## Narboni on Guide for the Perplexed, Part 2

###### Narboni on Guide for the Perplexed, Part 2 13:1
[Narboni on Guide for the Perplexed, Part 2 13:1](https://torahapp.org/share/book/Narboni%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%202/r/13:1)

**כל** זה שיעור זמן או דמות זמן לא אמתת זמן כבר ידעת כי הזמן הוא ספור התנועה בקודם ומתאחר בה כי התנועה כשתחלק אל קודם ומתאחר חודש הזמן כי לא נחלקה כי אם אל העובר והעתיד והם חלקי הזמן כי היה בה ראשון ראשון ונמשך ממנה המשך המציאות וכאשר יובדל בשכל ההמשך ההוא הוא צורת הזמן ומהותו כמו כי כשנלקח במה הוא המשך התנועה היה הוא הוא הזמן וכאשר נלקח דמות ההמשך ובכלל המשך מציאות בלי בחינת תנועה מופשט בעצמו היא דמות זמן לא אמתת זמן אלא שהוא בכלל מקרה דבק לתנועה כי מיד שנלקחה חודש הזמן ולא ימנע מציאות הזמן אלא עם מציאות אשר לא יקבל התנועה ואולם מציאות הנמצאות המתנועעות או שעור מציאותם הנה ישותם הזמן בהכרח ומה שאמר בבאור אשר חייב העולם סבה הזמן אחת אבל הסבה העצמית הוא חסרון טבע הזמן בעצמו והיותו מהנמצאות החלושות המציאות בעצמן וזה שהנמצא מהזמן אינו אלא העתה והוא מבדיל בין העובר והעתיד והעובר כבר היה והעתיד עדיין לא הגיע והעתה אינו חלק מן הזמן ואין בכל זולת חלקיו הנה אם כן הוא מחובר מן הבלתי נמצא והמחובר מן הבלתי נמצא בלתי נמצא זהו מה שהביא אל העולם אמתת הזמן כי הנמצא החסר חסר הציור אמנם התשובה בזה שהזמן הוא מן הנמצאות בעצמן אשר ישלם מציאותם   מצד הנפש ולכן היה סוגו המספר והמספר הוא פועל הנפש והנה התנועה היא מן הנמצאות המוחשות והיא גם כן מחוברת מן הקודם והמתאחר כמו שהזמן מחובר מן העובר והעתיד כי ספירת התנועה ר"ל המנוחה והחלקה היא מפעל הנפש בה כמו שהוא בטבעה כי דומה אלה הדברים אין מציאותם מציאות שלם אמנם מציאותם מורכב מפעל הנפש במה שהוא חוץ לנפש מהם ר"ל שאלו לא יהיה הנפש לא יהיה להם מציאות שלם אלא בכח והנפש משלמת מציאותם כענין התנועה כי אינה רמוז אליה אלא מקובצה ואמנם הפעלה המחשבה כי הנמצא ממנה אמנם הוא חיות המתנועע בנקודה מה איך היא נובעת תמיד כי היא הנובעת המתדבק אפשר שיורמז אל חלק ממנה כי לא יושכל הנמצא מהבלתי נמצא כענין באור השמש המגיע עד צל והנפש תקשור החלקים ותגיעם וככה בענין הזמן ולא קובצו בזמן שני ענינים לבד ר"ל שהוא מקרה מחויב לתנועה והתנועה מקרה למתנועע והתנועה בלתי מתושבת על ענין אבל קובץ בזה ענין אחד זהו אשר חייב גם כן העלם ענין הזמן והוא שאין הזמן נמשך לתנועה תתיישב או לא תתיישב על צד מה שימשך התכלית לגודל כי הוא נמשך מפני שהוא נמצא בו כמציאות המקרה לנושאו האישי אבל יתיחס לכל תנועה במה היא תנועה ולא יתרבה ברבוי התנועות ולכן היה חיוב הזמן מן התנועה יותר דומה לחיוב המספר מן הנמנה ר"ל שהמספר לא ישתנה בנפש הנמנה ולא יתרבה ברבויו ולכן היה הזמן אחד לכל תנועה ומתנועע ונמצא בכל מקום ולא יהיה במעשה וישיג איזו תנועה ואפי' בנפש רמז שהמנין לא יורמזו לו מקום ולזה היה סגולתו שיעור התנועות ושיעור מציאות הנמצאות המתנועעות מה שהם מתנועעות כמו שישער המספר עצמם ולכן היה הגדר הזמן שהוא מספר תנועה בקודם ובמתאחר בתנועה ולעומק אמתת הזמן ומשיגיו אי אפשר לי מבלתי שאפרט לך זה הגדר אחד שסדר הדברים הביאנו ויובן לך בו כל מה שאמרו הרב ז"ל בענין הזמן ואומר שאמרנו מספר ירוץ מרוצת הסוג כי יכלול המספר המוחלט אשר נושאו האחד הנפרד אשר הוא מספר מונה לבד ואשר נושאו אחדים חמריים ויכלול כל חלקי אי זה נחלק שיהיה בזמן השני מן המספר והוא הנקרא המשער ואמרו התנועה הוא הבדל כי יבדילהו מהמספר המוחלט ושאינו מספר אי זה אחדים שיזדמנו אבל מספר דבר מיוחד ואמרנו בקודם ובמתאחר ירוץ מרוצת ההבדל המיוחד והוא חלק אי זו נחלק שיהיה באי זה תאר שלקחו אבל על שהקודם והמתאחר הם המספר ר"ל המשער המונה לתנועה לא קבוצם ולא במה שילקחו החלקים יחד אבל במה הם מתאחדים בקדימה ובאיחור וכמו שהם חלק הנחלק כן תארם ר"ל ההקדמה והאיחור אשר להם הם חלקי תאר הנחלק וההבדל האחרון הוא אמרו בתנועה וזה שהמספר ר"ל המשער לתנועה כבר יהיה חלקי הדבר והחלקים ההם יהיו קודם ומתאחר ולא יהיה במין המספר הזה הוא הזמן כי חלקי הרחק אשר עליו התנועה הקודמים והמתאחרים בהנה אינם הזמן והם הם משערים לתנועה כי הם אינם משערים בהמשך מציאותה אבל בעצמותה ר"ל בכמותה ולבדה אבל כשהחלקים ההם המתוארים בקדימה ואיחור הם חלקי התנועה היו משערים לה בהמשך מציאותה והיא אז הוא אמתת הזמן וזה כי המשך התנועה הנחלקת הוא המשך הקודם והמתאחר אשר הם הזמן ר"ל במה הם נמשכים וזה כמה אם קודם ומתאחרים בפועל בחלקי המשך כי בבא זה עם סור זה בקדימה ואיחור כי לא ישאר הקודם עם המתאחר יש שם המשך מציאות והוא המשך מציאות התנועה וכמותם הוא כמותה והם המשערים לאפשרות שעור מה מתנועה אחת כפי המהירות והאיחור ואמנם בהמשך בלי עיון לזולת זמן והבן זה הענין כי בו סוד הזמן ראוי כשתבין מאמרינו מספר התנועה שהוא משער כל תנועה ומאמרינו בקודם והמתאחר בתנועה אשר הזמן נמצא ראשונה והיא היומית אשר בה אנו במציאות משתנה כי המשער ראוי שיהיה יותר קטן מכל מה שישוער בו באותו הסוג היה הזמן משער ראשונה ובעצמות לזאת התנועה ומציאותו לשאר התנועות ושערו להם אמנם הוא שנית ובאמצעות התנועה הזאת ולזה היה היום והחדש והשנה אינם דבר זולת חלקי הזמן אשר הם נמשכים לתנועת הגרם השמימיי ונזדמן להם כמו שאמר אבן רשד עם שהוא מושכל הוא מפורסם אצל כל האומות ואמרו ולזה היה קורא יי' אל עולם פירשו הרב ז"ל בפרק כ"ט משלישי שאמר זה לשונו קריאה שכוללת מציאות האלוה והתחדש העולם מאתו ירצה במה שהוא אלוה ושם אבאר זה עוד בע"ה ואמרו השם המציאנו ברצונו אבל לא פעל אחר העדר ירצה אבל המתחדש מאתו ושהנמצאות זורחות מהשפעתו ואורו וסדוריו מהסדור אשר בו ואמרו שאין קדמון עם השם ית' אין פילוסוף אמתי מכחיש זה כי היא אמונה נפלאה אמתית והיא אחת מהשלשה עשר עקרים שהביא הרב ז"ל: