## Narboni on Guide for the Perplexed, Part 2

###### Narboni on Guide for the Perplexed, Part 2 14:1
[Narboni on Guide for the Perplexed, Part 2 14:1](https://torahapp.org/share/book/Narboni%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%202/r/14:1)

**ואומר** כי ארסטו' אמר כי התנועה לא הווה ולא נפסדת ר"ל התנועה המוחלטת לא ירצה בתנועה המוחלטת תנועה מיוחדת יומית או זולתה ואמנם ירצה בו התנועה הנכרתת ר"ל אלו התנועות הנמצאות בחלקי העולם ובכלל התנועה במדרגת החיות בנמצאות ואם לא סרה הנמצאות הנה לא סרה התנועה והיא כאלו היא חיות בכל מה שיעמידוהו הטבע שהוא אמר אם התנועה התחדשה היתה כללית וכל מתחדש תקדם לו תנועה ירצה קודם היותו בפועל והתנועה הקודמת לו היא צאתו לפועל והתחדשו אחר שלא היה הנה התנועה אשר הונח הראשונה תקדם לה תנועה והיא צאתה לפועל הנה תהיה התנועה א"כ נמצאת קודם התנועה ההיא והיא התנועה אשר בה נמצאה התנועה האחרונה לה אשר הונחה ראשונה התנועה הראשונה אשר בה נמצאה זאת קודמת בהכרח והיא נצחית ילך הענין אל בלתי תכלית כי משפט האחרונה עם הראשונה היא משפט הראשונה עם אשר לפניה אשר נתהוותה הויה כליל ויהיה לשנוי שנוי קודם לו בטבע לבלתי תכלית ולא יהיה שם שנוי ראשון ובשלא ימצא הראשון לא ימצא האחרון הנמשך לו. אמר משה זהו הנראה אליו מסברת הרב ז"ל ותהיה התנועה ההווה כללית היה התנועה כמו האנה מההעתק והנזון מההשתנות או שתהיה בה ר"ל הראשונה באחרונה בהעתק ונעתק כאלו היא גשם משתנה או מתחדש ואי אפשר לפרש מאמרו על זולת זה האופן וזה מקום פלא גדול איך אמר הרב ז"ל בשם ארסטו' ולא נמצא זה בכל דברי ארסטו' לא במאמר השביעי ולא בשמיני משמע טבעי ולא בזולת זה אבל אמר הפך זה כי באר במופת שאין לתנועה תנועה ולא הבדל בזה בין התנועה הכללית ובין התנועה הפרטית והוא שאי אפשר שיצויר שלתנועה תנועה אלא על אחד מב' פנים אם שתהיה התנועה נושאת לתנועה כמו המתנועע נושא לתנועה והוא הנושא המעמיד וזה שקר כי לו היה זה כן תקבל התנועה והמנוחה כי מה שדרכו שיתנועע דרכו שינוח והתנועה הפך המנוחה הנה הוא שקר שתקבל התנועה והיא תנועה המנוחה על שיהיה נושא מעמיד ואם על אופן שני והוא אשר על שיהיה חדוש התנועה מתנועה עד שתהיה התנועה כתנועה על דמיון מה שתהיה אליו נושא לתנועה שתהיה חמר לה וזה בשנאמר שהתנועה תתהוה כמו שיתהוה הלובן דרך משל וזה כמו שנאמר שהתנועה אשר קודם התנועה אשר אחריה תהיה לה שלמות מה שבכח במה הוא כן עד שיהיה חדוש התנועה נמשך בעצמות לחדוש התנועה הקודמת ושההות אשר ללובן המתהווה בהדרגה הוא מתהוה עד שיהיה לבעל פעלו למציאות מציאות וזה שקר וזה מבואר גם כן שאם היה לשנוי שנוי וזה בעצמות על אי זה אופן שיהיה נמצא שנויים אין תכלית להם וכאשר לא יהיה ראש להם לא יתכן שימצא הנמשך והוא האחרון הנה הוא מבואר שאין קודם השנוי שנוי בעצמות בשום פנים ואם יחויב שיהיה קודם כל שנוי שנוי במקרה ר"ל במקרה ושנית ר"ל ג"כ מפני החמר וזה שכאשר השתנה השנוי מפני הכרח החמר ר"ל שהוא אינה בעצמות נושא שנוים רבים ומתפעל לפי טבעו בהתכונניות לא מפני טבע התנועה המתחדשת ר"ל שהיא אינה בעצמות מתנועה אבל שקרה לה שקדמה לה תנועה והיא אם כן במקרה ושנית ר"ל מפני טבע החמר והפועל התמידי לא יחויב השקר אשר יחויב הנה ולכן היה הכלל בין שני אלו המאמרים שיהיה הנה אחד משתנה תמיד יקרב מקצת הנמצאות פעם וירחק פעם ויהיה הסבה בחדוש השנוי הנמצא אחר שלא יהיה ובשלא יובדל מה שבעצמות ממה שבמקרה יחשב שיחויב מהיות האדם מאדם שלא ימצא האחרון כאשר לא ימצא הראשון ואין הענין כן לפי שהראשון נמצא והוא השמש והשכל הפועל ואולם היות אדם מאדם אל זולת תכלית הנה הוא מחויב במקרה ולא בעצמות ובכלל אין לשנוי שנוי בעצמות לא עד שיקדם שנוי בעצמות ולא על שיהיה לתנועה תנועה על שהיא שלמות לה ר"ל שיהיה יחס התנועה הקודמת אל המתאחרת יחס התנועה אל מה שאליו או יחס התנועה אל הנושא המעמיד ואחר שהיה זה כן איך יאמר ארסטו' אלו התנועה התחדשה תקדם לה תנועה והיא התנועה אשר בה נמצאה אחר שהתבאר שאין לתנועה תנועה בצד מן הצדדים תהיה כללית או פרטית זה מה שאי אפשר בשום פנים אצלו ולא ראיתיו ולא אדע ממה הוציא מה שחשב מזה אמנם אשר אמרו ארסטו' באמות זה הדרוש ר"ל שהתנועה לא הווה ולא נפסדה הוא על אופן הדרך כמו שיבא. עוד אמר ולפי זה השרש גם כן יאמר כי זה הזמן לא הווה ולא נפסד ירצה כי לפי זה השרש אשר בארו והוא שהתנועה בלתי הווה ולא נפסדת יאמר כי הזמן לא הווה ולא נפסד כי הזמן נמשך לתנועה ודבק לה ואחר שהיא נצחית הוא נצחי ואין תנועה אלא בזמן כי התנועה בה קודם ומתאחר ולא ימצא קודם ומתאחר אם לא ימצא זמן לפי שהזמן הוא אשר יפעל הקודם והמתאחר בדברים אשר אינם מתנועעים ואולם המתנועעים הנה הקודם בם והמתאחר נמצא בעצמותם לפי שהזמן נמשך מן התנועה ולא יושכל זמן אלא בתנועה אחר שהיה הזמן מספר התנועה בקודם ובמתאחר ממנה אמנם הקודמים היו משערים בשהזמן נצחי ולא ישערו שהוא נמשך בתנועה ולזה טען דימרקטיס בשאי אפשר שיהיו כל הדברים מהווים כי הזמן אחד מן הדברים והוא בלתי מהווה ולא שערו שהזמן לא ימצא אלא מהתנועה האמינו בנצחונה אמנם אפלאטון קרה לו הפך זה שהוא הודה שהזמן נמשך לתנועת השמים ולא יודה בנצחותם. דרך ב' יאמר החמר הראשון המשותף ליסודות הד' לא הווה ולא נפסד ירצה בעצמו במה הוא חמר ראשון כמו שהחמר הראשון הרמוז במה הוא רמוז כמו האש יתהווה ויפסד במה הוא אש וחמר שני כי יפסד חלק והוא צורתו וישאר חלק והוא חמרו שאם היה החמר הראשון הוא במה הוא חמר ראשון היה לו חמר אחר ממנו נתהוה ר"ל נושא יתהווה ממנו וילכו החמרים אל לא תכלית וראוי שיהיה זה המתהוה ממנו והוא החמר הראשון בעל צורה שהיא אמתת ההויה ואנחנו הנחנוהו חמר לא בעל צורה במה הוא חמר ראשון אם כן הוא בהכרח הוא בלתי הווה מדבר ואלו היה לו נושא ?יחהווה חמרו עם שהוא בעצמו חמר בלי צורה היה הוא הנושא ויהיה נמצא קודם שימצא כי לא יהיה בינו ובין הנושא זולליות כלל ולא יובדל ממנו בדבר יוכר בו כי לא ימצא דבר יותר פשוט ממנו ונעדר ההרכבה אחר שהוא בעצמו עצם פשוט חסר בעצמו והוא שהוא היולי לבד אין צורה לו על שהיא חלק ממנו בה יהיה היולי כענין בחמר השני ר"ל הרמוז אליו המורכב כאש כי במה הוא אש מורכב מחמר ראשון וצורה אשיית והוא אם כן קדמון לא יאבד כי אלו היה נפסד היה מחויב כמו זה הבטל בעצמו ולפי שהוא פשוט בעצמו לא ישא הפסד חלק והשאר חלק מאמתת עצמותו ואם כבר ישא הפסד הצורות החלות בו והוייתן אבל זה אין שנוי בעצמו אבל כמו שנאמר בנאד שהשתנה חומץ לפי שנשתנה חומץ היין אשר בו ובכלל אלו הנחנוהו נפסד יתקבצו הכח והפעל לפי שההווה מורכב מכח ופעל וכבר התבאר שהוא בכח ולזה השתוקק אל הפועל הנה זה שקר וזה ג"כ יחייב בקדמות העולם. דרך ג' לו יאמר כי חמר הגלגל בכללו אין בו דבר מן ההפוך כי התנועה הסבובית אין הפך לה כי אם היתה לה הפך היתה הישרה יותר ראויה שתהיה הפך לסבובית מזולתה וזה שהתנועה הסבובית מחויבת מתנועת הגבנוני ותנועת הקבובי ושניהם מתחלפים לתנועה הישרה והתנועה הישרה אינה הפך לסבובית אחר שהישרה הפך לישרה כי יתחלפו בממנו ואליו ויהיה לה יותר מהפך אחד הנה התנועה הסבובית אין הפך לה וזה שהתנועות אמנם יהיו הפכיות במה שממנו ובמה אליו ואמנם התנועות הסבוביות אחר שהיה בהם מה שממנו ואליו אחד בעצמו לא היה אפשר שיהיה בהם הפכיות הנה התנועה הסבובית אין הפך וכל מה שיפסד אמנם סבת הפסדו מה שבו מן ההתהפכות כי כל נפסד אמנם יתהווה מהפכו ויפסד אל הפכו והגלגל אין בו התהפכות הנה אינו נפסד אמנם שאין הפך לו כי הגשמים הפשוטים ההפכיים תנועתם הפכיות כי הגשמים אמנם יתארו בהפכים מצד צורתם שהרי התחלות התנועות והגשם הסבובי אין לו תנועה הפכית כמו שהתבאר אמנם הגשם הסבובי אינו נפסד ומה שאינו נפסד אינו מתהווה ויחליט גזירות ר"ל מאמרים בלי תנאי ויבארם והוא שכל הווה נפסד וכל נפסד הווה וכל מה שלא יתהווה לא יפסד וכל שלא יפסד לא יתהווה וזהו מופתם הקרוב ההווה והנפסד כל אחד מהם הוא אמצעי בין הנמצא תמיד והנעדר תמיד המתנגדים אחר שהיה כל אחד מהם לו כח המציאות וההעדר ר"ל נמצא בקצת העתים נעדר בקצת והאמצעי הוא אשר לקח מכל אחד משני הקצוות שהם הנמצא תמיד והנעדר תמיד וכל שני נשואים יתהפכו על דבר אחד בעינו והנה כל אחד משניהם מתהפך על חברו יחויב מזה שכל הווה נפסד וכל נפסד הווה וכמו כן יתבאר שהבלתי הווה והבלתי נפסד ישוב כל אחד מהם על חבירו בשוה וזה נטה מהפוך הסותר וזה שאם לא יהיה בלתי נפסד הנה הוא הווה נפסד כי הם חולקים האמת והשקר ואם היה הבלתי הווה נפסד וכבר התבאר שכל הווה נפסד יהיה הבלתי הווה וזה שקר א"כ בלתי הווה הוא בלתי נפסד בהכרח ובדמיון זה יתבאר שהבלתי נפסד בלתי הווה. דרך ד' לו כל מתחדש אפשרות חדושו קודמת על חדושו בזמן וכן כל משתנה אפשרות שנויו קודמת לו בזמן ובזאת ההקדמה חייב התמדת התנועה הסבובית ושאין לה תכלה ולא התחלה קצר הרב ז"ל בזה הרבה נשען על שכבר תדע זה ממקומו אמנם למה שאמר שאנו נראה בתחלת הדעת ההתיחסות בין זאת התולדה וזאת ההקדמה ראיתי להביא לך בקצרה איך יחויב זה ואומר כל מתחדש אפשרות חדושו קודמת על חדושו בזמן ר"ל שכל מה שנמצא אחר שלא ימצא הנה כבר היה נמצא בכח ואפשרות חדושו קודם לו בזמן והתנועה המתחדשת זה דרכה ר"ל שכל משתנה אפשרות שנויו קודמת לו בזמן ר"ל שכל מה שיתנועע אחר שלא היה מתנועע הנה כבר היה אפשר שיתנועע ולכן היה מגדר התנועה שהיא שלמות מה שבכח או שלמות המתנועע וזה הענין לא ימנע מאחד משני חלקים אם שנניח שהאפשרות הקודם על התנועה הראשונה מחודש ואם שנניחהו קדמון ואם הנחנו זה הכח והאפשרות מחודש הנה כבר יחויב שיהיה קודם התנועה הראשונה   המונחת ראשונה תנועה אחרת קודם להו והיא אשר בעבורה נתחדש האפשרות הקודם על התנועה הראשונה לפי שחדוש האפשרות על התנועה אמנם יהיה נמשך לתנועה בהכרח וזה אינה ראשונה וכן יקרה בשנוי אשר ממנו נתחדש האפשרות ראשון ר"ל שיהיה הכח קודם עליו בזמן ושיהיה זה הכח מתחדש משנוי וכן לבלתי תכלית ואם הנחנו האפשרות הקודם על התנועה הראשונה קדמון הנה יחויב מזה גם כן אם הונח כן שיהיה קודם התנועה תנועה אלא שהוא מן הידוע בעצמו שהוא בלתי אפשר וזה כי טבע הענינים ההכרחיים מחויב שיהיה בלתי טבע האפשריים וזה שמה שמנוחתו זמן אין תכלית לו אי אפשר אם לא שאין בטבעו כח שיתנועע ואם כן לא יתנועע בעת מן העתים לפי שהמתנועע בעת בלתי עת אי אפשר שימצא בו כח על אחד משני ההפכים זמן אין תכלית לו ואפי' אם הנחנוהו כן הנה יחויב שיהיה קודם זה השנוי המונח ראשון שנוי לפי שהמנוחה אשר היתה קודם זה הפך התנועה וההפכים אמנם ימצאו מפועלים הם הפכים או הם ענינים מתהפכים ואפי' אם הם נכרכות כי יחויב שיהיה שם תאר מה מתחלף ויחויב שיהיה המחייב המנוחה הפך מחייב התנועה בהכרח וכאשר נמצאת התנועה כבר סולקה סבת המנוחה וסולקה בהכרח שנוי או נמשך לשנוי ויחויב שיהיה קודם השנוי המונח ראשון שנוי וכן אל בלתי תכלית וזה המאמר לא יחויב ממנו שתהיה השנית נכרכת לקודמת עליה ר"ל תכלית האחת התחלת האחרת אבל שתהיה נמשכת ר"ל שיהיה בינה זמן מנוחה והוא הזמן אשר נמצא בו האפשרות אבל כאשר חייב שיהיה הנה שנוי ראשון והיה בלתי אפשר שימצא שנוי ראשון הנה מחויב שיהיה הנה שנוי אחר מתדבק הוא הסבה בשיהיה כל שנוי קודם לו שנוי והוא התנועה הראשונה הסבובית והמאמר אשר התבאר ממנו שהתנועה בלתי הווה הוא הוא בעינו יחייב שהתנועה בלתי נפסדת ושאין הבדל ביניהם ולא ההפך והוא שנקח הפסד הכח מקום התהוות וזה שבמאמר הראשון בעבור שחייב מהיות הכח קודם בזמן לכל נמצא אחר שלא נמצא ולכל משתנה אחר שלא יהיה משתנה שתהיה התנועה קודם התנועה המונחת ראשונה והוא היות כח הדבר ר"ל התהוות האפשרות או התנועה אשר בעבורה התהוות קודם היות הדבר אשר לו הכח עליו כן יחויב שיהיה הפסד אפשרות הדבר עצמו כי הדבר יהיה ראשונה וכאשר נתהווה בוטל האפשרות בהכרח לפי שהפסד האפשרות אמנם יהיה אחר מציאות האפשרות בעת מציאות הדבר האפשרי וכאשר שב האפשרות בהפסד לפי שהאפשרות מציאות התנועה אמנם יהיה אחר הפסדה ויחויב שאם נשאר האפשרות בהפסד אשר הונח אחרון שישוב הנפסד ויהיה אחר התנועה תנועה ואחר ההפסד הפסד וילך הענין אל בלתי תכלית זהו דרך ארסטו על שהתנועה אין לה התחלה ולא תכלה ויביא אל התנועה סבובית נצחית אין התחלה לה ומזאת ההקדמה ר"ל שכל מתחדש הנה הוא אפשר קודם חדושו בארו האחרונים מן הנמשכים אחריו קדמות העולם ואם היה חדושו נמנע לא יתכן שימצא לעולם אחר שיהיה שקר שיהיה נמנע וישוב אפשר והאפשר יקבילוהו הנמנע מבלתי אמצעי בין שניהם הנה אם היה העולם קודם שנמצא אפשר מי נשא האפשרות ההוא כי האפשרות יצטרך לדבר יעמוד בו והוא המשכן המקבל לדבר האפשר כי המושכלות הצודקות בלי ספק יצטרכו לענין נמצא חוץ לנפש אחר שהיה הצודק כמו הנמצא בגדרו שהוא הנמצא בנפש כמו שהוא חוץ לנפש ולא ימלט מאמרנו בדבר שהוא אפשר משיצטרך זאת ההכנה לדבר ימצא בו זה האפשרות ואף משכל נמנע כמו שאמר אבן רשד יצטרך לנמצא שישען עליו כי הנמנע מקביל לאפשר וההפכים המקבילים בלי ספק יש להם נושא כי ההמנע הוא שלילת אותו האפשרות ישפוט לנושא כמו שאמרנו שמציאות הרקות נמנע כי מציאות דחקים נבדלים נמנע חוץ לגשמים הטבעיים ובתוכם ונאמר שהשני הפכים ימנע מציאותם בנושא אחד ונאמר שהוא נמנע שימצאו השנים יחד הנה מבואר שכל אפשר יצטרך לנושא יעמוד בו אם כן אי אפשר מבלתי דבר נמצא הוא נושא האפשרות ובו יאמר לדבר ההוא המתחדש שהוא אפשרי וזה דרך חזק מאד בקיום קדמות העולם וכן הוא האמת עד שהוא מושכל קרוב למוחש והחכם אבן רשד אמת זה על אופן אחר גם כן מאמתת האפשרות בנצחי מבלי בחינת הנושא בו ואמר זה לשונו הנה אם היה העולם קודם שנמצא אפשר אפשרות לא סר אחר שאינו נמנע הנה יחויב שיהיה העולם נצחי כי כל מה שלא סר היותו אפשר ואם הונח שהוא לא סר היותו נמצא לא יחויב מהנחתו שקר ומה שאפשר היותו נצחי הנה מחויב שיהיה נצחי כי אשר אפשר שיקבל הנצחות אי אפשר שיהיה נפסד כמו שאי אפשר שישוב הנפסד נצחי לכן אמר החכם שהאפשר בענינים הנצחיים הוא הכרחי וחשב קצת ממשכילי האחרונים מן המדברים שהוא התיר זה הספק ואמר האפשרות הוא אצל הפועל לא בדבר המתפעל וזה אינו כלום מפני שהם שני אפשריים ואשר במתפעל תנאי לאשר בפועל גם אינו הנושא החמרי כי כאשר נמצא סולק האפשרות וזהו שאמר אבן רשד וזה האפשר אשר הוא מפני המקבל אין ראוי שיאמן בו שהוא אפשרי אשר מפני הפועל וזה שאמרנו אפשר שיפעל כך בלתי אמרנו בפעול שהוא אפשר שיתפעל ולכן יותנה באפשרות הפועל אפשרות המקבל אחר שיהיה הפועל אי אפשר שיפעל נמנע וכאשר היה אי אפשר שיהיה אפשרות הקודם על המחודש בבלתי נמצא כלל ואי אפשר שיהיה הפועל הפועל הוא הנושא ולא הדבר האפשרי בעצמו והוא הנושא החמרי אשר הוא בכח בעצמו לא בהקש אל זולתו לפי שהדבר האפשרי בעצמו כאשר הגיע לפועל סולק האפשרות ההוא האפשרות לא היה ואיך ישארו ולא ישאר אלא שיהיה הנושא לאפשרות הוא הדבר המקבל לדבר האפשר והוא החמר והחמר לא יעמוד בלי צורה אבל פעלו תמיד בהתמדתו נמצא בפועל ירצה כמשפט כל נמצא אשר פעלו המיוחד לו נמצא לו עמו במה הוא הנמצא ההוא ואיך יחויב זה במי שהכל פעלו ולזה צריך שיהיה תמיד לא שחכמתו בעצמו תמיד כלל אבל עצמו חכמתו שחייבה מציאות זה המציאות ירצה ולזה ר"ל לפי שהיה זה הנמצא הוא היותר שלם האפשר שיהיה כמשפט פעל האל ית' כי הטבע יעשה כל דבר בצביונו על שלמותו יתחייב שיהיה זה נמצא תמיד כי חכמתו בעצמותו אשר חייבה מציאות זה הנמצא היא קיימת תמיד ולא אומר שחכמתו המחייבת לזה הנמצא קיימת בעצמו אבל אומר שחכמתו המחייבת לזה הנמצא הוא עצמו ואחר שעצמו לא סר וחכמתו המחייבת לזה הנמצא הוא עצמו הנה אם כן עצמו במה הוא עצמו מחייב לזה הנמצא והוא לא סר ולא השתנה אם כן פעלו לא סר ולא השתנה כמשפט הפועל החכם הנצחי אשר לא יעשה דבר לבטלה ולא חסר מן השלמות וכאשר היה אתמול התפתח המציאות ועד עתה יאמר הפילוסוף כאלו היתה ההות דומה ולפי שהפתי החלוש השכל כבר יפתי להרחיק זה הגנות כשירחיב לו הדרך ויאמר כשהעולם מחודש אחר אלפי רבוא רבוון מהשנים הסיר זה הדמוי ואמר שאלו אמרת על דרך משל וכו' שמים משכן לאל ולרוחנים אחשוב שלזה נקראו שמים בלשונינו הקדושים על צד חזק הדעת אשר אמתהו העיון אצלו במפורסמות כאלו אמר על צד חזק הדעת המפורסמת אשר אמתהו העיון אצלו: