## Narboni on Guide for the Perplexed, Part 3

###### Narboni on Guide for the Perplexed, Part 3 12:1
[Narboni on Guide for the Perplexed, Part 3 12:1](https://torahapp.org/share/book/Narboni%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%203/r/12:1)

**אחר** אשר באר כי הרע הוא במקרה ובסבת ההעדר המחובר לחמר ושקצתו הוא להעדר השלמות לחסרון החכמה הצטרך לבאר שהוא על המעט אחר שאינו מכוון בעצמו ושהוא אם מפני שהוא בעל חמר או מפני סכלות האנשים או סכלות עצמו ובכלל העדר החכמה והתחיל ואמ' פעמים הרבה יעלה וכו' והיותו הטוב הגמור בלא ספק וכל מה שיבא מאתו טוב גמור ירצה וזה מוכרח כי לא יבא מהדבר רק הדומה אל טבעו והתבונן אמרו כי זה השגעון הארוך אשר ישתגעו בו בני אדם וכו' ובא נשוא הדרוש מצדיק ורע לו המבאר הסבה ושהוא מחויב כפי הטבע ואומ' ויתמהו מזה וכו' עוד אמ' והבחינה האמתית היא וכו' בערך למציאות כולו הנמשך ר"ל קצתו לקצתו להתיחסות הסבות עוד כלל ואמ' וכל מה שבא בספרי הנביאים מזה הענין הנכבד גדול התועלת בהיתר זה הספק בידיעת האדם ערכו ושהעולם כמנהגו וטבעו נוהג ושלא יטעה ויחשוב שהמציאות היה בעבורו לבד אבל הוא כל הנמצאות מפני רצון הבורא אחר שהוא צורה לנמצאות אשר הוא עצם אשר מין האדם הקטן שבו תולעת מתהוה בבטן הגלגל מהעפוש כמו שאמ' ואנכי תולעת ולא איש קים ומחסרונותינו נזעק ונבקש עזר אשר החסרונות הם מן ההעדר אשר הוא השטן שיחת לו לא בניו מומם פירושו על דעת הרב ז"ל שיחת והגיעוהו הרעות הנה לו ר"ל מעצמו להכרח החמר וחסרון חכמתו לא מהשם כי אם בניו מומם ר"ל מחסרונותינו ומבחירתינו המדומות כי המדמה גם כן שליח השטן הוא ובאר שלמה ע"ה זה ואמ' אולת אדם תסלף דרכו ועל יי' יזעף לבו וחסרונו ומומו ועל יי' וייחסהו אליו חלילה אמ' כי אדם לעמל יולד ירצה שהאדם הוא ענין נכבד והוא עושה שלעמל יולד ואני משלים פירוש הפסוק כפי מה שהתחילו הרב ז"ל ואומ' ובני רשף יגביהו עוף בני רשף הם הניצוצות האשיים הקטנים ויגביהו עוף לסבת דקותם ויפרדו משאר חלקי האש ויעלו למעלה וזה סבה למהירות הפסדם כי כל דבר יתקים בעמדו עם דומהו ככה האדם במה הוא אדם הוא בעל שכל ונברא להשיג השלמות האנושי והוא משחית נפשו לבקש חשבונות רבים ולהטריד עצמו בבלתי הכרחי וממית עצמו ברוע הנהגתו ולבקשו המותרות וזהו אצלי כענין בבני רשף שיגביהו עוף והוא סבת אבדם קודם עתם ודע כי שלשת אלה הרעות כוון הרב ז"ל בם לבאר חלוקת ספור מעשה השטן ובאור זה המין הראשון אמרו ויהי היום ובניו ובנותיו וכו' ומלאך בא אל איוב וכו' ותפול שבא זה ממין הרע שיבא ממקצת האדם לקצתו המין השני אמרו עוד זה מדבר וכו' זה המין הרע אשר מאותות השמים אש אלהים נפלה מן השמים ר"ל מצד טבע ההויה וההפסד אמ' עוד זה מדבר וכו' כשדים שמו הוא מן המין הראשון ולפי שהוא יותר מן המין השני נכפל המין השלישי אמרו עוד זה וכו' בניך ובנותיך וכו' כי לפתח חטאת רובץ והנה רוח גדולה באה ויפול על הנערים וכו' זה ממין הרע שהאדם חזק או חלש או במקום בלתי נאות כי נפל עליהם בסבת הרוח אמנם אמרו ויך את איוב בשחין רע הוא מזה המין כי הוא ממי שאכל המאכלים הרעים כמו שאמ' והשתחן ולפי שזה הרע הוא על הרוב ונפל ויאחר בעצמו והוא מה שנראה לו בזה על דעת הרב ז"ל וראוי שתתבונן אמרו שמדות הנפש נמשכות אחר מזג הגוף ואם האריך בשאין שם מכריח אולם שאין שם מכריח אבל יש שם מבוא ומה מאד הלעיג עם הסכלים והתלוצץ עליהם באמרו והוא שאם התאוה להיות כליו מכסף והלא היותם מזהב יותר נאה וכלל ואמ' עד כה הגיע טעות ההמון עד שהלאו הבורא בזה המציאות אשר המציאו בזה הטבע המחיב לאלו הרעות רמז בזה על סוד היכולת הנזכר בכונות הפילוסופים ית' יכול על כל דבר ואמ' ולא נבדל ואמ' לו כי איך יברא אש יחמם העני ולא ישרוף בגדו אם יעזבהו אצלו ואיך יברא מטר יגיע ממנו במה הוא מטר תועלת כללי לצמחים ולבעלי חיים ולא ישטוף השדה הנזרע קודם השתרשו אם לא ינגד להולכי דרכים וכמדומה לזה יקרה מהעליונים כחמה ומאדים וההשגחה האלהית לא תמנע מהטוב הרב בעבור הרע המעט כי טוב זה ומקבילו יהיה רע והטוב הגמור חפץ כל מיני הטוב ועוד ירמוז לזה בפרק מיוחד ר"ל בסוד היכולת ועוד אמנם החשובים החכמים כבר ידעו חכמת זה המציאות והבינהו כמו שאמ' דוד ע"ה כל אורחות יי' וכו' והם דרכי יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו וכו' אמ' שהם אשר שמרו טבע המציאות שהם נוצרי בריתו ושמרו מצות התורה וידעו תכליתה והם נוצרי עדותיו התבאר להם צד החסד והאמת בכל אורחותיהם ולזה שמו וכו' הכחות כלם הטבעיות והנפשיות והחיוניות כבר ידעת כי הטבעיות בכבד והנפשיות במוח והחיוניות בלב ולא אצטרך לפרש מיני אלה למי שחובר אליו זה הפירוש ומה מאד הטיב באמרו בזכרו לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש וכו' ופירוש ואמ' זהו על הרוב בכל זמן ובכל מקום עוד אמ' ובבאור אמר דוד ע"ה טוב יי' לכל וכו' כי המצאתנו הוא הטוב הגדול הגמור והוא אמרו טוב יי' לכל כי הוא המהוה ית' ובריאת הכח המנהיג לבעלי החיים הוא הרחמים עליו והוא אמרו ורחמיו וכו' ית' וית' המרחם לאמתת עצמו וגדלו: