## Narboni on Guide for the Perplexed, Part 2

###### Narboni on Guide for the Perplexed, Part 2 1:1
[Narboni on Guide for the Perplexed, Part 2 1:1](https://torahapp.org/share/book/Narboni%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%202/r/1:1)

**ומצאנו** כל תנועה יכלה אל הגשם החמישי ירצה כל תנועה אף אשר זולת ההעתקה ואליו רמז באמרו אם ממינו אם מזולת מינו עוד באר כי תנועות הגשם החמישי אשר אליה תכלינה כל התנועות ויהיו מאי זה מאמר שיהיו היא תנועת ההעתקה והגלגל מתנועע תנועת ההעתקה והיא הקודמת שבתנועות וכן עוד כל תנועת ההעתקה בפרט אמנם תגיע בסוף לתנועת הגלגל כאלו אמרת שזאת האבן וכו' עוד אמ' ולזאת הסבה לא ינועו גופות בעלי חיים תמיד ואע"פ שבכל אחד מהם מניע לא יחלק ירצה כמשפט המתנועע הראשון מפאת עצמו שהוא אפשר שיתנועע כאשר ינוח חלק ממנו כי מניעם אינו מניע תמיד בעצם והוא נפש הב"ח אבל המביאים אותו להניע הם דברים מחוץ כי מה שיחשב כחי משהוא יתנועע מבלתי חדוש תנועה בו אין בו כמו שיחשב אבל סבת תנועתו אחרי המנוחה הוא הנעת האויר המקיף לו מחוץ כי יתחדשו לו תנועות רבות בם מהמקיף וזה שהחי אמנם תתחדש לו התשוקה מהדמיון וכאשר צמא דרך משל דמה המים והשתוקק להם והתנועע אליהם וכאשר ירעב יקרב ללחם על זה האופן וכן כאשר פחד וכאשר סולקו תשוקותיו נח או השיגו הלאות ויתאו המנוחה. עיון שני כשמצא דבר מורכב משני דברים אין אחד מהם יותר כולל מן האחר וימצא אחד משני הדברים נפרד בנמצא מה ואמרו ונמצא מתנועע לא יניע כלל ירצה ונמצא המתנועע מצדו יפרד מהמניע בקצת הנמצאות לא יניע כלל והוא   המתנועע האחרון והוא הגשם הבלתי בעל נפש יתחייב בהכרח שימצא מניע לא יתנועע כלל וזה הוא המניע הראשון ירצה שיחויב שיהיה המניע הראשון כמתנועע מצדו כבר יפרד גם כן בקצת הנמצאות מהמתנועע והאפשר בענינים הנצחיים מחויב יתחייב אם כן שיהיה מניע בלתי מתנועע לפי שמה שאינו גשם כאשר נפרד אינו מתנועע לא בעצמות ולא במקרה ולו היה בטבע המניע שלא יפרד מהמתנועע במה הוא מתנועע היה בטבע המתנועע שלא יפרד מהמניע לפי שכאשר היה דבר אחד מורכב משני דברים והיה בטבע אחד מאותם שיפרד מהאחר היה טבע האחר שיפרד ממנו כי הנפרד נפרד למה שנפרד ממנו הנה א"כ מחויב שיהיה הנה מניע ראשון נפרד מהמתנועע ממנו ואם נמצא הנה מתנועע מצדו מניעו בלתי נפרד הנה זה במקרה ולזה כולו יחויב שיהיה התחלת המתנועע מצדו הקודם על כל התנועות אשר בזה העולם אשר הוא המתנועע מצדו באמת נפרד ובלתי מתנועע בעצמות ולזה אמר וזהו המניע הראשון. עיון שלישי פילוסופי אמר עוד שלא ימלט היותו מחויב המציאות מהיות זה בבחינת עצמו וכו' זהו דרך אבן סיני אמנם בן רשד חולק על זה ואומר אולם מה שירצה אבן סיני בזה הדרך ויאמר שהאפשר המציאות יחויב שיכלה אם אל המחויב המציאות מזולתו הוא אפשרי המציאות מעצמותו ואפשרי יצטרך אל מחויב הנה זה התוספת אצלו מותר ושגיאה לפי שהמחויב איך מה שהונח אין בו אפשרות כלל ולא ימצא דבר הוא בעל טבע אחד ויאמר באותו הטבע במה הוא אחד שהוא אפשר מצד מחויב מצד לפי שכבר בארו אנשים שהמחויב אין בו אפשרות כלל לפי שהאפשר סותר המחויב ואמנם אשר אפשר שימצא הוא מחויב מצד טבע מה אפשרי מצד טבע אחר כמו שיחשב הענין עליו בגרם השמימיי או במה שלמעלה מהגרם השמימיי ר"ל שהוא המחויב בעצם ואפשרי בתנועת האנה ואשר הביאו אל זה החלוק שהוא סבר בשמים שהם בעצמם מחויבים מזולתם אפשרים בעצמותם וזה לא יהיה אמת והדרך האמתי בבאור זאת ההתחלה בתאר אשר קיימוה הוא מן המתאחרים והוא התנועה והזמן והוא הדרך אשר הלכו בה הקודמים אמנם זה הדרך אשר אבן סיני שיביא אל זה הביאור עצמו מן העיון בטבע הנמצא במה הוא נמצא והוא לקיחת החיוב מקום ההנעה והאפשרות במקום ההתנועעות הוא יהיה אמת כאשר ילקח כפי אשר אתארהו ואם הטבע ברוב הוא דרך ארסטו' הנה בזה יש בו כללות יצטרך אל הפרדה ויהיה דרך מופתי והוא שיוקדם לזה הידיעה במינים אפשריים בעצם וזה הדרך הוא שנאמר שהאפשר המציאות בעצם הגשמים יחויב שיקדם לו מחויב המציאות בעצם הגשמי ומחויב המציאות בעצם הגשמי יחויב שיקדם לו מחויב המציאות בשלוח והוא אשר אין כח בו כלל לא בעצם ולא בזולת זה ממיני התנועות ומה שהוא כן אינו גשם המשל בזה שהגרם השמימיי כבר נראה מענינו שהוא מחויב המציאות בעצם הגשמי וביחוד אם הוא פשוט בלתי מורכב מחמר וצורה ואם לא חויב שיהיה שם גשם קדום ממנו ונראה מענינו שהוא אפשר המציאות התנועה ויחויב שיהיה המניעו מחויב המציאות בעצם ושלא יהיה בו כח כלל לא על התנועה ולא על המנוחה ולא בזולת זה מן השנוים ומה שהוא בזה התאר אינו גשם כלל ולא כח בגשם וחלקי העולם ההכרחי אמנם מחויב המציאות בעצם אם בכל כענין ביסודות ואם באיש כענין בגרמים השמימיים ומה שהוא מורכב קדום מחלקים בפועל לפי כך יהיה אחד בעצמות וכל אחד בדבר מורכב הנה הוא אחד מפני שהוא אחד בעצמו רצוני פשוט ומפני זה האחד היה העולם אחד וזה האחד הוא המחויב המציאות במוחלט ולכן היה כח אחד רוחני הולך בכל חלקי העולם קושר חלקיו קצתם בקצת כענין בחי אלא שהקושר אשר בעולם קדום מפני שהקשר קדום ובחי הקשר נפסד ואם הוא נצחי במין מפני הקושר הראשון הקדום וכן יתבאר במופת בקלות שמחויב המציאות בבחינת העצם מן השקר שימצא לשנים כי לו היו שנים היה מין מחויב המציאות ענין נוסף על עצם כל אחד משניהם ר"ל שיהיה מין מחויב המציאות ענין נוסף על עצם כל אחד משניהם זה אינו כי אנחנו נאמר שהרצון במחויב המציאות סילוק העלה ר"ל שאין מציאותו עלול מזולתו והוא ענין שלולי אבל המופת האמתי הוא הפשיטות הגמורה ותאר שיתואר בו הוא כמו שאמר מצד עצמו לבד ואני אבינך זה הדרך כמו שבארו בן רשד כי הרב אמנם עיין בספרי בן סיני באלשפה ובאלנגי ונשען על דבריו ולכן כבר הביאו זה לצאת משרשי הפילוסופים מבלתי שכוין אליו וערב האמת במקבילו ובמקום כזה לא נרצה שישאר בו חסרון ולכן אשלים מה שיצטרך התיקון ואומ' זה הדרך באחדות נפרד בו אבן סיני וזהו מחובר מהקדמות כללות יצטרכו אל ההבדל ואז יקרבו מן המופת והוא כן המחויב המציאות לא ימנע אם שיהיה מחויב המציאות לענין ייחדהו בעצמו מצד מה שהוא אחד במספר כמו שנאמר השמואל אדם באשר הוא שמואל או לענין נוסף על עצמו לא ייחדהו אבל טבע משותף לו ואם היה לענין ייחדהו לא יצויר שם שני נמצאים כל אחד מהם מחויב   המציאות כמו שלא ימצא האנושית לזולת שמואל ואם היה לטבע משותף ר"ל לענין יכלול נוסף על עצמו ואם הוא בעצמו היה כל אחד משניהם מורכב משני טבעים מענין כולל ומענין מיוחד והמורכב עלול בלתי מחויב מעצמותו ומחויב המציאות אין לו עלה הנה מבואר שמחויב המציאות אחד ואמר בן רשד ואמנם אמרנו שהוא קרוב מן המופת ואם יראה יראה ממנו שהוא מופת לפי שכח זה המופת הוא כח מאמר האומר שהשינוי בין השני מחויבי המציאות לא ימנע אם שיהיה שנוי באיש וישתתפו בתאר הסוג וכל השתי השתניות אמנם ימצאו למורכבים וחסרון זה המופת שכבר התבאר שהנמצאות משתנות ואם הפשוטות לא יהיו משתנות במין ולא באישים והם השכלים הנפרדים אבל התבאר מענינם שיחויב שיהיה בם המתאחר במציאות והקודם ואם לא לא יושכל בם שנוי כלל ומופת אבן סיני ישלם על זה האופן מחויב המציאות אם היו שנים הנה לא ימנע שיהיה ההשתנות אשר ביניהם במספר היו מסכימים במין ואם היה ההשתנות במין היו מסכימים בסוג וכל שני אלו המינים יחייב מחויב המציאות מורכב ואם היה ההשתנות אשר ביניהם בקדימה ואיחור חויב שיהיה מחויב המציאות האחד והוא הקודם הוא העלה לכולם וזהו האמת אם כן מחויב המציאות אחד אחר שלא יהיה הנה אלא אלו השלשה חלקים בטלו השנים והתאמת השלישי הנשאר ואמר לא דומה ולא הפך ירצה כי אם היו דומים מכל אופן לא יושכל הרבוי והשניות אחר ששתי השחריות הם שנים כאשר יהיו בשני משכנים או במשכן אחד אבל בשני עתים והשחרות והתנועה במשכן אחד בעת אחת הם שנים לחילוף עצמיותם ואמנם שתי השחריות עם התאחדות הזמן והמקום לא יושכל ואם לא ידמו מכל צד הנה יסכימו בדבר ויתחלפו בדבר או יתהפכו ומחויב המציאות אין הרכבה בו זה הוא מה שרמז עליו הרב הנה והוא דרך שני בעצמו לאבן סיני ורבינו משה הביאו גם כן דרך לעצמו מבואר והוא אמרו והוא גם כן דרך מופת על הרחקת הגשמות והעמיד האחדות עוד אמרו ולהם ענין אחר בהכרח בו נפל ההפרש והיו שנים ירצה וזה ההפרש אם שיהיה בכל אחד משניהם וכו' או שיהיה ענין ההפרש והוא הדבר הנוסף זולת המשותף נמצא באחד משניהם לבד ויהיה פשוט ויהיה זה אשר בו שני הענינים בלתי מחויב המציאות בעצמו ודע כי בן רשד אשר קיים הדרך הראשון והשלימו בטל זה הדרך השני בשאמר כי השבוש אשר בזה הדרך השני נבדלים כבר יובדל בעצמיהם מבלתי שיסכימו בדבר אלא בתיבות לבד וזה כאשר לא יהיו מסכימים בסוג כלל לא רחוק ולא קרוב כמו שם הגשם אצל הפילוסופים הנאמר אצל הגשם השמימיי ועל הגשם הנפסד וכמו שם השכל הנאמר על שכל האדם ועל השכלים הנפרדים וכמו שם הנמצא הנאמר על הענינים ההוים הנפסדים והנצחיים כי דמיוני אלו התיבות הם יותר דומים שיכנסו בשמות המשותפים משיכנסו בשמות המוסכמים ואם כן לא יחויב בנמצאות הנבדלות שיהיו מורכבות. דרך אחר ביחוד כבר התבאר במופת כי הנמצא כלו כאיש אחד נקשר קצתו בקצתו עוד באר כי מן הקשר שכחות הגלגל מתפשטות בזה החמר התחתון ומכינים אותו ועם אשר התבאר זה הוא מבואר שהוא מהשקר שיהיה האלוה האחד וכו' ודבריו בזה מובנים בעצמם אבל כבר יראה ממה שאמרנוהו שכבר יובדלו שני נבדלים בעצמיהם מבלי שיכנסו בסוג שאינו נמנע שיהיו שני אלוהות אחד מהם עלת השמים והאחת עלת הארץ או האחד עלת המושכל והאחד עלת המוחש ויובדלו בלי הרכבה סוגיית והבדלית כענין בשחרות והתנועה שימצאו במשכן אחד ויפרדו מבלי שיוכרח בם הרכבה סוגיית והבדלית וזה המאמר אינו אמתי כי הנה ואם לא יחויב בנמצאות הנבדלות שיהיו מורכבות הנה מצד בריאת הנמצא ממנו שם שתוף בתאר והבדל בתאר לפי שכאשר הונחה בריאת הנמצא וחדושו לטבע אחד ועצמות אחד לטבעים מתחלפים והוא צד האלהות אשר בשם האלהות מחויב בהכרח כאשר הנחנו דבר מאותו הטבע ושוה בטבע והשכל לטבע הראשון וזה במה שיתחדש ממנו הנמצא שיהיו משתתפים בתאר עד שיהיו שיתחדש ממנו הנמצא ונבדלים בתאר בו יתחלפו וזה אם הבדל אישיי ויהיו בחמר או מיניי ויהיה בו הרכבה ואולם אם הונח שאותו הטבע בלתי שוה אבל קצתו יותר נכבד מקצת ושהוא נאמר עליהם בקדימה ואיחור אין בזה בטל כי הטבע הראשון יותר נכבד מהשני והשני עלול ממנו בהכרח עד יהיה דרך משל בורא השמים הוא הבורא לעלה אשר ברא היסודות וזאת היא כמו שאמר אבן רשד סברת הפילוסופים וכל השני הנחות ישובו אל הנחת עלה ראשונה רצוני מה שיניח שהראשון עלה בעצמו לכל הדברים המתחלפים בזולת אמצעי אבל זה לא יעבור אצל הפילוסופים לפי שמן הידוע בעצמו שהעולמים עומדים מעלה ועלול ושהחקירה מעלת העלול היא אשר הביאנו אל עלה ראשונה לכלם ולו היו אלו ההתחלות המתחלפות קצתם משולחות מקצת ר"ל אין קצתם עלות לקצת לא היה העולם דבר אחד ונקשר ולא נקשר המוחש במושכל ולא קצתו בקצת והיה נפרד ונאבד הנה רמז שאמר הרב היות   הנמצא כלו אחד הורנו על שממציאו אחד והסדור אשר בנמצא הורה שהמסדר אחד זהו דרך ארסטו' ביחוד כי הפועל נודע מהפעל ולכן כמו שאמר ארסטו' ראוי שנשבח לאדון הכל לאדון אחד יתברך ויתעלה אמן. דרך אחר בהרחקת הגשמות ירצה מחמר וצורה ומבואר הוא מאד שכל גשם הוא מקבל חלוקה ירצה בכמה ואין הגשם אם כן אחד לא מצד חלוקתו בכמה ולא מצד הרכבתו ר"ל להיותו שנים במאמר והם החמר והצורה ואם הם שנים בנושא כי כל גשם אמנם הוא גשם מה מפני צורה עצמית נוספת על הצורה הגשמית אם כן אין זה אחדות אמתית ולא יהיה מחויב המציאות כי המחויב המציאות פשוט אחד אמתי. תדע כי האחדות לא תשלם אלא בקיומו לעצמות הבורא מכל אופן ויחלק הרבוי מכל אופן והרבוי ילך אל העצמיות מחמשה פנים ולהשלים לך אמתת האחדות ראיתי להביאם לך הנה כמו שבארם אבוחמד אלגזלי ואמתם בן רשד וישלם הדבור בתארים וביחוד בזה ואומר הראשון החלוק בפועל או במחשבה ולכן לא יהיה הגשם האחד אחד והמופת על חלוק זה ר"ל הראשון הוא המופת על שאינו גשם. השני על שהחלוק בשכל לשני טבעים מתחלפים בגדר לא מצד הכמה בחלוק הגשם אל ההיולי והצורה והבורא אינו צורה בגשם כי יצטרך אל חמר ואל כללם כי יהיה מתחלק בכמה ולא חומר כי יצטרך לצורה אלא מסתפק בעצמו כמשפט המחויב המציאות הנה זה המין מן הרבוי יסולק מן הבורא אצל כל מי שיאמין שאינו גשם ואולם סלקו מצד מה הוא מחויב המציאות והחמר בלתי מסתפק מן הצורה והצורה בלתי מסתפקת מן ההיולי כמו שאמרנו הנה זה מבואר כי הגרם השמימיי פשוט נמצא בפועל בעצמו בלתי מורכב מחמר וצורה ולכן כמו שאמר בן רשד יחשב שהוא מחויב המציאות בעצמו ושני אלו המינים מן הרבוי הם אשר הביאם הרב בזה הדרך. השלישי רבוי בתארים כמו ידועה ויכולת ורצון כי יחויב מזה הרבוי במחויב המציאות וסולק האחדות ואמר אבן רשד ואלה התארים אם הוא מחויבי המציאות ועצמותו מחויבת המציאות היה מחויב המציאות יותר מאחד ואם היו עלולים מעצמות חויב שלא יהיה מחויב המציאות בתארים מחויבי המציאות וזה נמנע ובטל אם קובל שמחויב המציאות יורה על נמצא בזולת חמר כי הנמצאות אשר הם בחמר והם העומדים במציאותם מבלי שיהיו גשמים אי אפשר שיצויר בם תארים עצמותיים תעמוד בם העצמות כל שכן משיצוירו בו תארים עלולים נוספים על העצמות כשידומו מסולקים ולכן לא יצדקו על המתואר שהם הם אלא בשתוף כאמרנו האדם יודע לא ידיעה כמו שנאמר חי הנה מציאות דמיוני אלו התארים במה שאינו גשם שקר לפי שטבעם טבע זר מהמתואר בם ונכרי ולכן נקראו מקרים ואם נאמר כי הפילוסופים יסברו שהנפש מה דמיוני אלה התארים וזה שהם יסברו שהיא משגת רוצה מניעה והם יסברו עם זה שהיא אינה גשם התשובה שהם לא יראו שאלה התארים הם לנפש נוספים על העצמות אבל יראו שהם תארים עצמותיים ומדרך התארים העצמותיים שלא יתרבה בם הנושא אותם בפועל אבל אמנם יתרבה בצד אשר יתרבה המוגבל בחלקי הגדרים וזה שהוא רבוי שכלי אצלם לא רבוי בפועל חוץ לנפש המשל בזה שגדר האדם חי מדבר ואין הדבור והחי נכר מסבה בו חוץ לנפש בפועל ולכן יחייב מי שיודה שהנפש אין מתנאי מציאותה החמר שיודה שימצא בנמצאות הנפרדות מה שהוא אחד בפועל חוץ לנפש רב בגדר וזהו סברת הנוצרים בתארים הג' וזה שהם לא יראו התארים נוספים על העצמות ואמנם הם אצלם מתרבים בגדר והם רבים בכח לא בפועל ולכן יאמרו שהוא שלשה ואחד ר"ל אחד בפועל שלשה בכח והם החכמה והיכולת והרצון ואמנם אנחנו כבר בארנו בדבור ובתארים אין כלם שוים אל העצמות וכי הענינים הצרופיים והשכליים לא יוסיפו דבר על המתואר והנפש ואם אינה גשם התלות בגשם ולא יתלה בו האלוה וזהו האחדות השלם. הרביעי רבוי שכלי והוא החלק השני מן התארים בפרק נ"ב מן החלק הראשון והוא הרבוי אשר יהיה לדבר מפני חמרו וצורתו וזה שהגדרים אמנם ימצא למורכבים מן החמר והצורה לא לפשוטים ולזה יסולק הרבוי הגדרי מן ההתחלה הראשונה. החמישי הוא רבוי המהות והישות ובאמת הנה הישות בנמצאות הוא ענין שכלי והוא היות הדבר חוץ לנפש כמו שהוא בנפש הנה כאשר הובן מן הנמצא מה שיובן מן הצורה והוא אשר תורה עליו המלה הקושרת הנשואית במשפטים הנשואיים ולא יהיה חוץ לנפש רבוי וכאשר יובן ממנה מה שיובן מן העצמות והדבר שהיה שם הנמצא נמצא שהוא נאמר על מחויב המציאות ועל אשר זולתי בקדימה ואיחור כחום הנאמר על האש ועל הדברים החמים ואבוחמד השתדל לשלול מן הראשון מה שהוא מסולק מכל הנמצאות וכבר יצאנו בפרושנו לזה הפרק מדרכינו בבקשת הקצור למה שנתלו מן הדרושים הנכבדים וכבר אמר ארסטו' כי מעלת החכמה כפי מעלת הדרוש בה ואין לנו בחכמה יותר נכבד מזה ולזה העירותיך על המקומות שיצטרכו אל הערה אל ההשלמה כי האמת אהוב יותר מכל אוהב: