## Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 252

###### Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:1
[Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:1](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/252:1)

(במג"א סק"ד.) פשיטא דאסור כאן מסיים סק"ד ואח"כ מתחיל


###### Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:2
[Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:2](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/252:2)

(שם סק"ה) להחמיר ואפשר דבעכו"ם אלם יש להקל כשיחד לו ומ"מ יש להחמיר. ועיין סי' רמ"ו ס"ג דקיימ"ל כצ"ל:


###### Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:3
[Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:3](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/252:3)

(ס"ק י') בשבת ולי נראה דדווקא בדבר כצ"ל:


###### Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:4
[Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:4](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/252:4)

(שם) מדינא אסור. נ"ב וא"כ נכון להחמיר שלא ללבוש הני חלוקים שידועים שהם של ישראל אם כובסם הנכרי בשבת בפרהסיא:


###### Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:5
[Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:5](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/252:5)

(שם) והאמת יורה כצ"ל:


###### Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:6
[Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:6](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/252:6)

(ס"ק י"ג.) ונ"ל דאם היה המנעול נ"ב וה"ה כלי פשתן שנתן הנכרי תחת המכבש בשבת שרי דהא יכול ללבשו בלא זה וק"ל:


###### Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:7
[Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 252:7](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/252:7)

(ס"ק כ'.) וקשה דמ"מ קשה לימא גבי. נ"ב שגג בזה דא"א לאוקמי כב"ש ומטעם גזירה. דא"כ מוגמר וגפרית מ"ט שרי ורב יוסף דמוקי לה כב"ש דלא ס"ל הטעם במתני' משום גזירה כ"א משום שביתת כלים וגפרית ומוגמר דמונח אארעא אבל לדינא כוון הרב לאמיתו דברחיים של מים לית ביה חיוב חטאת וכן הוכחתי בחדושי להרמב"ם. אמנם מ"ש שכ"כ הסמ"ג וסמ"ק בהדיא לא ראיתי ולא מצאתי דין זה להדיא אלא ממ"ש הסמ"ג והרמב"ם בפ"ח אב ותולד' הטחינה אינו כ"א שעוש' מלאכה בידים. ולא הזכירו כלום מטחינת רחים של מים. ומ"ש תו ועיין בתוס' כו' עד ונאפה הוא הג"ה ותיבת וכ"מ בפ"ח ברמב"ם הוא ראיה לדבריו דברחים של מים לית ביה חיוב חטאת ואותן ראיות בהג"ה לא נהירא לי דגבי מצודה כיון דבשעת פרישתו נכנס הוי כאילו צד אותו בידים. ומדהדביק פת בתנור נמי לא קשה מידי דאפילו תולדה דבישול שהי' במשכן לא הי' באופן אחר שנתבשלו הסממנין ממילא ע"י האש אבל טחינה מה שהי' אותה אב מלאכה אצל משכן כתישת הסממנין במכתשת לא הי' אלא בידים. א"כ מנ"ל לחייבינהו חטאת ברחיים של מים כיון דאתי' ממילא ועיין בכל זה הדק היטיב: