## Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans

###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 4:1
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 4:1](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/4:1)

בדבר וכו'. גמרא בפסחים קי"ג ע"ב על קרא דכי תראה חמור שונאך וגו', ומי שרי לסנויי ליה והכתיב (ויקרא י"ט י"ז): לא תשנא וגו', אלא דחזי ביה דבר ערוה כולי עלמא נמי מסני סני ליה ומאי קאמר שונאך, אלא לאו דחזי ביה איהו בלחודיה דבר ערוה, ואפילו הכי צותה התורה לפרוק ולטעון עמו, וכמו שהועתק דין זה בחושן משפט סימן ער"ב סעיף י"א עיין שם, והוא מלשון הרמב"ם פרק י"ג מהלכות רוצח ושמירת נפש הי"ד. והוא ממש כעין מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה בפרק חלק (ביסוד הי"ג), דכיון שהוא מאמין עדיין בעיקרי הדת, צריך לגמול חסד עמו.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 4:2
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 4:2](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/4:2)

מצוה בשונאו וכו'. דאיתא בבא מציעא דף ל"ב ע"ב, דאוהב לפרוק ושונא לטעון, אף דבכל מקום פריקה קודמת לטעינה משום צער בעלי חיים, אפילו הכי בזה מצוה בשונא כדי לכוף יצרו, ופשוט דהוא הדין בעניננו. ומה שחלקתי בין שונא לשונא, דהנה בתוספות שם דיבור המתחיל לכוף וכו', כתבו דלא קאי זה אשונא דקרא דמצוה לשנוא אותו, אלא בשונא דעלמא. ואף שבפסחים קי"ג ע"ב משמע שם בתוספות דהם סוברים, דאפילו שונא דקרא מצוה להקדימו, בשולחן ערוך חושן משפט סימן ער"ב סעיף י' בהג"ה סתם בהדיא כדעת התוספות בבבא מציעא הנ"ל וכמו שכתבנו בפנים. וכן כתב הנמוקי יוסף בשם הרמב"ן. [ומה שכתב הש"ך בסעיף קטן ב' בשם הב"ח, דאף בדעביד איסורא, המעיין בב"ח יראה דעיקר ראייתו הוא מלשון הרמב"ם שהוא כלשון השלחן ערוך, ובאמת אינה ראיה כלל, ואדרבא ראיה להיפוך, דהמחבר מיירי בתחלה בסעיף י' בסתם שונא, ובסעיף י"א מיירי בשונא שבתורה, וכן כתב הגר"א בביאורו עיין שם.] אך זה מיבעי לי בעניננו לענין שונא דעלמא, שמצוה להקדימו לאוהב כדי לכוף יצרו וכנ"ל, אם הוא אפילו להקדימו לקרוב ועני, וכמו בענין פריקה וטעינה, דאף דבכל מקום פריקה קודמת משום צער בעלי חיים, אפילו הכי מצוה יותר להקדים טעינת השונא כדי לכוף יצרו, הוא הדין בעניננו לענין מצות הלואה ושאר חסד, דאף דבעלמא הקרוב קודם, אפילו הכי כדי לכוף את יצרו עדיף, וזה גופא מיבעי לי גם לענין פריקה וטעינה אם נזדמן לו שני אנשים לענין פריקה או טעינה או להשבת אבידה ואחד מהן קרוב ואחד מהן שונא - איזה מהן קודם, דבודאי בשני אנשים שוים ואחד מהן קרוב, מסתברא דמצוה להקדימו כמו לענין שאר חסד, ומשום ומבשרך לא תתעלם, אך לענין שונא, אפשר דהשונא קודם כדי לכוף את יצרו, וצ"ע.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 4:3
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 4:3](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/4:3)

מצוה וכו'. וכמו לענין צדקה דההגון הוא קודם, וכדמוכח בבא קמא ט"ז ע"ב בגמרא בעת אפך וגו' הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים, כן בודאי לעניננו. וברור אצלי דהוא הדין לענין פריקה וטעינה, ההגון הוא קודם, אף ששניהם פריקה או טעינה וכן לענין השבת אבידה. ותמיה לי על באר הגולה שם בחושן משפט (ס"ק צ') שכתב דפריקה קודמת משום צער בעלי חיים [היינו באוהב לפרוק ושונא לטעון ובשונא דקרא שצריך לשנוא אותו], דאפילו בלא טעם זה כגון ששניהם לטעינה גם כן ההגון הוא קודם וכנ"ל. ואף שהדבר פשוט מצד עצמו מכל מקום אביא גם כן לזה ראיה מן המשנה דהוריות י"ג; האיש קודם לאשה להשבת אבידה. ופירש הרמב"ם שם משום דהאיש חייב בכל המצות, מה שאין כן האשה. ואם כן כל שכן בזה דאיירינן דחזו ביה שבא על הערוה, דעובר על התורה במזיד, והוא הדין בשאר איסורים כשעובר עליהן במזיד, דהוא גרע מאשה שלא נצטותה על איזה מצוות, דבודאי איש ההגון הוא קודם לו.