקבעו הלכה לדורות כב"ש וע"כ היו זוקף עצמו ובהיות כן נדון דידן נמי ניחא במ"ש עד שבאו וכו' שאילו היו אז התלמידים אצלם לא הי' עולה על דעתם למהר אכילת המצה קודם חצות שמא יראו זאת התלמידים ויקבעו הלכה לדורות אמנם מאחר שהתלמידים לא היו באותו פעם עמהן ואין כאן בית מיחוש לזה ע"כ עלה ע"ד למהר אכילתו קודם חצות:

**Rabbi Mark Greenspan:**
**Why are we told that the students came and told the sages, ‘The time for the Sh’ma has arrived?’**This seems odd: why weren’t the students with their teachers in the first place? If they were, the passage would have said, “The students told the sages, (and not came and told the sages).”


###### Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis 1:6
[Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis 1:6](https://torahapp.org/share/book/Naftali%20Seva%20Ratzon%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_Story%20of%20the%20Five%20Rabbis/r/1:6)

**ומה**שאמר עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית: גם כאן ראוי לשום לב מאחר דמצינו דפליגי ר"א * ור"ע בזה דר' אליעזר סובר זמן ק"ש בשחרית הוא משיכיר בין תכלת לכרתי ורבי עקיבא סובר משיכיר בין חמור לערוד וא"כ אין זמנו של זה כזמנו של זה דבמחלוקת שנוי' ואיך באו תלמידיהם ואמרו לר"א ור"ע שהגיע זמן ק"ש של שחרית שאם הגיע הזמן אליבא דר"א עדיין לא הגיע הזמן אליבא דר"ע דפליג עלי' וה"ה אפכא. וביותר יש להפליא צריכא למימר להו שהגיע זמן ק"ש של שחרית הלא ראו שהאיר היום. ונראה מתוך העניין מאחר שכאן בנדון זה הי' שם תלמידי של ר"א ור"י גם תלמידי של רא"בע ור"ע והיו נבוכו בזה וכל אחד מהם רצה לנהוג עצמו כדעת רבו שלמד ממנו ונחלקו המה לשני כיתות דתלמידי של רא"בע ור"א רצו לאכול המצה קודם חצות הלילה דמצה אתקש לפסח: ותלמידי של ר"ע ור"י רצז לאוכלו אחר חצות כדין פסח שזמנו כל הלילה והי' ויכוח זה בניהם כמו שהי' ויכוח בין החכמים האלה: ורצו ג"כ להכריע להחמיר לאכול אותו קודם חצות: אמנם תלמידי ר"ע ור"י מיאנו * לשמוע להם דשמאלא נכון הדבר ודברי ר"ט לא שמיע להו: ולא הי' הכרעה בניהם ועלתה הסכמה בניהם שדבר זה יוודע לנו מכח ק"ש דגם שם פליגי ב"ש וב"ה ואם מותר להחמיר כדברי ב"ש ה"ה בנ"ד נמי מותר להחמיר או נימא אע"ג דב"ה אית להו מטין וקורין כב"ש אפ"ה ס"ל לר"י דלא עשה ולא כלום ועכ"א אמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית מכח זה יוודע להם מה שנסתפקו בו: דכבר כתבתי למעלה שר"י הי' מוטה ורא"בע הי' זקוף וכשהגיע זמן ק"ש של ערבית הי' ראב"ע מטה עצמו כדי לקרות ק"ש אמר לו רבי ישמעאל לר"א ב"ע וכי תימא ב"ה נמי אית להו מטין וקורין הני מילי היכא דמוטה מעיקרא אבל אתה שהיית מתחלה זקוף וכאשר הגיע זמן ק"ש הטית עצמך * כדי להחמיר כדברי ב"ש איסורא איכא ובהיות כן דדינא הכי בק"ש של ערבית דון מינה ואוקי באתרא בק"ש של שחרית הדבר בהפך דגבי ק"ש של שחרית ס"ל לב"ש יעמוד ויקרא שנ' בקומך דרך קימה דווקא וב"ה פליגי עלי' וס"ל עומדין וקורין מטין וקורין יושבין וקורין אמרינן ג"כ הני מילי דעומדין וקורין היכא דעומד מעיקרא אבל אם הי' מוטה דרך שכיבה והגיע זמן ק"ש של שחרית ורוצה לעמוד בכיון כדי להחמיר ולעשות כדברי ב"ש איסורא איכא בדבר: וא"כ נלמד מזה בנ"ד שהחכמים האלה הי' מסובין כל הלילה דרך הטיה ועכשיו הגיע זמן ק"ש של שחרית ולדברי ב"ש צריך לעמוד ולקרות דרך עמידה דווקא וזה יהי' לאות ולמופת אם יעמדו המה מן המסיבה ויקראו ק"ש דרך עמידה כדי להחמיר כדברי ב"ש מאחר שגם ב"ה ס"ל עומדין וקורין מעתה נלמד מזה דה"ה גבי מצה מותר להחמיר מאחר שגם אליבא דר"ע יוציא בוה אמנם אם יקראו ק"ש דרך שכיבה כמו שהם מסובין מוכח הדבר דאסור לעשות כן משום דלא שרי ב"ה לקרות מעומד אלא אם עמד מעיקרא אבל אם הי' מוטה ורוצה לעמוד אסור ה"ה בנ"ד וע"כ המתינו עד שיאור היום והגיע זמן ק"ש ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית שע"יז יוודע להם הספק: